האליפות של הסלטיקס הפכה אותם לאלופה השישית בשש שנים וה-NBA נראית היום שוויונית מאי-פעם. אל הכוכבים הותיקים שרוצים להוסיף עוד תואר לארון לפני הפרישה מצטרפים כוכבים חדשים שדורשים את המקום שלהם ולצד אלו שנמצאות בתחרות על האליפות ישנן קבוצות שנמצאות במירוץ לתחתית בשאיפה לבחירה גבוהה בדראפט עמוס הכישרון של 2025. את כל הסיפורים האלה ננסה לכסות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום, מודל 24-25
הקבוצה היום: אינדיאנה פייסרס
נשארו: טייריס האליברטון, פאסקאל סיאקאם, מיילס טרנר, אובי טופין, ארון ניסמית', טי ג'יי מקונל, בנדיקט מאת'ורין, ג'אראס ווקר, אנדרו נמבהארד, אייזיאה ג'קסון, בן שפארד, ג'יימס ג'ונסון.
עזבו: דאג מקדרמוט (ללא קבוצה), פורקאן קורקמאז (מונאקו), ג'יילן סמית' (שוק חופשי, שיקגו), קורי ג'וזף (שוק חופשי, אורלנדו)
הגיע: ג'וני פרפי (דראפט), ג'יימס ווייזמן (שוק חופשי)
מתנדנדים: קנדל בראון, ג'וואן מורגן, מאליק פיטס
חמישייה: האליברטון, נמבהארד, ניסמית', סיאקאם, טרנר
ספסל: מקונל, שפארד, מאת'ורין, טופין, ווקר, ג'קסון.
המהלכים הגדולים של עונת 2023/24:
אז מה היה לנו שם?
אינדיאנה נכנסה לעונת 23/24 כקבוצה צעירה בבניה, עם בסיס מצוין. טייריס האליברטון כבר הוכיח את עצמו כאולסטאר, מיילס טרנר היה העוגן ההגנתי שמסוגל גם לרווח את המגרש, והשאלה הגדולה היתה מה יתר השחקנים יכולים לתת ומי, אם בכלל, יתפתח לשחקן תורם ואיכותי.
באדי הילד תמיד ידע לקלוע, אבל לא תמיד עשה מספיק במקומות אחרים כדי להצדיק מקום על המגרש. הפייסרס נתנו חוזה גדול לברוס בראון, שלא איפשר לסגל של הנאגטס להישמר לעוד שנה, אבל הביא להם שחקן שעושה הרבה דברים קטנים אבל לא ברור שיכול לעלות עוד מדרגה. ארון ניסמית' ידע לשמור אבל התקשה בקליעה. אנדרו נמבהארד נראה מוכשר, אבל לא ברור עד כמה יכול באמת לתרום ברמות הגבוהות. אייזיאה ג'קסון חוסם מצוין אבל חור התקפי. אובי טופין הפוך ממנו, עם הרבה כשרון בהתקפה אבל לא ברור שיכול לשמור. ג'יילן סמית' בכלל לא הוכיח שמקומו ב-NBA. בנדיקט מאת'ורין הראה שהוא מסוגל לקלוע, אבל לצערו מהטווחים שב-NBA פחות אוהבים, ולא מספיק חזק הגנתית. בן שפארד הגיע על תקן של קלע מהדראפט.
כל סימני השאלה האלה נראו משניים בתחילת העונה, והסיבה לכך היתה האליברטון. הגארד המצוין פתח את העונה ביכולת של שחקן טופ 5. הוא הוליך את הליגה באסיסטים וקלע באחוזי 49/ 40/ 85 שלא היו מביישים את סטף. בדקות שלו על המגרש אינדיאנה קלעה 133 נקודות ל-100 התקפות, מספר שהיה שם אותה במקום הראשון בליגה בהפרש של עשר נקודות (!) כממוצע עונתי. הקבוצה בהנהגתו ניצחה 23 מ-37 המשחקים הראשונים שלה, ונראתה כמו קבוצת צמרת לגיטימית במזרח.
