בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-22 בדצמבר נתחיל לגלות.
לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: וושינגטון וויזארדס
לדף הקבוצה:
נשארו: ג'ון וול, בראדלי ביל, תומאס בראיינט, איש סמית', רוי האצ'ימורה, ג'רום רובינסון, טרוי בראון, מו ואגנר, אייזק בונגה, ג'רום רובינסון, דאוויס ברטאנס (חתם מחדש. 72 מיליון ל-4 שנים)
עזבו: ג'ון וול (בטרייד, ליוסטון), ג'ריאן גראנט (ללא קבוצה), שבאז נאפייר (ללא קבוצה), גארי פייטון השני (ללא קבוצה)
הגיעו: דני אבדיה (דראפט), אנתוני גיל (חופשי, חימקי מוסקבה), רובין לופז (חופשי, מילווקי), ראול נטו (חופשי, פילדלפיה), ראסל ווסטברוק (בטרייד, מיוסטון)
מתנדנדים: יאן מהינמי (סיים חוזה, קיבל חוזה חדש למחנה האימונים)
חמישייה: ראסל ווסטברוק, בראדלי ביל, דני אבדיה, רוי האצ'ימורה, תומאס בראיינט
ספסל: איש סמית', טרוי בראון, ראול נטו, אייזק בונגה, ג'רום רובינסון, דאוויס ברטאנס, אנתוני גיל, רובין לופז
המהלכים הגדולים של עונת 2020-21:
אז מה היה לנו שם?
כל דבר שנכתב על וושינגטון צריך להתחיל בבית חולים. אחרי הופעה מכובדת (יחסית) בפלייאוף 2018 הוויזארדס נכנסו לעונת 18-19 עם שאיפה שהקו האחורי שלהם יוכל לשחזר את ההצלחה. השאיפות האלו התנפצו כשוול עבר ניתוח שסיים את עונת 18-19 בדצמבר ובינואר קיבלו עוד חדשות כואבות, כשוול קרע את גיד האכילס במקלחת. הצד האופטימי באותה העונה היה כשגילו את הפוטנציאל הגלום בתומאס בראיינט, ועם התוספת של דאוויס ברטאנס שהגיע מסן אנטוניו הגיעו לעונת 19-20.
וכמו בעונה הקודמת, גם העונה האחרונה של וושינגטון הושפעה מפציעות, הפעם לכל אורך הסגל: הרוקי רוי האצ'ימורה החמיץ 24 משחקים, בראיינט 26. אייזיה תומאס, פצוע כרוני בעצמו, פתח ב-37 משחקים לפני ששוחרר בפברואר לקליפרס. התוצאה הסופית הייתה שב-72 משחקים שהוויזארדס שיחקו, רק שחקן אחד פתח בחמישיה ב-50 או יותר: בראדלי ביל. ביל הפך לאחד מכלי הנשק ההתקפיים המסוכנים בליגה וייזכר כשחקן השני אחרי אדריאן דנטלי ב-83 שסיים עונה עם ממוצע 30 נקודות – אבל ללא בחירה לאולסטאר או לאול-NBA (דנטלי, אגב, שיחק באותה עונה 22 משחקים בלבד), במה שהיה חתיכת החלטה תמוהה של הליגה. היכולת של ביל סחבה את הוויזארדס לבועה באורלנדו, אבל הם לא באמת נתנו פייט והפסידו בכל משחקי הדירוג למעט האחרון שבהם. העיניים של כולם נישאו לעבר העונה הקרובה, בה הוויזארדס יוכלו להנות סוף סוף משובו של ג'ון וול לצד בראדלי ביל שהתקדם למעמד אולסטאר.
קיץ חם
בדראפט שטוח הבחירה התשיעית שהוויזארדס קיבלו לא הבטיחה יותר מדי, אבל אז הבולס הפתיעו את כולם כשבחרו את פטריק וויליאמס שהיה צפוי להבחר לקראת סוף הלוטרי, אחריהם הקאבס לקחו את אייזיק אוקורו והוויזארדס פתאום קיבלו את דני אבדיה מהרצליה, ישראל.
