Sample Page

קיץ 2018 היה קיץ רע לשחקנים. הכסף שהביאה קפיצת התקרה ב-2016 נגמר, ורוב הקבוצות מצאו את עצמן בלי יכולת להחתים שחקנים, או להיפטר מחוזים רעים. כאלה אגב יש לא מעט בליגה. תוסיפו את התחושה הכללית שהעונה הקרובה סגורה אצל הווריורס ותקבלו קיץ מייאש. מזל שאנחנו פה לעודד אתכם לקראת פתיחת עונת 18-19, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: שיקגו בולס

שיקגו בולס

נשארו: עומר אשיק, זאק לאווין, רובין לופז, כריסטיאנו פליסיו, לאורי מרקנאן, ג'סטין הולידיי, קריס דאן, קמרון פיין, בובי פורטיס, דנזל וולנטיין, אנטוניו בלאקני, ריאן ארקידיאקונו.

עזבו:  ג'ריאן גרנט (אורלנדו), דיוויד נואבה (קליבלנד), נואה וונלה (ניקס), פול זיפסר (חופשי), שון קליפטריק (חופשי).

הגיעו: ג'בארי פארקר (שוק חופשי), וונדל קרטר ג'וניור וצ'נדלר האטצי'סון (דראפט).

מתנדנדים: אנטוניוס קליבלנד, דריק וולטון ג'וניור (מכיוון שלשיקגו כבר 15 חוזים מובטחים, הסיכויים שלהם להיכלל ברוסטר הסופי נמוכים).

חמישייה:  קריס דאן, זאק לאווין, ג'בארי פארקר, לאורי מרקנאן, רובין לופז.

ספסל:  וונדל קרטר ג'וניור, ג'סטין הולידיי, בובי פורטיס, קמרון פיין, כריסטיאנו פליסיו, דנזל וולנטיין, צ'נדלר האטצי'סון, אנטוניו בלאקני, ריאן ארקידיאקונו, עומר אשיק.

המהלכים הגדולים של עונת 2017-18:

אז מה היה לנו שם? 

העונה האחרונה המשיכה את "תקופת המעבר" שהתחילה עם המעבר מעידן ת'יבודו-רוז לעידן פרד הויברג. בשיקגו נלחצו מהאפשרות לשלם לג'ימי באטלר חוזה סופר-מקס עמוק אל תוך שנות ה-30 לחייו ובחרו להעביר אותו למינסוטה. במהלך ה"פאק יו" האולטימטיבי (שבינתיים הספיק לחזור אליו) ת'יבודו שדד ממעסיקיו לשעבר את הבחירה ה-16 בנוסף לבאטלר, בתמורה לזאק לאווין שהיה בעיצומו של תהליך שיקום מקריעת הרצועה בברך, קריס דאן, והזכויות לבחירה השביעית בדראפט שהפכה ללאורי מרקנאן.

הפרומו לעונה האומללה שעתידה להגיע, התרחש כשבובי פורטיס שבר את הפנים של ניקולה מירוטיץ' עם אגרוף נוק-אאוט בעיצומו של מחנה האימונים ושלח את הספרדי לחודשיים התאוששות. העונה התחילה ללא שני המעורבים בתקרית (השעיה והחלמה, בהתאמה) והבולס פתחו את המירוץ לבחירה טופ 3 עם מאזן 3-20. בטוויסט מוזר, מירוטיץ' חזר מפציעה ויחד איתו הקבוצה ניצחה שבעה משחקים ברציפות ו-14 מתוך 25. אי אפשר למצוא הסבר מתקבל על הדעת לאוסף שחקני תחתית-החבית שהצליחו לנצח הרבה יותר ממה שהיו אמורים, למעט התערבות שמיימית שנועדה לוודא שהבולס לא יגששו את דרכם בטעות לבחירת דראפט גבוהה מידי.

ההנהלה הזדרזה להסיר את האיום המיידי על מאמצי הטאנקינג על ידי שליחתו של מירוטיץ' לפליקנס בתמורה לקאמבק של עומר אשיק והחוזה הכמעט-נגמר שלו ובחירת סיבוב ראשון. בחודשים שנותרו הבולס איפסו כוונות מחדש על צבירת הפסדים חסרת בושה (כולל אזהרה מהנהלת הליגה על השבתת שחקנים והורדה לספסל של הווטרנים) ובסוף העונה עמדו על מאזן 27-55 במקום ה-13 במזרח.

