כמה חיכינו לסיבוב השני של המזרח, ובזמן שפילי וטורונטו גרמו לנו לחרדות אחרי הפסדים במשחק הפתיחה, מילווקי ובוסטון מגיעות לסדרה הזו עם גיליון הפסדים נקי, בשחזור המאץ' אפ המרתק מהסיבוב הראשון בעונה שעברה. אין זמן להתחמם, בואו נתחיל.
מאזן בעונה הסדירה: 2-1 למילווקי.
חמישיות:
אריק בלדסו, סטרלינג בראון, קריס מידלטון, יאניס אטטוקומפו, ברוק לופז.
קיירי אירווינג, ג'ייסון טייטום, ג'יילן בראון, אל הורפורד, ארון ביינס.
המאץ' אפ של הסדרה ללא ספק יהיה זה שבין אטטוקומפו להורפורד, כשמילווקי עם הכדור. הורפורד הוא אחד מהשומרים הכי ורסטיליים ומחוננים שיש למשחק הזה להציע, ביגמן נייד וסופר אינטלגנטי שמסוגל להוציא כוכבים מהכלים. היו לו משחקים שהוא נכנס גם ליאניס לראש, גם בפלייאוף שעבר, אבל העונה היווני נמצא בזון אחר לגמרי, הוא לא ירד משלושים נקודות נגד הסלטיקס בשלושת המשחקים. ברור שהורפורד לא יכול לעשות את העבודה לבד, למנוע מאטטוקומפו גישה לצבע זו עבודה קבוצתית, וזה מתחיל בהגנת המעבר. איך יאניס מצליח להיות כל כך דומיננטי מול ההגנה החונקת של הלפרקונים? האם הנוכחות של לופז לבדה שינתה את האיזון, עכשיו כשהצבע פרוץ? אני מאמין שחלק רחב מהקרדיט הולך לסנטר ולקואץ' באד, אבל בעיקר ליאניס שהפך למפלצת, שבני תמותה רגילים, גם חמישה מהם, לא באמת יכולים לעצור. הוא יצטרך להוכיח בלייב שהוא השחקן הכי טוב בסדרה הזו ואני מאמין שהוא יעשה את זה.
בצד השני זה יהיה דו קרב רכזים מרתק, בין שומר נפלא לתוקף אדיר. אורי נכטיילר ואני דיברנו קצת על המאץ' אפ בין בלדסו ואירווינג בפודקאסט שלנו "באשמורת הבוקר" (הפרק האחרון שהקלטנו מחכה לכם בסוף הטור), ושם העליתי תאוריה מהוססת משהו לגבי הרכז של באד. בגדול, למרות שבלדסו לא כוכב התקפי ברמה של קיירי (לדוגמא), היכולת ההגנתית שלו למעשה מאפשרת לו להשוות תנאים מול מי שמולו, וכמעט "להוריד אותו לרמה שלו". אני לא אומר שיהיה לו קל יותר מול אירווינג מאשר מול טרי רוז'יר, אותו הוא פגש בשנה שעברה, אבל אני מאמין שיש לו יותר ערך דווקא בתור האנדרדוג. אירווינג התפוצץ במשחק אחד והיה שקט בשני. בשלישי הוא לא שיחק וסקרי טרי הוריד 26 נקודות על הראש של דרו בלדסו (קלטתם מה עשיתי שם?).
טייטום ובראון ינסו להצר את צעדיו של מידלטון ולהוכיח שהם צריכים לקבל יותר ריספקט. טייטום נמצא בגרוב התקפי טוב, ובראון יכול להביא לסדרה הזו קצת מהאנרגיות ההגנתיות שמרקוס סמארט הפצוע אמור היה להביא. אבל כמה קל זה לדבר על ההתקפה של טייטום וההגנה של בראון? בואו נהפוך רגע, טייטום מוכשר אבל לא ממושמע או מרוכז מספיק, ומידלטון או הקלעים האחרים יצטרכו לבחון את העירנות שלו לאורך הסדרה כי אין הרבה חורים בהגנה של הסלטיקס. בצד השני, ג'יילן בראון ינסה למצוא איזון. לצד משחקים טובים מאוד שגורמים לו להראות כמו פרינג' אולסטאר, יש לא מעט משחקים שבהם הוא לא מצליח להבין מתי הוא צריך להיות אגרסיבי ומתי הוא צריך להניע את הכדור כחלק מהפאזל. זה סוג של טאקט ספורטיבי שפשוט אין לו כרגע (וזה מפתיע, אגב, עם הרושם שהוא עושה מחוץ למגרש).
