המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ, והפעם מידן בורוכוב, דור ביטון, שרית מרקוביץ' שוויד, אריק זילבר ואורח מיוחד אורן לוי! שנזכיר כותב יחד עם שגיא רפאל את ספר סיכום העונה. אם עוד לא בדקתם את ההדסטארט להלן הלינק.

בעיצומם של הגמרים האזוריים, איזה גמר תרצה לראות?

אורן לוי: אני אהיה מבסוט לא משנה מה, כל הקומבינציות עובדות לי. אבל בחירת לבי מבין מי שנשאר על הלוח היא דנבר. במזרח אני קצת (קצצצת) יותר סקרן לגבי בוסטון. תנו לי דנבר-בוסטון, אבל באמת שאין איך לאכזב אותי העונה. אני כן אוסיף לפני שיברח – האלופה הזו תקבל כוכבית, אני בטוח בזה – אלא אם זו הלייקרס. זה לא הוגן, ואני מדבר נטו מבחינת לגיטמציה ציבורית. אם הלייקרס יזכו כולם יהנהנו וידברו על לברון. ואם אלה יהיו האחרות השיחה תהיה על תנאי המגרש. אני מקווה שאני טועה מן הסתם.

שרית מרקוביץ' שוויד: סדרת גמר בין לייקרס למיאמי היא הסדרה שהייתי רוצה לראות. לסדרה הזו יש הכל. הגנות חזקות, אולסטארים שלא רואים בעיניים וקרב מוחות בין מאמנים. הלייקרס, בראשות לברון ג'יימס שמעלה את הרמה של המשחק שלו ככל שהפלייאוף מתקדם, יחד עם הכישרון של דיוויס ופלייאוף רונדו, הם הפייבוריטים לאליפות, אבל מיאמי, לא פראיירים. סגל השחקנים של מיאמי פחות נוצץ, אבל קשוח ועקשן, כשכל אחד יודע את תפקידו ואת מקומו בקבוצה. באם אדביו, נותן עונה מצוינת ויהיה מעניין לראות איך הוא יתמודד מול ענקי הלייקרס ומעל כולם, באטלר, שמוכיח העונה שהוא מנהיג אמיתי.

דור ביטון: לייקרס – בוסטון. אין מה לעשות ולא משנה מי יהיה בכל אחת מהקבוצות, בתור אוהד לייקרס מגיל קטן אני מתרגש כל פעם ממפגש כזה. אז עכשיו כשבוסטון עם חצי קאמבק של הייוורד, שמנסה לחזור לתלם מול מיאמי המפלצתית בפלייאוף, זה מצית את הדמיון. לסדרה הזו יש פוטנציאל להיות גמר חזק מאוד עם הייפ משוגע, שיוסיף לו עניין גדול מאוד ומעבר לעסק המקצועי תיכנס כאן אווירת יריבות שתשפיע על השחקנים (אני מקווה). בהיסטוריה של הליגה, לייקרס – בוסטון זה הגמר האולטימטיבי.

מידן בורוכוב: זאת לא חוכמה לבקש גמר של מיאמי מול לייקרס כאשר 2 הקבוצות ב 1-3.
אני מאמין שהסדרה של מיאמי מול לייקרס תהיה תחרותית יותר. מפגש בין באטלר ללברון תמיד פיקנטי ואני חושב שאדביו יכול לתת מאץ-אפ לא רע מול דיוויס שעושה סלים קלים מול דנבר. הגארדים של מיאמי יגרמו לצרות מול הביג-סייז של הלייקרס.
ספולסטרה מול ווגל זה יתרון גדול למיאמי.
לברון בגמר הראשון שלו במערב מול מיאמי זה חתיכת פיקנטריה.
אני חושב שזו סדרה שתגיע ל 7 משחקים.

