שלוש אקסיומות על הספרס שיעמדו למבחן העונה

עונת 2019/20 ב-NBA נפתחה עם שני משחקים שהבטיחו מאוד על הנייר וקיימו כמעט במלואם, כשההארכה הייתה דווקא במשחק הפחות צפוי (מי שחשב שהפליקנס יידבקו לטורונטו בלי זאיון, שיקום), והלילה הספרס יפתחו אותה עם משחק בית נגד הניקס. זו תהיה העונה ה-24 של גרג פופוביץ' על הקווים, ורבים חושבים שהיא תהיה גם האחרונה, לאחר שיאמן גם את נבחרת ארה"ב באולימפיאדת טוקיו 2020.

לקראת פתיחת העונה פרשנים כאלה ואחרים העלו שלוש אקסיומות על הספרס שהפכו לכל כך מובנות מאליהן בשנים האחרונות, והעונה ייתכן שנראה לפחות אחת מהן באה לסיומה. איך אמרה מרים רות? "אל תצטער פופ, זה קרה גם לרון – זה סופו של כל בלון". אז בלי לחפור יותר מדי, נעבור לאקסיומה הראשונה.

האם הספרס יגיעו לפלייאוף העונה או לא?

מאז שפופוביץ' מונה למאמן הספרס בעונת 1996/7, רק פעם אחת הם לא הגיעו לפלייאוף. זה היה בעונתו הראשונה, שבה נפצע דייוויד רובינסון ובסיומה נבחר דאנקן בדראפט. מאז הם מחזיקים בשיא ליגה של 22 עונות רצופות בפלייאוף. בחלק גדול מהמקרים הם הגיעו כמועמדים לאליפות, הרבה בזכות הטריו של דאנקן, פארקר וג'ינובילי.

אבל לא לעולם חוסן. מתישהו הספרס יצטרכו להיפרד מהשיא ולא להגיע לפלייאוף. חלק מהפרשנים חושבים שזה עלול לקרות העונה. אחרים, כמו זאק לואו, מפחדים להמר שוב נגד פופ, אחרי שאכלו את הכובע בעונה שעברה. לואו אף טען באחד מהפודקאסטים שלדעתו הספרס עשויים להגיע ל-50 ניצחונות העונה, בלי לנמק יותר מדי.

אבל אלו שחושבים שהעונה ניפרד מהספרס לפני הפלייאוף טוענים, ובצדק רב, שהמערב קשה מאי פעם, ומכיל לא מעט קבוצות שעל הנייר טובות יותר מהספרס, ויהיו בוודאות בפלייאוף. דנבר, יוסטון, יוטה, ושתי הלוס אנג'לסיות ככל הנראה הבטיחו את מקומן עוד לפני שהעונה התחילה, לדעת כולם. וגם גולדן סטייט ופורטלנד ייתפסו מקום בפלייאוף כנראה, למרות שלווריורס יש רוטציה מאוד דלילה מעבר לחמישייה, והיא תשחק כחצי עונה בלי קליי תומפסון, ופורטלנד תצטרך להסתדר בלי הנוכחות של יוסוף נורקיץ' מתחת לסל עד להודעה חדשה.

מה שמשאיר מקום אחד פנוי, ולא מעט קבוצות שיכולות להתמודד עליו. סקרמנטו, למשל, שהייתה קרובה יחסית בעונה שעברה ויכולה לתת קפיצה העונה. או ניו אורלינס, אם זאיון יחזור מהר מהפציעה ויפתיע מעל ומעבר למצופה. חלק חושבים שגם לאוקייסי יש סגל טוב יותר ממה שנדמה, והיא עשויה להגיע לפלייאוף, אם לא יחליטו לעשות שם פירוק והרכבה לקראת אמצע העונה. ואפילו דאלאס יכולה להתחרות על המקום השמיני, אם פורזינגיס יחזור טוב מהפציעה ודונצ'יץ' יתאקלם בליגה. בקיצור – מה שנקרא, יאללה בלאגן.

בנוסף, עם כל הכבוד לדמארה קארול ולטריי ליילס הספרס לא התחזקו ממש בקיץ ביחס לעונה שעברה, בניגוד לרוב הקבוצות האחרות, ואפילו איבדו את אחד מקלעי השלשות האיכותיים בליגה, דאוויס ברטאנס. אלא אם מחשיבים את חזרתו של דז'ונטה כהתחזקות משמעותית, שתיתן להם יתרון על פני הקבוצות האחרות. אז האם העונה, סוף כל סוף זה יקרה, ובאפריל אולדריג', דרוזן, דז'ונטה והחברים ילכו לנוח ולעשות חושבים, במקום להילחם בסיבוב הראשון?

האם לספרס יהיה נציג באולסטאר?

הישג משמעותי נוסף של הקבוצה הוא שמאז 1997/8, כל עונה היה לה נציג במשחק האולסטאר (למעט ב-1998/9, העונה המקוצרת, שבה המשחק לא התקיים בגלל שביתת השחקנים). בהתחלה היו אלה כמובן דייוויד רובינסון וטים דאנקן, שנבחר כבר בעונתו הראשונה. אחר כך, בתחילת שנות האלפיים, היה זה דאנקן (שנבחר בסך הכל 15 פעמים בקריירה), ואז טוני פארקר ומאנו ג'ינובילי (שנבחר רק פעמיים). וכמובן גם קוואי לנארד ייצג את הקבוצה פעמיים ב-2015/16 וב-2016/17, ובשתי העונות האחרונות למרכוס אולדריג' היה הכוכב הבודד מסן אנטוניו, טקסס (שגם ייצג אותה יחד עם קוואי ב-2015/16, ובסך הכל רשם שלוש הופעות במדי הקבוצה).

העניין הוא שמעונה לעונה זה נעשה פחות ופחות אינטואיטיבי שלקבוצה יהיה נציג באולסטאר, משחק שאליו נבחרים שחקנים בין השאר על סמך פופולריות. דאנקן היה מאוד פופולרי לכל אורך הקריירה, אבל הפעמיים הבודדות שבהן נבחר מאנו, אחד מהשחקנים האהובים ביותר על ידי שחקנים, מאמנים ואוהדים מכל רחבי הליגה, מעידות שפופולריות לבדה לא מספיקה. צריך גם איזשהו אבק כוכבים.

וזה בדיוק מה שחסר לקבוצה מאז שקוואי עזב. אבק כוכבים. אולדריג' הוא מר יעילות, אבל סגנון המשחק שלו לא בדיוק מושך רייטינג או מככב בסרטוני היילייטס של הליגה, ומעונה לעונה כוכבו דועך. ודרוזן השתתף ארבע פעמים באולסטאר במדי טורונטו, אבל עם כל הכבוד לסבסובי ה-360 מעלות שלו, היו לו גם נסיבות מקלות. במערב התחרות על הבלטה שלו קשה יותר, וכוללת שמות שלכאורה אין לו סיכוי להתחרות בהם.

מצד שני, לפעמים יש הפתעות ואין לדעת מה יהיה. גורדון היוורד נבחר לראשונה לאולסטאר ב-2017 אחרי שנתן עונה פנטסטית, שקשה היה לצפות. קליי תומפסון, שנבחר כבר חמש פעמים לאולסטאר, ייעדר על פי ההערכות עד אחרי האולסטאר ולכן לא ישתתף השנה, כך שיפנה משבצת אחת בקו האחורי. ואולי, רק אולי, אולדריג' ייתן עוד עונה נהדרת במונחיו, בניגוד לכל הסימנים שמעידים שהוא לקראת דעיכה, והמאמנים יעריכו את זה מספיק כדי לבחור בו כמו בעונה שעברה.

אז האם לספרס יהיה נציג באולסטאר העונה, או שלראשונה מאז 1998 כל שחקניה יצפו במשחק יחד מהבית?

והאם הם יחזרו לצמרת ההגנתית?

בטור התחזית שלי, ציינתי שהעונה האחרונה הייתה הגרועה ביותר של הקבוצה מבחינה הגנתית בעידן פופוביץ'.לא מספיק שהיא הייתה במקום 20 בליגה בדירוג הגנתי, הרחק מהצמרת, אלא גם ספגה לא מעט פעמים 130 או 140 נקודות ויותר, בצורה מאוד לא אופיינית למועדון של פופ.

למעשה, מאז עונת 1997/8 סן אנטוניו כמעט תמיד הייתה אחת מחמשת הקבוצות עם הדירוג ההגנתי הכי טוב, למעט שלוש עונות בין 2009-2012, שבהן הייתה מחוץ לחמישייה אבל בחצי הנכון של הטבלה (מקום 11 היה הגרוע ביותר). רוב הזמן היא הייתה במקום הראשון, השני או השלישי. כל זה היה נכון עד לעונת 2018/19, כאמור, שבה שבה הדירוג ההגנתי שלה צנח ב-6.5 נק' בהשוואה לעונה הקודמת, הרבה בגלל חוסר יכולת להתמודד עם התקפות מעבר והזדמנויות שניות.

החשוד המיידי בהידרדרות ההגנתית של הקבוצה היה דז'ונטה מוריי, שנבחר לחמישיית ההגנה השנייה ב-2018, אבל לא שותף כל העונה בגלל פציעה. עם כל האהבה לעונת הפריצה של דרק ווייט, הוא לא יכול היה להגן על המבצר לבדו, וב-64 פעמים הגארדים של היריבות קלעו על הספרס לפחות 20 נק', הנתון הגבוה ביותר בליגה. הקבוצה גם חטפה פחות, תחום שבו הידיים הארוכות של מוריי אמורות היו לעזור.

כאן ראוי לציין שזה לא רק ההיעדר של מוריי, אלא בכלל של שחקני כנף איכותיים. אחרי הכל, סן אנטוניו איבדה בעונה הקודמת את קוואי לנארד ודני גרין, שחקנים שמככבים דרך קבע בחמישיות ההגנה של העונה, ומי שהחליף אותם במשימות ההגנתיות היו בין השאר מרקו בלינלי ודמאר דרוזן, שאינם עילוי בהגנה בלשון המעטה. כמעט שליש מהזריקות ששחקני היריבות לקחו על הספרס היו מאחורי קשת השלוש. אפשר לטעון שהנתון הזה קשור בחלקו לעלייה הכללית בכמות הזריקות משלוש בליגה, אבל הספרס נתנו לשחקנים 4 שלשות חופשיות יותר למשחק בהשוואה לעונה הקודמת – צלילה ממקום 9 ל-19.

לפעמים מספיק גם שבורג אחד במערכת יקרוס כדי לגרום לאפקט דומינו. כך למשל, ההגנה הגרועה על קשת השלוש באה לידי ביטוי גם בכך ששחקני הכנף אפשרו ליריבים לחדור עליהם 47 פעמים למשחק, הנתון החמישי הכי גרוע בליגה, ולשלל מקרים שבהם גבוהים נאלצו לבחור בין הרע (לעזוב את השחקן שהם שומרים עליו ולנסות לשמור על שחקן הכנף החודר) לרע יותר (לאפשר לשחקן החודר זריקה פנויה).

הספרס לא עשו יותר מדי שינויים בסגל הקיץ, אבל המעט שנעשה בא כדי לתת לפופוביץ' יותר אופציות מול הרכבים שונים. מוריי ודרק ווייט אולי יוכלו לשחק יחד, כדי להציב קו אחורי מהטובים בליגה (למרות שהרכב כזה לא נוסה ולו לשנייה אחת בכל משחקי ההכנה). גם דמארה קארול יוכל לקבל דקות ארוכות בכנף, לצד דרוזן ואחד משניהם. ואולי אפילו לוני ווקר יקבל דקות במשחקים מסוימים, שבהם האגרסיביות ההגנתית שלו תהיה לצורך חיוני.

במשחק ההכנה נגד יוסטון ווקר הופקד על ג'יימס הארדן, וניסה לאמלל לו את החיים כמה שיותר. זה לא הפריע להארדן לקלוע 40 נק', אבל הכריח אותו לקחת זריקות קשות מאוד (כולל לא מעט עם יד בפנים, שמעטים חוץ מהארדן וסטף קרי קולעים) ובעיקר הגביל, יחסית, את היכולת שלו להפעיל אחרים. לא סתם קלינט קאפלה בקושי הגיע להזדמנויות וסיים עם 3 נק' בודדות. ווקר גם סיים את המשחק עם 2 חטיפות ו-2 חסימות, כולן להארדן.

אז האם המעט הזה יספיק כדי להחזיר את ההגנה של הספרס למקומה הטבעי בצמרת? או שאולי הקבוצה תיאלץ להסתמך פחות על ההגנה ויותר על התקפה איכותית ויעילה? זו, שאלת המפתח העיקרית של הקבוצה העונה, שגם תענה על השאלה הראשונה שהעליתי כאן ותקבע אם הספרס יוכלו להגיע לפלייאוף.