כתב: שגב ליעד

 

פילי (3) 54-28 מול נטס (6) 45-37

 

פלייאוף 22/23 יפתח בשבת הקרובה עם משחק אמוציונלי בקרב אוהדי ברוקלין משום שישחקו מול פילי בסיבוב הראשון. עזיבתו ה"מסריחה" של הארדן ומה שהתרחש בפעם האחרונה שהנטס פגשו את פילי בפלייאוף, עוד אז ב2019, השאיר כתם מכוער בקרב אוהדי ברוקלין ולכן יש חשבון לא סגור. הפייבוריט הראשי לתואר ה-MVP, יצטרך להצדיק את מעמדו בתחרות בכך שלא יאכזב בסדרה הראשונה של התחרות משום שאין לו אף תירוץ לא להפגין דומיננטיות כמו בשנים עברו.

המפגשים:

הסיקרס שסיימו את העונה הסדירה עם המאזן השלישי הכי טוב בליגה עם 54 ניצחונת ו 28 הפסדים תתמודד מול אותה קבוצה שהביסה למשך 4 פעמים רצופות העונה. עם זאת, הנטס שסיימו עם מאזן של 45-37, היא קבוצה חדשה לגמרי כך שאין אינדיקציה ברורה לגבי מי כן ומי לא תשלוט בסדרה. מתוך ארבעת המפגשים שלהם, שניים מתוכם התרחשו לפני הטרייד שהוציא את דוראנט ואת קיירי ממדי השחור – לבן ואחד מהמשחקים התרחש בשבוע האחרון של העונה הסדירה בו כל קבוצה שהבטיחה את מעמדה, מחלקת את הדקות לשחקנים שלרוב לא רואים דקות בכלל. רק מפגש אחד היה יכול להעיד לנו על מה יתרחש בסדרה הקרוב, או לפחות איזה פער יש בין השניים אך, המשחק הזה היה צמוד מדי כדי להסיק איזה צד יותר איכותי במאצ'אפ הזה. משחקם הראשון של הצמד החדש מיקאל – ג'ונסון עם הברוקלין נטס אומנם הסתיים בהפסד לאחת הקבוצות הטובות בליגה אבל היה ניתן לראות את היכולת והפוטנציאל הרב שיש לצמד. ז'אק ווהן קיבל את הסגל הטרי למשחק מאוד אינטנסיבי במיוחד שהוא משחק מול סנטר כלכך דומיננטי ומנהל משחק ברמה הגבוה ביותר שיש לליגה להציע . ריברס ביצע במהלך הרבע האחרון שינויים הגנתיים שעזר לפילי להכריע את הדו-קרב המותח הזה בכך שהשתמש באמביד כשומר הצבע ולא שחקן שעולה בחסימות משום שקלקסטון לא הפגין שום יכולת לקלוע מעבר ל4 מטר מהסל. העמידה שלו ליד הטבעת, מנע את החדירות הזריזות של שחקנים כמו דינווידי או קאם תומאס ואת הזריקות חצי מרחק שמיקאל ברידג'ס כל כך אוהב. בצד השני, המהלכים ההגנתיים כדי למנוע מאמביד להשתלט על הצבע ומהארדן לקבל את הזריקות הפנויות או החדירות לסל שהוא רגיל אליהן, עבדו בצורה חלקית וזה רק כי השניים הגיעו לקו העונשין בצורה מרבית. הצמד סיים את אותו המשחק עם 22 זריקות מהעונשין, 9 זריקות יותר מכל הסגל של הנטס. סחיטת העבירות היא שיטה מצוינת שפילי אוהבת להשתמש בה. ניתן לראות את זה בכך שלמשך כל העונה, הצמד הארדן – אמביד, הם הצמד שזורק הכי הרבה זריקות עונשין למשחק (18) ומעבר לכך, פילי נמצאת במקום השני מבין כל הקבוצות שעלו לפלייאוף בכמות העונשין שנזרק למשחק. סיקרס אמנם ניצחו את המשחק אבל ביום קצת פחות טוב שלהם, ברוקלין הייתה יוצאת בראש מורם.

ניתן לציין שברוקלין העמידה חמישיה גבוהה שיכולה לבצע חילופים הגנתיים בצורה יעילה ביותר, במיוחד שממוצע הגובה של אותם השחקנים הוא 2 מטר וזה בשביל למנוע אי התאמה הגנתית גלויה מדי. השימוש שלהם באותו משחק וגם למשך הסדרה הקרובה, תהיה קריטית משום שיצטרכו לעזור לקלקסטון לא להיכנס לבעיית עבירות.

