קיץ 2017 היה יותר מעניין מהפלייאוף. כוכבים שעוברים מקבוצה לקבוצה במגה טריידים, שחקנים חופשיים שחותמים על חוזים גבוהים. המרדף אחרי הסופרסטארים הקיץ היה חסר פשרות והניב כמה קבוצות מאוד מעניינות. לקראת פתיחת עונת 2017-18, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: שיקגו בולס

לדף הקבוצה

מי עזב: ג'ימי באטלר (טרייד, מיניסוטה), דווין וויד (חופשי, קליבלנד), ראג'ון רונדו (חופשי, ניו-אורלינס), מייקל קרטר וויליאמס (חופשי, שארלוט) אייזאה כנען (חופשי, אוקלהומה סיטי), אנתוני מורו (חופשי, פורטלנד), ג'ופרי לוברן (חופשי, סן אנטוניו).

מי הגיע: זאק לאבין (טרייד, מיניסוטה), קריס דאן (טרייד, מיניסוטה), קווינסי פונדקסטר (טרייד, ניו אורלינס), ג'סטין הולידיי (חופשי, ניו יורק), דיימונד סטון (חופשי, אטלנטה), דיוויד נוואבה (חופשי, לייקרס), לאורי מרקאנן (דראפט).

חמישייה: ג'ריאן גראנט, ג'סטין הולידיי, פול זיפסטר, בובי פורטיס, רובין לופז.

ספסל: כריס דאן, זאק לאבין, ניקולה מירוטיץ, דנזל וולנטיין, כריסטיאנו פליסיו, לאורי מארקנן, קמרון פיין, קווינסי פונדקסטר, דיוויד נוואבה, ג'רל אדי, דיימונד סטון.

המהלכים הגדולים של עונת 2016-2017:

מה היה לנו שם?

הקיץ הקודם סימן מבחינת הפרנצ'ייז את סיום עידן דרק רוז ותחילת עידן ג'ימי באטלר, או לפחות הוא היה אמור להיות. באטלר המשיך להראות שיפור עצום בחלק ההתקפי של המשחק, והטרייד של רוז גרם לאוהדים ולשחקן לחשוב שהמועדון שם את הכדור בידיים שלו בשנים הקרובות. הנוכחות של באטלר בקבוצה מנעה ממנה ללכת לבניה מחדש, ובמקום זה הנהלת הבולס בנתה סביבו שעטנז של צעירים וותיקים והחתימה את ראג'ון רונדו לעמדת הרכז. לקראת סוף הקיץ צצה הזדמנות להחתים את דויין ווייד ולהביא אותו לשחק כדורסל בעיר בה הוא נולד. גאר פורמן וג'ון פקסון לא יכלו לפספס את ההזדמנות הזאת. התוצאה הייתה קו אחורי של שלושה שחקנים שצריכים את הכדור ביד כדי להיות יעילים, ואף אחד מהם לא קולע טוב מטווח השלוש.

תחילה הבעיות היו בין רונדו והוייברג שספסל אותו. לאחר מכן רונדו שחרר את הפצצה הזו ואז הסתבר שהבעיות הם גם בין רונדו, באטלר, וייד ושאר השחקנים:

My vets would never go to the media. They would come to the team. My vets didn't pick and choose when they wanted to bring it. They brought it every time they stepped in the gym whether it was practice or a game. They didn't take days off. My vets didn't care about their numbers. My vets played for the team. When we lost, they wouldn't blame us. They took responsibility and got in the gym. They showed the young guys what it meant to work. Even in Boston when we had the best record in the league, if we lost a game, you could hear a pin drop on the bus. They showed us the seriousness of the game. My vets didn't have an influence on the coaching staff. They couldn't change the plan because it didn't work for them. I played under one of the greatest coaches, and he held everyone accountable. It takes 1-15 to win. When you isolate everyone, you can't win consistently. I may be a lot of things, but I'm not a bad teammate. My goal is to pass what I learned along. The young guys work. They show up. They don't deserve blame. If anything is questionable, it's the leadership.

