עוד לפני שחגיגות האליפות ההירואית של לברון וקליבלנד שככו, הגיע שוק השחקנים החופשיים ב1 ביולי והפך את הליגה. חודשי הקיץ חלפו עברו ביעף, הסתיו הגיע, ויחד איתו הריח של עונת NBA חדשה. רגע לפני שהעונה נפתחת, זה הזמן לסקור את הקבוצות.

 

 

 

הקבוצה היום: פניקס סאנס

 

דף הקבוצה באתר

 

מאזן הקבוצה בעונה שעברה: 23-59

 

עזבו: (F)  ג'ון לואור, (G) רוני פרייס, (F) מירזה טלטוביץ'.

 

הגיעו: (F) דראגן בנדר, (F) מרקיז כריס, (G) טיילר יוליס (דראפט); (G) ליאנדרו ברבוסה, (F) ג'ארד דאדלי (שוק חופשי)

 

 

אז מה היה לנו שם?

 

אוקיי, אפשר להעמיד פנים שזה לא קרה?

 

את הכאוס של הסאנס 2015/2016 כל אוהד כדורסל ירצה לשכוח. פציעות, פציעות, פציעות, החתמה מאכזבת של סנטר מזדקן, קצת פציעות, מופע אימים של פורוורד שהיה מוכן לבצע קפיצת ראש מקצוענית לתוך בריכה ריקה כדי לברוח מהמדבר (אך נזרק לקבוצה אחרת ברגע האחרון), ולקינוח עוד פציעות. ארבעת הסקוררים המובילים בקבוצה החמיצו את רוב העונה (או שיחקו פצועים משלב מוקדם בה, במקרה של ברנדון נייט). אין טעם להרחיב, הרי יותר מדי כדורסל לא ראינו שם ואין בסיס להסקת מסקנות, מלבד נקודת אור אחת, בוהקת במיוחד: דווין בוקר.

 

השחקן הצעיר בליגה בעונה שעברה (ועדיין התשיעי הכי צעיר בליגה העונה) נבחר בדראפט כקלע קטלני בקבוצת קולג' אימתנית שמעולם לא פתח בחמישיה, ובשלב מוקדם מאוד הפך למוצא היחיד של קבוצה שאיבדה את הרגליים והידיים בהתקפה. בעונת הרוקי בוקר כמעט שילש את כמות הדקות והנקודות ביחס לעונתו היחידה בקולג', קבע שלל שיאים ותקדימים לשחקן צעיר כל כך (אוזכר שוב ושוב לצד לברון ג'יימס, קובי בריאנט ו/או קווין דוראנט), אך בעיקר הפגין יכולת התקפית מגוונת משמעותית מהצפוי, הבנת משחק, ביטחון עצמי ומנטליות חסונה ששמורים לרוב לשחקנים ותיקים ומנוסים ממנו. בוקר עשה כל שביכולתו לאותת לליגה לכך שלא מדובר בתקופת ואקום ריקה מתוכן אלא בדבר האמיתי, והעניק לסאנס תקווה אמיתית שאולי נחת סוף סוף הכוכב הגדול הבא.

 

 

קיץ חם:

הקיץ תמיד חם במדבר, אבל השנה היה מעט יותר רגוע: אחרי שלוש שנים רצופות בתקלות בידית ההילוכים, נסיונות להתמודד על הפלייאוף שהסתכמו ברגרסיה, בשחקנים ובאוהדים כועסים, הקיץ חשנו ברוחות של שינוי: גם אחרי בצורת של שש שנים ללא פלייאוף, הבעלים רוברט סארבר והGM ריאן מקדונו נאזרו בסבלנות. אין ספק שמישהו הפעיל את המזגן ברגע הנכון.

 

לקראת הדראפט התווכחו אוהדי הסאנס על הבחירה הרביעית העדיפה, והתמקדו בשני שחקנים צעירים לעמדה 4: מרקיז כריס הפריק האתלטי ודראגן בנדר השרוך האירופאי (אקס מכבי ת"א). שניהם פרוספקטים נאים וגולמיים מאוד עם קליעה מבחוץ, אך מעבר לכך מציעים פרשנות שונה לחלוטין לעמדה 4. מסתבר שגם הצוות המקצועי של הסאנס נקרע מהצורך לבחור בין כריס לבנדר, וביום הדראפט מצא את הפיתרון – טרייד שיאפשר להנחית את שניהם. מתוך כוונה לאפשר להם לשחק ביחד ולמצוא את ההתאמה המיטבית עבורם בעמדות 3-5, בהנחה שיצליחו לממש יחדיו את הפוטנציאל העצום כמובן. מהלך לא שגרתי של הסאנס, הבעת אמון בהערכת הכישרון של ריאן מקדונו ובכדורסל נטול עמדות, יכול להתברר בדיעבד ככישלון חרוץ, אבל לשם שינוי הם לא ממהרים. בוקר עדיין טינאייג'ר.

