Sample Page

בקושי הספקנו לעכל את האליפות של הניקס, וכבר קיץ עמוס ומשוגע מביא אותנו לקו הזינוק של עונת 2026/27.

האם נראה אלופה תשיעית בתשע שנים? האם דני אבדיה ימשיך את נסיקת האולסטאר שלו? ואיזה רוקי יפרוץ ראשון מתוך השנתון החדש והמבטיח?

פרויקט "קבוצה ביום" של הכדור הכתום חוזר לעשות לכם סדר בבלאגן. יום יום, קבוצה קבוצה. עד לטיפ אוף!

לכל הטורים:  https://orangeball.co.il/pre26index/ 

 

הקבוצה היום: פיניקס סאנס

(ניר חבצלת)

נשארו: דווין בוקר, ג'יילן גרין, דילון ברוקס, מארק וויליאמס (הוחתם על הארכת חוזה), קולין גילספי (הוחתם על הארכת חוזה), ג'ורדן גודווין (הוחתם על הארכת חוזה), ראיין דאן, אוסו איגודארו, סי ג'יי האנטלי ג'מארי בואיה, קמאן מאלואץ', הייווד הייסמית', ראשיר פלמינג, קובי ברי.

עזבו: גרייסון אלן, רויס אוניל (טרייד לשארלוט)

הגיעו: מיילס ברידג'ס (טרייד, שארלוט), לוק קנארד (שחקן חופשי, לייקרס), קואה פיט (טרייד-דראפט, מקום 30), הייווד הייסמית', דואופ רית'  וקנדי צ'אנדלר (שחקנים חופשיים, כרגע חתמו על חוזה למחנה האימונים), פאט ספנסר (הגיע מגולדן סטייט).

מתנדנדים:

מאמן: ג'ורדן אוט, שנה שנייה כמאמן ראשי.

חמישייה: ג'יילן גרין, דווין בוקר, דילון ברוקס, מיילס ברידג'ס, קמאן מאלואץ'. לפני הפציעה של מארק וויליאמס, הוא ככל הנראה היה מיועד להיות הסנטר הפותח.

ספסל: קולין גילספי, לוק קנארד, פאט ספנסר ג'ורדן גודווין, ראיין דאן, סי ג'יי האנטלי אוסו איגודארו, ג'מארי בואיה, קואה פיט, קובי ברי הייווד הייסמית', ראשיר פלמינג, דואופ רית'. מארק וויליאמס אמור להיכנס לרוטציה עם חזרתו.

המהלכים הגדולים של עונת 2025/26:

אז מה היה לנו שם?

אם עונת 2024/25 הייתה שנת ההתפרקות של פיניקס, 2025/26 הייתה שנת הבנייה מחדש. קווין דוראנט ובראדלי ביל כבר לא היו שם, דווין בוקר נשאר הכוכב המרכזי, ודילון ברוקס וג'יילן גרין הפכו לחלק מהגרסה החדשה של הסאנס. תחת ג'ורדן אוט, הקבוצה התרחקה מהניסיון להרכיב סופר-טים והפכה לקבוצה עם זהות ברורה הרבה יותר: הגנה, קשיחות ומשחק קבוצתי. זה הספיק למאזן 45:37, מקום שמיני במערב והעפלה לפלייאוף, לפני סוויפ בסיבוב הראשון מול אוקלהומה סיטי. פיניקס סיימה שישית בליגה בנקודות שספגה, אחרי שהייתה במקום ה-22 עונה קודם לכן, אבל גם התקשתה התקפית וסיימה רק במקום ה-26 בנקודות למשחק.

מעל כולם עמד בוקר, שסיפק 26.1 נקודות ו-6.0 אסיסטים למשחק, אבל דווקא העובדה שפיניקס הצליחה לנצח בלי להישען בכל ערב על התעלות שלו הייתה אחד הסימנים החיוביים. ברוקס קלע 20.2 נקודות למשחק – שיא קריירה – וקיבל הקיץ הארכת חוזה של שלוש שנים ו-73 מיליון דולר. קולין גילספי, שהפך לאחד השחקנים החשובים ברוטציה, קיבל חוזה לארבע שנים ו-48 מיליון דולר, ג'ורדן גודווין נשאר תמורת שלוש שנים ו-19 מיליון דולר, ומארק וויליאמס קיבל שלוש שנים ו-38 מיליון דולר. במילים אחרות, פיניקס לא רק שמרה על השלד של העונה שעברה – היא הימרה עליו לטווח ארוך.

