Sample Page

אחת הביקורות הכי מסקרנות על הפרק האחרון שלנו בפודקאסט "באשמורת הבוקר" הגיעה ממקלדתו של ברק מונק, בעמוד הפייסבוק שלי. ברק החמיא לנו על הפרק, אך יצא כנגד מסכת התשבוחות שהרעפנו על הבן האובד, לוקה דונצ'יץ'. הויכוח הוירטואלי הלך ותפח, עד שהרגשתי שהוא יכול להיות דיון מעניין בנוגע לסלובני. אורי נכטיילר ואני, כזכור, שותפים הדוקים בחיבתנו לדונצ'יץ' וקשה להתנגח כששני הראשים פונים לאותו כיוון. אבל כמה אפשר ללקק ללוקה? השיחה עם ברק, שיקרא מעתה סוקרטס (מה שהופך אותי לאפלטון), מובאת כאן לאחר הגהה קלה, והיא אמורה להשלים את החסך לכל הסקפטיים שבינינו. תהנו.

סוקרטס:

אחלה פרק (חוץ מהסוף…). הדיבור על לוקה היה ברובו ממש לא ענייני.

ההייפ סביב לוקה (ממה ששמעתי עד כה) נע בין "האירופאי הכי טוב אי פעם" לבין "שחקן שלא היה כמותו".

אנשים סקפטיים לגביו ויש סיבות רציונאליות לכך: הוא לא מגן טוב, הוא מאבד המון (יחס אס'-איב' רע), והנט-רייטינג שלו אפסי (וזה לא שדאלאס עמוק בתחתית). יותר מזה, כשהוא לא על המגרש הקבוצה טובה יותר (מה שנכון גם לגבי בארנס וג'ורדן) וג'יי.ג'יי בראה הוא בכלל השחקן הכי משמעותי בדאלאס.

זאת ועוד – באמת אמרתם שדאלאס באותה רמה של קבוצה כמו פיניקס או אטלנטה?! דאלאס קבוצה עם מאמן מצוין ומוכח ומלאה בשחקנים עם קבלות פלייאוף כולל אליפות. היא לגמרי יכולה להיות השנה קבוצת פלייאוף מבחינת הכשרון.

אני מודה שאני מהצד של הסקפטיים, אבל מעניין אותי באמת לקיים דיון רציני לגביו.

אפלטון:

אז בוא נפתח את זה באמת, סוקרטס – אם אתה צריך לבחור את מי לשמור עד סוף השנה, אם אתה דאלאס (או כל קבוצה אחרת, מצדי), במי תבחר – לוקה או בראה? (אני ממשיך ללהג, אבל תענה ברצינות).

אנשים לא רק סקפטיים לגבי היכולת שלו להיות "שחקן שלא היה כמותו", הם סקפטיים לגבי היכולת שלו להיות שחקן חמישיה טוב, או לכל הפחות אולסטאר (ואתה ביניהם, אז אל תתחבא!). אני נמצא באסכולה שחושבת שזה מגוחך. אבל הדיון פה הוא לא 'האם לוקה כישרון חד-פעמי או לא?', זה ניסיון מאוחר להזיז את השער (באנגלית הביטוי הזה דווקא עובד), כדי שהכדור יכנס בדיעבד. השאלה הייתה האם לוקה צריך להיבחר לפני דיאנדרה אייטון, מרווין באגלי וטריי יאנג. שוב, בעיני זו לא הייתה שאלה. הוא היה צריך להבחר ראשון והוא אולסטאר בליגה הזו, מינימום.

ולגבי הביקורות:

הוא לא מגן טוב. נכון, זה פשוט לא משמעותי כמו שהמלעיזים עושים מזה. אפשר להיות סופרסטאר בליגה בלי להיות מגן טוב (תשאל את ראסל ווסטברוק, ג'יימס הארדן, קמבה ווקר, קארל-אנתוני טאונס, דמיאן לילארד וקיירי אירווינג). יותר מזה, בסדרת פלייאוף התקפות יצודו את דונצ'יץ' פחות ממה שהן יחפשו את סטפן קרי למשל.

