עונת 2021-22 הסתיימה עם קאמבק מרשים ואליפות מרגשת של גולדן סטייט. בצד השני של ארה"ב, דוראנט וקיירי דאגו שלא נשתעמם באוף סיזן ושנשאר עסוקים. גם במזרח וגם במערב יש קונטנדריות שהתחזקו, יש קבוצות שמתכננות את הטנקינג שלהן ומריירות על ויקטור וומבניימה ויש את הניקס. אה, כן. ופופ ולברון בדרך לנפץ שיאים אישיים. לקראת העונה הקרובה, קבלו את פרויקט 'קבוצה ביום' של 'הכדור הכתום'.

הקבוצה היום: דאלאס מאבריקס

נשארו: לוקה דונצ׳יץ׳, דוריאן פיני-סמית, רג׳י בולוק, ספנסר דינווידי, טים הארדווי ג׳וניור, דוויט פאוול, מקסי קליבה (האריך חוזה לשלוש עונות), ג׳וש גרין, דוויס ברטאנס, פרנק ניליקינה, תיאו פינסון.

עזבו:  ג׳יילן ברונסון (חופשי לניקס), בובאן מריאנוביץ׳ (טרייד לרוקטס), סטרלינג בראון (טרייד לרוקטס), טרי בורק (טרייד לרוקטס), מרקיז כריס (טרייד לרוקטס),

הגיעו: ג׳אבל מקגי (חופשי), כריסטיאן ווד (טרייד מהרוקטס), ג׳יידן הארדי (דראפט), טיילר דורסי (דו כיווני)

מתנדנדים: פקונדו קמפאצו

חמישייה: לוקה דונצ׳יץ׳, ספנסר דינווידי, רג׳י בולוק, דוריאן פיני סמית, ג׳אבל מקגי

ספסל:  כריסטיאן ווד, טים הארדאווי ג'וניור, מקסי קליבה, דוויט פאוול, דוויס ברטאנס, ג׳וש גרין, ג׳יילן הארדי, פרנק ניליקינה, תיאו פינסון, טיילר דורסי.

המהלכים הגדולים של עונת 2021/22

https://www.youtube.com/watch?v=MzaQO6N3oUQ

אז מה היה לנו שם?
לאחר ההפסד לקליפרס בשבעה משחקים בסיבוב הראשון, הקיץ של דאלאס התחיל עם הפרסום של טים קייטו מ-the athletic שבו הוא חשף את הבלגן ששרר בהנהלת הקבוצה. חוסר התפקוד שקייטו תיאר הוביל לפיטורים של דוני נלסון שהיה הנשיא לענייני כדורסל. בנוסף, ריק קרלייל הרגיש שמעמדו התערער והחליט לעזוב את הקבוצה. בצעד שנוי במחלוקת קיובן החליט למנות ג׳נרל מנג׳ר ומאמן ביחד (במקום למנות מנהל, ולתת לו לבחור מאמן), והצמד שזכה בתפקיד היה ניקו האריסון וג׳ייסון קיד. האריסון הגיע למאבס לאחר שלל תפקידים בנייק והוא מאוד מוערך בליגה, אבל זהו התפקיד הראשון שלו בקבוצת כדורסל. גם המינוי של קיד עורר שאלות בעיקר בשל הנסיון המר מהקדנציות הקודמות שלו כמאמן ראשי (בברוקלין ובמילווקי).

גם על המגרש הדברים לא הלכו חלק. לוקה דונצ׳יץ׳ הגיע לפתיחת העונה בכושר ירוד ושיחק בהתאם, הקבוצה התקשתה להסתגל לסכמה ההגנתית של קיד, והקבוצה מאוד התקשתה בזריקות מבחוץ (בשלושה חודשים הראשונים קלעו ב-29% בשלשות שהשומר הקרוב ביותר היה 4-6 פיט, מקום 28 בליגה) בלי סיבה נראית לעין. דברים התחילו להסתדר לאחר גל הקורונה ששתף את הליגה, והקבוצה יצאה לרצף של עשרה ניצחונות ב-11 משחקים והגיע למאזן של 26-19. הדבר המפתיע היה שהניצחונות הגיע בעיקר בזכות הגנה מעולה, בניגוד לדרך בה הקבוצה הצליחה בשנים האחרונות.

