Sample Page

התמונה של הג'וקר אוחז בגביע האליפות עדיין טרייה בראשינו, והנה כבר עונה חדשה בפתח. האם מלך חדש (או ישן) יקום וידיח את הג'וקר? האם ג'יילן בראון יצדיק את תואר השחקן הכי יקר בליגה? האם דני אבדיה יתקע יתד בליגה?

על השאלות הללו ועוד ננסה לענות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום. עונת 23-24, יוצאים לדרך.

הקבוצה היום: דאלאס מאבריקס

נשארו: לוקה דונצ'יץ', ג'וש גרין, טים הארדווי ג'וניור, ג'יידן הארדי, קיירי אירוינג (הוחתם מחדש), מקסי קליבה, דוויט פאוול (הוחתם מחדש)

עזבו: דוויס בארטנס (אוקלהומה סיטי), רג'י בולוק (סן אנטוניו), ג'סטין הולידיי (דנבר), פרנק ניליקינה, כריסטיאן ווד (לייקרס), תיאו פינסון (שחקן חופשי), ג'אבל מגי (שחקן חופשי).

הגיעו: סת קרי, דנטה אקסום, דירק ג'ונס ג'וניור, ראשון הולמס, גראנט וויליאמס, דריק לייבלי, אומקס פרוספר

מתנדנדים: מרקיף מוריס (חוזה לא מובטח), גרג בראון (חוזה למחנה אימונים), ג'ו ויסקאמפ (חוזה למחנה אימונים), דקסטר דניס (חוזה למחנה אימונים), ג'ורדן ווקר (חוזה למחנה אימונים).

חמישייה: לוקה דונצ'יץ', קיירי אירווינג, אומקס פרוספר*, גרנט וויליאמס, דריק לייבלי*.

* בראיון לפני פתיחת העונה ג'ייסון קיד אמר שלוקה, קיירי ווויליאמס יפתחו בחמישייה, וששני המקומות הנותרים עדיין פתוחים. בנוסף הוא אמר שבמהלך הפריסיזן שני הרוקיס, לייבלי ואומקס, יקבלו את ההזדמנות, ועל סמך זה הם יקבלו את ההחלטה.

ספסל: טים הארדווי ג'וניור, ג'יידן הארדי, מקסי קליבה, סת קרי, דנטה אקסום, דירק ג'ונס ג'וניור, ראשון הולמס, דווייט פאוול, ג'וש גרין.

המהלכים הגדולים של עונת 2022/23:

אז מה היה לנו שם:

באותו הזמן לא ידענו את זה, אבל המשחק הראשון של העונה מול הפיניקס סאנס היווה רמז מטרים לכל העונה של דאלאס.

דאלאס פתחו את המשחק עם פוזשן מבולגן שנגמר בהחטאת שלשה של רג'י בולוק, ובפוזשן שאחריו לוקה דונצ'יץ' איבד את הכדור, וגם את העונה הם פתחו מגומגם ולא הצליחו להישאר באופן עקבי במאזן חיובי. לאחר מכן דברים התחילו קצת להסתדר, שלשות התחילו להיכנס והמאבס נכנסו לקצב. בשלב הזה קווי העלילה של המשחק מול הסאנס והעונה קצת מתרחקים (האנלוגיה בניהם לא מושלמת, אין מה לעשות), כשבמשחק דאלאס פתחו יתרון של 22 נקודות לעומת חוסר היכולת שלהם לשמור על יציבת ולמעט רצף ניצחונות בסוף דצמבר הם לא הצליחו לצבור מומנטום ומצב את עצמם בצמרת המערב.

ואז (ופה קווי העלילה מתחברים שוב) התחילה הנפילה, שהדבר המסמל אותה יותר מכל היה הטרייד על קיירי אירווינג. דאלאס העבירו תמורת הכוכב השנוי המחלוקת ומרקיף מוריס את דוריאן פיני-סמית, ספנסר דינווידי, בחירת סיבוב ראשון בשנת 2029 לא מוגנת, ובחירות סיבוב שני ב-2027 ו-2029. הרציונל מאחורי הטרייד היה ברור, הקבוצה היתה זקוקה לעוד מוביל כדור שמסוגל ליצור לעצמו, וניצלה את הבעייתיות של קיירי שהורידה את המחיר שברוקלין דרשה עליו. מהצד השני, למרות שזה היה מחיר נמוך ביחס לשחקן ברמתו, המאבס הימרו על זה שם יצליחו "לתקן" את קיירי, ולשם כך הקריבו את שחקן ההגנה הכי טוב שלהם (דוריאן) ובפועל את ההגנה עצמה. לאחר הטרייד הקבוצה סיימה במאזן 9-18, לא הצליחה להעמיד הגנה ראויה וסיימה במקום ה-27 מבחינת רייטינג הגנתי החל מהטרייד.