לוויזארדס הייתה מטרה ספציפית באוף-סיזן: להשאיר את דאוויס ברטאנס על חוזה מתקבל על הדעת. ברטאנס הוכיח את היעילות שלו כקלעי שלשות שמרווח את המגרש מעמדה 4. הלטביאן לייזר סיים את העונה עם 42% מחוץ לקשת, על קרוב ל-9 נסיונות, ואף עלה לשלב הגמר בתחרות השלשות באולסטאר. הוויזארדס השאירו אותו על חוזה של 72 מיליון ל-4 שנים, שיסתיים כשברטאנס יהיה בן 32. לא צעיר, אבל הסקיל סט שלו לא אמור להיות מושפע מדי מהגיל.
בין הארכת החוזה של ברטאנס לחוזים הגבוהים של וול וביל (70 מיליון דולר בינהם) האפשרות של הוויזארדס להשתפר הייתה מוגבלת למדי. הם החתימו את רובין לופז כסנטר מחליף לבראיינט, במקומו של יאן מהינמי המבוגר והמוגבל, וצירפו את ראול נטו ואנתוני גיל כדי לעבות את הרוטציה.
וול אמנם היה נראה בריא סוף סוף, אבל זמזומים מאיזור וושינגטון טענו שהוא לא מרוצה מהעובדה שמצופה ממנו להיות כוכב משני לביל. טומי שפרד, ה-GM של הוויזארדס, התעקש שהוא מתרגש לראות את שני הגארדים יחד על המגרש סוף סוף, אבל בערך יום וחצי אחרי פתיחת מחנה האימונים וול – שלפי הדיווחים עלה לבעלים טד לאונסיס על העצבים – מצא את דרכו ליוסטון. במקומו הגיע ראסל ווסטברוק
ועכשיו מה, מה עכשיו?
אנשים אוהבים להכניס את ג'ון וול וראסל ווסטברוק לאותה המשבצת. לכאורה שני פוינט גארדים עם קליעה מפוקפקת מרחוק שאוהבים את הכדור אצלהם בידיים, ולא מסוגלים לחלוק את המגרש עם כוכב נוסף. לאנשים האלו אני אומר – ראיתם אותם משחקים בשנתיים האחרונות?
לגבי וול, התשובה היא כמובן לא. הוא היה פצוע וזה סימן שאלה גדול לגבי הצלחת העונה של וושינגטון והשארת בראדלי ביל בעיר – תנאי הכרחי לכך שהקבוצה תישאר רלוונטית. לגבי ווסטברוק, אני חושב שאולי התשובה היא גם שלילית, כי ראסל ווסטברוק בשתי העונות האחרונות הוא שחקן שונה ממה שהיה לפני כן. פול ג'ורג' (באוקלהומה סיטי) והארדן (ביוסטון) רשמו עונות שיא בנקודות וזריקות מהשדה לצידו של ווסטברוק. הוא עדיין לא תמיד מקבל את ההחלטה הנכונה והוא כנראה לעולם לא יהיה קלעי אמין מבחוץ, אבל הוא רחוק מלהיות הבול-הוג שהיה בשתי העונות הראשונות שלו באוקלהומה סיטי.
ההבדל בין וול לווסטברוק לא מסתיימים ב-48 הדקות של המשחק. וול קיבל מוניטין של אחד שלא תמיד מתאמץ באימונים, לא חבר מוצלח במיוחד לקבוצה. בדיוק ההפך מכל מה שנאמר על ווסטברוק – כזה שאפשר להגיד עליו הרבה דברים, אבל הוא הבנאדם החרוץ ביותר בקבוצה. מנהיג נהדר בחדר ההלבשה. גם אם מדובר באדם לא מובן לעתים, אי אפשר לטעון לבעיה באישיות שלו. הסיפורים על הטיפ השמן שהשאיר לעובדות האחזקה בבועה באורלנדו הן דוגמה קטנה שמייצגת את האיש הזה, ולא חסרים סיפורים בסגנון.