בטרייד דדליין הגיע המהלך שאף אחד לא ציפה לו כאשר המאבס העבירו את קריסטאפס פורזינגס תמורת ספנסר דינווידי ודוויס ברטאנס. התגובות לטרייד היו מעורבות, והטרייד נתפס כשנמוך מקצועי משמעותי. בפועל, החסרון של KP לא הורגש מפני שגם כך הוא היה פצוע רוב הזמן, דינווידי אפשר לקיד לשחק עם שני מובילי כדור על המגרש בכל רגע נתון, ודאלאס סיימו עם המאזן השני הכי טוב בליגה אחרי הטרייד דדליין.

לסדרת סיבוב ראשון מול יוטה דאלאס הגיעו עם יתרון ביתיות, אבל ללא לוקה שנפצע במשחק האחרון של העונה מול הספרס. לנעליים שלו נכנס ג׳יילן ברונסון, ובשלושה משחקים שהסלובני החמיץ הוא היה מעולה והוביל את הקבוצה לשני נצחונות. למשחק הרביעי בסדרה לוקה חזר וליוטה כבר לא היה סיכוי אמיתי. בסיבוב הבא חיכתה להם פיניקס סאנס, שסיימה את העונה במקום הראשון ונחשבה לפייבוריטית ברורה. כל קבוצה ניצחה את משחקי הבית שלה, והסדרה הגיע למשחק שביעי, שבו הסאנס התפרקו לחלוטין (ההתפרקות היתה כל כך ברוטלית שבסוף המחצית הראשונה לוקה קלע את אותה כמות נקודות כמו כל פיניקס).מול הווריורס דאלאס פחות הצליחו, והחטיאו המון שלשות שאיפשרו לווריורס לסגור סדרה חד צדדית למדי בחמישה משחקים.

קיץ חם

המאבס נכנסו לקיץ עם משימה אחת שבלטה מעל כל השאר ב-to do list שלהם: להחתים את ג׳יילן ברונסון. הגארד סיים את עונתו הרביעית בליגה, אבל בגלל שהוא היה חתום על חוזה ל-4 שנים fully guaranteed (בניגוד לחוזה רוקי הסטנדרטי שכולל אופציות קבוצה בשנתיים האחרונות) הוא היה שחקן חופשי לא מוגבל, מה שאפשר לו לחתום בסופו של דבר בניו יורק עבור 104 מיליון ל-4 שנים. למרות שברונסון נפגש עם דאלאס, העסק נראה סגור מראש כשעוד לפני הקיץ הניקס העסיקו את אבא של ג'יילן. דאלאס היו מוכנים לשלם, אבל ברונסון העדיף את הניקס בכל מקרה.

למאבס לא היו הרבה משאבים מבחינת נכסי טרייד, וקאפ ספייס לא היה לה בכלל, אבל היא בכל זאת הצליחה להביא את כריסטיאן ווד מיוסטון תמורת הבחירה ה-26 בדראפט ומשלימי שכר, ולהחתים את ג׳אבל מקגי בעזרת ה- Taxpayer MLE על חוזה של 17 מיליון ל-3 עונות כאשר העונה האחרונה הינה אופציית שחקן.

בערב הדראפט דאלאס העבירה שתי בחירות סיבוב שני עתידיות לסקרמנטו תמורת הבחירה ה-37, ובאמצעותה בחרה בג׳יידן הארדי. הארדי נחשב לשחקן השני בטיבו בשנתון, אבל עונה לא טובה ב-G league ignite (21 נקודות למשחק ב-39% מהשדה ו-33% משלוש) הצניחה את המניה שלו משמעותית. בראש ובראשונה, הארדי הוא סקורר. הוא מסוגל ליצור לעצמו מצבי קליעה, בעיקר בזריקה מכדרור, והוא גם יכול לתפקד ספוט-אפ שוטר (ואפילו הראה ניצוצות של קליעה בתנועה). לקח לו זמן להסתגל למשחק נגד שחקנים בוגרים ולא נגד בני גילו, דבר שבא לידי ביטוי בשיפור במשמעותי כשמשווים את שבעת המשחקים הראשונים (17.9 נקודות, 3.4 אסיסטים, 2.9 איבודים, 33.1% מהשדה, 28.3% משלוש) לעומת שמונת המשחקים האחרונים (22.5 נקודות, 4.2 אסיסטים, 2.8 איבודים, 42% מהשדה, 37.7% משלוש). החסרון העיקרי שלו הינו בצד ההגנתי. יותר מידי פעמים קרה שהוא איבד ריכוז כאשר הוא היה אמור להיות בעמדת עזרה, וגם בהגנת אחד על אחד יש לו מקום לשיפור.


