אנחנו חוזרים עוד שנה אחורה בפרויקט הדראפטים, ועבור דראפט 2012 הסטטוס של מרבית השחקנים נראה ברור בהרבה. חמש שנים בליגה הן זמן מספיק בכדי להכיר שחקן, להבין מה הפוטנציאל שלו ומה כיוון ההתפתחות. ועדיין – מדובר בשחקנים צעירים שעתידם עוד בידיהם. MVP או עוד שחקן טוב מאוד? הכוכב של קונטנדרית או בקושי אולסטאר? פרנצ'ייז פלייר או באסט?
חזרנו חמש שנים אחורה כדי להיזכר בציפיות ובתקוות שנתלו בשחקנים הצעירים הללו, ולבחון עד כמה הגשימו אותן. לרובם יש עדיין מה לשאוף. והפעם יש גם למה לחכות בסיבוב השני, שהיה אחד הטובים מזה זמן רב. דראפט 2012 לפניכם:
1. אנת'וני דיוויס – צמח 7 אינטשים בגיל 17 עד לגובה 2.08, אבל לא איבד מהמהירות והזריזות. סיים את העונה היחידה בקנטאקי עם כמעט 5 חסימות למשחק, תוך שהוא מפתח את משחק ההתקפה שלו ככל שהעונה נמשכת. כבר בעונתו השנייה בליגה סיים עם מעל 20 נקודות למשחק, 10 ריבאונדים ו-2.8 חסימות. בשלישית היה מועמד ל-MVP. הגבה הוא השחקן הזה שמגיע בממוצע פחות מאחד לדראפט ומשנה את עתיד הליגה ועתיד הפרנצ'ייז שהוא מגיע אליו, אלא שהנקודה האחרונה מעולם לא התרחשה. בחמשת שנותיו של דיוויס בליגה הוא חווה 4 משחקי פלייאוף בלבד, באחת הקבוצות הגרועות בליגה. כנראה לא באשמתו. הבעיה שלו היא שהפליקאנס, במקום להמתין בסבלנות ולצבור כישרון מספק מסביב לשחקן הפרנצ'ייז שלהם, ויתרו על בחירות והחתימו שחקנים על חוזים מופרכים. למרות שהגבה לא שולט בליגה כפי שרבים שחשבו שיקרה לפני שנתיים, צריך לזכור שהוא רק בן 24, וממשיך להתפתח. בעונה הקרובה הוא ישתף פעולה עם דמרקוס קאזינס כחלק מצמד הגבוהים המוכשר בליגה, עם ג'רו הולידיי ורג'ון רונדו בתור הגארדים. מעולם לא היה לדיוויס כישרון כזה סביבו, אבל גם מדובר בהרכב לא מאוזן שחסר תיאום וריווח. בוסטון כבר מעוניינים, אם השילוב הזה לא יצליח יש סיכוי טוב שנראה בעוד עונה או שתיים את דיוויס מתמודד על תארים בקבוצה כמו הסלטיקס, בין היתר על תואר השחקן הטוב בליגה.
2. מייקל קיד גילכריסט – קיד גילכריסט (במקור: מייקל גילכריסט. הוסיף את השם קיד כהוקרה לדודו דארן קיד שגידל אותו ונפטר ביום בו גילריכסט שלח מכתב כוונות לאוניברסיטת קנטאקי), נבחר שני למרות ממוצעי קולג' לא מדהימים ולמרות שבעלי שארלוט מייקל ג'ורדן חשב שהוא "לא קרוץ מחומר של כוכב". לזכותו של מק"ג עמדו בעיקר מה שהאמריקאים מכנים intangibles. התחרותיות שלו והאתלטיות הנפלאה יכלו לעשות ממנו קוואי לנארד, אבל מסיבה כלשהי קיד-גילכריסט התפתח רק בצד אחד של המגרש. "אני רוצה להיות המגן הטוב ביותר אי-פעם", אמר ב-2015. בינתיים הוא מגן אישי נפלא, כפי שמעיד הקליפ למטה, ורביעי מבין הסמול פורוורדים ב-defensive real plus minus עם 2.47. בהתקפה הוא לא יוצר, לא קולע מבחוץ, ולעיתים יכול להוות נטל. עם זאת, בעונה האחרונה הוא היה רק בן 23 ואחרי פציעה קשה שהשביתה אותו ברוב עונת 15-16. "הרגשתי כמו רוקי לפרקים העונה", אמר. "נראה מה יקרה בעונה הקרובה".
