מתחילת שנות ה-2000 עברה יוסטון רוקטס אין ספור שינויים: מאמנים גדולים כמו ג'ף ואן גנדי, ריק אדלמן, וקווין מקהייל ניסו להטביע את חותמם ללא הצלחה. שחקני פרנצ'ייז כמו יאו מינג וטרייסי מגריידי הצליחו לספק משחקים גדולים שהספיקו "רק" בשביל להיכנס להיכל התהילה. באותו זמן האחות מסן אנטוניו מפגינה יציבות נדירה בפסגה. העונה תיפגשנה השתיים בחצי הגמר האזורי בסדרה שוות הכוחות של המערב.
Most Valuable Team
זמנה של יוסטון סוף סוף הגיע כדי להוכיח שהיא ראויה לייצג את טקסס בכבוד, ובכדי להחזיר עטרה ליושנה הבינו שקבוצת כדורסל מנצחת צריכה קודם כל ליהנות. כיף, מהנה, ויצירתי אלו כנראה שלוש הנקודות שנמצאות על גבי קורות החיים של מייק ד'אנטוני, שהגיע העונה לעיר והצליח להטמיע שיטה שמתאימה לרוקטס ולכוכב הגדול שלה, ג'יימס הארדן, כשסיימה את העונה הסדירה במקום השלישי במערב המכובד. ד'אנטוני כבר מספיק שנים בליגה כדי להבין שכדי להגיע מוכן לפלייאוף, צריך להסתכל 82 פעמים במראה במהלך העונה הסדירה ולהתמקד קודם כל בקבוצה שלך, ועם לוח זמנים כל כך צפוף, לדו"חות הסקאוטינג לעיתים קשה לבוא לידי ביטוי. ד'אנטוני ועוזריו המשיכו באותה המגמה בפלייאוף שאומרת שהקבוצה היא מעל כל שחקן, ואיפשרו לווסטברוק לחגוג עם שורות סטטיסטיות מפלצתיות שלא עזרו לאוקלהומה סיטי לנצח יותר ממשחק אחד.
התקפת הרוקטס מתחלקת לשניים, כאשר הארדן על המגרש וכאשר הוא נח. בשני המקרים זה עובד לטובתה של הרוקטס: ב-37.4 דקות בהן הארדן היה על המגרש בסדרה מול אוקלהומה סיטי, מדד הפלוס מינוס עמד על 3.8. ב-10.8 דקות שהארדן נח הקבוצה הובילה ב-4.8 הפרש.
עוד מימיו כשחקן אוקלהומה סיטי, הוכיח הארדן כי הוא יכול להוביל כדור ולשמש כתחליף לרכז. שליטה מצוינת בכדור ובעיקר ברגליים (להארדן יש יכולת בלתי נתפסת לכיווץ אקצנטרי ברגליו שנותנת לו היכולת לשנות כיוון ומהירות מהר ומדויק יותר מהשומרים אותו) לא משאירות ספק ביכולתיו של הארדן לעבור את קו חצי המגרש. העונה, הארדן הפך לרכז הראשון של הרוקטס מבלי לוותר על פטריק בברלי, שזז לשחק בעמדת הגארד השני ונשאר האיש למשימות מיוחדות על מובילי הכדור של היריבה.
כרכז, הארדן מוביל את הכדור מאמצע המגרש ומתחיל את ההתקפה בתרגיל פשוט אך סופר הגיוני, כשאחד מהגבוהים (ננה או קאפלה) מגיעים לחסימת פיק אנד רול כפולה ביחד עם אחד הקלעים שנמצא על המגרש (אנדרסון, בברלי, אריזה, גורדון, וויליאמס). לאחר שהארדן משתמש בחסימות, הגבוה מתגלגל לצבע בעוד הקלע נע לרוחב קשת השלוש ובכך להארדן נפתחות ארבע אופציות שמניבות את מירב הנקודות של הרוקטס: (1) משחק אחד על אחד של הארדן שלרוב מסתיימת בנקודות או סחיטת עבירה (2) מסירה לגבוה שמתגלגל פנימה (3) מסירה לקלע שנע על הקשת שלרוב נשאר פנוי מאחר וההגנה מתמקדת בהארדן שעם הכדור או לחילופין בגבוה. (4) מסירה ארוכה לגארד שנמצא פנוי ב- weak side לאחר שההגנה מתכווצת לעזרה.
