המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו אריק גנות, דני אייזיקוביץ', רום גפן, מידן בורוכוב ואור עמית.
דנבר ואוקלהומה סיטי מפסידות במערב – מה לא עבד ואיך הקבוצות ינסו להשתפר בהמשך?
אור עמית: מכירים 'הטיות אשרור'? כשאתם רואים משהו ומפרשים אותו בצורה שמחזקת את מה שחשבתם ממילא? כזה. ידענו שאוקלהומה סיטי יתקשו מול פיזיות, שהם צריכים עוד שחקן שיכול לשים גוף מתחת לסלים. שהם צריכים שחקן שיביא להם את הקשיחות שצריך בפלייאוף ורצוי אחד כזה מנוסה. לא היה להם אותו והסנטרים של דאלאס ניצלו את זה. לגבי דנבר – עוד בקיץ טענו שהם ישלמו על הויתורים על ברוס בראון וג'ף גרין, שעם כל הכבוד לפייטון ווטסונים והזיק נאג'ים של העולם, זה לא מספיק. והם אכן היו קצרים מדי, בטח כשמארי לא 100%. קלווין בות' צריך להוציא מהארון את החכות ולנסות לדוג עומק בשוק החופשי.
אריק גנות: דנבר לא הצליחה להגיע ליכולת שלה מהשנה שעברה העונה. מארי היה פצוע קצת, יוקיץ' נראה עייף והצוות המסייע התקשה עד שנעלם לגמרי במשחק 7. יכול להיות שכל אלה הם סימפטום לבעיה האמיתית – אין להם ספסל. הם החליטו להתבסס על צעירים ורג'י גקסון, שנתנו מעט מאוד. עולים כל מיני רעיונות לטריידים, בעיקר על מפ"ג', אבל סביר יותר שנדבר תנסה להתחזק בקיץ בכמה וטראנים בחוזי מינימום.
באוקייסי סביר להניח שדי מרוצים למרות ההפסד. יש להם סגל צערי שישתפר גם אם לא יעשו כלום. הם צריכים סנטר ריבאונדר ויוצר משני. יכול להיות שהארטנשטיין ודרוזן, ששניהם פנויים בקיץ, יתאימו להם.
דני אייזיקוביץ': עומק וניסיון בהתאמה. בצד של דנבר מפתיחת העונה דובר על הסגל הקצר והויתור על בראון. בסופו של דבר עונת אליפות זו עונה ארוכה מאוד והסגל הקצר של דנבר יצר תלות מוגזמת ביוקיץ'. במקרה של התאנדר זה ממש שכר לימוד. אף אחד לא ציפה שהם יסיימו ראשונים בעונה הסדירה ויהיו עם כאלו ציפיות מוגזמות. מבחינתי הם עמדו בציפיות והמרווח שלהם בתקרת השכר יוביל גם לחיזוק המתאים בעונה הבאה בעיקר בכל מה שקשור לשלשות וריבאונד אבל אולי גם ירצו לתת לצעירים עוד קצת הזדמנות להתפתח ולהוכיח את עצמם. נראה כאילו שכחנו שצ'ט בעונת הרוקי שלו.
מידן בורוכוב: דנבר ו-OKC לא צריכות לעשות הרבה. בדנבר אין שום סיבה לזעזוע, החסרון המשמעותי שלהם זה הספסל. תוספת של גבוה ועוד גארד יוצר יכולים לעשות את ההבדל עבורם. יש להם עדין את החמישיה הפותחת הטובה בליגה. גם קבוצות גדולות מהעבר לא עשו שינוי מהותי לאחר אובדן אליפות, צריכים לחזור לעונה הבאה מפוקסים יותר. אוקלהומה סיטי קבוצה צעירה וחסרת ניסיון עם רוטציה מאוד רחבה, זה משהו שפחות עובד בפלייאוף.
יש להם סגל מאוד מבטיח שעשה קפיצת מדרגה גדולה השנה, לפחות 2 הפסדים בסדרה מול דאלאס היו על חוסר ניסיון. אם יש שאיפה לפעול בשוק של הפרי אייג׳נט, צריך לשמור על המרקם הנכון.