בין ההפסדים, חלק מהשחקנים הראו סימנים מבטיחים. כמו כל גבוה לבן שקולע שלשות, מרקנאן זכה להשוואות לדירק נוביצקי, אלא שהפעם זה לא נראה לגמרי מופרך כי הקליעה מ-3 היא הנשק הקטלני ביותר שלו. עם שיחרור מהיר מגובה 2.13, הפיני קלע 36.2% מתוך כמעט 6 ניסיונות למשחק בעונתו הראשונה, למרות מחסור בקלעים אחרים סביבו או בגארדים יוצרים שיעבירו לו את הכדור. בנוסף, למרות תווית ה"רך" שהודבקה לו, מרקנאן הציג יכולת לסיים בצבע עם כישרון או עם כוח, לא היה לגמרי אבוד בהגנה ואפילו הראה יכולת סבירה בריבאונד (ייתכן שחלק מכך ניתן לייחס לנוכחות של אמן הבוקס-אאוט רובין לופז).

קריס דאן הראה שיפור קל בחצי השני של העונה, כאשר בנוסף להיותו אחד המגנים הטובים בליגה לעמדתו גם השלשות קצת נכנסו לו. לאווין חזר ל-24 משחקים שבהם הראה שלפחות האתלטיות לא נפגעה, כמוה גם הביטחון העצמי המופרז, חוסר היציבות והחולמנות בהגנה.

קיץ חם

השוורים השתמשו בבחירה השביעית כדי לבחור את וונדל קרטר ג'וניור, רוקי מסקרן (ויתר על מלגה בהרווארד לטובת עונה בודדת בדיוק), שהראה מספיק ניצוצות בליגת הקיץ כדי לגרום לחבריו הרוקיז להצביע עליו כפייבוריט לתואר "קריירת ה-NBA המוצלחת ביותר" מבין שחקני השנה הראשונה.

מצטרף נוסף הוא ג'בארי פארקר, שאחרי ארבע עונות חלקיות ושתי קריעות רצועה במילווקי הגיע לשחק מול הקהל הביתי בשיקגו תמורת 20 מיליון דולר לעונה הקרובה ואופציית קבוצה לעונה נוספת (כאן אפשר לקרוא מאמר מעניין שלו ב-Player’s Tribune).

בגזרת העוזבים, למעט דיוויד נוואבה, אף אחד מהשחקנים שעזבו את הקבוצה לא היה צפוי לתרום בעונה הקרובה.

הספיח האחרון מעסקת באטלר הגיע בדמות השוואת הצעה של 78 מיליון לארבע עונות לזאק לאווין (מסקרמנטו, אלא מי?). הנה כמה הבולס חשבו שהוא שווה, ומה לאווין חשב על זה:

https://twitter.com/ZachLaVine/status/1013252433793843200

רגע אחרי פתיחת מחנה האימונים הבולס הודיעו כי מרקנאן נפצע במרפק ויחמיץ 6-8 שבועות.

INJURY UPDATE: Lauri Markkanen sustained a right elbow injury in practice yesterday. He underwent an MRI today that showed a high grade lateral elbow sprain. Markkanen is estimated to be out six-to-eight weeks. pic.twitter.com/lwSdKvKIiS

— Chicago Bulls (@chicagobulls) September 29, 2018

ועכשיו מה, מה עכשיו?

העונה הקרובה אמורה להיות "עונת ביניים" בשיקגו. הזדמנות לפתח את השחקנים הצעירים (הקבוצה השנייה הכי צעירה בליגה אחרי פורטלנד, במפתיע), להשיג עוד בחירת דראפט גבוהה, ולראות מי מהגרעין הנוכחי (כולל המאמן) ימשיך עם הקבוצה לגרסה הבאה שלה. כשהסיכויים לפלייאוף קלושים, רוב תשומת הלב מוקדשת לקיץ הבא, שבו הבולס (כמו 18 קבוצות אחרות בערך) מקווים לעשות רעש בשוק החופשי ולצאת לדרך חדשה.

