הקבוצה של המדינה – טורונטו ראפטורס\פרק מתוך עונה מהאגדות

לכבוד הקמפיין החדש שלנו אנחנו מפרסמים בכדור פרקים מתוך הספר עונה מהאגדות

עונת 2018/19 נגמרה בחגיגות אל תוך הלילה ברחבי קנדה. ככל שהפלייאוף נמשך וטורונטו ראפטורס התקדמה בו, ניצחון רדף ניצחון, עוד סיבוב ועוד אחד, הפכו הראפטורס לתופעה של ממש בקנדה. מאז שהגריזליס העתיקו את מגוריהם מוונקובר לממפיס, הראפטורס הפכו לקבוצה של מדינה שלמה. המושג הזה קיבל את מלוא המשמעות שלו רק בפלייאוף 2019, שנחתם באליפות ראשונה ומתוקה ממייפל. אוהדי הקבוצה ידעו גם זמנים אחרים.

הראפטורס הצטרפו לליגה ב-1995, וקיבלו את שמם בהצבעה של האוהדים. "פארק היורה" יצא באותם ימים לבתי הקולנוע. סרטו של סטיבן ספילברג היה מה שבימים ההם הגדירו 'להיט היסטרי', ובטורונטו לא נהוג לסטות מהתלם, מסתבר. כמו כל קבוצה חדשה בליגה, הראפטורס התחילו מקומת המרתף. הקבוצה השיגה רק 21 ניצחונות בעונתה הראשונה, 30 בבאה אחריה, ו-16 ניצחונות עלובים בשלישית. האולם התמלא באוהדים נרגשים מדי ערב, אך העניין בכדורסל במדינה נותר הרחק מאחור.

ההגעה של וינס קרטר בדראפט 1998 שמה את הראפטורס על המפה – בקנדה בפרט, ובצפון אמריקה כולה. קרטר, שפרש רק בתום העונה הנוכחית בגיל 43, הצית את האש ונתן לקהל הקנדי תקווה. ולא רק תקווה – האיש שזכה לכינוי "חצי אדם – חצי מדהים" נתן לקהל גם סרטי היילייטס. כמויות על גבי כמויות של סרטי היילייטס. בכל משחק הצופים ידעו שקרטר ימצא דרך להראות להם מהלכים אקרובטיים באוויר, שמתחו את גבולות האתלטיות והיצירתיות של הגוף האנושי, בדרך לעוד שתי נקודות. זכייתו בתחרות ההטבעות של אולסטאר 2000 נחרטה בזיכרון הקולקטיבי של הליגה כמופע אישי נדיר. 15 ימים אחריה, כשהראפטורס הגיעו למשחק ששודר מחוף לחוף מול פיניקס סאנס, קרטר החליט שזו ההזדמנות שלהם לתקוע יתד מול הקהל האמריקאי. 51 נקודות היו לו בניצחון, וטורונטו ידעה שיש לה את הגיבור שלה. הפרדה המכוערת של קרטר מהקבוצה העכירה את היחסים בין העם הקנדי לקרטר. למזלו, בקנדה מתקשים לנטור טינה ליותר מדי זמן. בשנים האחרונות מחיאות כפיים החליפו את קריאות הבוז הצורמות שקרטר נאלץ לשמוע בכל פעם שבא לשחק באולמו הקודם. עוד סרטון היילייטס אחד, קצת דמעות מקרטר, והצדדים השלימו. כשגריר של המשחק, קרטר תרם הרבה יותר ממה שלקח, ובקנדה ממשיכים לקצור את הפירות גם היום. קרטר עזב והקבוצה נאלצה לחכות ל-2007 כדי לטעום שוב את טעמו של הפלייאוף, שם היא הפסידה לקרטר והנטס.

הארכיטקט מגיע

ב-2013 טורונטו החליטה להצטרף לשולחן של הגדולים. היא הנחיתה אצלה את מסאי יוג'ירי מדנבר – הזוכה הטרי בתואר מנהל העונה – כג'נרל מנג'ר וסגן נשיא הקבוצה. ככלל, לא נהוג שמנהל או מאמן יעברו מקבוצה לקבוצה ללא קידום משמעותי, אך הפער בשכר הצדיק זאת. הראפטורס ידעו שעם יוג'ירי במושב הנהג, יהיה להם סיכוי טוב לחזור לצמרת. בדיעבד ניתן לקבוע שההימור עבד, גם אם לא בדיוק לפי התוכנית.

