"גיל הוא לא פקטור – ניסיון, עם מי עבדת וההרגלים שאימצת הם הדברים הכי חשובים כדי להצליח בתפקיד הזה". הציטוט נלקח ממסיבת העיתונאים שנערכה ב-21 ביוני 2012 לכבוד מינויו של רוב הנגין לתפקיד הג'נרל מנג'ר של אורלנדו. הדובר הוא אלכס מרטינז, מנכ"ל ונשיא המועדון. הניגן בן ה-30 הפך למנהל הצעיר ביותר בליגה והשני בהיסטוריה.
חודש ויום אחרי פיטורי הצמד סטן ואן גנדי ואוטיס סמית' (מנג'ר), אורלנדו לקחה סיכון גדול בעצם מינויו של הניגן, אבל כפי שרמז מרטינז השיקול המרכזי היה הניסיון הרב יחסית שצבר, למרות גילו, בזכות תקופות של ארבע שנים בסן אנטוניו ואוקלהומה סיטי. המנג'ר נחת בצומת דרכים עבור המועדון – אחרי שתי עונות מדשדשות והדחה כבר בסיבוב הראשון, כאשר ברקע סאגה מתמשכת סביב עתידו של דוויט הווארד כוכב הקבוצה, כשפיטוריו של ואן גנדי רמזו אפשרות שהבעלים כבר לקחו צד בעימות. אבל בעולם האמיתי, הווארד כבר לא היה יכול להישאר שחקן אורלנדו: זיגזוגים בהצהרות שלו כלפי המועדון על מימוש או אי מימוש אופציות שחקן, דרישות לטרייד, סממנים ראשונים לפציעות (החמיץ 28 משחקים בעונתו האחרונה באורלנדו) ובעיקר חוסר מנהיגות ממי שנבנה במשך כמעט עשור כמנהיג הקבוצה, הובילו לאחד מהטריידים הגדולים של שנות ה-2000:
במבט לאחור, הצעד המשמעותי השני של הניגן (הראשון היה מינויו של ז'אק וון למאמן הקבוצה), הפך גם להחלטה הטובה ביותר שקיבל, בייחוד אחרי שנחשף שהווארד כבר כמעט עבר לנטס. הווארד נבחר 5 פעמים לחמישיית העונה של הליגה ו-4 פעמים בחמישיית ההגנה בזמן השהות באורלנדו, לעומת שיבוץ אחד בלבד בחמישיית ההגנה מאז שהועזב. הווארד גם לא זכה להצלחה, קבוצתית או אישית, יוצאת דופן שהצדיקה את היחס אליו כאול-סטאר. בתמורה להווארד אורלנדו קיבלה את אחד מהסנטרים ההתקפיים הטובים בליגה – ניקולה ווצ'ביץ'. ווטרנים סולידיים בדמותם של אפללו והארינגטון והרוקי הכשרוני מו הארקלס. בנוסף לחיזוק הסגל, המג'יק קיבלו גם בחירת דראפט מפילדלפיה (2014) אותה הם ניצלו לטרייד על שאריץ' בתמורה לאלפריד פייטון, מי שסומן כרכז העתיד של הפרנצייז'.
הניגן זיהה קבוצה בירידה והלך למהלך של בנייה מחדש. באופן לא מפתיע שתי העונות הראשונות הסתיימו עם 20 ו-23 נצחונות בהתאמה, אבל הניגן ניצל את הזמן כדי לעשות עוד כמה מהלכים מעניינים, בין השאר טרייד שהעביר את חביב הקהל ג'יי ג'יי רדיק בתמורה לעוד כישרון צעיר – טוביאס האריס ושנה לאחר מכן אפללו חזר לדנבר בתמורה ל-אוון פורניה, עוד כישרון צעיר וחסר ניסיון. המאזן השלילי של המג'יק סייע לה לקבל בחירות גבוהות יחסית שתורגמו להחלטות טובות של ההנהלה – עם רוח גבית של פוטנציאל, אורלנדו עמדה לפתוח את עונת 2014/15 עם שלד של ווצ'ביץ', האריס, אולדיפו, פייטון וגורדון.