בינתיים, השוורים המשיכו בבנייה עקומה שתפגע בהם בטווח הקצר והארוך. השחקנים המבטיחים ביותר נמצאים בעמדות הפנים, בדמותם של מרקנאן וקרטר. אלו הן גם העמדות העמוקות ביותר בקבוצה, כשגם לופז ופורטיס צפויים לקבל לא מעט דקות (עד שאחד מהם יעבור בטרייד). גם המחסור בפליימייקרס וההימצאות של שחקני אלפא עם מנטליות סקור-פירסט בכנפיים יפגעו בכמות ובאיכות של הכדורים שייכנסו לשחקני הפנים ובהמשך ההתפתחות שלהם.

ג'בארי פארקר צפוי לבלות את רוב דקות המשחק שלו בעמדת הסמול-פורוורד. בזמן שסמול-בול כבר הפך לקלישאה, בשיקגו ישחקו עם פארקר מחוץ לעמדה שלו, כי זה עבד מצוין לאורלנדו עם ארון גורדון. זה יהיה מכוער, במיוחד הגנתית, אבל על הספסל אין אף אחד אחר שיכול לפתוח בכנף. ג'סטין הולידיי הוא גארד שלישי סולידי שיכול לעזור לקבוצות שמחפשות שחקנים משלימים וההימור הרווח הוא שלא יסיים את העונה עם הבולס. פיין ווולנטיין הם הימורים כושלים שמשום מה עדיין נמצאים בליגה. הרוקי צ'נדלר האטצי'סון יזכה לדקות בעמדה 2, במיוחד בהתחשב במוניטין שלו כשחקן הגנתי בקולג'.

רובין לופז יתחיל העונה כסנטר הפותח, אך וונדלר קרטר ג'וניור נושף בעורפו. אם הוא יבנה על גבי ההופעות המרשימות בליגת הקיץ, הרוקי ישלח את לופז לריב עם הקמעות מהספסל, מה שיזרז את הטרייד הבלתי נמנע על הסנטר בן ה-30.

איך זה ייראה על המגרש? אני לא חושב שלמישהו אכפת. הבולס החליטו ללכת אול-אין (או אול-אאוט) על ההגנה שהיתה בבוטום 3 בעונה שעברה ולהבטיח לעצמם את ההגנה הכי גרועה בליגה. הבחירה השנייה בדראפט 2014 גילה עניין בצד האפור של המגרש למשך מחצית אחת בקריירה (משחק 3 מול הסלטיקס בפלייאוף האחרון) לפני שהביע את דעתו על הקונספט של משחק הגנה:

Jabari is all about getting buckets and you know what god bless https://t.co/kxlJIQySpK pic.twitter.com/wdoRUwraXz

— Jason Patt (@Bulls_Jay) July 18, 2018

ההימנעות הגורפת של לאווין מהשקעת מאמץ כלשהו בהגנה הקבוצתית היא הנושא של הציוץ האגדי הבא:

And defense

— Jimmy's Famous Seafood (@JimmysSeafood) August 26, 2018

הנוכחות של שניים משחקני ההגנה הגרועים ביותר בליגה בעמדות הכנף (לאווין ופארקר דורגו באזור המקום ה-500 ברייטינג הגנתי בעונות שעברו) מורידה מראש כל סיכוי להעמיד חמישייה הגנתית שתפריע ליריבות, אבל הבעיות לא נגמרות שם. מרקנאן – למרות שהראה פוטנציאל ואייקיו גבוה – הוא עדיין גבוה לבן ורזה (אפילו שלא בדקתי, אני בטוח שהוא השוויץ במספר דו ספרתי של פאונד שהוסיף לעצמו בקיץ). קרטר הפגין עד כה יכולת טובה בהגנה על הטבעת והרשים מאוד ביכולת להזיז את הרגליים ולהתמודד עם חילופים מול שחקני חוץ, אבל לשחקני פנים לוקח בערך שתי עונות כדי להבין את מקומם בהגנה קבוצתית. הבשורה גם לא תגיע משחקני הספסל (אשיק לא צפוי לראות פרקט) ובמהלך בלתי מוסבר הבולס בחרו שלא להאריך את חוזהו של דיוויד נואבה, הגארד היחיד שעלה מהספסל והראה יכולת לתרום בצד הזה של המגרש בעונה שעברה. 

