Sample Page

קיץ 2018 היה קיץ רע לשחקנים. הכסף שהביאה קפיצת התקרה ב-2016 נגמר, ורוב הקבוצות מצאו את עצמן בלי יכולת להחתים שחקנים, או להפטר מחוזים רעים. כאלה אגב יש לא מעט בליגה. תוסיפו את התחושה הכללית שהעונה הקרובה סגורה אצל הווריורס ותקבלו קיץ מייאש. מזל שאנחנו פה לעודד אתכם לקראת פתיחת עונת 18-19, הכדור הכתום עם פרוייקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: אטלנטה הוקס

אטלנטה הוקס

נשארו: קנט בייזמור, טוריאן פרינס, ג'ון קולינס, דווין דדמון, טיילר דורסי, מיילס פלמלי ודיאנדרה במברי.

עזבו: דניס שרודר (אוקלהומה), מייק מוסקלה (פילדלפיה), טיילר קאבאניו (יוטה), אנטוניוס קליבלנד (שיקגו), מלקלום דלייני (סין), דמיון לי (גולדן סטייט), ג׳וש מקגט (קרואטיה), ג'יילן מוריס (מילווקי),  אייזאה טיילור (קליבלנד), אנדרו וויט (טורקיה).

הגיעו: וינס קרטר, דניאל המילטון, אלכס לן (שוק חופשי), ג'רמי לין, ג'סטין אנדרסון (טרייד), כרמלו אנתוני (שוחרר), אלכס פוית'רס (חוזה דו כיווני), ג'יילן אדאמס (רוקי, חוזה דו כיווני), טריי יאנג, קווין הורטר, עומארי ספלמן (דראפט).

מתנדנדים: אר ג'יי האנטר ותומאס רובינסון (חוזים לא מובטחים).

חמישיה: טריי יאנג, קנט בייזמור, טוריאן פרינס, ג'ון קולינס, דווין דדמון.

ספסל: ג'רמי לין, מיילס פלמלי, קווין הורטר, עומארי ספלמן, ג'סטין אנדרסון, וינס קארטר, אלכס לן, דניאל המילטון.

המהלכים הגדולים של עונת 2017-18:

אז מה היה לנו שם?

בעונה שעברה פול מילסאפ ודוויט הווארד עזבו את הקבוצה, וכבר מתחילת העונה היה ברור שהקבוצה מכוונת לטאנקינג (ניצחון בודד בתשעת המשחקים הראשונים) ולתת לצעירים בקבוצה לשחק ולהתפתח.

אטלנטה הצליחה במשימה, סיימה במקום האחרון במזרח וקטעה רצף מרשים של עשר עונות ברצף בפלייאוף. בינתיים השחקנים הצעירים הראו את הפוטנציאל שלהם, בעיקר טוריאן פרינס וג'ון קולינס. שניהם הפגינו קליעה סבירה פלוס מחוץ לקשת וקולינס אפילו הבריק קצת בהגנה ושיפר את הדיפנסיב רייטינג של אטלנטה. דניס שרודר, לעומת זאת, אכזב. שרודר אמנם הוביל את הקבוצה בנקודות ואסיסטים, אבל האחוזים שלו מכל הטווחים ירדו (בעיקר משלוש) והוא גם הצליח להסתבך עם החוק והואשם בתקיפה.

כיאה לקבוצת טאנקינג, אטלנטה היתה במקום 26 בנט רייטינג ובאחוזי הריבאונד, אבל לא הכל היה שחור, היו גם סיבות לאופטימיות. בקטגוריות מסוימות הקבוצה בלטה לטובה, אבל הבעיה שהיא "דאגה" לאזן לרעה בנתון דומה. אטלנטה הייתה במקום השביעי בליגה בכמות זריקות לשלוש, וקלעה אותן ב-36%, מקום 15 בליגה, נתון שיחסית מבשר טובות, אבל בזריקות מהשדה אטלנטה דורגה במקום ה-25 בליגה עם 44.6%, מה שהוביל לאחוזים אפקטיביים של 51.2, מקום 22 בליגה. בנוסף אטלנטה הייתה במקום החמישי בליגה באחוז הסלים שלה שנקלעו מאסיסט עם 62%, אבל הקבוצה הרבתה לאבד, מקום 27 בליגה, וביחס אסיסטים איבודים היא במקום ה-23.

