משחק 3 הבטיח מעט וקיים הרבה. קליבלנד נתנה כל מה שיש לה, וזה כמעט הספיק. 46 דקות של כדורסל מצויין הביאו אותה לעמדת נצחון, ואז הגיע המהלך הזה:

https://twitter.com/thefanaticsview/status/872680483099955200

המהלך הזה סוגר את הסדרה בסבירות גבוהה, וגם את סיפור ה-MVP. גולדן סטייט צריכה עוד נצחון אחד לאליפות, וקווין דוראנט יהיה ה-MVP של סדרת הגמר. מה שקרה בעונה שעברה מחייב אותנו לזהירות מסויימת, וזה הזמן להסתכל אחורה. הנה המחשבות על המשחק:

1. אחד הדברים שראיתי בימים האחרונים אצל כמה פרשנים היא ההשוואה בין האריסון בארנס לקווין דוראנט. בארנס קלע 65 נקודות ב-7 משחקים. דוראנט קלע 78 ב-2 (ועכשיו כבר 109). וואו. זה בערך כמו להשוות משקל בין פיל וכלב. גולדן סטייט לא הפסידו בגמר הקודם בגלל שהאריסון בארנס הוא לא קווין דוראנט. הבעיה הייתה שהאריסון בארנס לא היה האריסון בארנס. אי אפשר לצפות מבארנס לתפוקה של דוראנט. דוראנט הוא אחד הסקוררים המושלמים שנראו פה שנים. גבוה עם מוטת ידיים ענקית, יכולות וטווח של גארד. האריסון בארנס הוא שחקן ממוצע (נהיה נחמדים ונגיד ממוצע+) בליגה. אין לו את היכולות של דוראנט, אבל זה לא רק זה. דוראנט ראשון בהיררכיה ההתקפית של גולדן סטייט (ביחד עם קרי). בכל התקפה הוא אופציה ראשונה או שניה. בארנס היה אופציה רביעית או חמישית. הוא היה צריך לקלוע את הזריקות החופשיות שלו וכאן הוא נכשל. ההשוואה לדוראנט עושה ל-2 השחקנים עוול. בארנס הוא גם לא הסיבה להפסד בגמר. זה צריך להיות מאורע סופר יוצא דופן בשביל להפיל הפסד על שחקן משנה. המקרה היחיד שעולה לי בראש הוא 4 זריקות העונשין שהחטיא ניק אנדרסון במדי אורלנדו נגד יוסטון. זה היה מאורע ששינה את הגמר ההוא. בארנס החטיא זריקות חופשיות. לא משהו יוצא דופן, ובטח לא מיוחד. ההפסד הזה לא עליו, הוא על קרי, גרין וקליי.

אגב, רוצים לשבח את דוראנט? תשוו אותו בהגנה לגרין. דריימונד כבר שני משחקים נכנס לבעיית עבירות, ודוראנט מחליף אותו מצויין כעוגן הגנתי, בלי להוריד כלום מהצד ההתקפי. בעונה שעברה לגרין לא היה תחליף. העונה יש.

2. הדבר השני הכי נפוץ הוא האמירה שקרי היה פצוע. למי אכפת? אגב, זה לא התגובה שלי, זו התגובה של סטף קרי עצמו לשאלה האם היה פצוע או לא בגמר. קרי חזר מהפציעה נגד פורטלנד ונתן כמה תצוגות גדולות גם נגד פורטלנד וגם בסדרה נגד אוקלהומה סיטי. בגמר הוא היה חלש. קשה לי להבין איך בדיוק הפציעה השפיעה על המהלך הזה:

קרי בריא היה עובר את לאב? אולי, אבל קרי לא ניסה לעבור אותו הוא ניסה לייצר לעצמו את המרחק שהוא צריך בשביל לשחרר שלשה. הוא הצליח והחטיא. שלשה שהוא קלע במצבים אחרים, גם עם הפציעה שהוא סחב. קרי היה הכוכב הגדול של גולדן סטייט, ואם הוא היה כשיר לשחק, זה לא מעניין אף אחד איזה פציעה הוא סחב. אגב, להשתמש בפציעה כתירוץ היה הדבר הכי קל עבור סטף. קרי מצא גם כאן אופציית למידה. הוא הבין שנתן יותר מדי בעונה הרגילה, והעונה הוא הוריד רגל מהגז, ודאג להגיע לסיום העונה ולפלייאוף בכושר.