לאווין התחייב לשפר את ההגנה שלו, לג'בארי פארקר יש את הכלים להיות לפחות ממוצע אם רק ישים קצוץ, דאן חזק מספיק כדי לשמור על עמדות 1-3 ואם קרטר ידלג על תקופת ההתאקלמות הוא יכול להיות אס בצבע. צוות האימון מתכנן לאמץ את הגנת החילופים שכובשת את הליגה ועל הנייר בשיקגו יש את השחקנים כדי ליישם אותה. אם (וכאשר) זה לא יעבוד, פרד הויברג ישלח את דאן, לופז וצמד הרוקיז (קרטר והאטצי'סון) למשימות הגנתיות מיוחדות, ויקווה שהדימום לא יהיה חמור מידי בשאר המאץ'-אפים.

איך ההתקפה תיראה? לא טוב בכלל, תודה ששאלתם. עוד לפני פתיחת העונה תרשו לי להעריך ששיקגו תהיה ה"אנטי-ספרס": שלם שהוא פחות מסך חלקיו. אף אחד משחקני הקבוצה לא הראה בעבר מחויבות להנעת כדור, ולמרות שלא לגמרי באשמתו (ההנהלה לא הפסיקה לשים לו רגליים), פרד הויברג לא הציג בשלוש עונותיו כמאמן הקבוצה בסיס לשיטה התקפית כלשהי, בפרט לא לשיטת ה-Pace and Space שבה התהדר כמאמן איווה סטייט. לאווין ופארקר הם סקוררים מחוננים בתיאוריה, אבל עד עכשיו הם היו שחקני "קלוריות ריקות" שקלעו 20 נקודות לערב בלי שזה יתרום במשהו לקבוצתם. מעל שניהם מרחפים עננים סמיכים של סימני שאלה בקשר ליכולתם להשאיר את הפציעות מאחוריהם וללמוד לקלוע את הנקודות שלהם ביעילות.

קיימת גרסה של הקבוצה הזו שמצליחה להגיע להתקפה ממוצעת פלוס. פרד הויברג מדבר הרבה על קצב משחק גבוה והודיע שהוא מתכנן לשים דגש על משחק מעבר, אחרי עונה שבה הבולס היו בין הקבוצות הגרועות בליגה בתדירות ויעילות המתפרצות שלהם. סגנון משחק מהיר יעזור ללאווין ופארקר, שהודות לאתלטיות שלהם מחזיקים במשחק מעבר יעיל יחסית. שחקני הקו האחורי צריכים ללמוד אלו זריקות לקחת, הכדורים צריכים להגיע לשחקני הפנים לעיתים קרובות וכולם צריכים לעשות קפיצת מדרגה ביכולת הפליימייקינג שלהם.

רוב הסימנים מראים שזה לא יקרה. לאווין קלע ב-38.3 אחוז מהשדה ו-34.1 אחוז מ-3 מאז שחזר מהפציעה, והחוזה השמן שבו זכה גרם לו להכריז שהוא לא מתכנן להיות כינור שני לאף אחד וסביר שרק יחזק את הנטייה שלו לזרוק כל כדור שמגיע אליו ליד. קריס דאן אוהב את הכדור ביד וגם לו יש נטייה לקחת זריקות גרועות ולהחטיא אותן. ג'בארי פארקר נראה טוב לפרקים בין פציעה לפציעה, אבל הירידה באתלטיות מדגישה עוד יותר כמה הוא צריך לשחק ב-4, מה שלא אמור לקרות אחרי שמרקנאן יחזור. כמו כן, אף אחד שם לא מגיע לקו אף פעם (מקום 29 ב-FT rate), וזו בעיה.

תחזית: הפלוס-מינוס של שיקגו בעונה שעברה היה מתאים לקבוצה עם 22 ניצחונות. ג'ון פקסון כבר הודיע שהוא לא מוכן לעוד עונה של טאנקינג והמשמעות היחידה של זה היא שהבולס שוב יצליחו לדפוק לעצמם את סיכויי הלוטורי בלי להרוויח כלום. 29 ניצחונות, מקום 12 במזרח.

וגאס חזתה לקבוצה 28.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.