אריק זילבר: הייתי רוצה לראות גמר של דנבר נגד בוסטון. דנבר כי אני מאוד אוהב אותם, חושב שהכדורסל שלהם מהפנט והייתי שמח לראות אלופה מפתיעה, אז לייקרס לא בגמר מבטיח את זה. גם את בוסטון אני מאוד מחבב, למרות שפה פחות מפריע לי אם מיאמי יעלו, כי הם גם מסוג הקבוצות שאני אוהב. קבוצה עמוקה, קבוצתית שממקסמת את היתרונות שלה וכל משחק מישהו אחר יכול לבלוט. קיצר, #רקלאלייקרס

האם דיוויס הוא השחקן הטוב ביותר ששיחק לצד לברון?

אריק זילבר:  זה קרב קשה בין וויד של העונה הראשונה ובין דיוויס. כבר נתקלתי בשאלה הזאת בעבר והתקשיתי לתת תשובה חד משמעית. מבחינת סט תכונות דיוויס שחקן קרוב למושלם, אבל יש לו עדיין הרבה מה להוכיח. הואיל וזה כל כך קרוב אני אגיד בינתיים לא, למרות שזו תשובה שעשויה להשתנות מאוד מהר.

אורן לוי: דוויין וויד בעונה הראשונה שלהם יחד היה קצת טוב יותר, אבל מתאים פחות מבחינת סגנון המשחק שלו ושל ג'יימס. ההתאמה עם דיוויס כמעט מושלמת. זה בין שניהם, אין מתחרה אחר. דיוויס עדיף על קיירי בשיאו, וגם על בוש ולאב שמבחינתי לא במיקס בכלל. אם אנחנו שופטים אינדיבידואלית – האדג' הולך לוויד. ברור שמבחינת קריירה דיוויס לא שם. אבל גם מבחינת איך שהוא משחק ליד לברון – וויד היה דומיננטי יותר מדיוויס. אולי בעונה הבאה אני כבר אשמע אחרת.

שרית מרקוביץ' שוויד: לברון ג'יימס שיחק עם שחקני היכל תהילה עתידיים, הרשימה המצומצמת כוללת את וויד, איירווינג ודיוויס. את קווין לאב וכריס בוש, הרשיתי לעצמי להוציא מהרשימה. שניהם שחקנים התקפיים מצוינים, אבל שניהם היו צלע שלישית בקבוצות שלהם. כשאתה משחק לצד לברון ואתה אפילו לא מס' 2, אתה לא באמת יכול לזכות בתואר "השחקן הטוב ביותר ששיחק לצד לברון".
קיירי היה פקטור מאוד משמעותי באליפות ב-2016 ו-וויד היה היחיד שזכה באליפות גם בלי לברון, אבל למרות זאת, את התואר יקבל דיוויס. שחקן עם יכולות פנומנליות והתאמה נהדרת לצד לברון כבר עכשיו.

דור ביטון: אם מסתכלים באופן אינדיבידואלי, דיוויס הוא השחקן הטוב ביותר ששיחק ליד לברון. לאב וקיירי לא מתקרבים לאיכות שלו. אבל, והאבל גדול, השילוב של לברון ודווין וויד היה בין הטובים שראה המשחק. יכול להיות שוויד פחות טוב ב1×1 אבל דיוויס לא הגיע העונה לרמה של כזאת אורגניות וכימיה מתפרצת כמו וויד ולברון. ולכן – דוויין וויד.

מידן בורוכוב:  נתון שאולי לא ידעתם על לברון ודיוויס: ג’ורדן ראשון ב-PER בהיסטוריה. לברון ודיוויס דולקים אחריו. דווין וויד לא באזור חיוג של דיוויס שיכול להיות MVP. זה נראה טירוף כשהלייקרס ויתרה על העתיד שלה ועל 4 שחקנים בעבורו וזה הימור שהוכיח את עצמו עד עכשיו.
דיוויס, מלבד היותו שחקן התקפי מגוון מאוד עצום הגנתית, השנה/שנתיים/שלוש עם לברון תתרום לו להמשך הקריירה. רק שיוכיח עליונות ויצליח לנפק 3 טבעות לפחות, כמו וויד. אני מאמין שדיוויס לא רק השחקן הכי טוב ששיחק לצידו הוא גם המתאים ביותר באופיו (ע״ע קיירי).