יחס אסיסטים-איבודים רע. יש קורליזציה שתפתיע הרבה אנשים בין מספר איבודים גבוה (במיוחד בתחילת הקריירה) לבין הצלחה. לא נכנס לזה עכשיו, אבל איבוד, במאקרו, זה ממש לא דבר שלילי כמו שעושים ממנו, והוא ראיה לאומץ, לאחריות, ולניסיון לייצר. לוקה נכנס לזירה חדשה והוא בוחן את הגבולות שלו. גם הסופרסטארים הכי גדולים איבדו הרבה בהתחלה, חלקם עדיין מאבדים הרבה.

לגבי ממוצע האסיסטים הלא מרשים. מדובר במוסר מחונן, שהוכיח את זה על כל במה אפשרית, גם ב-NBA. כשריק קרלייל יצליח לשכנע את הווטרנים שלו שזו הקבוצה של דונצ'יץ' ולא שלהם נראה את המספר הזה עולה. הוא ישחק יותר טוב עם שחקנים יותר טובים, וגם יותר טוב בלי קשר ככל שהזמן יעבור. כי הוא טוב.

נט-רייטינג אפסי. נט-רייטינג לא אומר לי כלום 19 משחקים לתוך קריירה של שחקן, וגם לא לאף סקאוט רציני אחר (גם לך, סוקרטס ידידי, זה צריך להיות חסר משמעות כי אתה חכם). אנחנו מדברים פה על פוטנציאל של קריירה. כמה כוכבי על מסתובבים בליגה היום שהיה להם נט-רייטינג מעפן בקבוצת תחתית בתור רוקיז? המון. התשובה היא המון. ואם אתה רוצה עוד תירוצים מעבר לזה, תחליף את הדקות של לוקה ושל בראה ותראה איך זה מתהפך. בראה משחק נגד הרבה מחליפים שאין להם איך להעניש אותו בהגנה, והכדור אצלו כדי שיקבל שני פיק-אנ-רולים להתקפה. דונצ'יץ' צריך להתחנן לכדור מווסלי מתיוז והאריסון בארנס, בזמן שהשומרים הכי טובים של היריבה יושבים לו על הצוואר. וגם אז הוא עושה דברים מדהימים והמספרים שלו מדהימים.

דאלאס קבוצה עם מאמן מוכח ומלאה בשחקנים עם קבלות פלייאוף כולל אליפות. דאלאס לא קבוצת פלייאוף במערב בלי לוקה (ועם ג'ארן ג'קסון, יאנג, או אייטון, נניח). אני מסכים שהם לא אטלנטה (לפיניקס יש המון כישרון אגב, למרות שגם הם לא במירוץ). אבל קשה לי שאומרים "קבלות", סוקרטס, כי בדרך כלל זה צובע את העתיד בצבעים של העבר בצורה מוטית לגמרי. זה שמתיוז היה טוב פעם לא אומר שהוא טוב עכשיו. זה שג'ורדן היה שומר טוב לא אומר שהוא שומר טוב עכשיו. וקרלייל היה חלק מהצלחות אבל לא רק.

בכלל, לכל רוקי יש כאבי גדילה, המספרים שלו מדהימים ועומדים בקנה אחד עם הגדולים ביותר. להתחיל לבקר אותו כאילו הוא אמור להיות סופרסטאר כבר עכשיו בגיל 19 זה לא כן (מבחינת הביקורות לפני העונה), ולא חכם (בגלל כל מה שלמדנו על בני-עשרה ב-NBA לאורך השנים).

ואני חוזר להתחלה – אנחנו מחפשים את חוסר ההסכמה בינינו. כשאתה אומר שבראה יותר חשוב, אל תגיד לי אח"כ שהשאלה היא אם הוא האירופאי הכי טוב בכל הזמנים. זה הרבה שטח לכסות.

