קיץ 2018 היה קיץ רע לשחקנים. הכסף שהביאה קפיצת התקרה ב-2016 נגמר, ורוב הקבוצות מצאו את עצמן בלי יכולת להחתים שחקנים, או להיפטר מחוזים רעים. כאלה אגב יש לא מעט בליגה. תוסיפו את התחושה הכללית שהעונה הקרובה סגורה אצל הווריורס ותקבלו קיץ מייאש. מזל שאנחנו פה לעודד אתכם לקראת פתיחת עונת 18-19, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: פיניקס סאנס
לדף הקבוצה
נשארו: דווין בוקר (חתם על חוזה מקס), ג'וש ג'קסון, טי ג'יי וורן, טייסון צ'נדלר, דראגן בנדר, שאקיל האריסון, טרוי דניאלס.
עזבו: אלכס לן (אטלנטה), אלפריד פייטון (ניו אורלינס), ברנדון נייט, מרקיז כריס (יוסטון), גא'רד דאדלי, אלן וויליאמס (ברוקלין), טיילר יוליס , דנואל האוס (גולדן סטייט).
הגיעו: טרבור אריזה (שחקן חופשי), ריאן אנדרסון, דיאנתוני מלטון, רישון הולמס (טרייד), דיאנדרה אייטון, מיקאל ברידג'ס, ג'ורג' קינג, אלי אוקובו (דראפט).
מתנדנדים: דארל ארתור (ממתין לטרייד/ניפוי).
חמישייה: שאקיל הריסון, דווין בוקר, טרבור אריזה, ריאן אנדרסון, דיאנדרה אייטון.
ספסל: ג'וש ג'קסון, טי ג'יי וורן, מיקאל ברידג'ס, טייסון צ'נדלר, דראגן בנדר, אלי אוקובו, דיאנתוני מלטון, רישון הולמס, טרוי דניאלס, ג'ורג' קינג.
המהלכים הגדולים של עונת 2017-18:
אז מה היה לנו שם?
את עונת היובל של פיניקס סאנס נעדיף לשכוח. השילוב של מאמן לא מקצועי ולא ראוי, וטרנים וצעירים שהגיעו למחנה האימונים במשקל עודף וכוכב שצייץ שלא רוצה להיות בקבוצה, הובילו לפתיחת העונה הגרועה בתולדות הליגה, עם שתי תבוסות בסך של 90 נקודות בשלושת המשחקים הראשונים. הג'נרל מנג'ר, ריאן מקדונו, הגיב עם פיטורי המאמן ארל ווטסון (שלא ברור איך קיבל את המשרה מלכתחילה) ועם טרייד על אריק בלדסו, שיחד עם פציעתו של ברנדון נייט הותיר את הקבוצה עם מכתש עצום בעמדת הרכז. מעשית, העונה של הסאנס נגמרה ברגע שהחלה.
עוזר המאמן, ג'יי טריאנו, שמונה למלא את מקומו של ווטסון עד סיום תקופת ההרצה, ביצע מספר תיקונים בסיסיים ששיפרו את התוצאות על המגרש, אבל הסגל היה פצוע ופגום מכדי לחולל שינוי אמיתי בזמן המשחקים וללא מחנה אימונים.
אחד השינויים שביצע טריאנו הוא כיוונון הלך המחשבה של השחקנים הצעירים, וביניהם ג'וש ג'קסון. לאחר פתיחת עונה מחרידה, טריאנו השבית את ג'קסון למשחק אחד וישב איתו לפגישה אחת בצירוף וידאו ממנה יצא שחקן אחר. בטור שכתב לאחרונה, ג'קסון תיאר את הקשיים שעלו במהלך עונת הרוקי שלו כתוצאה מהסביבה בה היה. על אף עונה לא יציבה וקליעה טעונת שיפור, ג'קסון הפגין חושים טובים בשני צידי המגרש.
אבל עם כל הכבוד לג'קסון, נקודת האור האמיתית של העונה היתה דווין בוקר. ללא רכז לצדו ועם מעט מאוד איומים על הסל סביבו, בוקר הפך קטלני יותר, עלה באחוזים ונשק (מלמטה) לממוצעים של 25-5-5, כאשר ריכז את ההתקפות לעתים קרובות, את רוב המצבים יצר לעצמו ונאלץ להתמודד עם שניים, שלושה ולעתים אף ארבעה(!) שומרים. בגיל 21 בוקר הוא כבר הדבר האמיתי, שחקן התקפה שלם שיכול להוביל קבוצה, כל עוד תהיה סביבו קבוצה להוביל.
