אנחנו (כבר לא) הילדים של דראפט 2010

דראפט 2010 מכיל כמה מהסיפורים המעניינים של השנים האחרונות: לארי סאנדרס שפרש אחר שקיבל חוזה מליונים, חסן וייטסייד שכמעט הלך לאיבוד בלבנון וסין ופתאום מוצא את עצמו מרוויח כסף מקסימלי במיאמי, דמרכוס קאזינס מפוצץ הכשרון שלא הצליח עדיין להגיע לפלייאוף. קנטקי שלחה לסיבוב הראשון חמישה שחקנים, 3 מככבים, אחד נעלם מהליגה. פרוייקט הדראפטים – ממשיכים.

1. ג'ון וול – וול היה הבחירה הראשונה הברורה ברגע שהוא סיים את התיכון, ולא אכזב. בוושינגטון הוא הפך לגו טו גאי, מנהיג ואולסטאר. מעונה לעונה הוא השתפר, וביחד איתו הקבוצה. עדיין חסרים שם אלמנטים בשביל להשלים את התמונה, גם בוול וגם בקבוצה. במקרה של וול, הבעיה העיקרית היא המחסור בקליעה מבחוץ. וול מסתמך המון על האתלטיות המדהימה שלו בשביל להגיע לטבעת. הוא שיפר את הקליעה מבחוץ, אבל 32-35% זה עדיין לא מספיק אמין, בטח לא ברגעי ההכרעה של העונה. הקבוצה מנוהלת בצורה בינונית והחתימה שחקנים על חוזים גבוהים מדי (יאן מהינמי, פורטר, ואולי גם ביל). לפחות הם נעלו את וול עד עונת 21-22 אחרי שהעניקו לו הארכת חוזה בשווי 170 מליון דולר ל-4 עונות. הבעיה היחידה עם וול היא שפציעה אחת יכולה לעצור לו את הקריירה כמו שקרה לדרק רוז. וול חייב לפתח כלים נוספים במשחק שלו שכן ככל שהקריירה שלו תתקדם, האתלטיות שלו תפגע.

2. אוון טרנר – היום קשה לדמיין שבזמן הדראפט הייתה התלבטות (אמנם קלה, אבל עדיין התלבטות) על הבחירה הראשונה. טרנר הגיע אחרי 3 עונות במכללות עם מספרים מצויינים. זה לא רק הנקודות (20) זה בעיקר הריבאונד וניהול המשחק. במכללות, טרנר עשה הכל מעמדת הפורוורד. אלא שזה לא התרגם ל-NBA. בליגה של הגדולים הקליעה שלו לא הייתה מספיק טובה, והוא לא הצליח לצבור נקודות בצורה מספיק אמינה. בעונתו הרביעית בפילדלפיה הגיע סם הינקי והתחיל את התהליך. טרנר קיבל את הבמה אבל היה ברור שהוא לא ישאר בפילי לטווח ארוך. באמצע העונה טרנר הועבר בטרייד לאינדיאנה שנלחמה ורצתה לנצח את מיאמי בגמר המזרח. המעבר היה רע לשני הצדדים. טרנר נעלם ולא הצליח לבוא לידי ביטוי באינדיאנה. בקיץ הוא חתם בבוסטון שהפכה אותו למנהל משחק מהספסל. בשיטה הזו הוא חזר ורשם ממוצעים יפים של 10-5-5. זה הספיק לפורטלנד, כאשר בדמיונה ראתה אותו מנהל את המשחק עם לילארד ומקלום כקלעים. אלא שבפורטלנד זה לא עובד בינתיים, וטרנר יושב על חוזה יקר מהתוצרת שלו. ספק אם נראה מטרנר עוד שיפור. מה שאנחנו רואים זה כנראה המוצר המוגמר. שחקן ספסל טוב, אבל לא הרבה יותר מזה, ובטח לא ראוי לבחירה 2 בדראפט.

3. דרק פייבורס – פייבורס הגיע לליגה מאוד בוסרי ולקח לו 4 עונות לפני שהתחיל לתת את התוצרת שציפו ממנו. כבר בעונת הרוקי שלו הוא עבר מניו ג'רזי ליוטה שם בישלו אותו על אש קטנה. בסוף עונתו הרביעית הוא הפך לשחקן של 16-8 עם 1.5 חסימות. יותר מזה, פייבורס משלים מצויין את גובר והשניים סוגרים היטב את הסל של יוטה. אלא שהעונה האחרונה הייתה רוויית פציעות, פחות משחקים, פחות דקות, פחות תפוקה. יוטה מקווה שפייבורס יחזור בריא לעונה הקרובה, מכיוון שזו עונת חוזה, סביר שנראה פיק נוסף של פייבורס. השאלה היא מה יקרה בחוזה הבא, מי תהמר עליו, ובאיזה מחיר.

