Sample Page

בקושי הספקנו לעכל את האליפות של הניקס, וכבר קיץ עמוס ומשוגע מביא אותנו לקו הזינוק של עונת 2026/27.

האם נראה אלופה תשיעית בתשע שנים? האם דני אבדיה ימשיך את נסיקת האולסטאר שלו? ואיזה רוקי יפרוץ ראשון מתוך השנתון החדש והמבטיח?

פרויקט "קבוצה ביום" של הכדור הכתום חוזר לעשות לכם סדר בבלאגן. יום יום, קבוצה קבוצה. עד לטיפ אוף!

לכל הטורים:  https://orangeball.co.il/pre26index/ 

 

הקבוצה היום: אורלנדו מג'יק

נשארו: פאולו באנקרו, פרנץ ווגנר, דזמונד ביין, ג'יילן סאגס, ונדל קרטר ג'וניור, אנתוני בלאק, טריסטן דה סילבה, גוגה ביטאדזה, ג'ונתן אייזק (שוחרר ונחתם מחדש), ג'בון קרטר (נחתם מחדש), נואה פנדה, ג'ייס ריצ'רדסון, ג'מאל קיין.

עזבו: מו ווגנר (חתם בברוקלין), ג'ט הווארד (חתם בדאלאס), טיוס ג'ונס (הועבר לשארלוט בדדליין).

הגיעו: ניקולה ווצ'ביץ' (שחקן חופשי, חוזה מינימום לשנה), איזאיה נלסון (בחירה 51, חוזה דו-כיווני).

מאמן: שון סוויני, במקום ג'מאל מוזלי.

חמישייה משוערת: ג'יילן סאגס, דזמונד ביין, פרנץ ווגנר, פאולו באנקרו, ונדל קרטר ג'וניור.

ספסל: אנתוני בלאק, טריסטן דה סילבה, ניקולה ווצ'ביץ', גוגה ביטאדזה, ג'ונתן אייזק, ג'בון קרטר, נואה פנדה, ג'ייס ריצ'רדסון, ג'מאל קיין.

אז מה היה לנו שם?

נתחיל בווידוי. לפני שנה הבטחתי כאן 50–54 ניצחונות, טופ 4 במזרח ולפחות חצי גמר מזרח. יצאו 45 ניצחונות, מקום שמיני, פליי-אין ועוד הדחה בסיבוב הראשון. אז לא, לא קלעתי. מצד שני, גם המג'יק לא ממש קלעו.

העונה התחילה ב-2–4, ואחריה בא נובמבר של 10–4 שהזכיר למה כולם התלהבו. ב-7 בדצמבר, מול הניקס, פרנץ (ואגנר) נפצע (שוב) הפעם עם נקע בקרסול. הוא חזר באמצע ינואר, אבל הקרסול לא החזיק והוא הושבת שוב. בסוף הוא שיחק 34 משחקים. סאגס שיחק 57, וגם פאולו החמיץ זמן. החמישייה שעליה בנו את כל הקיץ כמעט לא הייתה על המגרש.

ביין עשה בדיוק את מה שהביאו אותו לעשות: 82 משחקים מתוך 82, 20.1 נקודות ו-39.1% מהשלוש. זה עזר, אבל לא הספיק. ההתקפה עלתה מהמקום ה-27 רק למקום ה-19, ההגנה ירדה מהמקום השני למקום ה-11, ובאחוזים מהשלוש המג'יק שוב סיימו 27 בליגה. פאולו קלע 22.2 נקודות, 8.4 ריבאונדים ו-5.2 אסיסטים, אבל רק 30.5% מהשלוש. הנקודה האופטימית של העונה הייתה אנתוני בלאק, ועוד נגיע אליו.

בפלייאוף, אחרי הפסד לפילדלפיה בפליי-אין וניצחון על שארלוט, המג'יק פגשו את דטרויט של 60 הניצחונות, ועלו ל-3–1 בסדרה. במשחק 4 פרנץ מתח את שריר התאומים ולא חזר לסדרה. במשחק 5 פאולו קלע 45, אבל רק 5 מתוך 12 מהעונשין. קייד קנינגהאם ענה עם 45 משלו, המג'יק החטיאו 14 זריקות עונשין והפסידו בשבע נקודות.

