החלק שכולנו חיכינו לו הגיע: הסיבוב השני של הפלייאוף. 4 הגדולות במזרח מתנגחות זו בזו ובצד המערבי מתקיימת הסדרה שרבים חושבים שיכלה להיום סדרת הגמר בין גולדן סטייט ליוסטון וסדרה שמבטיחה להיות מהנה והתקפית בין דנבר לפורטלנד.

לאחר מחזור משחקים 1 (בסדרה של טורונטו נגד פילי התקיים כבר המשחק השני נכון לכתיבת שורות אלה) ישנם 3 נושאים שבעיניי שווים דיון ואעלה אותם בטור הזה.

1. זריקת החצי מרחק קמה לתחייה:

בעידן הנוכחי, עידן האנליטיקס, שמקדש את הזריקות מקשת השלוש ומאיזור הטבעת, זריקת החצי מרחק נחשבת דיי בצדק לזריקה הכי פחות יעילה בכדורסל. רוב הקבוצות בליגה  מפקירות במודע את האיזור הזה בהגנה בכדי "לעודד" את שחקן ההתקפה לקחת זריקות משם ולמנוע ממנו את השלשות והלייאפים.

השיטה הזו בהחלט הניבה פירות ובשנים האחרונות חלה ירידה בקרנה של הזריקה שהייתה הסמל של שנות ה- 90 ותחילת שנות ה-2000. בפלייאוף הנוכחי לעומת זאת אנו חוזים בקאמבק מרשים שלה.

ראינו את קאווי לנארד "טוחן" את אורלנדו בסיבוב הראשון וגם פילדלפיה לא מצאה תשובות לקליעות שלו משם.  קווין דוראנט מנצל את המיס מאצ'ים שלו בעיקר בזריקות מהטווח הזה,  סן אנטוניו של גרג פופוביץ' כמעט ונצחה את הסדרה מול דנבר כאשר זריקת המיד ריינג' היא הנשק העיקרי שלה, ובוסטון בניצחון על מילווקי נהנתה ממטווח של אירוינג הורפורד מוריס ועוד, שנהנו מנדל"ן חופשי באיזור הזה (הרבה בזכות מהלך הפיק אנד פופ).

החופש שהרבה הגנות מאפשרות מהאיזור "האסור" הזה מאפשר לקלעים טובים זריקות חופשיות, ולפעמים צריך לקחת מה שההגנה נותנת. זריקה חופשית מאיזור לא יעיל לפעמים עדיפה על זריקה עם שמירה צמודה מאיזור יעיל יותר. זריקת המיד ריינג' לא תיכחד בזמן הקרוב.

2. ההגנה של בוסטון על יאניס:

משחק מספר 1 בסדרה של מילווקי נגד בוסטון הוכיח לנו בפעם המי יודע כמה שאין הרבה מאמנים שיודעים להכין קבוצה לפני משחק בצורה כל כך טובה כמו בראד סטיבנס. סטיבנס הורה לקבוצתו לבצע הגנה שמקשה מאוד על יאניס לחדור לצבע כמו שהוא אוהב, גם במשחק העומד וגם בהתקפות מעבר. כאשר יאניס יוצא עם הכדור לכיוון הטבעת, באופן אוטומטי 2, 3 ואפילו 4 (!) שחקנים מצטופפים מולו כמן חומה לפני הצבע. את החומה הזו מוביל בגאון אל הורפורד שמפתח לעצמו שם כוכב הגנתי מופלא בפלייאוף לאחר שבעונה שעברה התמודד גם עם אמביד בצורה מעוררת השראה. יאניס בלא מעט מקרים ניסה ללכת בכוח על ההגנה הזו (קשה להאשים אותו עם הנתונים הפיזיים שלו) וזה עבד לטובת בוסטון, וכבר לא מעט אנשים הספיקו להכריע את הסדרה לטובת הסלטיק.דבר נוסף שעבר לטובת בוסטון היא העובדה שמילווקי החטיאו המון זריקות דיי חופשיות מבחוץ שהם בדר"כ קולעים, זריקות שהתאפשרו עצם העובדה שרוב ההגנה של בוסטון צופפה והתמקדה על יאניס. במצבים שיאניס כן שחרר את הכדור, הוא הצליח למצוא את הקלעים הפנויים שפשוט לא פגעו. אני מאמין שבמשחק הבא מילווקי תדע לנצל את הזריקות האלה וכנראה שתשווה את הסדרה, ויהיה מעניין מאוד לראות איך סטיבנס יגיב לזה: האם הוא ימשיך באותה טקטיקה הגנתית וייתן לקלעים של מילווקי להוכיח את עצמם ולנסות לנצח, או שירד ממנה וישחרר את יאניס. בכל מקרה, צפוי להיות מעניין מאוד, וזה לטעמי דו קרב המאמנים המרתק ביותר בפלייאוף.