ועכשיו מה, מה עכשיו?

ההצלחה של המאבס העונה תהיה תלויה במספר גורמים:

1. לוקה: כרגיל בדאלאס, הכל מתחיל ונגמר בכוכב הסלובני. בעונה שעברה הוא הגיע לתחילת האימונים לא בכושר ועם משקל עודף (טים מקמהון מ-ESPN דיווח על עודף משקל של 13.5 קילוגרם). הוא מגיע לאחר קמפיין של נבחרת סלובניה באליפות אירופה בו נראה מצוין (ורזה), והשאלה היא האם יצליח לשמור על אותה רמה של כושר לאורך כל העונה.במהלך קריירת הפלייאוף של דונצ׳יץ׳ היריבות הבינו שהאסטרטגיה הכי טובה נגדו היא להפוך אותו לסקורר, לגרום לכך שכל הנטל ההתקפי יהיה עליו, ואז לתקוף אותו בצד השני. האסטרטגיה באה לידי ביטוי בשני המשחקים הראשונים מול הסאנס, שבהם הוא שיחק נהדר בהתקפה (סיים עם 45 נקודות במשחק הראשון, 35 בשני באחזוים מצוינים) אבל הותקף פעם אחר פעם בהגנה מה שבסופו של דבר עלה לדאלאס במשחק. היכולת ההגנתית הרעה של לוקה מגיעה לאחר שהוא מתיש את עצמו בהתקפה, והתקווה היא שאם הוא יהיה בכושר יותר טוב הוא יהיה מסוגל להחזיק מעמד גם בהגנה.

2. כריסטיאן ווד: הפורוורד-סנטר שהגיע מיוסטון נמצא בסיטואציה ייחודית. מצד אחד, הוא כבר בן 27, אמור להיות בשיא הקריירה, ומגיע אחרי העונה הטובה ביותר שלו עד עכשיו (17.9 נקודות למשחק באחוזים טובים, 10.1 ריבאונדים). מצד שני, הוא מעולם לא שיחק בקבוצה מנצחת, ויש ספקות רציניים בקשר ליכולת שלו להישאר מחוייב לתפקיד קטן יותר ולהשתלב במרקם הקבוצתי. קיד אמר לתקשורת שהתוכנית הינה לפתוח עם ג׳אבל מקגי כסנטר ושווד יעלה מהספסל. בתסריט האופטימי, ווד מהווה שותף פיק אנד רול אידיאלי ללוקה בגלל היכולת שלו גם להתגלגל לסל וגם לרווח לשלוש. בנוסף, ווד יכול להעניש שחקנים קטנים ממנו בפוסט (בניגוד ללטבי אחד שמשחק עכשיו בוושינגטון) מה שיקשה עוד יותר על הגנות לשמור על המשחק בין שנים בינו לבין לוקה. יתר על כן, בדאלאס מקווים שווד יוכל ליצור לעצמו מספיק כדי לעזור להתקפה לשרוד את הדקות בהן לוקה על הספסל. אספקט נוסף שצריך לקחת בחשבון הינו העובדה שזוהי עונת חוזה עבור ווד, וגם כאן זה יכול ללכת לשני כיוונים. הראשון, ווד יהיה מתוסכל מכך שאינו פותח בחמישייה, מתלונן שאינו מקבל מספיק כדורים בהתקפה, וכתוצאה מכך לא משקיע על המגרש. השני, השחקן מקבל על עצמו את תפקיד השחקן השישי כדרך שלו לחוזה גדול (בדאלאס או במקום אחר),  והכל הולך חלק.

