התמונה של הג'וקר אוחז בגביע האליפות עדיין טרייה בראשינו, והנה כבר עונה חדשה בפתח. האם מלך חדש (או ישן) יקום וידיח את הג'וקר? האם ג'יילן בראון יצדיק את תואר השחקן הכי יקר בליגה? האם דני אבדיה יתקע יתד בליגה?
על השאלות הללו ועוד ננסה לענות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום. עונת 23-24, יוצאים לדרך.
הקבוצה היום: יוטה ג'אז
נשארו: ג'ורדן קלארקסון (חוזה חדש), קולין סקסטון, לאורי מארקנן, קלי אוליניק, טאלן הורטון טאקר, ג'וני ג'וזאנג (דו כיווני), קריס דאן
עזבו: ורנון קארי (שוחרר), רודי גיי (טרייד לאטלנטה), דמיאן ג'ונס (טרייד לקליבלנד(, חואן טוסקאנו אנדרסון (חופשי)
הגיעו: ג'ון קולינס (טרייד מאטלנטה), ג'ואי האוזר (דו כיווני), טיילור הנדריקס (רוקי), קינוט ג'ורג' (רוקי), ברייס סנסבאו (רוקי)
מתנדנדים: קריס דאן, עומר יורטסבן, לוקה שאמניץ', רומיאו לאנגפורד
חמישייה: קריס דאן / קולין סקסטון, גו'רדן קלארקסון, לאורי מארקנן, ג'ון קולינס, וולקר קסלר
ספסל: קלי אוליניק, טיילר הורטון טאקר, קריס דאן, ג'וני ג'וזאנג, ג'ואי האוזר, טיילור הנדריקס, קינוט ג'ורג', ברייס סנסבאו (רוקי), עומר יורטסבן, לוקה שאמניץ', רומיאו לאנגפורד
המהלכים הגדולים של עונת 2022/23:
עונה לא רעה בכלל עברה על יוטה, והנה ה 50 המהלכים הגדולים שהיו בעונה הזו:
ואם כבר רגעים גדולים, זו הייתה גם עונת הפריצה של לאורי מרקאנן:
אז מה היה לנו שם?
עונה מאוד מוזרה עברה על יוטה בשנה שעברה. יוטה נפרדה משני סמלים גדולים מאוד שהובילו אותה בשנים האחרונות (מיטצ'ל וגובר) במטרה ללכת לבנייה מחדש ובחירת דראפט גבוהה.
על הדרך יוטה זכתה לקבל את לאורי מארקנן, הניחה את המפתחות בידיים של מייק קונלי, ונתנה לג'ורדן קלארקסון רשות להשתולל. במשחק הפתיחה של העונה הג'אז פגשו את דנבר של יוקיץ' ומנצחים אותם באופן משכנע 123-102. במשחק השני יוטה ניצחה את מינסוטה ומהר מאוד הם הפכו לקבוצה החמה של פתיחת העונה בדרך ל 10 ניצחונות מתוך 13 המשחקים הראשונים.
מהר מאוד התברר שתוכניות הטנקינג היו מוקדמות מדי. קונלי ניווט את החמישייה הראשונה נהדר, כאשר ג'ורדן קלארקסון סוף סוף קיבל הזדמנות להשתולל והחופש הזה הניב עונה של 20.8 נקודות למשחק.
לאורי מרקאנן, הפך לתגלית העונה, כשהוא קולע 25.6 נקודות למשחק עם 8.6 ריבאונדים, ולהוסיף שמן למדורה, קולין סקסטון הוביל נהדר את החמישייה השנייה כשהוא קולע בעצמו 14.3 נקודות למשחק עם 39% מהשלוש.
בשלב הזה נראה היה שההנהלה של יוטה נבהלה, בסופו של יום אף אחד שם לא תכנן עונה מוצלחת במיוחד, ואף אחד לא ממש רצה פלייאוף, אבל לפני הבהלה האמיתית התחילו להיערם כמה הפסדים מביכים כמו 121-112 לוושינגטון.