ואז הגיע משחק 6, בבית. המג'יק הובילו ב-22 במחצית ועד 24 ברבע השלישי, ואז פשוט הפסיקו לקלוע. הם החטיאו 23 זריקות ברציפות, שיא פלייאוף. ברבע הרביעי הם קלעו 1 מתוך 20 מהשדה ו-0 מתוך 10 מהשלוש, והפסידו את הרבע 31–8. בכל המחצית השנייה הם קלעו 19 נקודות, הכי מעט אי פעם במחצית פלייאוף. קנינגהאם לבדו קלע 19 ברבע הרביעי. במשחק 7 כבר לא היה ממש משחק: 116–94 לדטרויט.

שלוש שנים ברציפות בפלייאוף, שלוש הדחות בסיבוב הראשון, והפעם אחרי יתרון 3–1. במהלך העונה כבר היו דיווחים על חיכוכים בין פאולו למוזלי, בעיקר סביב ההחלטות בסיומי משחקים. אחרי ההדחה מוזלי פוטר.

 

קיץ חם (לא ממש)

בשנה שעברה הכותרת כאן הייתה "קיץ חם (מאוד)". השנה אפשר למחוק גם את ה"חם". ההנהלה החליטה שהבעיה היא לא הסגל, והשאירה את חמשת השחקנים שמרוויחים הכי הרבה ואת רוב הרוטציה, הפעם החצים הלכו לכיוון אחר – עמדת המאמן.

שון סוויני: המהלך הגדול של הקיץ היה על הקווים. סוויני הגיע אחרי עונה כעוזר הבכיר בספרס שהגיעו לגמר, ולפני כן היה ארבע שנים בדאלאס (כולל הגמר ב-2024), שלוש שנים בדטרויט וארבע שנים במילווקי, בתקופה שבה יאניס הפך לכוכב. זו עבודת האימון הראשי הראשונה שלו. הוא מזוהה עם הגנה אגרסיבית שמבוססת על חילופים, ולזה הסגל הזה כמעט תפור: סאגס על הכדור, פרנץ ופאולו גדולים וניידים, ומסביבם אייזק, דה סילבה ובלאק. ואירוניה קטנה: הקבוצה שהדיחה את המג'יק היא בדיוק הקבוצה שבה סוויני עבד ב-2018–2021.

ניקולה ווצ'ביץ': ווץ' חוזר הביתה בגיל 35, על מינימום, יותר מחמש שנים אחרי שנשלח לשיקגו. הוא כבר לא האולסטאר שהיה כאן, אבל בעונה שעברה, בין שיקגו לבוסטון, קלע 15.1 נקודות ו-8.4 ריבאונדים עם 36.9% מהשלוש. בקבוצה שהייתה 27 בליגה באחוזים מהשלוש, סנטר שעומד בחוץ, מוסר מהאלבו ומוציא את הסנטר של היריבה מהצבע הוא בדיוק מה שפאולו ופרנץ צריכים. השאלה היא ההגנה: קשה לראות אותו מחליף על גארדים בשיטה של סוויני. אז נראה אם המאמן החדש מתאים את השיטה לשחקן, כמו שהבטיח.

ג'ונתן אייזק: המג'יק שחררו אותו רגע לפני שהחוזה שלו הפך למובטח במלואו, ספגו 8 מיליון וחתמו איתו מחדש על מינימום. בפועל הוא עדיין עולה בערך 10 מיליון בחישובי התקרה, אבל פחות ממה שהיה עולה קודם, והמג'יק שמרו בסגל את אחד משחקני ההגנה המיוחדים בליגה. כשהוא בריא, כמובן.

הכסף: זו הסיבה האמיתית שהקיץ היה שקט. באנקרו, פרנץ, ביין וסאגס לבדם עולים בערך 155 מיליון העונה. המג'יק נמצאים 17.4 מיליון מעל מס המותרות ורק 2.5 מיליון מתחת ל-second apron. יש להם עוד חריגת Mid-Level קטנה ו-Trade Exception, אבל קשה להשתמש בהם בלי להוציא כסף קודם. לכן כדאי לשים עין על גוגה ביטאדזה לקראת הדדליין. עם קרטר, ווצ'ביץ' ופאולו בעמדה 5 בהרכבים נמוכים, החוזה שלו הוא הדבר הכי הגיוני לשלוח אם המג'יק יחפשו עוד קלע.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