סוקרטס:

ראשית, הבהרה – אני לא הייטר אבל אני מרגיש שההייפ והדיבורים לגביו הם לגמרי אימפולסיביים, וממילא מתעלמים מהניתוח השלם שלו כשחקן (דומה לדיבורים לגבי סימונס שנה שעברה), וזה לא הוגן שאת אייטון למשל מכסחים כי אין סביבו הייפ.

לגבי ההגנה. אתה בהחלט צודק שהיום הגנה היא לא פרמטר קריטי כדי להיות שחקן מוביל, אבל צריך להבדיל בין שחקנים שיכולים לשמור ויש להם את הנתונים ו/או נתונים להיות מגינים טובים אבל סתם מזלזלים, לשחקנים מוגבלים בתחום. לדעתי, עד שיוכח אחרת, דונצ'יץ' בקבוצה השניה, בגלל המגבלה האתלטית שלו.

שער בנפשך, אפלטון, מה יקרה אם עוד 5 שנים ההגנה תחזור לאופנה?

לוקה או בראה. מסכים איתך, אפלטון ידידי, שהייתי מעדיף לקחת את לוקה על פני בראה. אין זה משנה את העובדה שכרגע, לפי הנתונים, לוקה לא השחקן הכי חשוב בקבוצה.

איבודים וניהול משחק. מסכים לגמרי שאין שום מטרה אבסולוטית בשמירה על הכדור, והמעז מנצח. יחד עם זאת, ההבדל בין מנהל משחק (שזה הטייטל שלמשל "דה רינגר" נתנו לדונצ'יץ' במוק דראפט) לבין שחקן עם יכולת מסירה הוא היחס בין ה"נסיונות" ל"הצלחות". לוקה כרגע עם נתונים סבירים לפורוורד עם יכולת מסירה, לא ל"מנהל משחק".

דאלאס בנויה לפי מידותיו של דונצ'יץ'. בארנס, מתיוז וג'ורדן הם שחקנים קלאסיים למשחק אוף דה בול, אותו הם אמורים לקבל את בנקודה נוחה להם ולסיים. באחריותו של מנהל המשחק למצוא אותם במקומות הנכונים ואז כולם יהיו מרוצים.

נט-רייטינג. נט-רייטינג דורש מדגם גדול. זה נכון, אבל "באופן גס" ניתן לצפות משחקן מוביל בקבוצה עם מאזן בערך חיובי לנט-רייטינג חיובי. לא מתחיל עם השוואות לשחקנים אחרים או למה זה רק +3 ולא +7. אבל כן עולה השאלה למה זה 0.

קבלות. שחקנים עם קבלות הם שחקנים עם חוזקות וחולשות ברורות. מסכים שרובם מעבר לשיא, אבל זו סביבה הרבה יותר נוחה ויציבה מזו של יאנג או אייטון, שנמצאים מסביב ליותר מדי רוקיז.

תקרה. אני בכל אופן חושב שהתקרה של דונצ'יץ' היא פחות או יותר מה שאנחנו רואים עכשיו מיוקיץ'.

מי השחקן או אפילו שילוב של שני שחקנים שאתה רואה את דונצ'יץ'?

אפלטון:

נחמד, אני מרגיש ששנינו יורדים מהעץ ואפשר להגיע לאנשהו. 

הגנה (פלוס יוקיץ'). אני חושב שמגזימים בעניין החיסרון האתלטי של דונצ'יץ', הוא לא בחסרון אתלטי כזה גדול. הוא לא אתלטי כמו הסופרסטארים שהוא מושווה אליהם, אבל כמה נמוך הוא מתחת לממוצע? אני לא חושב שהוא במצב נוראי מבחינה אתלטית ובטח שלא במצב של יוקיץ' שנמצא בתחתית הליגה בתחום. אני חושב שהוא קצת מתחת לממוצע לעמדה (קריס מידלטון זה אתלט ממוצע לעמדה, נגיד?). ואני גם חושב שיש עוד רמה של כושר גופני שהוא יכול וצריך להגיע אליה, שלפעמים עושה הבדל אדיר בדברים האלה, לא שאני בונה על זה.