3. בראדלי ביל – הת'אנדר הציעו לוושינגטון את הארדן תמורת הבחירה השלישית. הוויזארס סירבו, ובחרו את בראדלי ביל מפלורידה כדי להשלים עם ג'ון וול את מה שנחשב בפי כמה 'הקו האחורי המוכשר בליגה'. כבר בגיל 20 נתן ביל פלייאוף נפלא, אבל כימיה בסימן שאלה עם וול ופציעות חוזרות גרמו לאחרים להרים גבה אחרי חוזה המקס שקיבל בקיץ האחרון. ביל ענה עם 23 נקודות למשחק ו-3 שלשות ב-40%. בפלייאוף האחרון קלע 24.8 למשחק והיה מרחק נגיעה מגמר המזרח. כמו האחרים, הוא עדיין צעיר מאוד עם המון מקום להתפתח. מסוגל להפוך לאחד הסקוררים הטובים בליגה, ולשוטינג גארד השני בטיבו אחרי הארדן.
4. דיון וויטרס – היה אמור להיבחר בסוף הלוטרי, אבל שלוש מילים יצרו סביב שחקן הספסל מסיריקיוז הייפ לפני הדראפט והעלו אותו באופן מפתיע עד לבחירה הרביעית של קליבלנד. שלוש המילים הללו היו "פוטנציאל דווין וויד". וויטרס הוא כישרון התקפי לא מבוטל, אבל גם אחד עם קושי בקבלת החלטות, עקביות והשתלבות בסכמה קבוצתית. בעונה האחרונה הוא פרח לפתע במיאמי, כאשר קלע 15.8 נקודות, אמנם ביעילות נמוכה של נקודה לזריקה, אבל השתלב נהדר במסגרת הקבוצתית וקינח בכמה סלי ניצחון. תסמונת שנת החוזה או שקיבלנו וויטרס חדש? מיאמי נתנו לו 52 מיליון ל-4 עונות. בכל מקרה, בגיל 25.5, דיון וויטרס כבר לא יהיה כוכב בליגה. יכול להיות שהתפקיד האידיאלי עבורו, כמו בימים הטובים אז בסיריקיוז, זה להיות השחקן השישי בקונטנדרית.
5. תומאס רובינסון – בשנתו השלישית, הפך רובינסון מספסל שחקן בקנזס לאחד מהשחקנים הטובים בליגת המכללות והוביל את קנזס לגמר (הפסידו לקנטאקי של דיוויס, קיד-גילריכסט ואחרים). בדרך, הוא זכה לתמיכת האומה האמריקאית אחרי שהתגבר על אובדן אמו, סבו וסבתו תוך שלוש שבועות. רבים חשבו שיבחר שלישי. רובינסון עצמו חשב שהוא צריך להיבחר ראשון, והגיע לאימוני טרום-הדראפט עם חולצה עליה כתוב Check My Stats. סקרמנטו בלעו את הפיתיון ובחרו אותו. רובינסון הוא פאוור פורוורד אגרסיבי וריבאונדר בחסד, והוא גם שחקן פנים בגובה 2.03 בעל משחק התקפי מוגבל ששיחק 12 דקות בעונה האחרונה בקבוצת הטאנקינג של הלייקרס. כרגע הוא מחפש קבוצה לעונה הבאה, ובינתיים הצהיר שבהינתן מסגרת יציבה (עבר 6 קבוצות ב-5 עונות) יוכל להיות אחד מעשרת הריבאונדרים הטובים בליגה. נראה האם גם הפעם יהיה מי שיבלע את הפיתיון.