 

קרא עוד

קיץ 2018 היה קיץ רע לשחקנים. הכסף שהביאה קפיצת התקרה ב-2016 נגמר, ורוב הקבוצות מצאו את עצמן בלי יכולת להחתים שחקנים, או להיפטר מחוזים רעים. כאלה אגב יש לא מעט בליגה. תוסיפו את התחושה הכללית שהעונה הקרובה סגורה אצל הווריורס ותקבלו קיץ מייאש. מזל שאנחנו פה לעודד אתכם לקראת פתיחת עונת 18-19, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: אורלנדו מג'יק

אורלנדו מג'יק

נשארו: ארון גורדון (הוחתם מחדש), אוון פורנייה, ניקולה ווצ'ביץ', ג'ונתן אייזק, טרנס רוס, די ג'יי אוגוסטין, ג'ונתון סימונס, ווס איוונדו, קם בירץ'; ארון אפללו.

עזבו: מריו הזוניה (ניו יורק), ביסמאק ביומבו (שארלוט), ג'מל ארטיס (סקרמנטו), שלוין מאק (ממפיס), מוריס ספייטס (סין), רונדי פרוויס.

הגיעו: אייזק בריסקו (שוק חופשי), ג'ריאן גרנט, טימופיי מוזגוב, ג'ארל מרטין (טרייד), מוחמד במבה, ג'סטין ג'קסון (דראפט).

חמישייה:  די ג'יי אוגוסטין, אוון פורנייה, ג'ונתן אייזק, ארון גורדון, ניקולה ווצ'ביץ'. 

ספסל: טרנס רוס, מוחמד במבה, ג'ריאן גרנט, ג'ונתון סימונס, טימופיי מוזגוב, ג'ארל מרטין, ווס איוונדו, קם בירץ', ארון אפללו, אייזק בריסקו, ג'סטין ג'קסון. 

המהלכים הגדולים של עונת 2017-18:

אז מה היה לנו שם?

את העונה האחרונה התחילו אורלנדו מג'יק עם GM חדש, רוקי מרתק שנבחר בבחירה השישית ורף של 40.5 ניצחונות מצד סוכנויות ההימורים בווגאס. ג'ון המונד הגיע ממילווקי לסדר את הבלאגן שהותירה הקדנציה של רוב הניגן, והביא עימו גם את קונספציית הבחירה בשחקנים ארוכים וזריזים. בבחירה השישית בדראפט, המג'יק הביאו את ג'ונתן אייזק, פורוורד בגובה 2.13 שמזכיר את קווין דוראנט רק ללא קליעה.

במשחק השלישי של העונה הם הביסו ב-21 הפרש את לברון והקאבס. הבאים בתור היו הספרס, שיצאו מאורלנדו עם הפסד ב-27 נקודות. עם די ג'יי אוגוסטין כרכז הפותח, נראה שלאחר שנים הקבוצה סוף סוף מצאה את הרכז המיוחל וניצחון בראשון בנובמבר על ממפיס הציב את המג'יק על מאזן של שישה ניצחונות ושני הפסדים בלבד, אלא שאז אוגוסטין נפצע, והקריסה החלה. בנובמבר, משחק של 40 נקודות של ארון גורדון ניצח את אוקלהומה סיטי ועצר רצף של תשעה הפסדים, אבל גם גורדון הצטרף במהרה למצעד הפצועים של הקבוצה, שבה אף שחקן חמישייה לא הגיע ל-60 משחקים. מאז המחצית הראשונה של נובמבר, בחודשיים הבאים אורלנדו עשו 27-4.

רבות דובר על ההתקפה התקועה של הקבוצה. אלפריד פייטון הוא רכז שלא מסוגל לקלוע ממטר מחד, ולא מספיק טוב בניהול המשחק מאידך. ללא רכז שמסוגל להניע התקפה ולהביא את הקבוצה לזריקות טובות, נטל היצירה נפל על גורדון, ניקולה ווצ'ביץ' ואוון פורנייה, שחקנים שנמצאים במיטבם כאשר יוצרים עבורם. הספסל היה קטסטרופלי בתרומה ההתקפית, וההתקפה עם ביסמאק ביומבו על המגרש הייתה כמעט הגרועה ביותר בליגה לשחקן בודד (רייטינג התקפי של 97, הגרוע ביותר בליגה מלבד כריסטיאן פלסיו בשיקגו). בוידיאו הבא, קואץ' ניק משווה את קבלת ההחלטות בהתקפה של אורלנדו לאלו בהתקפה של גולדן סטייט. זה גרוע לפחות כפי שאפשר היה לצפות מראש