אבל את מגע הקסם היחסי של הניגן בכל מה שקשור לדראפט, קשה למצוא בכל מה שנוגע בהחתמת שחקנים חופשיים – אורלנדו לא השכילה להקיף את הצעירים בשחקנים ותיקים שיסייעו להגעה לפלייאוף, חוזיי פילרים לבן גורדון (9 מיליון לשנתיים) וצ'נינג פריי (32 מיליון לארבע שנים) סימנו שאורלנדו מתקשה למלא את החסר בכל מה שנוגע לווטרן מוביל, למרות אינספור חוזי רוקי ושפע של מקום תחת תקרת השכר. קצת מפתיע בהתחשב בעובדה שהמג'יק בחרו לא להשוות את הצעת החוזה של ראיין אנדרסון מהפליקנס (כבר ב-2012), ושיחררו את ג'אמיר נלסון ללא תמורה – שני שחקנים שהשתייכו ל-DNA המנצח של המועדון בתחילת העשור.
בניגוד גמור לציפיות הגבוהות, ואחרי פתיחה זוועתית של 15-37 כולל 10 הפסדים, רצופים ז'אק וון פוטר. את המשך העונה העביר ג'יימס בורגו, במה שנראה כניסיון די ברור של אורלנדו לעוד עונה של טנקינג, בייחוד אחרי פציעה קשה של ארון גורדון כבר אחרי 11 משחקים שגרמה לו להחמיץ חלק משמעותי בעונת הרוקי שלו. עונה שלישית ללא הגעה לפלייאוף או משהו שנראה אפילו קרוב לכך והלחץ בפלורידה גבר.
את דראפט 2015 מלא ההייפ, המג'יק הפכו למריו הזוניה בבחירה החמישית. בניגוד לדראפטים קודמים, בחירות שהגיעו אחרי כבר כללו כמה שמות נוצצים יותר – עמנואל מודיאיי ודווין בוקר בעמדת הגארד, ג'סטיס וינסלו המוכח מאוניברסיטת דיוק בעמדה שלוש או לחילופין סנטר טקסט המבטיח מיילס טרנר. בהנחה שאורלנדו בנו על ארון גורדון בעמדה 4 ואולדיפו את פורנייה בעמדה 2 הבחירה בהזונייה נראתה כבר אז כהימור גבוה מדי. בקיץ אורלנדו שוב כשלה בהבאת פרי אייגנ'ט בולט – הפעם פול מילסאפ היה על הכוונת עם חוזה מקסימלי של 80 מיליון לארבע שנים, מילסאפ אהב את הפיץ' של אורלנדו אבל בחר להשאיר את הכישרון שלו באטלנטה. אם צריך לסמן את נקודת המפנה של הפרנצייז' מקבוצה בתהליך בנייה לקבוצה בסחרור, צריך להסתכל על קיץ 2015.
אם איבקה לא ימשיך באורלנדו וסאבוניס יתפתח לגבוה לגיטימי בליגה, הטרייד על אולדיפו ידורג כאחד מהגרועים בעשור האחרון. הנה קצת ממה שהוא נתן לקבוצה – על הטרייד עצמו בהמשך.
