דראפט 2013 נחשב לגרוע עוד בזמן הדראפט. ההוכחות הגיעו מהר מאוד: הבחירה הראשונה נחתכה מ-3 קבוצות בליגה וגם מקבוצה באירופה(בערך). רוקי העונה עבר בטרייד פעמיים והקיץ שיקגו אפילו לא נתנו הצעת הענות והפכו אותו לשחקן חופשי. מצד שני, הבחירה ה-15 הופכת אט למועמד קבוע ל-MVP ו-7 מהשחקנים שנבחרו אחרי הבחירה ה-20 מחזיקים בחוזים רב שנתיים עם שכר בעל 8 ספרות לעונה. פרוייקט הדראפטים – כתבה שניה בסדרה.
1. אנתוני בנט – הבחירה הראשונה הכי גרועה בהיסטוריה? אולי. יש שיגידו הבאסט הכי גדול בהיסטוריה. קצת קשה לי לומר את זה מכיוון שהשחקנים שנבחרו אחריו לא הפכו לכוכבים גדולים. לדעתי האשים תאביט (אחריו ג'יימס הארדן), ג'וני פלין (אחריו סטף קרי), גרג אודן (דוראנט), דארקו מיליצ'יץ' (כרמלו) וסם בואי (אם אתם לא יודעים…) היו באסטים משמעותיים יותר. אחרי עונת רוקי מזעזעת בקליבלנד, הוא היה חלק מהטרייד שהביא את קווין לאב והמשיך לעונת סופטמור מזעזעת במיניסוטה שויתרה עליו. הוא חזר "הביתה" לקנדה וגם בטורונטו לא הצליח. את העונה הרביעית התחיל בברוקלין ונחתך משם בינואר. הוא חתם בפנרבחצ'ה וזכה ביורוליג (על הניר) אבל המשיך ל"הרשים לרעה" עם 6.3 דקות למשחק, 26% מהשדה, ו1.2 נקודות.
2. ויקטור אולדיפו -אולדיפו נחשב לשחקן טוב ב-2 צדדי המגרש, אבל לא לכוכב גדול. בינתיים זה פחות או יותר מה שראינו ממנו. למרות 3 עונות סבירות, המג'יק החליטו לותר עליו והעבירו אותו לאוקלהומה סיטי. הת'אנדר החתימו אותו על הארכת חוזה של 84 מליון דולר ל-4 עונות, חוזה שיתחיל בעונה הקרובה, אבל העבירו אותו לאינדיאנה עוד לפני ששילמו לו את הסכום. אולדיפו יתחיל את העונה בקבוצה שלישית, וזה אף פעם לא מעיד יותר מדי על השחקן. בשני המקרים הוא עבר בטרייד על שכירות לטווח קצר, מה שמעיד על כמה הקבוצות שבהן שיחק בנו עליו קדימה.
3. אוטו פורטר – 2 העונות הראשונות של פורטר לא העידו על ההמשך. זה המהלך הכי מפורסם שלו מאותה תקופה
החל מהעונה השלישית פורטר הפך לאחד ה-D&3 היעילים בליגה. שומר טוב מאוד, קולע 43% לשלוש, לא עושה יותר מדי טעויות. סולידי. זה הספיק לו לקבל הצעת חוזה מקסימום מברוקלין ולוויזארדס לא היה תחליף והם נאלצו להשוות. פורטר יקבל 106 מליון דולר ב-4 העונות הקרובות.
4. קודי זלר – אחד משחקני הפיק אנד רול הטובים בליגה, אבל לא הרבה יותר מזה. התרומה ההתקפית שלו בשארלוט נהדרת, למרות שהוא קולע רק 10 נקודות במוצע למשחק. בהגנה זה סיפור אחר. שארלוט נתנו לו הארכת חוזה של 56 מליון דולר בקיץ שעבר.
5. אלכס לן – הסנטר האוקראיני הראה הרבה פוטנציאל ב-4 עונותיו בליגה. מצד שני פיניקס לא נתנה לו את מלוא הבמה וההחתמה של טייסון צ'אנדלר פגעה לו בדקות המשחק. כרגע עדיין מדובר בפוטנציאל לא ממומש, ולא ברור העתיד שלו בפיניקס. הסאנס שמרו על ההגבלה שלו, אבל לא ברור אם יש שיחות בין השחקן לקבוצה, וכמה הם מוכנים להשוות.