6. דמיאן לילארד – רוקי העונה מהמחזור המדובר. הבחירה השישית הייתה שייכת במקור לברוקלין (אז ניו ג'רזי) אבל עברה לפורטלנד תמורת ג'ראלד וואלאס. לילארד היה סקורר על מקולג' קטן, והיכולת שלו באימוני טרום הדראפט העלתה אותו עד לבחירה השישית. לילארד מבוגר ב-3 שנים ממרבית כוכבי המחזור, מה שהוביל לפריחה המוקדמת שלו יחסית. הוא עדיין סקורר ברמה הגבוהה ביותר ושחקן מוערך ביותר על ידי כוכבי הליגה, אבל הוא מעולם לא עבר את ה-44.5% מהשדה, מנהל משחק בינוני ושומר רע. את העונה הבאה הוא יתחיל בגיל 27, תחילתה של תקופת שיא הקריירה. חתום בפורטלנד לעוד 4 שנים, וכרגע הטריילבלייזרס משלמים יותר מדי כסף לסגל שבקושי שווה ביתיות במערב. ללא מהלך דרסטי מצד פורטלנד, או עבודה על הנקודות החלשות שלו, לילארד עתיד לבלות את השנים הקרובות במאבקי כניסה, גם לפלייאוף וגם לאולסטאר.
7. האריסון בארנס – הילד עליו כולם דיברו בעת הכניסה לקולג', לא התפתח בהתאם לציפיות והתדרדר עד לבחירה השביעית. גולדן סטייט, שעשתה טאנקינג אגרסיבי במחצית השנייה של עונת 11-12 על מנת לא לאבד את הבחירה ליוטה, זכתה בו לארבעת העונות הקרובות. אחרי שסיפק תמורה במחיר זול בארבעת העונות שלו במפרץ, ההחטאות של בארנס שרפו ללוחמים אליפות ב-2016 אבל לא פגעו בחוזה המקסימום שקיבל מדאלאס מיד אחרי. במאבריקס הראה בארנס יכולות של סקורר, אבל הוא עדיין קולע מעט מדי לשלוש, מגיע מעט מדי לקו ולא יוצר לאחרים. מה שיש לבארנס להציע זה נתונים פיזיים מעולים (2.03 ווינגספאן של כמעט 7 פיט), יכולת לשחק בשני צידי המגרש והעובדה שהוא רק בן 25. הוא יקבל 72 מיליון דולר בשלושת העונות הקרובות, ואם המאבריקס יחליטו לסיים את הטאנקינג שלהם בקרוב, בארנס יוכל להיות שחקן חשוב בקבוצת פלייאוף.
8. טרנס רוס – בטורונטו כ"כ אהבו את דמאר דרוזן שהם אמרו – אנחנו צריכים עוד אחד כזה (אחת התגובות אחרי הבחירה ברוס). אלא שרוס ודרוזן התפתחו בשני כיוונים שונים מאוד. רוס הוא שחקן הגנה וקלעי שלוש טוב בהרבה מדרוזן, אבל רחוק ממנו שנות אור בהבנה של מה לעשות עם הכדור. הוא גם לא יציב, כפי שהיטיבו לתאר ב game of zones המצוינת. באורלנדו יש לו סיטואציה נוחה למצוא ולהמציא את עצמו כשחקן D&3 בכיר, מה שבהינתן האורך שלו והאיכויות ההגנתיות מתבקש לחלוטין, והחוזה לעוד שנתיים תמורת 10.5 מיליון לעונה יכול להפוך אותו לסחורה נחשקת עבור קונדטנרית שמחפשת בדיוק שחקן כזה.