אחרי אי הסיפוק מ-וון, שנחשב סטטיסטית לאחד מהמאמנים הגרועים בתולדות המשחק, אורלנדו בחרה לתפקיד המאמן את סקוט סקיילס, אייקון במועדון ומאמן שנחל הצלחה בפיניקס, שיקגו ומילווקי (בייחוד שתי הראשונות) אבל לא זכה לסיים במלואה את העונה האחרונה שלו באף אחד משלושת המועדונים. מעבר לשיקול במינוי סביב ההיכרות עם טוביאס האריס במילווקי, עיקר ההגעה יוחסה בדיעבד בעיקר לקשר החזק במשחק השנים עם אלכס מרטינז – האיש החזק באורלנדו. שווה להתעכב קצת על מרטינז שנמצא במועדון כבר מ-1989, אז מונה בגיל 25 למנהל יחסי הציבור בארגון. נשיא הקבוצה כיום התחבר במהלך השנים למשפחת דה-ווס, בעלי השליטה במועדון, בייחוד לריצ'ארד אב המשפחה. מרטינז היה באורלנדו בתקופת הפריחה של תחילת/אמצע שנות ה-90 שם פיתח יחסי חברות עם סקיילס. לאחר עשר שנים עזב וחזר כדי להפוך לדמות הכלכלית הדומיננטית במג'יק וגם לאחד מהאנשים החזקים והמשפיעים ביותר בפלורידה.
אם ההנהלה הבכירה באורלנדו הייתה רגילה לחשיפה בעיקר סביב המעבר לאמווי סנטר ארינה ב-2010, סוגיות אחרות החלו לעלות, הפעם סביב החלטות מקצועיות – סקיילס לא הסתדר עם פייטון כרכז הבכיר והסטטוס שלו כ-"משרת אמון" של הניגן הובילו לטרייד שנחשב עד עכשיו כמהלך שמגדיר בעיני רבים את התקופה של הניגן במועדון – טוביאס האריס, הקלע המוביל של הקבוצה, נשלח בפברואר 2016 לדטרויט בתמורה לברנדון ג'נינגס וארסן איליאסובה – שניהם בשנה אחרונה של חוזה. ג'נינגס לקח נפח משמעותי מעמדת הרכז עם כמעט 20 דקות למשחק, אבל בסופו של דבר שניהם לא חידשו חוזה והקבוצה ויתרה על נכס רציני בתמורה לכלום מלבד מקום תחת תקרת השכר. מאזן הקבוצה אמנם השתפר בעשר ניצחונות ל-35 אבל עדיין ללא הגעה לפלייאוף, אורלנדו לא סימנה את עצמה כיעד אטקרטיבי מספיק לשחקנים חופשיים.
המינוי של סקיילס לא הוכיח את עצמו, ואם רצינו לקבל עוד רמז על התנהלות בעייתית מאחורי הקלעים, המאמן שחתם ל-4 שנים התפטר עוד במהלך קדם העונה (עוד בהרחבה על כישלון סקיילס כאן). מי שחיפש תשובות ברורות לא בהכרח קיבל אותן במסיבת העיתונאים שערך סקיילס: "לאחר הרבה מחשבה, הגעתי למסקנה שאיני המאמן המתאים עבור הקבוצה… אני מבין שהחלטה כזאת עלולה ליצור תהיות…" סקיילס גם בחר לציין שההחלטה היא שלו בלבד ונבעה רק מתחושה אישית. עדיין, התפטרות של מאמן היא לא דבר שכיח, בטח אחרי עונה אחת. באופן לא רשמי ברור שסקיילס והניגן לא הצליחו לשלב כוחות בייחוד עם הגב היותר מוירטואלי שסיפק מרטינז.
הניגן ניצל את את הסערה סביב סקיילס למאמץ, אולי אחרון, להתוות אג'נדה במועדון. תחילה פרנק ווגל, אחד מהמאמנים ההגנתיים הטובים בליגה והמבוקשים של הקיץ האחרון, הונחת אחרי מספר עונות בהן אינדיאנה דורגה גבוה או ראשונה בדירוגי האפקטיביות ההגנתית. עניין ההגנה ובעיקר היכולת לשמור מתחת לסל הדאיג מאוד את הצוות המקצועי והוביל להימור גדול מאוד – טרייד של ויקטור אולדיפו,מהשחקנים היוצרים הבודדים שעוד נשארו בסגל הקבוצה, ובחירת דראפט (סאבוניס) עבור סרג' איבקה מאוקהלומה סיטי. רבות דובר כבר על המהלך הזה, אבל הניגן, שדחף לבחירה של איבקה בדראפט עוד מימיו בת'אנדר, ראה את הפורוורד כשחקן ורסטילי שלא בא מספיק לידי ביטוי ויכול לפרוח כשחקן מוביל. ההחתמה של ביסמאק ביומבו לחוזה גדול (17 מילון לשנה לארבע עונות) אחרי פלייאוף מוצלח אחד במדי טורנטו, סגרה קו קדמי עמוס מאוד של ווצ'ביץ' וגורדון בנוסף לשני המצטרפים.