שיא הנפילה הגיע בשני המשחקים האחרונים של העונה, אליהם היא הגיע כאשר היא היתה צריכה לנצח את שניהם כדי להשאיר לעצמה סיכוי להגיע לפליי אין (וגם זה מהמקום העשירי), אך הקבוצה העדיפה להפסיד את שני המשחקים הנותרים כדי להגיל את הסיכויים שהבחירה בדראפט הקרוב, שהיתה מוגנת טופ עשר, תישאר אצלה. בתצוגת טנקינג מרשימה (תיאו פינסון ופרנק ניליקינה הובילו את הקבוצה בדקות במשחק האחרון) המאבס הצליחו להפסיד את שני המשחקים ולסיים במקום העשירי מהסוף בליגה ו-11 במערב.

קיץ חם:

למזלם של המאבס, עבודת הטנקינג שהם עשו השתלמה בלוטרי והם הצליחו לשמור את הבחירה העשירית אצלם, ובדראפט עצמו הם הצליחו להיפטר מהחוזה של דאוויס ברטאנס תמורת ירידת שני מקומות בדראפט, ולאחר מכן גם קיבלנו את הבחירה ה-24 מהקינגס כתשלום על כך שהם לקחו על עצמם את החוזה של ראשון הולמס. בבחירות שקיבלו הם בחרו את דרק לייבלי השני ואומקס פרוספר. לייבלי הוא סנטר אתלטי, שהאפסייד העיקרי שלו אמור להיות בהגנה והיכולת שלו לשנות זריקות באזור הטבעת. בעונה האחת שלו במכללת דיוק, יריבות קלעו ב-45.6% בלבד ב-restricted area, כאשר הוא היה על המגרש, לעומת 54.2% כאשר הוא היה על הספסל. החסרונות העיקריים שלו הם מחסור במשחק התקפי מגוון (למרות שבסיטואציה הנוכחית שלו זה נראה כפחות בעייתי), וחוסר יכולת להתמודד עם סנטרים מאסיביים יותר בגלל הגוף הדקיק שלו. ההופעה שלו בליגת הקיץ היתה פושרת, כאשר מצד אחד הוא הראה את הפוטנציאל ההגנתי שלו, אבל לא היה מאוד דומיננטי (גם בהגנה) ונראה שהוא עדיין לא מוכן לתרום החל מהיום הראשון, למרות הדיווחים ממחנה האימונים של המאבס על השיפור האדיר שלו.

גם החוזקה העיקרית של אומקס הינה בצד ההגנתי, ובהיותו פורוורד גדול (6-7 עם מוטת ידיים של 7-1 לפי הקומביין), בהחלט יש לו את הגוף לכך, ויכול להיות שדווקא הוא יהיה מסוגל לשחק דקות משמעותיות כבר העונה, בעיקר בשל הצורך של המאבס בשחקנים מסוגו. מה שיקבע אם הוא יתפתח לשחקן רוטציה בליגה זה היכולת שלו לקלוע מבחוץ. אומנם הוא הראה שיפור בשנה האחרונה שלו בקולג' וקלע ב-33.9% משלוש, אבל בליגת הקיץ הוא קלע רק ב-23.5% על 3.4 זריקות למשחק. בשלב זה נראה שהתפקיד העיקרי שלו בהתקפה יהיה לחכות בפינות ולחתוך בלי הכדור, למרות שבסאמר ליג הוא הראה ניצוצות של לעשות קצת מעבר כאשר הוא תקף גם עם הכדור ביד והצליח להגיע לטבעת מספר פעמים.

מעבר לדראפט, אחת ההחלטות החשובות שעמדו מול המאבס הקיץ היתה מה לעשות עם קיירי. הכוכב סיים חוזה, ולמרות היכולות שלו על הפארקט, דאלאס לא רצו להתחייב ליותר מידי שנים וכסף עבור שחקן שלא ניתן לסמוך עליו כמו קיירי. בסופו של דבר הוא חתם על 120 מיליון לשלוש שנים כאשר השנה השלישית הינה אופציית שחקן. בגזרת השחקנים החופשיים של הקבוצה גם דוויט פאוול חתם על חוזה חדש של 12 מיליון לשלוש שנים עם אופציית שחקן בשנה השלישית, ומרקיף מוריס חתם על חוזה מינימום לא מובטח לעונה אחת.

המהלך העיקרי שדאלאס עשו בקיץ היה ה-S&T על גראנט וויליאמס בטרייד משולש עם בוסטון והספרס, כאשר דאלאס קיבלו את וויליאמס ושתי בחירות סיבוב שני של הספרס, הסלטיקס קיבלו שלוש בחירות סיבוב שני (שתיים מהמאבס ואחת מהספרס), וסאן אנטוניו ספגו את החוזה של רג'י בולוק ואת הזכות להחליף בחירות עם דאלאס ב-2030. ההגעה של וויליאמס מהווה עוד סימן לכיוון שהקבוצה רוצה ללכת אליו, להקיף את שני הכוכבים בשומרים טובים וההתקפה כבר תסתדר מעצמה. היכולת של וויליאמס לשמור על שחקנים גדולים ממנו כמו שעשה בבוסטון בשילוב הקליעה שלו משלוש ממצבת אותו כחלק מהליבה של הקבוצה ביחד עם לוקה וקיירי (לאחרונה בראיון ג'ייסון קיד התייחס אליהם כאלה The big group). נותר לראות איך שחקן שעד עכשיו היה שביעי-שמיני בחשיבותו יסתגל לתפקיד החדש והאם הוא יכול להתפתח כשחקן ולקחת תפקיד יותר משמעותי בהתקפה.