9. אנדרה דראמונד – בדראמונד היה כ"כ הרבה פוטנציאל, שלאורך כל עונת המכללות הסנטר של קונטיקט היה המתחרה העיקרי של דיוויס על הבחירה הראשונה. אלא שההופעה האנמית בטורניר המכללות, לצד דיבורים על אופי לא תחרותי, גרמו להתדרדרות שלו ביום הדראפט. בשנתיים הראשונות עוד היה סיכוי (קלוש) שהוא יסיים בתור השחקן הטוב ביותר מבין השניים. דראמונד היה נעול כשחקן הפרנצ'ייז של דטרויט, וסטן ואן גאנדי הגיע במיוחד על מנת לשחזר סביבו את הבנייה של אורלנדו סביב דוויט האוורד בסוף העשור הקודם. אלא שבעונה האחרונה דראמונד עשה צעד אחורה וסימן שאלה מרחף סביב העתיד שלו. פיזית דראמונד הוא אולי השחקן המושלם בליגה, שמשלב גודל, עוצמה וזריזות, אבל בחמש השנים שלו בליגה הוא לא פיתח משחק פוסט, יכולת מסירה (שהייתה לו במכללות) או נוכחות הגנתית ברמה שמסוגל סנטר במימדים שלו. המספרים ההתקפיים שלו תלויים במה שהרכז שלו ייצור, ובכושר הנוכחי של רג'י ג'קסון, זה לא מבטיח רבות. לדראמונד יש חוזה לעוד 4 עונות ו-105 מיליון דולר בדטרויט, אבל בקצב הנוכחי, אין הכרח שהוא גם יסיים אותו בעיר.
10. אוסטין ריברס – דיברנו על שרשרת הטעויות שניו-אורלינס עשו מרגע שבחרו את דיוויס, זו הטעות הראשונה שבהן. ריברס הצעיר הראה ניצוצות של כוכב בתור שוטינג גארד באוניברסיטת דיוק, אבל לניו אורלינס כבר היה את אריק גורדון על העמדה. אז מה עשה דל דמפס? בחר את ריברס במטרה להפוך אותו לרכז. ריברס בן ה-19 לא התאקלם. למזלו, היה לו אבא שהוא גם ג'נרל מנג'ר, שאסף אותו והעניק לו חוזה מכובד בגובה 11 מיליון דולר לעונה. קל ופופולארי לקטול את ריברס הצעיר, אבל עושה רושם שהוא נזרק למים מוקדם מדי, ובשנים האחרונות הופך לשחקן לגיטימי בליגה. בתור שוטינג גארד מגוון התקפית, ובן 25 בלבד, החוזה של ריברס יכול להצדיק את עצמו.
11. מאיירס לאונרד – ואנחנו ממשיכים עם קבוצות שזו הבחירה השנייה שלהן. וע"פ המסורת, ככל שהבחירה הראשונה טובה יותר כך השנייה גרועה יותר. מאיירס לאונרד הגיע בתור 7 פוטר עם טווח קליעה ויכולת מסירה, ובמילים אחרות – בתור פרויקט. לפני שנתיים הוא הפגין מעט ניצוצות והשתלב יפה בהתקפה של פורטלנד. היום, אחרי חוזה של מעל 40 מיליון ל-4 עונות, האוהדים מחכים לקבוצה שתיקח אותו. כרגע אחת כזו לא נצפית באופק, אלא אם כן פורטלנד תוסיף בחירה או שתיים.
12. ג'רמי לאמב – לאמב היה שוטינג גארד מוכשר שבשנתיים בקונקטיקט הספיק לזכות באליפות המכללות. הוא נבחר ע"י יוסטון ומיד עבר לאוקלהומה סיטי בטרייד הזכור לשמצה על הארדן. לאמב היה אמור לגדול לתפקיד השוטינג המוביל, אבל מסיבה כלשהי זה לא קרה. אחת הבעיות היא שהקליעה משלוש לא נכנסת. בשנה האחרונה לאמב קלע 29% מהשלוש. מספרי ה"פר 36 דקות" שלו מרמזים שיש שם פוטנציאל – עם 9.3 נקודות ו-4.3 ריבאונדים ב-18 דקות משחק, לצד כמה משחקים טובים באמת. לאמב נכנס לשנת חוזה, אבל אחרי ששארלוט החתימו את מאליק מונק על אותה העמדה, האם ישארו לו דקות משחק?
13. קנדל מרשל – מרשל כבר לא איתנו בליגה, וחבל. בצפון קרוליינה הוא היה הרכז הטוב ביותר במכללות. אינטליגנציית משחק נדירה. נבחר על ידי פיניקס אבל אכזב. בעונה השנייה בליגה בלייקרס תחת דאנתוני מרשל פרח, והיה אחד ממובילי הליגה באסיסטים. אלא שפציעות, ויש האומרים התנהלות בעייתית, גרמו לכך שמרשל היום משחק ב-D-League.