בנוסף, נבחר בסיבוב השני הרכז המבטיח טיילר יוליס – ה-BFF של בוקר עוד מחטיבת הביניים ומקנטאקי, 1.78 עם נעליים שמכוון גבוה.

 

בנדר, כריס ויוליס מצטרפים לגרעין הצעיר הקיים של הקבוצה (24 ומטה): דווין בוקר כמובן, TJ וורן (הסקורר המגוון שנראה בדרך הבטוחה להחליף את PJ טאקר כ-3 הפותח עד ששבר את הרגל), לסנטר האוקראיני אלכס לן (שממשיך לצמוח כשחקן בדרכו לעונה האחרונה בחוזה הרוקי), וברנדון נייט המושמץ (שנראה בריא במחנה האימונים ומתכנן לפתוח דף חדש בסאנס).

נייט חולק את הקו האחורי עם אריק בלדסו בן ה26, שפתח את העונה שעברה ביכולת הטובה בקריירה ועובד קשה מתמיד בכל המישורים לקראת החזרה למגרש – הפחית 7 ק"ג ונחוש לשמש דוגמה ומופת לילדים.

עושה רושם שהתוכנית המקורית של הסאנס לשחק בקו האחורי עם בלדסו ונייט, שני גארדים דינמיים ודומיננטיים על-סף אולסטאר. דווין בוקר היה אמור להשלים אותם מהספסל כ2 לגיטימי עם יכולת לרווח את המגרש ללא הכדור ביד, אך הפריצה המהדהדת שלו על רקע הפציעות שלהם הפכה את היוצרות. בוקר עשוי להתברר כבר העונה כשחקן טוב משניהם, ומתאים לשחק עם כל אחד מהם. טרייד על נייט או בלדסו, שגם כך נמצאים בסקאלה המבוגרת יחסית של שחקני הגרעין, היה מתבקש אם היו בריאים. סוגיית הקו האחורי של הסאנס לא נפתרה הקיץ ותימשך גם לתוך העונה.

 

בהיעדר טריידים גדולים אחרי הדראפט, ובזמן שהליגה השתוללה בהחתמות, הסאנס התמקדו בניית איזון בין צעירים לוטרנים שיסייעו להם ויטפחו אותם מנטלית ומקצועית. הם יישמו זאת בהחתמת שני שחקני רוטציה אהובים ואוהבים, שבילו את מיטב שנותיהם המקצועניות באריזונה וחוזרים הביתה להדריך את הילדים, לקבוע את הטון בחדר ההלבשה ואולי אף לפרוש בכתום/סגול.

לפני הקדנציה הראשונה בסאנס נחשב ג'ראד דאדלי לשחקן כבד, לא אתלטי מספיק וחסר את הקליעה עבור עמדה 3, שבה את לבבות האוהדים במדבר עם לחימה נטולת פשרות ומוסר עבודה גבוה, עד שהפך ל-2 הפותח של הקבוצה. לאחר שהועבר בטרייד ההכרחי עבור אריק בלדסו ניסה דאדלי לפלס דרכו חזרה לאריזונה בעבר והשנה הגשים את היעד, עם חוזה לשלוש שנים, אחרי שהתאים עצמו למגמות האחרונות והפך בוושינגטון וויזארדס לסמול-בול 4, אחד הפורוורדים הצלפים המובילים בליגה. על המגרש דאדלי בן ה-31 צפוי לפתוח ב-4 כדי לסייע בהסתגלות של בנדר וכריס, ולרדת אל הספסל כשאחד מהם יבשיל לקחת את המושכות. ליאנדרו ברבוסה חזר לקדנציה שלישית בקבוצה, עם חוזה של שנתיים, והפעם עם טבעת אחרי הריצה הנהדרת בווריורס. על המגרש לא ממלא צורך מיידי (חרף טריידים על נייט או בלדסו), והוא אפילו לא שיחק בקנטאקי, אבל החתמה משמחת לכל המעורבים.

 

על הקווים יעמוד ארל ווטסון הצעיר, רכז מוערך בליגה ומוטיבטור ידוע אך מאמן מאוד לא מנוסה שחווה טבילת אש מפתיעה בתפקיד באמצע העונה שעברה. השנה יאמן לראשונה קבוצת כדורסל אמיתית ולכן הוקף בטבעת של עוזרים מנוסים יותר, שניים מתוכם אפילו אימנו אותו: ג'יי טריאנו (מאמן את נבחרת קנדה תחת ה-GM סטיב נאש, אקס-מאמן הראפטורס, שימש כעוזר מאמן בבלייזרס בעונת הפרישה של ווטסון) וטיי קורבין (אימן את ווטסון בג'אז ההמומים אחרי עזיבת ג'רי סלואן וגם את בוגי קאזינס ההמום אחרי עזיבת מייק מאלון).