6. נרלנס נואל – נואל סיים את הקולג' עם פציעה שמנעה ממנו לשחק בעונתו הראשונה ב-NBA. כנראה שאם היה יוצא לדראפט בריא הוא היה הבחירה הראשונה. הטרייד שהעביר אותו לפילדלפיה בתמורה לג'רו הולידיי הוא ההתחלה האמיתית של התהליך. אבל נואל הוא לא אמביד, לא מבחינת היכולת, לא מבחינת הבריאות (לטובה), ולא מבחינת הנוכחות בטוויטר. סנטר עם נוכחות הגנתית גדולה. יש עוד המון מה לעבוד בצד ההתקפי, אבל נראה לי שהוא עולה על הציפיות שהיו ממנו בזמן הדראפט. בינתיים פילדלפיה הבינה שהוא לא בתוכניות שלה, והעבירה אותו לדאלאס במחיר מצחיק. המאבריקס רואים בו ממשיך דרכו של טייסון צ'אנדלר, ובונים עליו לטווח ארוך, אבל כרגע השיחות איתו תקועות. נואל רוצה חוזה מקסימום, דאלאס נותנים לשוק לקבוע את המחיר שלו, אבל אין יותר מדי קופצות, כיוון שברור שדאלאס ישוו כל הצעה (וגם אין קבוצות עם מספיק קאפ ספייס). אחרי 2 פציעות ברכיים קשות, לא נראה שנואל יהמר על עצמו ויחתום על הצעת ההענות כדי להיות שחקן חופשי בקיץ הבא. סיכוי סביר שזה ימשך לתוך מחנה האימונים, אבל לדעתי סיכוי קלוש שהוא לא יהיה בדאלאס בעונה הבאה.
7. בן מקלמור – לפני הדראפט מקלמור נחשב לכשרון השני באיכותו אחרי נואל. הוא עדיין התדרדר עד לבחירה ה-7 והגיע למקום הכי גרוע לרוקיס – סקרמנטו. תחת משטר הטרור של קאזינס, ההנהלה הגרועה הוא רעה איך עונה אחרי עונה בוחרים שחקנים אחרים על התפקיד שלו. לשמחתו סקרמנטו ויתרו עליו והוא הולך לפתוח דף חדש בממפיס בעונה הקרובה עם 2.7 מליון דולר. חוזה קטן, אבל קבוצה שנואשת לקליעה מבחוץ, עם 2 מנהלי משחק מצויינים (קונלי וגאסול) וסיכוי טוב לפרוץ ולקבל חוזה גדול יותר בקיץ הבא.
8. קנטביוס קולדוול-פופ – קק"פ רצה חוזה מקסימום. דטרויט הציעו חוזה ל-4 עונות בסך 64 מליון דולר והוא אמר לא. כשחקן חופשי מוגבל היה ברור שבשביל לשחרר אותו מדטרויט יצטרכו להציע לו מקסימום, אבל לא היו מחזרות, וגם ברוקלין העדיפה את אוטו פורטר על פניו. בסופו של דבר דטרויט מצאה את אייברי בראדלי, והחליטה להוריד את ההגנה מקק"פ. הוא בסופו של דבר חתם בלייקרס על חוזה לעונה אחת בסך 16 מליון דולר. קק"פ נכנס לעוד עונת חוזה באטמוספירה חדשה. הלייקרס בונים בקיץ הבא על השמות גדולים יותר, וקנטביוס הוא אופציה ד'. הוא יצטרך עונה יוצאת דופן, ולא בטוח שהוא בחר בקבוצה הנכונה לעשות את זה. קבוצה שלא תהיה מוכנה לשלם לו כסף גדול בעתיד, קבוצה שתעדיף להשקיע בצעירים שלה (בול, אינגראם) עם עומס בעמדות הגארד. מצד שני צריך לזכור שללייקרס יש 3 שחקנים עם ראיית משחק יוצאת דופן (בול, אינגראם וראנדל) וזה יכול לעזור לקלעי כמו קק"פ למצוא את היד ל-3.