בנוסף לכל זה, דאלאס גם החתימו על חוזי מינימום (או קרובים לזה) את סת קרי, דריק ג'ונס ג'וניור, ואת דנטה אקסום. לא ברור עדיין מה יהיה המקום שלהם ברוטציה אם בכלל, אבל אלה שחקנים מאפשרים לקבוצה להיות יותר ורסטילית, כאשר כל אחד מהם מוסיף ממד אחר. עוד רמז לכיוון אילו ניקו האריסון וקיובן מכוונים אליו ניתן לקבל מה-offer sheet שהם הציעו למתיס תייבול, אותה פורטלנד השוותה. תייבול הוא עוד שחקן חד ממדי עם תרומה התקפית מוגבלת שמתאים לגישת "ההתקפה תסתדר, בוא גם נשמור קצת". בנוסף, הקבוצה החליטה להיפרד מכריסטיאן ווד אותו היא לא החתימה מחדש, ומג'אבל מגי אותו היא שחררה. שניהם לא עמדו בציפיות של הקבוצה כאשר היא הביאה אותם, והפרידה היתה צפייה. על פניו ווד אומנם סיפק שורה סטטיסטית טובה (16.6 נקודות, 37.6% משלוש), אבל לא הצליח לרכוש את אמון הצוות המקצועי בשל חוסר היכולת/חשק שהפגין בהגנה, או כמו שלפי טים מקמהון מ-ESPN דיווח לפי מקור בקבוצה, " The problem is not that he's a bad defender, the problem is that he is an (expletive) terrible defender."

ועכשיו מה, מה עכשיו?

עבור דאלאס, העונה הזאת תהיה ניסיון לשחזר את הקבוצה שהייתה לפני שנתיים והגיעה לגמר המערב. אותה קבוצה התאפיינה בהגנה חזקה (מקום שביעי ברייטינג הגנתי) והתקפה "מספיק טובה". הנוסחה הזאת יכולה לעבוד עבור המאבס בעיקר בזכות לוקה, שכבר הראה שהוא מסוגל לקחת את הקבוצה על הגב כשצריך, ובמיוחד עם ההגעה של קיירי שיכול להוריד ממנו את העומס. בזמן המועט שהם הספיקו לשחק ביחד אחרי הטרייד (רק 444 דקות לפי pbp stats) הקבוצה הגיעה ל-121.4 רייטינג התקפי (לשם השוואה, הקינגס היו ההתקפה הכי טובה בליגה עם 118.6), וכל זאת בזמן שההתקפה לא זרמה בין שני הכוכבים והתאפיינה בסגנון של "תורי תורך".

כדי שהחזון של קיד והאריסון יעבוד, הרבה תלוי על היכולת של ג'וש גרין להמשיך את השיפור שהוא הציג בשנים האחרונות. לאחר עונת רוקי מאוד מאכזבת, בשתי העונות האחרונות הוא השתפר בכל פרמטר, ואפילו הצליח לייצב את הזריקה עם 40.2% משלוש (אומנם רק 2.8 זריקות למשחק, אבל זה גם משהו). בהתקפה גרין מוסיף אתלטיות בנוסף להיותו מוסר יצירתי ואפילו הצליח לסיים טוב יותר מתחת לסל וקלע ב-72 eFG% לעומת 67 eFG% הממוצע של הליגה מתחת לסל.
תופעה מעניינת שקרתה בעונה האחרונה היתה השינוי הדרסטי ביכולת של גרין במשחקים שבהם לוקה או קיירי לא שיחקו. הכדור היה אצלו ביד יותר זמן, הוא היה הרבה יותר אגרסיבי, וזה טבעי. לקראת העונה הנוכחית הוא צריך לראות איך הוא מצליח להיות יותר אפקטיבי גם כשחקן משלים.