אטלנטה ניסתה לשחק כדורסל מודרני, בהתאם לאופנה האחרונה בליגה ובהתאם למודל של גולדן סטייט, הרבה זריקות משלוש והרבה אסיסטים. הבעיה היתה בביצוע שהיה לוקה בחסר, בלשון המעטה, ובעיקר לא מספיק יעיל.

קיץ חם

אטלנטה הייתה פעילה מאוד בקיץ, מייק בודנהולצר המוערך עזב את הקבוצה ולויד פירס מונה במקומו. בודנהולצר זכה במאמן העונה עם ההוקס ב-2015 אחרי שהוביל אותם למקום הראשון במזרח, השורד היחיד מהקבוצה ההיא הוא קנת' בייזמור. לויד פירס היה בחמש השנים באחרונות עוזר מאמן בפילי וינסה להוביל את הקבוצה לבנייה מחדש.

טרוויס שלנק, הג'נרל מנג'ר, החליט לעשות שינויים בסגל. כמו הרבה קבוצות בליגה, גם שלנק הלך על כיוון של שחקנים אתלטיים עם קליעה טובה בכל העמדות, לשם כך נבחרו בדראפט טריי יאנג, קווין האורטר ועמרי ספלמן, שני גארדים ופורוורד עם קליעה משלוש. המדובר מבינם זה טריי יאנג, שסומן כפוטנציאל כבר מהתיכון בעיקר בזכות קליעה מעולה וטווח מרשים (ההשוואות לסטף התחילו כבר אז). בליגת הקיץ יאנג הפתיע צופים שלא עוקבים אחרי המכללות והפגין ראיית משחק, יכולת מסירה וחדירות ברמה גבוהה מאוד (ובמקביל הגנה בינונית מינוס).

המהלך הבולט ביותר בדראפט היה שייך לאטלנטה ודאלאס. אטלנטה נתנה את הבחירה השלישית שלה ובתמורה קיבלה את הבחירה החמישית של דאלאס ובחירת סיבוב ראשון בעונה הבאה. המשמעות, דונצ׳יץ׳ בדאלאס וטריי יאנג באטלנטה. הימור גדול מאוד שיכול להיות בכייה לדורות לאור היכולת וההישגים של דונצ'יץ' עד כה. מכיוון שלאטלנטה אין שאיפות לפלייאוף בעונה הקרובה היא תשפט בעיקר לאור הטרייד הזה, ככל שדונצ'יץ' יהיה יותר טוב כך ילעגו יותר לאטלנטה. הצל של דונצ׳יץ׳ ירחף לאורך רוב הקריירה מעל הקבוצה וטריי יאנג לטוב או לרע.

בנוסף, אטלנטה הסכימה לקחת את החוזה הכבד של כרמלו אנתוני (ששוחרר מידית) ובתמורה הצליחה להיפטר מהחוזה של שרודר וקיבלה את ג'סטין אנדרסון. ג'רמי לין הגיע מברוקלין ובשוק החופשי הצטרפו המילטון הצעיר, אלכס לן המאכזב ווינס קרטר הוותיק. המהלך הזה היה למעשה הכרזה של הקבוצה על יציאה רשמית לטנקינג וויתור על כל חוזה ארוך טווח, למעט חוזי רוקי.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