ההימור של המג'יק ברור: מחליפים את המאמן, לא את הקבוצה. ויש להם על מה לבסס אותו. החמישייה של סאגס, ביין, פרנץ, פאולו וקרטר שיחקה יחד רק 182 דקות ב-19 משחקים, אבל בדקות האלה היא הייתה פלוס 11.6 ל-100 פוזשנים. זו החמישייה התשיעית בטיבה בליגה מבין אלה ששיחקו לפחות 150 דקות. המדגם קטן, אבל אפשר להבין למה ולטמן לא רצה לפרק משהו שכמעט לא הספיק לשחק יחד.

התקפה: כאן סוויני יימדד. פאולו ופרנץ הכי מסוכנים כשהם חודרים לצבע, אבל הצבע סגור, כי חוץ מביין אף אחד בחמישייה לא קולע טוב מבחוץ: קרטר 31.9%, פאולו 30.5%, סאגס 33.9%. אצל סאגס יש סיבה לאופטימיות, כי ב-2023/24 הוא קלע 39.7% מהשלוש, אבל אם להיות טיפה יותר שיפוטיים, זו העונה היחידה שבה הקליעה ממש עבדה לו ובשאר הזמן ה 34% הרבה יותר מייצג. גם הציפיה שפאולו יטפס בקליעה מבחוץ לא כל כך ריאלית, אבל אולי בדיוק כאן ווץ' יאפשר להם את הקליעה שהייתה חסרה להם ברגעי משבר.

הגנה: לפני שנתיים הם היו קבוצת ההגנה השנייה בליגה, בעונה האחרונה זה פחות עבד, אבל בדיוק בשביל זה החליפו את צוות עם האימון. עם שלושה סנטרים שונים, שאמורים לאפשר איזון בין הגנה (קרטר, ביטאדזה) להתקפה (ווצ'ביץ'). בהנחה שכל השחקנים בריאים, אין שום סיבה שהמג'יק לא יחזור להיות קבוצת הגנה טופ 5-7 בליגה

סמול בול: ויש גם את זה. הליגה כולה עוברת מהפיכת סמול בול כבר כמה שנים ברצף ולכן הרכב של סאגס, ביין, בלאק, פרנץ ופאולו עשוי להיות מעניין מאוד.

כל החמישה יכולים להחליף בהגנה, אבל כדי שזה יעבוד סאגס ובלאק חייבים לקלוע מבחוץ. אחרת, ביחד עם באנקרו, הרכב הסמול בול הופך לפקק תנועה.

בדיוק בשביל זה אולי, דה סילבה (37.4% מהשלוש) יהיה דווקא השחקן החמישי הנכון, ואולי, אולי, דעה לא פופולארית אבל שווה ניסיון – ווצ'ביץ'.

בתחושה שלי, הביאו אותו בדיוק בשביל זה, לתת דקות מנוחה לבאנקרו, ולרוץ לצד שאר חלקי החמישייה הראשונה.

אקס פקטור

הריאלי: אנתוני בלאק. גילוי נאות, שנה שעברה הצבעתי על מו ווגנר שבינתיים עבר לברוקלין, ובכלל היה נון פקטור במהלך העונה. אז הפעם, אני בוחר שניים, הריאלי (והדעה הלא פופולארית שלי).

בלאק עשה בעונה שעברה את הקפיצה שחיכו לה: 15 נקודות, 3.8 ריבאונדים, 3.7 אסיסטים ו-1.4 חטיפות. בגובה 2.01, עם הגנה על כמה עמדות ויכולת להוביל כדור, הוא כבר לא פרויקט. הבעיה היא שאין לו מקום טבעי בחמישייה. סאגס הוא עמוד התווך של ההגנה, ביין הוא הקלע שבשבילו שילמו הון, ופאולו ופרנץ כמובן לא יוצאים.

הכול תלוי בזריקה. בלאק קלע 33.3% מהשלוש. אם הוא עולה ל-36%, הוא ייכנס לחמישייה שמסיימת משחקים והמג'יק יקבלו כוכב רביעי בלי טרייד. אם הוא נשאר במקום, הוא יישאר שחקן רוטציה מצוין שלא פותר את הבעיה הכי גדולה של הקבוצה.