למרות ששאלת "מי השחקן השלישי הכי טוב בקבוצה" חושפת בעיתיות בבניית הסגל של המאבס וחסרון בכישרון (לקבוצה יש רק שני שחקנים ברשימת הטירים שסת פרטנאו עושה ב-The Athletic למשל), יש למאבס קבוצה עמוקה באופן מפתיעה. מתוך 14 השחקנים החתומים לחוזה מובטח, יש 11 שחקנים שמסוגלים לתת דקות (גם אם מוגבלות) בפלייאוף, כאשר הנותרים הינם שני הרוקיס, ודריק ג'ונס ג'וניור שצריך עדיין לראות איך הם ישתלבו.
חדי העין ישימו לב שהחשבתי את דנטה אקסום כשחקן שיכול לתרום, ואני בהחלט מצפה שכך יהיה. אקסום שיחק מעולה בארבע העונות שלו מחוץ לליגה, שיפר את הקליעה מבחוץ, וגם באליפות העולם עם אוסטרליה הראה שהוא מסוגל לתרום דקות משמעותיות. הגנת הפרימטר שלו, בשילוב הקליעה המשופרת והיכולת לתקוף בכדרור יכולות להיא לכך שיקבל מקום ברוטציה העונה.

העומק של הסגל מביא לכך שהרוטציה עדיין לא סגורה. בבירור אחד מלוקה וקיירי תמיד יהיה על המגרש, גרנט וויליאמס וג'וש גרין צפויים לקבל לא מעט דקות, אבל כל השאר די פתוח, וזה יכול ללכת לכמה כיוונים. גרין ואקסום יכולים לשמור על גארדים ולאפשר לקיירי לשמור על השחקן הפחות טוב בקו האחורי בנוסף ליכולת שלהם לממש יתרונות ששני הכוכבים יספקו להם. מקסי קליבה ו-DJJ מהווים אופציה לסמול בול סנטר, והארדי, קרי והארדווי מוסיפים עוד ממד של ריווח. אני מאמין בסופו של דבר בדקות שלוקה נח הקבוצה תנסה לרוץ כמה שיותר ולכן הציוות של קיירי, ג'וש גרין ואומקס פרוספר נראה הגיוני כמובילים של החמישייה השניה. מנגד, THJ ווויליאמס כנראה יאיישו את החמישייה של לוקה, כאשר מי שמשחק טוב יותר מבין שחקני המשנה יסיים את המשחק.

סימן השאלה הגדול נמצא בעמדת הסנטר. כרגע מאיישים את העמדה פאוול, הולמס ולייבלי, כאשר ההיררכיה בניהם עדיין לא ברורה. גם פאוול וגם הולמס לא סותמים את החורים שיש לדאלאס בהגנה, וללייבלי יקח זמן עד שהוא יתאקלם בליגה. התקפית הולמס יותר אפקטיבי בשורט רול מפאוול, בעיקר בזכות ה-push shot שלו, אבל קשה לראות את הקבוצה מצליחה כאשר זאת רוטציית הגבוהים שלה. דאלאס עדיין פעילים בניסיון שלהם למצוא סנטר נוסף. לאחר הטרייד על דמיאן לילארד, מקמהון דיווח שדאלאס דחתה את ההצעה של פיניקס של דיאנדה אייטון תמורת THJ והולמס. הערך של אייטון כרגע מאוד נמוך, אבל זה עוד אחד מהסימנים שהנהלת דאלאס לא מרוצה ממצבת הגבוהים ושצפוי שינוי בנושא.

כל זה יפה ונחמד, אבל מה שבסופו של דבר יקבע כמה רחוק דאלאס יגעו זה הצמד לוקה וקיירי. שניהם מגיעים לעונה הזאת עם משהו להוכיח. לוקה צריך להראות שהוא מסוגל לשמור על כושר לאורך עונה שלמה, לא לזלזל בהגנה, ולהתעסק פחות עם השופטים. קיירי מצדו, צריך להוכיח שהוא מסוגל להתרכז בכדורסל ולא לתת לגורמים חיצוניים להשפיע עליו ועל הקבוצה כמו שקרה בבוסטון וברוקלין. מעבר לכך, גם כצמד יש להם מה להוכיח, בעקבות איך שהקבוצה שיחקה לאחר הטרייד. אומנם האשמה ליכולת הרעה של הקבוצה לא נופלת רק עליהם, אבל גם להם יש חלק בה. למרות שההתקפה הייתה מעולה כאשר שניהם היו על מגרש, המשחק בניהם עדיין לא זרם, והיו יותר מידי פוזשנים שנראו כך

Jaden McDaniels + Anthony Edwards game-winning defense on Luka Doncic + Kyrie Irving pic.twitter.com/aFdbZtvnGC

— Timberwolves Clips (@WolvesClips) February 14, 2023

באופן כללי, לא היו מספיק מהלכים ששילבו את שניהם, והתקווה היא שהעובדה שיש להם את מחנה האימונים לעבוד על כך ביחד תוביל להתקפה יותר זורמת ויעילה. בניגוד לקיירי, ללוקה אין את הניסיון לשחק לצד כוכבים אחרים, והשאלה היא אם לוקה יסתגל לסיטואציה החדשה או שהוא ימשיך להיות פסיבי ללא הכדור.