קיץ חם
לריאן מקדונו ולג'יימס ג'ונס (נשיא הקבוצה לענייני כדורסל) היה מספיק זמן להתבונן במוצר הכושל, שהעמידו על הפרקט בשנה שעברה, לבצע תהליך חשיבה מעמיק, להבין מי החתיכות שחסרות סביב הכוכב הצעיר שלהם ולהרכיב את הקבוצה מחדש, בתקווה שהפעם המבנה יחזיק יותר משבוע.
תחילה, את משרת המאמן הראשי קיבל איגור קוקושקוב, שלאחר שמונה עשרה שנה כעוזר מאמן ב-NBA הפך למאמן הלא-אמריקאי הראשון בה. קוקושקוב נחשב למוח כדורסל מבריק, התנסה בשלל סיטואציות ברחבי ה-NBA ואירופה (זכה ביורובאסקט האחרון עם לוקה דונצ'יץ' וגוראן דראגיץ') ומכיר לעומק את המקום אליו חזר.
התכנית של קוקושקוב ומקדונו היא להצעיר את הסגל ולשחק כדורסל מודרני. הם למדו היטב את הקבוצות המצליחות בתקופה האחרונה, לרבות הפיינליסטיות האיזוריות, שלברון לא שיחק בהן, הווריורס, הרוקטס והסלטיקס, במטרה לחקות אותן. קליעה וריווח, הנעת הכדור, מובילי כדור רבים, יכולת חילוף גבוהה בהגנה ובהתקפה, תקשורת על המגרש, גמישות בין העמדות. את כל אלה היה ניתן לראות בתצוגות האימון של קוקושקוב כבר בליגת הקיץ של הסאנס, וגם בבניית הסגל של מקדונו:
בתחילת יולי בוקר הפך לשחקן הראשון ממחזור 2015 שמקבל חוזה מקסימום (158 מיליון דולר לחמש שנים). בגיל 21 בוקר הגיע לממוצעים שבגילו הגיעו רק מייקל ג'ורדן, לברון ג'יימס וטרייסי מקגריידי, בתנאים קשים וביעילות גבוהה, עם עקומת שיפור מדהימה, כאשר בכל שנה בוקר הביא איכויות חדשות למשחק שלו, שהפכו אותו לשחקן שלם יותר. עכשיו הוא הפרנצ'ייז פלייר, זה הזמן שלו להוביל ומסקרן לראות לאן יתקדם מכאן.
בהגרלת הלוטרי הסאנס עשו היסטוריה וזכו בבחירה הראשונה בדראפט, 49 שנים לאחר שהפסידו בהטלת מטבע את הזכות לבחור בלו אלסינדור (קארים עבדול ג'באר), וכך עונת היובל המסכנה לא בוזבזה לשווא. הפעם יכלו הסאנס לבחור בין דיאנדרה אייטון, סנטר צעיר ומוכשר עם נתונים פיזיים שמתאימים לכדורסל המודרני וכישורים התקפיים שמזכירים גבוהים בטעם של פעם, ללוקה דונצ'יץ', ילד הפלא של הכדורסל האירופי ואלוף ביורובאסקט יחד עם קוקושקוב.
הסאנס בחרו באייטון, שמרגע בחירתו הפך אולי לסנטר הכי דומיננטי בהיסטוריה של הפרנצ'ייז, שצפוי להתפתח לגבוה "20-10" קבוע ולשותף לדרך של בוקר וג'קסון, שישנה את תוכנית המשחק של היריבות. התפלץ הצעיר הוא איום מתמיד מתחת לסל שימשוך בכל רגע נתון שומר או שניים, עם ידיים טובות שיכול לפתח את הקליעה מבחוץ ואת הכלים הפיזיים שלו כשומר אישי וקבוצתי. במכללת אריזונה אייטון שיחק כמעט בלעדית בעמדה 4 לצד שחקן כבד יותר ולא רשם את מספרי החסימות והחטיפות שניתן היה לצפות מנתוניו הפיזיים. עם זאת, באימון שקדם לדראפט הסאנס התרשמו מאוד מהפוטנציאל ההגנתי העצום שלו ובשנה הקרובה מתכננים להתמקד ביסודות, ללמוד את המשחק של רודי גובר ולהפוך אותו לעוגן ההגנתי של הקבוצה על המגרש. טוב שיש לו בתור מנטור צמוד את טייסון צ'נדלר.