במקביל, השחקנים האחרים בקבוצה עשו, בגדול, את שלהם. אובי טופין עשה, אולי, את הקפיצה הגדולה ביותר, ואחרי שלא הצליח בניקס תפס מקום של קבע בספסל של אינדיאנה. בראון, הילד ומאת'ורין עשו את מה שהם עושים. בן שפארד לא הצליח לקלוע יותר מדי ונשאר פרוספקט מעניין. ג'ראס ווקר שיחק לא רע בדקות שקיבל, שהיו מועטות למדי.
כל זה הספיק לשמור את אינדיאנה במיקום לא רע, עד שהאליברטון נפצע. בלעדיו הקבוצה הדרדרה במאזנים, וגם כשהוא חזר הוא היה שחקן הרבה פחות מדויק. עם או בלי קשר, הפייסרס עשו מהלך גדול כשהביאו לקבוצה את פסקל סיאקאם מטורונטו הנבנית מחדש. בראון, הילד ושלוש בחירות דראפט (2 בדראפט הקרוב) עשו את דרכם לקנדה, וסיאקאם המצוין הגיע לאינדיאנפוליס.
למרות התוספת המשמעותית, אינדיאנה לא התרוממה לגבהים חדשים. לקח לסיאקאם זמן להתאקלם, האליברטון עדיין היה טוב אבל לא הכוכב שראינו בתחילת העונה, מה שהספיק לו לבחירה לאוסלטאר ולחמישיית הליגה השלישית. שחקני המשנה נתנו את שלהם, והקוצה הצליחה להימנע מהפליי אין וסיימה את הליגה במקום השישי במזרח.
מיילס טרנר היה בעבר מלך החסימות של הליגה ושחקן שזכה בקביעות לקולות לחמישיות ההגנה (אך מעולם לא נכנס). סיאקאם היה חלק מההגנה שהביאה אליפות לראפטורס ב-19', וגם לו היו בעבר קולות לחמישיות ההגנה. ארון ניסמית' ידוע בהגנה שלו, וטייריס האליברטון הוא גארד גבוה ואתלטי שלפחות נראה כמי שיכול לשמור. באופן מוזר, כל הדבר הזה התרגם להגנה רעה מאוד. הפייסרס סיימו במקום השביעי מהסוף בדירוג הגנתי, ובהרבה רגעים נראה היה שהם לא נותנים שום אתגר לצד השני.
מהצד השני, ההתקפה שלהם היתה נהדרת. הם סיימו את העונה כקבוצה עם ההתקפה השניה בליגה, אחרי בוסטון. לא רק שהיה להם את השחקן היוצר אולי הטוב בליגה בהאליברטון, אלא שכל הקבוצה רצה מצוין (קצב משחק שני בליגה), סיימה הרבה התקפות בליי אפ או דאנק ,לכן הגיעה לאחוזי השדה הטובים בליגה. השלשות שלהם נכנסו פנימה בקצב משביע רצון אך לא יוצא דופן. אינדיאנה הפעילה מוסרים טובים כמעט בכל עמדה, וסיימה ראשונה באסיסטים לא רק בגלל האליברטון.
השילוב של הגנה גרועה והתקפה טובה יוצר, בדרך כלל, קבוצה בינונית, ואינדיאנה נראתה ממש בדרך לשם.אולם פציעה של יאניס השאירה את הבאקס בקשיים, והפייסרס עברו אותם בשישה משחקים, כשהם קולעים 120 נק' לפחות בכל אחד מהנצחונות שלהם (-ו-94 ומטה בהפסדים). הסדרה הבאה שלהם היתה מול הניקס, שנראו טוב בסיבוב הראשון, ניצחו את שני המשחקים הראשונים בבית, אבל בסופו של דבר נכנעו לאוסף בלתי נגמר של פציעות שכלל את מיצ'ל רובינסון, ג'וליוס רנדל, בויאן בוגדנוביץ' ואו ג'י אנונובי. ברונסון לקח אותם על הכתפיים, אבל זה לא הספיק, כשגם ההגנה המצוינת שלהם קרסה, והצליחה לשמור על הפייסרס מתחת ל-111 נק' רק במשחק אחד מתוך השבעה.