בתחילת עונת 2013/14, יוג'ירי כבר התכונן לפרק את החבילה ולמכור את החלקים, בדרך לעונות של בנייה מחדש. רודי גיי נשלח לסקרמנטו, וגם קייל לאורי כבר ארז את המזוודות לקראת הטרייד שהיה אמור לשלוח אותו לניו יורק. זו לא צורת ביטוי – לאורי סיפר שכבר ארז את המזוודות שלו והתכונן לצאת לטיסה, לפני שהטרייד בוטל מהצד של הניקס ברגע האחרון. ואז קרה משהו מוזר. הראפטורס החלו לשחק כדורסל טוב. אחרי שהפסידו 12 מתוך 18 המשחקים הראשונים, הם ניצחו 42 משחקים מתוך 64 הנותרים והגיעו לפלייאוף מהמקום השלישי במזרח למפגש טעון מול ברוקלין נטס. באופן שהפך למסורת, העונה הטובה של הראפטורס נגמרה באכזבה מרה בפלייאוף. טורונטו הפסידה בביתה במשחק השביעי על חודה של נקודה.  בשנה העוקבת ההפסד של הראפטורס לא היה צמוד כל כך אך כואב לא פחות – תבוסה מול וושינגטון וויזארדס בסוויפ מהדהד, אף שיתרון הביתיות היה בידם גם הפעם.

בשנים הבאות המשוכה שבה נתקעו הייתה קליבלנד של לברון ג'יימס, והיה קשה יותר לבוא אליהם בטענות. ב-2016 קיבלנו סיכום מושלם למצב הדברים: הראפטורס השוו את הסדרה במשחק הרביעי, ולאחר ניצחון מוחץ של הקאבס במשחק החמישי, ג'יימס עלה לפודיום ונשאל על השגת השוויון (הזמני ביותר) של הראפטורס. "הייתי בהרבה מצבים מלחיצים בקריירה שלי", אמר המלך בשקט, "אני לא מאמין שזה היה אחד מהם".

טורונטו הייתה קבוצה חזקה בעונה הרגילה, אבל מסאי ידע שמשהו צריך להשתנות אם המטרה היא אליפות. בקיץ 2018 הוא פיטר את דוויין קייסי, אף שהאחרון בדיוק זכה בתואר מאמן העונה וחיכה להזדמנות הראשונה לתקוף. שבועות ספורים לאחר מכן, המזל שוב שיחק ליוג'ירי, שמצידו יודע לקפוץ על הזדמנות כשהוא רואה אותה. קוואי לנארד הראה תסכול רב בנוגע להתמודדות של הספרס עם הפציעה שלו והיה נחוש לסיים את דרכו בסן אנטוניו. בלי לחשוב פעמיים, יוג'ירי לחץ על ההדק ושלח את דרוזן – הפנים של הארגון – יחד עם יאקוב פלטל ובחירת דראפט, בתמורה לכוכב המצוברח והפצוע. דרוזן, ששיחק בטורונטו לאורך כל הקריירה שלו, ראה זאת כבגידה.

כולם מבינים שקבוצת NBA היא עסק ולא משפחה, עד שזה קורה להם. למען האמת, יש משהו מוצדק בכעס של השחקנים הנסחרים כנכסים מיד ליד. ההקרבה שהשחקנים מתבקשים לעשות במהלך כל עונה, והאמון שעליהם לתת בחבריהם לקבוצה ובצוות האימון, הוא כזה שלא מאפשר להם להתייחס לקבוצה כאל מקום עבודה בלבד. והכסף? הכסף בכלל לא משחק תפקיד. הדקירה היא אותה דקירה. לאורי איבד את חברו הטוב עבור שחקן שבחר לערוק, למרות שהוא תחת חוזה, מארגון שנחשב לאחד מהטובים ביותר בספורט האמריקני. מה כל זה אומר על הנאמנות של לנארד? מהי נאמנות עבור יוג'ירי? מהי עבור לאורי עצמו? הוא רתח מזעם ולפי הדיווחים אף ניתק קשר עם יוג'ירי לתקופה מסוימת. על אף הדרמה מחוץ למגרש, ברמה המקצועית הראפטורס פרחו.