3. ספנסר דינווידי: הגארד, שהתחיל את העונה בוושינגטון, התקשה לחזור לעצמו לאחר הפציעה ושיחק מאוד לא טוב. הטרייד לדאלאס היווה נקודת מפנה מבחינתו. הוא נראה הרבה יותר אתלטי ביחס לתחילת העונה, הגיע יותר לטבעת (בדאלאס 23% מהזריקות שלו היו ב-restricted area לעומת 18% בוושינגטון), והזריקות מבחוץ נכנסו בקצב מפתיע (40.4% על 4.5 זריקות למשחק לאחר הטרייד לעומת 32.2% על 4.4 זריקות בקריירה). האמונה הרווחת היא שלאחר קרע ב-ACL שחקנים חוזרים ליכולת המקורית שלהם רק שנתיים מהפציעה, וזו בדיוק הנקודה בה דינווידי נמצא. דינווידי צפוי לקבל תפקיד משמעותי, לא רק בגלל שיעלה בחמישה, גם בגלל המחסור במוביל כדור שלישי. ג׳ייסון קיד הזכיר את פרנק ניליקינה וג׳וש גרין כמועמדים לתפקיד זה, אבל שניהם עדיין לא הראו שיש להם את היכולות הדרושות. מועמד מתחת לרדאר לתפקיד הינו מיודענו טיילר דורסי, שאומנם חתום על חוזה דו כיווני, אבל בקבוצה לא רואים בו פרויקט לטווח ארוך אלא שחקן שיכול לתרום כבר בעונה הקרובה.

4. שחקני כנף: בעונה שעברה דוריאן פיני סמית ורג׳י בולוק מיצבו את עצמם כשחקני 3&D מהסוג שכל קונטנדרית צריכה. אי אפשר להתעלם מהם בהתקפה כי הם קולעים טוב מידי מחוץ, ובהגנה הם מסוגלים להתמודד עם רוב השחקנים (למעט אמבידים ויוקיצ׳ים למיניהם). הבעיה היא שכרגע לדאלאס יש רק שניים כאלה. שאר שחקני הכנף בסגל או קולעים טוב (THJ, ברטאנס) או שומרים טוב (גרין, ניליקינה).

5. טרייד: הסגל עדיין לא שלם, והדרך היחידה שנשארה למאבס להתחזק הינה באמצעות טרייד. בגלל מצוקת בחירות (עדיין חייבים בחירת סיבוב ראשון לניקס מהטרייד על פורזינגס. הבחירה היא של השנה אבל היא מוגנת עד 2025 ולכן הבחירה הכי קרובה שדאלאס יכולה להעביר הינה של 2027), הנכס העיקרי שיש לדאלאס לסחור בו הוא מגוון השחקנים שיש לה שמרוויחים בין 10 ל-20 מיליון דולר. הם לא יוכלו העונה הקרובה להביא את הכוכב השני, אבל הם יוכלו להיות הקבוצה השלישית שעוזרת להוציא לפועל את הטרייד מבחינה כלכלית (כמו שקליבלנד עזרו בטרייד ששלח את הארדן לברוקלין וכך הם קיבלו את ג׳ארט אלן).

תחזית: לקבוצה עם שחקן כמו לוקה יש רצפה יחסית גבוהה, הבעיה היא שהמערב השנה נראה צפוף מאי פעם והחזרה מפציעה של מארי, זאיון וקוואי, בשילוב ההתחזקות של הטימברוולבס והעובדה שיוטה הינה קבוצת הצמרת היחידה שנחלשה הופכות את המאבק להימנעות מהפליי-אין לקשה במיוחד. למרות זאת, אני מאמין שדאלאס מספיק טובה כדי להגיע לטופ 6, אבל לא ליתרון ביתיות. הפלייאוף הוא חיה אחרת לגמרי, ועם לוקה הכל אפשרי, אבל הפסד מכובד בסיבוב הראשון נראה התוצאה הסבירה ביותר.