9. טריי בורק – אחת האכזבות הגדולות מהדראפט. היו הרבה ציפיות מהרכז המישנגאי, וקריירת ה-NBA שלו הייתה כשלון. יוטה לא הצליחה לנצל אותו והוא ראה שחקנים כמו ראול נטו עולים בחמישיה לפניו. גם המעבר לוושינגטון לא עזר, ועכשיו הוא מחפש התחלה חדשה במקום אחר.
10. סי ג'י מקלום – מקלום היה צריך דקות וזריקות והוא לא קיבל את זה ב-2 העונות הראשונות שלו בפורטלנד. העזיבה ההמונית שעברה על פורטלנד פתחה לו גם את הדקות וגם את הזריקות.הוא קפץ מ-15 דקות ל-35, ומ-6 זריקות ל-17. זה כמובן התבטא גם בטור הנקודות, והוא זכה בפרס השחקן המשתפר. ביחד עם לילארד מדובר בקו אחורי התקפי מצויין, אבל זה לא מספיק, והחסרונות של השניים בהגנה בולטים. הניהול בפורטלנד גרם לכך שהקבוצה לא יכולה להתחזק, ולמרות שבקושי הגיעו לפלייאוף בעונה האחרונה הם מעל מס המותרות. זה לא יפריע למקלום למשיך להציג את היכולת המצויינת, אבל לא ממש יאפשר לפורטלנד להתקדם.
11. מייקל קרטר וויליאמס – מייקל קרטר וויליאמס הוא הבנג'ימן באטן של ה-NBA. המשחק הראשון שלו היה אפי ובלתי נשכח:
הוא זכה בתואר רוקי העונה בעונתו הראשונה. משם זה רק הלך והדרדר עד העונה האחרונה שבה הוא התקשה להשאר על הפרקט. בעונה הקרבה הוא יחליף את קמבה ווקר בשארלוט, וירוויח רק 2.7 מליון דולר. לקרטר-וויליאמס יש 2 בעיות קשות: הוא לא קולע, ולא שומר על הכדור מספיק טוב. אלו 2 דרישות בסיסיות מהרכז החדש ב-NBA. אם הוא רוצה לחזור לימי התהילה הוא יהיה חייב לשפר את 2 הדברים האלו.
12. סטיבן אדאמס – הניו זילנדי החביב (לא על הפרקט) הוכיח את עצמו כאחד משחקני הפנים הקשוחים בליגה. הוא שחקן הגנה מצויין, שומר היטב על הצבע, ובהתקפה הנוכחות של ראסל ווסטברוק עוזרת לו לקלוע המון נקודות דרך הפיק אנד רול, או ריבאונד התקפה. זה מספיק טוב לחוזה של 100 מליון דולר מהת'אנדר, שבניגוד לאולדיפו, מתכוונים לשלם בחוזה הזה כל דולר.
13. קלי אוליניק – גם קנדים עם שמות של בחורה יכולים להצליח בליגה הזו, ולפעמים משחק אחד טוב שווה המון כסף. במקרה של אוליניק זה הגיע במשחק 7 בסדרה נגד וושינגטון. 26 נקודות, 14 ברבע הרביעי במשחק כל כך מכריע שווים כסף. גם הגובה והקליעה מ-3 לא מזיקים. מיאמי הימרה על אוליניק ב-50 מליון דולר, אחרי שבוסטון שחררה אותו כדי לפנות קאפ להייוורד.
14. שאבאז מוחמד – מוחמד נחשב לכשרון ענק לפני הקולג', ואז עלו סימני שאלה לגבי הגיל והאבא. ב-NBA מוחמד הוכיח את עצמו כסקורר נחמד מהספסל, אלא שהמהפך שמיניסוטה עברה בקיץ לא השאיר לו כסף, והוא הפך לשחקן חופשי. עדיין לא מצא קבוצה שתהיה מוכנה לשלם לו את מה שהוא דורש. קשה גם לראות איזה קבוצה נותנת לו לפתוח בחמישיה.