קיץ חם

הסאנס החליטו לא לשבור את מה שעבד בעונה החולפת. במקום עוד מהפכה, הם ביצעו שינויים נקודתיים: מיילס ברידג'ס הגיע משארלוט תמורת גרייסון אלן ורויס אוניל, לוק קנארד הגיע כדי להחזיר חלק מהקליעה שאבדה, וקואה פיט נבחר במקום ה-30 בדראפט. במקביל פיניקס שמרה על בוקר, גרין וברוקס, והאריכה את החוזים של גילספי, וויליאמס וגודווין.

אבל פיניקס לא רק שמרה על הקיים, כששלחה לשארלוט את גרייסון אלן ורויס אוניל וקיבלה את מיילס ברידג'ס, כשבנוסף עברו בין הקבוצות בחירות דראפט עתידיות: הסאנס קיבלו בחירת סיבוב ראשון ב-2029 וסיבוב שני ב-2027, בעוד ההורנטס קיבלו בחירת סיבוב ראשון לא מוגנת ב-2033. זה מהלך שאפשר להבין מקצועית, אבל הוא גם משנה את הזהות של הקבוצה.

אלן ואוניל היו שני שחקני רוטציה עם שילוב חשוב של קליעה, ניסיון והגנה, בעוד ברידג'ס נותן משהו שהיה חסר: שחקן כנף שיכול לקחת ריבאונד, לרוץ במגרש הפתוח, לתקוף את הטבעת ולייצר נקודות בעצמו. הוא מגיע אחרי עונה של 17.1 נקודות, 5.8 ריבאונדים ו-3.2 אסיסטים למשחק, ובשלוש העונות האחרונות שלו העמיד בממוצע 19.3 נקודות, 6.8 ריבאונדים, 3.5 אסיסטים ו-2.1 שלשות. השאלה היא האם היצירתיות והאתלטיות שלו שוות את הקליעה והיציבות ההגנתית שאבדו.

צריך לזכור, שרויס אוניל קלע בשתי העונות האחרונות קצת פחות מ-41% לשלוש, בעוד שגרייסון אלן אמנם חווה עונת קליעה לא טובה עם 34.9% מחוץ לקשת, אבל בשתי העונות שקדמו לה הוא קלע ב-46.1% וב-42.6% וללא ספק נחשב לאחד הקלעים האיכותיים מחוץ לקשת בליגה.  מיילס ברידג'ס אמנם מגיע עם האיכויות שלו, אבל אם יש משהו שהוא לא מצטיין בו התקפית הוא הקליעה משלוש. פרט לעונת 2020-21, הוא מעולם לא קלע יותר מ-34.9% לשלוש ועבור קבוצה שסיימה במקום החמישי בעונה שעברה מבחינת ניסיונות זריקה לשלוש, מדובר באספקט חשוב מאוד וברידג'ס יהיה חייב לשפר את התחום הזה במשחק שלו.

אני באופן אישי אוהב את הטרייד הזה וחושב שהוא טוב לסאנס. בעונה שעברה ראינו לא מעט מצבים, בעיקר כשגרין היה פצוע, שזה הרגיש שבוקר משחק לבד מול חמישה שחקנים ואם היריבה מתמקדת בו ומוציאה אותו מהשטף, אין לסאנס את הגו-טו-גאי שיקח על עצמו, ייצר לעצמו ולאחרים ובעיקר יגרום ליריבה להתמקד גם בו. ברידג'ס יודע לעשות את זה היטב וראינו את זה בעונות הקודמות בשארלוט. הוא מוסיף סייז, קליעה יציבה מחצי מרחק ובעיקר הראה שהוא יודע לשחק לצד שחקנים שצריכים את הכדור אצלם (כמו לאמלו בול וברנדון מילר).

ועכשיו מה, מה עכשיו?

הקיץ של פיניקס גם מספר לא מעט על הכיוון שלה. היא לא בנתה מחדש, אבל גם לא הפכה לקונטנדרית קלאסית. בוקר בן 29, ברידג'ס בן 28, ברוקס בן 30 וגרין בן 24, וההנהלה למעשה אמרה שהיא רוצה לבדוק מה אפשר להוציא מהגרסה הזאת של הקבוצה. לוק קנארד הגיע על מנת לתת את הקליעה מבחוץ אחרי שאלן ואוניל עברו לשארלוט ובקצה הסגל נמצאים גם דואופ רית' וקנדי צ'נדלר, שהגיעו למחנה האימונים, כאשר פיניקס נכנסת למחנה עם 21 שחקנים ותצטרך לקבל החלטות לגבי החלק האחורי של הסגל.

