ממשיכים בדירוג 100 השחקנים הטובים ב-NBA, עם מקומות 60-51 בדירוג.
מקומות 100-91 (כולל הסבר על הדירוג)
לעוד כתבות מוזמנים לעקוב אחרי The Buzzer Beater IL.
60) טרי רוזייר (שארלוט הורנטס) – בעונה שעברה: לא דורג
סטטיסטיקה: 20.4 נקודות (45% מהשדה, 38.9% מהשלוש, 38.9% מהעונשין), 4.4 ריבאונדים, 4.2 אסיסטים, 1.3 חטיפות
בעונת 2018/19 קלע רוזייר 9 נקודות ב-38.7% מהשדה במדי בוסטון. בקיץ, הוא הועבר לשארלוט במסגרת עסקת סיין-אנד-טרייד ששילמה לו 56 מליון דולר ל-3 עונות, חוזה שגרם לאוהדי הליגה להרים גבה. אולם נדמה כי הפעם ג'ורדן ידע מה הוא עושה. שלא כמו בסלטיקיס, בשארלוט הוא הפך למכונת סלים כשקלע 18 נקודות בעונה שעברה. העונה הוא היה מוביל כדור משני נפלא לצד רוקי העונה, למאלו בול, נפלא עד כדי כך עד שזכה להארכת חוזה נוספת של 97 מליון דולר ל-4 עונות.
59) ספנסר דינווידי (וושינגטון וויזארדס) – בעונה שעברה: מקום 49
סטטיסטיקה (בעונת 2019/20): 20.6 נקודות (41.5% מהשדה, 30.8% מהשלוש, 77.8% מהעונשין), 3.5 ריבאונדים, 6.8 אסיסטים
אחרי שגמר את העונה 3 משחקים אחרי שהתחילה ערב קרע ברצועה הצולבת, דינווידי החל בתהליך שיקום שבסיומו מצא את עצמו בוושינגטון בקיץ.
עד היום, דינווידי בן ה-28 לא קיבל קבוצה תחרותית שבה הוא יועד לעמדת הרכז הפותח. העלייה מהספסל מוכרת לו, הוא היה אחד המועמדים הבכירים לתואר "השחקן השישי של העונה" בעונת 2018/19. העונה הזו תהיה הראשונה בקריירה בה בונים עליו כרכז ראשון במשרה מלאה.
אה כן, ותמסור קצת למספר 9 בקבוצה שלך, השמועות אומרות שהוא לא רע.
58) אר ג'יי בארט (ניו יורק ניקס) – בעונה שעברה: לא דורג
סטטיסטיקה: 17.6 נקודות (44.1% מהשדה, 40.1% מהשלוש, 74.6% מהעונשין), 5.8 ריבאונדים, 3 אסיסטים
על פניו, בארט לא צריך להיות ב-100 הטובים בליגה, בטח לא במקום 58. אבל כבר בעונתו השנייה בליגה, בארט הוכיח שמגיע לו להיות כאן.
אחרי עונת רוקי לא טובה במיוחד, הקפיצה של הגארד-פורוורד כמעט בכל הקטגוריות היא עצומה. הוא איום לגיטמי מחוץ לקשת, שומר עם פטנציאל גדול, ריבאונדר טוב ביחס לעמדה והיכולת שלו להוביל כדור גרמה לת'יבודו לנסות ולשחק איתו מעט גם בעמדת הרכז.
אמנם בפלייאוף הוא היה רע בסדרה נגד ההוקס, אבל זו חלק מעקומת הלמידה שהוא צריך לעבור כשחקן צעיר.
גם מבחינת היציבות, בארט מראה סימנים טובים: הוא החמיץ עד היום 10 משחקים בליגה, כולם בעונתו הראשונה. העונה הוא היה אחד מ-11 שחקנים שלא החמיצו משחק.