רום גפן: באופן כללי אני חושב שגם אצל דנבר וגם אצל אוקלהומה אי אפשר להגיד שזה לא עבד. דנבר הופתעה ב-2 המשחקים הראשונים מההגנה והאתלטיות של מינסוטה וידעה להראות הרבה אופי ולהחזיר את הביתיות אליה עם שלושה ניצחונות רצופים. להפסיד בגיים 7 לקבוצה שכמעט לאורך כל העונה הסדירה הייתה במקום הראשון – דברים עבדו וזה חלק מהעסק. יוקיץ ומארי הופיעו כמו שציפו שיופיעו. דנבר שיחקה את הכדורסל שלה וזה לגמרי חלק מהספורט. בצד של אוקלהומה החוסר ניסיון הוא זה שפגע בה. העבירה של שיי ששלחה את וושינגטון ל3 זריקות מכריעות של סדרה היא אולי הדבר שמסמל את זה בצורה הטובה ביותר. ב2 הקבוצות לא הייתי משנה דבר.
https://youtu.be/NAHB7SVIBiE?si=q01E6AQ6BKhhIvxv
הניקס וקליבלנד מפסידות במזרח – מה לא עבד ואיך הקבוצות ינסו להשתפר בהמשך?
רום גפן: בהתייחסות אל הניקס בסופו של דבר הרוטציה הקצרה והפציעות הכריעו אותם. לעבור 2 סדרות ללא רנדל, רובינסון ולזה תוסיפו את הפציעה של אוגי – מקבלים רוטציה מאוד מאוד קצרה והכל נפל על הכתפיים של הכוכב גיילן ברונסון שגם הוא בסופו של דבר נפצע. אני חושב שהניקס הוציאו את המקסימום מהסיטואציה ולא היה חסר הרבה כדי לעלות גם לגמר. במקומם הייתי מנסה לשלוח את רנדל בטרייד ולהגדיל את הרוטציה והאפשרויות מהספסל. אותו סיפור פחות או יותר בקליבלנד, עונה מלאת פציעות שבסופו של דבר לשחק נגד בוסטון ללא ביתיות וללא הכוכבים שלך מיטשל ואלן זה בלתי אפשרי. אני חושב שקליבלנד צריכים לשמור את מיטשל אצלם למרות כל החיזורים מקבוצות בליגה ולהמשיך לרצוף עם הסגל הקיים.
אור עמית: לגבי קליבלנד קצת קשה לשים על זה את האצבע, הסדרה מול בוסטון הייתה חד צדדית בעיקר בגלל ששחקני מפתח (מיטשל ואלן) לא היו כשירים אבל סימני השאלה לגבי המבנה של הקבוצה לא היו חדשים, וכבר יש דיווחים שלאור הארכת החוזה שמובלי אמור לקבל ג'ארט אלן עשוי למצוא את דרכו החוצה, גם מיטשל\גארלנד לא עובד. לגבי הניקס כתבתי באריכות ואני יודע שזו דעה לא פופולארית אבל אני חושב שת'יבודו הביא אותם עד לקילומטר האחרון, אבל הוא לא זה שייקח אותם לקו הגמר. לגבי הסגל לא הייתי ממהר לעשות שינויים מרחיקי לכת במיוחד, תשאירו את או.ג'י והארטנשטיין, אחכ נראה.
אריק גנות: הניקס עלו למשחקים המכריעים עם ארבעה שחקנים לא כשירים שלגמרי יכלו לבסס חמישיה של קונטדרית. בוגדנוביץ', אנונובי, רנדל ורובינסון היו מכריעים את רוב הקבוצות. הניקס הצליחו לפצות עם המון נשמה והגנה חזקה, ובעיקר עם הצלע החמישית – ברונסון, שהפך לשחקן טופ 10 בליגה העונה. יש להם סגל נהדר, וסביר שהם ינסו להגיע עם אותו סגל, רק פצוע פחות, לפלייאוף בעונה הבאה.
הבעיה בקליבלנד יסודית יותר – יש לה המון כשרון בסגל, אבל פעמיים שני עותקים של אותו שחקן – גארלנד ומיצ'ל, ואלן ומובלי. זה מייצר בעית גדול בהגנה וירווח בהתקפה. הם כנראה ינסו להשאיר את מיצ'ל ומובלי ולסחור בגארלנד או אלן.