3. הקבוצה של דוראנט:

במהלך 3 שנותיו של דוראנט בווריורס, ההרגשה הייתה שדוראנט הוא השחקן הטוב ביותר בקבוצה, אך סטף קרי הוא השחקן החשוב בקבוצה, ובהחלט אפשר להבין למה. דוראנט הוא השחקן הכי בלתי עציר בליגה, אך סטף קרי פותח להתקפת הקבוצה שטח ונתיבים שגורמים לכל הקבוצה להראות טוב יותר.

בפלייאוף הנוכחי אנחנו רואים שדוראנט מקבל יותר ויותר מקום וחשיבות בהתקפה ושמעמדו בהירככיה הקבוצתית תפס פער לא מבוטל מקרי. בעונה הרגילה זה נבע בעיקר מפציעות של סטף, אך בפלייאוף זה משהו שונה. דוראנט התפוצץ על הקליפרס עם 35 נקודות למשחק באחוזים מעולים ונראה כרגע מול יוסטון כנשק המרכזי של האלופה. גם מספר הזריקות של דוראנט לעומת קרי מראה שדוראנט לוקח על עצמו יותר – 20.7 זריקות מהשדה של דוראנט לעומת 14.3 בלבד של קארי.

למרות שזה לא דבר רע להיות מובל ע"י הסקורר הכי טוב בפלנטה, אין בכלל ספק שכאשר סטף קרי טוב כל הקבוצה טובה יותר.

עד עכשיו בפלייאוף סטף דיי אנמי עם ממוצעים של 23.7 נקודות ו- 5 אסיסטים "בלבד", אך חלק מזה נובע לטעמי מהרצון של סטף לתת לדוראנט את הבמה מול הקליפרס לנצל את היתרון שלו על השומרים שהקליפרס שמו עליו. כל מי שטוען שקרי לא מגיע לפלייאוף צריך להסתכל בצורה מרחבית על כל הקריירה שלו בפלייאוף ולא בצורה נקודתית על משחק כזה או אחר (אגב במשחק הראשון מול יוסטון כאשר הוא היה חלש, הוא קלע זריקה מאוד חשובה בסיום).

דוראנט הוא שחקן נדיר ונראה כרגע כמו השחקן הטוב בעולם, אך אם הווריורס רוצים להיות במיטבם, הם צריכים שסטף קרי יתעורר.

https://twitter.com/warriors/status/1122189162315038720

 

נקודות נוספות ששוות איזכור:

* אין ספק שאמביד השחקן הכי טוב בפילי, אבל דווקא בלעדיו ראינו את פילדלפיה מציגה כדורסל לא פחות טוב מאשר איתו על הפרקט. בן סימונס יעיד על כך בהתפוצצות שלו במשחק 3 בברוקלין, וכל פילי שיחקו טוב מאוד היום בניצחון על טורונטו כאשר בלא מעט דקות גרג מונרו היה על המגרש.

* אריק גורדון נותן פלייאוף מעולה. רובנו מסתכלים על גורדון כיוצר השלישי של הרוקטס מאחורי הארדן ופול וכסקורר שיכול לתת להם מנוחה, אך גורדון משחק גם בצד השני של המגרש בצורה מצויינת , ואחרי שאמלל את דונובן מיטשל בסיבוב הראשון, הוא ביחד עם פול ינסו לעצור את קרי.

* לילארד בפלייאוף הזה נכנס רשמית למעמד של סופרסטאר.

* יוקיץ' בפלייאוף הראשון שלו מרשים מאוד (וזה בניגוד ללא מעט תחזיות שצפו שמה שעבד בשבילו בעונה הרגילה לא יעבוד בפוסט סיזן).

כל הנתונים נכונים לתאריך ה- 30.4.19 טרם המשחקים של מילווקי-בוסטון וגולדן סטייט-יוסטון .