57) קמבה ווקר (ניו יורק ניקס) – בעונה שעברה: מקום 29
סטטיסטיקה: 19.3 נקודות (42% מהשדה, 36% מהשלוש, 89.9% מהעונשין), 4 ריבאונדים, 4.9 אסיסטים, 1.1 חטיפות
אחרי האכזבה בבוסטון, קמבה וויתר על הרבה מאוד כסף כדי לשחק בתפוח הגדול. הבעיה הגדולה ביותר של ווקר כרגע, היא הזמינות, הוא פספס יותר מ-30% מהמשחקים במדי בוסטון.
בהתקפה הוא רכז מוכשר שגם בעונה רעה רשם 19-4-4 באחוזים סבירים בהחלט. בהגנה לעומת זאת, הוא נמוך ולא מספיק חזק בשביל להתמודד עם הרכזים הבכירים של הליגה. האם תום ת'יבודו, מאמן שמאמין קודם כל בהגנה, ייתן את המפתחות של הקבוצה לווקר? ואיך הוא יסתדר לצד רכז דומיננטי כמו דרק רוז?
56) ג'רמי גראנט (דטרויט פיסטונס) – בעונה שעברה: מקום 67
סטטיסטיקה: 22.3 נקודות (42.9% מהשדה, 35% מהשלוש, 84.5% מהעונשין), 4.6 ריבאונדים, 2.8 אסיסטים, 1.1 חסימות
בגיל 26, גארנט נתן את עונתו הטובה ביותר בקריירה, הוא כמעט הכפיל את ממוצע הנקודות שלו מהעונה הקודמת במדי דנבר ורשם גם את המספרים הטובים ביותר שלו באסיסטים ושיחק הכי הרבה דקות.
בקיצור, מהאופציה הרביעית בהתקפה בדנבר, ג'רמי הפך לראשונה תוך שנה, ועשה את זה מצוין. הבעיה? הוא עשה את זה בקבוצה חלשה.
העונה, כשהוא מקבל לצידו את הבחירה הראשונה בדראפט, מספרים כמו 17.6 זריקות למשחק, אמורים לרדת בציפייה שגם האחוזים יעלו.
55) דז'ונטה מורי (סן אנטוניו ספרס) – בעונה שעברה: לא דורג
סטטיסטיקה: 15.1 נקודות (45.3% מהשדה, 31.7% מהשלוש, 79.1% מהעונשין), 7.1 ריבאונדים, 5.4 אסיסטים, 1.5 חטיפות
תוך שהוא כבר נחשב כשומר פרימיטר נהדר, מוריי שדרג גם את ההתקפה שלו העונה כשהוא רושם שיאי קריירה בנקודות, ריבאונדים ואסיסטים. יש רק שחקן אחד שיותר נמוך ממנו, ולקח יותר ריבאונדים העונה: ראסל ווסטברוק.
השאלה הגדולה כרגע, היא האם אחרי שדרוזן עזב לשיקגו, מוריי יכול לעשות קפיצת מדרגה נוספת בפן ההתקפי?
54) קלינט קפלה (אטלנטה הוקס) – בעונה שעברה: מקום 83
סטטיסטיקה: 15.2 נקודות (59.4% מהשדה, 57.3% מהעונשין), 14.3 ריבאונדים, 2 חסימות
בעונתו הראשונה המלאה במדי ההוקס, קלינט קפלה הוכיח העונה הרבה דברים. למשל, הוא רים פרוטקטור משובח. וכשאומרים את זה, חשוב לזכור שמדובר בקבוצת הגנה לא טובה שחסרה את דיאנדרה האנטר במהלך רוב העונה. הוא איום תמידי אחרי החסימה והגלגול לסל, בטח כשטריי יאנג הוא המוסר, מהלך שהוביל ל-136 סלים העונה.
כריבאונדר, הוא הטוב בליגה ללא עוררין, כאשר הוא ממוקם שני בטבלת מלך הריבאונדים של הליגה (מקום ראשון בממוצע הריבאונדים, רודי גובר שיחק יותר משחקים), ומלך הריבאונדים בההתקפה.