A post shared by Rajon Rondo (@rajonrondo) on

רונדו מתח ביקורת חריפה על המנהיגות של באטלר ו-וויד שהרבו לבקר את השחקנים הצעירים דרך התקשורת. חוסר הניסיון והכריזמתיות של הויברג, שכבר הספיק לקבל ביקורת גם מבאטלר עונה לפני כן, פשוט לא תרמו לניהול נכון של המשבר. הויברג הוחתם בעונה הקודמת במקום ת'יבס בציפייה לשדרג את המשחק ההתקפי של הקבוצה, ולשמור על הבסיס ההגנתי הקשוח שהנחיל לה קודמו בתפקיד. בפועל מה שקרה זה שהדירוג ההתקפי המשיך לרדת (101.6 למשחק ביחס ל-102.1 בעונה הקודמת ו-104.7 בעונה האחרונה של תיבודו). די הגיוני, כשמביאים מאמן של פייס אנד ספייס לקבוצה ללא קלעי שלשות. הקו האחורי של הבולס הוא בין החלשים בשלשות למשחק (קליעות וזריקות) בליגה. הבסיס ההגנתי נשאר כמעט אותו דבר כמו בעונה הראשונה (103.8) של הויברג בתפקיד – 103.1, שזה עדיין יותר גבוה מ-101.5 שהבולס העמידו תחת תיבודו בעונה האחרונה שלו. מאמן שלא מתאים לחומר השחקנים, שחקנים שלא יכולים לתפקד ביחד, קבוצה שמשחקת כדורסל מיושן – כל אלה היו אמורים להוביל למסקנה אחת. אז אוהדי הבולס ימשיכו לחכות שמישהו יגיע למסקנה הזו איפשהו, כי גאר פורמן וג'ון פקסון, שניים מהמנהלים הגרועים בליגה ממשיכים לנהל את הבולס. גם הוייברג עדיין שם. נחשו מי הלך.

קיץ חם

הבולס פתחו את הקיץ בערב הדראפט, בטרייד ששלח את הכוכב שלהם ג'ימי באטלר למיניסוטה. בתמורה לבאטלר והבחירה ה-16 בדראפט, קיבלו הבולס ממיניסוטה את זאק לאבין, קריס דאן והבחירה השביעית בדראפט (לאורי מארקונן). זה אחד מהטריידים החד צדדיים בהיסטוריה של הליגה, ומה שמגדיש את השאה ומדגים כמה מנהלי הבולס חסרי יכולת, זו בחירת הדראפט שהם היו צריכים לוותר עליה. הם נתנו את השחקן הכי טוב שלהם בעבור שאריות, ועדיין היו צריכים להוסיף בחירת סיבוב ראשון לסיפור. מגוחך. כל כך הרבה קבוצות חיפשו סופרסטארים בקיץ הזה, אבל לבולס בער להיפטר מבאטלר, והם פשוט לקחו הצעה רעה.

לאבין מגיע עם קרע ב-ACL ונכנס לשנת חוזה. בתחילה הבולס פרסמו שלא יחזור לפני האולסטאר, למרות שהשחקן התעקש שיחזור לפני. נראה שתהליך השיקום שלו מתקדם בצורה מצויינת וכרגע לוח הזמנים שלו לחזרה הוא סוף נובמבר-תחילת דצמבר. לבולס היה שווה לקחת את הסיכון הזה, לפחות ברמה ההתקפית. לאבין הוא אתלט מדהים, כמו שהוא הראה לנו בתחרות ההטבעות של השנים האחרונים, שיכול בעזרת האתלטיות הזו לייצר סל מכלום, ובעל יכולת קליעה (39% מחוץ לקשת בעונה האחרונה), שכמו משחק הפיקנרול שלו, רק עוד יכולה להשתפר. בצד ההגנתי אין יותר מדי על מה לדבר, ונשאר רק לחכות לראות איך הוא יחזור מהפציעה.

כריס דאן יקבל הרבה דקות השנה בוואקום שהוא הקו האחורי של הבולס וינסה להראות למה הוא הגארד שנבחר הכי גבוה בדראפט של 2016, הפוטנציאל שהראה במכללת פרובידנס עדיין שם, אבל בגיל 23 , הזמן בשעון החול הולך ואוזל.

לאורי מארקנן הוא הצלע השלישית של הטרייד, בחירה מספר 7 בדראפט, ששיקגו מקווה שהוא יהיה בשבילה (בחלק ההתקפי לפחות) את מה שפורזינגיס בשביל הניקס. הפיני סיים את העונה היחידה שלו במכללת אריזונה עם 43.2 אחוז מהשלוש ו- 49.2 אחוז מהשדה. גבוה מודרני שיודע גם להוריד כדור לרצפה, גם לחדור עד לטבעת ונחשב לקלעי הטוב בדראפט. הפיני הראה את מגוון היכולות גם ביורובאסקט האחרון, אך אוהדי הבולס יודעים שהמכללות או היורובאסקט זה לא הליגה הטובה בעולם, ולמרות שבצד השני של המגרש הפיני דורש עוד הרבה עבודה (הצליח להוריד רק 14% מהopen rebounds במכללות) וכנראה שייטחן השנה דק דק בפוסט ע"י שחקני היריבה, הוא רוקי ויש דברים שניתן לסלוח עליהם בשנה הראשונה, ויצופה ממנו לשיפור בבאות.

בנוסף לבאטלר, הבולס לא הרימו את האופציה שהייתה להם על רונדו ושילמו לו 3 מליון דולר כדי שלא ישחק אצלם בעונה הקרובה. דויין ווייד מיהר לקחת את אופציית השחקן שלו לעונה הקרובה כדי להשאר בבולס, לפני שהם עוברים רשמית לבניה מחדש (הטרייד על באטלר) והוא יצטרך להודות שהרים את האופציה רק בשביל הכסף. בסופו של דבר לווייד היה ברור לאן זה הולך, ואם זה לא התאים לו היה צריך לוותר ולחפש קבוצה חדשה. אבל ווייד לא רצה לוותר על הכסף וללכת בלי כלום. לאחר קיץ של מסרים דרך התקשורת הבולס הסכימו לשלם לווייד 15 מליון דולר כדי שלא ישחק אצלם העונה. הוא אמנם ויתר על 8 מליון דולר, אבל 15 מליון דולר ל-0 משחקים יוצא אין סוף כסף פר דקת משחק. יותר טוב מזה? ככה הוא גם חופשי לחתום בקליבלנד על חוזה מינימום כי מישהו אחר משלם את החשבון.

עוד שחקן שגרר סאגה ארוכה הקיץ הוא ניקולה מירוטיץ' שהיה חופשי-מוגבל. בסופו של קיץ ארוך, הבולס הצליחו להחתים אותו לשנתיים תמורת 27 מליון דולר. ג'סטין הולידיי הגיע מהפרי אייג'נסי כשחקן משלים לקו אחורי חדש לחלוטין.  קווינסי פונדקסטר הגיע על תקן סלארי דאמפ.

ולמרות כל הבעיות בגזרת השחקנים, מה שבסופו של דבר שבר את האוהדים המסכנים היה המינוי של דאג קולינס ליועץ.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

כאן בונים. אחרי המון שנים בהם הייתה חלק בלתי נפרד מהפוסט סיזן במזרח, שיקגו לא תהיה שם העונה. שווה לעקוב אחרי לא מעט שאלות שנשארו ללא מענה והן פחות קשורות למה שקורה על המגרש.

השאלה המרכזית היא איך לעזאזל הצמד גארפקס עדיין מנהל את שיקגו? את התלונות שלנו לשניים אפשר למצוא בטור של אדיר ואנונו – לכל הרוחות.