15. יאניס אנטטקומפו – גם הגריק פריק זכה בפרס השחקן המשתפר. בניגוד למקלום הוא לא עשה את זה בגלל תוספת דקות וזריקות. אנטטקומפו הפך מכוכב, לסופר סטאר, וזה ממש לא התקדמות של מה בכך. בשנים הקרובות הוא יהיה מועמד קבוע ל-MVP. בהנחה שהוא יצליח גם לסחוב את מילווקי להשגים, והם יפסיקו עם הפינג פונג (שנה בפלייאוף, שנה בלוטרי), מדובר באחד מכוכבי העתיד הגדולים של הליגה. מילווקי קיבלה אותו במחיר מציאה של 104 מליון דולר ל-4 עונות (קצת פחות מהמקסימום שהגיע לו). מצד שני היה להם עדיף שהוא יהיה חתום ל-5 עונות ולא ל-4.
16. לוקאס נוגיירה – נוגיירה הגיע לליגה בשנה איחור, ויתחיל את עונתו הרביעית. בעונה האחרונה הוא הוכיח שהוא סנטר מחליף טוב, לא נראה הרבה יותר מזה.
17. דניס שרודר – היו הרבה ציפיות מהרכז הגרמני בעונה האחרונה, והוא לא עמד בהם. אטלנטה פינתה לו את עמדת הרכז כשהעבירה את ג'ף טיג לאינדיאנה. שרודר הוא סקורר לא רע שמנצל היטב את המהירות המסחררת שלו. מצד שני הוא לא שומר על הכדור מספיק טוב, והקליעה שלו בסימן שאלה (34% משלוש). עדיין לא ברור האם הוא מספיק טוב להיות רכז ראשון ב-NBA. בעונה הקרובה אין לו תחרות על התפקיד ואטלנטה כבר נתנה לו 70 מליון דולר ל-4 העונות הקרובות, אבל הוא יצטרך להוכיח שהוא שווה אותם.
18. שיין לארקין -לארקין הספיק להסתובב קצת ב-NBA (דאלאס, ברוקלין) וגם לשחק בספרד עונה אחת. לאחר שנראה שימשיך להשקיע בקריירה האירופאית שלו הוא עשה אחורה פנה וחתם בבוסטון. לקבוצה יש רוטציית גארדים עמוסה (תומאס, סמארט, רוז'ייר) ולא ברור כמה דקות יהיו ללארקין, והאם בכלל הוא יצלח את המחנה.
19. סרגי קארסב – שנתיים חסרות משמעות בליגה, לפני שחזר לזניט סנט פטרסבורג.
20. טוני סנל – סנל לא ממש קיבל הזדנות בשיקגו, ועבר למילווקי בעונתו הרביעית בליגה. הפציעה של כריס מידלטון פתחה לו דקות, והוא ניצל אותם בשביל 8.5 נקודות ו-40% משלוש. זה הספיק לבאקס בשביל להחתים אותו על חוזה של 48 מליון דולר ל-4 עונות. שחקן D&3 לא רע, אבל לא ברור אם שווה כל כך הרבה כסף.
21. גורג'י ז'אנג – אחת ההפתעות הנחמדות של הדראפט. שחקן הגנה טוב (8 ריבאונדים, 1.1 חטיפות, 1.2 חסימות) בנוסף לקליעה לא רעה מחצי מרחק שמשלימה טוב את קא"ט. מצד שני הדרישה היום משחקנים בתפקידו היא קליעה מ-3 ובנוסף, ת'יבודו הביא את טאג' גיבסון על המשבצת שלו. לז'אנג יש פוטנציאל לתת יותר ממה שהוא נותן במיניסוטה, אבל עם קא"ט, וויגינס, באטלר וטיג בעונה הקרובה הציפיה ממנו תהיה בעיקר לריבאונד ומלחמה.
22. מייסון פלאמלי – האח המוצלח לבית פלאמלי. ריבאונדר ושומר טבעת טוב. ראיית משחק מצויינת לשחקן בגובה שלו, אבל זה לא מספיק בשביל להשיג חוזה טוב הקיץ. לדנבר אין כסף לשלם לפלאמלי וישמחו אם יחתום על הצעת ההענות. פלאמלי ראוי לשכר גבוה יותר, בטח לאור החוזה המגוחך של אחיו (50 מליון ל-4 עונות).