קצת על האחרים. מידלטון יביא את הגיוון ההתקפי שהוא מביא, ואולי גם יציל את הבאקס מכמה התקפות רעות פה ושם, עם סלים בבידוד מחצי מרחק. אם השלשות שלו יכנסו הכל יהיה בסדר. אם לא, אני בטח אאשים אותו בהפסדים. שימו לב לסטרלינג בראון שיכול להיות הצ'ופצ'יק שמזיז את שיווי המשקל לכאן או לכאן. יש לו ים של פוטנציאל כשחקן 3-אנד-די מהכנף, אבל הוא עדיין רך בשנים במונחי NBA. אם הוא יפשל מספיק בשביל לרדת לספסל באיזשהו שלב אני מצפה מפט קונהאוטן לתפוס את מקומו.
בכללי, המאץ' אפים הישירים פחות רלוונטיים מאי פעם, בליגה שמקדשת את ההתקפות ושחקני החוץ. כמעט כל חסימה משיגה חילוף או שלשה פנויה, ומהבחינה הזו לופז צריך לפחד מאירווינג הרבה יותר מאשר בלדסו, למשל. בגלל זה החמישייה האמיתית של בראד סטיבנס, כך יקוו הסלטיקס, תכלול בתוכה את גורדון הייוורד במקום ביינס, והיא תהיה זו שתסגור משחקים. ההרכב המגוון הזה עדיין פיזי וגדול, והוא מסוגל לעשות יותר דברים בשני צדי המגרש. היוורד ממש לא חזר לעצמו, ואל תתנו לאף אחד לעבוד עליכם עם המספרים החביבים שלו מול הפייסרס בסיבוב הראשון, יוסג' רייט של 16% יגיד לכם את כל מה שאתם צריכים לדעת. הקבוצה ממש לא רואה בו את הכוכב שהיא חשבה שהיא מחתימה אז בקיץ 2017, לפחות בינתיים.
בעיה מרכזית אחת שההגנה של מילווקי תתקל בה נעוצה דווקא בכח הכי גדול שלה, היכולת לשמור על הטבעת. זה בגלל שבוסטון לא ממש מנסה להגיע לשם. היא לא מנסה להגיע לקו, או לחדור עד לסל, ככלל. הבאקס, עם ההגנה הכי טובה בעונה הרגילה, ויתרו לא אחת על קו השלוש כדי להגן על הצבע שלהם, והפעם הטקטיקה הזו עשויה לחזור אליהם בבומרנג. זה כמו להיות תקוע בפקק באיילון עם למבורגני, מה הטעם? במשחק שהסלטיקס ניצחו העונה, למשל, הם קלעו 24 שלשות מ-55 ניסיונות. האם הבאקס מתכננים משהו אחר? כמה אחר? איך הם יוציאו לפועל מערך הגנתי חדש? נדבר על זה כשנגיע למאץ' אפ המאמנים.
ספסל:
על הייוורד דיברנו. החסרון של סמארט ושל מלקולם ברוגדון הפצועים מבאס ממש, אבל ברור שסמארט משמעותי יותר. סמארט כנראה היה פותח בחמישייה ומופקד על מידלטון בעיקר, אבל החשיבות שלו חוצה גבולות המגרש, הוא שחקן הנשמה של בוסטון. זה שנותן את הטון ההגנתי והרגשי. הוא יכול לכפכף את הייוורד אם הוא מוותר על כמה זריקות, לצעוק על קיירי שלא יתקע על החסימה, או להכריח את הצעירים לחשוב קבוצתי אם הם קצת מתפזרים. מול אינדיאנה הוא לא היה נחוץ, אבל הבאקס זה כבר סיפור אחר.