הכוכבים:

מצד פילי הרבה נשקים לעומת המעט של ברוקלין. המפלצת, ג'ואל אמבידשככל הנראה יזכה העונה בתואר ה-MVP באחת התחרויות הכי צמודות בהיסטוריית הליגה ולצידו הצמד המופלא ג'יימס הארדן שחזר ליכולתו המצויינת לאחר שנפצוע בעונה הקודמת. אמביד, הצילח לסיים עם הממוצע נקודות הכי גבוה בליגה והרבה בזכות הצמד המופלא שלו משום שגמר את העונה עם הממוצע אסיסטים הכי גבוה בעונה הסדירה. ברוקלין לעומת זאת, נכנסת לסדרה הזאת בלי שחקן שמוגדר כ"סטאר" רישמי או אפילו שחקן בטופ 15 בליגה אך הם כן מאוזנים ובעלי עומק קלעים לא רע בכלל. מיקאל ברידג'ס שאיננו מוגדר כעת כשחקן משובח בהשוואה לשאר השחקנים הגדולים של הליגה, הפתיע רבות את הליגה ובמיוחד את ברוקלין לאחר הטרייד משום שהוכיח את עצמו כשחקן ווקאלי בהתקפה ולא רק בצד ההגנתי. כזכור, מיקאל היה האופציה השלישית ואף רביעית בהתקפת הסאנס אבל מהרגע שלבש את מדי השחור-לבן, אחוז השימוש (usage) שלו עלה ל30%, קפיצה של 15% מעונותיו בפיניקס. בהשוואה לשאר הליגה, שחקנים כמו דוראנט (30.7%), סטף קרי (31%) ודווין בוקר (31.8%) עומדים על אותה סקאלה באחוז החזקת הכדור. בנוסף לכל זה, "ברוקלין ברידג'ס" הפגין שיפור ניכר בשאר מדדי ההתקפה כמו, נקודות למשחק (26.1) כמות הזריקות למשחק (19) וכך עזר לנטס להחזיק את המקום השישי ולחסוך מהם את הכאב ראש של הפלאיי-אין.

 

דו קרב המהאמנים:

בדומה להבדלי סדר גודל הנשקים על המגרש, גם פה פילי מובילה באופן משמעותי. דוק ריברס המאוד אהוב וגם שנוא, ללא וויכוח יסיים את הקריירה שלו בהיכל התהילה לעומת המאמן היחסית חדש ז'אק ווהן שקודם מעוזר מאמן לאחר הפיטורים של סטיב נאש. דוק, מאמן בעל ניסיון רב אשר בתפקיד הראשי כבר מעל 2 עשורים, עוד לא הפגין את היכולת אימון המרהיבה שלו בפילדלפיה. עם כניסתו לפלייאוף השלישי כמאמן הסיקרס וחוסר הישגים ביחס למאמן הקודם, ברט בראון, המושב החם כבר רותח וכנראה יתפוצץ אלה אם יצליח ליצור תחושה של קרבה לזכייה באליפות. הסבלנות בין חברי ההנהלה של הסיקרס דואכת מיום ליום משום שבתום העונה הקרובה, פילי גם עללוה לאבד את ג'יימס הארדן אשר הקריבו רבות עבורו. לפי ריצארד בוצ'ר (אנאליט נבא בחדשות פוקס), "הרצועה של ריברס הדוקה", המשיך וכתב שהסיקסרס יפרדו גם מג'יימס הארדן וגם מריברס אם יהיה להם עוד ריצת פלייאוף מאכזבת.