אפשר גם להתווכח על החשיבות של הגנה מעמדת הסנטר לעומת עמדות הכנף, אני טוען שסנטרים שהם שומרים רעים עושים יותר נזק להגנה מפורוורדים שהם שומרים רעים. מהניתוח שלי, הבעיה המרכזית של דונצ'יץ' בהגנה, היא בעיה של יסודות שאפשר לתקן. הוא "פותח" את הנתיבים, במקום לעמוד בין השחקן לבין הסל. מעבר לזה הוא ריבאונדר נהדר (גם אספקט הגנתי, די חשוב אפילו), הוא תחרותי מאוד שזה קריטי לצד הפחות זוהר של המגרש.

ניהול משחק (פלוס צוות מסייע, פלוס קבלות). דונצ'יץ' מנהל משחק עילאי, אתה תשמור על הפה שלך! ראית אותו, למה אנחנו מדברים על זה בכלל? בגלל ה-4.3 אסיסטים למשחק? אז הבעיה עם זה, והתחלתי לקטר על זה קודם, היא שהצוות המסייע של לוקה עדיין לא יודע שהוא צוות מסייע. זה קורה הרבה גם בקולג'ים (למשל עם ג'ונת'ן אייזיק ודוויין בייקון וזביאר רתן-מייז או איך שלא קראו לו, ששיחקו בפלורידה סטייט). בגדול,השחקנים הוותיקים לא מוותרים על המושכות כל כך מהר. עניין של אגו, אתה צריך להוכיח להם קודם.

לוקה או בראה. נכון, זה שהיית לוקח את לוקה לא משנה את העובדה שבראה הוא השחקן החשוב בקבוצה, הו סוקרטס היקר, זו רק דרך אחת להראות שהעובדה הזו היא לא נכונה בעליל. בראה נהדר, ועושה המון. אבל גם במשחק נתון אם קרלייל צריך לבחור הוא לוקח את לוקה. גם לפוזשן. זו לא שאלה בכלל. ואם המספרים אומרים אחרת הם פשוט טועים, או לא רלוונטיים לעתיד כמו שהם רלוונטיים לשיקוף העבר. זה קורה כל הזמן. אני יכול למצוא לך 15 אנומליות כאלה עכשיו אם תרצה. צריך לדעת גם איך לקרוא מספרים, לא רק לצטט אותם (אני יודע שאתה לא עושה את זה, אני סתם מתלהם כי זה כיף).

נט-רייטינג. בוז!!! (בגדול, אם דאלאס הייתה +8 בלעדיו, ואיתו -5 היה על מה לדבר, אבל הם קבוצת מרכז טבלה ומטה, איתו ובלעדיו מבחינה מספרית, וזה סבבה), וגם הוא רוקי אז בכל מקרה לא אכפת לי אם הוא "שחקן שלילי", זה נכון לגבי כולם כמעט, כולל סופרסטארים, בשנה הראשונה.

כמו מי הוא יכול להיות? לגבי השחקן שהוא יכול להיות, מבחינת קריירה וכישרון (לא בהכרח סגנון משחק, או חוזקות/חולשות) אני חושב על מאנו ג'ינובלי בווליום גבוה יותר. אני רואה בו גם את הארדן, וגם את כריס מאלין, ודטלף שרמפף (כדי לצאת מהנישה של השמאליים). גם הידו טורקוגלו (משופר), ג'מאל משבורן (פלוס הרבה דברים מעבר). חשוב לי לא להתקבע כי אני חושב שהוא מאוד מיוחד, וזה בדיוק החלק שמרתק לגביו.

