ונת 2021-22 הסתיימה עם קאמבק מרשים ואליפות מרגשת של גולדן סטייט. בצד השני של ארה"ב, דוראנט וקיירי דאגו שלא נשתעמם באוף סיזן ושנשאר עסוקים. גם במזרח וגם במערב יש קונטנדריות שהתחזקו, יש קבוצות שמתכננות את הטנקינג שלהן ומריירות על ויקטור וומבניימה ויש את הניקס. אה, כן. ופופ ולברון בדרך לנפץ שיאים אישיים. לקראת העונה הקרובה, קבלו את פרויקט 'קבוצה ביום' של 'הכדור הכתום'.
הקבוצה היום: מיאמי היט
נשארו: ג'ימי באטלר, באם אדבאיו, קייל לאורי, דאנקן רובינסון, ויקטור אולדיפו (הוחתם מחדש), טיילר הירו (קיבל הארכת חוזה), קיילב מרטין (הוחתם מחדש), דוויין דדמון, מקס שטרוס, גייב וינסנט, עומר יורטסבן וכמובן יודוניס האסלם הנצחי.
עזבו: פי ג'יי טאקר (שוק חופשי, פילדלפיה), קייל גאי (שוק חופשי, כרגע ללא קבוצה), מרקיף מוריס (שוק חופשי, נטס).
הגיע: ניקולה יוביץ' (דראפט)
מתנדנדים: היווד הייסמית', ג'מאל קיין, אורלנדו רובינסון.
חמישייה: לאורי, הירו, באטלר, מרטין/ אולדיפו, אדבאיו.
ספסל: שטרוס, אולדיפו/ מרטין, רובינסון, דדמון, וינסנט, יורטסבן, האסלם .
המהלכים הגדולים של עונת 2021/22:
אז מה היה לנו שם?
מאז ההפסד ללייקרס בבועה, היתה תחושה שהסגל הנוכחי של מיאמי שווה אליפות – או לפחות רחוק ממנה מרחק קטן. ההיט קלצ'ר התפרסמה ביכולתה לדרבן שחקנים להשאיר הכל על המגרש בכל משחק. דווקא אחרי אליפות המזרח הגיעה עונה רוויית פציעות ב-20-21, וההיט עלו לעונת 21-22 כשהם נחושים לתקן את המעוות. עם החתמה נוצצת של קייל לאורי, דאנקן רובינסון שחתם על חוזה גדול אחרי שהוכיח את עצמו כאחד הקלעים המדויקים בליגה, והתוספת של מכונת ההאסל האנושית העונה לשם פי ג'יי טאקר, הם נראו כמי שיכולים לנצח כל קבוצה במזרח ומועמדים בכירים לגמר הליגה.
הסגל נראה נוצץ למדי, אבל הפציעות הקשו על ההיט גם העונה. לאורי בן ה-35 החמיץ 19 משחקים, וגם כששיחק נראה פחות טוב מאשר בטורונטו. באטלר החמיץ 25, שזה הרבה אפילו בשבילו. אדבאיו, שחקן צעיר בלי היסטוריה של פציעות, החמיץ 26 וחווה שינוי במעמדו כמנהל משחק עם הגעתו של לאורי. הירו החמיץ 16. אולדיפו החמיץ את רוב העונה וחזר רק ל-8 משחקים אחרונים. אפילו מרקיף מוריס, שהיה רחוק מלהשפיע כשחקן רוטציה, נפצע וסיים את העונה אחרי שהחליט להתחיל מכות דווקא עם ה-130 קילו של ניקולה יוקיץ', שהשיב לו בנוסח סרבי מסורתי.
לכאורה, מתכון לעוד עונה אבודה. אבל אז הגיעה הפריצה המופלאה של שחקני הספסל של מיאמי. שמות כמו וינסנט, שטרוס, גאי, מרטין ויורטסבן, שבתחילת העונה היו מוכרים בקושי, אולי, לעכברי פנטזי שמשחקים בליגות של 16 קבוצות, הפכו פתאום לשחקני רוטציה לגיטימיים ואפילו מובילים. וינסנט שיחק מצוין כמחליף של לאורי. שטרוס הוכיח את עצמו כקלע מדויק במיוחד, כשסיים את העונה עם 2.7 שלשות ב-41%. יורטסבן היכה גלים בעולם הפנטזי כשפתח ב-12 משחקים ונתן בהם 12 ריבאונדים למשחק. קיילב מרטין סיפק קליעה, אתלטיות והגנה מעמדת הפורוורד וההיט קאלצ'ר הוכיחה את עצמה, כשהחבורה הצעירה הזו, שכולה מורכבת משחקים שכבר שיחקו בליגה ומעולם לא הרשימו, הצליחה להתחבר ולסייע להיט לעבור את הפציעות בלי להפסיד יותר מדי.