3. אז דוראנט הוא ההבדל הברור בין הגמר של עונה שעברה לעונה הזו. אבל יש עוד הבדל. עוד משהו שנכתב הרבה בימים האחרונים הוא שגם בעונה שעברה גולדן סטייט הביסה את קליבלנד ב-2 משחקי הבית הראשונים. אז זה היה 48 נקודות, העונה זה היה 41. ההבדל הוא בדרך. במשחק הראשון בעונה שעברה קרי וקליי היו חלשים ומה שניצח את המשחק היה העומק של הווריורס (ליווינגסטון וברבוסה זכורים לטובה). במשחק השני קרי וקליי היו טובים יותר, אבל עדיין דריימונד גרין היה הקלע המוביל והם הסתפקו ב-18 ו-17 נקודות. אתה יכול לרכב על שחקני המשנה בבית, בחוץ שחקני משנה נוטים לרדת ביכולת וזה מה שקרה במעבר הסדרה לקליבלנד. במשחק 3, קליבלנד המשיכה לעצור את קרי וקליי וניצחה. משחק 4 היה המשחק היחיד בסדרה שבוא גם קליי וגם קרי כיכבו. ההגנה של קליבלנד איבדה את הצפון, כמו גם את שני הצלפים וחטפה בראש. אחרי זה הגיע הסיפור עם דריימונד, הפציעות של בוגוט ואיגודלה, השיפט במומנטום והסיום הגדול של לברון וקיירי. למשחק 7 שתי הקבוצות הגיעו צמודות, ולמרות שכל המשחקים נגמרו בהפרש גדול, גם בשיוויון בנקודות בסה"כ בסדרה (610 לכל קבוצה). הסדרה הוכרעה על 4 נקודות. אז לסכם את החפירה בסעיף הזה יש שני דברים חשובים:

א. בעונה שעברה הווריורס נצחו בבית עם שחקני המשנה, כי זה מה שקליבלנד נתנו להם. המעבר לקליבלנד היה קשה מדי. העונה גולדן סטייט נצחה עם הכוכבים. דוראנט ביכולת מדהימה. קרי מצויין ++. קליי מצויין + (ונשכח לרגע את הקליעה האיומה במשחק 1). דריימונד היחיד שמתקשה לתפקד וסובל מבעיית עבירות. בגלל זה המעבר לקליבלנד היה פחות משמעותי מעונה שעברה. ראינו את זה הלילה, כי על הכוכבים זה משפיע פחות. דוראנט, קרי וקליי המשיכו את מה שהתחילו באוקלנד. זאת גם הסיבה שבעיניי קאמבק פחות ריאלי ממה שהוא היה בעונה שעברה. צריך לקרות משהו ממש גדול כדי שהסדרה הזו תשנה כיוון.

ב. גולדן סטייט וקליבלנד היו שוות +-. קבוצות ברמה הזו מתקשות להתחזק ונשארות מאוזנות. ההגעה של דוראנט שקולה לאקדח בקרב סכינים. לא פייר.

4. אז בואו נדבר על דוראנט. טרמפיסט? בינתיים הוא הנהג בגמר הזה. הוא כבר הבטיח את ה-MVP אם גולדן סטייט תנצח. קרי יצטרך לקלוע 20 שלשות בנצחון הבא של הווריורס, כולל שלשת נצחון תוך כדי עמידה על הראש וקוואדרופל דאבל בשביל לעבור אותו, וגם זה לא בטוח יספיק. לקרי לא אכפת. גם לקליי. כל אחד עושה מחפש את המהלך הנכון וכרגע המהלך הנכון הוא ללכת אחרי דוראנט. הלילה הוא היה פחות טוב מ-2 המשחקים הקודמים, אבל 2 סלים גדולים שלו בסיום (היה עוד אחד חוץ מהשלשה), וניצול כל היתרונות שלו, הביאו את הנצחון לגולדן סטייט.

5. אבל זה ממש לא רק דוראנט. קרי עם 13 ריבאונדים הלילה משחק נהדר. קליי עם 30 נקודות חזר לעצמו.

6. שמעתי שזה הנקמה על החסימה ממשחק 7

היו כמה מהלכים קודם שג'יימס (ספק טריסטאן תומספון) חסם הטבעה של איגודלה וזה הזכיר יותר את החסימה ההיא ממשחק 7. לא מוצא את הוידאו.

7. קיירי אירווינג מדהים. זו אחת הסיבות שאחרי כל כך הרבה סלים קשים, הכדור שלו שנזל החוצה מהסל (ואז הוא לקח את הריבאונד) ב2 הדקות האחרונות היה כל כך מדהים.

8. יש דיונים האם דוראנט עבר את ג'יימס כשחקן הכי טוב בעולם. בעיני ג'יימס עדיין הכי טוב בעולם והוא מוכיח את זה בסדרה הזו. לצערו לקליבלנד אין מספיק כלים בשביל להתמודד עם הקבוצה הזו. בווריורס כל שחקן תורם, גם פטריק מקו הרוקי שנבחר בסיבוב השני. כל שחקן משחק בשני צידי המגרש. בקליבלנד חוץ מלברון אין כמעט שחקנים של 2 הצדדים. כולם משחקים רק בצד אחד של המגרש, או באף צד (דרון וויליאמס). הם עדיין סופר טים. סופר טים שהורכב רע. אגב לברון תמיד יוכל שהצליח לקחת אליפות אחת מגולדן סטייט ובעיני זה כבר הישג ענק.

יש מם שמסתובב שאיגי לא היה מצליח לחסום את מייקל או קובי. אולי. מה שבטוח שהם לא נאלצו להתמודד עם קבוצה כמו גולדן סטייט שיש לה כל כך הרבה כלים.

9. יגמר במשחק הבא? לברון מן הסתם לא ירצה שזה יגמר בסוויפ. לדעתי בכל מקרה נשארו מקסימום 2 משחקים לעונה.

הנה הטופ 5 מהמשחק. תראו כמה קיירי גדול: