המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם הצטרפו: אריק גנות, אור עמית, דביר בשן, מידן בורוכב ואורח מיוחד ערן סורוקה.
משחקי הכריסמס – מסקנות ורשמים?
אור עמית: בוסטון בתקופה לא טובה, אבל צריך גם לתת קרדיט לפילי ובעיקר לטייריס מאקסי שההבדל בשחקן שהוא כשהוא כוכב בודד לעומת חלק מקבוצה זה שמים וארץ. מינסוטה צריכים להיות מרוצים מהנצחון אבל מודאגים מאד מהפסיביות בקאמבק של דאלאס (קיירי לא הסופגניה הכי אפויה על המדף אבל איזה שחקן יא אללה), לברון וסטף נתנו לנו עוד שואו דאון ודנבר עדיין מג'ע'עים אבל מבחינתי המנה העיקרית הייתה במשחק הראשון שבו ראינו את הנכונות, הרצון והפוטנציאל של וומבי להפוך לכוכב הגדול הבא של הליגה אבל גם דיאטת זריקות שמכניסה תזונאים להתקפי חרדה. אה, וזוכרים שדאגנו שברידג'ס לא מוצא את עצמו?
מידן בורוכוב: משחקי חג המולד היו מעולים, סטף קארי ולברון אולי במפגש חג המולד האחרון שלהם שיחקו נפלא לגילם (ולא לגילם) ואוסטין ריבס גנב את ההצגה.
פילי עם ניצחון שאולי יעלה אותם על הסוס.
חבל על הפציעות של לוקה ושל דיוויס.
וומבי… מה אומרים הרופאים? זה עוד יגדל?
אני חושב שהליגה חייבת להפנים שעידן לברון-קארי-דוראנט נגמר. זה הזמן של המשבץ לדאוג לשיבוצים חדשים ויריביות חדשות. תנו לנו את לוקה מול טייטום. מוראנט מול אדוורדס. שג״א מול מיטשל, וומבי מול יוסטון ואת הניקס מול אורלנדו.
אריק גנות: ההתפתחות של וומבי היא אחד הסיפורים המרתקים של העונה הנוכחית, ומשחק הכריסמס לא איכזב. עם שש שלשות ו-4 חסימות, ה פעם הרביעית ברציפות שהוא מגיע ל-4 ו-4, מתפתח פה שחקן שלא ראינו. הספרס אמנם לא ניצחו, אבל וומבי יגיע לאולסטאר בעונתו השניה די בצדק.
לברון נגד סטף היתה היריבות שהגדירה את שנות ה-10', אבל גם באמצע שנות ה-20' היא עדיין ההצגה הכי טובה שיש לליגה להציע. היכולת של סטף, בגיל 36, לקלוע שלשת קלאץ' מהמותן, בניתור על קצות האצבעות, כמעט מחוץ למגרש היא משהו שנתגעגע אליו שנים מהיום. לברון מצליח להתאושש מפתיחת עונה רעה ונותן מאבק יפה לאבא זמן.
ערן סורוקה: הליגה היתה צריכה לילה כזה. שני הסופרסטארים גדולי הדור בעוד קרב לפנתיאון, מי יודע כמה כאלה נשארו. וומבי מוכן לקבל עליו את עול תואר הכוכב הבא. מיקאל ברידג'ס נראה לרגע כמו שחקן ששווה למשכן חלק מהעתיד עבורו. פילי מראה שעדיין לא אבדה התקווה. בראדלי ביל מול כל האומה עושה הגנה – איפה זה היה כששיחקת בוושינגטון? אין דבר יותר יציב בעולם, מאשר חוסר היציבות של מינסוטה העונה. בכל דו קרב בהשתתפות כוכב אירופי, הוא נפצע ו/או הפסיד. זה היה יום טוב לאמריקה ולכדורסל. גם ה-NFL עשה שיאי רייטינג, אבל חג המולד שייך עדיין (גם) ל-NBA. נראה איך זה יהיה אחרי ששני הטיטאנים יפרשו.