השחקן שירד בעונה הזו הוא דאנקן רובינסון, ש-37% מ-3 פשוט לא הספיקו כדי לשהאיר אותו על המגרש. ההגנה הפכה מסבירה לרעה, בהתקפה הוא מעולם לא עשה שום דבר חות מלקלוע שלשות, ובסופו של דבר איבד את מקומו ברוטציה לשטרוס. השחקן שהתקדם הוא טיילר הירו, שסיים את העונה עם ממוצעים של 20, 5, 4 ותואר השחקן השישי של העונה. אדבאיו נבחר לחמישיית ההגנה השניה, אולדיפו חזר בדיוק לקראת הפלייאוף, ומיאמי הגיעה ראשונה במזרח, בריאה ומוכנה לריצת פלייאוף עמוקה.
הסיבוב הראשון הסתיים בלי בעיות מיוחדות מבחינת ההיט, עם 4-1 מוחץ על אטלנטה שלא הסתדרה עם ההגנה הלוחצת של ההיט. בסיבוב השני הגיעה פילדלפיה, שאחרי הפסדים בשני המשחקים הראשונים חזרה לסדרה עם שני נצחונות, רק כדי לראות את מיאמי מגבירה הילוךבהגנה ומביסה אותה ללא תנאי בשניים הבאים. זאת למרות פציעה של לאורי שכמעט ולא שיחק בסדרה, ועם שטרוס, וינסנט ומרטין שממשיכים את היכולת המפתיעה שלהם מהעונה הרגילה.
בגמר הגיעה בוסטון לסדרה אפית. מיאמי סבלה מפציעה של לאורי, שהתקשה ברוב הסדרה, של באטלר, שאחרי משחק ראשון גדול נראה מוגבל בשלושת המשחקים שאחר כך, וגם של הירו שהחמיץ את שלושת האחרונים. עם הקשיים של שניהם, ההגנה האימתנית של בוסטון הורידה את ההיט ל-82 ו-80 נק' במשחקים 4 ו-5, ונראו כמי שממצאו את הנוסחה לעצור את ההיט. גמור? לא אם שואלים את באטלר, ששיחק ברמת MVP כדי להשוות את הסדרה במשחק השישי בבוסטון.
ואז הגיע המשחק השביעי. כפי שקרה פעמים רבות בסדרה – בוסטון הובילו בהרבה. מיאמי חזרו. וג'ימי באטלר יצא למה שהוא אולי ההתקפה החשובה בקריירה שלו, עלה ל-3 שהיה מוביל את מיאמי ליתרון – והחטיא. בוסטון בגמר, מיאמי מסיימת עונה רבת תהפוכות עם הישג מכובד, אבל תחושה שניתן להשיג יותר.
קיץ חם
ההיט לא עשו הרבה בקיץ, ובצדק. הסגל שלהם הוכיח את עצמו כמי שראוי לפחות לגמר הליגה.
במהלך שיועד לחסוך במשכורות, הם נתנו לפי ג'יי טאקר ללכת לפילדלפיה, שחיזרה אחריו מהרגע שהודחה. מרקיף מוריס, שלא הרשים, עזב גם הוא. ההיט חיפשו טרייד לדאנקן רובינסון, אבל עם חוזה גדול וירידה ביכולת קשה היה למצוא קונים. מהדראפט הגיע ניקולה יוביץ', פורוורד צעיר, גבוה וקולע טוב שכנראה יתחרה על הדקות שטאקר פינה ברוטציה.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
ההיט של העונה היא אותה קבוצה של העונה שעברה, ותנסה לשחזר את ההישגים של העונה שעברה – בשאיפה לטיפ טיפה יותר הצלחה הפעם.