בהמשך הדראפט ביצע מקדונו טרייד שנוי במחלוקת, ושלח את הבחירה שקיבל ממיאמי תמורת גוראן דראגיץ' יחד עם בחירה עתידית נוספת (לא מוגנת) מאותו הטרייד תמורת מיקאל ברידג'ס, שנבחר עשירי על ידי פילי. ברידג'ס הוא הפרוטוטייפ המושלם לשחקן כנף, 3&D ארוך וזריז שהשתפר בכל התחומים עם כל שנה בוילאנובה, איתה לקח שתי אליפויות במכללות. בשנתו האחרונה קלע ב-44% מחוץ לקשת עם 6 זריקות למשחק, ושמר על עמדות 1-4. אפשר להתווכח על המחיר ששילמו הסאנס, אבל קשה לחשוב על שחקן כנף צעיר שמתאים יותר ממיקאל ברידג'ס לשחק עם בוקר, ג'קסון ואייטון.
ברידג'ס סיפר לסאנס, בראיון לפני הדראפט, שהוא רואה בעצמו את טרבור אריזה ומתחקה אחריו. עם פתיחת השוק החופשי הסאנס היו אגרסיביים והחתימו את אריזה עצמו על חוזה לעונה אחת בסך 15 מיליון דולר. ההחתמה נועדה לשנות את התרבות המקצועית בסגל ואת האווירה בחדר ההלבשה, במקום וטרנים אהובים שמגיעים למחנה האימונים עם משקל עודף (כן גא'רד דאדלי, אני מסתכל עליך), הפעם הסאנס בחרו בוטרנים תורמים שמגיעים מתוכניות מנצחות ויובילו על ידי מתן דוגמה אישית. אריזה ישפר מיידית את הריווח וההגנה בסאנס, ובמהלך הקיץ כבר התאמן עם ג'קסון וברידג'ס מדי בוקר.
בהמשך הקיץ סיפר ג'יי ג'יי רדיק, שלאחר ההחתמה של אריזה, הסאנס היו מאוד אגרסיביים וכמעט סגרו איתו על חוזה, אמרו שיוכלו לגרום לזה לקרות. אם בשנים קודמות נהגנו לצחוק על מקדונו שמעמיס על הסגל רכזים (וגארדים) מקנטאקי, אז השנה טבלת העומק של הסאנס מזכירה דלי של קנטאקי פרייד צ'יקן. עם בוקר, אריזה, טי ג'יי וורן, ג'קסון, ברידג'ס, דייבון ריד (3&D נוסף שנראה מצוין בליגת הקיץ אחרי עונת רוקי פצועה), טרוי דניאלס וג'ורג' קינג, העומס בעמדות הכנפיים מוגזם. לאחר הדראפט וההחתמה של אריזה, ציפינו לטרייד שיחזק את עמדת הרכז החלשה, אולם לאחר כמעט חודשיים הגיע טרייד לא צפוי. מרקיז כריס, לאחר עונה שניה מאכזבת אליה לא הגיע בכושר, וברנדון נייט, הפצוע תמידית, נשלחו ליוסטון רוקטס. הסאנס נפטרו משני שחקנים שכבר לא התאימו לשיטת המשחק של קוקושקוב וקיבלו את ריאן אנדרסון (יומיים לאחר שביקש טרייד), 4 ותיק עם קליעה קטלנית וחבר טוב של אריזה, ודיאנתוני מלטון, רכז רוקי שאמור להיות שחקן הגנה מדהים.
