בשנתיים האחרונות (פחות 3 משחקים, אל תהיה קטנוניים), גולדן סטייט הייתה גדולה על הליגה בכמה רמות. התקפה מדהימה, הגנה מצויינת, שחקן על, והמון הייפ. הקבוצה הצליחה להכניע קבוצות במספר דקות של כדורסל מושלם, וברגע שפתחה פער דו ספרתי המשחק היה סגור. לא חוזרים נגד הווריורס. ההגעה של דוראנט בקיץ ייאשה את הליגה, איך עוצרים קבוצה כזו? עדיין יש קולות שהליגה לא כיפית, כי הגמר צפוי (ווריורס-קאבלירס) וידוע מראש. האם זה באמת ככה? הנצחון של ממפיס על הווריורס, באוקלנד, אחרי שהווריורס עלו ל-2קודות י4 נתרון מספר סיפור אחר. זה לא רק הקאמבק, ממפיס היא הקבוצה הראשונה מזה שנתיים שמנצחת את הווריורס פעמיים באותה עונה (בעונה הסדירה כמובן). זה מייצר מחלוקת בתוך הקבוצה. זה לא היה שם קודם.
המאזן עדיין מצויין (31 – 6, מקום ראשון בליגה), והמספרים גם (מספר 1 באופנסיב רייטינג, טורונטו קרובה אבל כרגע מאחור, מספר 4 בדפנסיב רייטינג), אבל משהו בחוויה מהקבוצה השתנה.
1. עדיין יש דקות של כדורסל מושלם, אבל הן מועטות ומופיעות בדרך כלל נגד קבוצות רעות. המשחקים המושלמים של הווריורס הגיעו נגד הלייקרס, פיניקס, דנבר, פורטלנד, אינדיאנה.ההפסדים הגיעו נגד סן אנטוניו (שניה במערב), יוסטון (שלישית), ממפיס (שישית) וקליבלנד (ראשונה). ההפסד ללייקרס עדיין לא ברור. הנצחון היחיד על יריבה משמעותית בפלייאוף היה נגד הקליפרס.
2. הווריורס מאבדים יתרונות גדולים. נגד ממפיס זה בלט, אבל זה קרה כבר קודם שהווריורס איבדו יתרון של 20 נקודות (נגד ניו אורלינס). במקרים קודמים הם ידעו להתאושש. הפעם לא.
3.סטף קרי חזר להיות בן אנוש. כולם שאלו איך ההגעה של דוראנט תשפיע על סטף. במספרים זה מתבטא בירידה של 6 נקודות מהממוצע, ו-3 זריקות פחות. במשחק זה הרבה יותר. קרי קולע באחוזים פחות טובים (46% מהשדה, 40% משלוש, עדיין מצויין, אבל לא MVP). מספר האסיסטים ירד למרות שחשבו שהוא יעלה, ומספר האיבודים נשאר כמעט אותו דבר (ירידה של חצי איבוד למשחק). הכי גרוע, ההשפעה שלו על המשחק ירדה. בעונה שעברה ראינו אותו מחסל משחקים, השנה זה קרה פעם אחת בלבד, נגד פורטלנד. אפילו משחק השיא שבו הוא קלע 13 שלשות היה צמוד למדי עד הסיום. מוזר לומר על שחקן שעושה דברים כאלה שהוא נראה כמו צל של עצמו, אבל אולי זה רק מבהיר איזה עונה אדירה הייתה לו.
4. דוראנט נשאר דוראנט. ההתקפה האחרונה נגד ממפיס בזמן הרגיל, כשדוראנט מחטיא שלשה ודריימונד זועם עליו ממחישה אולי את בעיית הקליטה הגדולה של דוראנט בגולדן סטייט. דוראנט הלך למה שהוא מכיר, בידוד. גרין רצה תרגיל. הוא יודע שהבידודים מחלישים את ההתקפה של גולדן סטייט. גולדן סטייט בלתי עצירה כשהכדור זז, כשיש חסימות ושחקנים נעים בלי כדור. כשמשהו קורה. בבידוד שבו דוראנט הולך אחד על אחד, שום דבר אחר לא קורה, ולכן לא יכול להתפתח כלום. עבור דוראנט זה מהלך מצויין, אלא אם כן הוא קורה בקלאץ'. דוראנט קולע ב-53% מהשדה העונה. אלא שבקלאץ' האחוזים צונחים ל-28%. לא משהו שאפשר לבנות עליו. הבעיה בקלאץ' היא קשה במיוחד, כיוון שזו הזהות של הקבוצה. לאיזה מהלך הולכים? איזה שחקן מוביל אותו? בנתונים הרשמיים של אתר הNBA כתוב שהמאזן של גולדן סטייט בקלאץ' (משחקים שב5 דקות האחרונות היו בטווח של 5 נקודות) הוא 9 – 3. אלא שאם בודקים רק משחקים שבהם גולדן סטייט פיגרה, המאזן צונח ל 3 – 3. זה מאזן רע לקבוצה ששואפת לאליפות. מעבר להחטאות, נראה שהתרגילים מסורבלים ועובר יותר מדי זמן עד שהשחקנים מגיעים למקום שלהם. לדוגמא ניתן לראות את ההתקפות האחורונות בהפסד לקליבלנד, וגם את ההתקפה האחרונה נגד ממפיס.
5. ההסתמכות על השלישיה המובילה מבחינת נקודות היא כמעט מוחלטת. כל שאר השחקנים לקחו צעד אחורה בכמות הזריקות שלהם. איגודלה, גרין, ליווינגסטון משמשים בעיקר כיוצרים לשלישיה המובילה. זה בהחלט תכונה שהיריבות יכולות לנצל.
6. סטף משחק יותר מדי אוף דה בול. בעונה שעברה הפיק אנד רול של קרי עם גרין היה המהלך הבסיסי שאף קבוצה לא ידעה לעצור. זה קורה מעט מדי. גם הפיק אנד רול עם דוראנט קורה מעט מדי. קרי חזר לימים שבהם הוא היה חושב יותר על הקבוצה ופחות על עצמו. זה רע לווריורס.
צריך לזכור שאנחנו רק חודשיים בתוך העונה, והיו צפויים זעזועים. אחרי שנתיים שבהם הכוכבים הגדולים התרגלו לשחק אחד ליד השני, השינוי של דוראנט הוא משמעותי מספיק בשביל לזעזע את כולם. הווריורס עדיין בטופ של הליגה, ויש עוד המון זמן לתקן. מוקדם מדי להייטרים לשמוח, מוקדם מדי לאוהדים להתבאס. עוד הרבה דברים יכולים להשתנות עד הפלייאוף, אבל הם צריכים להתחיל לקרות. גרין שמח על ההפסד. זה הזדמנות ללמוד ולהשתפר. הבעיה העיקרית היא שאין יותר מדי משחקים צמודים, ואין מספיק זמן להתאמן. נראה שההפסדים בפלייאוף האחרון (גם של דוראנט עם אוקלהומה סיטי), נכנסו לשחקנים יותר מדי לראש. קר צריך להתחיל לחפש פסיכולוג.