ההתפתחות של ארון גורדון היא אחת מהפקטורים המשמעותיים לקצב ההתקדמות של אורלנדו, כאן בראיון מתחילת העונה עם קואץ' ניק על האלמנטים שהוא משפר במשחק שלו שלו ומה ווגל מצפה ממנו.
ווגל הסית את גורדון לעמדה מספר שלוש, מה שלא הוכיח את עצמו בגלל מגבלות השחקן שאמנם הפך ורסטילי יותר עם השנים אבל עדיין מתפקד כטווינר לא אפקטיבי. ההימור על קבוצה הגנתית ללא שחקנים יוצרים מסתמן ככישלון כשאנחנו קרבים לקו מחצית העונה. ללא אולדיפו והאריס אורלנדו הפכה לקבוצה מוגבלת מאוד בצד ההתקפי – ירידה במדדים התקפיים ובמפתיע דווקא ספיגה של יותר נק' פר 100 פוזשיינים. הבעייתיות הכי גדולה בבנייה של הסגל השנה היא חוסר ההירכייה – די.ג'יי. אוגוסטין כבר פתח העונה ב-20 משחקים, ווצ'ביץ' וביומבו פתחו בכמות כמעט שווה של משחקים (23 ו-22 בהתאמה), השחקנים המשלימים ג'ף גרין וג'ודי מיקס כבר פתחו ב-9 משחקים כל אחד. אורלנדו היא אחת מהקבוצות שעושות הכי הרבה חילופים בליגה ועדיין לא מצאה את המפתח להצלחה בסגל הנוכחי. בעיקר בולטים הכישלונות בבניית הסגל: החתמה של שחקנים בינוניים לצד ריבוי שחקנים עם תפקיד ספציפי בלבד.
הרכבים עם אוגוסטין ו-ווצ'ביץ' אפקטיביים יותר, אבל חושפים את אורלנדו לבעיות בהגנה בגלל הגודל של אוגוסטין, שנאלץ להתמודד עם גארדים פיזיים כל משחק (בלי אולדיפו) והכבדות של ווצ'ביץ'.
עם מאזן שלילי של 18-28 בזמן כתיבת הטור, אורלנדו רחוקה חמישה משחקים משיקגו במקום השמיני. לניו יורק, מילווקי ודטרויט יש מאזנים טובים יותר. להוציא טרייד שישפר משמעותית את ההתקפה של אורלנדו, כנראה שגם השנה הקבוצה תראה את הפלייאוף רק במסך הטלוויזיה. בניגוד לשנים עברו, המינוי של ווגל, הטריידים המשמעותיים וההחתמות שבוצעו בשנתיים האחרונות שמות את הניגן על הכיסא החם – ללא הגעה לפלייאוף סביר להניח שאורלנדו (שיכולה לפנות מקום בתקרת השכר) תצליח אולי לשמר את איבקה בחוזה מוגזם אבל לא תצליח למשוך רכז דומיננטי סטייל כריס פול או ג'רו הולידיי, ותכוון לשדרוג התקפי בעמדה שלוש באמצעות גורדון הייוורד או רודי גיי. סביר להניח שאת הקבוצה שכבר לא יכולה להרשות לעצמה יותר להתרסק אבל עדיין לא מצליחה להתרומם כבר לא ינהל הג'נרל מנג'ר הצעיר בליגה.