4. ווסלי ג'ונסון – ווסלי ג'ונסון נחשב לשחקן הכי בשל בדראפט בגיל 23 ואחרי 4 שנים במכללות (בפועל, הוא שיחק רק 3 עונות במכללות, כשהוא מחמיץ עונה אחרי שעבר מאיווה סטייט לסירקיוז). בסירקיוז ג'ונסון הצטיין גם בתחום הקליעה וגם בתחום הריבאונד. ב-NBA הרבה פחות. 2 העונות הראשונות שלו במיניסוטה היו רעות ובהתחשב בגילו פשוט לא נראה שיפור משמעותי באופק. הוא קיבל את הדקות, אבל החזיר מעט מאוד תפוקה. אחרי 2 עונות מיניסוטה שלחה אותו לפיניקס, שאפילו לא טרחה להרים את האופציה לעונה הרביעית בחוזה הרוקי שלו והוא שוחרר. הוא שיחק 2 עונות בלייקרס על חוזה מינימום, ועבר לקליפרס, גם בחוזה מינימום. בקליפרס הוא הפך לשחקן רוטציה וזה הספיק להם כדי לתת לו חוזה של כ-15 מליון דולר. ג'ונסון שחקן מאוד מוגבל ולא מצליח להביא שום דבר ממה שציפו ממנו לפני שנבחר רביעי בדראפט. הצופים יזכרו מהלכים כמו זה למטה הרבה יותר מאשר היילייטים אחרים.

5. דמרכוס קאזינס – קצת קשה לדמיין את קאזינס כבחירה חמישית לאור השחקנים שנבחרו לפניו, אבל צריך לזכור שכבר אז האישיות של קאזינס הייתה בעייתית, ולאורך כל הקריירה שלו ב-NBA הדבר היחיד שפגע בו היה הוא עצמו. לאורך כל הקריירה קאזינס התקשה להשאר על המגרש, בין אם זה בגלל 6 עבירות או טכניות והרחקות. הוא פשוט מאבד את זה לעיתים קרובות מדי

היו גם ויכוחים מיותרים עם פרשנים ועיתונאים וכל מיני עניינים שהם לא מתאימים לשחקן עם הכשרון של קאזינס. על הכשרון אגב אין ויכוח. קאזינס יכל, אלמלא כל השטויות שלו, להיות הסנטר הכי טוב בליגה.

בעונה האחרונה סקרמנטו החליטה שהגיע הזמן להפרד מקאזינס, כיוון שלא רצו לתת לו הארכת חוזה בעלות גבוהה. את העונה הקרובה הוא יפתח ביחד עם אנתוני דייויס בניו אורלינס. קאזינס חייב להגיע לפלייאוף לראשונה בקריירה שלו, אחרת מרשימים ככל שיהיו המספרים (והם סופר מרשימים. ממוצעי קריירה!: 21.2 נקודות, 10.8 ריבאונדים, 3 אסיסטים, 1.4 חטיפות, 1.2 חסימות), הוא יזכר בעיקר על החלק הבעייתי ופחות על החלק הכשרוני. ניו אורלינס הימרה עליו ואם ההימור יכשל הקבוצה עלולה לשלם מחיר יקר מאוד ולאבד גם את דייויס.

6. אפה אודו – ההחלטה הראשונה של ההנהלה החדשה של גולדן סטייט הייתה בחירת הדראפט הזו. זאת גם הייתה הטעות היחידה. אודו מעולם לא היה שחקן נוצץ והמספרים שלו בקולג' לא קפצו לעין. הוא היה סנטר הגנתי וחוסם מצויין, וזהו בערך. הוא לא הצליח לתרגם את זה ל-NBA. אחרי עונה וחצי בגולדן סטייט הוא נשלח למילווקי (בית קברות לסנטרים הגנתיים, תשאלו את ג'ון הנסון) בטרייד שהביא לווריורס את בוגוט. הוא סיים שם את חוזה הרוקי ורשם עוד עונה על חוזה מינימום בקליפרס. ב-2015 הוא הגיע לפנרבחצ'ה, ועונה אחרונה פנטסטית (נבחרת היורוליג, MVP של הפיינל פור) סידרה לו עוד צ'אנס ב-NBA. יוטה החתימה אותו ל-2 עונות, כשהעונה השניה לא מובטחת. אגב, אודו היה גם בארץ. במהלך השביתה בנבא ב-2011 הוא הגיע לבני הרצליה.

