בקושי הספקנו לעכל את האליפות של הניקס, וכבר קיץ עמוס ומשוגע מביא אותנו לקו הזינוק של עונת 2026/27.
האם נראה אלופה תשיעית בתשע שנים? האם דני אבדיה ימשיך את נסיקת האולסטאר שלו? ואיזה רוקי יפרוץ ראשון מתוך השנתון החדש והמבטיח?
פרויקט "קבוצה ביום" של הכדור הכתום חוזר לעשות לכם סדר בבלאגן. יום יום, קבוצה קבוצה. עד לטיפ אוף!
לכל הטורים: https://orangeball.co.il/pre26index/
הקבוצה היום: אוקלהומה סיטי ת'אנדר
נשארו:שיי גילג'ס-אלכסנדר, ג'יילן וויליאמס, צ'ט הולמגרן, איזאיה הרטנשטיין (חתם מחדש, 75 מיליון/3 שנים), אלכס קארוסו, קייסון וואלאס, ג'ארד מקיין, איג'יי מיטשל, ג'יילין וויליאמס, קנריץ' וויליאמס (הוארך), ניקולה טופיץ', תומאס ברנהייזר, תומאס סורבר
עזבו: לו דורט (טרייד לאטלנטה), אהרון ויגינס (טרייד לאטלנטה), איזאיה ג'ו (טרייד לדטרויט)
הגיעו:אדיי מארה (דראפט), בנט סטירץ (דראפט)
מתנדנדים:
מאמן: בעונתו השישית, ובגיל 41, מארק דייגנולט הוא כבר אחד המאמנים הבכירים בליגה. עם אליפות ב-25 ותואר מאמן העונה ב-24, הוא ידוע כאחד המאמנים המוכנוונים על ידי דאטא וכמי שיצר הגנה עלית בקשה מאוד להניע כדור מולה.
חמישייה: שג"א, וואלאס, ג'יילן וויליאמס, צ'ט הולמגרן, אייזיאה הארטנשטיין.
ספסל: ג'ארד מקיין, אלכס קארוסו, אייג'יי מיטשל, קנרית' וויליאמס, ג'יילין וויליאמס, ניקולה טופיץ', תומאס סורבר, אדאיי מארה, בנט סטירץ
המהלכים הגדולים של עונת 2025/26:
אז מה היה לנו שם?
קשה לדמיין קבוצה עם ציפיות גבוהות יותר מאשר הת'אנדר של העונה הקודמת. אחרי אליפות נהדרת, כאשר כמה מהשחקנים הכי טובים בקבוצה עדיין בחוזי רוקי, והם אחת הקבוצות הצעירות בליגה, רבים ציפו לשושלת בסגנון הלייקרס של שנות ה-80' או הבולס של שנות ה-90'. שום דבר לא היה חסר שם: שג"א הוא ה-MVP של הליגה, ג'יילן וויליאמס הוא אולסטאר בחוזה רוקי, צ'ט כמועמד לשחזר את ההישג, ספסל ארוך שהוכיח את עצמו בפלייאוף, הגנת ברזל שרשמה מספרי שיא בחטיפות ודיפלקשנס, עם אוסף בלתי נגמר של שחקני הגנה מצוינים ומעוטרים – שג"א הוביל את הליגה בחטיפות ב-24 והיה שני ב-25', ג'יילן וויליאמס נבחר לחמישית ההגנה, קארוסו נבחור פעמיים לחמישיות ההגנה, וצ'ט וקייסון וואלאס עשו את זה ב-26'.