23. סולומון היל – אינדיאנה ויתרה על העונה הרביעית בחוזה הרוקי של היל, וניו אורלינס הסתערה על ה"מציאה" עם הצעת חוזה של 48 מליון דולר ל-4 עונות. כשחקן שלא הרימו את האופציה שלו לשנה רביעית, לא ברור למה הפליקנס החליטו לשלם להיל כל כך הרבה כסף. היל בינתיים שחקן הגנה נחמד, אבל 35% משלוש, זה לא מספיק.
24. טים הארדאווי ג'וניור – הארדאווי ג'וניור רשם 2 עונות סולידיות בניקס עם ממוצע דו ספרתי בנקודות לפני שעבר לאטלנטה. העונה הרביעית הייתה מרשימה עם תצוגה כמו זו:
זה הספיק לניקס בשביל לתת לו הצעת חוזה על סך 71 מליון דולר, אותה אטלנטה בחרה לא להשוות. הוא לא טוב כמו אביו, אבל כבר בחוזה אחד ירוויח יותר ממה שאבא הרוויח כל הקריירה.
25. רג'י בולוק -בולוק היה שחקן קצה ספסל בכל 4 עונותיו בליגה. הפיסטונס החתימו אותו לעוד 2 עונות במחיר של 5 מליון דולר, וכנראה שימשיך לקשט את הספסל שלהם.
26. אנדרה רוברסון – שחקן הגנה מצויין, חור גדול בהתקפה. הפך לחלק אינטגרלי מאוקלהומה סיטי עם מעל 30 דקות למשחק בעונה האחרונה. למרות האין התקפה אוקלהומה סיטי החתימה אותו על 30 מליון דולר ל-3 עונות. ב-4 עונות לא שיפר את ההתקפה שלו, ולא ברור אם זה עוד יקרה.
27. רודי גובר – הסטייפל טאוור הוא ללא ספק הגניבה של הדראפט. היה מועמד ראוי לשחקן ההגנה בעונה האחרונה. מאז שנכנס לחמישיה של הג'אז שיפר משמעותית את ההגנה שלה. שומר טבעת מהטובים בליגה, וזה לא רק אורך. תזמון, סגירה בהגנה, ריבאונד, עושה הכל. 14 נקודות למשחק, 12.6 ריבאונדים ו2.6 חסימות שווים המון גם בליגה נטולת סנטרים. חתום על 102 מליון דולר ל-4 עונות הקרובות, ונכון לכרגע הוא שחקן הפרנצ'ייז של יוטה, אחרי העזיבה של הייוורד.
28 ליוויו ז'אן צ'ארלס – לא התיר חותמו.
29. ארצ'י גודווין – שיחק פה ושם. שוחרר לאחרונה מברוקלין.
30. נמניה נדוביץ' – לא הותיר חותמו וחזר לאירופה אחרי שנתיים.
מהסיבוב השני נתייחס רק לשחקנים המשמעותיים:
31. אלן קראב – חוזה הWTF של המחזור. ברוקלין רצתה אותו והחתימה אותו על חוזה לא סביר של 75 מליון דולר ל-4 עונות. פורטלנד השוותה, הבינה את הטעות שנה מאוחר יותר, ושלחה אותו לברוקלין כסלארי דאמפ. שומר טוב, קלעי מצויין, בברוקלין יקבל הרבה יותר דקות וזריקות ויכול לפרוץ.
32. אלכס אברינס – עונת רוקי סבירה בOKC. לא קיבל יותר מדי זריקות וכדורים. סביר להניח שיתפתח עוד בהמשך.
יש עוד כמה שחקנים שעדיין מסתובבים בליגה. מייק מאסקלה, ג'ופרי לאברן, ריאן קלי, ראול נטו, ג'יימס אניס אבל אין ממש מה להרחיב עליהם.
בסופו של דבר אפשר לראות שיצאו מהדראפט הזה כמה דברים מצויינים, שפשוט לא ראו את הפוטנציאל שלהם ערב הדראפט. בראשם כמובן יאניס אנטטוקמפו ורודי גובר, שאמורים להשכיח את הכשלון של אנתוני בנט. יש במחזור הזה כמה מהחוזים הגרועים בהיסטוריה.