לאחר מכן, קונלי נפצע והחמיץ 11 משחקים מתוכם הנגנים הפסידו 7 משחקים והעונה חזרה לתכנון המקורי (כמעט) – קצה פלייאוף.
אל אף שקונלי חזר לשחק, נראה היה שיוטה לא מצליחה לייצב את עצמה ודועכת לאט לאט ככל שהעונה מתקדמת וכדי לסגור את העניין בפברואר קונלי עבר בטרייד למינסוטה שממנו הקבוצה הצעירה והתוססת של פתיחת העונה כבר לא הצליחה להתאושש.
הנגנים מפסידים 14 מ- 20 המשחקים האחרונים שלהם, בדרך למקום ה- 12 במערב עם מאזן של 37 ניצחונות ו 45 הפסדים. בסופו של יום, הם הגיעו קרוב מאוד לתחזיות המקוריות שעמדו על סדר גודל של 33 ניצחונות אבל דווקא בפתיחה הם הראו המון ניצוצות והעונה בסופו של דבר הסתיימה בקול ענות חלש מאוד.
קיץ חם: העונה בקושי הסתיימה וכבר התבשרנו על הטרייד של ג'ון קולינס ליוטה בתמורה לרודי גיי.
ג'ורדן קלארקסון מימש את האופציה שלו וההנהלה כמובן גם החתימה אותו על חוזה משופר, מתוך הבנה שהוא הרוויח את שלו בעונה האחרונה. בנוסף הרוסטר של הג'אז התעבה עם 3 רוקיס צעירים אבל הם לא צפויים להשפיע יותר מדי על הרוטציה, כאשר יש מספיק צעירים שמחפשים לתקוע יתד כמו טאלן הורטון, ושמאניץ' שמצפים לפרוץ ולהיות משמעותיים יותר.
למרות הכותרת, הקיץ של יוטה לא באמת היה חם.
המהלך הגדול שלא קרה כלל דווקא טרייד עם מילווקי באקס. הדיבור כלל טרייד של ג'ון קולינס בתמורה לבובי פורטיס, גרייסון אלן ורובין לופז, אבל בפועל עכשיו שדמיאן ליליארד הגיע לבאקס סביר להניח שהקיץ הקריר של יוטה ישאר קריר וזה גם סה"כ מתאים לתוכניות שלהם שהן לדעתי טנקינג וצבירת כשרון וניצוצות.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
קודם כל צריך לנסות להבין מה עבד לג'אז בעונה שעברה. בצד ההתקפי יוטה קלעה 117.1 נקודות למשחק שמיקם אותם במקום השביעי בליגה מעל קבוצות כמו מילווקי (116.9, דנבר 115.8 ועוד…). הג'אז השיגו חלק משמעותי מהנקודות שלהם מהשלוש, האחוזים היו ממוצעים (35%) ביחס לליגה אבל הווליום ממקם אותם במקום החמישי עם 37.8 זריקות לשלוש במשחק מתוכן הם קלעו 13.3.
בניגוד לקבוצות כמו גולדן סטייט שמשיגות את רוב השלשות שלהן בזכות קלעים של פעם בדור, אצל יוטה יש חלוקה נהדרת של קלעי שלשות שמרווחים מצויין את המגרש ומהווים איום בכל רגע נתון.
הקלע המוביל הוא (באופן לא מפתיע) מרקאנן שקולע 3 שלשות למשחק ב 39%, בנוסף אליו גם אוליניק מרווח היטב את המשחק בתור גבוה נוסף שוקולע 1.4 שלשות ב 39.4%. לצידם כמובן יש את סקסטון וקריס דאן שקולעים כל אחד שלשה למשחק ב 39% ו 47% בהתאמה וקלארקסון שאמנם קולע רק ב 33% אבל בווליום משמעותי מאוד (2.5 שלשות למשחק).
