בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-22 בדצמבר נתחיל לגלות.
לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: ממפיס גריזליס
(עידו צנג)
נשארו: ג'ה מוראנט, גרייסון אלן, קייל אנדרסון, ג'ארן ג'קסון ג'וניור, דילון ברוקס, ברנדון קלארק, יונאס ולנצ'יונאס, גורג'י ג'נג, מרקו גודוריץ', טיוס ג'ונס, ג'ון קונצאר ודיאנטוני מלטון (הוחתמו מחדש), ג'ונטאי פורטר, אנתוני טוליבר, ג'סטיס ווינסלו
עזבו: יוטה וונטבה (טורונטו), ג'וש ג'קסון (ג'י-ליג)
הגיעו: ג'אליל טריפ (שוק חופשי), מריו הזוניה (טרייד), דזמון ביין (טרייד), חאבייר טילמן (דראפט)
מתנדנדים: אין
חמישייה: ג'ה מוראנט, דילון ברוקס, קייל אנדרסון, ג'ארן ג'קסון ג'וניור, יונאס ולנצ'יונאס
ספסל: גרייסון אלן, ג'סטיס ווינסלו, ברנדון קלארק, גורג'י ג'נג, מרקו גודוריץ', טיוס ג'ונס, ג'ון קונצאר, דיאנטוני מלטון, ג'ונטאי פורטר, אנתוני טוליבר, ג'אליל טריפ, מריו הזוניה, חאבייר טילמן, דזמון ביין
המהלכים הגדולים של עונת 2019-20:
אז מה היה לנו שם?
עונת 2019-2020 הייתה עונה פנטסטית עבור הדובים מממפיס. הסגל הצעיר, שרוב הפרשנויות צפו שידשדש בתחתית המערב, הפתיע את כולם והגיע מרחק פסיעה מהפלייאוף. השם הראשון שצריך להיות מוזכר הוא טיילור ג'נקינס. אחרי כמה שנים שבהן אימן בגלגול הקודם של הג'י-ליג, ג'נקינס הצטרף כעוזר למייק בודנהולצר באטלנטה, ובהמשך נדד איתו למילווקי, והיה שותף להצלחות המרשימות בשני המקרים: באטלנטה הייתה זו הקבוצה המלהיבה שסיימה במקום הראשון במזרח ב-2015 ושיחקה כדורסל התקפי נפלא עם כישרון מוגבל ובמילווקי הייתה זו עונת 2018-2019, שבה הקבוצה סיימה במקום הראשון בליגה תוך שהיא מדורגת קרוב לפסגה הן במדדים ההגנתיים והן באלה ההתקפיים. אמנם אף אחת מהקבוצות הללו לא מאוד הרשימה בפוסט-סיזן, אבל עבור הגריזליס, קבוצה צעירה ששואפת להפוך לקבוצת פלייאוף, הבחירה בג'נקינס הצעיר נראתה מבטיחה. והיא אכן הוכיחה את עצמה.
סגל השחקנים נבנה בעיקרו סביב צעירים שהגיעו מהדראפט בשנים האחרונות. דילון ברוקס המפתיע נבחר בדראפט 2017 במקום ה-45 על-ידי יוסטון ועבר מיידית בטרייד לממפיס שהחליטה להשקיע בקנדי הצעיר ונתנה לו חוזה. ג'ארן ג'קסון ג'וניור (גג"ג) הוא הבחירה מספר 4 בדראפט 2018. את ג'ה מוראנט בחרה ממפיס במקום השני ב-2019 ואיתו הגיע גם קנדי נוסף – ברנדון קלארק שנבחר במקום ה-21 על ידי אוקלהומה סיטי ועבר בטרייד לממפיס באותו ערב. מה שראינו היה בניית סגל קלאסית של קבוצה צעירה.
ג'ה מוראנט הראה הרבה מאוד כדורסל. הרוקי שבילה שנתיים בקולג' וקיבל מייד את המושכות בממפיס החזיר במספרים מרשימים. הוא הוביל את הגריזליס עם 17.8 נקודות, ו-7.3 אסיסטים. תוסיפו לזה 3.9 ריבאונדים, 0.9 חטיפות ו-3.3 איבודים בקצת יותר מ-31 דקות למשחק ותקבלו PER של 17.45 – הרבה מעל הממוצע בליגה ובהחלט מצוין עבור רוקי בעמדת הפוינט גארד (שם יש מרחב גדול יותר לטעויות). אולם בתחום קבלת ההחלטות והמנהיגות נרשמו הרבה חריקות אצל ג'ה, שעלו לממפיס בלא מעט הפסדים של משחקים צמודים.