7. גרג מונרו – יש מעט מאוד רוקיז שמעמידים ממוצעים של קרוב לדאבל-דאבל, והקבוצה שלהם מוותרת עליהם ללא שום תמורה. כזה הוא גרג מונרו. מונרו עשה דאבל-דאבל פעם אחר פעם, ובכל זאת דטרויט לא ממש ניסו להשאיר אותו. אחרי 4 עונות, כשהפך לשחקן חופשי מוגבל, הפיסטונס לא שמו הצעה משמעותית מספיק על השולחן, ומונרו חתם על הצעת ההענות כדי להפוך לשחקן חופשי בתום אותה עונה. הפיסטונס לא מצאו מישהו שיקח מהם את הסנטר. מה שהם כן הבינו, כמו גם רוב הליגה, זה שמונרו שחקן של מספרים, המספרים שלו. הוא יגיע לדאבל-דאבל והקבוצה עדיין תפסיד. מונרו כשחקן חופשי העדיף את מילווקי על הניקס, ולרגע הבאקס נראו כמו הדבר הבא, אלא שבמילווקי, הסיפור חזר על עצמו. מונרו רשם דאבל-דאבל ומילווקי הפסידה. החור בהגנה גדול מהרווח בהתקפה. מילווקי, שהייתה בנויה על ההגנה שלה נהרסה מבפנים. הם חיפשו לסחור במונרו, אבל גם הם לא הצליחו למצוא קונה שישלם להם כמו שצריך. בינתיים מונרו הפך לשחקן ספסל, משם השפעה שלו על המשחק גדולה יותר, וההשפעה שלו על ההגנה פחות הרסנית. העונה תהיה כנראה האחרונה שלו במילווקי, ויהיה מעניין לראות איזה קונים יהיו לו בקיץ הבא. לפחות מונרו רשם פלייאוף אחד, בניגוד לסנטר שנבחר 2 מקומות מעליו.

8. אל פארוק אמינו – אמינו נבחר על ידי הקליפרס, ועבר לניו אורלינס במסגרת הטרייד שהביא לקליפרס את כריס פול. בניו אורלינס הוא לא הצליח להרשים, והבעיה הגדולה שלו הייתה אנמיות התקפית וקליעה מזעזעת. הפליקנס ויתרו עליו בתום חוזה הרוקי והוא חתם בדאלאס על חוזה מינימום. גם במאבריקס הוא לא הרשים, אבל סדרת פלייאוף אישית טובה (וקבוצתית רעה) סידרה לו חוזה נאה בפורטלנד (30 מליון, 4 עונות). דווקא בפורטלנד הוא התחיל לקלוע, והיה נראה שהוא מוצא את מקומו בליגה, אבל בעונה האחרונה אמינו היה פצוע יותר מדי (גם ששיחק) ולא הצליח לשחזר את העונה הקודמת.

9. גורדון הייוורד – ויש גם כוכבים בדראפט הזה. ה-FA הגדול של הקיץ נבחר תשיעי בדראפט, אחרי שהגיע עם באטלר הקטנה לגמר המכללות. הייוורד התחיל לאט אבל הראה שיפור מרשים מעונה לעונה, גם הגנתית, אבל בעיקר התקפית. בתום חוזה הרוקי שלו הוא הפך לשחקן חופשי מוגבל וחתם על הצעת חוזה בשארלוט. יוטה מיהרה להשוות, אבל איבדה שנה מהחוזה של הייוורד מה שאיפשר לו לעזוב בקיץ. בעונה האחרונה ראינו שחקן מרשים מאוד, מנהל את ההתקפה של יוטה ומייצר לו ולאחרים. הוא הגיע לאולסטאר, והביא את יוטה לראשונה בקריירה שלו לפלייאוף מהמקום החמישי במערב. הם עברו סיבוב ונפלו בחצי הגמר נגד גולדן סטייט.