הסדרה מול בוסטון הראתה שני דברים: שההתקפה של הפייסרס היא הדבר האמיתי, ושהם יותר מדי צעירים כדי להתמודד עם קבוצה כל כך דומננטית. המשחק הראשון כבר היה אצלם בידיים, כשהם נתנו לסלטיקס הוצאת חוץ והפסידו בהארכה. המשחק השני לא היה קרוב במיוחד. האליברטון נפצע ולא שיחק בשלישי וברביעי, ועדיין הפייסרס נתנו הופעות הירואיות, בדגש לנמבהארד שנראה כמו סופרסטאר. שני המשחקים נגמרו בהפרש של שלוש נקודות לבוסטון כל אחד, והפייסרס סיימו את דרכם עם הגעה לגמר אזורי, פייט יפה והרבה כבוד.
קיץ חם:
הפייסרס לכל הפחות עמדו במטרות שלהם העונה, וכנראה עברו אותן בגדול. אז מה עושה קבוצה צעירה שכרגע הגיעה לגמר אזורי? קודם כל, משמרת את הסגל. פסקל סיאקאם קיבל את חוזה המקס שטורונטו לא רצו לתת לו, אבל הוכח בפלייאוך שמגיע לו. אובי טופין שהפתיע לטובה הוחתם לארבע שנים בכמעט 60 M$. ארון ניסמית' הוחתם לשלוש שנים ב-33. טי ג'יי מקונל, שהיה לו ביקוש ברחבי הליגה, קיבל 50 ל-5 שנים. אנדרו נמבהארד קיבל הארכת חוזה בכמעט 60 מיליון ל-3 שנים, ובסך הכל הפייסרס הבטיחו שהסגל שהצליח להם יעמוד לרשותם לפחות בשלוש השנים הקרובות, וכולם בחוזים שנראים סבירים פלוס יחסית למה שהולך בליגה.
את שתי בחירות הסיבוב הראשון שלהם הפייסרס נתנו לטורונטו, אבל בחירת סיבוב שני גבוהה הביאה להם את ג'וני פרפי, קלע גבוה ורזה שאמור להשתלב נהדר בהתקפה השוטפת שלהם. לא בטוח שעם העומק שיש לקבוצה הזו בכנפיים, הוא יראה מספיק דקות.
השלים את הסגל ג'יימס וייזמן, עוד אחד בשורה ארוכה של אכזבות מהבחירה השניה בדראפט. אחרי שנכשל בגולדן סטייט ובדטרויט הוא ינס להוכיח את עצמו כגבוה שלישי ואולי בכל זאת להשתלב בליגה.
כמה משחקני המשנה עזבו. ג'יילן סמית', שהצליח לשקם את הקריירה באינדיאנה אחרי התחלה רעה בפיניקס, נפל בעדיפות מאחורי טופין וג'קסון ועזב לשיקגו. קורי ג'וזף עבר קצת את ימיו כרכז מחליף איכותי, ועזב לאורלנדו. פורקן קורקמאז לא ממש השתלב וחזר לאירופה. דאג מקדרמוט, שהיו לו ימים יפים יחסית באינדיאנה, חזר מתקופה לא מוצלחת בספרס, לא השתלב, וכרגע מקומו ב-NBA בספק.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
אינדיאנה נמצאת במצב שרוב קבוצות הליגה היו שמחות להיות בו. יש לה את הכוכב שלה בדמות טייריס האליברטון. אחרי פתיחת העונה שעברה, אף אחד לא יתפלא אם יגיע העונה לחמישיית ה-NBA הראשונה. פסקל סיאקאם הוא כוכב משנה שהראה שהוא ראוי למעמד, גם בריצת האליפות בטורונטו וגם כשעשה צרות להגנות המצוינות של בוסטון והניקס בפלייאוף. ניסמית' הוא 3&D לפי הספר. נמבהארד הראה שהוא שחקן שמסוגל להתעלות כשחשוב ויכול כבר העונה לתפוס את מקומו כשחקן חמישיה מעל הממוצע בליגה. טרנר הוא אחד החוסמים הטובים בתולדות הליגה, וקולע מספיק טוב גם משלוש וגם מחצי מרחק כדי שהגנות ייאלצו לכבד אותו.
הספסל גם הוא לא רע בכלל – מקונל וטופין הוכיחו את עצמם בפלייאוף הקודם. גקסון הראה שהוא לפחות שחקן הגנה טוב. בן שפארד נראה מצוין לפרקים משמעותיים, ומאת'ורין ו-ווקר הם כשרונות רציניים.
הפייסרס הולכים לקחת את העונה הזו כדי לראות אם הקבוצה הצעירה שלהם מסוגלת ללכת עוד צעד קדימה, והם יצטרכו לעשות אותו בעיקר בהגנה. התחושה היא שהם מספיק גדולים, אתלטיים ופיזיים כדי להיות לכל הפחות בסדר. לטרנר יש הרבה מה להשתפר בתחום הזה – הוא מחפש יותר מדי את החסימה, לא שם גוף וסוגר את הצבע, ומשאיר יותר מדי מרחב להתקפות יריב שנגמרות בסל קל כשן לא נחסמות. גם האליברטון יצטרך להשתפר – עם כל גדולתו בהתקפה, הוא מספק הרבה פחות מדי התנגדות כשמנסים לעבור אותו עבור שחקן גבוה ואתלטי כמוהו.אובי טופין גם הוא מפתיע לרעה בכמה שההגנה שלו גרועה,אבל גם הוא שחקן צעיר שיש לו הרבה לאן להשתפר.
את ההתקפה הם יחפשו לשמר, בעיקר. הכל שם עובד מצוין – שיתוף הכדור, הקליעה, התנועה. אפילו בלי האליברטון הם הצליחו לקלוע בקלות מול קבוצות הגנה נהדרות. לא לגעת.
לפייסרס יש עוד כיווון לשיפור, אם יחפשו טרייד על הצעירים שלהם – שפארד, ג'קסון, מאת'ורין, ווקר ופרפי נראים כולם כמו שחקנים שיכולים לכל הפחות לצמוח לרול פליירס בעלי ערך. מאת'ורין לקח על עצמו הרבה עומס התקפי בדקות שלו, הצליח לשפר מאוד את הקליעה, ונראה כסקורר עתידי פוטנציאלי. שפארד נראה כמו מי שיכול להתפתח ל-3&D איכותי. ווקר קיבל יחסית מעט דקות בעונה שעברה, אבל קלע היטב ונחשב לשחקן הגנה טוב, כך שהפוטנציאל שם ברור. ג'קסון הראה פוטנציאל ברור כרים ראנר ומגן טבעת, ועשוי לפרוח בסיוטאציה הנכונה כמו שגאפורד פרח בדאלאס. אפילו פרפי, שהוחתם על חוזה ארוך ולא אופייני לבחירת סיבוב 2, יכול להיות בעל ערך לקבוצה הנכונה. טרייד על קבוצה כלשהי מבין החבר'ה האלה יכול להביא לפייסרס עוד שחקן רציני מקבוצה שמתעדפת עתיד על הווה.
בסך הכל נראה שגם הנהלת הקבוצה וגם רוב האוהדים והאנליסטים לא מתרשמים יותר מדי מההצלחה בפלייאוף בעונה שעברה. ההנהלה בחרה בהמשכיות ולא חיפשה טרייד אגרסיבי כמו זה שהביא את סיאקאם. אינדיאנה מדורגת כרגע 15 בסיכויי האליפות, יחד עם הפליקנס וההיט. קצת עצוב.
תחזית:
בהנחת בריאות, הפייסרס יכולים להפתיע העונה. קצת יותר תיאום הגנתי יביא אותם להגנה ממוצעת בליגה. ההתקפה הנהדרת תישמר. הם יסיימו במקום הרביעי עם 52 נצחונות, ויודחו על ידי בוסטון בסדרה קשה מאוד.