סוקרטס:

נט רייטינג. לא תהיה ברירה אלא לחכות עוד 20 משחקים לפחות כדי לראות אם מה שאתה אומר לגבי הקבוצה נכון, למרות שצריך לומר שדאלאס אמרה בפה מלא שהיא בונה את הקבוצה עליו וממילא זה היה ברור לכל מי שנמצא או אמור להגיע.

ניהול משחק. לגבי ניהול משחק, אני לא טוען שאין לו ראיית משחק או שהוא לא אינטליגנט. אני חושב שאת מה שהוא עשה באירופה הוא לא יוכל לעשות ב-NBA, כי בין אירופה ל-NBA יש פער גדול של מהירות ואינטנסיביות. לא אכפת לי כמה אסיסטים יש לו. אני בכוונה מסתכל בצמידות על האסיסטים והאיבודים כי זה מלמד על רמת קבלת ההחלטות.

וזה מוביל לבעיה מאוד אקוטית בדיונים לגביו:

ההייפ סביב דונצ'יץ' נשען על זה שהבחור לגמרי לא רוקי עם כל מה שעבר באירופה ובנבחרות, אז איך זה סבבה שהוא עושה את הטעויות הכי בסיסיות של רוקיז?!

לפי השחקנים שהצגת אני לא חושב שאנחנו מאוד רחוקים חוץ מג'ינובילי – הבן אדם היה אתלט על ולא מעט מהלכים שלו נבנו על אתלטיות אז קשה לי להשוות ביניהם.

אפלטון:

לגבי דונצ'יץ'/ג'ינובילי. אני חושב שדונצ'יץ' מפצה על הפער באתלטיות (ובחתוליות, אם תרצה להוסיף) בעזרת הגודל שלו והקליעה, אספקטים שבהם הוא עדיף על מאנו. אז זה אמור להתאזן אם אני אופטימי (ואני אופטימי).

אסיסטים-איבודים. יחס אסיסטים איבודים אכן מלמד משהו על קבלת החלטות, אבל לא הייתי נצמד אליו. אסיסטים הם לא האומדן היחיד או העיקרי אפילו, וזה נכון גם לגבי איבודים, כמו שכבר דיברנו. איזה טעויות של רוקיז הוא עושה? והוא רוקי, זה בסדר מבחינתי לבחון אותו כרוקי שהוא כבר כוכב. יש כאלה. לא הרבה אבל יש. אין פה סתירה בעיני ואני לא חושב שיש שחקן, טוב ובוגר ככל שיהיה, שלא יצטרך להתרגל לליגה הזו כשהוא נכנס אליה. זה ממש בסדר בעיני.

הפער בהגנה בין ה-NBA לאירופה. אני גם לא חושב שההגנות של ה-NBA עד כדי כך עדיפות על אלה של אירופה (מדבר בזהירות). האתלטיות והגודל העודפים מתקזזים עם: הגודל של המגרש, החוקים שתומכים יותר בהתקפה, והעובדה שלצדך יש ארבע שחקנים שהם גם אתלטים גדולים ועדיפים. אני חושב שהמשחק שלו גם מתורגם יותר בקלות לאנגלית מאשר לספרדית. בתחושה שאני מקבל כשאני רואה אותו, אבל אתה לא חייב להתייחס לנקודה הזו.

סוקרטס:

אני חושב שנצטרך להמשיך את הדיון בהמשך העונה כי יש הרבה נקודות ומגמות שיכולות להתהפך לטובה ולרעה.

 

לסיכום – נכריז על תיקו. ותודה לברק על תרומתו הנדיבה לטור "נדודי שינה". מוזמנים להוסיף (ולהתנגח) מהרשמים שלכם.

קרא עוד

שלוש נקודות הוא טור לסיכום התופעות שראינו בשבוע האחרון בליגה. הטור יחולק ל-3 נקודות עיקריות וזריקות עונשין.