14. ג'ון הנסון – הנסון נבחר בלוטרי בזכות החיבה של הבאקס לווינגספאן, ולסנטר ווינגספאן מפלצתי של 4'7. הנסון הראה פוטנציאל של שוט-בלוקר מוביל בליגה (2 חסימות ב-18 דקות משחק בעונת 14-15) ולכן יושב על חוזה של 30 מיליון לשלושת העונות הקרובות. הבעיה שלמרות שמספרי "פר 36" שלו נראים מרשימים, הנסון לא באמת מהווה איום התקפי או מרתיע הגנתית. למילווקי כבר יש את ת'ון מייקר כסנטר העתיד, וכרגע הנסון והחוזה שלו מהווים נטל על התקרה של הבאקס.
15. מוריס הארקלס – ריץ' של פילדלפיה, שמיד הועבר לאורלנדו בעסקת דוויט האוורד. הארקלס הפגין פוטנציאל במג'יק, אבל נפל קורבן לרוטציות של סקוט סקיילס ולכך שסיפסל אותו בשל הגישה הנינוחה שלו. בפורטלנד האמינו בו והעניקו לו בקיץ שעבר חוזה של 40 מיליון דולר ל-4 עונות. הארקלס בן 24, עם נתונים פיזיים מעולים לסמול פורוורד ועם קליעה משופרת לשלוש. אפשר לצפות לשנים סולידיות מבחינתו.
16. רויס וייט – שחקן ייחודי, שמבחינת סגנון משחק זכה להשוואות ללברון. מה שהוריד את וויט בדירוג היו החרדות מהן סבל, ובעיקר חרדת טיסות. בליגה שבה הקבוצות צריכות לגמוע מרחקים אדירים זה כמעט בלתי אפשרי להמנע מזה. בסופו של דבר וייט רשם רק 3 משחקים בליגה, במדי סקרמנטו. מעט מדי בשביל כשרון כמוהו.
17. טיילר זלר – זלר רשם מספרים נחמדים בקליבלנד ובבוסטון כל זמן שקיבל דקות. ב-2 העונות האחרונות זה קרה פחות וגם המספרים שלו הדרדרו. נכון לזמן כתיבת שורות אלו הוא מחפש את הקבוצה שלו לעונה הבאה.
18. טרנס ג'ונס – עוד שחקן שנראה טוב לפרקים, ובעונה הקרובה ישחק בסין. כבר בעונתו השניה הוא רשם ממוצע דו ספרתי, אבל בעונה השלישית דלקת בעצב ברגל הושיבה אותו בחוץ יותר מחצי עונה. גם העונה הרביעית הייתה קצרה, ובסופה הרוקטס ויתרו על ג'ונס גם לאור הכימיה בחדר ההלבשה. כל מה שהוא הצליח למצוא זה חוזה מינימום בניו אורלינס אך הוא עזב גם את הפליקנס לאחר ההגעה של קאזינס. בעונה הקרובה כאמור ישחק בסין.
19. אנדרו ניקולסון – ניקולסון זרח בעיקר במשחקים של נבחרת קנדה. סטרץ' 4 בעל איכות התקפית, אבל סבל מהרוטציה הבעייתית באורלנדו. בשנה שעברה זכה לסיטואציה מושלמת בוושינגטון, שכללה גם חוזה ל-4 עונות, אבל אכזב והועבר לברוקלין שהעבירו אותו לפורטלנד. בפוטלנד יקבל הזדמנות אחרונה (אוטוטו בן 28), או שפורטלנד תמתח את החוזה שלו.
20. אוון פורנייה – פורנייה הראה ניצוצות בדנבר, אבל התחיל את הפריחה שלו עם המעבר לאורלנדו שנתן לו המון דקות. המג'יק תיגמלו אותו בחוזה של 85 מליון דולר ל-5 עונות והוא נטע יתד בעמדת ה-SG הפותח. לא מדובר בכוכב גדול אבל שחקן שעושה את העבודה ב-2, קולע טוב ל-3 (בעונה הרביעית קלע 40%, בעונה האחרונה נפל ל-35% אבל זה קרה בגלל יותר עומס בקבוצה פחות טובה) וגם הפך לשחקן יוצר שמנהל חלק מההתקפות באורלנדו. בסך הכל אחד החוזים היותר טובים במג'יק.