ניק נרס קודם והפך למאמן הקבוצה, העזיבה של ג'יימס מערבה גם היא לא הזיקה וההגעה של קוואי נתנה לראפטורס סופרסטאר בקנה מידה שלא היה להם קודם, אפילו בימי קרטר העליזים. פתאום טורונטו ראתה את האור שבקצה ריצת הפלייאוף. בגמר הם מצאו את עצמם מול הקבוצה היחידה שניצחה את ג'יימס בעקביות בשנים האחרונות – גולדן סטייט ווריורס. הגמר החמישי ברציפות של הלוחמים לא נראה כלל כמו ארבעת הקודמים. הפציעות של שחקני המפתח הלכו ונערמו, עד שסטף קרי נאלץ לסחוב את הקבוצה כמעט לבדו בהתקפה, כשסביבו שחקנים שלא רגילים להיות חלק מהרוטציה כלל. לנארד דאג שלא יהיו הפתעות עם סדרה נהדרת, ואליו הצטרף הצוות המסייע בניצוחו של נרס היצירתי. בטורונטו ובקנדה כולה חגגו את האליפות הראשונה של הארגון, ולא שכחו את כל מי שעזר להביא אותם לשם.

במקביל, במהלך העונה צצה בעיר יוזמה של עסקים מקומיים, ששמו לעצמם מטרה לפתות את לנארד, שהיה יכול להיות שחקן חופשי בקיץ, להישאר בקבוצה. כל מסעדה בעיר, ששמה בגאווה את הסטיקר עם הכיתוב "KaWine And Dine", הצהירה בזאת שלנארד לא יצטרך לשלם על ארוחות אצלה כל החיים. זה לא עבד. לנארד הפך לראשון שזוכה בתואר השחקן המצטיין של הגמר ועוזב את הקבוצה שלו באותו קיץ לקבוצה אחרת. גרעין הקבוצה המורכב מלאורי, פאסקל סיאקם, פרד ואנוליט, מארק גאסול, נורמן פאוול וסרג' איבקה נשאר כשהיה, אך במקום שבו היו דרוזן ולנארד נותר חלל ריק, והציפיות מהאלופה המכהנת לקראת עונת 2019/20 צנחו בהתאמה.

אפקט פלצבו?

הכול ציפו שהראפטורס ישובו למקומם הטבעי, כקבוצה נחמדה שמנוהלת ומאומנת נכון, אבל בלי שיניים חדות מספיק כדי לעשות נזק אמיתי בפלייאוף. ההיררכיה שנוצרה בעונה הקודמת התערערה, והיה קשה לראות איך הסגל יתמודד עם התזוזה של כל שחקן שלב אחד למעלה בשרשרת המזון. מהר מאוד סימני השאלה הפכו לסימני קריאה מהדהדים – לנארד אומנם עזב, אך הסוואג החדש שקיבלה הקבוצה לאחר הזכייה באליפות נשאר יחד איתה בקנדה. קשה לכמת את החשיבות של ביטחון עצמי, אבל זו אינה סיבה להתעלם ממנו. קוואי נטע בהם את הביטחון שהם יכולים. אחרי שנים רצופות אכזבות, תבוסות והשפלות, פתאום הראפטורס הרגישו שהגיע תורם. ואולי הם כבר לא צריכים את לנארד בכלל.

כשנרס קיבל את ההודעה על עזיבתו של לנארד, הראשונים לשמוע ממנו היו סיאקם ו-ואנוליט. תתכוננו, הוא אמר להם. הם ידעו שההתקפה תעבור דרכם הרבה יותר לעומת העונה שחלפה. בזמן שלאורי המשיך לנווט מהמושב האחורי, הצמד הצעיר אכן זכה להזדמנויות רבות להיות עם הכדור בידיים, והשניים הוכיחו את עצמם כראויים להנהיג את הקבוצה. סיאקם נכנס לעונה האחרונה של חוזה הרוקי שלו וזכה להארכת חוזה על סך 128 מיליון דולר לארבע שנים. הפורוורד הארוך, שזכה ב-2018/19 בתואר השחקן המשתפר, לא נח בפגרה. למעשה, הוא פרץ בשנית, אם זה בכלל אפשרי. פתיחת העונה המהממת שלו העבירה מסר ברור לכל המבקרים שמחקו את טורונטו מהפנקסים – תחשבו מסלול מחדש. התפוקה שלו דעכה מעט ככל שהעונה התקדמה, ועדיין הוא סיים כקלע המוביל של הקבוצה, עם 22.9 נקודות למשחק, ולצידם 7.3 כדורים חוזרים.