דני אייזיקוביץ': פציעות ופציעות. קשה מאוד לשפוט את שני הסגלים הקצרים מאוד שהגיעו בשארית כוחותיהם לסוף הדרך. בניקס, תיבודו חייב להבין שעוד עונה כזו והראש שלו גם על השולחן. הוא חייב לנהל את הרוטציה טוב בהרבה. כשכולם בריאים זו קבוצה מאוד מעניינת שיכולה לאיים על התואר.
בצד של הקאבס כבר מצאו את מי להאשים (ביקרסטף), שפוטר בגלל בעיות בחדר ההלבשה יותר מאשר ההישגים. הקאבס חייבים להחליט האם הם הולכים עם אלן או מובלי ועם גארלנד או מיטצ'ל. שני הצמדים דורכים אחד לשני על הרגליים ומצד שני קלפי טרייד נהדרים. אני צופה שגארלנד וכנראה אלן יעברו בקיץ והקאבס יבנו חמישייה יותר מאוזנת
מידן בורוכוב: הניקס צריכים לאסוף את השברים והשבורים בקיץ. הם מיצו את קצה גבול היכולת בפליאוף הנוכחי. בעונה הבאה בהרכב מלא הם יכולים להגיע רחוק יותר. הלינאפ שלהם מצויין, לא הייתי עושה שינויים מרחיקי לכת. מישהו חייב לעדכן את טיבס שיש משהו שנקרא חלוקת דקות.
קליבלנד לעומת זאת קבוצה יותר מוכשרת פאונד פר פאונד אבל מבחינה חברתית נראה שהעסק שם מפורק. האם הכיוון של הקבוצה של דונבן מיצ׳ל? או דריוס גרלנד? נראה שטרייד על אחד מה 2 הוא בלתי נמנע. כנראה שהערך של מיצ׳ל יותר גבוה בגלל הביקוש ואם הלייקרס בעניין אפשר להשיג חבילה לא רעה. בינקרסטאף כבר פוטר וזה היה בלתי נמנע.
https://youtu.be/V-64OIMm9iM?si=qcmK9o5wl1NkANJJ
מינוסטה – דאלאס: מה ראינו עד עכשיו, ומהם המפתחות שיכריעו את הסדרה?
מידן בורוכוב: המשחק הראשון היה מעולה, מינסוטה הגיעה במומנטום מטורף לגמר המערב. קיירי בחצי הראשון, לוקה בחצי השני ובעיקר ברבע האחרון עשו את ההבדל. מינסוטה פגעו מדאון טאון, דאלאס למרות טאונס וגובר טחנו הייטב בצבע וגנבו את הביתיות. אדוורדס לא הגיע למשחק. שחקני המשנה של מינסוטה בכושר שיא ועדיין זה מספיק להם. דאלאס צריכה את לוקה וקיירי בשיא. בעיקר את לוקה שניצח את גיים 2 בסטייל. מינסוטה חייבת שאדוורדס ינפק יכולת כמו בסדרות הקודמות. נראה שהסדרה צמודה מאוד והקבוצה שתעשה פחות טעויות במאני טיים תנצח.
דאלאס נראית בשלה יותר, ועם יתרון 2-0 יהיה קשה למינסוטה לחזור.
רום גפן: לוקה לוקה ועוד פעם לוקה. הבן אדם התעורר בדיוק בזמן וכשזה קורה זה בכלל לא משנה מי נמצא בצד השני, הוא בבעיה גדולה. 2-0 מדהים של דאלאס שגונבת את הביתיות בצורה מעוררת השראה. טריפל דאבל עצום של לוקה כולל שלשת ניצחון בסטפ בק על שחקן ההגנה של העונה. רק הוא מסוגל לדברים האלה. מינסוטה בבעיה כי למרות היכולות ההגנתיות שלהם כקבוצה וכיחידים הם לא מצליחים לעצור את לוקה וקיירי שאלה המפתחות. אנתוני אדוארדס נעלם לגמרי במשחקים האלה. ציפיתי לראות אותו מתפוצץ מול הקהל הביתי אחרי ששלח את יוקיץ האלוף הביתה. לעצור את לוקה במגרש הביתי שלו זו משימה כמעט בלתי אפשרית וזה המפתח העיקרי של מינסוטה כדי לנסות ולהישאר בחיים.