דוק נשען על משחק הפיק אנד רול או אפילו פיק אנד פופ כשזה מגיע לתנועה ההתקפית של הסיקרס. הצמד הקטלני שלו, אמביד והארדן, מנהלים את המהליכם הללו הכי הרבה ביחס לשאר צמדי הליגה. אמביד שאומנם אוהב מאוד את קבלת הכדור בפוסט אפ, הפך עם השנים לרול מאן משובח ומאוד יעיל. השניים מבצעים את המהלך כ 7 פעמים למשחק מה שנותן להם את החילופים המתאימים להשתלט על הצבע או לתת להארדן אתת המרווח בכדי ליצור לעצמו סל, בדומה לתנועה שהיה לו עוד אז כמאמן של הקליפרס עם כריס פול ובלייק גריפן. התנועה הזאת לא עובדת תמיד משום שלקבוצות מסוימות יש את הגובה הנדרש על מנת לעצור את זה או לפחות להפחית את היעילות שלו. השילוב של קלקסטון וברידג'ס שככל הנראה ישמרו על הצמד של פילי, יתקשה מאוד אם יבצעו חילוף משום שברידג'ס יצטרך עזרה בדאבל אפ מול אמביד וכל שחקן של ברוקלין שיבוא לדאבל, ישאיר קלעי שלשות פנוי לגמרי.  ברוקלין תצטרך להיות מאוד פיזים עם אמביד וכך ליצור את הדאבל אפ הזריז בקצה של הצבע ולא בתוכו. מעבר לכך, דוק אוהב להשתמש באמביד כמעט באותה צורה שמייק מלאון אוהב להשתמש ביוקיץ', כ"רכז" גבוה. קבלת הכדור על קו השלשה כדי להוציא את קלקסטון מהצבע משום שהוא אחד החוסמים הכי טובים בכל הליגה עם 2.5 העונה. מעבר לכך, המשחק של ריברס יצטרך להישען על הגארדים הזרזים שלו, הארדן ומקסי, משום שהם יכולים לקבוע מי ישמור עליהם. הנטס עושים הרבה חילופי הגנתיים וכך השניים יוכלו למשוך שומר פחות זריז או פיזי שיתקשה בחדירתם לסל.

בצד השני של המגרש עומד מאמן ללא וותק בתחום אבל עם הרבה אמון מצד שחקניו וההנהלה. ז'אק שכזכור כבר מילא מקום בתפקיד המאמן של ברוקילן עוד בעונת 2020, נכנס לטורניר הזה ללא חששות בנוגע לעתידו עם הקבוצה. המאמן החדש הרשים רבות את כל אוהדי הנטס לאחר שהציג כדורסל איכותי גם בחסרונם של הצמד דוראנט וקיירי. ברוקלין למשך תקופה, נלחמה על המקום הראשון במערב אבל חילקוי דעות מאחורי הקלעים, גרמו לירדה משמעותית ביכולת הקבוצתית. עם זאת שדוראנט עזב וקיירי נטש, מאזן הקבוצה לא השתנה בצורה דרסטית ביחס למצופה. מהמשחק הראשון של מיקאל ברדג'ס תחת ז'אק ווהן, ברוקלין ניצחה 12 מתוך 27 משחקים, נתון לא נהדר אבל אכן מרשים. המאמן החדש, מחבחב את משחק היכולת האישית של ברידג'ס ודינווידי ובנוסף לזה, התמסרות מהירה בזמן חסימות ללא כדור כדי ליצור זריקות פנוית. הפלייבוק של ווהן מרגע עזיבתם של הצמד הכושל, מאפשר לברוקלין לזרוק 37 שלשות למשחק, 3 מעל ממוצע הליגה ורביעי בכמות מבין כל הקבוצות שבפלייאוף. בנוסף לזה, הסגל העדכני כמעט קולע  קצת מתחת לממוצע הליגה אבל עדיין מצליחה לקלוע 35.7% מכמות הזריקות הללו. פלי תצטרך לשים עין על כמות השלשות שהיא סופגת מהם משום שבעם האחרונה שהשניים נפגשו, ברוקלין זרקה 40 שלשות לעומת ה 23 שלהם. מעבר לזה, אמביד ומחליפיו יצטרכו להיות יותר אגרסיבים בתפיסת הריבאונדים משום שהפסידו בקרב הריבאונדים לנטס וגם נקלע עליהם 18 נקודות מהזדמנות שנייה ביחס ל 11 שהם הצליחו לקלוע. דוק גם יצטרך למצוא פתרונות בכדי לעצור את מיקאל מלהגיע לנקודות קליע שהוא כלכך אוהב. בעט קבלת החסימה, מומלץ שהשומר של מיקאל, לא יעבור מתחת לחוסם אלה מעל משום שזה נותן לברידג'ס לרוב שחקן כבד רגליים וכך יכול ליצור לעצמו את המרווח המתאים לקליע. מעבר לכך, דאבל אפים זריזים לאחר החסימה על מיקאל ודינווידי, ימנעו מהם ליצור מסירה קלה ואולי אפילו יגרום לאיבודי כדור. ווהן יצטרך ליצור תנועה זריזה מאוד משום שכאשר קלקסטון על המגרש, אמביד יכול לעמוד בצבע ולמנוע חדירות מצד הגארדים של הנטס. במצבים חריגים, הנטס יעלו חמישיה נמוכה שתוכל להניע את הכדור בצורה מאוד מהירה על קו השלשה וגם תכריח את אמביד לצאת מהצבע, אבל במצב כזה ההגנה של הנטס נחלשת משום שהתשובה היחידה שיש להם לכוח המסיבי של הפרוסס זה קלקסטון.