אלא שלהסתכל רק על ההתקפה יעשה הנחה גדולה לאורלנדו ובמיוחד לפייטון, שהעמיד בשנה שעברה את הרייטינג ההגנתי הגרוע ביותר בליגה לשחקן חמישייה. המג'יק התקשו להגן על הפיק-אנד-רול והיו האחרונים בליגה בריבאונד ההגנה, נתון שמשקף מאמץ קבוצתי לא פחות מיכולת אישית.

בטרייד דד-ליין פייטון הועבר לפיניקס תמורת בחירת סיבוב שני, והמג'יק יצאו לדרך חדשה כאשר שחקני הספסל מקבלים את ההזדמנות שלהם. שחקנים כמו מריו הזוניה, שמאז נבחר בבחירה החמישית בדראפט 2015 בעיקר ניסה להסתגל לליגה, וג'ונתון סימונס שהגיע מהספרס, סיפקו רגעים יפים בעונה מאכזבת.  

את העונה אורלנדו סיימו עם 25 ניצחונות, ומאמן מפוטר אחד. אחרי שתי עונות של פחות משלושים ניצחונות, פרנק ווגל סיים את תפקידו לאחר העונה.

קיץ חם

במקום ווגל נבחר לעמדת המאמן הראשי סטיב קליפורד, שפוטר משארלוט לאחר חמש שנים ושתי הופעות פלייאוף. קליפורד חוזר למקום שבו שימש חמש שנים כעוזר המאמן של סטן ואן גאנדי, תקופה במהלכה אורלנדו הגיעו לגמר הליגה. כיאה לבניית קבוצה צעירה, האמונד וההנהלה של אורלנדו החתימו ל-4 עונות מאמן יסודי וקשוח שמציב דגש על עבודה קשה והגנה, ובפרט על ההיבט החלש ביותר של הקבוצה בעונה שעברה – ריבאונד ההגנה. מתוך חמש השנים של קליפורד בהורנטס, שארלוט הובילה את הליגה באחוזי ריבאונד ההגנה במשך ארבע עונות. בעונה שעברה קליפורד נעדר לחודש מן הקווים, לאחר שכאבי ראש הקשורים בלחץ של עבודת המאמן הראשי בליגה השביתו אותו.

הדבר הקרוב ביותר לכוכבות באורלנדו, ארון גורדון, סיים הקיץ את חוזה הרוקי שלו והפך לשחקן חופשי מוגבל. ההנהלה של המג'יק החליטה לא לחכות עד שגורדון יבחן את השוק ובמקום זאת העניקה לו ישירות חוזה של 80 מיליון דולר ל-4 עונות. למרות כמה ביקורות שנשמעו ברחבי האינטרנט, מדובר בחוזה מצוין לאורלנדו. ראשית, כי הקבוצה החלשה בה הוא משחק מסתירה את הפוטנציאל של גורדון. מי שרואה שחקן של 17.5 נקודות ב-43.5% מהשדה בקבוצת לוטרי, מפספס את העובדה כי מדובר באתלט מטורף שיתחיל את העונה הקרובה כשהוא בן 23, ושחקן שמשפר בעקביות אלמנטים במשחק שלו מעונה לעונה. גורדון החל את הקריירה בתור גבוה חד מימדי, מעין קלינט קאפלה גרסת הפאוור פורוורד, ובהדרגה הוסיף למשחק שלו את הקליעה מבחוץ ויכולת מסוימת ליצור לעצמו, במה שמזכיר לעיתים קוואי לנארד לעניים (מבחינת סגנון ואלמנטים בארנסל ההתקפי. היעילות רחוקה מזו של קוואי).   

החלק הטוב ביותר בחוזה נמצא בירידה ההדרגתית בשכר. אם בעונה הקרובה, שמראש נידונה ללוטרי, גורדון ירוויח מעל 21 מיליון, בעונות הבאות השכר שלו יהיה 20, 18 ו-16 מיליון דולר, בהתאמה. אם אורלנדו תחליט להעביר את גורדון בעונות הבאות, לשחקן ולחוזה שלו יהיו קונים רבים ברחבי הליגה.