השחקן האחרון ששווה אזכור מהעונה שעברה זה הסופמור אוצ'י אגבאג'י שקולע 1.4 שלשות ב 35% וסה"כ זה עומק משמעותי מאוד ביכולת של יוטה לייצר ולקלוע.
רגע, לא שכחנו מישהו?
אז הסיפור של הקיץ היה כמובן ג'ון קולינס, והאמת ששיטת המשחק של יוטה אמורה לעזור לו לחזור לעצמו.
בשלוש העונות שקדמו לעונה האחרונה, קולינס 1.3 שלשות ב 39% מהשלוש (בדרך ל 18.2 נקודות למשחק). אבל ככל שהזמן התקדם קולינס הלך ודעך באטלנטה, כאשר בעונה הקודמת הוא קולע את האחוז הרע ביותר שלו בקריירה עם 29%.
הריווח שהסגל של יוטה מספק אמור לאפשר לקולינס למצוא את היד שלו מחדש, הרבה מבטים פנויים שמתבססים על זה שהכדור פשוט זז עד שמוצאים את השחקן הפנוי. העניין הוא שהיתרונות של יוטה מהשלוש, הם גם בדיוק סימני השאלה העיקריים סביב הסגל הזה.
ברוב קבוצות הנ.ב.א., יש היררכיה ברורה מאוד כוכב ראשי (במקרה שלנו מרקאנן), אבל אחריו יש המון סימני שאלה.
האם כוכב המשנה הוא קלארקסון? קולין סקסטון מאוד מחפש את ההזדמנות לפרוץ ובהחלט רואה את עצמו בתור הכינור השני, וקולינס מגיע כדי לשקם את הדעיכה שלו באטלנטה.
בעיה נוספת שיש ליוטה קשורה לעובדה שארבעת השחקנים המובילים שהרגע ציינו לא ממש אוהבים את המסירה, והטבלה הבאה ממחישה את זה באופן ברור:
| שם | נקודות | אסיסטים | איבודים |
| לאורי מרקאנן | 25.6 | 1.9 | 1.9 |
| ג'ורדן קלארקסון | 20.8 | 4.4 | 3.0 |
| קולין סקסטון | 14.3 | 2.9 | 1.8 |
| קריס דאן | 13.2 | 5.6 | 1.6 |
| טאלן הורטון טאקר | 10.7 | 3.8 | 1.9 |
למרות זאת, נראה שדווקא לא זו הייתה הבעיה של הג'אז בעונה שעברה, כאשר וויל הארדי ידע לצוות סקורר חסר מצפון ליד שחקנים שהעדיפו את המסירה, איזן היטב בין החמישייה הראשונה לשנייה ודאג שהכדור ינוע המון בין השחקנים מה שאפשר כמובן את השלשות החופשיות ובסופו של יום הנגנים מסרו 26 אסיסטים למשחק שמיקמו אותם במקום העשירי בליגה. לא מצטיינים, אבל ממש לא בעייתים.
לעונה הקרובה אפשר לצפות שהארדי ישחק יערבב לא מעט את הרוטציות כאשר קריס דאן וטאקר אמורים להיות הגורמים שמאזנים את שתי החמישיות. דאן כפי הנראה יעלה בחמישייה על חשבונו של סקסטון, ומצד שני סקסטון יוביל את החמישייה בתור הסקורר המוביל. זה מאוד דומה לאופן שבו יוטה התנהלה עם קונלי בפתיחת העונה הקודמת.
אגב אם כבר הזכרנו את יכולות המסירה של דאן, אז הוא נחשב למוסר אנדרייטד לחלוטין, כאשר פר 36 דקות הוא מוסר 7.9 אס' על 2.2 איבודי כדור. זה בדיוק מה שהחמישייה הראשונה של יוטה צריכה, שחקן שחושב קודם כל על המסירה ומנצל את כמות הקלעים הנהדרת שנמצאת סביבו.
עוד נקודה לטובתה של יוטה זה הגיל הצעיר של הסגל שלה.