אלא שלבניה איטית ואי החתמת הכוכבים הצעירים על חוזים ארוכים מספיק יש מחיר, והמחיר הוא שעד שיוטה הצליחה סוף סוף להגיע לפלייאוף, היא מאבדת את הכוכב הראשי שלה. הייוורד חתם בבוסטון על חוזה בסך 128 מליון דולר ל-4 עונות וחוזר לשחק תחת מאמנו במכללות בראד סטיבנס. אין ספק שהייוורד יכול להצליח מאוד בבוסטון. הייוורד הוא שחקן קבוצתי שמביא את מה שהקבוצה צריכה ממנו. בוסטון תקבל מנהל משחק נוסף מעמדת הפורוורד, עוד גו טו גאי, ושומר קבוצתי נהדר.

10. פול ג'ורג' – קשה לומר שציפו מג'ורג' להיות הכוכב שהוא היום, אבל את הניצוצות ראו כבר בעונת הרוקי. אלא שבניגוד להייוורד ויוטה, ג'ורג' ואינדיאנה הבשילו מהר מאוד, וכבר בעונתו השניה הם התמודדו כשווים נגד מיאמי של לברון והפסידו בחצי גמר המזרח. בעונתו השלישית, ג'ורג' כבר היה הכוכב המוצהר והבלתי מעורער של אינדיאנה, במיוחד אחרי הדעיכה המהירה והמפתיעה של דני גריינג'ר. מלבד היותו השומר האישי הכי טוב של הקבוצה (ובאופן קבוע צריך להתמודד עם הכוכב של היריבה), ג'ורג' לקח על עצמו את הנטל בהתקפה. 2 עונות רצופות אינדיאנה הגיע לגמר המזרח והתמודדה כשווה מול שווים נגד לברון ומיאמי, אלא שהם לא מצאו את הדרך לנצח את מיאמי ולעבור הלאה. הדעיכה של הפייסרס הגיע מהר כמו ההבשלה. לאנס סטיבנסון עזב, היברט נעלם (עד היום) והגרוע מכל קרה באימון פתוח של נבחרת ארה"ב, ג'ורג' רדף אחרי הארדן וניסה לחסום אותו, התנגש בסל ושבר את עצם השוקית (לגמרי). הוא נעדר מהמגרשים כמעט שנה. ג'ורג' חזר לעצמו, אבל הפייסרס לא. הם דשדשו בתחתית הפלייאוף במזרח והשמועות שג'ורג' רוצה הביתה ללייקרס לא איחרו לבוא. הקיץ הגיע האישור הרשמי, כשג'ורג' הודיע לפייסרס שהוא יעזוב בתום העונה הקרובה. הפייסרס לא רצו לאבד את ג'ורג' ללא תמורה והעבירו אותו לת'אנדר בתמורה לויקטור אולדיפו וסאבוניס ג'וניור. את העונה הקרובה ג'ורג' ישחק ליד ראסל ווסטברוק, אבל ספק אם זה יספיק בשביל למנוע ממנו לעבור ללייקרס בקיץ הבא. אוקלהומה סיטי היא כנראה הדבר הכי רחוק מלוס אנג'לס. יש דיבורים עליו ועל לברון שינסו להחזיר את הלייקרס לגדולתה. דיבורים כאלה תמיד קיימים סביב הלייקרס (ובשנים האחרונות לא מגיעים למימוש) אבל סיכוי טוב שבקיץ הבא זה יקרה. בינתיים הנה כמה זכרונות טובים מאינדיאנה.

11. קול אולדריך – לאולדריך יש גובה וקשיחות וזה מספיק בשביל להסתובב על ספסלי ה-NBA מספר שנים. עונה אחת חצי נורמלית כמו זו שהייתה לו בקליפרס כמחליף של ג'ורדן, שיכנעה את מיניסוטה להעניק לו 22 מליון דולר ל-3 עונות. למה? לא ברור.

12. חאבייר הנרי – הנרי לא הצליח לממש את פוטנציאל הסקורינג שלו בליגה. הייתה לו עונה אחת סבירה בלייקרס בזמן שאלה היו גרועים במיוחד, אבל פציעות שעבר לא איפשרו לו להמשיך את המומנטום. כיום מסתובב בדי-ליג.