1. לווריורס אין עומק

הווריורס פתחו את העונה עם 1-10 והמון ביטחון עצמי, אלא שאז הגיע הפציעה של קרי. בלעדיו הווריורס הפסידו 7 פעמים ועומדים על מאזן של 15-9 במקום הרביעי במערב. סטיב קר מדבר על כך שזו הפעם הראשונה שהקבוצה ממש נמצאת ב-NBA ומתמודדת עם מחלוקת. עד העונה הקבוצה חיה באיזה חלום, הרבה מעל הבעיות של קבוצות רגילות. מייחסים את ההפסדים בעיקר לחסרון של קרי, והמחמירים יזכירו גם את החיסרון של גרין, אבל בעיניי הבעיה של גולדן סטייט היא חמורה יותר. עדיין יש לה את סטף קרי שהופך את כל מי שמשחק לידו לטוב יותר, ועדיין יש לה את קווין דוראנט שמסוגל לקלוע על כל שומר, אבל היא עדיין פחות טובה מהקבוצה של שנה שעברה ולפני שנתיים, בהמון אספקטים.

העמדה הכי ברורה ששונמכה היא עמדת הסנטר. יכול להיות שדמרכוס קאזינס יהפוך את המטוטלת ברגע שיחזור למגרש, אבל כרגע גולדן סטייט לא ממש מקבלת כלום מהעמדה. זאזא פאצוליה, ג'אבייל מקגי ודייויד ווסט לא היו כוכבים בווריורס, אבל הם הביאו הגנה, נחישות, מוטיבציה ומנהיגות שכרגע חסרים. דמיאן ג'ונס הוא הסנטר הפותח, אבל בקושי מקבל דקות, ועדיין לא בטוח שהוא בכלל שייך לרמה הזו. אגב, הוא נפצע וייעדר תקופה ארוכה (קרע בשריר). קבון לוני מקבל קצת יותר דקות ממנו ונלחם, אבל הוא לא סנטר ולא ממש מתקרב לאף אחד מהשלושה שעזבו. ג'ורדן בל נמחק מהרוטציה של סטיב קר בלי יותר מדי הסברים אבל עכשיו לא תהיה לו ברירה והוא יאלץ להשתמש בבל.

גם בכנפיים המצב חמור. איגודלה וליווינגסטון אמורים להיות חלק מהשישייה הבכירה ומרוויחים בהתאם, אבל נראה שהזיקנה קפצה על שניהם והתרומה שלהם כרגע היא שולית. מעבר להם לווריורס אין מה להציע. הדבר היחיד שיש לי להגיד על דמיון לי זה שהוא הגיס של סטף קרי, וג'ייקוב אוונס לא נכנס לעניינים. זה משאיר את קווין קוק, יונאס ירבקו ואלפונזו מקיני. קוק מתקשה לתרום מהספסל. כשהוא פותח הוא דווקא טוב, אבל הבעיה היא שהוא בדרך כלל מחליף את קרי, וטוב במקרה הזה לא מספיק. ירבקו עושה יופי של עבודה שחורה, אבל לא ממש מסוגל לעזור בהתקפה. מקיני הוא פיל גוד סטורי, אבל לא יכול להציל את הספסל של הווריורס.

יחד עם זאת, לא הכל שחור. כשקאזינס יחזור הוא ישדרג את עמדת הסנטר בצורה משמעותית. סביר להניח שגם איגודלה וליווינגסטון יתעוררו באיזור מרץ ובפלייאוף העומק פחות חשוב. השאלה העיקרית היא כמה המחסור בעומק ישפיע על הבריאות של הכוכבים במהלך העונה הרגילה. האם הווריורס יצליחו להביא את הרביעייה שלהם לפלייאוף בריאים ובכושר שיא? אם כן הם עדיין הפייבוריטים. כל פציעה של אחד מהשביעייה הראשונה יכולה ליצר להם בעיות.