דביר בשן: ה-NBA הלך אול-אין על מותגיו החזקים והותיקים והשווקים הגדולים ביותר כדי לנפק מספרים שישכיחו את כל השיח לאחרונה סביב הרייטינג, וזה עבד. ה-NBA רשם את הרייטינג הכי גבוה מזה 5 שנים בכריסמס, למרות התחרות החדשה מה-NFL. זה עזר שהמשחקים עצמם סיפקו את הסחורה: רוב המשחקים היו טובים והגיעו לשניות הסיום.
הפתרון של ה-NBA עבד, אבל הוא בהגדרה פתרון לטווח קצר, שבא על חשבון הטווח הארוך. חשוב לא רק "לנצח את הרייטינג של כריסמס", אלא גם לנצל את הפלטפורמה כדי לבנות את מותגי העתיד. ופה אני חושב שהליגה יכלה לעשות עבודה קצת טובה יותר ולשלב את הקאבס ו-OKC
ירידת הרייטינג – האם בעיה אמיתית? מה הגורמים ואיך ניתן לתקן? או שסילבר צודק והכל בסדר?
דביר בשן: טכנית הכול בסדר כי הרייטינג היא בעיקר בעיה של העתיד. הליגה נכנסת לחוזה זכויות שידור חדש, ענקי וארוך טווח. בפועל אני חושב שהרייטינג היא אחת מיני כמה אינדיקציות טובות כדי להבין מגמות באינטראקציות של קהל עם המוצר שלך. אני מאמין שבעוד ניתן לשנות ולשפר, חלק מההדרדרות היא בלתי נמנעת ותוצאה של שינויים בהרגלי צריכת תוכן שהם יותר גדולים מה-NBA. מבין כל ההצעות לשיפור, האהובה עלי כוללת 0 שינויים למשחק עצמו. אוהדים מזדמנים אוהבים את המוכר – הם אוהבים שושלות ולא אוהבים לא לדעת איפה שחקנים משחקים. פחות תנועת שחקנים והגבלות על קבוצות מבזבזות.
אור עמית: יש הרבה גורמים לירידה של הרייטינג אבל הבעיה האמיתית של הליגה היא – אם לחזור למשחקי חג המולד – שה-NBA נכנסת לתקופת מעבר. דוראנט, סטף ולברון בדרך החוצה ושאר הכוכבים או לא אמריקאים (לוקה, יוקיץ', וומבי, יאניס שלא שיחק בחג המולד) או לא מוכנים (אנט) או עם בעיות שמונעות מהם להפוך לפנים של הליגה (טייטום ובוקר נטולי הכריזמה, אמביד הנודניק ואפשר להוסיף אליהם את ג'ה וזאיון והבעיות שלהם). גם השוויוניות בליגה שתיאורטית טובה לתחרות מורידה את העניין כי אין 'קבוצת על' למכור לקהל. הליגה מרתקת אבל לא – ובאמת סליחה שאני משתמש במילה הזו – מרגשת
מידן בורוכוב: בעיה, אחד הגורמים היה התמיכה של הליגה ב BLM. קראתי ושמעתי לא מעט לבנים (כולל טראמפ) שמבחינתם ה NBA זה פאסה. בנוסף, עונה ארוכה, קשה לעקוב, קבוצת משווקים גדולים מקרטעות ויותר מידי שלשות. טורניר אמצע העונה לא מתרומם וגם הרייטינג של הגמרים בירידה תלולה. אדם סילבר כעומד בראש המערכת משדר עסקים כרגיל, כיאה למנכ״ל אמריקאי….
מצד אחד הכשרון של הליגה בשיא כל הזמנים ומצד שני זה פחות מעניין את הדור הותיק וגם הצעיר. משחק האול סטאר מת סופית.
פתרונות? צמצום העונה הרגילה, לשבץ משחקים מרכזים בסופי שבוע (כולל משחק בשעה נוחה לאירופה).