למרות זאת, ההחלטה של ג'נקינס לשים את הכדור בידיים שלו נראית יותר מסבירה. קודם כל בגלל שאין בסגל של ממפיס הרבה אלטרנטיבות. להוציא את ג'סטיס ווינסלו שהיה פצוע לא מעט העונה, אין בממפיס מי שיוביל כדור וינהל משחק חוץ מג'ה. אבל הצדקה שנייה וחשובה יותר היא שההחלטה להשקיע בג'ה לטווח הארוך היא הימור מתבקש. התשורות על שכר הלימוד שממפיס שילמה העונה צפויות להשתלם בעתיד, וכל מי שצפה במשחק הפליי-אין הנהדר בין ממפיס לפורטלנד בבועה יכול להעיד כי ג'ה הפגין שם ניצוצות של מנהיגות אמיתית. העונה המוצלחת זיכתה את ג'ה (בצדק) בתואר רוקי השנה.
גג"ג סיפק העונה 17.4 נקודות, 4.6 ריבאונדים, 1.6 חסימות ו-1.4 אסיסטים ב-28.5 דקות. לצד המספרים הטובים לגבוה המוכשר יש לא מעט חסרונות כמו חוסר יציבות, רכות הגנתית וכמובן כמות פציעות מדאיגה לשחקן שנמצא רק שנתיים בליגה. עם זאת, מדובר בגבוה מוכשר ואינטיליגנטי, דינמי מאוד שקולע כמעט 40% מחוץ לקשת, כך שמבחינת אנליטיקס הוא מתאים מאוד ל-NBA של 2020 ולממפיס יש על מה לבנות.
לצד שני אלה, גם דילון ברוקס הראה הרבה פוטנציאל. אחוזי הקליעה שלו מכל הטווחים אולי היו בינוניים, אבל מדובר באתלט ששומר נהדר ואם הוא ישפר מעט את הקליעה יוכל להיות משמעותי. גם דיאנטוני מלטון וברנדון קלארק הצעירים הראו הרבה מאוד כדורסל. ולנצ'יונאס הוותיק בן ה-28 הוסיף ניסיון ואיכות באזור הצבע, כשהוביל את הקבוצה בריבאונדים, קלע באחוזים מרשימים מהשדה וסיים עם PER מרשים מאוד של 22.45 – הגבוה ביותר בקבוצה. ועל כל התזמורת הזו ניצח טיילור ג'נקינס, כשהגריזליס הראו כדורסל מלהיב ולוחמני שהניב תוצאות מצוינות ומפתיעות. אבל אז הגיע נגיף הקורונה.
אין קבוצה בליגה שנפגעה מהקפאת המשחקים בעקבות המגיפה יותר מממפיס. ממש עד ההפסקה הכפויה, נראה היה שממפיס בתמונת הפלייאוף, אבל הקבוצה לא הצליחה לשחזר את ההצלחה בבועה. ג'סטיס ווינסלו וטיוס ג'ונס נפצעו ולא הגיעו לאורלנדו. דילון ברוקס, שהיה אחת ההפתעות המרשימות עד להפסקה, נראה בבועה כמו הצל של עצמו. ואם כל זה לא מספיק גרוע, גג"ג נפצע במהלך משחקי הבועה וסיים את העונה. הגריזליס הפסידו משחקים קריטיים לפיניקס, ניו אורלינס וסן אנטוניו, אבל ממש לקראת הסוף הצליחו להשיג ניצחון מרשים מול מילווקי החזקה שהעלה אותם למשחק הפליי-אין: הכל או כלום מול פורטלנד. משחק הרואי של ג'ה מוראנט והחבורה הצעירה הספיק רק כמעט, והחבורה המוכשרת מממפיס נשלחה בחזרה לטנסי אחרי הפסד אכזרי לבלייזרס המצוינים.
קיץ חם
אז זהו שלא. הקבוצה הייתה פסיביית למדי באוף-סיזן הקצרצר. להוציא טרייד אחד שבו הגיעו מריו הזוניה והרוקי דזמון ביינס, הגריזליס בסך הכל צירפו את בחירת הסיבוב השני שלהם חאבייר טילמן ואת הגארד ג'אליל טריפ שלא נבחר בדראפט. אין פה אף שם שצפוי להיות משמעותי בשנה הקרובה. המשמעות היא אחת: הגריזליס מאמינים בסגל הנוכחי שימשיך להתפתח וייקח אותם גבוה. זה מתבטא גם בהחתמה מחדש של דיאנטוני מלטון, שהראה ניצוצות השנה והוחתם ל-4 שנים עבור 35 מיליון.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
בצד ההגנתי, ג'נקינס עובד בצורה מאוד דומה למורו ורבו בודנהולצר. שחקני הפרימטר לוחצים חזק את הקלעים, ומאחורי החסימות מחכים ולנצ'יונאס וקלארק שעושים עבודה טובה בשינוי זריקות. ג'נקינס משתמש בגג"ג בצורה דומה לשימוש שעושה בודנהולצר ביאניס כמגן טבעת נוסף, שמצופף ומגיע לעזור בצבע. ממפיס הכריחה את היריבות שלה ללא מעט זריקות מחצי מרחק, מה שעבד לטובתה. גם האחוזים של היריבות בצבע היו מהנמוכים בליגה.