ניקולה מירוטיץ' יהיה השחקן הכי חשוב מהספסל של הצבאים. משחק חם שלו מבחוץ יכול להיות שווה בלו אאוט מרשים כי הוא יבטל את יתרון העומק של בוסטון. הוא גם יכול להשתלב בהרכבים סופר נמוכים או סופר גבוהים ולעשות את הכל מעניין יותר. אנחנו יודעים שבאד יסתמך על ארסן איליאסובה לפני שהוא ייתן לדי.ג'יי ווילסון להוכיח את עצמו ברוטציה. האם הטורקי יוכל להשאר על המגרש עם כל האתלטים של בוסטון? סטיבנס ינסה לקבוע במשחקים הראשונים כמה מקום יש לביינס בסדרה הזו, ומי אמור לשחק יותר בעקבות זה. על הייוורד דיברנו, מרקוס מוריס מהווה סוג של גורם מייצב (לא מאמין שאמרתי את זה), עם היכולת שלו להשיג זריקות ראויות, גם אם לא מדהימות, כשההתקפה דועכת. רוז'יר ינבח יותר ממה שהוא ינשך בסדרה הזו, לדעתי, למרות שיש לו אנרגיות שיכולות לשנות מומנטום במיוחד במשחקי הבית. גם ג'ורג' היל יכול להיות מיני אקס פקטור, אבל כל מה שהוא ייתן התקפית זה כמעט בגדר בונוס בשלב הזה.
מאמנים:
בזמן שבאד מקבל את הקרדיט על התרבות הארגונית שהוא ייסד במילווקי, סטיבנס ידוע יותר בתור טקטיקן מעולה. לכל אחד יש סימני שאלה רציניים בתחום שבו האחר מצטיין, וזה מה שהופך את המאץ' אפ למעניין. השאלה שתכריע את הסדרה תהיה איך שתי הקבוצות יגיבו למשברים שיפקדו אותן. מילווקי הראתה הרבה אופי בעונה הרגילה, אבל ניצחון הפלייאוף האחרון של הארגון היה כשיאניס היה בן 6 וחצי, ב-2001. מנגד, הסלטיקס משופשפים ועתירי ניסיון, אבל הראו שהם לא חסינים ממחלוקות בחדר ההלבשה, ואני כבר סימנתי לעצמי את המקור לבעיות.
אקס פקטור:
ההתקפה של הורפורד. אני לא בטוח לגבי זה, אפשר לראות את הסלטיקס מנצחים גם בימים חלשים התקפית, אבל אני מאמין שמול כח האש של הבאקס, הורפורד יהיה חייב להעניש עם קליעות מבחוץ, ההגנה של מילווקי בפיק-אנ-פופ הייתה בעייתית העונה. זה אמור לפתוח את הצבע לחדירות וחיתוכים ללא כדור. משחקים של הורפורד עם שלוש שלשות ומעלה, או חמישה אסיסטים ומעלה, אמורים ללכת לצד של הסלטיקס.
תחזית: 4-3 למילווקי.
תכלס, אני לא יודע. אני מהמר על הבאקס בשבעה משחקים כי זה נותן מנעד רחב יחסית של דברים שלא צפיתי, שיסיתו את התוצאה לטובתי. הרבה יכול לקרות, ואני פשוט מאמין שהבאקס מוכשרים וטובים יותר, אבל יש לבוסטון תכונה שגורמת לי לפחד להמר נגדם. הם יודעים איך לגרור משחקים לבוץ ושם לנצח על סמך הניסיון. לאירווינג יש יותר ניסיון מוצלח בקלאץ' מכל הבאקס יחד. ועדיין, יאניס, הביתיות (יאניס), והביטחון בדרך (בעיקר יאניס) – תנו לי את הבאקס.
וכמובטח פרק 26 של הפודקאסט "באשמורת הבוקר" (הצטרפו למהפכה):