כנראה שיש לה את הסגל הכי עמוק מכל קונטנדריות בליגה. בפוינט – וינסנט הוכיח את עצמו כמחליף איכותי. בגארד – שטרוס השתלט על המקום בחמישיה בעונה שעברה, אולדיפו הזכיר נשכחות בפלייאוף וייתכן שישתלט על העמדה, ויש גם דיבור על הקפצה של טיילר הירו לחמישיה. באטלר הוא באנקר בפורוורד, כשמגבה אותו דאנקן רובינסון שיקווה לשחזר את יכולת הקליעה המצוינת מלפני שנתיים ושלוש. ובסנטר יש את אדבאיו, הימור כמעט בטוח לחמישיית הגנה, כשעומר יורטסבן יחכה להזדמנות שלו ואולי גם דוויין דדמון יחזור לתת הגנה וקליעה אחרי שנה מאוד לא מרשימה.
העזיבה של טאקר הותירה חור גדול בעמדת הפורוורד הנוספת, ושם כנראה תהיה ירידה ביכולת. הבחירה הטבעית לתפקיד היא כיילב מרטין, שהוכיח את עצמו כשחקן סביר גם בפלייאוף, אבל לא ייתן את הקשיחות, ההגנה והקליעה של טאקר. בתרחיש אופטימי גם ניקולה יוביץ', שחקן של 2.11 עם 40% קליעה מ-3 בעונה שעברה בזאגרב, יכול להתחרות על דקות בעמדה.
טיילר הירו שודרג לחמישיה, לפחות בפתיחת העונה, אחרי שחתם על חוזה חדש וגדול. זה שינוי שעשוי להיות גדול יותר ממה שנראה לעין. חלק מהיכולת של מיאמי לשמור על רמה גבוהה לאורך כל המשחק נסמך על היכולת של הירו לייצר בדקות שבהם באטלר ובאם לא על המגרש. יכול להיות שתימצא הדרך לתת להם דקות בנפרד למרות שכולם פותחים, אבל אם לא זה יקשה על מיאמי ברגעים שבהם הספסל משחק.
הגיל והפציעות יאתגרו את ההיט העונה, בדיוק כמו בעונות הקודמות. באטלר יגיע לפלייאוף הבא בן כמעט 34, והעונה האחרונה שבה החמיץ פחות מרבע מהמשחקים היתה ב-2019. לאורי יגיע אליו בגיל 37 וגם הוא אחרי כמה עונות פצועות. גם טיילר הירו עבר כמות מדאיגה של פציעות לגילו, ועל הבריאות של אולדיפו בוודאי אי אפשר לסמוך. מהצד השני ההיט יקוו שוינסנט, שטרוס ומרטין יצליחו לעשות עוד צעד קדימה, ולכל הפחות לא ילכו אחורה – מה שרחוק מלהיות מובטח.
בשורה התחתונה, אנחנו נראה קבוצה מאוד דומה לזו שראינו בעונה שעברה. עם באם, באטלר ולאורי בחמישיה ההגנה תמשיך להיות אחת הטובות בליגה, כאשר גם הספסל ממש לא רע בתחום הזה והאורך שלו יאפשר למיאמי לשמור רגליים רעננות ולחץ על היריבה לכל אורך המשחק. ההתקפה תהיה מאתגרת יותר – האובדן של טאקר הוציא קלע שלשות מצוין מהחמישיה, באם לא זורק שלשות ובאטלר לא ממש קולע אם אם כן זה הפלייאוף. מרטין קלע מעל 40% בעונה שעברה, ויהיה עליו לחץ גדול להמשיך לקלוע ככה גם כשחקן חמישיה שלוקח אחריות מוגברת.
אולי האתגר הכי גדול ינבע מהתחזקות היריבות במזרח. אטלנטה הוסיפה את מארי, ויהיה קשה יותר לחנוק אותה בעזרת לחץ על טריי יאנג. פילדלפיה התחזקה בטאקר וסביר להניח, אם כי לא בטוח, שהארדן יוכל לתת פלייאוף טוב יותר מזה של העונה שעברה. בוסטון תתבגר והוסיפה חיזוק חשוב בדמותו של ברוגדון. מילווקי היתה בלי מידלטון בפלייאוף הקודם. ברוקלין אמורה לקבל חזרה את סימונס וג'ו האריס. אפילו קליבלנד יכולה להוות יריב עם דונובן מיטצ'ל וההתבגרות של גארלנד ומובלי.
תחזית: מיאמי עדיין תהיה קבוצה מצוינת, אבל תיקח צעד קטן אחורה עם האובדן של טאקר והצטברות השנים והפציעות. 52 נצחונות יספיקו לה למקום שלישי במזרח והפסד בשבעה משחקים בחצי הגמר.