53) למאלו בול (שארלוט הורנטס) – בעונה שעברה: לא דורג
סטטיסטיקה: 15.7 נקודות (43.6% מהשדה, 35.2% מהשלוש, 75.8% מהעונשין), 5.9 ריבאונדים, 6.1 אסיסטים, 1.6 חטיפות
בגיל 19 בלבד ועם הר של ציפיות על הגב, למאלו בול נבחר ע"י הקבוצה של מייקל ג'ורדן. ועמד בציפיות. רוקי העונה הרשים הרבה מעבר למצופה: הקליעה הייתה טובה יותר ממה שחשבנו שתהיה, וכך גם היכולת שלו כמנהיג של קבוצה צעירה ואנגרטית.
על היכולות שלו כמוסר וכמנהל משחק אין עוררין, והוא יכול להיות בטופ של הטופ בליגה יום אחד. העונה הסגל של הקבוצה התחזק, ובהתחשב בשיפור הטבעי של שחקני שנה שניה, יש ציפייה ששארלוט תשתחל לפלייאוף. כך או כך, אנחנו נהנה לראות את אחד השחקנים המלהיבים בליגה גם העונה.
52) כריסטיאן ווד (יוסטון רוקטס) – בעונה שעברה: לא דורג
סטטיסטיקה: 21 נקודות (51.4% מהשדה, 37.4% מהשלוש, 63.1% מהעונשין), 9.6 ריבאונדים, 1.7 אסיסטים, 1.2 חסימות
אחרי שלא המשיך לעונה שנייה באף קבוצה ב-5 עונות בליגה ובגיל 25, נראה כי כריסטיאן ווד סוף-סוף מצא בית.
זו הייתה עונה מרשימה מאוד עבור ווד, שהיה אחד משחקני ההתקפה המסוכנים בליגה בעונה שעברה. הוא מהיר, יכול לסיים גם קרוב לטבעת וגם מחוץ לקשת. כמו כן, רשם 1.18 נקודות לפוזישן אחרי חסימה למוביל הכדור.
העובדה הזו יחד עם הצירוף של ג'יילן גרין מהמקום השני בליגה, הופכת את יוסטון לאחת הקבוצות המסקרנות בליגה, לפחות בצד שבו מתקיפים. בהגנה, ווד עדיין לא שם, אבל קשה להתעלם מההתקפה שלו ולכן הוא כאן.
51) מייק קונלי (יוטה ג'אז) – בעונה שעברה: מקום 72
סטטיסטיקה: 16.2 נקודות (44.4% מהשדה, 41.2% מהשלוש, 85.2% מהעונשין), 3.5 ריבאונדים, 6 אסיסטים, 1.4 חטיפות
העונה הראשונה של קונלי ביוטה (אחרי 12 עונות בממפיס) לא הייתה טובה, בטח לא כמו שציפו. העונה השנייה, כבר היתה הרבה יותר טובה. יוטה הרשימה כל הדרך למקום הראשון במערב והמאזן הטוב בליגה.
למרות זאת גם העונה קונלי סבל מפציעות ובחצי גמר המערב חזר רק למשחק השישי האחרון, בו יוטה הפסידה לקליפרס והודחה. משעשע שדווקא את הופעת האולסטאר הראשונה שלו הוא רשם בגלל פציעה של שחקן אחר (דווין בוקר).
כשהוא בן 34, נראה שיש לקונלי עוד מה לתת לקבוצת צמרת: הוא מנהל משחק מחונן (ושיפר את המשחק עם מיטשל וגובר), קלעי נהדר ויכול לשמור על גארד בליגה. אם הוא יצליח להישאר זמין עבור קווין סניידר ברגעים המכריעים, יוטה תוכל לדבר אפילו יותר חזק השנה. אבל האם הוא יכול להישאר בריא?