השאלה הגדולה היא איך הכדורסל הזה ייראה. בעונה שעברה פיניקס הייתה קבוצה איטית יחסית, במקום ה-24 בליגה בקצב, והסתמכה מאוד על הגנה, על הקליעה משלוש ועל יצירת מצבים של בוקר. כשפיניקס נתקלה בקבוצות הגנה חזקות שלא נתנו לה לרוץ(כמו אוקלהומה סיטי למשל), ראינו שהיא מתקשה לייצר נקודות וכאן ברידג'ס נכנס לתמונה, עם היכולת שלו לחדור לצבע ולקלוע מחצי מרחק (קלע ב-55.4% ל-2 בעונה האחרונה).

שחקן נוסף שיצטרך לעשות את קפיצת המדרגה בעיקר בכל הקשור ליציבות התקפית הוא ג'יילן גרין. גרין אתלט על שיודע לחדור לסל ולאיים כמעט מכל טווח, אבל סובל לאורך הקריירה מחוסר יציבות התקפית. אם השניים הללו יתנו עונה התקפית טובה ויוכלו להוריד את העומס מבוקר, נוכל לראות את הסאנס מנצחים את אותם המשחקים שהם הפסידו בעונה החולפת בשל היעדר אלטרנטיבות התקפיות במשחק עומד.

וכאן מגיעה השאלה השנייה: מי מנהל את העסק? בוקר הוא מוסר מצוין, גילספי יכול להוביל כדור, וגם גרין וברידג'ס מסוגלים לייצר לעצמם, אבל אף אחד מהם אינו רכז קלאסי שמארגן משחק לאורך 48 דקות. זו אחת הסיבות לכך שההישארות של גילספי וגודווין משמעותית כל כך. גודווין, בפרט, נתן בעונה שעברה הרבה מעבר למה שציפו ממנו והפך לשחקן שמביא הגנה, ריבאונד, קשיחות וגם קליעה סבירה מבחוץ.

בעיה מקצועית נוספת ומעניינת מאוד היא בריבאונד. פיניקס הייתה קבוצת ריבאונד התקפה טובה מאוד כשסיימה במקום הרביעי בליגה עם 13 ריב' התקפה בממוצע למשחק, אבל מנגד, דורגה במקום ה-29 מבחינת ריבאונד ההגנה – נתון שבהחלט מרים גבה. מצד אחד, היא הייתה מוכנה ללכת חזק לזכוכית ולהילחם על פוזשנים נוספים בהתקפה, אבל התקשתה לסגור את הפוזשן בצד ההגנתי והעניקה ליריבות שלה אקסטרה פוזשנים.  אבל כשמסתכלים על הסנטר הפותח של הסאנס במרבית שלבי העונה, מארק וויליאמס, מתחילים להבין את הסיפור.

וויליאמס סנטר עם התמצאות טובה מתחת לסל בצד ההתקפי והוא אחד משחקני ריבאונד ההתקפה הטובים בליגה (סיים במקום השמיני עם 3.1 כאלה למשחק), אבל חלש בכל הקשור לסגירה לריבאונד. הפציעה שלו פותחת לסאנס הזדמנות חדשה, אבל גם גורמת לדאגה. קמאן מלואץ' סנטר פיזי ואתלטי מאוד שהציג בזמן המועט שקיבל לא מעט איכויות בעיקר בצד ההגנתי. בעונה שעברה הוא שיחק כ-9 דקות בלבד למשחק אבל חסם 0.7 חסימות בממוצע. רק לשם השוואה, וויליאמס חסם 0.9 בממוצע כשהוא משחק 23.6 דקות למשחק.

ולא נשכח גם את אוסו איגודארו שקיבל את ההזדמנויות ככל שהעונה התקדמה והראה איכויות גם כן בעיקר בצד ההגנתי. מצד אחד, לא משנה מי מהשניים יפתח, הוא כנראה יתרום הגנתית יותר ממה שוויליאמס היה תורם, בטח בכל הקשור לריבאונד והגנה על הטבעת. מהצד השני, מכיוון ששני השחקנים מוגבלים מאוד בצד ההתקפי ולא תורמים לריווח של המשחק, זה יכול ליצור פקק בצבע עבור שחקנים שאוהבים לחדור כמו גרין וברידג'ס. מלואץ' עוד ניסה קצת לזרוק בעונה שעברה מחוץ לקשת אבל איגודארו כלל לא ניסה. אחד מהם יהיה חייב להתחיל לזרוק מבחוץ כדי לפתוח לסאנס עוד אופציות התקפיות ולרווח את המשחק.