דעה לא פופולארית

זה מחוץ לפורמט, אבל אני חייב לציין את זה. בחלקים גדולים מהעונה החולפת באנקרו היה נראה רחוק מאוד מחוזה המקסימום שנתנו לו. כשהוא שיחק, המספרים שלו היו סבבה, אבל הקבוצה לא ממש ניצחה. כאשר פרנץ הוביל את הקבוצה, הייתה תחושה שמשהו רץ טוב יותר וחלק יותר.

מצד שני, המג'יק החליפו את צוות האימון בדיוק בשביל לפתור את הבעיה הזו. אם זה לא ילך, הם הביאו את ווצ'ביץ', סוג של סקורר חסר מצפון. אם ווצ'ביץ' יצליח לתת 15 דקות טובות, ברובן בלי באנקרו זה יכול להיות משמעותי מאוד ולהוריד המון מהעומס והלחץ.

מצד שני, אני לא אתפלא אם באמצע העונה נשמע שוב דיבורים על טרייד על השחקן הגדול של המג'יק (באנקרו).

תחזית

אומרים שהתחזית ניתנה לשוטים, אבל באמת שיש כאן קבוצה טובה מדי ומוכשרת מדי בשביל ששוב נקבל עונה של 45 ניצחונות.

הכל עניין של בריאות. הרצפה היא כמובן 44-42 ניצחונות, אבל התקרה היא 50 ניצחונות. לאור החוזק של המזרח, אני מהמר על 48 ניצחונות, מקום חמישי ומפח נפש נוסף עם הפסד צמוד בסיבוב הראשון.

הפסד שאחריו יפרקו את החבילה וילכו לבניה מחדש.

באמת שההגיע הזמן שהם ינצחו סדרת פלייאוף, פשוט קשה לי להבין את מי בדיוק הם יצליחו לעבור.

קרא עוד

בקושי הספקנו לעכל את האליפות של הניקס, וכבר קיץ עמוס ומשוגע מביא אותנו לקו הזינוק של עונת 2026/27.

האם נראה אלופה תשיעית בתשע שנים? האם דני אבדיה ימשיך את נסיקת האולסטאר שלו? ואיזה רוקי יפרוץ ראשון מתוך השנתון החדש והמבטיח?

פרויקט "קבוצה ביום" של הכדור הכתום חוזר לעשות לכם סדר בבלאגן. יום יום, קבוצה קבוצה. עד לטיפ אוף!

לכל הטורים:  https://orangeball.co.il/pre26index/ 

 

הקבוצה היום: פיניקס סאנס

(ניר חבצלת)

נשארו: דווין בוקר, ג'יילן גרין, דילון ברוקס, מארק וויליאמס (הוחתם על הארכת חוזה), קולין גילספי (הוחתם על הארכת חוזה), ג'ורדן גודווין (הוחתם על הארכת חוזה), ראיין דאן, אוסו איגודארו, סי ג'יי האנטלי ג'מארי בואיה, קמאן מאלואץ', הייווד הייסמית', ראשיר פלמינג, קובי ברי.

עזבו: גרייסון אלן, רויס אוניל (טרייד לשארלוט)

הגיעו: מיילס ברידג'ס (טרייד, שארלוט), לוק קנארד (שחקן חופשי, לייקרס), קואה פיט (טרייד-דראפט, מקום 30), הייווד הייסמית', דואופ רית'  וקנדי צ'אנדלר (שחקנים חופשיים, כרגע חתמו על חוזה למחנה האימונים), פאט ספנסר (הגיע מגולדן סטייט).

מתנדנדים:

מאמן: ג'ורדן אוט, שנה שנייה כמאמן ראשי.

חמישייה: ג'יילן גרין, דווין בוקר, דילון ברוקס, מיילס ברידג'ס, קמאן מאלואץ'. לפני הפציעה של מארק וויליאמס, הוא ככל הנראה היה מיועד להיות הסנטר הפותח.

ספסל: קולין גילספי, לוק קנארד, פאט ספנסר ג'ורדן גודווין, ראיין דאן, סי ג'יי האנטלי אוסו איגודארו, ג'מארי בואיה, קואה פיט, קובי ברי הייווד הייסמית', ראשיר פלמינג, דואופ רית'. מארק וויליאמס אמור להיכנס לרוטציה עם חזרתו.