אטלנטה בתהליך בנייה מחדש ולא צפויה לנצח יותר מידי, לפי התחזיות של ווגאס אטלנטה תהיה הקבוצה החלשה ביותר בליגה בעונה הבאה, ככה זה שהשחקן שמקבל הכי הרבה כסף מהקבוצה (כרמלו) בכלל לא משחק שם. ג'רמי לין צפוי לשחק כרכז מחליף כשיחלים ואלכס לן יקבל מדי פעם צ'אנס לבדוק אם הוא בכלל יודע לשחק כדורסל. כל מי שלא מהווה נכס שאמור לשפר את הקבוצה לטווח הארוך לא צפוי להיות יותר מידי על הפרקט, מלבד וינס קרטר שהגיע גם כדי לתרום מהניסיון ואולי גם כדי לנסות למשוך קהל (פרטים בהמשך).

פירס ינסה לתת כמה שיותר דקות לשחקנים הצעירים, כדי ליצור קבוצה חדשה ומבטיחה ועל הדרך לשמור על מקום הקבוצה בטופ לוטרי (ולקוות שדונצ'יץ' יפשל כמה שיותר). שלושת השחקנים הצעירים שצפויים להנהיג את הקבוצה ולהוות כבסיס המרכזי לשנים הבאות הם פרינס, קולינס ויאנג. פרינס הוא סמול פורוורד בן 24, שמתחיל את עונתו השלישית בליגה. עונה שעברה פרינס השתפר משמעותית ונתן סטטיסטיקות מרשימות של 14.1 נק׳ עם 12 זריקות במשחק באחוזים אפקטיבים של 51.6, פרינס גם שיפר משמעותית את הזריקה משלוש ועונה שעברה עמד על 38.5%, שיפור יפה מאוד לאחר ה-32.4% לשלוש בעונת הרוקי שלו ומהקבוצה יקוו לשיפור דומה גם השנה. קולינס הוא פאוור פורוורד עם יכולת סיום טובה מאוד בצבע, בעונה שעברה קלע ב-34% מהשלוש ואחוזים אפקטיביים של 59.1, נתון מרשים במיוחד לרוקי. בנוסף, קולינס הראה שהוא יודע לעשות הגנה טובה ובהרכבים מסוימים שיחק סנטר, אך פירס אמר לאחרונה שלא ישנה לו את העמדה ושקולינס ימשיך לשחק בארבע.

אטלנטה צפויה להמשיך להיות בטופ של הליגה בכמות הזריקות משלוש והאחוזים אמורים להשתפר לאור הקלעים הטובים שהגיעו בדראפט. קולינס צפוי לפתוח את העונה ולהמשיך בשיפור ויאנג צפוי לקבל את המושכות בהתקפה ולנסות להבין את הקצב של הליגה. ככל הנראה יהיו משחקים של מעל 10 אסיסטים לצד משחקי נפל עם מספר דומה של איבודים, בנוסף יאנג יצטרך להתחזק פיזית כדי להיות איזשהו פקטור דפנסיבי. הבעיה המרכזית של הקבוצה תהיה הגנה וריבאונד, קולינס הבריק קצת בתחום, אולי אלכס לן יוכל לעזור עם בעיית הריבאונדים, אבל לא מדובר בפתרון ארוך טווח, מה שבטוח זה שמטריי יאנג לא תבוא הישועה.

בעיה נוספת של אטלנטה היא מכירת כרטיסים, בעונה שעברה אטלנטה סיימה אחרונה בליגה גם באחוזי נוכחות וגם בכמות פיזית של אנשים, עם הפרש גדול מאוד בינם לבין המקום ה-29, נתון מאכזב מאוד לאור גודל השוק של אטלנטה. כדי להישאר רלוונטית בעיני הקהל המקומי וגם הבינלאומי יצטרכו באטלנטה לייצר באז סביב הקבוצה. הפצצות של יאנג ממרחקים עצומים, סטייל סטף, יכולים לעזור. גם הנוכחות של קרטר, יכולה למשוך קהל. למרות בעיית הנוכחות, לשחקנים זה לא מפריע יותר מידי, שני שליש מהניצחונות של הקבוצה היו בבית, היא קולעת בבית באחוזים יותר טובים ומוסרת יותר טוב.