13. אד דייויס – דייויס היה אמור להיות הכריס בוש החדש של טורונטו, אבל ההבטחה לא קויימה. כל קשר בין הכשרון ההתקפי של בוש לכשרון של דייויס הוא מקרי בהחלט. דייויס שחקן האסל וריבאונדר לא רע, אבל הציפיות ממנו היו גדולות יותר. אחרי 2 עונות טורונטו שלחה אותו לממפיס שם סיים את חוזה הרוקי שלו. הוא חתם על חוזה מינימום בלייקרס, והיה מספיק טוב בשביל שפורטלנד יהמרו עליו. עולה מהספסל בפורטלנד וסך הכל מרוצים ממנו, אבל בוש הוא כבר לא יהיה.

14. פטריק פטרסון – נציג שלישי למכללת קנטקי בסיבוב הראשון (וול וקאזינס 2 הראשונים, עוד 2 בדרך). כבר כרוקי עבר מיוסטון לסקרמנטו ומסקרמנטו לטורונטו, שם מצא בית זמני. הראפטורס החתימו אותו על חוזה המשך והוא הפך שם לשחקן ספסל חשוב ברוטציה. פטרסון עם קליעה טובה יחסית לשחקן בעמדה 4, אבל אוהדי היריבה תמיד שמחו להמר עליו חופשי. את העונה הקרובה יפתח באוקלהומה סיטי, אולי אפילו בחמישיה. אם יצליח לקלוע את הזריקות הפנויות הרבות שיהיו לו, יכול להיות משמעותי מאוד בת'אנדר. אם אוהדי הקבוצות היריבות ירצו להמשיך להמר עליו, מצבו לא יהיה מדהים.

15. לארי סאנדרס – העונה השלישית של סאנדרס הייתה מנקרת עיניים. 9.8 נקודות, 9.5 ריבאונדים ו-2.8 חסימות למשחק. סאנדרס פרץ באופן רשמי והפך לאחד הסנטרים ההגנתיים הטובים הליגה. מילווקי לא היססו להחתים אותו על חוזה המשך בסך 55 מליון דולר ל-5 עונות.

אלא שבעונה הראשונה שבה הוא התחיל להרוויח כסף גדול, סאנדרס החליט לפרוש. אני אתן לו להסביר למה:

העונה התחילה בסדר, ואז התחילו השעיות והעדרויות עד ההודעה על הפרישה. סאנדרס ניסה לעשות קאמבק בעונה האחרונה ורשם 5 משחקים במדי קליבלנד. הוא נבחן במספר קבוצות, והעובדה שאף אחת מהן לא מיהרה להמר עליו מעידה כנראה שהוא כבר לא נמצא ביכולת ההיא.

16. לוק באביט – באביט יודע לקלוע, וזה מספיק לו בשביל לשרוד בליגה על חוזי מינימום. בעונה הבאה ישחק באטלנטה.

17. קווין סראפין – גבוה נחמד ברוטציה, לא הרבה יותר מזה. כמעט הגיע למכבי תל אביב בקיץ שעבר ובסופו של דבר חתם בפייסרס. פוטנציאל יש לו, אבל גם הרבה פציעות. בעונה הקרובה ישחק בברצלונה.

18. אריק בלדסו – את קריירת המכללות הקצרה שלו עשה בלדסו לצד ג'ון וול, מה שהוריד את המניה שלו בדראפט. הוא הראה המון פוטנציאל בעונת הרוקי שלו, אבל לא מספיק כדי למנוע מהקליפרס להביא את כריס פול ולקבור אותו כרכז שני. בעונה הרביעית שלו, הישועה הגיעה בדמות טרייד לפיניקס ששחרר את מיני לברון לדרך. במהלך העונה, בלדסו עבר פציעת מיניסקוס שהשביתה אותו לחודשיים וחצי והוא סיים את העונה עם 43 משחקים בלבד. זה היה קיץ ארוך ומתיש שכלל מו"מ ארוך, כשבסופו הסאנס נכנעו ונתנו לו חוזה של 70 מליון דולר ל-4 עונות. בסה"כ בלדסו רושם יופי של מספרים ומנצח עבור פיניקס משחקים, אבל עדיין לא מצליח להוביל אותם לפלייאוף. בנוסף הוא עבר פציעת מיניסקוס נוספת שהשביתה אותו ליותר מחצי עונה. עונה לצד לברון ובלדסו יפתור את בעיית ההגעה לפלייאוף. כאשר, נכון להיום, יש דיבורי טרייד שסובבים אותו ואת קיירי.