המהלכים הגדולים של עונת 2025/26:

אז מה היה לנו שם?

אם עונת 2024/25 הייתה שנת ההתפרקות של פיניקס, 2025/26 הייתה שנת הבנייה מחדש. קווין דוראנט ובראדלי ביל כבר לא היו שם, דווין בוקר נשאר הכוכב המרכזי, ודילון ברוקס וג'יילן גרין הפכו לחלק מהגרסה החדשה של הסאנס. תחת ג'ורדן אוט, הקבוצה התרחקה מהניסיון להרכיב סופר-טים והפכה לקבוצה עם זהות ברורה הרבה יותר: הגנה, קשיחות ומשחק קבוצתי. זה הספיק למאזן 45:37, מקום שמיני במערב והעפלה לפלייאוף, לפני סוויפ בסיבוב הראשון מול אוקלהומה סיטי. פיניקס סיימה שישית בליגה בנקודות שספגה, אחרי שהייתה במקום ה-22 עונה קודם לכן, אבל גם התקשתה התקפית וסיימה רק במקום ה-26 בנקודות למשחק.

מעל כולם עמד בוקר, שסיפק 26.1 נקודות ו-6.0 אסיסטים למשחק, אבל דווקא העובדה שפיניקס הצליחה לנצח בלי להישען בכל ערב על התעלות שלו הייתה אחד הסימנים החיוביים. ברוקס קלע 20.2 נקודות למשחק – שיא קריירה – וקיבל הקיץ הארכת חוזה של שלוש שנים ו-73 מיליון דולר. קולין גילספי, שהפך לאחד השחקנים החשובים ברוטציה, קיבל חוזה לארבע שנים ו-48 מיליון דולר, ג'ורדן גודווין נשאר תמורת שלוש שנים ו-19 מיליון דולר, ומארק וויליאמס קיבל שלוש שנים ו-38 מיליון דולר. במילים אחרות, פיניקס לא רק שמרה על השלד של העונה שעברה – היא הימרה עליו לטווח ארוך.

קיץ חם

הסאנס החליטו לא לשבור את מה שעבד בעונה החולפת. במקום עוד מהפכה, הם ביצעו שינויים נקודתיים: מיילס ברידג'ס הגיע משארלוט תמורת גרייסון אלן ורויס אוניל, לוק קנארד הגיע כדי להחזיר חלק מהקליעה שאבדה, וקואה פיט נבחר במקום ה-30 בדראפט. במקביל פיניקס שמרה על בוקר, גרין וברוקס, והאריכה את החוזים של גילספי, וויליאמס וגודווין.

אבל פיניקס לא רק שמרה על הקיים, כששלחה לשארלוט את גרייסון אלן ורויס אוניל וקיבלה את מיילס ברידג'ס, כשבנוסף עברו בין הקבוצות בחירות דראפט עתידיות: הסאנס קיבלו בחירת סיבוב ראשון ב-2029 וסיבוב שני ב-2027, בעוד ההורנטס קיבלו בחירת סיבוב ראשון לא מוגנת ב-2033. זה מהלך שאפשר להבין מקצועית, אבל הוא גם משנה את הזהות של הקבוצה.

אלן ואוניל היו שני שחקני רוטציה עם שילוב חשוב של קליעה, ניסיון והגנה, בעוד ברידג'ס נותן משהו שהיה חסר: שחקן כנף שיכול לקחת ריבאונד, לרוץ במגרש הפתוח, לתקוף את הטבעת ולייצר נקודות בעצמו. הוא מגיע אחרי עונה של 17.1 נקודות, 5.8 ריבאונדים ו-3.2 אסיסטים למשחק, ובשלוש העונות האחרונות שלו העמיד בממוצע 19.3 נקודות, 6.8 ריבאונדים, 3.5 אסיסטים ו-2.1 שלשות. השאלה היא האם היצירתיות והאתלטיות שלו שוות את הקליעה והיציבות ההגנתית שאבדו.