הבעיה המרכזית בצד הזה הייתה בעונה החולפת ריבאונד ההתקפה של היריבות. גג"ג גילה הרבה רכות, מה שהשאיר את ולנצ'יונאס די בודד במאבק על ריבאונד ההגנה. ובהיעדר ריבאונד הגנה קונסיסטנטי, האיכות ההגנתית של ממפיס מתבטלת לחלוטין. מכיוון שלא נעשו שינויים דרמטיים בסגל, הנושא הזה הוא אתגר גדול עבור ג'נקינס ב-2021. השיפור יכול לבוא או משינוי אצל גג"ג שיתחיל להפגין יותר קשיחות בריבאונד, או אולי מדקות רבות יותר של קלארק בעמדה 4 לצד ולנצ'יונאס. זו לא אפשרות מאוד סבירה כי מבחינה התקפית זה פוקק את הצבע ומגביל מאוד את האפשרויות של ממפיס.
בצד ההתקפי, ג'נקינס ידע לנצל היטב את האקספלוסיביות של ג'ה מוראנט. היכולת שלו לחדור אחרי חסימה, להכריח את ההגנה להתכווץ ולייצר זריקה נוחה קרוב לסל הביאה את ממפיס למקום הראשון בליגה בכמות הזריקות מהצבע ולמקום השני והמכובד באחוזי הניצול של הזריקות הללו. זה כלי מאוד יעיל שקשה ליריבות לעצור ואין סיבה שלא נראה הרבה ממנו גם בשנה הקרובה. בנוסף, מוראנט טס להתקפות מתפרצות והמהירות שלו לא מאפשרת ליריבה להתארגן בצד השני.
הנתון הבא הוא פשוט לא יאומן: אחרי שב-2018-2019 ממפיס הייתה אחרונה בכל הליגה בכמות פוזשנים בהתקפות מתפרצות, בעונה החולפת היא דורגה חמישית בקטגוריה הזו. המשמעות של ג'ה מוראנט ברורה מאוד בהקשר הזה. אחוז הניצול של ממפיס לעומת זאת לא נמצא במקום טוב כאשר היא מתרגמת רק 48% מהפוזשנים במעבר שלה לנקודות. פחות מהממוצע בליגה. זוהי נקודה חשובה מאוד שיהיה מעניין לראות האם תשתפר בעונה הקרובה. אם ממפיס תדע לנצל אחוז גבוה יותר מהמתפרצות שלה לנקודות, היא תהיה קטלנית. זה בעיקר תלוי ביכולת קבלת החלטות של ג'ה מוראנט אבל גם של ברוקס, קייל אנדרסון, ג'סטיס ווינסלו וגג"ג, שכל אחד מהם עשוי בהתקפה נתונה להיות מקבל ההחלטות ו/או מי שמסיים את ההתקפה. קבלת החלטות היא גורם שמשתפר עם הניסיון ולכן מעניין יהיה לעקוב אחרי ממפיס בהקשר הזה.
שאלה מעניינת נוספת היא מי יפתח בעמדה 3, כשהמועמדים הטבעיים הם ג'סטיס ווינסלו וקייל אנדרסון. אנדרסון, שפתח רוב העונה החולפת בין היתר בשל הפציעות של ווינסלו, עשה עבודה סבירה בסך הכל למרות המספרים הצנועים. . נכון למועד כתיבת שורות אלו ווינסלו עדיין מתאושש מפציעה ולא צפוי להיות כשיר לפתיחת העונה, אבל ברגע שג'סטיס ווינסלו יהיה בריא עדיף יהיה להשתמש בו, כי הוא שחקן טוב ומגוון יותר שיכול להוריד עומס ממוראנט בהובלת הכדור. אופציה נוספת מעניינת היא הרכב גארדים בו דיאנטוני מלטון ישחק לצד ג'ה מוראנט ודילון ברוקס ישחק בעמדה 3.
בחשיבה לטווח הארוך הגריזליס לא טועים. הסגל הקיים כולל לא מעט כישרון והצפי הוא ששחקנים כמו מוראנט, ברוקס וגג"ג עוד רחוקים מלמצות את השיפור שלהם ויהיו משמעותיים. להוציא את ולנצ'יונאס, כל השחקנים המשמעותיים בסגל הם צעירים כך שלא צפוי להיווצר ואקום באף עמדה. זה כמעט הספיק לפלייאוף השנה, אבל את הפירות סביר שהגריזליס יקצרו רק בעתיד. ב-2021 התחרות במערב הקשוח רק תתעצם עם ההתחזקות של פיניקס והחזרה הצפויה לתמונה של גולדן סטייט. לכן גם אם הגריזליס יצליחו לשחזר את היכולת הנפלאה מהעונה החולפת, סביר להניח שאת הפלייאוף הם יראו מהבית.
תחזית
הגריזליס ישיגו 50-55% הצלחה, מה שיספיק רק למקומות 9-10 במערב.