וזה מוביל לאחת השאלות המעניינות ביותר של העונה: מי בכלל צריך להיות הגבוה שתופס את מקומו של וויליאמס בחמישייה? ההרכב שנראה טבעי על הנייר הוא בוקר, גרין, ברוקס, ברידג'ס ומאלואץ', אבל דווקא הפלייאוף האחרון סיפק רמז אחר. בארבעת המשחקים מול אוקלהומה סיטי פתחו הסאנס עם בוקר, ברוקס, גרין, קולין גילספי ואוסו איגודארו, וגילספי אף פתח בשלושה מתוך ארבעת המשחקים. איגודארו נותן לאוט משהו שמלואץ' עדיין לא מסוגל לספק באותה רמה: יכולת למסור, לשמור על כמה עמדות, להשתתף בהנעת הכדור ולהיות חלק ממשחק שמבוסס על חילופים ותנועה.

מלואץ', מנגד, מציע את מה שפיניקס הכי צריכה בצבע – גודל של 2.16 מטר, הגנת טבעת, נוכחות פיזית וריבאונד. אם אוט ירגיש שהבעיה המרכזית היא הגנה על הטבעת והריבאונד, מלואץ' הוא המועמד הטבעי. אם הוא יעדיף חמישייה ניידת, מחליפה ומגוונת יותר, איגודארו עשוי לקבל את הקריאה. בקיצור, ייתכן שהחמישייה הטובה ביותר של פיניקס לא תהיה בהכרח החמישייה הגדולה ביותר שלה.

הרבה תלוי במשך ההיעדרות של הסנטר מארק וויליאמס מהמגרשים ובאופן שבו יחזור. השאלה תהיה לא רק כמה משחקים הוא ישחק אלא האם הוא באמת יכול להיות העוגן הפנימי שפיניקס צריכה. בעונה שעברה הוא סיפק 11.7 נקודות ו-8.0 ריבאונדים ב-23.6 דקות, מספרים טובים מאוד ביחס לתפקידו, אבל ההיסטוריה הרפואית שלו והפציעה הנוכחית הופכות את ההימור עליו למסוכן.

בהיעדרו, קמאן מלואץ' ואיגודארו יקבלו הזדמנות הרבה יותר מוקדם מהמתוכנן. הרוקי מהעונה שעברה כבר הראה בקיץ שיש לו שילוב מעניין של גודל, אתלטיות והגנה, והוא עשוי לקבל דקות משמעותיות לצד אוסו איגודארו. אם מלואץ' יוכל להפוך מסנטר צעיר שמנסים לפתח לשחקן NBA אמין כבר עכשיו, פיניקס יכולה להרוויח כאן הרבה יותר מ"תחליף זמני" לוויליאמס.

בנוסף, כפי שציינתי קודם, ג'יילן גרין יצטרך להראות לא רק יציבות בעיקר בצד ההתקפי, אלא גם להישאר בריא. גרין, שבמשך ארבע עונותיו הראשונות בליגה לא ירד מ-67 משחקים בעונה ואף שיחק במשך שתי עונות רצופות את כל 82 המשחקים במדי יוסטון, שיחק רק 32 משחקים בעונה החולפת ואם פיניקס רוצה להישאר קבוצה תחרותית, היא חייבת לקבל את גרסת גרין של יוסטון בכל הקשור לקו הבריאות. גרין הוא שחקן שיכול לייצר נקודות מכלום, לתקוף את הטבעת ולהביא אנרגיות לפרקט שלמעטים יש בליגה.

והפעם, אין מקום לטעויות. פיניקס לא מחזיקה בהרבה זכויות על בחירות הדראפט העתידיות שלה, אחרי שהעבירה נכסים רבים במהלך השנים האחרונות, ובוקר נמצא עמוק בתוך החוזה הענק שלו. לכן הסאנס צריכים להיות תחרותיים עכשיו. לא בהכרח מועמדים לאליפות, אבל קבוצה שמסוגלת לנצח סדרת פלייאוף. זו גם הסיבה שההתפתחות של קמאן מאלואץ' וקואה פיט מעניינת: שניהם יכולים להפוך בהמשך לחלק מהדור הבא של הקבוצה, אבל פיניקס לא יכולה להרשות לעצמה לחכות להם חמש שנים.

תחזית:

המערב אמנם לא מחכה לאף אחד, אבל לסאנס יש מספיק איכות כדי להיות שוב באזור הפלייאין ואפילו יותר מזה. הבעיה היא שהרצפה שלהם גבוהה יחסית, אבל התקרה תלויה בכמה שאלות שקשה מאוד לענות עליהן: האם גרין יעשה את הקפיצה וישאר בריא? האם ברידג'ס ישתלב בלי לפגוע בהגנה ובקליעה? האם בוקר ימשיך לנהל את ההתקפה ויציג עונת קליעה טובה יותר כפי שהוא הראה בשנים קודמות? ובעיקר – האם מלואץ' יראה שהוא כבר עכשיו יכול להיות סנטר ראשון איכותי בקבוצה ששואפת להגיע לפלייאוף?

אני מאמין, שאנחנו נראה את ברידג'ס משתלב היטב בקבוצה ותורם כבר מהרגע הראשון. נמשיך לראות קבוצה שמצד אחד מציקה ליריבה בהגנה, נלחמת על כל פוזשן ומנצחת משחקים בזכות אגרסיביות ונחישות, אבל מצד שני קבוצה שתתקשה לייצר נקודות במשחק עומד בעיקר בגלל היעדר רכז טבעי איכותי ובימים של קליעה לא טובה מחוץ לקשת היא תתקשה לנצח משחקים. לכן, אני חושב שהיא תסיים במאזן זהה לעונה שעברה עם 45 נצחונות, תסיים במקומות 7-10 ומשם במשחק בודד הכל יכול להיות. אני מאמין, שגם השנה היא תעפיל לפלייאוף ממקומות 7-8.

קרא עוד

בקושי הספקנו לעכל את האליפות של הניקס, וכבר קיץ עמוס ומשוגע מביא אותנו לקו הזינוק של עונת 2026/27.

האם נראה אלופה תשיעית בתשע שנים? האם דני אבדיה ימשיך את נסיקת האולסטאר שלו? ואיזה רוקי יפרוץ ראשון מתוך השנתון החדש והמבטיח?

פרויקט "קבוצה ביום" של הכדור הכתום חוזר לעשות לכם סדר בבלאגן. יום יום, קבוצה קבוצה. עד לטיפ אוף!

לכל הטורים:  https://orangeball.co.il/pre26index/

הקבוצה היום:  שארלוט הורנטס

(עילי שטרן)

נשארו: קובי ווייט, ברנדון מילר, קון קנפל, סיון ג'יימס, גרנט וויליאמס, מוסא דיאבטה, ראיין קלקברנר, טידג'אן סלאון, ליאם מקנילי

עזבו: למאלו בול (מינסוטה), מיילס ברידג'ס (פיניקס), ג'וש גרין (מינסוטה), טרה מאן (וושינגטון)

הגיעו: נאז ריד (טרייד, מינסוטה), גרייסון אלן (טרייד, פיניקס), רויס אוניל (טרייד, פיניקס), דניס שרודר (טרייד, קליבלנד), האנס שטיינבאך (בחירה 14 בדראפט), כריסטיאן אנדרסון ג'וניור (בחירה 18 בדראפט)

מאמן: צ'ארלס לי מתחיל את העונה השלישית שלו כמאמן שארלוט.

חמישייה: קובי ווייט, קון קנפל, ברנדון מילר, נאז ריד, מוסא דיאבטה.

ספסל: דניס שרודר, גרייסון אלן, רויס אוניל, סיון ג'יימס, גרנט וויליאמס, ראיין קלקברנר, האנס שטיינבאך (רוקי), כריסטיאן אנדרסון ג'וניור (רוקי), טידג'אן סלאון, ליאם מקנילי.

 

המהלכים הגדולים של עונת 2025/26:

 

אז מה היה לנו שם?

שארלוט מגיעה לעונה הקרובה אחרי העונה הטובה ביותר שלה בעשור האחרון, לפחות בכל מה שקשור למאזן. ההורנטס סיימו את העונה הסדירה עם 44 ניצחונות, המספר הגבוה ביותר שרשמו מאז עונת 2015/16, ואחרי שנים ארוכות בתחתית המזרח פתאום נראו כמו קבוצה שנמצאת בדרך למקום אחר לגמרי.
והאמת? שארלוט הייתה אחת הקבוצות המלהיבות של העונה האחרונה, אולי דווקא בגלל שלא הרבה אנשים ציפו ממנה לשחק כדורסל כל כך שוטף ומהנה לצפייה.
רק עונה קודם לכן ההורנטס סיימו עם 19 ניצחונות בלבד, כך שהקפיצה ל-44 בתוך שנה אחת לא הייתה עוד שיפור הדרגתי, אלא שינוי של ממש בזהות של הקבוצה.

במרכזו עמדה שלישייה צעירה: למאלו בול, ברנדון מילר והרוקי קון קנפל.
השלושה היו אחראים יחד ל-58 נקודות למשחק, בדיוק מחצית מממוצע הנקודות של שארלוט לאורך העונה, כשכל אחד מהם קולע יותר משלוש שלשות למשחק ובאחוזים נהדרים. השילוב ביניהם נתן להורנטס משהו שכבר הרבה זמן לא היה להם, שלושה שחקנים שיכולים לייצר, לקלוע מבחוץ וליצור לאחרים ברמה כה גבוהה.

והמספרים הקבוצתיים היו בהתאם. ההתקפה של שארלוט הייתה מהטובות בליגה, כשהיא מסיימת עם הרייטינג ההתקפי הגבוה ביותר בתולדות הפרנצ'ייז ובמקום השלישי במזרח. אחרי שנים שבהן השאלה סביב ההורנטס הייתה בעיקר מתי סוף סוף יתחיל להיבנות שם משהו, בעונה האחרונה היה נדמה שהתשובה הגיעה!

אלא שאולי כל זה כבר היסטוריה.

 

קיץ חם

דווקא אחרי העונה שבה שארלוט סוף סוף הצליחה להפוך את הכישרון הצעיר שלה לכדורסל מנצח, היא נפרדה מאחת הדמויות המרכזיות ביותר שלה בשש השנים האחרונות.
לטוב ולרע, שארלוט הייתה הקבוצה של למאלו בול. והקיץ, למאלו עבר בטרייד למינסוטה.
כלומר, השאלה הגדולה של שארלוט לקראת עונת 2026/27 היא כבר לא האם השלישייה הצעירה שלה יכולה לקחת עוד צעד קדימה. היא צריכה להבין איך ממשיכים את ההתקדמות מהעונה האחרונה בלי השחקן שסביבה היא נבנתה מלכתחילה.

נתחיל ונדבר על הפיל המקועקע שבחדר, הטרייד של למאלו בול למינסוטה הביא לשארלוט מלבד לבחירות דראפט עתידיות גם שחקן בפרופיל שלא היה לה קודם, נאז ריד.
פורוורד, 2.06 חזק עם קליעה יציבה מבחוץ. מי שהיה מעמודי התווך של מינסוטה ואהוב הקהל בשנים האחרונות מגיע בגיל 27 עם קילומטראז' של 7 שנים בליגה כשחקן בוגר יותר שצפוי לקבל תפקיד משמעותי מאוד בקו הקדמי.

הטרייד הבא היה זה של מיילס ברידג'ס, שנשלח לפיניקס יחד עם בחירות דראפט בתמורה לגרייסון אלן, רויס אוניל ובחירה נוספת.
אלן, גארד בגובה 1.90 מ', הוא אחד הקלעים היציבים בליגה בשנים האחרונות עם 40% בקריירה מחוץ לקשת. אפשר להריץ אותו על חסימות, להציב אותו בפינות או להשאיר אותו בצד החלש כדי להעניש עזרה על מילר וקנפל.
אוניל מביא בעיקר את הדברים שקבוצות צעירות מחפשות סביב הכוכבים שלהן: הגנה, קשיחות וגם קליעה מבחוץ, עם יותר מ-40% בשנתיים האחרונות.
במקום סקורר נוסף שצריך את הכדור ביד, שארלוט קיבלה שני וטרנים שיכולים להשתלב כמעט בכל הרכב ולתת קליעה והגנה סביב הליבה הצעירה.

וזה לא היה סוף השינויים בקו האחורי.

אחרי שכבר הגיע בטרייד באמצע העונה שעברה, קובי ווייט קיבל חוזה חדש לשלוש שנים ו-74 מיליון דולר. ב-21 המשחקים שלו בשארלוט הוא קלע 15.6 נקודות ומסר 3 אסיסטים למשחק, והעונה הוא צפוי לקבל יותר אחריות עם הכדור, בעיקר ביצירת נקודות, מבלי להפוך בהכרח למנהל המשחק הראשי של הקבוצה.
לצדו הגיע גם דניס שרודר, בן ה-33 שאחרי הפרידה מלמאלו יש משמעות גדולה לשחקן כזה. מישהו שיכול להחזיק את הכדור, לנהל פיק אנד רול, להכניס את הקבוצה לתרגילים ולייצר סדר בדקות שבהן מילר או קנפל לא מנהלים את ההתקפה. הבעיה התמידית של שרודר הייתה שהוא לא מספיק טוב כדי להוביל קבוצה כרכז ראשון אבל טוב מידי בשביל להיות רכז שני, בעונה שעברה הוא עדיין מסר 4.9 אסיסטים ב-24 דקות למשחק, כך שגם אם הוא יעלה מהספסל, הוא נותן לצ'ארלס לי מנהל משחק אמיתי שלא היה לו.