צריך לזכור, שרויס אוניל קלע בשתי העונות האחרונות קצת פחות מ-41% לשלוש, בעוד שגרייסון אלן אמנם חווה עונת קליעה לא טובה עם 34.9% מחוץ לקשת, אבל בשתי העונות שקדמו לה הוא קלע ב-46.1% וב-42.6% וללא ספק נחשב לאחד הקלעים האיכותיים מחוץ לקשת בליגה.  מיילס ברידג'ס אמנם מגיע עם האיכויות שלו, אבל אם יש משהו שהוא לא מצטיין בו התקפית הוא הקליעה משלוש. פרט לעונת 2020-21, הוא מעולם לא קלע יותר מ-34.9% לשלוש ועבור קבוצה שסיימה במקום החמישי בעונה שעברה מבחינת ניסיונות זריקה לשלוש, מדובר באספקט חשוב מאוד וברידג'ס יהיה חייב לשפר את התחום הזה במשחק שלו.

אני באופן אישי אוהב את הטרייד הזה וחושב שהוא טוב לסאנס. בעונה שעברה ראינו לא מעט מצבים, בעיקר כשגרין היה פצוע, שזה הרגיש שבוקר משחק לבד מול חמישה שחקנים ואם היריבה מתמקדת בו ומוציאה אותו מהשטף, אין לסאנס את הגו-טו-גאי שיקח על עצמו, ייצר לעצמו ולאחרים ובעיקר יגרום ליריבה להתמקד גם בו. ברידג'ס יודע לעשות את זה היטב וראינו את זה בעונות הקודמות בשארלוט. הוא מוסיף סייז, קליעה יציבה מחצי מרחק ובעיקר הראה שהוא יודע לשחק לצד שחקנים שצריכים את הכדור אצלם (כמו לאמלו בול וברנדון מילר).

ועכשיו מה, מה עכשיו?

הקיץ של פיניקס גם מספר לא מעט על הכיוון שלה. היא לא בנתה מחדש, אבל גם לא הפכה לקונטנדרית קלאסית. בוקר בן 29, ברידג'ס בן 28, ברוקס בן 30 וגרין בן 24, וההנהלה למעשה אמרה שהיא רוצה לבדוק מה אפשר להוציא מהגרסה הזאת של הקבוצה. לוק קנארד הגיע על מנת לתת את הקליעה מבחוץ אחרי שאלן ואוניל עברו לשארלוט ובקצה הסגל נמצאים גם דואופ רית' וקנדי צ'נדלר, שהגיעו למחנה האימונים, כאשר פיניקס נכנסת למחנה עם 21 שחקנים ותצטרך לקבל החלטות לגבי החלק האחורי של הסגל.

השאלה הגדולה היא איך הכדורסל הזה ייראה. בעונה שעברה פיניקס הייתה קבוצה איטית יחסית, במקום ה-24 בליגה בקצב, והסתמכה מאוד על הגנה, על הקליעה משלוש ועל יצירת מצבים של בוקר. כשפיניקס נתקלה בקבוצות הגנה חזקות שלא נתנו לה לרוץ(כמו אוקלהומה סיטי למשל), ראינו שהיא מתקשה לייצר נקודות וכאן ברידג'ס נכנס לתמונה, עם היכולת שלו לחדור לצבע ולקלוע מחצי מרחק (קלע ב-55.4% ל-2 בעונה האחרונה).

שחקן נוסף שיצטרך לעשות את קפיצת המדרגה בעיקר בכל הקשור ליציבות התקפית הוא ג'יילן גרין. גרין אתלט על שיודע לחדור לסל ולאיים כמעט מכל טווח, אבל סובל לאורך הקריירה מחוסר יציבות התקפית. אם השניים הללו יתנו עונה התקפית טובה ויוכלו להוריד את העומס מבוקר, נוכל לראות את הסאנס מנצחים את אותם המשחקים שהם הפסידו בעונה החולפת בשל היעדר אלטרנטיבות התקפיות במשחק עומד.

וכאן מגיעה השאלה השנייה: מי מנהל את העסק? בוקר הוא מוסר מצוין, גילספי יכול להוביל כדור, וגם גרין וברידג'ס מסוגלים לייצר לעצמם, אבל אף אחד מהם אינו רכז קלאסי שמארגן משחק לאורך 48 דקות. זו אחת הסיבות לכך שההישארות של גילספי וגודווין משמעותית כל כך. גודווין, בפרט, נתן בעונה שעברה הרבה מעבר למה שציפו ממנו והפך לשחקן שמביא הגנה, ריבאונד, קשיחות וגם קליעה סבירה מבחוץ.

