האליפות של הסלטיקס הפכה אותם לאלופה השישית בשש שנים וה-NBA נראית היום שוויונית מאי-פעם. אל הכוכבים הותיקים שרוצים להוסיף עוד תואר לארון לפני הפרישה מצטרפים כוכבים חדשים שדורשים את המקום שלהם ולצד אלו שנמצאות בתחרות על האליפות ישנן קבוצות שנמצאות במירוץ לתחתית בשאיפה לבחירה גבוהה בדראפט עמוס הכישרון של 2025. את כל הסיפורים האלה ננסה לכסות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום, מודל 24-25
הקבוצה היום: דנבר נאגטס
נשארו: ניקולה יוקיץ', מייקל פורטר ג'וניור, ארון גורדון, ג'מאל מארי (קיבל הארכת חוזה), כריסטיאן בראון, פייטון ווטסון, דיאנדרה ג'ורדן (חוזה חדש), ג'וליאן סטרות'ר, זיק נאג'י, ולטקו צ'נצ'אר שהחמיץ את כל העונה הקודמת עם פציעה עדיין בסגל
עזבו: רג'י ג'קסון (בטרייד לשארלוט, שוחרר וחתם בפילדלפיה), ג'סטין הולידיי (חופשי, ללא קבוצה), קנטביוס קולדוול פופ (חופשי, לאורלנדו).
הגיעו: ראסל ווסטברוק (חופשי, עבר מהקליפרס ליוטה ושוחרר), דאריו שאריץ' (חופשי מהווריורס), דארון הולמס (דראפט)
מתנדנדים: כרגע נמצא בסגל של הנאגטס שחקן בשם ג'יילן וויליאמס. לא מדובר בשחקן הטוב מאוקלהומה סיטי וגם לא מדובר בשחקן הפחות טוב מאוקלהומה סיטי, למרות שהוא כותב את השם שלו אותו הדבר. נקווה שישאר לסגל הסופי רק כדי שישחזרו את המים ההוא מספיידרמן בגרסה המשולשת
חמישייה: ג'מאל מארי, כריסטיאן בראון, מייקל פורטר ג'וניור, ארון גורדון, ניקולה יוקיץ'.
ספסל: ראסל ווסטברוק, פייטון ווטסון, ג'וליאן סטרות'ר, זיק נאג'י, דאריו שאריץ', דיאנדרה ג'ורדן, דארון הולמס
המהלכים הגדולים של עונת 2023/24:
קצת יוקיץ' להתחיל עם טעם טוב
https://www.youtube.com/watch?v=kI7sgorGHf0
אז מה היה לנו שם?
דנבר התחילו עם המומנטום בתור האלופה המכהנת, אבל הם העבירו את רוב העונה בקרוז קונטרול, שהספיק להם כדי להשאר במשך כל העונה בין ארבע הראשונות במערב הצפוף. למרות זאת העונה לא הייתה חפה מחריקות: ג'מאל מארי החמיץ 23 משחקים עקב פציעה, מייקל פורטר ג'וניור נראה חד פחות (גם בצל אירועים משפחתיים שעירבו את שני האחים) והצעירים שהיו אמורים לעלות מדרגה (בראשות כריסטיאן בראון ופייטון ווטסון) לא עשו את הקפיצה המיוחלת. בקו 20 משחקים לסיום הנאגטס עמדו במקום השלישי במערב. ניקולה יוקיץ' סחב את הנאגטס ל15 נצחונות ב-20 המשחקים האחרונים שנתנו להם את המקום הראשון וליוקיץ' את תואר ה-MVP השלישי שלו. בסיבוב הראשון הם ניצחו את הלייקרס בחמישה משחקים שהיו צמודים בהרבה ממה שהתוצאה הסופית משקפת. בסיבוב השני הם פגשו את הוולבס לאחת מהסדרות המשוגעות בשנים האחרונות כשמינסוטה מנצחים את שני המשחקים הראשונים בדנבר (כולל תבוסה ב-26 הפרש במשחק השני), דנבר היכו חזרה ועלו ל-3-2 לפני שמינסוטה פירקו את הנאגטס במשחק השישי ב-45 הפרש וסגרו את הסדרה במשחק השביעי בדנבר 98-90
קיץ חם
בקיץ 23 לנאגטס לא היו יותר מדי אפשרויות כדי להשאיר את ברוס בראון, אינדיאנה הציעה עליו מחיר גבוה ממה שדנבר הייתה יכולה לשלם והחסרון שלו היה מורגש העונה. בראון לא היה מהשחקנים הנוצצים בסגל, אבל ההגנה והקליעה שלו היו משמעותיות מאד לזכיה באליפות ב-2023. לאור זאת היה ניתן לצפות שהנאגטס יעשו כל מה שביכולתם כדי להשאיר את קנטביוס קולדוול פופ שסיים חוזה. לא רק שפופ לא נשאר אלא שהנאגטס לא ממש הביאו שחקן ברמה שלו כדי להחליף אותו. בפעם השניה ברצף נראה שהג'נרל מנג'ר של דנבר, קלווין בות', בונה על התפתחות של שחקני הרוטציה הצעירים שאמורים להחליף וטרנים בתפקידי הדבק בקבוצה. נכון, לדנבר יש שלושה (וחצי) שחקנים יקרים מאד, ומרחב התמרון שלהם אינו גדול, אבל חלון ההזדמנויות של הקבוצה הזו לזכות באליפות מהגרעין שנבנה סביב שחקן שהוא כישרון של פעם בדור מצומצם.