בקצרה – מדובר בצמד מנהלים מהדור הישן, בליגה שכבר מזמן מתנהלת בצורה שונה לגמרי. השניים אולי יודעים לבחור שחקנים בדראפט, אבל לנהל קבוצה זה הרבה יותר מזה. כל מאמן שעבר שם הסתכסך עם ההנהלה, כאשר עם דל נגרו זה הגיע גם לעימות פיזי. הם מפסידים בטרייד אחרי טרייד. הם הובילו קבוצה עם בסיס צעיר ומצויין לבניה מחדש תוך 3 שנים. קל להפיל את זה על הפציעות של דרק רוז, אבל לבולס היו מספיק שחקנים להתאושש מזה. אף אחד מהם כבר לא שם. מה בדיוק הם צריכים לעשות בשביל לקבל הודעת פיטורים? או כמה גרועים הם יכולים להיות בלי להיות מפוטרים? התשובה בעונה הקרובה.

פרד הויברג מתחיל עונה שלישית כמאמן ראשי, ועד כה לא עמד בציפיות שבגללן מונה לתפקיד. שיטת המשחק של הויברג באיוואה סטייט התבססה על ריצה וריווח. ריווח שמכוון בעיקר ליצירת נתיב פנוי לפליימייקר, ויגרום להגנה לקבל החלטות. במתפרצת או במעבר מכוון ליצירת ריווח בכנפיים, או בפוסט לגבוהים שמגיעים מאחור. עד כה הקבוצה התקשתה להתאים את עצמה לשיטה הזו, בעיקר כיוון שלא היה מי שירווח את המשחק. באטלר ו-וויד הם שחקנים שהולכים עד לטבעת, וכמו רונדו, לא קלעים גדולים. ההתנגשות בין השיטה ההתקפית לחוסר היכולת של המאמן לשלוט בשחקני המפתח שמבצעים אותה על המגרש, או העובדה שלחלקם פשוט לא היה את סט היכולות למקסם אותה, גרמה לירידה ביעילות ההתקפית של הקבוצה בשנתיים האחרונות. עכשיו, כשעל הקבוצה אין לחץ להצליח והויברג יקבל חבורת צעירים לעצב ולגבש בדיוק כמו שהוא היה רוצה, המאמן יקבל עוד הזדמנות אחת להותיר את חותמו על המשחק ההתקפי של הקבוצה, ולהוכיח שהוא המאמן הנכון להוביל את הקבוצה בתהליך הבנייה שנכנסה אליו. תוסיפו לזה את יכולת ניהול השחקנים שהציג עד כה וכרגע הכיסא שלו נראה לא יציב. מצד שני, מכיוון שהבולס לא הולכים לשום מקום, ומכיוון שהם כבר משלמים לווייד הרבה כסף כדי שלא ישחק אצלם, אין להם שום סיבה לפטר כרגע את הוייברג ולשלם גם לו כדי שלא יעבוד אצלם. אולי זה שהם הולכים לבניה מחדש, זה מה שהשאיר אותו בעבודה מלכתחילה.

על המגרש, מה שיעניין בעיקר את הבולס זה איזה זאק לאבין הם יקבלו אחרי הפציעה, והאם כריס דאן יכול להתפתח למנהל משחק משמעותי בליגה, עכשיו שיהיו לו את הדקות לעשות זאת. תוסיפו לזה ציפייה לעונת רוקי טובה של מארקנן, ואת הרצון של ניקולה מירוטיץ להצדיק את היותו בעל החוזה הכי גבוה בקבוצה. שיקגו לא הולכת להיראות טוב השנה, ממש ממש לא, אבל ממוצע הגילאים של הקבוצה השנה עומד על 23, ובמידה והצעירים הוותיקים (גראנט, זיפסר, וולנטיין, פורטיס ופיין) והצעירים החדשים (לאבין, דאן, מארקנן, סטון, נוואבה וג'ונסון) יראו סימני שדרוג, שיקגו תעשה את הצעד הראשון בדרך ארוכה מאוד לחזרה לרלוונטיות.

תחזית: 20 ניצחונות ומקום אחרון בליגה.

וגאס חזתה לקבוצה 21.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו, ואולי תזכו בספר נבחרת החלומות.