בחלק האחורי של הראש יושב גם המפגש הקודם נגד הבאקס. הווריורס היו בלי גרין ומילווקי פשוט מחקו את גולדן סטייט מהמגרש, גם בהגנה וגם בהתקפה. האורך שלהם הקשה מאוד על הנעת הכדור של גולדן סטייט. קרי נפצע במשחק ההוא ובשבת הם נפגשים בפעם השנייה ואחרונה בעונה הסדירה. גרין כנראה שוב ייעדר (גולדן סטייט הודיעה שהוא כנראה לא יחזור בסיבוב הנוכחי במזרח). הבאקס ירצו לשחזר את המשחק ההוא, הווריורס ירצו לשחזר את ההרתעה שנראה שהלכה לאיבוד.

2. מה התוכנית של סן אנטוניו?

דברים לא אופייניים קורים בסן אנטוניו. גרג פופוביץ' מושך אש עם כותרות שלא מתאימות לו:

https://twitter.com/theScore/status/1066532952807546880

וזה עוד הייתה הכותרת המתונה. השנייה הגיעה פה:

View this post on Instagram

Has the game changed too much?

A post shared by Bleacher Report (@bleacherreport) on Nov 29, 2018 at 4:31pm PST

כשבנוסף לזה הספרס הפסידו פעמיים רצוף ב-30 הפרש ונפלו למקום ה-14 במערב, יש תחושה שנגמר עידן הספרס. הניצחון על פורטלנד בראשון בלילה החזיר קצת צבע ללחיים אבל הדרך לפלייאוף מס' 22 ברציפות עוד ארוכה.

הבעיה של הספרס אגב, עמוקה הרבה יותר מ"לא זורקים שלשות". הספרס נמצאים במקום הראשון באחוזים לשלוש, אבל רק 27.3% מהזריקות שלהם הן לשלוש. זה מקום 29 בליגה, ועשירית אחוז שלמה לפני קליבלנד, רחוק מאוד מה-49.3% של יוסטון. עם זאת, כמות הזריקות לשלשות היא לא מדד לטיב הקבוצה. העשירייה הראשונה היא יוסטון, מילווקי, אטלנטה, בוסטון, ברוקלין, דאלאס, יוטה, טורונטו, דטרויט ושארלוט. למעט מילווקי וטורונטו לא מדובר כאן באריות הליגה (נו אפנס בוסטון). גולדן סטייט מקום 18, דנבר 21, הקליפרס 28. כך שכמות השלשות היא לא הבעיה הגדולה שלהם. גם לא העובדה שהספרס מקום שני בליגה באחוז מהנקודות שלהם שמגיע מהמיד ריינג' (18.8%). גולדן סטייט מובילה את הליגה בקטגוריה הזו, ואף אחד לא מבקר את ההתקפה שלהם.

הבעיה היא שסן אנטוניו מקום לפני אחרון באחוז נקודות שמגיעות ממתפרצות (רק ברוקלין אחריה), מקום לפני אחרון באחוז נקודות שמגיעות מאיבודים (רק פורטלנד אחריה), מקום 28 באחוז נקודות מהצבע (רק בוסטון וגולדן סטייט אחריה) ורק מקום 14 באחוז הנקודות שמגיעות מהעונשין. בקיצור – לספרס אין נקודות קלות. גם הנעת הכדור לא מדהימה – רק מחצית מהסלים של סן אנטוניו ל-2 מגיעים מאסיסטים (מקום 14; גולדן סטייט במקום הראשון עם 58.6%). בסך הכול, 58.2% מהסלים שלה (שלשות ושתיים) מגיעים מאסיסטים (מקום 13 בליגה). אין נקודות קלות, הנעת הכדור לא מה שהייתה, וזה אומר שיש המון הסתמכות על שני כוכבים שמושכים הכי הרבה תשומת לב כשהם נעלמים – דמאר דרוזן ולמרכוס אולדריג'.