אטלנטה בכיוון הנכון ויש שיגידו, שהעתיד שלה סביר פלוס. לאטלנטה יש הנהלה עם תוכנית די ברורה (העתק הדבק מגולדן סטייט), אין לה חוזים ארוכים ויקרים לשחקנים בינוניים. הכלים שעומדים לרשותה הם: 1) שחקנים צעירים על חוזי רוקי 2) 12 מיליון לשלם למיילס פלמלי עונה הבאה 3) אופציית שחקן של בייזמור לעונה הבאה על 19 מיליון (שככל הנראה יממש את האופציה). בקיץ הבא, יהיה מבול של פרי אייג'נס, אבל מוקדם מידי בשביל אטלנטה לרדוף אחריהם, הם יצטרכו להמשיך לדגור, לפתח את הסגל הקיים ולעשות אול-אין בעוד שלוש שנים בערך. בינתיים אטלנטה תנסה לספוג כמה שיותר חוזים בשביל לצבור בחירות ונכסים או שתחתים ווטרנים מנוסים על חוזה להרבה מאוד כסף לזמן קצר כדי לנצל את הניסיון שלהם ולמנוע התחייבות ארוכת טווח, כמו שעשתה פילדלפיה.

תחזית:

אטלנטה ככל הנראה לא ינצחו יותר מידי, גם אין להם אינטרס לזה, אבל מידי פעם השלשות יכנסו והם ינצחו, 25 ניצחונות נראה הגיוני, בכל זאת הם משחקים במזרח ויש להם שחקנים צעירים שרוצים וצריכים להשתפר.

וגאס חזתה לקבוצה 23.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.

קיץ 2018 היה קיץ רע לשחקנים. הכסף שהביאה קפיצת התקרה ב-2016 נגמר, ורוב הקבוצות מצאו את עצמן בלי יכולת להחתים שחקנים, או להיפטר מחוזים רעים. כאלה אגב יש לא מעט בליגה. תוסיפו את התחושה הכללית שהעונה הקרובה סגורה אצל הווריורס ותקבלו קיץ מייאש. מזל שאנחנו פה לעודד אתכם לקראת פתיחת עונת 18-19, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: פיניקס סאנס

לדף הקבוצה

פיניקס סאנס

נשארו: דווין בוקר (חתם על חוזה מקס), ג'וש ג'קסון, טי ג'יי וורן, טייסון צ'נדלר, דראגן בנדר, שאקיל האריסון, טרוי דניאלס.

עזבו: אלכס לן (אטלנטה), אלפריד פייטון (ניו אורלינס), ברנדון נייט, מרקיז כריס (יוסטון), גא'רד דאדלי, אלן וויליאמס (ברוקלין), טיילר יוליס , דנואל האוס (גולדן סטייט).

הגיעו: טרבור אריזה (שחקן חופשי), ריאן אנדרסון, דיאנתוני מלטון, רישון הולמס (טרייד), דיאנדרה אייטון, מיקאל ברידג'ס, ג'ורג' קינג, אלי אוקובו (דראפט).

מתנדנדים: דארל ארתור (ממתין לטרייד/ניפוי).

חמישייה: שאקיל הריסון, דווין בוקר, טרבור אריזה, ריאן אנדרסון, דיאנדרה אייטון.

ספסל: ג'וש ג'קסון, טי ג'יי וורן, מיקאל ברידג'ס, טייסון צ'נדלר, דראגן בנדר, אלי אוקובו, דיאנתוני מלטון, רישון הולמס, טרוי דניאלס, ג'ורג' קינג.

המהלכים הגדולים של עונת 2017-18:

אז מה היה לנו שם?