תחזית

לוקה וקיירי ישחקו יותר טוב ביחד, הצוות המסייע מתאים יותר ועמוק יותר, והקבוצה תשחק תהיה יותר טובה משנה שעברה. המערב הולך להיות מאוד צפוף השנה, והקרב על השישה מקומות הראשונים יהיה קשה, אבל אם גם השנה הם לא יגיעו לפלייאוף זה יחשב ככישלון ויתחילו תהיות בקשר לעתיד של לוקה במועדון. לדעתי המאבס התחזקו מספיק כדי להימנע מסנריו כזה וסיימו במקומות 6-8 במערב עם הפסד מכובד בסיבוב הראשון.

התמונה של הג'וקר אוחז בגביע האליפות עדיין טרייה בראשינו, והנה כבר עונה חדשה בפתח. האם מלך חדש (או ישן) יקום וידיח את הג'וקר? האם ג'יילן בראון יצדיק את תואר השחקן הכי יקר בליגה? האם דני אבדיה יתקע יתד בליגה?

על השאלות הללו ועוד ננסה לענות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום. עונת 23-24, יוצאים לדרך.

הקבוצה היום: יוטה ג'אז

נשארו: ג'ורדן קלארקסון (חוזה חדש), קולין סקסטון, לאורי מארקנן, קלי אוליניק, טאלן הורטון טאקר, ג'וני ג'וזאנג (דו כיווני), קריס דאן

עזבו: ורנון קארי (שוחרר), רודי גיי (טרייד לאטלנטה), דמיאן ג'ונס (טרייד לקליבלנד(, חואן טוסקאנו אנדרסון (חופשי)

הגיעו: ג'ון קולינס (טרייד מאטלנטה), ג'ואי האוזר (דו כיווני), טיילור הנדריקס (רוקי), קינוט ג'ורג' (רוקי), ברייס סנסבאו (רוקי)

מתנדנדים: קריס דאן, עומר יורטסבן, לוקה שאמניץ', רומיאו לאנגפורד

חמישייה:  קריס דאן / קולין סקסטון, גו'רדן קלארקסון, לאורי מארקנן, ג'ון קולינס, וולקר קסלר

ספסל:  קלי אוליניק, טיילר הורטון טאקר, קריס דאן, ג'וני ג'וזאנג, ג'ואי האוזר, טיילור הנדריקס, קינוט ג'ורג', ברייס סנסבאו (רוקי), עומר יורטסבן, לוקה שאמניץ', רומיאו לאנגפורד

המהלכים הגדולים של עונת 2022/23:

עונה לא רעה בכלל עברה על יוטה, והנה ה 50 המהלכים הגדולים שהיו בעונה הזו:

ואם כבר רגעים גדולים, זו הייתה גם עונת הפריצה של לאורי מרקאנן:

אז מה היה לנו שם?

עונה מאוד מוזרה עברה על יוטה בשנה שעברה. יוטה נפרדה משני סמלים גדולים מאוד שהובילו אותה בשנים האחרונות (מיטצ'ל וגובר) במטרה ללכת לבנייה מחדש ובחירת דראפט גבוהה.

על הדרך יוטה זכתה לקבל את לאורי מארקנן, הניחה את המפתחות בידיים של מייק קונלי, ונתנה לג'ורדן קלארקסון רשות להשתולל. במשחק הפתיחה של העונה הג'אז פגשו את דנבר של יוקיץ' ומנצחים אותם באופן משכנע 123-102. במשחק השני יוטה ניצחה את מינסוטה ומהר מאוד הם הפכו לקבוצה החמה של פתיחת העונה בדרך ל 10 ניצחונות מתוך 13 המשחקים הראשונים.

מהר מאוד התברר שתוכניות הטנקינג היו מוקדמות מדי. קונלי ניווט את החמישייה הראשונה נהדר, כאשר ג'ורדן קלארקסון סוף סוף קיבל הזדמנות להשתולל והחופש הזה הניב עונה של 20.8 נקודות למשחק.

לאורי מרקאנן, הפך לתגלית העונה, כשהוא קולע 25.6 נקודות למשחק עם 8.6 ריבאונדים, ולהוסיף שמן למדורה, קולין סקסטון הוביל נהדר את החמישייה השנייה כשהוא קולע בעצמו 14.3 נקודות למשחק עם 39% מהשלוש.

בשלב הזה נראה היה שההנהלה של יוטה נבהלה, בסופו של יום אף אחד שם לא תכנן עונה מוצלחת במיוחד, ואף אחד לא ממש רצה פלייאוף, אבל לפני הבהלה האמיתית התחילו להיערם כמה הפסדים מביכים כמו 121-112 לוושינגטון.

לאחר מכן, קונלי נפצע והחמיץ 11 משחקים מתוכם הנגנים הפסידו 7 משחקים והעונה חזרה לתכנון המקורי (כמעט) – קצה פלייאוף.

אל אף שקונלי חזר לשחק, נראה היה שיוטה לא מצליחה לייצב את עצמה ודועכת לאט לאט ככל שהעונה מתקדמת וכדי לסגור את העניין בפברואר קונלי עבר בטרייד למינסוטה שממנו הקבוצה הצעירה והתוססת של פתיחת העונה כבר לא הצליחה להתאושש.