ואנוליט קיבל מקום קבוע בחמישייה והחזיר בריבית על האמון בו. הרכז הנמוך – שלא נבחר בדראפט 2016 וחצב לעצמו מקום בליגה – סיפק לנרס 17.6 נקודות ב-39 אחוזי הצלחה משלוש ו-6.6 אסיסטים למשחק. ואונליט חיבר את התפוקה ההתקפית עם הגנה אדירה על הגארדים היריבים, אפילו שרובם גבוהים ממנו לפחות בראש. והוא לא היחיד שנהנה לשמור בקבוצה הזו.

לאחר שנתן לנו הצצה לגיוון ולתעוזה שלו כמאמן הגנתי בפלייאוף 2019, נרס הוכיח שהחדשנות שלו עובדת נהדר גם בעונה הרגילה. ההגנה של טורונטו היתה שונה ממשחק למשחק ואף אחד לא ידע מה נרס ישלוף מהשרוול. לחץ על כל המגרש, אזורית, בוקס-אנד-וואן, הגנות מעורבות היו רק חלק מהרפרטואר של נרס והראפטורס. תצוגות התכלית של הראפטורס התאפשרו בעיקר בזכות הכישרון וחכמת המשחק של הסגל. השחקנים נתנו אמון בנרס ובשיגעונות שלו, ותוגמלו בהתאם – ההגנה השנייה ביעילותה בליגה הקנתה לראפטורס המון הזדמנויות לרוץ, ומשחק המעבר המשובח שלהם נתן להם דרך נוספת להשלים כמה מהנקודות שקוואי השאיר מאחוריו כשעזב לקליפורניה. טורונטו דילגה מעל כל התחזיות בקלילות וסיימה את העונה הסדירה במאזן 19:53 ששם אותה במקום השני במזרח.

הם פגשו את הנטס בסיבוב הראשון של הפלייאוף בבועה באורלנדו. ברוקלין עברה כמה גלגולים מהקבוצה ששלחה את טורונטו הביתה ב-2014, וחסרו כמה שחקני מפתח, בראשם קווין דוראנט וקיירי אירווינג. ובכל זאת, ולו רק כדי לנקום על ההפסד ב-2014, טורונטו שלחה את יריבתה הוותיקה לארוז עם סוויפ קליל. אפילו המשחק הראשון בסדרה, שכבר התרגלנו לראות אותו הולך ליריבה בכל פלייאוף מחדש, נגמר בניצחון מוחץ של הראפטורס וללא דרמות מיותרות. הלאה.

קרב המוחות

הראפטורס הגיעו לחצי גמר המזרח שכולנו קיווינו לו, מול בוסטון סלטיקס. לא מדובר בשתי הקבוצות הכי טובות בליגה, אך הן שתיים מהקבוצות המאומנות ביותר, ומשחק השחמט בין נרס לבין יריבו מעבר לקווים, בראד סטיבנס, גרם לעכברי הכדורסל מכל פינה לרייר בציפייה. בדיעבד אפשר לומר בבטחה שקיבלנו תמורה לאגרה.

הראפטורס פתחו את הסדרה רע, ונפלו ל-2:0. המשחק הראשון היה רשום על שמה של בוסטון בטאבו. הסלטיקס הובילו לאורך כל המשחק, וחניכיו של נרס רק הספיקו לצמצם בסיום לפער מביך פחות. 94:112 לירוקים בסיום, והראפטורס חזרו לבית המלון עם הרבה חומר למחשבה. המשחק השני כבר נראה אחרת, אך בוסטון נחלצה ממנו בשיניים ובציפורניים. הראפטורס כבר הובילו ב-12 נקודות ברבע השלישי, אך מרכוס סמארט החזיר את הסלטיקס למשחק עם 16 נקודות בשלוש דקות בתחילת הרבע האחרון. המשחק נשאר צמוד עד לרגעי הסיום, לואונליט הייתה הזדמנות להשוות בשלשה על הבאזר, אך הוא החטיא זריקה קשה. 99:102 לבוסטון, הרחוקה רק שני משחקים מגמר המזרח.