ולכאן מתחבר גם עניין הדראפט.
שארלוט בחרה בשני שחקנים גרמנים: האנס שטיינבאך בבחירה ה-14, פורוורד/סנטר בגובה 2.08 מ', וכריסטיאן אנדרסון ג'וניור בבחירה ה-18, גארד מטקסס טק עם עבר בנבחרות גרמניה הצעירות. ומי יכול להיות דמות טובה יותר לצדם מכוכב נבחרת גרמניה ואלוף העולם דניס שרודר?
אחרי שקנפל הפך כבר בעונת הרוקי שלו לחלק משמעותי מהקבוצה, הבחירות האלה ממשיכות את הניסיון של שארלוט לצבור כישרון צעיר סביב הליבה הקיימת.

ויתכן וזהו השינוי המעניין ביותר בשארלוט של העונה הקרובה.
כי אי אפשר באמת להחליף את למאלו בול שחקן בשחקן. אין בסגל החדש גארד אחד עם אותו שילוב של גודל, מסירה, יצירתיות וכשרון שהיה לבול. במקום לנסות למצוא את "למאלו החדש", שארלוט פיזרה את התפקידים שלו בין כמה שחקנים.

 

ועכשיו מה, מה עכשיו?

אז אם הבנו שאין "למאלו חדש", השאלה היא איך בדיוק מתחלקת האחריות בשארלוט החדשה?

קובי ווייט אמור לקבל יותר כדור ביד, וכמו שאמר צ'ארלס לי במדיה דיי: "הדבר שאני הכי רוצה בשביל קובי, זה שקובי יהיה קובי". ווייט עצמו כבר העיד שינסה לקחת יותר אחריות כמנהל משחק ממה שהתרגלנו לראות ממנו בעבר. השאלה היא האם הוא מסוגל להפוך משחקן שמייצר בעיקר לעצמו לגארד שמנהל התקפה לאורך דקות משמעותיות, וכשהוא לא יעשה זאת, שרודר יוכל לקחת חלק מהאחריות הזו מהספסל.

אבל בסופו של דבר, אם שארלוט רוצה להמשיך להתקדם גם בלי למאלו, האחריות תיפול על ברנדון מילר וקון קנפל.

אצל מילר, הצעד הבא לא בהכרח צריך להגיע בכמות הנקודות אלא במה שהוא עושה עם הכדור ביד. בעונה שעברה כבר החזיק ביוסג' של 28.1%, ה-19 בגובהו בליגה, כך שהוא ממש לא היה שחקן משלים בהתקפה. אבל לצד 20.2 נק' הוא מסר רק 3.3 אס' למשחק, כך שהאתגר עכשיו הוא לא רק לתת לו יותר כדורים, אלא לראות אם הוא מסוגל להפוך חלק גדול יותר מהפוזשנים האלה ליצירה גם עבור אחרים.
ויש כאן עוד נקודה מעניינת. יותר ממחצית הסלים שלו לשתי נקודות הגיעו ללא אסיסט, אבל רוב השלשות שלו עדיין הגיעו אחרי מסירה. בלי למאלו, מילר יצטרך לייצר יותר מהזריקות האלה בעצמו.
מצד שני, העובדה שקלע 166 שלשות Pull-up ב-36.1% בעונה שעברה מראה שיש לו כבר בסיס טוב לעשות בדיוק את זה.

במקרה של קון האתגר מעט שונה. אחרי עונת רוקי יעילה באופן היסטורי, שבה קלע 18.5 נקודות למשחק, 3.4 שלשות ב-42.5% וסיים כמוביל הליגה עם 273 שלשות, ההגנות כבר לא ייתנו לו את אותו החופש.
בנוסף, פציעה בהמסטרינג השמאלי תשבית אותו לאורך קדם העונה והוא יעבור הערכה מחדש בשבוע הראשון של העונה. כרגע לא מדובר בפציעה שאמורה לשנות את התמונה הגדולה, אבל היא עלולה לעכב מעט את הכניסה שלו לעונה.

עבור מילר וקנפל, האתגר הגדול יהיה להמשיך לייצר התקפה יעילה כשהם כבר לא הנהנים העיקריים מ"כוח המשיכה" של למאלו, אלא אלה שיצטרכו לייצר אותו בעצמם.

וכאן אולי דווקא נאז ריד יכול להפוך את המשימה שלהם לקצת יותר פשוטה.

בעונה שעברה נאזריון הילטון ריד קלע 2.1 שלשות למשחק ב-36.2%, והיכולת שלו לאיים מבחוץ נותנת לשארלוט גמישות שלא הייתה לה קודם בקו הקדמי. בחמישייה של ווייט, קנפל, מילר, ריד וסנטר כמו קלקברנר או דיאבטה עדיין יהיה גבוה אחד שחי בעיקר בצבע, אבל כשצ'רלס לי ירצה לפתוח לחלוטין את המגרש הוא יוכל להזיז את ריד לעמדה 5 ולעבור להרכב Five-Out עם חמישה שחקנים שמאיימים מעבר לקשת.