אחרי עונה של 68 נצחונות ואליפות, הכל היה מוכן לשחזור ולקטיעת הקצף של אלופות מתחלפות בליגה. אלא שבעיה אחת העיבה על העונה של הת'אנדר: הבריאות של ג'יילן וויליאמס. הפורוורד המצוין סבל מפציעות ברמה ובהאמסטרינג, פציעה נבזית במיוחד שלעתים קרובות מצריכה חודשים של החלמה, ונוטה לחזור אם אינה מטופלת היטב. וויליאמס לא היה שונה: הוא החמיץ את החודש הראשון של העונה, חזר ל-24 משחקים בהם לא נראה כמו האולסטאר של העונה הקודמת, נפצע שוב וחזר רק לקראת סוף מרץ. גם אייזיאה הארטנשטיין עבר עונה פצועה למדי, שבה שיחק קצת יותר מחצי מהמשחקים.
בהיעדרו, אייג'יי מיטשל לקח את העניינים לידיים. אחרי עונת רוקי סבירה, הגארד חתם על חוזה קטן ל-3 עונות, שהפך במהירות לאחד הנכסים הכי משתלמים בליגה. הוא ניצל את ההזדמנות בשתי ידיים, בהתחלה מהספסל ואחרי זה בחמישיה בהיעדרו של וויליאמס; קלע, שמר, ותפקד כעושה משחק שני יעיל לצד שג"א. לא נאמר שוויליאמס נשכח, אבל מיטשל עשה מספיק בשביל הקבוצה כדי שהירידה בכשרון לא תורגש יותר מדי.
בטרייד דדליין הגיע ג'ארד מקיין, בטרייד תמוה למדי. אחרי עונת רוקי מבטיחה ועונת סופומור רוויית פציעות, הסיקסרס ויתרו עליו תמורת בחירת דראפט נמוכה (במקור של יוסטון, שהביאה להם את לברון פיילון), בעיקר מסיבות כלכליות. הת'אנדר קפצו על המציאה בשמחה רבה, ומקיין הוכיח את עצמו כשחקן שהם היו צריכים – קולע נהדר כשהוא חופשי, יוצר מכדרור, ולא חור בהגנה. אוסמן דיאנג, שלא הרשים מאז שנבחר בדראפט, נשלח למילווקי.
העונה של הת'אנדר הלכה כמצופה – מצוין, למרות הפציעות. הם הוביל את הליגה ברייטינג הגנתי, היו מקום שביעי ברייטינג התקפי, המשיכו לחטוף כל כדור שהסתובב באזור שלהם, הספסל העמוק תסכל קבוצות. אפילו ריבאונד ההגנה, שפעם היה נקודת תורפה, הסתדר – למרות המשחקים שבהם הארטנשטיין לא שיחק. הם פתחו את העונה בסערה, ניצחו 24 מ-25 המשחקים הראשונים, ואז הפסידו לספרס בחצי גמר גביע ה-NBA: משחק שסיפר משהו על המשך העונה. ההמשך היה פחות טוב, והדיבור על שבירת שיא הנצחונות של הליגה דעך במהירות, אבל היה ברור לאורך רוב העונה שהם הולכים לסיים אותה במקום הראשון בליגה, ועיקר המאמצים הופנו לשיפור הקבוצה ולהחזרת הפצועים לכושר משחק.
סיום העונה הרגילה נראה כמעט כמו תחילתה, כאשר הת'אנדר שוב העלו הילוך, ניצחו 19 מ-20 משחקים והבטיחו את מקומם בצמרת. בשני המשחקים האחרונים הם כבר נחו, מה שלא פגע בעונה המצוינת שלהם: מקום ראשון בליגה, שג"א עם MVP שני ברציפות, הולמגרן כאולסטאר, אול NBA ושני רק לוומבי במירוץ לתואר שחקן ההגנה של העונה, קייסון וואלאס בחמישיות ההגנה. התרחיש הסביר ביותר נראה כמו עוד אליפות, ואפילו לא אחת מאתגרת במיוחד.