שחקן אחד שכן הגיע הוא ראסל ווסטברוק. ווסטברוק לא אמור לכפר על היעדרו של KCP, אלא להכנס לנעליו של רג'י ג'קסון (שדנבר העבירו עבור בחירות דראפט והקלה בתקרת השכר). התגובות על המהלך הזה היו קרות, בלשון המעטה, למרות שהמהלך התבסס, לפי הדיווחים, על בקשה של ניקולה יוקיץ'. באופן אישי אני אוהב את ההתאמה של ווסטברוק לקבוצה, גם בגילו המתקדם ווסטברוק עדיין יכול לדחוף את קצב המשחק של הנאגטס והאפשרות שלו לתנועה ללא כדור יכולה לפתוח ליוקיץ' עוד זוויות מסירה. למעשה ווסטברוק יכול להחליף את ג'קסון בשתי עמדות הגארד תוך שהוא מספק – לפחות בהתקפה – את הארסנל של ארון גורדון. ווסטברוק הוא גם ריבאונדר טוב, ולפחות את נקודת החולשה הזו בספסל של דנבר הוא יכול לחזק.
החתמה נקודתית נוספת היא של דאריו שאריץ', שמגיע אחרי שנה אחת בגולדן סטייט. שאריץ' אמנם כבר לא מעט שנים בליגה אבל בקושי חצה את גיל 30, הוא אמור להוסיף קליעה שחסרה בספסל של הנאגטס בהיעדרם של KCP וג'סטין הולידיי. המהלך האחרון של האוף-סיזן של הנאגטס היה להחתים את ג'מאל מארי על הארכת חוזה (שתכנס לתוקף בקיץ 2025) לארבע שנים ו-209 מיליון דולר. מארי מגיע אחרי שלראשונה הוא מסיים פלייאוף לא מוצלח מבחינתו (20.6 נקודות ב-40.2 אחוז מהשדה, יחס אסיסטים איבודים שמגרד מלמעלה 1 ל-2, הכל שיאים שליליים בפלייאוף) וטורניר אולימפי רע, ועדיין מדובר בכוכב השני האולטימטיבי לצידו של יוקיץ' כך שההשארה שלו היא סימן חיובי אחרי שורה של סימני שאלה.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
בניגוד למקובל נתחיל מהשורה התחתונה: כל זמן שניקולה יוקיץ' נמצא בקבוצה, הרצפה של הנאגטס היא הופעת פלייאוף. כל זמן שלפחות אחד מבין מארי\פורטר ג'וניור בריאים ומתפקדים, הם אחת מאריות המערב. כשכולם בריאים הם קונטנדרים ועדיין, זו פעם ראשונה מאז עונת הבועה שדנבר מגיעים לעונה כשהם משדרים סימני חולשה.
במהלך אוגוסט דיוויד ת'ורפ – שמוכר יותר בתור מאמן קליעה שעבד בין היתר עם עמרי כספי וגל מקל אבל גם משמש כאנליסט באתר TrueHoop – כתב שמאלון חש שהוא והנהלת הנאגטס לא נמצאים באותו העמוד. עשרה ימים מאוחר יותר זאק לואו חיזק את הדיווח כשסיפר בפודקאסט שלו שמייקל מאלון ומקבלי ההחלטות מחזיקים בגישות שונות לגבי האופן שבו הקבוצה אמורה להתנהל. מאלון, לפי הדיווח של לואו נמצא ב'אי הסכמות חריגות בסטנדרט של הליגה' עם הג'נרל מנג'ר קלווין בות'. לפי לואו בות' איפשר לקולדוול פופ לעזוב כיוון שהוא מתעדף את פיתוח בחירות הדראפט האחרונות של הנאגטס על פני ניסיון צירוף שחקנים ותיקים. המעשים מדברים בעד עצמם: להוציא את ארבעת המשתכרים העיקריים בקבוצה (יוקיץ', מארי, פורטר ג'וניור וגורדון) השחקן היחיד שקיבל תפקיד משמעותי בשני הפלייאופים האחרונים ועדיין בקבוצה הוא בראון הצעיר. ברוס בראון וקולדוול פופ קיבלו הצעות לתפקידים משמעותיים יותר (אם כי לפחות במקרה של פופ כנראה שההצעה של דנבר הייתה שקולה מבחינת שכר) אבל אפילו שחקני רוטציה כמו ג'ף גרין, רג'י ג'קסון (שהועדף על פני גרין בקיץ 2023 רק כדי לעבור כסאלארי דאמפ בקיץ האחרון) או ג'סטין הולידיי כבר לא בקבוצה.