אריק גנות: ה-NBA זה עסק. וכמו כל עסק, הוא מרוכז בשורת הרווח. מדידת הרייטינג מתייחסת לכמות הצופים בצפיה ישירה בליגה, שמתורגמת בתורה להכנסות מפרסומות. אבל הליגה מייצרת רווח גם מצפיות מאוחרות, ממרצ'נדייזינג, ומיליון דרכים אחרות.
בשורה התחתונה העסק עובד. ההכנסות מהליגה עלו באיטיות בין 02'ל-11', זינקו במהירות עד 2019 (8.8 B$), ירדו כמובן בשנות הקורונה, ובשנים האחרונות – בעידן השלשות, שלברון וקרי לא בפרונט – זינקו ל-10 ו-11.3 מיליארד דולר.
חוזה הטלוויזיה העצום שנחתם השנה – 76 מיליארד דולר ל-11 שנה – מבטיח, לכשעצמו, את העתיד הכלכלי של הליגה לשנים הקרובות. אפשר לסמוך על אדם סילבר, וגם על הדור החדש של הכוכבים, למשוך קהל.
ערן סורוקה: להוסיף את וגאס וסיאטל. מינסוטה – למזרח. 4 בתים של 8 קבוצות. 77 משחקים – כל קבוצה 3 משחקים נגד קבוצות מהאזור שלה ופעמיים נגד קבוצות מהאזור הנגדי; זה יוצא 1,232 משחקים, שניים יותר מהיום. פלוס גמר הגביע והפליי-אין. כל ינואר טורניר הגביע ברצף. אין יותר 5 משחקים ב-7 לילות ו-4 ב-5. זריקת עונשין אחת על סך הנקודות במקום 2 או 3 – עד 2 הדקות האחרונות. להוריד פסק זמן אחד מכל קבוצה ולקצר את היתר ל2- דקות. מערכת הוק-איי שמכריעה כל מחלוקת שיפוט תוך חצי דקה גג. מזרח-מערב באולסטאר: שחקני הקבוצה המנצחת זכאים להארכות חוזה שלא פוגעות בתקרת השכר של קבוצתם. אולי להחזיר את ההנד-צ'ק. להוריד את מגבלת 100 המילים לתשובה כאן.
החלו הבחירות – החמישיה שלך למזרח?
ערן סורוקה: דונובן מיצ'ל, כי צריך מישהו מקליבלנד, ולא יהיה הוגן להשאיר אותו בחוץ למרות שגארלנד ומובלי אחראים לא פחות ממנו לפתיחה הזו. ג'ייסון טייטום כנציג בוסטון, הגיע עם מוטיבציה גבוהה לעונה ומגדיל את הפער מבראון כפנים של המועדון. יאניס, היחיד שמגיע כבר עם תואר, בעוד עונה מטורפת מבחינה אישית, אחרי שהרים את הבאקס מפתיחת עונה צולעת. הניקס יקבלו שני נציגים, ברונסון וטאונס, למרות שקצת מדגדג לי לתת לטריי יאנג את המקום של ברונסון. כשהיה להם משחק נוקאאוט, טריי גילגל על ברונסון קוביות. בגארדן. תתפלאו.
דביר בשן: קו אחורי: דונובן מיצ'ל – מספרים בצד, הנציגות הבחירה של הקבוצה עם המאזן הטוב בליגה ומנוע התקפי של בנאדם אחד
קייד קאנינגהאם – יצרן נקודות שהעלה את היעילות ושיפר את יכולות הפליימייקינג שלו למרות שהקבוצה שלו די משחקת נגדו. הועדף קלות על פני ברונסון
קו קדמי:יאניס – לוקח על עצמו עוד יותר העונה ומספק את הסחורה. מספרים מסחררים וטופ 3 MVP קל בינתיים.
ג'ייסון טייטום – כן שוב הוא, ברור.
קארל אנת'וני טאונס – המרוויח הכי גדול מהמעבר לניקס, לא רק פורח התקפית אבל גם פיזית משנה את הנראטיב עליו.