מרקאנן בסה"כ בן 26, קולינס 26, סקסטון 25, טאקר 22, קסלר 21, הווטרנים עצמם לא כל כך מבוגרים כאשר אוליניק בן 32, קלארקסון בן 31 וקריס דאן בן 29. וזה כמובן לפני שדיברנו על העומק שמגיע מבחירות הדראפט בשנתיים האחרונות. גיל כשלעצמו הוא לא מעלה, אבל כאשר יש קבוצה צעירה עמוסה בפרוספקטים זה אומר שיש הרבה קלפים שיכולים לשמש את הקבוצה לטרייד משמעותי במהלך העונה או שנראה גם פריצות של שחקנים.
אבל אחרי כל ההתלהבות, צריך לרדת לקרקע.
לא במקרה הג'אז סיימו במקום ה 12 את העונה שעברה.
לסגל הזה יש המון בעיות, והבעיה הראשונה קשורה לאותה יכולת מסירה שכבר הזכרנו למעלה.
יוטה אמנם דורגה במקום העשירי באסיסטים, אבל דורגה במקום ה 28 המביך באיבודי כדור. כמעט כל השחקנים המובילים מאבדים יותר מדי כדורים כאשר הבעייתי ביותר הוא קלארקסון שמאבד 3 כדורים למשחק ואחת המטרות של צוות האימון תהיה להוציא את הכדור מהיד שלו ולתת לו לסיים יותר התקפות ופחות לנהל אותן.
בעיה נוספת או יותר נכון סימן שאלה, יהיה על השילוב בין קולינס למרקאנן וקסלר.
קסלר בלי ספק הולך להיות הסנטר הפותח של הקבוצה, מאחר ומכל השחקנים שהזכרנו הוא היחידי שממש שומר על היריבה, ובדקות שהוא על המגרש הוא מוריד את האחוזים של היריבה מתחת לטבעת ב 12% ביחס לדקות שהוא לא משחק.
מרקאנן וגם קולינס שניהם יותר פאוור פורוורדים מאשר סמול, מאחר ומרקאנן הוא למעשה 7 פוטר וקולינס אמנם "רק" 6-9, אבל יכולת הכדרור שלו וניהול המשחק מעמדת הסמול לא נחשבת לנקודת החוזקה שלו. בעונה שעברה מרקאנן בילה 62% מהזמן בתור הפאוור בחמישייה של יוטה, 18% בתור הסנטר ו 20% בתור הסמול.
ומה לגבי קולינס?
הוא תופקד 92% מהזמן בתור פאוור ו 8% מהזמן בתור סנטר, במילים אחרות זה לא רק "נדמה" לנו שהם דורכים אחד לשני על המשבצת זה גם כתוב היטב במספרים. לכן בזמן שכל הליגה הולכת לסמול בול, יוטה הולכת לביג בול.
מאחר והניסיון הזה צפוי להכשל, אנחנו צפויים לראות הרבה יותר דקות שבהן קולינס או מרקאנן חוברים לחמישייה השנייה בזמן שהורטון טאקר יוקפץ לחמישייה הראשונה להריץ את ההתקפה לצידם של דאן וקלארקסון.
יהיה גם מעניין לראות כיצד הצוות המקצועי יתמודד עם האגו של קולינס, כי במצב אידיאלי הוא צריך לפתוח על הספסל בתור המחליף הראשון, אבל כמו שזה נראה הוא יפתח בחמישייה ויהיה הראשון לרדת כדי לאזן את החמישייה.
אחרי שדיברנו על הצפיפות בהתקפה הגיע הזמן להתמודד עם הפיל שבחדר – ההגנה.
נקודת התורפה הגדולה ביותר של הג'אז בעונה שעברה הייתה בדיוק שם כאשר הם ספגו 118 נקודות למשחק שדירגו אותם במקום ה – 24. כאמור בשני הטריידים החשובים של העונה שעברה הם שלחו את קונלי ורודי גיי אולי שני השומרים הטובים ביותר שהיו בקבוצה.