באם אדביו יכול להיות השחקן שמיאמי צריכה לבנות עליו? או שהוא פנטסטי ככינור שני?

מידן בורוכוב: באם אדביו מפתיע אותי. הוא שחקן אול אראונד עם יכולות מאוד גבוהות. סיפור החיים שלו, למי שלא מכיר, די מדהים, הוא גדל ללא אבא בצפון קרוליינה והוא עדין קשור לאמא.
פט ריילי השווה אותו לשון קמפ כשבחר בו בדראפט והוא צודק, רק שאדביו שחקן שיכול לשמור על כל העמדות.
אני חושב שכן, הוא יכול להיות פרנצייז פלייר, משהו בסגנון של דוויט הווארד בימיו הטובים באורלנדו. חלק מזה תלוי בהתפתחות של הירו, נאן ורובינסון. אני חושב שזה יכול לעבוד נהדר.

אריק זילבר: אני מאוד מעריך את באם, אבל הוא לא יכול להיות כרגע השחקן המוביל של קבוצה. הגנתית הוא פנטסטי, אבל התקפית הוא עדיין מוגבל מכדי להיות הכוכב הראשי של קבוצה. הוא יכול להוביל כדור והוא מוסר טוב, אבל הקליעה שלו לא מספיק טובה והמקום היחיד בו הוא קולע ביעילות זה רק מתחת לסל. הוא יכול לזרוק מיד ריינג' קצר וגם לקלוע, אבל האחוזים שלו לא מספיק יעילים כרגע. אם יעבוד על הקליעה ועל סיומת מחוץ ל- restricted area אז יהיה אפשר לבחון את הטענה הזאת מחדש. בינתיים הוא נמצא במקום המושלם עבורו, בורג מאוד חשוב בקבוצת עלית, אבל לא הכוכב הראשי.

אורן לוי: זכור לי פודקאסט שעשיתי עם אלון ארד העונה שבו אנחנו ממש מדברים ספציפית על זה. אלון, והפלייאוף האחרון שכנעו אותי שבאם יכול להיות השחקן הכי טוב באלופה, אבל בסיטואציה מאוד מאוד ספציפית (דטרויט 2004, ס"א של תחילת העשור, או משהו כזה), וגם בסיטואציה הזו, יהיה איזה סקורר-על לידו, וכל היום נריב מי הטוב שבהם. אז ברמה העקרונית אני לא חושב שמיאמי תהיה קונטנדרית עם באם יהיה זה שבונים עליו. זה מאוד קשור ביכולת שלו ליצור לעצמו ולאחרים – הוא טוב, אבל לא מספיק בשביל ש-3 מתוך כל 4 התקפות יתחילו ממנו. שזו דרך פשוטה להתייחס לכוכבים שהם המנועים של ההתקפה.

שרית מרקוביץ' שוויד: באם אדביו, בן 23, אולסטאר, נתן עונת פריצה מדהימה והיה אחד המועמדים החזקים לתואר השחקן המשתפר של העונה. רק שכדי ששחקן יהיה מס' 1 בקבוצה, הוא צריך להיות סופרסטאר, עם ביצים של שור וחוסן מנטלי.
בעוד שאת 2 הקריטריונים האחרונים נראה שיש לו כבר עכשיו, כדי להיות מס' 1 בקבוצה הוא צריך להפוך לסופרסטאר ובשביל זה הוא צריך לשפר את הקליעה ולהראות יציבות ועקביות למשך יותר מעונה אחת, אבל אני ממש לא אופתע אם עוד שנתיים שלוש זה גם יקרה.

דור ביטון: באם אדביו שחקן פנטסטי, הוא עוד מאוד צעיר ומוקדם לחזות, אבל אם אני צריך להמר אני אגיד שהוא יכול להתפתח להיות שחקן שני אדיר. לא רואה אותו מוביל קבוצה כי לא ראיתי אותו מביע יותר מידי אופי מחוץ למגרש עד עכשיו, אבל הגג האימתני שלו, המחוייבות, ההגנה, החדות מתחת לסל נותנת לו את האופציה להיות אחד מהשחקנים המובילים במיאמי בשנים הקרובות. כן, לא בתור מספר 1 אבל אחלה של כינור שני.