המשמעות היא שדנבר הפכה להיות קבוצה עם פחות עומק, כשגם ככה היא לא הייתה בין העמוקות בליגה בשנים האחרונות. כריסטיאן בראון הראה הבלחות של מי שיכול להתפתח לשחקן משמעותי בשני צידי המגרש וגם לא מעט אופי, אבל הוא לא באמת נכנס לנעליו של KCP מבחינת הניסיון וההאסל וגם אם בראון ימלא את התפקיד של KCP – מי ימלא את התפקיד של בראון? פייטון ווטסון וג'וליאן סטרות'ר קיבלו הזדמנויות בעונה הרגילה אבל לא רכשו את האמון של מייקל מאלון. הם וזיק נאג'י – צעיר אחר בקבוצה – גם לא קלעו באחוזים מספיק טובים מחוץ לקשת כדי לרווח את המשחק.
העונה של דנבר יכולה להתפתח לאחד משלושה כיוונים עיקריים: הראשון הוא שהצעירים המדוברים עושים את קפיצת המדרגה וקלווין בות' מקבל את הקרדיט על האמון שנתן בהם. בראון בהחלט יכול להפוך לשחקן משמעותי ברוטציה של אלופה ולגבי היתר? הנעליים של ג'סטין הולידיי הן לא נעליים גדולות מדי למלא בגילו. האפשרות השניה היא שמייקל מאלון יצליח לדפוק מספיק חזק על השולחן כדי לקבל איזשהו חיזוק, על חשבון אחד השחקנים הצעירים. מי שיגיע יהיה צריך להיות על חוזה נמוך (או כחלק מטרייד גדול יותר, נניח על MPJ), ככה שהאפשרות הזו נראית פחות סבירה. האפשרות השלישית והפסימית מכולן מדברת על פיצוץ של ממש בין מאלון להנהלת הנאגטס, מה שעשוי להביא לסגירה דה-פקטו של חלון האליפות של יוקיץ'. זה יכול לקרות בסוף העונה אבל גם במהלכה. מאלון בעבר היה נודע בתור מאמן עם פיוז קצר ולמרות שהוא מדבר על התהליכים שעבר ההדלפות עשויות לסמן על פיצוץ מתקרב.
עד אז דנבר תמשיך להיות אותה הקבוצה שהכרנו. התוספת של ווסטברוק לצידו של יוקיץ' יכולה לספק כמה רגעי היילייטס (וכמה רגעי ברומאנס משעשעים במיוחד) ודאריו שאריץ' אמור, על הנייר, לאזן את הריווח מהספסל ואולי אפילו לספק לג'וקר כמה דקות מנוחה והרכבים נמוכים. ארון גורדון (שאגב שינה את מספר הגופיה שלו בקיץ ל-32 שהיה המספר של אחיו שנהרג בתאונת דרכים מוקדם יותר השנה) ימשיך להיות אחד השחקנים הפחות מוערכים, ועכשיו כשפופ איננו גם התרומה ההגנתית שלו הפכה לחשובה במיוחד. פורטר ימשיך להיות קלעי ללא מצפון ודנבר מקווים שהאולימפיאדה הייתה רק הגרסה החלודה של ג'מאל מארי ושהטרנד השלילי שלו לא ימשיך לעונה.
תחזית
מצד אחד קשה להמר נגד יוקיץ' וכאמור גם בגרסה הפסימית ביותר דנבר אמורה להיות קבוצת פלייאוף במערב. מצד שני עם ההתקדמות של הקבוצות הצעירות מהבית שלה (מינסוטה ואוקלהומה סיטי), השיפור של פיניקס וכמובן אלופת המערב מדאלאס מקשה להמר שדנבר יסיימו שוב בתור המקום הראשון באזור. 52 נצחונות, מקום רביעי במערב, מעבר סיבוב והדחה מול אחת הקבוצות שהזכרנו בסיבוב השני וקיץ 2025 יביא כבר שינויים יותר מהותיים שיקבעו אם יוקיץ' יחזור לגמר או שהגביעים היחידים שיתווספו לו לארון יהיו קשורים לסוסים שלו