בסדרה ללא יתרון ביתיות היה חשש לסיום מוקדם מהצפוי. בלי המעבר לסביבה חדשה, הראפטורס היו חייבים לייצר את המומנטום לשינוי מבפנים. הם עשו זאת עם הרבה אופי, הרבה שכל וקצת מזל. נרס וסטיבנס החליפו ביניהם את המקבילה האינטלקטואלית למהלומות – כל אחד התאים את עצמו להתאמה שמנגד וחוזר חלילה, במן מפגן מרשים של אימון כדורסל ברמה הגבוהה ביותר. והיו להם את הכלים הנכונים על הלוח בשביל זה. במהרה, את מקומו של השכל יחליף הלב, ובמקום המאמנים – השחקנים. המשחק השלישי נכנס לספרים בשל הסיום המותח שלו.

פחות מדקה לסיום המשחק, לאורי הוריד את ההפרש של בוסטון לשתי נקודות בחדירה אל הסל, 101:99. הבא בתור היה ואנוליט עם 21.5 שניות על השעון, שהשווה את התוצאה עם ליי-אפ יפהפה ביד שמאל, לאחר חילוף הגנתי שהשאיר מולו את דניאל טייס. בשניות הסיום קמבה ווקר במהלך מבריק מצא את טייס לדאנק חופשי, והסלטיקס היו מרחק חצי שנייה מעלייה ליתרון 0:3 בסדרה. נרס הזעיק פסק זמן. ג'ייסון טייטום הניף את אגרופים למעלה בהקלה. 101:103 ללפרקונים מבוסטון. אבל החגיגות של טייטום התבררו כמוקדמות בחמש עשיריות השנייה.

במהלך כל שנות הפעילות של הליגה, 140 סדרות פלייאוף של הטוב משבעה הגיעו למצב 0:3. הקבוצה המובילה ניצחה והמשיכה לשלב הבא ב-140 מתוכן. לטורונטו אפוא חצי שנייה לעשות סל לפני שהעונה שלה תיגמר באופן מעשי. קייל לאורי הוציא את הכדור מהצד. זוהי הזדמנות טובה לדבר על חלון ההזדמנויות שהולך ונסגר על המוסר במצבים כאלה. השופט סופר לאחור מחמש, והכדור הוא כמו תפוח אדמה לוהט. מסרת מוקדם מדי? לא נשאר סיכוי לסדר זריקה פנויה. חיכית לרגע הנכון? יכול להיות שהוא כבר עבר. אם לא די בכך, הקלף האחרון של סטיבנס עמד עכשיו מול לאורי – טאקו פול עלה מהספסל לראשונה מאז המשחק השני של הסיבוב הראשון. פול מתנשא לגובה 226 סנטימטרים מעל לקרקע. מוטת הידיים שלו חולשת על 254 סנטימטרים, והנפיל נשלח להתייצב מול לאורי – שרשום בנדיבות בגובה 183 סנטימטרים. הכדור הגיע ללאורי, פול ממש הסתיר לו את השמש, והספירה לאחור החלה. הסלטיקס שמרו אזורית במטרה לכסות את כל המגרש. לאורי לקח צעד אחורה – צעד שכנראה לא היה לו במשחק עם קהל – ושחרר כדור (ותפילה?) אל הפינה הרחוקה. או ג'י אננובי תפס את המסירה והשחיל שלשה בלתי-נתפסת מעל ג'יילן בראון שבריר שנייה לפני שהשעון נדלק באדום והבאזר נשמע. שני הצדדים ידעו שחזו זה עתה באחד מהסיומים האיקוניים של משחק פלייאוף, אבל רק צד אחד שמח על כך. טורונטו שרדה.

ב-2019, אננובי החמיץ את ריצת האליפות בשל ניתוח כריתת תוספתן שהשבית אותו, ובפלייאוף 2020 זכה ב-15 דקות התהילה שלו. באופן אירוני, היחיד שלא התרשם מהסל היה אננובי עצמו: "אני לא זורק בשביל להחטיא", הוא אמר בריאיון בסיום המשחק, ונראה שהוא התכוון לכך. השורה הסטטיסטית של טאקו פול, למקרה שתהיתם: אפסים לאורך כל השורה, כולל בטור הדקות, ומינוס שלוש נקודות במדד הפלוס-מינוס.