ואם בניתם על הגנה, גם את זה אין. הם מקום 28 באחוזי שדה של היריבה (לפני פיניקס וקליבלנד) ומקום 23 באחוזי שלשות של היריבה. הספרס גם שולחים את היריבים שלהם לקו הכי מעט, וזה נתון מטעה. בישראל בדרך כלל מפרשים את זה כחוסר מאמץ בהגנה אבל זה לא בהכרח הסיפור. הספרס מקום 24 במספר האסיסטים של היריבה, ומקום 28 באיבודים.

ועדיין – עם כל הנתונים העגומים האלו, סן אנטוניו עם מאזן 12-11 שלילי. הציפייה הייתה שהם יהיו הרבה יותר נמוך. מה שמונע מהם לרדת יותר למטה זו התרבות של המועדון. שימו את סקרמנטו, פיניקס, קליבלנד, ניו יורק ואחרות עם אותם נתונים, ומזמן היינו קוראים לזה טנקינג.

3. מה רוצים מהויברג?

אני יכול לספר לכם פה כמה ההנהלה של שיקגו גרועה, אבל מנדי NBA כבר עשה את זה לפני תחילת העונה. אין ממש טעם לחזור על הדברים שהוא כתב שם. נסכם רק את תקופת הויברג כעוד מאמן שהוכשל על ידי הנהלת הבולס. הויברג הצליח במכללות עם הפייס אנד ספייס. בשיקגו הוא פשוט לא קיבל את הכלים להצליח. זה לא רק שלא היו לו קלעי שלשות, ואפילו דחפו לו שחקנים שאלרגים לקשת השלוש, פשוט לא נתנו לו כלים להצליח. מה בדיוק ציפו בשיקגו כשנתנו לזאק לאבין 78 מליון דולר ל-4 עונות? שעכשיו הוא יתחיל לשמור? מה הם ציפו משחקן כמו פארקר שהצהיר בריש גלי שעל הגנה לא משלמים כסף ב-NBA?

לא בדיוק ברור לי מה ציפו בשיקגו, אבל היא נראית בדיוק כמו שהיא הורכבה. נקודות ריקות ואין הגנה. הגיע הזמן שיוחלפו מקבלי ההחלטות בשיקגו. בעצם, הזמן לזה היה לפני 5 שנים.

זריקות עונשין

1. בפודקאסט האחרון (עברנו את ה-1000 האזנות! אם עדיין לא שמעתם – רוצו לשמוע!) היינו קצת מבולבלים מהנט רייטינג של החמישייה של דאלאס. כשהימרתי שיגיעו לפלייאוף לפני פתיחת העונה התבססתי על החמישייה החזקה שלהם. מסתבר שהיא החמישייה עם הנט רייטינג הכי גרוע בליגה (מינוס 8.8) ויש להם את הספסל הכי טוב בליגה (פלוס 10 למרבית השחקנים). בדה רינגר התעמקו בנושא והסבירו למה המאבריקס לא יחזיקו מעמד במירוץ לפלייאוף.

2. דיאנדרה צנח לאיזור ה-75% מהעונשין. עדיין הרבה הרבה יותר טוב מכל הקריירה שלו.

3. מילווקי היא הקבוצה הכי מרשימה שרשמה את ההפסדים הכי מביכים. גם פיניקס וגם ניקס? לא יודע להסביר את זה.

4. ברוך השב גורדון הייוורד. התגעגענו.

זה עדיין לא גורדון הייוורד שהכרנו. האקפלוסיביות שלו עדיין לא שם. מתוך שלושים הנקודות רק במקרה אחד הוא הגיע ליד הטבעת. ועדיין יש לאוהדי בוסטון על מה לפאנטז. הייוורד עבר לספסל ובתור מנהיג החמישייה השנייה הוא הרבה יותר מעורב, והרבה יותר מנהל משחק.

5. ברוך הבא ג'ארן ג'קסון ג'וניור. ציפינו!

קרא עוד