מורשת דייוויד סטרן

"אתה חייב להאמין בדרך שלך. אינך יכול לפחד להיות שונה"

לא מעט פעמים כשמדברים על הכדורסל הנוכחי מדברים על הכדורסל המודרני, ומתייחסים לעידן המודרני של ה-NBA. אולי בעתיד יקבעו שהוא הסתיים עם תחילת עידן חדש ב-2015, אבל עד אז העידן הזה התחיל בשני גלים: הגל הראשון היה ב-1979, כשמג'יק ג'ונסון ולארי בירד נכנסו לליגה בתור הפנים החדשות, ויחד איתם נכנסה קשת השלוש למגרשים. הגל השני של תחילת העידן היה ב-1984, כשמייקל ג'ורדן נכנס לליגה ודייוויד סטרן קיבל לידיו את המושכות.

באותן שנים הליגה הייתה בפגיעה תדמיתית אדירה, מלאה בסמים, עם חוסר עניין טלוויזיוני וקבוצות שהיו על סף פשיטת רגל. סטרן נכנס לתפקיד, ומהר מאוד גילו שהיהודי הגוץ בעל החיוך החביב הוא השריף החדש שבא לנקות את העיירה. כנראה שהיום הסגנון הקשוח שלו לא היה מתקבל בעין יפה, אבל אז זה מה שהיה צריך. כשלב ראשון הוא ניגש לטפל בבעיית הסמים, וממש לא היה נחמד עם השעיות ובדיקות. אבל זה היה צעד הכרחי בשביל השלב הבא.

היום, עם מהפיכת האפליקציות והאינטרנט, נראה לנו הגיוני שכל משחק שאנו רוצים לראות זמין לצפייה מיידית, אולם אז זה לא היה ככה. בשנות השבעים היו משחקים שלא שודרו בשידור ישיר! אתם יכולים להבין בכלל איך זה יכול להיות שמשחק, ולפעמים גם משחק פלייאוף, מצולם, מוקלט ומשודר לצופים כמה שעות לאחר מכן? סטרן היה עו"ד מסחרי, כך שלהגיע לדיונים על חוזי שידור עם רשתות טלוויזיה היה מהדברים המוצלחים שבהם עסק. כמובן שעזרה לו מאוד גם העובדה ששלושת החבר'ה שצוינו בהתחלה הגיעו לליגה, וסטרן בהחלט סחט עד הטיפה האחרונה את הלימון הזה עם היריבות המעט מעושה בין בירד למג'יק לצד היכולות של ג'ורדן. הכוכבים היו מנוע הצמיחה, וסטרן היה הטייס.

For 30 years as NBA Commissioner, David grew the NBA to become one of the most popular leagues in the world with his revolutionary ideas. He took the NBA Finals from tape delay to live games & then began every Sunday on CBS highlighting Larry Bird’s Celtics & my Showtime Lakers.

— Earvin Magic Johnson (@MagicJohnson) January 1, 2020

סטרן רצה לצאת מחוץ לגבולות ארה"ב, אבל בשביל מיתוג צריך סלוגן קליט, לוגו. אז אחרי שניקה את הליגה, הוא שלח את הכוכבים לאולימפיאדה ודאג לעניין עולמי, הליגה החלה תהליך של מיתוג. מי שגדל בשנות ה-90 זוכר את הסלוגן I Love This Game שליווה את הליגה, ולכולנו היה ברור שאנחנו אוהבים את המשחק הזה, מעולם אחר. למי שלא היה אז, או למי שרוצה להיזכר:

בשלב הבא צריך היה קצת לנקות את המשחק מהתדמית ה"שחורה" ובשביל זה סטרן ניצל את ה'מאלס אין דה פאלאס' להגברת החוקים נגד אלימות, על מנת שיהיה יותר כדורסל ופחות מכות (קצת קשה למכור ספורט עם תדמית של מכות, למרות שהיו אלה שנות הפריחה של ה-WWE אז אולי כן…), וגם דרש מכל השחקנים להתלבש בבגדים יצוגיים. הכוכבים התמרמרו על כך, ואלן אייברסון אף טען שזה חוק אישי נגדו, אך מהר מאוד אימצו את זה וכיום ההגעה של השחקנים לאולם הפכה לתצוגת אופנה.