21. ג'ארד סאלינג'ר – כמו סיפור ארבעת הטאצ'דאונים של אל באנדי, גם אחד השחקנים המושמצים בליגה יכול להתהדר בימים שבהם היה שולט בליגת המכללות. התדרדר בדראפט בגלל בעיות גב, ונחשב לגניבה של בוסטון. אלא שלמרות עונה של 10.3 נקודות ו-8.3 ריבאונדים, הסלטיקס ויתרו עליו ולא ניסו להשאיר אותו בתום חוזה הרוקי שלו. זה נבע בעיקר מבעיית ההתמודדות של סאלינג'ר עם משקל עודף. הוא חתם בטורונטו נפצע, הועבר לפיניקס ושוחרר. עדיין מחפש קבוצה לעונה הבאה.
22. פאב מלו – מלו היה חוסם מצטיין במכללות, וגם בליגת הפיתוח שם בילה את מרבית עונת הרוקי שלו. אלא שזה לא הצליח להתרגם ל-NBA והוא שיחק רק 6 משחקים בעונת הרוקי שלו לפני ששוחרר. השחקן חזר לשחק בברזיל, ובפברואר 2017 נפטר בשנתו בעודו בן 26 בלבד.
23. ג'ון ג'נקינס – קלע נחמד, אבל לא מצא את מקומו באטלנטה וכיום מסתובב בליגת הפיתוח.
24. ג'ארד קאנינגהאם – בחירה משונה של דאלאס. נע בין ליגת הפיתוח וה-NBA, ובעונה שעברה שיחק בסין.
25. טוני רוטן – ממפיס בחרו בפוינט גארד אקספלוסיבי עם קליעה שבורה. קיבל הזדמנות בפילדלפיה ורשם מספרים נחמדים, אבל ביעילות נמוכה ועם לא מעט פציעות. מחפש את עצמו בליגת הפיתוח בעיקר.
26. מיילס פלאמלי – אף אחד לא הבין מה אינדיאנה מצאה בסנטר הלבן, אבל פלאמלי הצליח לפרוץ בעונתו השניה אחרי שעבר לפיניקס ושם קיבל את עמדת הסנטר הפותח. הסאנס לא החזיקו בו יותר מדי ושלחו אותו למילווקי. הבאקס בהחלטה לא ברורה נתנו לו חוזה של 50 מליון דולר ל-4 עונות. חוזה לא סחיר בעליל. מאז הוא עבר פעמיים (לשארלוט ומשם לאטלנטה). מוכיח שלא חייבים לשחק כדורסל בשביל להרוויח הרבה כסף ב-NBA. האח מייסון הראה הרבה יותר כשרון בשנותיו ב-NBA, אבל לא מצליח למצוא קבוצה שתשלם לו סכומים שקרובים למה שמיילס מרוויח.
27. ארנט מולטרי – לא ממש הטביע את חותמו בליגה.
28. פרי ג'ונס III – נחשב לכשרון לוטרי וגניבה של אוקלהומה סיטי, אבל התדרדר עד סוף הסיבוב, וכנראה שהייתה לזה סיבה. לא הצליח לבטא את הכשרון שלו בליגה, וגם מעבר לאירופה נכשל אחרי ששוחרר מחימקי מוסקבה אחרי משחק אחד בלבד. כיום, משחק בליגת הפיתוח.
29. מרקיז טיג – האח של ג'ף, הסתובב בכמה קבוצות בליגה, לא הרשים באף אחד מהן.
30. פסטוס אזילי – אזילי היה מחליף ראשון לגבוהים בגולדן סטייט, והראה פוטנציאל הגנתי גבוה מאוד. למרות בעיות ברכיים חוזרות הוא חתם בפורטלנד על חוזה ל-2 עונות בסך 15 מליון דולר. הוא לא שיחק דקה בעונה האחרונה והטריילבלייזרס ויתרו על האופציה שהייתה להם לעונה השניה ושחררו אותו.
