עונת 2021-22 הסתיימה עם קאמבק מרשים ואליפות מרגשת של גולדן סטייט. בצד השני של ארה"ב, דוראנט וקיירי דאגו שלא נשתעמם באוף סיזן ושנשאר עסוקים. גם במזרח וגם במערב יש קונטנדריות שהתחזקו, יש קבוצות שמתכננות את הטנקינג שלהן ומריירות על ויקטור וומבניימה ויש את הניקס. אה, כן. ופופ ולברון בדרך לנפץ שיאים אישיים. לקראת העונה הקרובה, קבלו את פרויקט 'קבוצה ביום' של 'הכדור הכתום'.
הקבוצה היום: דנבר נאגטס
נשארו: ניקולה יוקיץ', ג'מאל מארי, מייקל פורטר ג'וניור, ארון גורדון, ג'ף גרין, זיק נאג'י, בונס היילנד, ולטקו צ'נצ'אר (הוחתם מחדש), דבון ריד (הוחתם מחדש)
עזבו: וויל בארטון, מונטה מוריס (טרייד לוושינגטון), ג'מייקל גרין (טרייד לאוקלהומה סיטי), אוסטין ריברס, ברין פורבס, דמרקוס קאזינס, פקונדו קמפאצו (שוק חופשי).
הגיעו: קנטביוס קולדוול פופ (קק"פ), איש סמית' (טרייד מוושינגטון), ברוס בראון, דיאנדרה ג'ורדן (שוק חופשי), כריסטיאן בראון, פייטון ווטסון (דראפט)
מתנדנדים: אדוניס ארמס, קילן גריידי.
חמישייה: ג'מאל מארי, קק"פ, מייקל פורטר ג'וניור, ארון גורדון, ניקולה יוקיץ'.
ספסל: סמית', היילנד, בראון, גרין, ג'ורדן, נאג'י, צ'נצ'אר, ריד
המהלכים הגדולים של עונת 2021/22:
אז מה היה לנו שם?
עונת 21-22 של דנבר נגמרה למעשה קצת אחרי שהתחילה וניתן לומר שאפילו לפני שהפלייאוף של 20-21. ג'מאל מארי קרע את ה-ACL, ובלעדיו הנאגטס הנהדרים הובסו בפלייאוף 21'. עונת 22 התחילה עם תקווה מסויימת שמארי עוד יצליח להשתתף בה, אבל הדיווחים על פציעת גב חוזרת של מייקל פורטר ג'וניור התבררו כיותר מנכונים, והאחרון סיים את העונה אחרי תשעה משחקים מאכזבים וניתוח. הנאגטס התייצבו לעונה בלי שניים משלושת הכוכבים שלהם ועם חמישיה שכוללת את וויל בארטון, ג'ף גרין ומונטה מוריס – לא בדיוק החומר שממנו עשויות אלופות.
כל זה לא הפריע לניקולה יוקיץ' לזהור. ה-MVP המכהן קלע, מסר, הוריד ריבאונד ואפילו שמר את דרכו לתואר MVP נוסף. בהנהגתו דנבר המוגבלת והקצרה בספסל הגיעה ליעילות ההתקפית השישית בליגה, לצד הגנה ממוצעת למרות שלא הציגה רים פרוטקטור קלאסי. יוקיץ' רשם שיאי קריירה בנקודות, ריבאונדים, חטיפות, חסימות, שלשות ואפילו אחוזי שדה, והוביל את דנבר למקום השישי במערב עם 48 נצחונות. אלא שאתרע מזלם של הנאגטס ומי שסיימו במקום השלישי היו גולדן סטייט, שעברו אותם בג'נלטמנ'ס סוויפ אלגנטי.
מעבר ליוקיץ' קשה לציין מישהו משחקני החמישיה של דנבר שהצליח להתעלות. הקלעים הבאים בטיבם בקבוצה היו גורדון ובארטון עם 15 נק' למשחק ביעילות לא מרשימה. מוריס ניווט את המשחק ביעילות כדרכו, עם יחס אסיסטים/ איבודים מרשים ואחוזים טובים, אבל גם לא משהו שעושה הבדל. גרין בן ה-35 המשיך להיות שחקן התקפה חביב ושחקן הגנה חביב פחות, וגם ריברס, פורבס, קמפאצו ונאג'י מהספסל לא עשו יותר מדי.