אור עמית: ממינסוטה ראינו בעיקר הגנה לוחצת, וצריך לראות איך זה יתורגם לסדרה שבה יש שני מובילי כדור שאמורים להתמודד טוב יותר עם לחץ מאשר האין רכז של פיניקס והרכז\סנטר של דנבר. ללוקה וקיירי יהיה לא פשוט באחד על אחד מול אנט ומקדניאלס (וגם נא"ו שעושה עבודה מצוינת בינתיים) במשך 48 דקות, אז המפתח שלהם יהיה למצוא את החוליות החלשות בהגנה של מינסוטה באמצעות הנעת כדור. מבחינת מינסוטה הם יצטרכו לוודא שהם מנצלים את היתרון שלהם בעמדות הפנים ומצד שני משאירים מספיק אוויר לאנט גם לצד ההתקפי. אם אנט וקאט יקזזו התקפית את קיירי ולוקה, מינסוטה תתקרב לגמר ראשון בתולדותיה
אריק גנות: במשחק הראשון מינסוטה נראתה קצת עייפה. לא ראינו ממנה את האינטנסיביות ההגנתית שראינו מול דנבר, ובהתקפה היא הסתפקה בשלשות. נראה שלוקה הוא מצ'אפ קשה יותר למקדניאלס מאשר מארי, והמסה שלו מאפשרת לו להתגבר עליו ולהתחיל את ההתקפה כמו שהוא רגיל.
בצד השני דאלאס צריכים להיות מרוצים. גם מהניצחון, גם מהיתרון שהצליחו לייצר מתחת לסלים, וגם מהזרימה ההתקפית שלהם. בהגנה הם בבירור הימרו על שלשות של השחקנים המשלימים של מיסנוטה על חשבון נקודות של אדוארדס וקא"ט. הקליעה לשלוש לא עבדה. המפתחות המשך יהיו קליעה משלוש ואינטנסיביות הגנתית. מינסוטה תחפש להעלות הילוך ולייצר התקפה מהגנה. מי שתקלע טוב יותר תשיג יתרון גדול.
דני אייזיקוביץ': דאלאס ביתרון מבטיח, והסיפור המרכזי לשם שינוי זה קרב הכוכבים. מצד אחד לוקה סוף סוף נראה בריא, אחרי שנאבק בהרבה פציעות בשני הסיבובים הראשונים, הוא נראה משוחרר ולמרות הגנה נהדרת של מינסוטה הוא מצליח לייצר גם נקודות וגם אסיסטים נהדרים שמניעים את דאלאס מדהים. בצד השני, מינסוטה מתקשה לייצר נקודות, אדוארדס קולע באחוזים לא טובים, וגם טאונס עדיין לא מספק את הסחורה. תוסיפו לזה, שדאלאס מנצחת בריבאונד בשני המשחקים הראשונים (46-40 לדאלאס), שני משחקים שנגמרו בפער של סל בודד. יתכן מאוד שריבאונד אחד נוסף היה עושה את ההבדל.
לקינוח, מינסוטה צריכה להתמודד עם אובדן מוחלט של הביתיות ושני משחקי חוץ.
בוסטון – אינדיאנה: מה ראינו עד עכשיו, ומהם המפתחות שיכריעו את הסדרה?
דני אייזיקוביץ': עד עכשיו ראינו את אינדיאנה מבצעת נהדר את משחק הריצה שלה, אבל מתקשה מאוד לעצור את ההתקפה של בוסטון, זה קצת עונה על הציפיות כאשר אינדיאנה הייתה טובה יותר מהצפוי, אבל בשורה התחתונה אנחנו 2-0 וסימן סביב הבריאות של האליברטון אחרי הפציעה במשחק מספר 2.
בנוסף, ראינו שג'יילן בראון כרגע משחק כמו השחקן הטוב ביותר בסדרה וג'ייסון טייטום מתקשה מול ההגנה של אינדיאנה. למעשה הוא היחידי שמתקשה, ושאר הקבוצה קולעת נהדר וקל מדי. המפתח העיקרי זה האם אינדיאנה תצליח איכשהו להאט את ההתקפה של בוסטון ומצד שני, ואולי הבריאות של האליברטון. כרגע זה לא נראה מבטיח לאינדיאנה.