את עונת היובל של פיניקס סאנס נעדיף לשכוח. השילוב של מאמן לא מקצועי ולא ראוי, וטרנים וצעירים שהגיעו למחנה האימונים במשקל עודף וכוכב שצייץ שלא רוצה להיות בקבוצה, הובילו לפתיחת העונה הגרועה בתולדות הליגה, עם שתי תבוסות בסך של 90 נקודות בשלושת המשחקים הראשונים. הג'נרל מנג'ר, ריאן מקדונו, הגיב עם פיטורי המאמן ארל ווטסון (שלא ברור איך קיבל את המשרה מלכתחילה) ועם טרייד על אריק בלדסו, שיחד עם פציעתו של ברנדון נייט הותיר את הקבוצה עם מכתש עצום בעמדת הרכז. מעשית, העונה של הסאנס נגמרה ברגע שהחלה.

עוזר המאמן, ג'יי טריאנו, שמונה למלא את מקומו של ווטסון עד סיום תקופת ההרצה, ביצע מספר תיקונים בסיסיים ששיפרו את התוצאות על המגרש, אבל הסגל היה פצוע ופגום מכדי לחולל שינוי אמיתי בזמן המשחקים וללא מחנה אימונים.

אחד השינויים שביצע טריאנו הוא כיוונון הלך המחשבה של השחקנים הצעירים, וביניהם ג'וש ג'קסון. לאחר פתיחת עונה מחרידה, טריאנו השבית את ג'קסון למשחק אחד וישב איתו לפגישה אחת בצירוף וידאו ממנה יצא שחקן אחר. בטור שכתב לאחרונה, ג'קסון תיאר את הקשיים שעלו במהלך עונת הרוקי שלו כתוצאה מהסביבה בה היה. על אף עונה לא יציבה וקליעה טעונת שיפור, ג'קסון הפגין חושים טובים בשני צידי המגרש.

אבל עם כל הכבוד לג'קסון, נקודת האור האמיתית של העונה היתה דווין בוקר. ללא רכז לצדו ועם מעט מאוד איומים על הסל סביבו, בוקר הפך קטלני יותר, עלה באחוזים ונשק (מלמטה) לממוצעים של 25-5-5, כאשר ריכז את ההתקפות לעתים קרובות, את רוב המצבים יצר לעצמו ונאלץ להתמודד עם שניים, שלושה ולעתים אף ארבעה(!) שומרים. בגיל 21 בוקר הוא כבר הדבר האמיתי, שחקן התקפה שלם שיכול להוביל קבוצה, כל עוד תהיה סביבו קבוצה להוביל.

קיץ חם

לריאן מקדונו ולג'יימס ג'ונס (נשיא הקבוצה לענייני כדורסל) היה מספיק זמן להתבונן במוצר הכושל, שהעמידו על הפרקט בשנה שעברה, לבצע תהליך חשיבה מעמיק, להבין מי החתיכות שחסרות סביב הכוכב הצעיר שלהם ולהרכיב את הקבוצה מחדש, בתקווה שהפעם המבנה יחזיק יותר משבוע.

תחילה, את משרת המאמן הראשי קיבל איגור קוקושקוב, שלאחר שמונה עשרה שנה כעוזר מאמן ב-NBA הפך למאמן הלא-אמריקאי הראשון בה. קוקושקוב נחשב למוח כדורסל מבריק, התנסה בשלל סיטואציות ברחבי ה-NBA ואירופה (זכה ביורובאסקט האחרון עם לוקה דונצ'יץ' וגוראן דראגיץ') ומכיר לעומק את המקום אליו חזר.