הנגנים מפסידים 14 מ- 20 המשחקים האחרונים שלהם, בדרך למקום ה- 12 במערב עם מאזן של 37 ניצחונות ו 45 הפסדים. בסופו של יום, הם הגיעו קרוב מאוד לתחזיות המקוריות שעמדו על סדר גודל של 33 ניצחונות אבל דווקא בפתיחה הם הראו המון ניצוצות והעונה בסופו של דבר הסתיימה בקול ענות חלש מאוד.

קיץ חם: העונה בקושי הסתיימה וכבר התבשרנו על הטרייד של ג'ון קולינס ליוטה בתמורה לרודי גיי.

ג'ורדן קלארקסון מימש את האופציה שלו וההנהלה כמובן גם החתימה אותו על חוזה משופר, מתוך הבנה שהוא הרוויח את שלו בעונה האחרונה. בנוסף הרוסטר של הג'אז התעבה עם 3 רוקיס צעירים אבל הם לא צפויים להשפיע יותר מדי על הרוטציה, כאשר יש מספיק צעירים שמחפשים לתקוע יתד כמו טאלן הורטון, ושמאניץ' שמצפים לפרוץ ולהיות משמעותיים יותר.

למרות הכותרת, הקיץ של יוטה לא באמת היה חם.

המהלך הגדול שלא קרה כלל דווקא טרייד עם מילווקי באקס. הדיבור כלל טרייד של ג'ון קולינס בתמורה לבובי פורטיס, גרייסון אלן ורובין לופז, אבל בפועל עכשיו שדמיאן ליליארד הגיע לבאקס סביר להניח שהקיץ הקריר של יוטה ישאר קריר וזה גם סה"כ מתאים לתוכניות שלהם שהן לדעתי טנקינג וצבירת כשרון וניצוצות.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

קודם כל צריך לנסות להבין מה עבד לג'אז בעונה שעברה. בצד ההתקפי יוטה קלעה 117.1 נקודות למשחק שמיקם אותם במקום השביעי בליגה מעל קבוצות כמו מילווקי (116.9, דנבר 115.8 ועוד…). הג'אז השיגו חלק משמעותי מהנקודות שלהם מהשלוש, האחוזים היו ממוצעים (35%) ביחס לליגה אבל הווליום ממקם אותם במקום החמישי עם 37.8 זריקות לשלוש במשחק מתוכן הם קלעו 13.3.

בניגוד לקבוצות כמו גולדן סטייט שמשיגות את רוב השלשות שלהן בזכות קלעים של פעם בדור, אצל יוטה יש חלוקה נהדרת של קלעי שלשות שמרווחים מצויין את המגרש ומהווים איום בכל רגע נתון.

הקלע המוביל הוא (באופן לא מפתיע) מרקאנן שקולע 3 שלשות למשחק ב 39%, בנוסף אליו גם אוליניק מרווח היטב את המשחק בתור גבוה נוסף שוקולע  1.4 שלשות ב 39.4%. לצידם כמובן יש את סקסטון וקריס דאן שקולעים כל אחד שלשה למשחק ב 39% ו 47% בהתאמה וקלארקסון שאמנם קולע רק ב 33% אבל בווליום משמעותי מאוד (2.5 שלשות למשחק).

השחקן האחרון ששווה אזכור מהעונה שעברה זה הסופמור אוצ'י אגבאג'י שקולע 1.4 שלשות ב 35% וסה"כ זה עומק משמעותי מאוד ביכולת של יוטה לייצר ולקלוע.

רגע, לא שכחנו מישהו?

אז הסיפור של הקיץ היה כמובן ג'ון קולינס, והאמת ששיטת המשחק של יוטה אמורה לעזור לו לחזור לעצמו.

בשלוש העונות שקדמו לעונה האחרונה, קולינס 1.3 שלשות ב 39% מהשלוש (בדרך ל 18.2 נקודות למשחק). אבל ככל שהזמן התקדם קולינס הלך ודעך באטלנטה, כאשר בעונה הקודמת הוא קולע את האחוז הרע ביותר שלו בקריירה עם 29%.

הריווח שהסגל של יוטה מספק אמור לאפשר לקולינס למצוא את היד שלו מחדש, הרבה מבטים פנויים שמתבססים על זה שהכדור פשוט זז עד שמוצאים את השחקן הפנוי. העניין הוא שהיתרונות של יוטה מהשלוש, הם גם בדיוק סימני השאלה העיקריים סביב הסגל הזה.

ברוב קבוצות הנ.ב.א., יש היררכיה ברורה מאוד כוכב ראשי (במקרה שלנו מרקאנן), אבל אחריו יש המון סימני שאלה.

האם כוכב המשנה הוא קלארקסון? קולין סקסטון מאוד מחפש את ההזדמנות לפרוץ ובהחלט רואה את עצמו בתור הכינור השני, וקולינס מגיע כדי לשקם את הדעיכה שלו באטלנטה.

בעיה נוספת שיש ליוטה קשורה לעובדה שארבעת השחקנים המובילים שהרגע ציינו לא ממש אוהבים את המסירה, והטבלה הבאה ממחישה את זה באופן ברור:

למרות זאת, נראה שדווקא לא זו הייתה הבעיה של הג'אז בעונה שעברה, כאשר וויל הארדי ידע לצוות סקורר חסר מצפון ליד שחקנים שהעדיפו את המסירה, איזן היטב בין החמישייה הראשונה לשנייה ודאג שהכדור ינוע המון בין השחקנים מה שאפשר כמובן את השלשות החופשיות ובסופו של יום הנגנים מסרו 26 אסיסטים למשחק שמיקמו אותם במקום העשירי בליגה. לא מצטיינים, אבל ממש לא בעייתים.

לעונה הקרובה אפשר לצפות שהארדי ישחק יערבב לא מעט את הרוטציות כאשר קריס דאן וטאקר אמורים להיות הגורמים שמאזנים את שתי החמישיות. דאן כפי הנראה יעלה בחמישייה על חשבונו של סקסטון, ומצד שני סקסטון יוביל את החמישייה בתור הסקורר המוביל. זה מאוד דומה לאופן שבו יוטה התנהלה עם קונלי בפתיחת העונה הקודמת.

אגב אם כבר הזכרנו את יכולות המסירה של דאן, אז הוא נחשב למוסר אנדרייטד לחלוטין, כאשר פר 36 דקות הוא מוסר 7.9 אס' על 2.2 איבודי כדור. זה בדיוק מה שהחמישייה הראשונה של יוטה צריכה, שחקן שחושב קודם כל על המסירה ומנצל את כמות הקלעים הנהדרת שנמצאת סביבו.

עוד נקודה לטובתה של יוטה זה הגיל הצעיר של הסגל שלה.

מרקאנן בסה"כ בן 26, קולינס 26, סקסטון 25, טאקר 22,  קסלר 21, הווטרנים עצמם לא כל כך מבוגרים כאשר אוליניק בן 32, קלארקסון בן 31 וקריס דאן בן 29. וזה כמובן לפני שדיברנו על העומק שמגיע מבחירות הדראפט בשנתיים האחרונות. גיל כשלעצמו הוא לא מעלה, אבל כאשר יש קבוצה צעירה עמוסה בפרוספקטים זה אומר שיש הרבה קלפים שיכולים לשמש את הקבוצה לטרייד משמעותי במהלך העונה או שנראה גם פריצות של שחקנים.

אבל אחרי כל ההתלהבות, צריך לרדת לקרקע.

לא במקרה הג'אז סיימו במקום ה 12 את העונה שעברה.

לסגל הזה יש המון בעיות, והבעיה הראשונה קשורה לאותה יכולת מסירה שכבר הזכרנו למעלה.

יוטה אמנם דורגה במקום העשירי באסיסטים, אבל דורגה במקום ה 28 המביך באיבודי כדור. כמעט כל השחקנים המובילים מאבדים יותר מדי כדורים כאשר הבעייתי ביותר הוא קלארקסון שמאבד 3 כדורים למשחק ואחת המטרות של צוות האימון תהיה להוציא את הכדור מהיד שלו ולתת לו לסיים יותר התקפות ופחות לנהל אותן.

בעיה נוספת או יותר נכון סימן שאלה, יהיה על השילוב בין קולינס למרקאנן וקסלר.

קסלר בלי ספק הולך להיות הסנטר הפותח של הקבוצה, מאחר ומכל השחקנים שהזכרנו הוא היחידי שממש שומר על היריבה, ובדקות שהוא על המגרש הוא מוריד את האחוזים של היריבה מתחת לטבעת ב 12% ביחס לדקות שהוא לא משחק.

מרקאנן וגם קולינס שניהם יותר פאוור פורוורדים מאשר סמול, מאחר ומרקאנן הוא למעשה 7 פוטר וקולינס אמנם "רק" 6-9, אבל יכולת הכדרור שלו וניהול המשחק מעמדת הסמול לא נחשבת לנקודת החוזקה שלו. בעונה שעברה מרקאנן בילה 62% מהזמן בתור הפאוור בחמישייה של יוטה, 18% בתור הסנטר ו 20% בתור הסמול.

ומה לגבי קולינס?

הוא תופקד 92% מהזמן בתור פאוור ו 8% מהזמן בתור סנטר, במילים אחרות זה לא רק "נדמה" לנו שהם דורכים אחד לשני על המשבצת זה גם כתוב היטב במספרים. לכן בזמן שכל הליגה הולכת לסמול בול, יוטה הולכת לביג בול.

מאחר והניסיון הזה צפוי להכשל, אנחנו צפויים לראות הרבה יותר דקות שבהן קולינס או מרקאנן חוברים לחמישייה השנייה בזמן שהורטון טאקר יוקפץ לחמישייה הראשונה להריץ את ההתקפה לצידם של דאן וקלארקסון.

יהיה גם מעניין לראות כיצד הצוות המקצועי יתמודד עם האגו של קולינס, כי במצב אידיאלי הוא צריך לפתוח על הספסל בתור המחליף הראשון, אבל כמו שזה נראה הוא יפתח בחמישייה ויהיה הראשון לרדת כדי לאזן את החמישייה.

אחרי שדיברנו על הצפיפות בהתקפה הגיע הזמן להתמודד עם הפיל שבחדר – ההגנה.

נקודת התורפה הגדולה ביותר של הג'אז בעונה שעברה הייתה בדיוק שם כאשר הם ספגו 118 נקודות למשחק שדירגו אותם במקום ה – 24. כאמור בשני הטריידים החשובים של העונה שעברה הם שלחו את קונלי ורודי גיי אולי שני השומרים הטובים ביותר שהיו בקבוצה.

הג'אז דורגו במקום האחרון בליגה בחטיפות למשחק עם 6.1 חטיפות בלבד, לפחות בצד של החסימות הם היו לא רעים, כאשר קסלר התברר כחוסם לא רע בכלל עם 2.3 חסימות למשחק וגם שמר לא רע בכלל.

קסלר הצליח להרים סביבו הייפ רציני, ואם נזכור שהוא בסה"כ בן 22, אזי הרבה מאוד מהעונה של יוטה יפול ויקום על היכולת שלו להפוך לשחקן הגנה מוביל בליגה. הוא כבר הוכיח לנו שהוא חוסם נהדר, אם הוא יצליח לאזן בין ההימור על החסימה לבין הגנה טובה, ובמקביל קריס דאן יצליח לייצב את הגנת הגארדים, יש סיכוי סביר שיוטה תצליח לשמר הגנה בינונית.

אם בכדורסל היו משחקים כמו בפוטבול (חמישיית הגנה, חמישיית התקפה), היינו רואים הרבה יותר דקות של אוצ'י אגבאג'י וטיילר הנדריקס. אבל עצם העובדה שבצד ההגנתי אנחנו מדברים על שחקן שנה שנייה שהוא שומר בינוני (אוצ'י) ועל רוקי שעדיין לא שיחק משחק נ.ב.א. אחד בתור אלו שאמורים לייצב את ההגנה של יוטה, זה אולי ממחיש את גודל הבעיה.

בקבוצה מצפים שהנדריקס יקנה את הדקות שלו דרך הצד ההגנתי, אבל כולנו יודעים שמעטים הם הרוקיס שעושים הגנה טובה, ובדר"כ אם כבר הם יגיעו מעמדות הפנים ולא מעמדות הגארד / סמול, ששם לוקח זמן לפתח חוש נכון למשחק.

הווטרן השקט:

אחרון חביב שהרגשתי שיש לו מקום לאזכור זה קלי אוליניק. בשקט בשקט השחקן האפור הזה הפך להיות אי של יציבות בליגה. בעונה שעברה הוא קלע 12.5 נקודות למשחק, הוריד 6.2 ריבאונדים וקלע ב 39.4% מהשלוש ב 28 דקות משחק. מספרים נאים מאוד וכאלו שיכולים להיות שווים חמישייה בהרבה מקבוצות הליגה. ספציפית ביוטה שזקוקה נואשות להגנה, הוא יעלה מהספסל מאחורי קסלר, אבל הוא בהחלט שווה אזכור וצפוי להיות זה שאמור לאזן את הקבוצה ולהוביל אותה במנהיגות שקטה.

תחזית:

הבעיה הגדולה ביותר של יוטה זה שבדומה לעונה שעברה לא ממש ברור מה היא רוצה להיות. קבוצה שמחזיקה את מרקאנן, קולינס, קלארקסון, סקסטון וקריס דאן זו לא קבוצה שהולכת לטנקינג.

מצד שני, רוב השחקנים דורכים אחד על השני, יש עומס גדול מאוד בכל העמדות, אין מספיק שחקנים שאוהבים או רוצים למסור ועל הצד ההגנתי בכלל אין מה לדבר.

לכן מצד אחד יש ליוטה סיכוי להפתיע שוב את כולם ולהתפוצץ כאשר בכל רגע נתון יש לה 4 קלעים נהדרים על המגרש, הרוקיס מוצאים את מקומם ו… אם להיות הוגן אני פשוט לא רואה את זה מתרחש.

ג'ון קולינס הולך להיות שוב לא מרוצה ולא למצוא את המקום שלו, השחקנים הצעירים (מי זוכר שטאקר רק בן 23) לא יצליחו לפרוץ כי אין מקום פשוט ויוטה תסיים את העונה במקומות 10-12 במערב עם מאזן דומה מאוד לעונה שעברה רק עם הרבה פחות ריגושים מהעונה החולפת.