מידן בורוכוב: ראינו משחק ראשון שיכנס לערוץ ההיסטוריה, ההפסד של אינדי זה ארוע שגמר עבורם את העונה. המשחק היה ביד שלהם, סיאקם המנוסה עם טעות קשה וג׳יילן בראון עם סל לפנתאון הציל את הישבן של טייטום. במשחק ה-2 בראון להט ונראה שהוא בדרך להיות ה MVP של הסדרה. אינדיאנה במשחק 2 דעכה שהאליברטון נפצע וירד.
המפתח עבור אינדיאנה? לייצר את משחק הריצה שלהם ולעצור את בראון, לנצל את היתרון בצבע.
בוסטון? להמשיך לשחק כרגיל, הדרך שלהם לגמר סוגה בשושנים, נראה שיפסידו משחק אחד בסדרה, יותר טובים ויותר עמוקים. כשפורזינגס יחזור זה יהיה קל יותר.
רום גפן: אינדיאנה יצאו פראיירים גדולים בעיניי. טעויות לא מחויבות למציאות בדקה האחרונה של משחק מס 1 כנראה תעלה להם בסדרה כולה. איבודים של האליבורטון לצד אי ביצוע עבירה על גיילן בראון כשאתה מוביל ב-3 הפרש במשחק חוץ אלו דברים של חוסר ניסיון וחוסר הבנה והם פספסו פה הזדמנות להפתעה גדולה. אינדיאנה חוזרת הביתה ושם היא משחקת כדורסל אחר לגמרי בקצב אחר לגמרי. אני חושב שהיא צריכה להישאר בדיוק כפי שהיא עשתה בסדרות הקודמות. בוסטון חייבת לקבל את טייטום אחרת יהיה לה קשה מאוד במידה ותעבור את הפייסרס. הוא כרגע לא דומה לעצמו ולא לוקח אחריות כמו שמצופה ממנו.
אור עמית: מאינדיאנה ראינו קצב משחק רצחני, כזה שנבנה לא מעט על רוטציה ארוכה באופן יחסי ומאפשר להם להחביא לא רע את החסרונות ההגנתיים שלהם. הם ירצו לקחת את בוסטון למשחק מהיר ככל האפשר, כדי לגבות מחיר מהרוטציה הקצרה (במיוחד כל עוד פורזינגיס בחוץ) ומהשחקנים המבוגרים יותר בסגל. מבוסטון? האמת לא ממש ברור מה ראינו עדיין. ראינו שזו הקבוצה הכי מוכשרת במזרח, שעד עכשיו לא נאלצה להתמודד עם אתגרים משמעותיים. המשחק הראשון הראה את שני הצדדים – גם חוסר הריכוז שאפיין אותם לפרקים אבל גם את הפוטנציאל. אם הם יצליחו להתפקס ולהאט את המשחק של הפייסרס, זה ישרת אותם גם בגמר.
אריק גנות: במשחק הראשון אינדיאנה קצת היממה את בוסטון. היא איכשהו הצליחה לבצע את כל המהלכים ההתקפיים שלה כל כך מהר ובדיוק גבוה, כך שההגנה המצוינת בדרך כלל של הירוקים פשוט לא הספיקה להגיב. זה התבטא בריבוי סלים קלים וגם במיעוט עברות.
במשחק השני בוסטון הצליחו לייצר קווץ' הגנתי לכמה דקות ברבע השני, וזה הספיק לפתוח יתרון שאינדיאנה לא הצליחה לסגור במהלך המשחק, ובסוף גדל למימדי תבוסה. ההתקפה של בוסטון תפקדה היטב בהרכב חסר ועם טייטום מגמגם. הפציעה של האליברטון תשחק תפקיד מפתח, הוא לא נראה טוב במשחק השני ואם יחמיץ משחקים – מה שמאוד סביר – הסדרה תיגמר בארבעה או חמישה משחקים.
"תם עידן הסופרטימז" – האמנם? אין תחליף לבניה איטית על בסיס הדראפט?
אריק גנות: בעידן של תקרת שכר הולכת ומתקשחת, האתגר של בניית קבוצה מיתרגם לשאלה איך משיגים כמה שיותר כשרון בכמה שפחות כסף – והכשרונות הגדולים בליגה הם גם החוזים הכי משתלמים בהרבה מקרים, גם כשהם מקבלים שכר מקסימום. אז סביר שנמשיך לראות קבוצות מחפשות להחתים אותם ולא לנסות לסמוך על ניסים כמו קרי בבחירה 7 ודריימונד בסיבוב שני.