עד כה, שלושת הרכזים בסאנס, שהצטיידו בוטרן תורם לצד שחקן צעיר בכל עמדה אחרת במגרש, מחזיקים בנסיון משותף של 27 משחקים. אלה שייכים לשאק הריסון, שפרץ בסוף העונה הקודמת בקבוצה וקיבל חוזה גם לזו הקרובה. לצדו ישחקו מלטון ואלי אוקובו, גארד צרפתי צעיר שרשם תצוגות סקורינג מטורפות מעבר לים אבל לומד לשחק כרכז רק בשנתיים האחרונות. נכון לכתיבת שורות אלה, נעשו נסיונות לחזק את העמדה בטרייד נוסף, אבל נראה שמקדונו ממתין לעסקה הנכונה ולשחקן הנכון.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
כותב שורות אלה מאמין גדול בגרעין הצעיר של הסאנס. נראה שהפעם התבצעה מלאכת מחשבת אמיתית באשר לבניית קבוצה, החל מעמדת המאמן, דרך הגרעין הצעיר ועד לשילובו עם הוטרנים הנכונים, וקשה להאמין שהיסודות יקרסו כמו בפתיחת העונה שעברה. הכישרון נוטף מכל עמדה והעתיד נראה מבטיח. השאלה הגדולה היא, כמה רחוק הקבוצה תוכל להגיע בשלב הנוכחי ללא חיזוק מהותי בעמדת הרכז. קוקושקוב כבר הוכיח שהוא יודע לנצח משחקים ללא רכז קלאסי אלא עם מספר מובילי כדור, וטוען שיחפשו להפוך את החיסרון בעמדה ליתרון. פתרון מתבקש הוא לחקות את היוסטון רוקטס של מייק ד'אנתוני, שנתן לג'יימס הארדן את המפתחות לעמדת הרכז. בעונה שעברה בוקר הראה ניצוצות של הארדן כשנאלץ לעשות למעשה הכל בצד ההתקפי. אין זה מקרה שהסגל של פיניקס העונה כולל שני פורוורדים, שפתחו עבור הרוקטס של ד'אנתוני, שני רכזים שסיפרו שפטריק בוורלי הוא המודל לחיקוי שלהם (שאק הריסון ודיאנתוני מלטון) ופורוורדים זריזים שיכולים לשמור על עמדת הרכז (ג'קסון, ברידג'ס). מצד שני, קוקושקוב ציין שיעדיף שלא לשחק לאורך זמן עם בוקר כרכז, כדי שבוקר יוכל להתמקד בהיבטים אחרים של המשחק, כגון סקורינג ומשחק ההגנה שעליו לשפר העונה. ריאלית, אסור לתת לבוקר לעשות הכל בהתקפה גם העונה, ושילוב של ניהול ההתקפה במשרה מלאה, לצד היותו אחד הסקוררים הקטלניים בליגה ודרישה לשמור גם בצד השני של המגרש יוביל למעמסה גדולה מדי בשלב צעיר מאוד של הקריירה.
סימני שאלה נוספים מרחפים מעל הראש של שני שחקנים, וכנראה שהעונה נקבל את התשובה מבחינתם: האחד, טי ג'יי וורן, סקורר מחונן ועקבי, שחייב לשפר את הקליעה וההגנה כדי להתאים לכדורסל המודרני ולאלטרנטיבות שנחתו לו על הראש בסגל. מסקרן לראות איפה וורן ימצא את מקומו בסגל העונה לצד אריזה, ג'קסון וברידג'ס. אולי ינצל את הזריזות שלו בעמדה 4, אבל שם מחכים לו ריאן אנדרסון ודראגן בנדר.
השני, בנדר האניגמטי, רק בן 20 ועל הנייר מתאים מאוד לשחק לצד בוקר, אייטון, ג'קסון וברידג'ס, בתור סופר-רול-פלייר שיכול לשמור על מספר עמדות. בעונה השניה הקליעה השתפרה וגם יכולת המסירה, הזריזות והאתלטיות. את הקרב המוזר עם מרקיז כריס הוא כבר ניצח by default. מצד שני, הביטחון העצמי חייב טיפול מקיף, ואין סיבה שיוותר על זריקות נוחות או פנויות וימסור אותן. אולי העבודה הצמודה עם קוקושקוב היוגוסלבי ואנדרסון, אחד הגבוהים הצלפים הקטלניים בהיסטוריה של הליגה, וכן המשחק לצד אייטון הדומיננטי, יניבו סוף סוף את הפירות להם אנחנו מצפים.
עושה רושם שבמערב הצפוף, עם יותר מדי רוקיז, תהיות מהותיות מעונות קודמות וללא שחקן ותיק בעמדת הרכז, יש יותר מדי חתיכות שאנחנו לא יודעים איך תתחברנה לניצחונות אמיתיים על המגרש. יתכן שנצטרך לחכות עוד שנה עד שעוף החול יקום לתחייה במערב, אבל זה ממש בסדר. זו תהיה קבוצת league pass alert מהנה מאוד, אולי תהיה הפתעה מרנינה סטייל 2014, אבל סביר שיבלו עוד עונה בלוטרי. הקבוצה הזו עם הפנים קדימה והעתיד נראה מבטיח.
תחזית:
32 ניצחונות, 50 הפסדים. פלייאוף 2020, הנה אנחנו מגיעים!
וגאס חזתה לקבוצה 28.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.