מיד עם ההודעה על הטרייד קפצו המגיבים האוטומטיים לומר 'אבל זה יפגע בדני אבדיה'. אז קודם כל, ואני מקווה שאתם יושבים – למעט מקרי קצה מנהלים מקצועיים לא מקבלים החלטה על שחקן בחוזה מקסימום בהתאם להשפעה שלו על רוקי שעדיין לא שיחק משחק אחד בליגה. אבל אם כבר מסתכלים על האימפקט על אבדיה – להערכתי הוא יהיה חיובי.
הדיווחים ממחנה האימונים לגבי אבדיה טוענים שהאנרגיה שלו מצוינת. זה יתאים בדיוק לאופי של ראסל. גם התנועה ללא כדור, שהיא יכולת פחות מדוברת בארגז הכישורים של אבדיה, תעזור לו להשתלב לצד הגארדים הדומיננטיים. בעיקר ליד ראסל. בימיו באוקלהומה סיטי ווסטברוק אהב להריץ פיק אנד רול ולמצוא את אחד מחברי הקבוצה שלו חותך מהפינה לטבעת לאלי-הופ – למעשה אלו הסלים המתועדים היחידים של אנדרה רוברסון – ואבדיה יכול להיות האדם הזה.
ביל וראסל צפויים לשחק לא מעט ב'תורות' של מי תוקף, אבל בדקות בהם ישחקו יחד ביל צפוי להנות קצת ממצבי קאץ' אנד שוט (שנה שעברה כ-20% מהזריקות שלו הגיעו בקאץ' אנד שוט והוא קלע כ-55% אפקטיבי בזריקות הללו). לצידם, למעט תומאס בראיינט, הוויזארדס צפויים לחפש ריווח, ובקטגוריה הזו תהיה לאבדיה תחרות מצד טרוי בראון. גם רוי האצ'ימורה שאמור לפתוח בחמישיה עלול להדחק לטובת ברטאנס אם לא יתרום לריווח סביב ביל ו-ווסטברוק. יש כבר כאלו שמפנטזים על פיק אנד רול בין הגארדים, אבל מה שעבד בין הארדן לווסטברוק (בעיקר כשהארדן חסם ויצא לקליעה) לא בהכרח יתאים גם לביל.
אבדיה כנראה לא יתחיל עם יותר מדי נגיעות בכדור, מה שיאפשר לו להתרגל לליגה באיטיות. התפקיד שלו יהיה לעבוד קשה בהגנה, לרוץ למתפרצות, לקלוע את הזריקות הפנויות ומדי פעם לנצל את ההתמקדות של ההגנה בביל ו-ווסטברוק כדי לחתוך לסל לנקודות קלות. בהמשך הוא יוכל להפוך להיות מעין פוינט פורוורד, בעיקר לצד ביל, ולמצוא אותו בנקודות הנוחות לו.
תחזית:
התוספת של ווסטברוק לוויזארדס אוטומטית מעלה את הרצפה של הקבוצה. הטופ של המזרח נראה צפוף – בוסטון, מילווקי, פילדלפיה, טורונטו, ברוקלין (בהנחה ובריאים) ומיאמי צפויים להאבק על ביתיות. וושינגטון צפויים להלחם עם אינדיאנה, אורלנדו ואטלנטה על שני המקומות האחרונים בפלייאוף. אולי זו הטיה שלי אבל אני חושב שיש להם עדיפות על כל הרשימה הזו, בעיקר כי עושה רושם שהדברים באינדיאנה קצת חורקים. קצב של 45 ניצחונות בעונה רגילה אמור לתת להם כ-40 נצחונות הפעם, מקום שביעי בפלייאוף ופייט צמוד מהצפוי בסיבוב הראשון מול הנטס עם הפיקנטיות של שני זוגות של אקסים מיתולוגיים: דוראנט מול ווסטברוק ודני מול אמארה.