19. אייברי בראדלי – בראדלי מעולם לא היה הגארד הכי נוצץ, אבל לאורך כל הקריירה שלו היה שומר מצויין. את ההתקפה הוא שיפר מעונה לעונה. כאשר בעונה האחרונה הוא הוסיף להגנה המצויינת 16 נקודות ו-39% מעבר לקשת. בראדלי הוא סוג של D&3 עם תוספות. הוא מסוגל להוביל כדור ולייצר לעצמו מצבי קליעה. הוא יושב על העונה האחרונה בחוזה סופר נוח של 32 מליון דולר ל-4 עונות. בקיץ הבא המחיר שלו יעלה. בוסטון נאלצה להפרד ממנו בקיץ האחרון כדי ליצר מקום להחתים את גורדון הייוורד. כנראה שחלק מהשיקולים של דני איינג' היה המחיר שבוסטון תצטרך לשלם בקיץ הבא. בראדלי אגב בילה זמן קצר בעיר הקודש. הוא שיחק 3 משחקים במדי הפועל ירושלים בזמן השביתה ב-2011.

20. ג'יימס אנדרסון – הסתובב בליגה מספר עונות עד שהגיע לאירופה. בעונה הבאה בחימקי.

21. קרייג בראקינס – שיחק בליגה רק 2 עונות. עבר באשדוד בזמן השביתה. כיום מסתובב במזרח הרחוק (יפן).

22. אליוט וויליאמס – הסתובב בין הליגה לדי-ליג, עד שמצא דרכו לאירופה.

23. טרבור בוקר – בוקר שחקן רוטציה בקבוצות טובות, וקצת יותר מזה בקבוצות רעות (כמו עכשיו בברוקלין). ריבאונדר טוב, שומר סביר, וכמובן יש את הסל הזה שלא ישכח

24. דמיון ג'יימס – משחק כיום בפורטו ריקו.

25. דומיניק ג'ונס – 3 עונות בדאלאס, מאז מסתובב בליגה הסינית עם הופעה בליגה האיראנית.

26. קווינסי פויינדקסטר – פויינדקסטר נע על הקו שבין ניו אורלינס וממפיס. התחיל את הקריירה בפליקנס, עבר לממפיס וחזר לפליקנס עם חוזה של 14 מליון דולר ל-4 עונות. פוטנציאל יש, הבעיה היא הבריאות. פויינדקסטר פשוט לא מצליח להשאר בריא. הוא החמיץ את כל עונת 16-17, ואם ירצה להמשיך בליגה יצטרך להוכיח עמידות בעונה הקרובה.

27. ג'ורדן קרופורד – קרופורד הראה יכולות של סקורר בקבוצות גרועות, אבל נעלם בקבוצות טובות. בנוסף, האישיות שלו קצת בעייתית בחדר ההלבשה. קרופורד בילה גם בליגה הסינית, ובעונה האחרונה חזר ל-NBA לניו אורלינס. כשחקן ספסל הוא היה טוב, אבל שוב, ניו אורלינס הייתה בעונה רעה. האם יצליח לתפקד גם בקבוצה טובה? צריך להמתין ולראות.

28. גרייביס ואסקז – ואסקז רשם עונה מצויינת של 13 נקודות ו9.6 אסיסטים בניו אורלינס. הוא עבר לסקרמנטו בטרייד שהביא לפליקנס את טייריק אוונס ומשם המשיך לטייל בליגה. יש לו את היכולת להיות רכז שני בליגה, אבל הוא לא מצליח למצוא בית. בעונה האחרונה שיחק רק 3 משחקים עקב פציעה. כרגע בלי קבוצה לעונה הבאה.

29. דניאל אורטון – נציג חמישי למכללת קנטקי בסיבוב הראשון. הגיע בתור סנטר מחליף, ולא ממש הצליח למלא את התפקיד. נפלט מהליגה אחרי 3 עונות, שיחק קצת בסין. כיום, משחק במזרח הרחוק (יפן).

30. לאזאר הייוורד – נפלט מהליגה אחרי 3 עונות. כרגע משחק בליגה בונצואלה.