התכנית של קוקושקוב ומקדונו היא להצעיר את הסגל ולשחק כדורסל מודרני. הם למדו היטב את הקבוצות המצליחות בתקופה האחרונה, לרבות הפיינליסטיות האיזוריות, שלברון לא שיחק בהן, הווריורס, הרוקטס והסלטיקס, במטרה לחקות אותן. קליעה וריווח, הנעת הכדור, מובילי כדור רבים, יכולת חילוף גבוהה בהגנה ובהתקפה, תקשורת על המגרש, גמישות בין העמדות. את כל אלה היה ניתן לראות בתצוגות האימון של קוקושקוב כבר בליגת הקיץ של הסאנס, וגם בבניית הסגל של מקדונו:

בתחילת יולי בוקר הפך לשחקן הראשון ממחזור 2015 שמקבל חוזה מקסימום (158 מיליון דולר לחמש שנים). בגיל 21 בוקר הגיע לממוצעים שבגילו הגיעו רק מייקל ג'ורדן, לברון ג'יימס וטרייסי מקגריידי, בתנאים קשים וביעילות גבוהה, עם עקומת שיפור מדהימה, כאשר בכל שנה בוקר הביא איכויות חדשות למשחק שלו, שהפכו אותו לשחקן שלם יותר. עכשיו הוא הפרנצ'ייז פלייר, זה הזמן שלו להוביל ומסקרן לראות לאן יתקדם מכאן.

בהגרלת הלוטרי הסאנס עשו היסטוריה וזכו בבחירה הראשונה בדראפט, 49 שנים לאחר שהפסידו בהטלת מטבע את הזכות לבחור בלו אלסינדור (קארים עבדול ג'באר), וכך עונת היובל המסכנה לא בוזבזה לשווא. הפעם יכלו הסאנס לבחור בין דיאנדרה אייטון, סנטר צעיר ומוכשר עם נתונים פיזיים שמתאימים לכדורסל המודרני וכישורים התקפיים שמזכירים גבוהים בטעם של פעם, ללוקה דונצ'יץ', ילד הפלא של הכדורסל האירופי ואלוף ביורובאסקט יחד עם קוקושקוב.

הסאנס בחרו באייטון, שמרגע בחירתו הפך אולי לסנטר הכי דומיננטי בהיסטוריה של הפרנצ'ייז, שצפוי להתפתח לגבוה "20-10" קבוע ולשותף לדרך של בוקר וג'קסון, שישנה את תוכנית המשחק של היריבות. התפלץ הצעיר הוא איום מתמיד מתחת לסל שימשוך בכל רגע נתון שומר או שניים, עם ידיים טובות שיכול לפתח את הקליעה מבחוץ ואת הכלים הפיזיים שלו כשומר אישי וקבוצתי. במכללת אריזונה אייטון שיחק כמעט בלעדית בעמדה 4 לצד שחקן כבד יותר ולא רשם את מספרי החסימות והחטיפות שניתן היה לצפות מנתוניו הפיזיים. עם זאת, באימון שקדם לדראפט הסאנס התרשמו מאוד מהפוטנציאל ההגנתי העצום שלו ובשנה הקרובה מתכננים להתמקד ביסודות, ללמוד את המשחק של רודי גובר ולהפוך אותו לעוגן ההגנתי של הקבוצה על המגרש. טוב שיש לו בתור מנטור צמוד את טייסון צ'נדלר.

בהמשך הדראפט ביצע מקדונו טרייד שנוי במחלוקת, ושלח את הבחירה שקיבל ממיאמי תמורת גוראן דראגיץ' יחד עם בחירה עתידית נוספת (לא מוגנת) מאותו הטרייד תמורת מיקאל ברידג'ס, שנבחר עשירי על ידי פילי. ברידג'ס הוא הפרוטוטייפ המושלם לשחקן כנף, 3&D ארוך וזריז שהשתפר בכל התחומים עם כל שנה בוילאנובה, איתה לקח שתי אליפויות במכללות. בשנתו האחרונה קלע ב-44% מחוץ לקשת עם 6 זריקות למשחק, ושמר על עמדות 1-4. אפשר להתווכח על המחיר ששילמו הסאנס, אבל קשה לחשוב על שחקן כנף צעיר שמתאים יותר ממיקאל ברידג'ס לשחק עם בוקר, ג'קסון ואייטון.