שתי הסדרות הראשונות בפלייאוף הגשימו את התחזית: הת'אנדר טאטאו בקלות את פיניקס של בוקר, ואז אפילו עוד יותר בקלות את הלייקרס של לוקה, ריבס ולברון. ג'יילן וויליאמס המשיך להיאבק עם בריאות ושיחק רק בשני המשחקים הראשונים מול פיניקס, אבל מיטשל נראה מצוין בתפקיד שלו והת'אנדר לא התקשו.
הספרס התבררו כאופרה אחרת. ההגנה המצוינת שלהם תיסכלה את הת'אנדר. האלופים הפסידו במשחק הראשון בשתי הארכות, שהתברר כמשחק האחרון שבו ווליאמס רלוונטי – הוא סיים אותו עם 26 נק', אבל שוב נפצע ושיחק רק עוד 17 דקות במשך כל הסדרה. בלעדיו, הנטל בער למיטשל – אבל גם הוא נפצע במשחק השלישי וסיים את הסדרה. התאנדר נראו כאילו הם יכולים להסתדר בלי שניהם, אבל היתה להם בעיה אחרת – צ'ט הולמגרן. האיש הגבוה לא הסתדר עם הנוכחות של איש הרבה יותר גבוה ממנו, והתקשה לתפקד במשך כל הסדרה.
כשכל אלה פצועים ומתקשים, הנטל על שג"א פשוט היה גדול מדי.הת'אדנר אמנם הצליחו לעלות ליתרון 3-2, אבל בשני המשחקים האחרונים נראו עייפים, הובסו במשחק השישי ונכנסו לבור גדול במשחק השביעי שלא הצליחו לצאת ממנו. מקיין השתדל, קארוסו נתן דקות לפנתיאון, אבל בלי הכוכבים זה לא הספיק. הספרס לקחו את אליפות המערב והמשיכו לתבוסה מפתיעה מול הניקס.
קיץ חם
האתגר העיקרי של הת'אנדר בקיץ היה להשיל שכר. בקיץ הקודם הם כבר החתימו את ג'יילן וויליאמס וצ'ט הולמגרן על חוזי מקסימום, אחרי ששג"א כבר קיבל חוזה סופר מקס, ולמרות מספר מאוד יפה של חוזים טובים לקבוצה, אי אפשר היה לשמר את העומק באופן שיאפשר להם להמנע מהסקנד אייפרון והשלכותיו.
הם קיבלו החלטה מעניינת – להעביר שחקנים שכבר הוכיחו את עצמם בעבר בפלייאוף, אבל נהיו קצת מיותרים, ולשמור לעצמם שחקנים בחוזי רוקי. אייזיאה ג'ו קלע ביציבות ב-24 ו-25, אבל התקשה ב-26 ונשלח אחר כבוד לדטרויט. ארון וויגינס סיפק דקות איכותיות באותם פלייאופים, אבל כמעט נמחק מהרוטציה עם עלייתם של מיטשל ומקיין והועבר לאטלנטה. יחד איתו הת'אנדר נאלצו לעשות ויתור גדול: לו דורט, השחקן הכי ותיק בקבוצה, עם עבר בחמישיות הגנה וחלק גדול באליפות של 25', נאלץ לארוז את החפצים ולעבור לאטלנטה גם הוא.
הת'אנדר החליטו להשאיר את הארטנשטיין – החלטה מתבקשת לאור החשיבות העצומה שלו כריבאונדר וכחוסם. ההתלבטות היתה בינו לבין דורט, ומה שכנראה הכריע היתה העובדה שאין להם גבוה דומיננטי אחר בסגל, אבל האיכויות של דורט דומות לאלו של קייסון וואלאס וקארוסו – בהחלט עלו עליו בפלייאוף.