הג'אז דורגו במקום האחרון בליגה בחטיפות למשחק עם 6.1 חטיפות בלבד, לפחות בצד של החסימות הם היו לא רעים, כאשר קסלר התברר כחוסם לא רע בכלל עם 2.3 חסימות למשחק וגם שמר לא רע בכלל.
קסלר הצליח להרים סביבו הייפ רציני, ואם נזכור שהוא בסה"כ בן 22, אזי הרבה מאוד מהעונה של יוטה יפול ויקום על היכולת שלו להפוך לשחקן הגנה מוביל בליגה. הוא כבר הוכיח לנו שהוא חוסם נהדר, אם הוא יצליח לאזן בין ההימור על החסימה לבין הגנה טובה, ובמקביל קריס דאן יצליח לייצב את הגנת הגארדים, יש סיכוי סביר שיוטה תצליח לשמר הגנה בינונית.
אם בכדורסל היו משחקים כמו בפוטבול (חמישיית הגנה, חמישיית התקפה), היינו רואים הרבה יותר דקות של אוצ'י אגבאג'י וטיילר הנדריקס. אבל עצם העובדה שבצד ההגנתי אנחנו מדברים על שחקן שנה שנייה שהוא שומר בינוני (אוצ'י) ועל רוקי שעדיין לא שיחק משחק נ.ב.א. אחד בתור אלו שאמורים לייצב את ההגנה של יוטה, זה אולי ממחיש את גודל הבעיה.
בקבוצה מצפים שהנדריקס יקנה את הדקות שלו דרך הצד ההגנתי, אבל כולנו יודעים שמעטים הם הרוקיס שעושים הגנה טובה, ובדר"כ אם כבר הם יגיעו מעמדות הפנים ולא מעמדות הגארד / סמול, ששם לוקח זמן לפתח חוש נכון למשחק.
הווטרן השקט:
אחרון חביב שהרגשתי שיש לו מקום לאזכור זה קלי אוליניק. בשקט בשקט השחקן האפור הזה הפך להיות אי של יציבות בליגה. בעונה שעברה הוא קלע 12.5 נקודות למשחק, הוריד 6.2 ריבאונדים וקלע ב 39.4% מהשלוש ב 28 דקות משחק. מספרים נאים מאוד וכאלו שיכולים להיות שווים חמישייה בהרבה מקבוצות הליגה. ספציפית ביוטה שזקוקה נואשות להגנה, הוא יעלה מהספסל מאחורי קסלר, אבל הוא בהחלט שווה אזכור וצפוי להיות זה שאמור לאזן את הקבוצה ולהוביל אותה במנהיגות שקטה.
תחזית:
הבעיה הגדולה ביותר של יוטה זה שבדומה לעונה שעברה לא ממש ברור מה היא רוצה להיות. קבוצה שמחזיקה את מרקאנן, קולינס, קלארקסון, סקסטון וקריס דאן זו לא קבוצה שהולכת לטנקינג.
מצד שני, רוב השחקנים דורכים אחד על השני, יש עומס גדול מאוד בכל העמדות, אין מספיק שחקנים שאוהבים או רוצים למסור ועל הצד ההגנתי בכלל אין מה לדבר.
לכן מצד אחד יש ליוטה סיכוי להפתיע שוב את כולם ולהתפוצץ כאשר בכל רגע נתון יש לה 4 קלעים נהדרים על המגרש, הרוקיס מוצאים את מקומם ו… אם להיות הוגן אני פשוט לא רואה את זה מתרחש.
ג'ון קולינס הולך להיות שוב לא מרוצה ולא למצוא את המקום שלו, השחקנים הצעירים (מי זוכר שטאקר רק בן 23) לא יצליחו לפרוץ כי אין מקום פשוט ויוטה תסיים את העונה במקומות 10-12 במערב עם מאזן דומה מאוד לעונה שעברה רק עם הרבה פחות ריגושים מהעונה החולפת.