ברידג'ס סיפר לסאנס, בראיון לפני הדראפט, שהוא רואה בעצמו את טרבור אריזה ומתחקה אחריו. עם פתיחת השוק החופשי הסאנס היו אגרסיביים והחתימו את אריזה עצמו על חוזה לעונה אחת בסך 15 מיליון דולר. ההחתמה נועדה לשנות את התרבות המקצועית בסגל ואת האווירה בחדר ההלבשה, במקום וטרנים אהובים שמגיעים למחנה האימונים עם משקל עודף (כן גא'רד דאדלי, אני מסתכל עליך), הפעם הסאנס בחרו בוטרנים תורמים שמגיעים מתוכניות מנצחות ויובילו על ידי מתן דוגמה אישית. אריזה ישפר מיידית את הריווח וההגנה בסאנס, ובמהלך הקיץ כבר התאמן עם ג'קסון וברידג'ס מדי בוקר.

בהמשך הקיץ סיפר ג'יי ג'יי רדיק, שלאחר ההחתמה של אריזה, הסאנס היו מאוד אגרסיביים וכמעט סגרו איתו על חוזה, אמרו שיוכלו לגרום לזה לקרות. אם בשנים קודמות נהגנו לצחוק על מקדונו שמעמיס על הסגל רכזים (וגארדים) מקנטאקי, אז השנה טבלת העומק של הסאנס מזכירה דלי של קנטאקי פרייד צ'יקן. עם בוקר, אריזה, טי ג'יי וורן, ג'קסון, ברידג'ס, דייבון ריד (3&D נוסף שנראה מצוין בליגת הקיץ אחרי עונת רוקי פצועה), טרוי דניאלס וג'ורג' קינג, העומס בעמדות הכנפיים מוגזם. לאחר הדראפט וההחתמה של אריזה, ציפינו לטרייד שיחזק את עמדת הרכז החלשה, אולם לאחר כמעט חודשיים הגיע טרייד לא צפוי. מרקיז כריס, לאחר עונה שניה מאכזבת אליה לא הגיע בכושר, וברנדון נייט, הפצוע תמידית, נשלחו ליוסטון רוקטס. הסאנס נפטרו משני שחקנים שכבר לא התאימו לשיטת המשחק של קוקושקוב וקיבלו את ריאן אנדרסון (יומיים לאחר שביקש טרייד), 4 ותיק עם קליעה קטלנית וחבר טוב של אריזה, ודיאנתוני מלטון, רכז רוקי שאמור להיות שחקן הגנה מדהים.

עד כה, שלושת הרכזים בסאנס, שהצטיידו בוטרן תורם לצד שחקן צעיר בכל עמדה אחרת במגרש, מחזיקים בנסיון משותף של 27 משחקים. אלה שייכים לשאק הריסון, שפרץ בסוף העונה הקודמת בקבוצה וקיבל חוזה גם לזו הקרובה. לצדו ישחקו מלטון ואלי אוקובו, גארד צרפתי צעיר שרשם תצוגות סקורינג מטורפות מעבר לים אבל לומד לשחק כרכז רק בשנתיים האחרונות. נכון לכתיבת שורות אלה, נעשו נסיונות לחזק את העמדה בטרייד נוסף, אבל נראה שמקדונו ממתין לעסקה הנכונה ולשחקן הנכון.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