והגענו לסיבוב השני. הסיבוב השני בדראפט 2012 היה מהטובים שנראו. מלבד זאת, שחקני הסיבוב השני מוחתמים על חוזה מובטח של שנתיים, עם אופציה לשנה נוספת. זה הוביל לכך שהשחקנים המובילים הוחתמו על החוזה השני שלהם לפני הקפיצה הגדולה בתקרת השכר :
32. תומאס סטורנסקי – הגיע לליגה בעונה שעברה. הראה פוטנציאל, אבל עדיין צריך לחכות ולראות לאן יתפתח.
34. ג'יי קראודר – קראודר הראה המון פוטנציאל בדאלאס, לפני שעבר לבוסטון בעסקה על ראג'ון רונדו. בבוסטון הוא הפך לאחד משחקנים ה-D&3 הטובים בליגה. קלע משלוש בכמעט 40% בעונה האחרונה. יושב על חוזה סופר נוח (כ-7 מליון דולר ב-3 העונות הקרובות) ביחס לתקרה החדשה ונחשב לאחד הנכסים הגדולים של בוסטון, מה שגורם לו להיות מוזכר בכל טרייד שהסלטיקס מחפשים לעשות. בוסטון צברו לא מעט כשרון על העמדה שלו (ג'יי בראון ועכשיו גם ג'ייסון טייטום), אבל קראודר ימשיך לקבל דקות ולהחזיר תפוקה.
35. דריימונד גרין – הגניבה הגדולה של הדראפט. אחרי שהראה ניצוצות ב-2 עונותיו הראשונות בליגה, פציעה של דייויד לי שלחה אותו לחמישיה בעונתו השלישית. באותה עונה הוא סיים שני במירוץ לשחקן ההגנה, גולדן סטייט לקחה אליפות וגרין נחשב לאחד הברגים המרכזיים. כשהגיע לליגה הוא נחשב לטווינר בין 3 ל-4, אלא שגרין מוכיח שזה לא ממש משנה לו, ובגובה של 201 סנטימטרים הוא משחק גם דקות ארוכות כסנטר, ומאפשר לווריורס לשחק את הסמול בול הכי קטלני בליגה. יש לו ראיית משחק אדירה שהופכת אותו לאיום טריפל דאבל תמידי. השנה עשה טריפל דאבל נדיר של 11 ריבאונדים, 10 אסיסטים ו-10 חטיפות. הוא הוסיף 5 חסימות ורק 4 נקודות שמנעו ממנו את הקוואדרופל דאבל העוד יותר נדיר. זכה בשחקן ההגנה של העונה. חתם על 85 מליון דולר ל-5 עונות אחרי האליפות ב2015. המנהיג האמיתי של גולדן סטייט בחדר ההלבשה ועל הפארקט.
39. כריס מידלטון – סקורר מצויין ויעיל מאוד (40% לשלוש בקריירה, 43% בעונה האחרונה), שומר טוב ויושב על חוזה מצויין במילווקי (70 מליון דולר ל-5 עונות). מידלטון הועבר למילווקי כנספח בטרייד על ברנדון ג'נינגס וברנדון נייט, אבל מאז המעבר הוא פורח. שחקן מושלם לשיטה של הבאקס. זה האורך, זו ההגנה, זה ההתקפה, וזה סלי הנצחון שהוא קולע, כמו זה:
40. וויל בארטון – לא קיבל דקות בפורטלנד, הטרייד לדנבר פתח לו הזדמנות והוא מנצל אותה ב-2 ידיים. אמנם עולה מהספסל, אבל מקבל דקות של שחקן חמישיה. קולע בספרות כפולות. בעונה הקרובה ירוויח רק 3.5 מליון דולר, אבל סביר שבקיץ הבא יקבל חוזה משמעותי יותר. בארטון משלים רביעיה נדירה של שחקנים בסיבוב השני שהצליחו בליגה הרבה מעבר למיקום הבחירה שלהם.