יהיה מעניין לראות כיצד האיש והזקן יגיב לטיפול הפיק אנד רול של הספרס על ידי help and recover. בעוד אוקלהומה סיטי הגיבה דרך אנדר (מעבר מתחת לחסימה) או חילוף ואיפשרה להארדן לקבל החלטות תוך שהוא מזהה יתרון מיד לאחר הפיק אנד רול מול אדאמס או גיבסון של אוקלהומה סיטי, נראה שלפי הסדרה מול ממפיס, סן אנטוניו יגיבו בצורה אגרסיבית בהרבה ויסגרו (גאסול, אולדריג', או לי) להארדן את קו התנועה. בוידאו הבא תוכלו לראות את התרגיל המדובר של הרוקטס ואת ההגנה של הספרס לפיק אנד רול:
"קוואי לנארד השחקן הטוב בליגה כרגע"
את המשפט הזה הוציא גרג פופוביץ' מהפה לאחר הניצחון האחרון על ממפיס. מי היה מאמין שקאוץ' פופ ידרג שחקנים? מי היה מאמין שאותו קואץ' פופ, שהיה צורח על הפאוור פורוורד הטוב בהיסטוריה בעונה ה-19 שלהם יחד יעז להלל בחור בן 26? ובכן, זהו סימן המעיד על שינוי בתפיסה של סן אנטוניו. לאחר הפרישה של טימי, פופ, מסינה, ושאר הצוות המקצועי פיתחו תלות יתר בכוכב שלה (כן, בסן אנטוניו פתאום יש כוכב). עד כמה תלויים הספרס בלנארד? המספרים שלו בין הסיבוב הראשון בפלייאוף 2016 מול הסיבוב הראשון בפלייאוף הנוכחי לפניכם:
נכון, בסן אנטוניו יש גורמים שהם הרבה מעבר לסטטיסטיקה, אך בכל זאת אי אפשר להתעלם מהעובדה שללא קוואי, הספרס היו נראים אחרת לגמרי בסדרה. לנארד משחק, זורק וקולע יותר. למרות זאת, במדד הפלוס מינוס הוא מעט ירד. נתון אחד שקשה להתעלם ממנו ושצריך להדליק נורה אדומה אצל פופ, הוא הנקודות שלנארד קלע ללא אסיסט של אחד מחבריו לקבוצה. 67% מהנקודות שלו הגיעו ממשחק של אחד על אחד או ריבאונד התקפה לעומת 34% בלבד סדרה מול הגריזליס בעונה שעברה. אצל פופ אין תסריט כזה שקוואי אינו סומך על שחקני הספרס, או שהוא פיתח אגו של "אני נגד העולם," אך בהחלט אפשר לראות כי הכדור אצלו ביד הרבה יותר כשהוא אף מוביל כדור בחלקים ניכרים ומכריעים במשחק (גם בזמן שפארקר ומילס נמצאים ביחד על המגרש).
אחת הסיבות לכך היא חסרונו של טים דאנקן, או יותר נכון, פאו גאסול. הכוונה היא שפאו תמיד היה רגיל לשחק בהיררכיה מאוד ברורה בה יש כוכב ולו צריך לתת את הכדור (קובי בלייקרס, באטלר בבולס). זהו ההיפך הגמור ממה שסן אנטוניו הייתה רגילה לשחק בשני העשורים האחרונים, במשחק בו הכדור מגיע ומתנהל מהמיד פוסט, לצורך חיתוכים בצד הקרוב או הרחוק לצד חסימות הפוכות. בסדרה מול הרוקטס, הגבוהים של סן אנטוניו יהיו חייבים לשלוט ולנצל את אחד היתרונות הגדולים שיש לה – עמדה מספר 5. מאחר והרוקטס משחקים רק עם גבוה אמיתי אחד, לא נתפלא לראות את גאסול או אולרדריג' מתפקדים כגבוה היחידי (ולא ביחד) תוך שהם נעים על קשת השלוש כדי לנצל את הקליעה והמרווח מהשומרים שלהם.
עם זאת, לספרס יש לא מעט מקום לאופטימיות, הרבה בזכות התעלות מפתיעה (תלוי את מי שואלים) של טוני פארקר. הרכז הבלתי נגמר מראה ניצוצות של אותו ברומטר צרפתי שזכינו להכיר כמה שנים קודם לכן. בסדרה מול הגריזליס, פארקר לקח אחריות כשחיפה על לא מעט דקות חסרות תפוקה של ג'ינובילי וגרין בצד ההתקפי (בצד ההגנתי הם באנקר אצל פופוביץ') כשהוא קולע בפלוטר המפורסם שלו (קליעה מרוחקת מהסל עם קשת גבוהה), קליעות חצי מרחק אחרי כדרור שפיתח בשנים האחרונות אחרי שקצת איבד מהמהירות, וגם שלשה או שתיים במשחק שתורמות לריווח ההתקפה ומקלה על הכנסת הכדור לאולדריג' בפוסט אפ. האבל הגדול הוא, כי עכשיו יעמוד מולו פטריק בברלי, שישב לווסטברוק על הווריד במשך חמישה משחקים, וככל הנראה ייקח את פארקר כפרויקט הבא.
כפי שכבר נאמר, הציפייה היא כי אנחנו הולכים לראות את אחת הסדרות היותר שיוויוניות שהמערב יכול להציע, עם מאצ'-אפים די ברורים לחמישיות הפותחות כאשר כל אחד יוכל להתמודד עם השומר או לחילופין המתקיף שמולו. הרבעים האחרונים יהיו הדקות המשמעותיות ביותר וההיפך הגמור ממה שהתרגלו שתי הקבוצות עד כה. לדוגמא: לאונרד אמור לספק מספרים אחרים לחלוטין ברבע הרביעי ממה שהתרגלה הרוקטס מווסטברוק (לאונרד קלע מול ממפיס ב-68% מהשדה ו-80% מהשלוש ברבע הרביעי לעומת 29% מהשדה ו- 19% מהשלוש של ווסטברוק בסדרה מול הרוקטס), מה גם שתעלול "האק א שאק" על רוברסון לא יעבוד.
יהיה מעניין לראות כיצד הדרבי הטקסני יתפתח עם שניים מהמאמנים המוערכים והאינטליגנטיים שידעה הליגה. מסתמן שהמנצחת תפגוש את גולדן סטייט בגמר המערב, שככל הנראה תעדיף דווקא את הספרס על פני החבורה הצעירה והאנרגטית של הרוקטס. דבר אחד בטוח – אנחנו הולכים ליהנות מכל רגע.