מי שכן בלט לחיוב הוא נחשון ("בונס") היילנד. האיש והשם לא ציפה, כנראה, למקום ניכר ברוטציה של קבוצת פלייאוף אחרי שנבחר לקראת סוף הסיבוב הראשון בדראפט, אבל הרשים בעונת הרוקי שלו עם 10 נק' למשחק וכמעט 2 שלשות ב-37%, והצליח לשמור על יכולתו בפלייאוף גם מול הגנת הווריורס האימתנית.
קיץ חם
הבשורות הגדולות שנדבר קיבלה בקיץ מגיעות מהעולם הרפואי. ג'מאל מארי חזר לשחק לראשונה מאז אפריל 21', ונראה בסדר, גם אם קצת חלוד, בוהפעה ראשונה בפריסיזון. איתו חזק לשחק גם פורטר ג'וניור, וגם הוא נראה לא רע. לפי הדיווחים לפורטר אין מגבלות והוא מרגיש הכי טוב שהרגיש מזה זמן רב, וזו בשורה מצויינת לנאגטס.
הטרייד המרכזי של הקיץ הנחית בקבוצה את קק"פ ואיש סמית' על חשבון מוריס ובארטון. קק"פ ידוע כשחקן 3&D איכותי מאוד שפורח רחוק מהכדור. הוא מתאים יותר לשחק לצד מארי ויוקיץ' מאשר בארטון, שמתעקש לנסות לייצר אבל עושה זאת בעיקר לעצמו וביעילות לא מרשימה. הויתור על מוריס מבטא, כנראה, אמון רב בהיילנד וביכולת שלו להתפתח לשחקן רוטציה איכותי. סמית' ישאר מחליף סביר שלא עושה יותר מדי נזק כאשר הוא על המגרש.
החתמה מעניינת יותר היא ברוס בראון, שהגיע מהשוק החופשי. בראון ידוע כשחקן הגנה חזק ומגוון, שיכול לשמור על מספר עמדות, חותך טוב לסל ובפלייאוף הקודם גם הוכיח את עצמו כקלע לא רע בכלל. איתו לצד גורדון וקק"פ דנבר ללא ספק שיפרו את עצמם הגנתית, ולא נופתע אם נראה אותו על המגרש בדקות ההכרעה.
מהדראפט הגיעו כריסטיאן בראון ופייטון ווטסון שספק אם יתרמו העונה. ומהשוק החופשי הגיע גם דיאנדרה ג'ורדן, שדי בוודאות לא יתרום העונה ולא ברור איך הצליח לחתום על עוד חוזה בליגה אחרי שהיה לא רלוונטי לחלוטין בשנתיים האחרונות.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
בפעם האחרונה שיוקיץ', מארי ופורטר נתנו עונה בריאה זה היה בבועה, ונגמר בגמר המערב. מארי היה אז בן 22, פורטר רוקי בן 21, והבעיה הגדולה של הנאגטס היתה שמילסאפ וגארי האריס לא יכלו לתת הופעה חצי מכובדת נגד הלייקרס שזכו באליפות. עם שחקניםן משלימים איכותיים כמו קק"פ, גורדון, בראון והיילנד יש פה מספיק כישרון גם לאליפות.
האיש הכי חשוב הוא, כמובן, יוקיץ'. העונה ההתקפית הסופר דומיננטית שלה יכולה בקלות להשכיח את השיפור האדיר שחל בהגנה שלו. המספרים לא מספרים את כל הסיפור, אבל מקום שני ב-Defensive win shares בליגה ומקום ראשון בפלוס מינוס הגנתי מתחילים לתת איזושהי תמונה. לא שיוקיץ' הולך להיבחר לאחת מחמישיות העונה, אבל הגרסה הרזה שלו לא יכולה יותר להיחשב כחור הגנתי. הוא נע הרבה יותר בקלות, משתמש באינטליגנציה שלו כדי להגיע למיקום הנכון, מקשה על מסירות בעזרת HEDGE (יציאה לשחקן כך שיתקשה למסור אבל לא חילוף מלא) בפיקנרול ואם צריך, יכול אפילו להגן הטבעת כאשר העלה את הממוצע שלו לכמעט חסימה למשחק – למרות שבסוג כזה של הגנה הוא עדיין נופל מרוב הסנטרים בליגה.