 

שני המאמנים יצטרכו להילחם עם מה שיש להם ביד וחייבים לנצח בקרבות הקטנים. מצד פילי, קליעת השלשות חייבת לקרות כי חילופים ההגנתיים לא נכונים של ברוקלין יקרו ותאפשר לסיקרס לזרוק את אותם שלשות ומצד הנטס, הם יצטרכו לנהל משחק מאוד פיזי ולנסות לעזור לקלקסטון לא להיכנס לבעיית עבירות משום שאין להם עומק על הספסל ושחקנים כמו דיירון שארפ, לא יוכלו להציל את המצב.

 

כל השאר:

הסיקרס תיכנס כפייבוריטיות לסדרה הקרובה והבה בזכות העומק המצוין שיש ברשותם. שחקנים כמו טייריס מקסי ושייק מילטון יוכלו להגביר את התנועה הקבוצתית במיוחד  כשקלקסטון לא שומר בצבע אז אין חשש בחדירות. בנוסף לכך, תפקות ההגנה לא תפגע יורת מדי משום ששאר חברי הספסל, גורג׳י נייאנג וג׳יילון מקדנילדס, מפיקים דירוג הגנתי יחסית זהה גם כשהשניים מחליפים את טאקר ואת טוביאס האריס. הצמד הפותח עומד כיום על דירוג הגנתי של 117.6 לעומת ה122 של נייאנג ומקדנילדס. המתחרה שלהם אומנם מחלקת את הדקות שלהם כך שחברי הספסל ישתתפו יותר אבל התשואה דומה רק בצד ההגנתי. הדירוג ההגנתי של הסיקרס גבוה ביותר מ 10 נקודות מזאת של ברוקלין ולכן האקס פקטור במשחקם יהיה הרוטציות של דוק ריברס על מנת לנטרל את ההתקפה של הנטס כל עוד רוב שחקני החמישיה לא על המגרש. מעבר לכך, פילי צריכה להתמקד בחדירות אגרסיביות על קלקסטון משום שאם יכנס לבעיית עבירות אז הנטס ישחקו ללא שחקן גבוה שמשתווה או אפילו מתקרב ליכולת ההגנתית של הסנטר הצעיר. למרות בעיית העומק של ברוקלין, הקבוצה עדיין מצליחה לזרוק המון שלשות ומרבית הקרדיט לשלישיה של סת׳ קרי,רויס אוניל וג׳ו האריס שזורקת יחדיו 12 שלשות למשחק. מעבר לכך, סגנון המשחק המרווח של ווהן מרגע עזיבתו של קיירי, איפשר לשחקני הספסל לזרוק 449 שלשות, 78 יותר מזאת של פילי וכל זה עם משחק פחות. ברוקלין תצטרך לנצל את הזדמנויותה משלוש משום שאין ברשות פילי את האופציה להחליף על כל חסימה ולנוע בצורה כה זריזה כדי למנוע את הזריקות הללו, עם החמישיה הפותחת או עם שחקני הספסל.

תחזית:

הצמד הקטלני אמביד – הארדן בעל ציפיה מקרב ההנהלה והאוהדים להגיע רחוק העונה בפלייאוף ולפי דעתי את הסיבוב הראשון לפחות יעברו. עם דומיננטיות בצבע ומחוצה לו, אין ברשותה של ברוקלין את האמצעים הנדרשים כדי להתמודד מול הקבוצה הזאת. עם כמה שקשה להודות (אוהד ברוקלין), הסיכויים לא לטובת הנטס וכמו שזה נראה, הריצה של פילי בטורניר לא יעצר כל כך מוקדם.

4-1 הוא הניחוש שלי לתוצאת הסדרה ובתקווה שבעונות הקרובות,  הנטס שלי יצליחו להגיע יותר רחוק.