טורונטו ניצחה גם במשחק הרביעי, 93:100, ואחרי שכבר הייתה עם רגל וחצי מחוץ לבועה,פתאום מצאה את עצמה בשוויון 2:2. הסדרה הפכה לסדרת הטוב משלושה. סיאקם סיים כקלע המוביל של טורונטו עם 23 נקודות, אך בדומה לשאר המשחקים בסדרה, התקשה להיות יעיל מול ההגנה הקשוחה של הסלטיקס. המשחק החמישי היה מעין פלאשבק למשחק הראשון – מדקות הפתיחה הסלטיקס דרכו על הצוואר של הראפטורס ולא הרפו בדרך ל-89:111. בראון, עם סדרה נהדרת, הוביל הפעם עם 27 נקודות, כשלצידו ווקר שהשתחרר מכבליו וסיפק 21 נקודות ושבעה אסיסטים. ווקר קיבל טיפול מיוחד מההגנה של נרס, שפתח להתקפת הסלטיקס נתיבים אחרים, אך השאיר אותו די מתוסכל לאורך הסדרה. המשחק החמישי היה כמשב רוח רענן עבורו.

בזמן שהמאמנים הגיבו זה לזה בשיטות ממולחות ותרגילים מהונדסים בהתאמה אישית, היה עניין אחד שנסגר וננעל בשלב מוקדם בסדרה – ההרכבים המסיימים. החמישיות שיהיו על המגרש ברגעי הקלאץ' היו ידועות לכול משלב מוקדם יחסית, ונטל הדקות שלהם היה גדול בהתאם. המשחק השישי מתח את הגבולות הפיזיים של עשרת הגלדיאטורים. בוסטון פתחה חזק בניסיון לנעוץ את המסמר האחרון בסדרה, טורונטו התכופפה אך לא נשברה. מאמצע הרבע השלישי המשחק היה צמוד, וכל קבוצה הרגישה שיש לה סיכוי לרוץ את הריצה שתסגור אותו לטובתה. הריצה לא הגיעה, לכאן או לכאן, והמשחק התפתח להיות עוד קרב מייגע עמוס מתח ודרמה. שחקנים הוטחו על הפרקט כמו טיפות זיעה, מרפקים התעופפו לכל כיוון, והכדור הפך ליקר מאוויר לנשימה. ואחרי שהארכה הראשונה לא השיגה הכרעה קיבלנו עוד אחת.

מתחילת הרבע הרביעי, המנוחה היחידה של רוב הדמויות שהתרוצצו על המגרש הייתה בפסקי הזמן וההפסקות הרגעיות שבין השריקות. המשחק שוחק על אדים לאורך דקות רבות, ומי שהיה לו כמה אחוזים נוספים בסוללה ניצל אותם ביעילות. כך טייס קיבל את הרגע שלו באור הזרקורים, עם דקות אדירות בתור הביגמן היחיד על המגרש בסוף הרבע האחרון ובתחילת ההארכה הראשונה. במצב של שיוויון, כשנשארו 0.9 שניות לסיום המועד החוקי, לאורי הכניס את כדור החוץ, והסלטיקס כמעט חוו פלאשבק נוראי כשסיאקם העיף זריקת התאבדות מעל בראון. לא הפעם. הולכים להארכה. גם בצד השני היו תורמים בלתי-צפויים למאמץ הקבוצתי. פאוול ניצל את הרעננות היחסית שלו על המתחרים עם כמה מהלכים אדירים בהארכה השנייה, ולמעשה הוא היה פקטור מרכזי לניצחון. 122:125 בסיום, והראפטורס כפו משחק מכריע. שבעה שחקנים סיימו את הערב עם 50 דקות משחק או יותר.

ההתמודדות הזו הייתה חייבת להגיע למשחק שביעי. וגם הוא היה צמוד, כפי שמגיע לצופים ולכל המעורבים בסדרה הנהדרת הזו. אבל בסופו של דבר, הסלטיקס הצליחו להתגבר על הראפטורס במשחק חפירות מהסוג הישן והטוב. 87:92 לבוסטון בסיום סדרה אדירה. ג'ייסון טייטום, שהתקשה בחלק מהמשחקים בסדרה, כמו גם במחצית הראשונה של המשחק האחרון, סיפק מחצית שנייה עוצמתית והיה השחקן הטוב במגרש. מנגד, החבורה העקשנית של נרס השאירה הכול על המגרש, אבל זה פשוט לא הספיק. הם יצאו מהבועה עם המחמאות, אבל אין להם צורך בהן.