אבל כמובן שלכל הרכב כזה יש גם צד שני.

בעונה שעברה שארלוט לא הייתה קבוצת הגנה רעה בכלל. היא סיימה במקום ה-6 במזרח ברייטינג הגנתי, והשינויים בקיץ נותנים לצ'ארלס לי לא מעט אפשרויות לשמור על הרמה הזו, רק בדרכים קצת שונות.

כשראיין קלקברנר נמצא על הפרקט הסיפור די ברור. הסנטר בגובה 2.16 מ' הוא מגן טבעת קלאסי, כשבעונה שעברה דורג באחוזון ה-92 בליגה בהגנת טבעת ובאחוזון ה-99 באחוז החסימות בעונת הרוקי. מוסא דיאבטה אמנם פחות דומיננטי ממנו כמגן טבעת, אבל גם הוא חוסם טוב. היתרון הגדול שלו על קלקברנר מגיע בריבאונד ההתקפה. בעונה האחרונה קטף 3.7 ריבאונדים בהתקפה למשחק, מה שמיקם אותו במקום החמישי בליגה, ובמקום השלישי בסך ריבאונד ההתקפה עם 273.

אבל נאז ריד נותן לשארלוט משהו אחר.

ריד אולי לא מגן טבעת טבעי כמו קלקברנר, אבל הוא הרבה יותר נייד. צ'ארלס לי כבר סימן את היכולת שלו לשמור על כמה עמדות ולבצע חילופים כאחת הסיבות שבגללן שארלוט רצתה אותו. כלומר, כשהוא עובר ל-5, שארלוט לא בהכרח מוותרת על ההגנה בשביל ההתקפה, אלא פשוט משנה את סוג ההגנה: פחות נוכחות ליד הטבעת, אבל יותר יכולת לצאת גבוה ולהחליף מול שחקנים קטנים. הגמישות הזו מאפשרת ללי להתאים את הקו הקדמי ליריבה. מול קבוצות גדולות הוא יכול להשאיר את קלקברנר או דיאבטה בצבע ולשחק עם ריד ב-4, ומול קבוצות נמוכות ומהירות יותר להזיז את ריד ל-5.

וזה לא רק ריד. רויס אוניל מוסיף עוד שחקן שמסוגל לשמור על כמה עמדות, וברנדון מילר כבר הצהיר במדיה דיי שהוא מוכן לקחת על עצמו גם את השחקן הטוב ביותר של היריבה אם זה מה שהקבוצה תצטרך. זה מקבל חשיבות גדולה יותר דווקא בגלל סימן השאלה בקו האחורי: ווייט ושרודר לא מגיעים עם פרופיל של שומרי פרימטר מי יודע מה, כך שחלק גדול מהאחריות על הגארדים והווינגים הבכירים של היריבה עשוי ליפול על אותם מילר ואוניל. עבור מילר זה משמעותי במיוחד, משום שהוא צפוי לקבל העונה הרבה יותר אחריות גם בהתקפה וגם בהגנה.

כך שלשארלוט אין בהכרח חמישייה הגנתית אחת ברורה, אבל יש הרבה אפשרויות להתאים את סוג ההגנה ליריבה שמולה.

 

תחזית:

אז לבסוף נשאלת השאלה: האם שארלוט שאחרי עידן למאלו יכולה להיאבק על מקום בפלייאוף במזרח? בעונה שעברה ההתקפה של ההורנטס הייתה טובה ב-12.6 נקודות ל-100 פוזשנים כשלמאלו היה על הפרקט לעומת הדקות בלעדיו, נתון שממחיש כמה גדול החור שהוא משאיר. שארלוט ניסתה למלא אותו לא באמצעות מחליף אחד, אלא דרך חלוקת האחריות בין הסגל כולו.

אם מילר וקנפל יעשו את הקפיצה המצופה והעומק החדש יאפשר לצ'ארלס לי לשחק בכמה סגנונות שונים, שארלוט יכולה להיאבק על מקום ישיר בפלייאוף. אם היצירה בלי למאלו תהיה בעייתית יותר מהצפוי, היא עלולה למצוא את עצמה שוב באזור הפלייאין.

אחרי 44 ניצחונות ומקום 9 בעונה שעברה, גם עונה טובה לא מבטיחה הרבה במזרח החזק והצפוף. אני מהמר ששארלוט תישאר תחרותית גם בלי למאלו, אבל לא תקבל את הכרטיס הישיר לפלייאוף, 40 נצחונות ומקום 8 במזרח.

 

 

קרא עוד