עם כל גדולתו של יוקיץ', כנראה שמי שיקבע לאן דנבר הולכת העונה הוא ג'מאל מארי. מי שזוכר את דו קרב האקדוחנים שלו מול דונובן מיצ'ל בהועה מבין כמה הוא סקורר קטלני, וכמה קשה לנצח את דנבר כשהוא טוב. מארי רק בן 25 אבל אחרי פציעת ACL. אם מסתכלים היסטורית, השחקנים שחזרו מפציעות כאלה והצליחו להמשיך את הקריירה בהצלחה היו בעיקר גארדים – לו וויליאמס, ג'מאל קרופורד, ריקי רוביו, זאק לאווין ודיוז'נטה מארי – שעוד שפורוורדים וסנטרים התקשו להמשיך באותה יכולת וחלקם גמרו את הקריירה. מארי כבר חזר, ואם יוכל לחזור ליכולתו הקודמת משהו מפתיע מאוד צריך לקרות כדי שדנבר לא תהיה בטופ 4 במערב.
התוספת של קק"פ היא חיזוק ניכר. הוא כבר הצליח להוכיח את עצמו כרול פלייר משמעותי מאוד כשלקח אליפות בלייקרס, ונופל בדיוק למשבצת שדנבר צריכה: שחקן שייתן הגנה חזקה על כוכבי היריבה, יקלע היטב שלשות פנויות וירווח את המשחק בשביל האחרים בלי לדרוש יותר מדי לעצמו. אם דנבר הנוכחית תיראה דומה לזו של 19-20, קק"פ יקלע את הזריקות שהאריס לא יכול היה ויקשה מאוד על הגנות להתכווץ סביב הכוכבים. ביחד עם גורדון והשיפור ההגנתי של יוקיץ', דנבר יכולה להשתחל לטופ 10 של ההגנות, כאשר ההתקפה תשתפר כמעט בוודאות – וטופ 5 התקפי עם טופ 10 הגנתי זה מתכון ברור לביתיות בפלייאוף.
היילנד ובראון אמורים לתת לדנבר ספסל איכותי, שיכול לשפר גם את ההגנה וגם את הפליימייקינג יחסית לחמישיה הראשונה. ג'ף גרין, זיק נאג'י ואיש סמית' ישלימו ספסל שהוא אולי קצר מדי, כך שסביר להניח שדנבר עוד יחפשו להשתפר.
את מה שפורטר ייתן קשה קצת יותר לחזות. מעבר לנושא הפציעות, שברור שילוו אותו כל הקריירה ויכולות לגמור אותה בכל יום, המשחק שלו יכול לקחת לא פחות ממה שהוא נותן. בשיאו, הוא סקורר כמעט בלתי ניתן לעצירה, שזורק שלשות וחצי מרחק ברמות דוראנטיות ומגובה דומה. אבל ההגנה שלו אף פעם לא היתה נהדרת, והוא לא תמיד משחק בשטף של המשחק. אם נראה שוב את השחקן שראינו לפני הפציעה דנבר יכולה להיות עם ההתקפה הטובה בליגה, אבל איך שומרים חזק איתו בחמישיה זה אתגר שמייק מאלון יצטרך לפצח.
בשורה התחתונה, לדנבר יש סגל לאליפות ורקורד שמצדיק מאבק עליה. יוקיץ' הוא ה-MVP של הליגה, מארי בריא הוא שחקן סף אולסטאר, פורטר קלע מצוין, וקק"פ וגורדון הם מהשחקנים המשלימים הטובים שיש. עוד תוספת קטנה לספסל, קצת פריצה של היילנד, הרבה בריאות והם קונטנדרים.
תחזית: עונה יחסית בריאה, 60 נצחונות, מקום ראשון במערב בעונה הרגילה והדחה בגמר.