בעיה מקצועית נוספת ומעניינת מאוד היא בריבאונד. פיניקס הייתה קבוצת ריבאונד התקפה טובה מאוד כשסיימה במקום הרביעי בליגה עם 13 ריב' התקפה בממוצע למשחק, אבל מנגד, דורגה במקום ה-29 מבחינת ריבאונד ההגנה – נתון שבהחלט מרים גבה. מצד אחד, היא הייתה מוכנה ללכת חזק לזכוכית ולהילחם על פוזשנים נוספים בהתקפה, אבל התקשתה לסגור את הפוזשן בצד ההגנתי והעניקה ליריבות שלה אקסטרה פוזשנים.  אבל כשמסתכלים על הסנטר הפותח של הסאנס במרבית שלבי העונה, מארק וויליאמס, מתחילים להבין את הסיפור.

וויליאמס סנטר עם התמצאות טובה מתחת לסל בצד ההתקפי והוא אחד משחקני ריבאונד ההתקפה הטובים בליגה (סיים במקום השמיני עם 3.1 כאלה למשחק), אבל חלש בכל הקשור לסגירה לריבאונד. הפציעה שלו פותחת לסאנס הזדמנות חדשה, אבל גם גורמת לדאגה. קמאן מלואץ' סנטר פיזי ואתלטי מאוד שהציג בזמן המועט שקיבל לא מעט איכויות בעיקר בצד ההגנתי. בעונה שעברה הוא שיחק כ-9 דקות בלבד למשחק אבל חסם 0.7 חסימות בממוצע. רק לשם השוואה, וויליאמס חסם 0.9 בממוצע כשהוא משחק 23.6 דקות למשחק.

ולא נשכח גם את אוסו איגודארו שקיבל את ההזדמנויות ככל שהעונה התקדמה והראה איכויות גם כן בעיקר בצד ההגנתי. מצד אחד, לא משנה מי מהשניים יפתח, הוא כנראה יתרום הגנתית יותר ממה שוויליאמס היה תורם, בטח בכל הקשור לריבאונד והגנה על הטבעת. מהצד השני, מכיוון ששני השחקנים מוגבלים מאוד בצד ההתקפי ולא תורמים לריווח של המשחק, זה יכול ליצור פקק בצבע עבור שחקנים שאוהבים לחדור כמו גרין וברידג'ס. מלואץ' עוד ניסה קצת לזרוק בעונה שעברה מחוץ לקשת אבל איגודארו כלל לא ניסה. אחד מהם יהיה חייב להתחיל לזרוק מבחוץ כדי לפתוח לסאנס עוד אופציות התקפיות ולרווח את המשחק.

וזה מוביל לאחת השאלות המעניינות ביותר של העונה: מי בכלל צריך להיות הגבוה שתופס את מקומו של וויליאמס בחמישייה? ההרכב שנראה טבעי על הנייר הוא בוקר, גרין, ברוקס, ברידג'ס ומאלואץ', אבל דווקא הפלייאוף האחרון סיפק רמז אחר. בארבעת המשחקים מול אוקלהומה סיטי פתחו הסאנס עם בוקר, ברוקס, גרין, קולין גילספי ואוסו איגודארו, וגילספי אף פתח בשלושה מתוך ארבעת המשחקים. איגודארו נותן לאוט משהו שמלואץ' עדיין לא מסוגל לספק באותה רמה: יכולת למסור, לשמור על כמה עמדות, להשתתף בהנעת הכדור ולהיות חלק ממשחק שמבוסס על חילופים ותנועה.

מלואץ', מנגד, מציע את מה שפיניקס הכי צריכה בצבע – גודל של 2.16 מטר, הגנת טבעת, נוכחות פיזית וריבאונד. אם אוט ירגיש שהבעיה המרכזית היא הגנה על הטבעת והריבאונד, מלואץ' הוא המועמד הטבעי. אם הוא יעדיף חמישייה ניידת, מחליפה ומגוונת יותר, איגודארו עשוי לקבל את הקריאה. בקיצור, ייתכן שהחמישייה הטובה ביותר של פיניקס לא תהיה בהכרח החמישייה הגדולה ביותר שלה.