הדבר הגדול הבא, ליטרלי, שקרה באורלנדו היה בחירתו של מוחמד במבה בבחירה השישית בדראפט. במבה, פורוורד-סנטר בגובה 2.16, אשר האלמנט המרשים ביותר אצלו הוא מוטת הידיים, 2.39 – הארוכה ביותר שנמדדה אי פעם בליגה. בהתחשב במימדים הללו, זה מפתיע שהוא שוקל פחות מ-100 ק"ג.

עוד מימיו במילווקי, ג'ון המונד היה איש הביצוע של אסטרטגיית ה- Positionless Basketball. הרכב של שחקנים ארוכים, זריזים ואתלטיים שיכולים להחליף על כל עמדה בהגנה ולהגן על הטבעת בו זמנית. בתסריט האופטימי, כדורסל ללא עמדות הוא העתיד של הליגה. זו אסטרטגיה שמאפשרת להגנה לנטרל כל יתרון של היריבה על ידי חילוף על חסימות, ולמנוע מיסמאצ'ים בכל עמדה. לרעיון הזה, במבה הוא התוצר ההנדסי המושלם. התקפית הוא מפלרטט עם מילת הקסם, "ריווח", כאשר במכללות זרק 1.7 שלשות למשחק (וקלע אותן בפחות מ-30%). במקרה הטוב הוא יתפתח תוך מספר שנים לשילוב בין רודי גובר וסמול פורוורד ממוצע.

מריו הזוניה, שפרץ בשליש האחרון של העונה מעמדת הפאוור פורוורד, עזב לניקס. המג'יק בעצם איבדו את הבחירה החמישית שלהם בחינם דווקא כשהתחיל להראות איתותים חיוביים, זכר להחלטה של המונד מתחילת העונה שעברה לא להרים את האופציה עליו. ביסמאק ביומבו והחוזה הנוראי שלו, זכר לתקופת רוב הניגן, הועברו תמורת החוזה הנוראי במידה דומה של טימופיי מוזגוב. ג'ריאן גרנט שהגיע יחד עם מוזגוב בטרייד, יקבל את ההזדמנות שלו להוכיח שהוא שחקן NBA לגיטימי אחרי שנכשל בניו יורק ובשיקגו.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

כדאי להתחיל ממה שהמג'יק לא הביאו בקיץ. מה שחסר לפאזל שנבנה באורלנדו להתחבר זה רכז לגיטימי, וכרגע עמדת הרכז מחולקת בין די ג'יי אוגוסטין וג'ריאן גרנט. במקום שארון גורדון יהנה מהיותו אחד הגבוהים המסוכנים בליגה בפיק-אנד-רול – השילוב בין האתלטיות והניידות שלו גורם לכך שאין להגנה הרבה מה לעשות ברגע שהוא מקבל את הכדור בתנועה בדרך לסל – גורדון שוב יצטרך ליצור מחוץ לקשת. למרות השיפור המשמעותי בתחום, לא כאן נמצאת החוזקה שלו. בכלל, הצעירים בעמדות הפורוורד-סנטר אצל המג'יק, במיוחד אייזק ובמבה, צריכים מישהו שיכול להפעיל אותם בפיק-אנד-רול או כחותכים לסל, ומלבד חצי פורנייה לא ברור מי הולך לעשות את זה.