כמיטב המסורת, אוקלהומה סיטי התחדשה בשני שחקני סיבוב ראשון בדראפט. אדאי מארה, שנבחר 12, הוא אחד השחקנים המסקרנים בדראפט. סנטר ספרדי ענק (2.20 מ'), שמגיע אחרי עונה דומיננטית ואליפות מכללות לצד שחקני סיבוב ראשון אחרים כמו יאקסל לנדברג ומורז ג'ונסון. כמו שחקנים רבים בגובהו, הוא היה דומיננטי בהגנה, בריבאונד ובקליעה קרוב לסל, אלב לא מראה סימנים של קליעה מבחוץ. יש מי שחושב שהת'אנדר בונים עליו בתור הוומבי סטופר שלהם. בנט סטירץ הוא קומבו גארד, שחקן פיק אנ רול וקלע טוב, שיצטרך להוכיח את עצמו הגנתית כדי לקבל דקות.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
הת'אנדר ירצו להוכיח שההפסד לספרס בפלייאוף היה בסך הכל מעידה מקרית, ויש להם את כל מה שצריך בשביל זה. ההגנה הנהדרת עדיין שם; שג"א הוא עדיין (אולי) השחקן הכי טוב בליגה; ולמרות הויתור על שחקנים, הספסל לא באמת התקצר יחסית לרוב העונה שעברה עם התוספת של מקיין, העליה של מיטשל, ואולי גם קפיצת מדרגה של מישהו מהצעירים.
הם יצטרכו בריאות טובה יותר בשביל זה, בעיקר מצד ג'יילן וויליאמס. בעונה הראשונה של חוזה המקס שלו, הפורוורד המצוין חייב לתת יותר. החדשות הטובות הן שהוא לא צריך לעשות את זה בקרוב: הת'אנדר יסתדרו גם אם לא ישחק הרבה בעונה הרגילה, העיקר שיביא את ה-A-game שלו לפלייאוף. בלעדיו הלחץ על שג"א פשוט גדול מדי.
צ'ט הולמגרן שחקן הגנה מצוין, ועדיין צעיר, אבל אין לו באמת גרף שיפור בשלוש עונותיו בליגה, ומה שראינו ממנו מול הספרס היה מביך. הת'אנדר יקוו שהוא יוכל לקחת קצת יותר על עצמו, בעיקר בהתקפה, כי כשהוא מתפקד כאופציה שלישית לקבוצה הרבה יותר קל.
קו עלילה מעניין נוסף הוא פיתוח הצעירים. מעבר למארה וסטירץ' הרוקיס, לת'אנדר יש גם את ניקולה טופיץ' בשנתו השלישית ואת תומאס סורבר בשנתו השניה. המילה "יש" קצת חזקה פה- טופיץ' החמיץ את כל העונה הראשונה לחוזה שלו, ושיחק רק עשרה משחקים לא מרשימים בשניה, אבל הוא נחשב בזמנו לפרוספקט טופ 5 והראה יכולת מסירה מעניינת בדקות ששיחק. סורבר החמיץ גם הוא את עונתו הראשונה , אבל גם נחשב לפרוספקט מעניין שהיה נבחר גבוה בהרבה אם לא היה פצוע. בסך הכל הת'אנדר הביאו שחקנים שמתאימים לנקודות התורפה שלהם – יצירה עם הכדור וגבוה מחליף – ואם היו מוותרים עליהם היו יכולים להשאיר את דורט. סביר להניח שהם בונים עליהם לעתיד, ואם אנחנו יודעים משהו על הת'אנדר זה שהם מיטיבים לבחור ולפתח שחקנים.
תחזית:
הת'אנדר ימשיכו להיות כל כך טובים שזה משעמם, ינצחו את רוב המשחקים שלהם בהפרש דו ספרתי, ואיום על ה-70 נצחונות בעונה הרגילה הוא במידה רבה עניין של החלטה והשקעת אנרגיה, לא של יכולת. בפלייאוף כל הסימנים מצביעים על עוד מפגש עם הספרס, יריבות שצפויה ללוות אותנו בשנים הקרובות. האם זה ייגמר באליפות? לא בטוח, אבל אין מועמדת חזקה יותר.