הרבה תלוי במשך ההיעדרות של הסנטר מארק וויליאמס מהמגרשים ובאופן שבו יחזור. השאלה תהיה לא רק כמה משחקים הוא ישחק אלא האם הוא באמת יכול להיות העוגן הפנימי שפיניקס צריכה. בעונה שעברה הוא סיפק 11.7 נקודות ו-8.0 ריבאונדים ב-23.6 דקות, מספרים טובים מאוד ביחס לתפקידו, אבל ההיסטוריה הרפואית שלו והפציעה הנוכחית הופכות את ההימור עליו למסוכן.

בהיעדרו, קמאן מלואץ' ואיגודארו יקבלו הזדמנות הרבה יותר מוקדם מהמתוכנן. הרוקי מהעונה שעברה כבר הראה בקיץ שיש לו שילוב מעניין של גודל, אתלטיות והגנה, והוא עשוי לקבל דקות משמעותיות לצד אוסו איגודארו. אם מלואץ' יוכל להפוך מסנטר צעיר שמנסים לפתח לשחקן NBA אמין כבר עכשיו, פיניקס יכולה להרוויח כאן הרבה יותר מ"תחליף זמני" לוויליאמס.

בנוסף, כפי שציינתי קודם, ג'יילן גרין יצטרך להראות לא רק יציבות בעיקר בצד ההתקפי, אלא גם להישאר בריא. גרין, שבמשך ארבע עונותיו הראשונות בליגה לא ירד מ-67 משחקים בעונה ואף שיחק במשך שתי עונות רצופות את כל 82 המשחקים במדי יוסטון, שיחק רק 32 משחקים בעונה החולפת ואם פיניקס רוצה להישאר קבוצה תחרותית, היא חייבת לקבל את גרסת גרין של יוסטון בכל הקשור לקו הבריאות. גרין הוא שחקן שיכול לייצר נקודות מכלום, לתקוף את הטבעת ולהביא אנרגיות לפרקט שלמעטים יש בליגה.

והפעם, אין מקום לטעויות. פיניקס לא מחזיקה בהרבה זכויות על בחירות הדראפט העתידיות שלה, אחרי שהעבירה נכסים רבים במהלך השנים האחרונות, ובוקר נמצא עמוק בתוך החוזה הענק שלו. לכן הסאנס צריכים להיות תחרותיים עכשיו. לא בהכרח מועמדים לאליפות, אבל קבוצה שמסוגלת לנצח סדרת פלייאוף. זו גם הסיבה שההתפתחות של קמאן מאלואץ' וקואה פיט מעניינת: שניהם יכולים להפוך בהמשך לחלק מהדור הבא של הקבוצה, אבל פיניקס לא יכולה להרשות לעצמה לחכות להם חמש שנים.

תחזית:

המערב אמנם לא מחכה לאף אחד, אבל לסאנס יש מספיק איכות כדי להיות שוב באזור הפלייאין ואפילו יותר מזה. הבעיה היא שהרצפה שלהם גבוהה יחסית, אבל התקרה תלויה בכמה שאלות שקשה מאוד לענות עליהן: האם גרין יעשה את הקפיצה וישאר בריא? האם ברידג'ס ישתלב בלי לפגוע בהגנה ובקליעה? האם בוקר ימשיך לנהל את ההתקפה ויציג עונת קליעה טובה יותר כפי שהוא הראה בשנים קודמות? ובעיקר – האם מלואץ' יראה שהוא כבר עכשיו יכול להיות סנטר ראשון איכותי בקבוצה ששואפת להגיע לפלייאוף?

אני מאמין, שאנחנו נראה את ברידג'ס משתלב היטב בקבוצה ותורם כבר מהרגע הראשון. נמשיך לראות קבוצה שמצד אחד מציקה ליריבה בהגנה, נלחמת על כל פוזשן ומנצחת משחקים בזכות אגרסיביות ונחישות, אבל מצד שני קבוצה שתתקשה לייצר נקודות במשחק עומד בעיקר בגלל היעדר רכז טבעי איכותי ובימים של קליעה לא טובה מחוץ לקשת היא תתקשה לנצח משחקים. לכן, אני חושב שהיא תסיים במאזן זהה לעונה שעברה עם 45 נצחונות, תסיים במקומות 7-10 ומשם במשחק בודד הכל יכול להיות. אני מאמין, שגם השנה היא תעפיל לפלייאוף ממקומות 7-8.

קרא עוד