ווטסון מרבה לדבר על סינרגיה ועל עבודת צוות, והשחקנים והצוות יישמו כבר מתחילת הקיץ. במקום לנפוש בבית המקורי, כמעט כל הסגל ביצע בונדינג מרשים מאוד לאורך הקיץ. מיד אחרי הדראפט ערך אריק בלדסו גיבושון בסן דייגו, כאשר שילם מכיסו על השחקנים עם חוזי הרוקי והמינימום:

 

 

 

Teamwork makes the dreamwork. #dntbescared

A photo posted by Eric Bledsoe (@ebled2) on

 

 

הוטרנים המשיכו לתמוך בילדים בליגת הקיץ בלאס וגאס, בצירוף ההחתמות החדשות, ועבדו עם הצעירים באימונים בפיניקס (הקרבה מרשימה – אף אחד לא אוהב להישאר בקיץ בפיניקס).

 

 

ועכשיו מה, מה עכשיו?

השנה נדמה שאין סיבה מיוחדת לצפות להישגים על המגרש, וזה לחלוטין דבר טוב. אחרי שנים של כאוס הסאנס לוקחים צעד לאחור כדי לבנות מחדש ולהתחזק מבפנים: בניית תרבות ואופי לחדר ההלבשה, בחינת המצב הקיים: איך משחקים בלדסו, וורן ונייט אחרי הפציעות? האם לן מצדיק הארכת חוזה שמנה? האם צ'נדלר חוזר לעצמו בקבוצה מתפקדת? האם החיוכים ישארו גם בהפסדים? כמה רחוקים כריס ובנדר מתרומה משמעותית, ובאילו עמדות? האם נחזה בעונה הקרובה בקו קדמי של בלנדר?

 

מקדונו טען בסוף השבוע שהקבוצה תתבסס פחות על הרכזים שלה ותניע את הכדור יותר בצורה מגוונת דרך שחקני הכנף. תכיל יותר תנועה בלי כדור א-לה הבלייזרס של טרי סטוטס (שטריאנו היה אמון על ההתקפה שלה). בלדסו ונייט דיברו על הצורך להקריב מעצמם למען הקבוצה, ולשחק פחות עם הכדור, מן הסתם יש קשר לנוכחות של דווין בוקר.

בעקבות הפציעה בגב של PJ טאקר, שמחמיץ את הפרי-סיזן ובספק לפתיחת העונה, ארל ווטסון הצהיר אתמול (שני) בערב שבלדסו-בוקר-וורן-דאדלי-צ'נדלר תהיה החמישיה הקבועה לעת עתה. מקסימום קליעה ותנועה ללא כדור.

 

ובאשר לבוקר עצמו – העונה תתחיל להתבהר התקרה שלו, נבין האם מדובר בשחקן חמישיה איכותי, כוכב בסדר הגודל של קליי תומפסון או פרנצ'ייז פלייר אמיתי. בוקר עצמו סיפר כבר ביוני שצמח לגובה של 2.01, הגיע לליגת הקיץ ולמחנה הקיץ של נבחרת ארה"ב חזק ושרירי מהותית מאשר לעונת הרוקי. הדרך בה שיחק סחפה מחמאות משלל כוכבי הנבחרת, גם כאלה שלא חשש להתעמת עמם בטראש-טוק במהלך העונה (ג'ימי באטלר למשל), וגם לברון ג'יימס שהתייחס אליו כדבר הגדול הבא. במחנה האימונים ווטסון העיד שבוקר הגדיר עצמו כ"טינאייג'ר הטוב בעולם כרגע". והנה רגע הזן שלכם להיום – בשישי האחרון צולם צולף ברוגע 19 שלשות רצופות ב59 שניות:

 

 

 

עם כמות השחקנים המשמעותיים שיחזרו לרוטציה ופתיחת עונה מפתיעה, יש כמובן פוטנציאל לעוד סינדרלה כמו בעונת 13/14 (48 ניצחונות, הקבוצה הטובה בהיסטוריה שלא נכנסה לפלייאוף, ניפצה את כל התחזיות). עם הלו"ז הקשה וכל סימני השאלה, מציע לא לבנות על זה.

 

תחזית: 32 ניצחונות. עוף החול יתחיל להתאושש, אבל לא השנה. מהמר על יותר חיוכים.

 

 

 

וגאס חזתה לסאנס 26.5 נצחונות. חושבים שאתם יודעים טוב יותר? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.

אוהבים את הטורים, הכתבות והמשחקים שלנו? עזרו לנו לעלות מדרגה. פרוייקט המימון שלנו במימונה עדיין רץ. גייסנו 10000 ש"ח מתוך 12000. כל תמיכה תתקבל בברכה.