אור עמית: אני לרוב משתדל ללכת לפי סדר הקבוצות ולאו דווקא מי שאני הכי נהנה לראות אותו משחק. קליבלנד צריכה נציג אחד לפחות ואין לי מושג אם זו העובדה שאני לא אוהב את מיטשל אבל אני נותן זכות ראשונים לאוון מובלי, מבוסטון אני בוחר בטייטום, מהניקס יש את קא"ט וברונסון וצריך גארד אז נלך עם JB. מאורלנדו הייתי בוחר את ואגנר אבל הוא פצוע אז נדלג עליהם וניקח את יאניס שנותן עונה היסטורית בינתיים. נשארתי עם עוד מקום אחד שמסתבר שצריך ללכת לגארד (ודרור לא מסכים שאעשה טרייד בין טייטום ללוקה כמו שרציתי). אז מבין האפשרויות שלא בא לי עליהן (מאקסי, מיטשל, יאנג, לאמלו וכד') נלך על מי שקצת מגיע לו פרגון ומכניס את קייד לאולסטאר ראשון.
מידן בורוכוב: אני אוהב לתת לשחקנים עם מספרים מרשימים ומקבוצות מנצחות לפיכך קו קדמי ירוק בוהק שיורכב מיאניס, טייטום ובראון (מגיע, אין עוררין)
בקו האחורי שמח רציתי ללכת על מיטשל וגארלד, את גארלנד אני אשאיר ואוסיף את ברונסון מהניקס. בכללי הגארדים במזרח בעונה פנומנלית. לאמלו, יאנג, טיילר הירו, קנינהאגם. אני מקווה שלא יתנו ללילארד, מגיע לצעירים!
אריק גנות: גארדים: דונובן מיצ'ל חייב לפתוח. אי אפשר להתעלם מהשחקן הכי טוב בקבוצה הכי טובה במזרח נכון לכרגע, גם אם הוא לא בעונת שיא מבחינה סטטיסטית. בטח לא בקונפרנס המזרחי עם היצע גארדים די בינוני. לצידו צריך לבחור מאוסף של שחקנים בעונה לא מזהירה. בראון, ברנסון, האליברטון, לאמלו, טריי יאנג. אפילו לקייד קאנינגהאם יש קייס. אבל הבחירה שלי, בטח לאור ההתעוררות בזמן האחרון, היא דיים לילארד.
גבוהים: כאן הבחירה קלה יותר. יאניס, כמובן, חייב להיות שם, עם קייס לגיטימי ל-MVP. גם טייטום, בעונת שיא כמעט בכל מדד. לידם אפשר להתחכם עם אלן או מובלי, אבל ברור שהסנטר הטוב במזרח הוא טאונס.
החמישיה שלך לאולסטאר במערב?
אריק גנות: גארדים: SGA הוא מועמד לגטימי ל-MVP ובחירה קלה פה. בעיקרון לידו אמור להיות לוקה, אבל הוא פצוע עכשיו ואמור להחמיץ חודש. עם זאת, האולסטאר עוד חודש וחצי, ולמרות עונה אישית לא מדהימה הוא עדיין טוב יותר מכל מועמד אחר במערב, בעונות בינוניות של אדוארדס וסטף.
גבוהים: על יוקיץ' אין צורך להכביר מילים. אנתוני דיוויס, בעונה נהדרת ובריאה עד עכשיו, אולי לא מועמד ל=MVP אבל מספיק קרוב לשם כדי להיות בחירה ברורה. לשנגון וג'יילן וויליאמס יש טענה רצינית למקום בחמישיה, דוראנט היה מתחרה חזק אם היה בריא, וגם על וומבי אפשר לדבר, אבל כולם יודעים שזה ילך ללברון.