אם אתה בונה קבוצה- יוקיץ או AD?

דור ביטון: זאת שאלה קשה כיוון שדיוויס לא באמת הצליח להוביל קבוצה בעצמו בניו אורלינס. לבנות סביבו את הקבוצה זה גבולי מאוד, גם בגלל אופי המשחק שלו, הוא לא תמיד משאיר אצלו את הכדור בהובלת התקפות חשובות, אבל הוא כן סקורר אדיר ושחקן הגנה מטורף. יוקיץ' מראה עונה שניה ברציפות איזה שחקן מוביל נהדר הוא. משרה שקט וביטחון לשחקנים  סביבו, משתדל בהגנה, מוביל התקפות באופן נדיר לסנטר, מראה אופי (חזרה מ3-1 פעמיים זה לא רק בזכות ג'מאל מארי) – יוקיץ'.

מידן בורוכוב: אחרי כל הסופרלטיבים לדיוויס בשאלה 2 זה די מתבקש שאבחר בו. דיוויס סוחב איתו סוג של גיבנת של חוסר הצלחות עם הפליקנס. יוקיץ הוא החבילה השלמה אם אתה מחפש מימד קבוצתי.
מה שאני אוהב בדיוויס זה שהוא נראה כאילו הוא משחק בהילוך שני. הפוטנציאל שלו עדיין לא מומש, גם לא יכולת המנהיגות אבל הוא מניה הרבה יותר בטוחה ב 2 צידי המגרש.
אם אני רוצה לבנות קבוצה סביב שחקן, דיוויס הוא הבחירה הראשונה שלי בכלל, לא רק מול יוקיץ'.

אריק זילבר:  שאלה שעלתה לא מעט בפורומים לאחרונה. אם לקחת בחשבון את כל הפרמטרים, ולמרות שאני חושב שדיוויס מכונת כדורסל קרוב למושלמת מבחינת סט היכולות שלו, אני אלך על יוקיץ'. גילוי נאות, אני פאנבוי רציני שלו, אבל יש הגיון בבחירה שלי. אני חושב שההשפעה של יוקיץ' על הקבוצה יותר גדולה משל דיוויס ואני רואה את יוקיץ' ממשיך להתפתח. אני חושב שהוא יהפוך לאחד המוסרים הגדולים שהמשחק ראה (גם אם זה לא יתבטא בממוצעי אסיסטים קיצוניים) ואם אני צריך לדמיין, אני חושב שהיה מגיע יותר רחוק עם ניו אורלינס של דיוויס, כשהפוך אני לא רואה את דנבר טובים יותר עם דיוויס במקומו.

אורן לוי: יוקיץ'. אני לא מאמין שאני אומר את זה. דיוויס פנטסטי. אבל אני מזהה בו תכונות שלא הייתי רוצה בשחקן הכי טוב שלי. זה לא אומר שהוא לא יכול לעשות את זה. אבל יוקיץ' פשוט שם כבר. הוא לא מגן נוראי למרות שהוא דורש התאמות, והתקפית הוא פותח עולם שלם של אפשרויות. קבלת ההחלטות והיצירתיות שלו שמים אותו בספרה אחרת מדיוויס, שהוא מצדו הפינישר הכי טוב בעולם. זה קרוב – הגנתית דיוויס מאפשר לך לעשות דברים מדהימים. אני מת על שניהם. אם היה מישהו עם המוח של יוקיץ' והגוף של דיוויס הוא היה הטוב בהיסטוריה. אבל בסופו של דבר ליבי עם הג'וקר.