פורנייה ו-ווצ'ביץ' יהיו שני השחקנים המובילים בקבוצה מלבד גורדון. פורנייה הוא גארד-פורוורד אינטליגנטי שקולע מצוין, ונראה שלא פעם הוא זה שיהיה אחראי לניהול ההתקפות. פורנייה במיטבו כשהוא בלי הכדור – תוצאה של תנועה מצוינת על המגרש וקליעה טובה בקאץ אנד שוט, אבל הוא היה יעיל בקבלת ההחלטות ההתקפיות יותר מאשר פייטון. עם חוזה נוח של 17 מיליון דולר לעונה לשלוש השנים הקרובות (האחרונה אופציית שחקן) והיותו קרוב לשיא הקריירה, בעוד שאורלנדו רק נמצאת בבנייה, ייתכן ונראה את פורנייה מסיים את העונה בקבוצה אחרת. לגבי ווץ', הסיפור פשוט בהרבה. המג'יק מנסים להעביר אותו כמעט מהרגע שבו חתם על החוזה הנמוך שלו, בגובה 12 מיליון דולר לעונה. הם עדיין לא הצליחו לעשות את זה. מסתבר שאין בליגה ביקוש רב לחורים הגנתיים בעמדת הסנטר, גם אם הביצועים ההתקפיים שלהם בינוניים. למרות שרכש לעצמו מוניטין של סנטר התקפי עם טווח קליעה, ווץ' סיים בשנתיים האחרונות ברבעון האחרון בליגה גם ביעילות בפוסט (0.74 נקודות למהלך בעונה שעברה) וגם במהלכי ספוט-אפ (0.81 נקודות למהלך). באורלנדו יוכלו להרגיש את עצמם ברי מזל אם יצליחו לשווק אותו לקראת הטרייד דדליין לקבוצת פלייאוף שמחפשת סנטר מחליף, ולקבל בתמורה בחירת סוף סיבוב ראשון.

חשוב להבין שאורלנדו לא ימדדו השנה לפי ההצלחה שלהם על מגרש הכדורסל. ההנהלה העניקה לסטיב קליפורד 4 עונות כדי לייסד תשתית של מוסר עבודה עבור הצעירים שבארגון. ג'ון המונד התייחס לאחים ואן-גאנדי ולתום תיבודו בתור הרול מודל של קליפורד כמאמן. מצד אחד, זהו אחד הלקחים החשובים שקבוצה צעירה עם פוטנציאל צריכה ללמוד. גם גולדן סטייט הנוכחית גדלה בזכות השלד שבנה מארק ג'קסון. מצד שני, כבר ראינו לאן יכול להוביל השילוב של מאמן כמו תיבודו ושחקנים צעירים. לטובת הטווח הארוך של הפרנצ'ייז, בשנה הקרובה נסבול בשקט בעודם מתאמנים על סגירה לריבאונד הגנה, כאשר 3-4 עונות מעכשיו קליפורד יוחלף במאמן מודרני ויצירתי, ובשילוב רכז ומנהל משחק אנחנו נראה את קבוצת ה- Positionless Basketball הטובה בליגה.

עד שהם יהיו כאלו, אפשר גם ליהנות מהשחקנים שאמורים להרכיב את השלד הזה. ג'ונתן אייזק צפוי כבר העונה להבדיל את עצמו בתור שחקן הגנה בכיר. זו לא רק היכולת שלו לחסום ולחטוף, אלא האקטיביות שלו והרצון להשתפר. באחד הראיונות הוא סיפר על משחק בו חטף חמישה כדורים, אבל הרגיש רע "בגלל שנמצאתי 90% מהזמן במקום הלא נכון". בחודש מרץ האחרון הוא הוביל את הליגה בנגיעות הגנתיות בכדור (Deflections) ל-36 דקות והיה שני במספר הכדורים האבודים שהציל. התקפית, יש לו שליטה בכדור ברמה של סמול פורוורד, אלא שהקשיים הנוכחיים בקליעה, והגודל, יכולים לדחוף אותו לעמדת הפאוור פורוורד. 

הצפייה בבמבה, או נכון יותר בתגובת ההתקפות היריבות ברגע שיהיה על המגרש, תהיה מרתקת. יחד עם ארון גורדון שינסה לעלות שלב נוסף, אולי אפילו לאולסטאר (כנראה שלא השנה), המשחקים של המג'יק יגרמו לנו לרגעים בהם נחשוב "אילו רק הייתה אפשרות לפאסט-פורוורד של שנתיים, כשהחבר'ה יתבגרו ולקבוצה יהיה רכז". רגעים אחרים, הכוללים את המג'יק מנסים ליצור מצב זריקה טוב בהתקפה עומדת, יהיו קשים לצפייה.

התחזית: יתרכזו בפיתוח הכשרונות הצעירים, וחסרים את הכישרון לנצח כאן ועכשיו, למרות שיספקו כמה ניצחונות על קונטנדריות בזכות ההגנה. 27 ניצחונות.

וגאס חזתה לקבוצה 30.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.

קרא עוד