ערן סורוקה: ניקולה יוקיץ' לא צריך לשלם את המחיר באולסטאר על זה שהקבוצה סביבו מאוד לא מרשימה העונה. שיי, אני מניח שלא צריך להסביר למה. נקווה שלוקה יהיה כשיר ואם לא, ואולי גם אם כן – יש מצב שנצטרך לבחור בין קיירי לאנט. יכול להיות שלדייויס יותר מגיע להיות שם מאשר ללברון, אבל אף אחד לא שואל אותי. הסלוט האחרון נראה כרגע כמו דוראנט נגד וומבניאמה. כרגע, ולו בזכות המאזן של הסאנס איתו, ניתן לקווין את הכבוד. ויקטור יעלה מהספסל ויהיה שם עוד איזה פעם פעמיים בעונות הבאות. לא צריך לדאוג לו.
דביר בשן: קו אחורי: לוקה דונצ'יץ' – 28/8/8 עם 2 חטיפות. אתם תשאירו אותו בחוץ, שיי גילג'ס אלכסנדר – המנוע של הת'אנדר בהתקפה ושומר נהדר
קו קדמי: ניקולה יוקיץ' – השחקן הכי טוב בליגה נהיה עוד יותר טוב, ויקטור וומבניאמה – הרמה שלו בשנה השנייה מפחידה אותי. הוא עוד הולך להשתפר? אנת'וני דייויס – למרות נפילות נקודתיות, הוא היה העוגן היחידי של הלייקרס בעונה רוויית תהפוכות. עדיין מדהים
אור עמית: לפי אותה לוגיקה – שיי הוא הבחירה הראשונה. לא הייתי מוכן לזה שיוסטון במקום השני למען האמת, אבל מה אכפת לי להרים לשנגון שמוביל אותם גם במדדים סטיסטיים סטנדרטיים וגם במתקדמים יותר, ג'ה אולי יסכים להטביע באולסטאר (או לפחות להשתתף בתחרות הדאנק, איפה שאף אחד לא ינסה ליירט אותו) ושני המקומות האחרונים הולכים ללוקה ויוקיץ'. קל. הבעיה שלפי חוקי הליגה יש לי יותר מדי גארדים וכאמור דרור לא זרם על הרעיון של טרייד בין לוקה לטייטום, אז ג'ה בחוץ, וומבי בפנים (כי באמת שאני לא חושב שמגיע לדיוויס או לברון יותר ממנו) ועכשיו אני גם ההוא שבחר בצרפתי וגם ההוא שבחר בשחקן של סן אנטוניו ואני במשבר זהות עמוק.
מידן בורוכוב: אני כל כך רוצה לתת לצעירים אבל אין מנוס מבחירה ביוקיץ׳, להבדיל מעונות קודמות לאנתוני דיוויס מגיע. את המקום האחרון אני צריך לתת לוומבי אבל זה לא הומוגני עם 3 ביגמן, אלך עם דוראנט.
בקו האחורי אני מאוד משתוקק לתת לד׳ארון פוקס אבל…
שג״א חייב להיות סטארטר, את המקום הנוסף אני שומר לג׳ה מוראנט. ממפיס תחרותית ומנצחת העונה.
עוול גדול ללוקה ודייויס אבל מצד שני אני מעדיף לגוון את הבחירות. סטף ולברון? שיעלו מהספסל שבענו מהם במספיק משחקי אולסטאר שכנראה לא נזכור.
פניקס ברצף הפסדים והגיעה מתחת לפליי אין. מקום לדאגה?
מידן בורוכוב: פיניקס חייבת להיות מודאגת. כאשר אחד מהביג 3 של לא משחק מצבה רע מאוד. הבניה של הקבוצה הייתה בעייתית כבר בעונה שעברה, סגל קצר ותלות אבסולוטית בדוראנט ובוקר (כבר בפלייאוף 2023).
הסאנס במאזן פסיכי של 5-14 עם דוראנט (למי שהרים גבה למה הוא אולסטאר אצלי) ודוראנט בן ה 36 וחצי שביר ופציע. הטרייד על בארדלי ביל (מאזן 9-10 ב 19 משחקים בהם שותף) היה טעות מטורפת.
הסאנס רכים הגנתית באטלר על ביל משנה עבורם את העונה. בפלייאוף הם יפלו מהרגלים ויעופו אחרי סיבוב אם בכלל יהיו בטופ 6.