שרית מרקוביץ' שוויד: יוקיץ מדהים, תענוג לראות אותו משחק, אבל אם אני צריכה לבנות קבוצה אני הולכת על דיוויס.
דיוויס, חד הקרן המקורי, גארד בגוף של סנטר, שמעדיף בכלל לשחק כפאוור פורוורד, יודע לעשות הכל וברמה גבוהה ב-2 צידי המגרש. הדרך בה הוא משחק, היכולת שלו לקלוע כמעט מכל בלטה על הפרקט, לצד הגנה חזקה והעובדה שהוא יכול לשמור על שחקנים בכל העמדות מאפשרת למועדון גמישות בהחתמת השחקנים המתאימים שישחקו מסביבו.

לקראת העונה הבאה. האם צריך לשקול חזרה למשחק עם קהל עם/בלי הגבלות? האם לשחק במתחמי מיני-בועה איזוריים? לדחות ולשחק עונה מקוצרת?

שרית מרקוביץ' שוויד: העולם עדיין לא מוכן למשחקים עם קהל עם/בלי הגבלות. בחוץ משתוללת מגיפה עולמית, זה לא זמן לניסויים.  הבועה הוכיחה את עצמה, אז למה להרוס משהו שעובד? זוכרים איך כמה חודשים היינו בלי כדורסל? זוכרים איזה מבאס זה היה? עם כל הקושי בהקמה ובתחזוקה של מתחמי מיני בועה אזוריים, כרגע נראה שהם הכרחיים.

דור ביטון: בועה היא לא ריאלית, השחקנים לא מפסיקים להתלונן, אבל אם ידחו את הליגה עד שיהיה חיסון אנחנו לא נראה NBA בשנה-שנתיים הקרובות, ולכן צריך לחשוב על פיתרון שחי לצד הקורונה. לצערי לא חשבתי על הפיתרון האולטימטיבי, אבל בועה כמו עכשיו פשוט תגרור עוד נהי גדול מהשחקנים אפילו יותר ממה שהיה, ומשחקים עם קהל לא ריאליים, ולכן הפתרונות האלה לא יכולים לקרות. מקווה מאוד שאדם סילבר ימצא עם הצוות שלו פיתרון נכון ומהנסיון עם סילבר הוא ימצא.

מידן בורוכוב: זו נקודה מאוד כואבת, בעיקר עם הסגר הנוכחי הבא אלינו לרעה. קשה לראות כדורסל משוחק בקרוב, אדם סילבר מספיק חכם להבין את זה. הקונספט של הבועה היה חד פעמי, אם לא ימצא חיסון בקרוב, יכול להיות שצריך לשקול דרך להכשיר את האולמות. אני חושב שחלוקה לתאים עם תפוסה של 50 אחוז ריאלית. צריך לשמור על בריאות השחקנים עם בדיקות.
אני מתנגד למתחמי המיני-בועה בגלל שקבוצות במזרח יכולות לחגוג בעוד קבוצות מערביות יהיו במיני בועות תחרותיות יותר. עונה מקוצרת היא פתרון בשילוב משחקים עם קבל והגבלות.

אריק זילבר: השאלה מה יהיה המצב מבחינת הנגיף. ברור שההעדפה היא לחזור לשחק עם קהל, גם אם יהיו הגבלות של מקום באולם. כל דבר שיהווה התחלה של נורמליזציה הוא מבורך. מה שכן, אני חושב שיש מקום (ושמעתי כבר דיבור על זה) לנסות ליצור לוחות זמנים עם כמה שפחות טיסות. ואני מפנטז על משהו דמוי בועה לפלייאוף, גם ללא קורונה. לא מתחם סגור, אבל מקום אחד בו יתנהלו כל המשחקים. אנחנו רואים רמת כדורסל מאוד גבוהה הפלייאוף, ואם איכשהו משהו כזה יתאפשר זה יהיה אדיר.

אורן לוי: אני לא בטוח איזו סמכות יש לי כדי לענות תשובה רצינית. אני רק יכול לנחש שארה"ב יקירתנו תסתכל על כל הנתונים, תשקיע את כל המשאבים בהבנת המצב וחיזויו, תהיה מסודרת, עניינית ומחושבת – ואז תעשה את מה שמבטיח לה הכי הרבה כסף בהכי פחות זמן. כשזה יקרה תעשו פרצוף מופתע.