כותב שורות אלה מאמין גדול בגרעין הצעיר של הסאנס. נראה שהפעם התבצעה מלאכת מחשבת אמיתית באשר לבניית קבוצה, החל מעמדת המאמן, דרך הגרעין הצעיר ועד לשילובו עם הוטרנים הנכונים, וקשה להאמין שהיסודות יקרסו כמו בפתיחת העונה שעברה. הכישרון נוטף מכל עמדה והעתיד נראה מבטיח. השאלה הגדולה היא, כמה רחוק הקבוצה תוכל להגיע בשלב הנוכחי ללא חיזוק מהותי בעמדת הרכז. קוקושקוב כבר הוכיח שהוא יודע לנצח משחקים ללא רכז קלאסי אלא עם מספר מובילי כדור, וטוען שיחפשו להפוך את החיסרון בעמדה ליתרון. פתרון מתבקש הוא לחקות את היוסטון רוקטס של מייק ד'אנתוני, שנתן לג'יימס הארדן את המפתחות לעמדת הרכז. בעונה שעברה בוקר הראה ניצוצות של הארדן כשנאלץ לעשות למעשה הכל בצד ההתקפי. אין זה מקרה שהסגל של פיניקס העונה כולל שני פורוורדים, שפתחו עבור הרוקטס של ד'אנתוני, שני רכזים שסיפרו שפטריק בוורלי הוא המודל לחיקוי שלהם (שאק הריסון ודיאנתוני מלטון) ופורוורדים זריזים שיכולים לשמור על עמדת הרכז (ג'קסון, ברידג'ס). מצד שני, קוקושקוב ציין שיעדיף שלא לשחק לאורך זמן עם בוקר כרכז, כדי שבוקר יוכל להתמקד בהיבטים אחרים של המשחק, כגון סקורינג ומשחק ההגנה שעליו לשפר העונה. ריאלית, אסור לתת לבוקר לעשות הכל בהתקפה גם העונה, ושילוב של ניהול ההתקפה במשרה מלאה, לצד היותו אחד הסקוררים הקטלניים בליגה ודרישה לשמור גם בצד השני של המגרש יוביל למעמסה גדולה מדי בשלב צעיר מאוד של הקריירה.

סימני שאלה נוספים מרחפים מעל הראש של שני שחקנים, וכנראה שהעונה נקבל את התשובה מבחינתם: האחד, טי ג'יי וורן, סקורר מחונן ועקבי, שחייב לשפר את הקליעה וההגנה כדי להתאים לכדורסל המודרני ולאלטרנטיבות שנחתו לו על הראש בסגל. מסקרן לראות איפה וורן ימצא את מקומו בסגל העונה לצד אריזה, ג'קסון וברידג'ס. אולי ינצל את הזריזות שלו בעמדה 4, אבל שם מחכים לו ריאן אנדרסון ודראגן בנדר.

השני, בנדר האניגמטי, רק בן 20 ועל הנייר מתאים מאוד לשחק לצד בוקר, אייטון, ג'קסון וברידג'ס, בתור סופר-רול-פלייר שיכול לשמור על מספר עמדות. בעונה השניה הקליעה השתפרה וגם יכולת המסירה, הזריזות והאתלטיות. את הקרב המוזר עם מרקיז כריס הוא כבר ניצח by default. מצד שני, הביטחון העצמי חייב טיפול מקיף, ואין סיבה שיוותר על זריקות נוחות או פנויות וימסור אותן. אולי העבודה הצמודה עם קוקושקוב היוגוסלבי ואנדרסון, אחד הגבוהים הצלפים הקטלניים בהיסטוריה של הליגה, וכן המשחק לצד אייטון הדומיננטי, יניבו סוף סוף את הפירות להם אנחנו מצפים.

עושה רושם שבמערב הצפוף, עם יותר מדי רוקיז, תהיות מהותיות מעונות קודמות וללא שחקן ותיק בעמדת הרכז, יש יותר מדי חתיכות שאנחנו לא יודעים איך תתחברנה לניצחונות אמיתיים על המגרש. יתכן שנצטרך לחכות עוד שנה עד שעוף החול יקום לתחייה במערב, אבל זה ממש בסדר. זו תהיה קבוצת league pass alert מהנה מאוד, אולי תהיה הפתעה מרנינה סטייל 2014, אבל סביר שיבלו עוד עונה בלוטרי. הקבוצה הזו עם הפנים קדימה והעתיד נראה מבטיח.

תחזית:

32 ניצחונות, 50 הפסדים. פלייאוף 2020, הנה אנחנו מגיעים!

וגאס חזתה לקבוצה 28.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.