יורשו של סטרן, אדם סילבר, קצת איזן את הגישה הקשוחה והגיע בתור הנחמד והקשוב לשחקנים, כך שרק העונה, למשל, אמביד וקא"ט הושעו רק ל-2 משחקים אחרי שהתחילו קטטה. אצל סטרן לא היה נשמע כדבר הזה. כשכרמלו אנתוני נתן מכה בפנים של מרדי קולינס, ספק מאגרוף ספק סטירה, הוא הושעה ל-15 משחקים. נכון, לא עם הכל כולם הסכימו, ולא עם הכל כולם היו מרוצים. אבל בסופו של דבר ה-NBA הפכה לליגה פופולארית ברחבי העולם, עם קרוב למיליארד אוהדים (מתוכם 300 ומשהו מיליון סינים שצופים למרות דריל מורי). כל צעד שלו נוצל וחושב לאיך להפוך את הליגה לגלובלית, מצליחה ומרוויחה יותר.

בעצם, לא כל צעד. הוא ידע גם ללכת נגד דעת הקהל בדברים שהיו חשובים מוסרית. ב-1992 מג'יק ג'ונסון הודיע על פרישה בשל מחלת האיידס. דייוויד סטרן מיהר לחבק אותו ולא רק מטאפורית, גם פיזית במשחק האולסטאר, בחיבוק שהבהיר מהר מאוד גם לכוכבים (כן קארל מאלון) שהוא לא לבד, ואם אתם מתעסקים איתו, אתם מתעסקים עם הליגה. ג'קי מקמאלן סיפרה בספרה "When the Game Was Ours" שכשמג'יק רצה לעשות קאמבק וברחבי הליגה שחקנים ומנג'רים התנגדו, סטרן, שבדק עם רופאים ווידא שהמצב לא מסכן, נעמד על הרגליים האחוריות והבהיר לכולם שאם הם אינם רוצים נשאי איידס בליגה, אז אין בעיה. יהיו בדיקות חובה לכל השחקנים ואנשי הסגל. בסופו של דבר המנג'רים התקפלו ומג'יק חזר לליגה. השריף הקשוח הראה גם לב כשצריך.

David Stern was such a history maker. When I announced in 1991 I had HIV, people thought they could get the virus from shaking my hand. When David allowed me to play in the 1992 All Star Game in Orlando and then play for the Olympic Dream Team, we were able to change the world.

— Earvin Magic Johnson (@MagicJohnson) January 1, 2020

היו לו גם חסרונות, והופנו כנגדו לא מעט ביקורות, חלקן מוצדקות. מהבחינה הזאת העברת השרביט לאדם סילבר הגיעה בזמן. אזכיר רק 2 ביקורות שהוא קיבל, אחת לא בצדק והשנייה כן. הלא מוצדקת הייתה לגבי הטרייד על כריס פול. אחת מהטענות השגויות שמועלות בנושא היא שהליגה הטילה וטו. שיהיה ברור: הליגה לא יכולה להטיל וטו על טריידים, והיא גם לא הטילה במקרה הזה. לפי נוהלי הטריידים, המנג'ר צריך להביא כל טרייד לאישור הבעלים – ובאותו זמן הייתה זו הליגה. ליתר דיוק שותפות בין כל שאר בעלי הקבוצות. דל דמפס, שהוא באמת מנג'ר גרוע, החליט שאם כרגע הקבוצה בניהול הליגה הוא לא צריך לעשות זאת. סטרן חשב שזה טרייד גרוע עבור ניו אורלינס ושהמועדון יכול וצריך להשיג תמורה גבוהה יותר, מה שאכן קרה בסופו של דבר. מצד שני, הביקורת כלפי הסאגה של דונלד סטרלינג תישאר כתם על מורשתו של סטרן. כתם לא מובן וכנראה שהיחיד.

לא מעט פעמים אנחנו סופרים אליפויות ואת מבחן התוצאה. במבחן התוצאה סטרן לקח ליגה מפסידה שלא הרבה צופים בה בשידור ישיר, והפך אותה לליגה גלובלית, שמתרחבת ועוד ועוד מועדונים מצטרפים אליה מבלי שאף אחד פשט רגל. הוא גם הקים את ה-WNBA והפך את הספורט הזה באמת למשהו שאנחנו אוהבים.

אז נוח בשלום על משכבך דייוויד, ותודה על הכל. אתה ה-MVP האמיתי.