מהסיבוב השני:

33. חסן וייטסייד – כנראה הסיפור המעניין בדראפט והדרך הכי פתלתלה של שחקן שהגיע למעמד של שחקן מקסימום בליגה. וייטסייד נבחר על ידי סקרמנטו בעיקר בזכות ממוצע של 5.4 חסימות למשחק ב-34 משחקים במכללת מרשל. וייטסייד רשם מספר טריפל דאבלים של נקודות-ריבאונדים-חסימות בשנתו היחידה במכללות. את רוב הזמן שלו בסקרמנטו הוא בילה בדי-ליג, ובסך הכל רשם בקינגס 19 משחקים ו-6 דקות בממוצע למשחק ב-2 עונות. לאחר ששוחרר מהקינגס הוא נדד בין הדי-ליג, סין ולבנון לפני שהוחתם בממפיס בנובמבר 2014. אלא שהוא שוחרר יום אחרי החתימה, וב-24 בנובמבר מיאמי אספה אותו. למיאמי לקח חודש להבין מה יש לה ביד ולהתחיל לתת לו דקות משמעותיות. בינואר הוא רשם דאבל-דאבל ראשון של 11 ו-10, ושני משחקים אחרי זה רשם אחד מרשים יותר של 23 נקודות ו-16 ריבאונדים. הדקות המשיכו לעלות והפריצה של וייטסייד הושלמה. הוא סיים את העונה עם ממוצעים של 11.8 נקודות, 10 ריבאונדים ו-2.6 חסימות. מרשים ביותר לשחקן שהגיע משום מקום. בעונתו השניה בליגה הוא המשיך להרשים, ובקיץ שעבר תוגמל בחוזה שמתאים ליכולתיו, 98 מליון דולר ל-4 עונות. וייטסייד הוא סנטר מצויין לליגה של ימינו. חוסם וריבאונדר מצויין, ויש לו גם התקפה לא רעה בכלל. קשה להאמין ששחקן כזה הסתובב בסין ולבנון, ומיאמי אספה אותו מכלום.

סיפור סינדרלה אמיתי

35. נמנייה בייליצה – הגיע לליגה לפני 2 עונות. מתאים לליגה מבחינת היכולות שהוא מציג בעמדה מספר 4: ניהול משחק וטווח קליעה. הבעיה היא שהוא עולה מהספסל, ואצל תום ת'יבודו אין הרבה דקות לשחקני ספסל. לדעתי יכול להצליח יותר בקבוצה אחרת. במיניסוטה עמוסת הכוכבים עם ת'יבודו יהיה לו קשה מאוד בעונה הקרובה, שהיא גם האחרונה בחוזה שלו.

39. לאנדרי פילדס – עוד סיפור מעניין. פרץ בניו יורק בתור רוקי ועשה יופי של עבודה כשחקן משלים. טורונטו התרשמה ונתנה לו חוזה של 19 מליון דולר ל-3 עונות. לצערם ולצערו של פילדס, העונות הללו היו מלאי פציעות, כאשר בסופם הוא עבר ניתוח בברך שגרם לו להחמיץ את העונה העוקבת. הוא מונה לסקאוט בסן אנטוניו ומעשית פרש ממשחק פעיל.

40. לאנס סטיבנסון – סיפור סינדרלה הפוך. הגיע לליגה צעיר ולא בשל. לקח לו שנתיים להתחיל לקבל דקות משחק באינדיאנה אבל הוא החזיר מיד דיבדנדים. שומר טוב מאוד, ריבאונדר טוב מעמדת הגארד, מנהל משחק ויוצר לו ולאחרים. בעונתו השלישית והרביעית הפייסרס הגיעו לגמר המזרח והפסידו פעמיים למיאמי. סטיבנסון היה חלק חשוב מאוד מהקבוצה ההיא. הוא גם עשה דברים מאוד מוזרים:

אלא שזה היה השיא שלו. אינדיאנה הציעו לו חוזה ארוך טווח אבל נמוך. סטיבסנסון העדיף חוזה קצר יותר וחתם בשארלוט. הוא היה מזעזע. 37% מהשדה, 17% לשלוש. לא היה יעיל, לא תרם וכדי להוסיף חטא על פשע פגע במרקם החברתי. שארלוט נפטרה ממנו קיץ אחד אחרי וסטיבסנסון התחיל לנדוד בליגה: קליפרס, ממפיס, ניו אורלינס ומיניסוטה. בסוף העונה שעברה אינדיאנה אספה אותו בחזרה ואפילו נתנה לו חוזה ל-2 עונות מעל מינימום. יהיה מעניין לראות איך יסתדר בעונה הבאה בלי פול ג'ורג'. יש פוטנציאל, אבל הברגים בראש לא מסודרים במקומות הנכונים. בעיה קשה במקרה של סטיבנסון.