היסטורית קשה לשחקנים דומיננטיים לסדר הרארכיה, וכשזה כן קורה בדרך כלל הם נהיים פחות דומיננטיים – כמו בוש במיאמי, לאב בקליבלנד, או אפילו קליי שקצת נדחק כששיחק עם דוראנט. אולי זה אומר שנראה בניות יותר רחבות, עם שני כוכבים וכמה רול פליירס במקום שלושה וחוזי מינימום.
דני אייזיקוביץ': אני לא מבין את הטענה הזו, פיניקס של עם בראדלי ביל יותר "סופר-טים" מאדוארדס-טאונס-גובר-קונלי מחוזקים בשחקן הגנה אדיר (מקדניאלס). או יותר סופר טים מבוסטון שקיבלה העונה את פורזינגיס כצלע רביעית? מישהו חושב שביל טוב יותר מהולידיי?
גם עניין הבניה דרך הדראפט, כל 4 הקבוצות שנשארו לעמוד נמצאות כאן בזכות טריידים נהדרים (סיאקם, קיירי + וושינגטון וגאפורד, פורזינגיס-הולידיי-וויט וכמובן גובר-קונלי). לגבי הכשלונות של מילווקי והקליפרס, מדובר בפציעות של שחקני המפתח הראשיים (יאניס ולנארד).
הדבר היחידי שכן אפשר לומר, זה שחוקי השכר החדשים מקשים מאוד על בנייה של קבוצות עם 3 שחקנים בחוזה מקס דרך טריידים.
מידן בורוכוב: לא חושב שתם עידן הסופרוימז מה שתם זה עידן הדינוזאורים של הליגה. יש חילופי משמרות. צריך לזכור שגם הסופר טים של גולדן סטייט נבנתה דרך הדרפאט (ואז הגיע דוראנט) לא חובה לבנות דרך הדרפאט, צריך לקחת החלטות טובות בניהול של המערכת.
לקחת 3 שחקנים כמו בסאנס זה לא סופרטים, זה טמטום. בכדורסל של היום צריך יותר מ-3 שחקנים על מנת לנצח. הקליפרס יכלו להצליח אם קוואי היה בריא.
קבוצה כמו פילי? אין זמן להשען על הדרפאט, צריך עוד 1-2 כוכבים כאן ועכשיו. בחוקי השכר הנוכחים יותר קשה לבנות סופרטימס.
רום גפן: אני לא חושב שבמצב של הליגה היום יש זמן לבניה מחדש דרך הדראפט. הקהל, ההנהלה והשחקנים עצמם רוצים להיות כוכבים כאן ועכשיו ולקבל תוצאות.
אני לא בטוח שהקהל של הספרס נהנה להגיע למגרשים העונה ולראות את הקבוצה שלו חוטפת בראש פעם אחרי פעם וכשהלכו הביתה אחרי עוד הפסד אמרו לעצמם – אבל העיקר שוומבי השתפר. בסוף בעיניי מה שמעניין זה מי מגיע לשלבים המכריעים של העונה. בנייה מחדש התאימה יותר לתקופות אחרות של הליגה ובעייני הטריידים עדיפים ויכולים לשנות קבוצות באופן מיידי עם שחקנים מוכחים שהיו צריכים סיטואציה שונה והתאמות אחרות.
אור עמית: כן ולא. אני חושב שעידן הסופרטימז במובן של קבוצות אינסטנט, כאלו שנבנות על שניים או שלושה שחקני מקס ושאריות עבר יחסית מהעולם, ואם חושבים על זה אולי לא באמת היה קיים כקונספט שמביא אליפויות: החל מבוסטון ב-2008 לכל "סופר טים" הייתה זהות ברורה, נסיונות לצרף שלושה אולסטארים אקראיים די נידונו לכשלון. לכשרון עדיין יש חשיבות גבוהה, ובליגה שוויונית כמו שאנחנו רואים היום אם נניח יאניס יצטרף ליוקיץ' או ללוקה זה יכול להיות גיים צ'יינג'ר. השורה התחתונה היא שקבוצה צריכה להיות קודם כל קבוצה, אבל היא צריכה להבליט את הכשרון האינדיבידואלי שקיים בה.