המסע של מסאי

אם כן, האלופה המכהנת הודחה בסיבוב השני, אחרי שניצחה רק את מה שנשאר מהסגל של ברוקלין. עם זאת, נדמה שהעונה הזו זיכתה אותה בכבוד רב יותר מאשר עונת האליפות. נרס, שזכה בתואר מאמן העונה,  נחשב לאחד המאמנים הטובים בליגה, וההילה שלו סייעה לעוזרי המאמן שלו לקבל ראיונות עבודה למשרות מאמן ראשי. נייט ביורקגרן, שהיה עוזרו של נרס בשנתיים האחרונות, צלח את הראיונות וקיבל את המושכות באינדיאנה, שם הוא יחליף בתפקיד את נייט מקמילן. הסגל שהרכיב את הצוות המסייע של לנארד בעונת האליפות הוכיח העונה שהוא כל כך הרבה יותר מצוות מסייע, בראשם סיאקם, ואנוליט ולאורי. השניים הראשונים מסמלים את עתיד הקבוצה, ולאורי בן ה-34 הוא הלב הפועם של הארגון.

הדבר הראשון על סדר היום עם תחילת האוף-סיזן יהיה הניסיון להשאיר את ואנוליט בקבוצה, ואם אפשר, במחיר המתקבל על הדעת. הרכז הפך לשחקן חופשי, וקבוצות רבות, דוגמת פיניקס, דטרויט או ניו יורק, יחזרו אחריו. האם ליוג'ירי ולבעלי הקבוצה יש מחיר שיסרבו לעלות מעליו? ואנוליט נותן כל כך הרבה לקבוצה, ונרס סומך עליו בעיניים עצומות. לאורי כבר לא ילד. אבל למדנו גם שיוג'ירי יודע לקבל בקור רוח החלטות קשות כשהסיטואציה דורשת זאת ממנו. גם הסנטרים הוותיקים, מארק גאסול וסרג' איבקה, מחכים לחוזים חדשים ואפשר שהראפטורס ייאלצו לבחור באחד מהשניים, או בפתרון אחר.

התמודדות הליגה עם נגיף הקורונה עשויה להיראות אחרת עבור טורונטו. המעבר בין גבולות בעייתי יותר מבעבר, ומי יודע מה ילד יום. כתוצאה מכך דווח שהראפטורס שקלו מעבר זמני ללואיוויל עד שוך הסערה, אך השחקנים התנגדו. לפי מייק צ'ירי מהבליצ'ר ריפורט, סיבת ההתנגדות הייתה הטיפול המזעזע של מדינת לואיוויל והמשטרה במקרה המוות של בריאנה טיילור. טיילור נורתה במיטתה בידי שוטרים שפרצו לביתה, בטעות ובאופן לא חוקי, וגרמו למותה. הקריאה לצדק בעניינה טרם קיבלה מענה נכון לכתיבת שורות אלה. בהנחה שיש אמת בדיווח של צ'ירי, זו רק דרך אחת מיני רבות שבה שחקני הליגה מקבלים אחריות חברתית ונוקטים עמדה במאבק על זכויות האפרו-אמריקאים, במלחמה באלימות משטרתית ובגזענות הממלכתית.

הראפטורס נכנסים לעונה מיוחדת מאוד במסלול המיוחד מאוד שלהם. האם הסגל האדיר והמלוכד שלהם יכול להמציא את עצמו מחדש? סיאקם הראה בפלייאוף שיש לו עוד הרבה לאן לצמוח לפני שהוא יוכל למלא את תפקיד המנוע ההתקפי במשחק העומד. הוא שחקן נפלא שהצדיק את החוזה החדש שלו עוד לפני שהחל. אבל אם לטורונטו חסר מישהו מעליו בהיררכיה – מי זה? ועל מה יוג'ירי מוכן לוותר כדי להשיג אותו? הדיבורים על יאניס אטטקומפו ב-2021 מגיעים מכיוונן של קבוצות רבות, אבל טורונטו היא אחת מהבודדות שבאמת מאמינות שיש להן סיכוי להנחית את הסופרסטאר של הבאקס. ואם היווני יישאר במילווקי, מה אז? תסמכו על יוג'ירי שאם יהיה מהלך ששווה לעשות, הוא לא יהסס לחתוך בבשר החי כדי לעשות אותו. האם טורונטו בכלל צריכה מהלך כזה, ואם כן, מהו?