אריק גנות: חד משמעית כן. לקווין דוראנט היתה בדיוק עונה בריאה אחת מאז הפציעה האיומה ב-2019, והעונה הזו לא מבשרת טובות, כשהבחור פספס כבר שליש ממשחקי הקבוצה, והוא בן 36. ברדלי ביל היה התאמה מפוקפקת מהרגע שהביאו אותו, סבל מפציעות רבות גם בעונה שעברה, וגם העונה החמיץ המון משחקים. עם או בלי קשר, ההגנה של הקבוצה, שהיתה בינונית בעונה שעברה, קרסה לחלוטין העונה ומדורגת 5 מהסוף בליגה, כשאין שחקן אחד בקבוצה שניתן להגדיר כסטופר רציני.
הקבוצה 11 במערב, ויש מעט מאוד סיבות לחשוב שהיא יכולה לעשות שינוי משמעותי להתקדם לטופ 4. קשה לראות אותם עוברים סיבוב, ואפילו הפליי אין יהיה אתגר.
ערן סורוקה: הבעיה כשבונים קבוצה שהיא Top Heavy, היא שכאשר חלק מהטופ חסר, היא נראית לפעמים כמו גורלו המר של שם טוב האבי. לסאנס היו עד עכשיו רק 11 משחקים בהם שלישיית דוראנט בוקר ביל היתה כשירה. עם דוראנט הם 5-14, בלעדיו הם 9-1. ביל מדי פעם מראה סימנים חיוביים בהגנה, אבל זה עדיין לא מספיק. כצפוי, הם קבוצת טופ 10 בכל קטגוריות אחוזי הקליעה. כצפוי(?), הם בעשר האחרונות בהגבלת אחוזי הקליעה של היריבות ובכפיית איבודים עליהן. עדיין אין שינוי בתחזית – יצטרכו להגיע עם השלישייה בריאה לפלייאוף. רק שהמערב כל כך צפוף, שהם יצטרכו אותם בריאים גם במהלך העונה הרגילה.
דביר בשן: פיניקס צריכה לדאוג כי היא קבוצה עם שאיפות אליפות שלא נראית כמו אלופה. זה דבר ראשון. האם היא נראית כמו קבוצת פלייאוף? לחלוטין כן כשכולם משחקים. הם נמצאים איפה שהם נמצאים כי הם לא הצליחו לגרד ניצחונות בלי דוראנט. הדאגה היא שיצליח להיות בריא מכאן והלאה.
ואז יש עוד דאגה, בראדלי ביל. הסאנס נראים לא טוב כשהוא על המגרש, ולמרות סמפל קטן, החמישייה הטובה ביותר שלהם ביי פאר היא בדקות שרויס א'וניל מחליף אותו. לביל יש חוזה לעוד שנתיים בהם ה-50 מיליון שלו השנה צומחים ל-57 מיליון שנתי. אם לצטט את סיינפלד זה ביג מצה-בול תקוע שם.
אור עמית: אני כותב את זה עוד לפני משחקי חג המולד – הם עם שישה הפסדים בשמונה האחרונים. ההפסדים לניו אורלינס (בחוץ) ולאינדי ודטרויט (בבית) גוררים הרמת גבה אבל בשניים האחרונים בוקר היה בחוץ אז ניחא. הבעיה של הסאנס היא לאו דווקא בעצם ההפסדים אלא בעובדה שוואלה הם לא מצליחים לחבר הגנה ראויה (מדורגים במקום ה-26 בליגה). לא שמישהו ציפה שהסאנס יהיו קבוצת הגנה עילית, אבל זה פחות טוב אפילו ממה שציפיתי. הם רוצים להחליף את נורק, אבל כל עוד בוקר ודוראנט אמורים להיות שחקני ההגנה המשמעותיים על הכנפיים, כלומר על השחקנים שאמורים לקלוע את רוב הנקודות אצל היריבה, זה יהיה שיפור קוסמטי למדי.
