טור שינסה לסכם נקודות מעניינות ולהאיר נקודות שאולי פחות שמתם לב אליהן. העמדות הן שיטת מספור.

PG בלייק גריפין ודטרויט

הפיסטונס פתחו בסערה את העונה עם 4 נצחונות רצוף, ומאז התקררו. התקררו לרמת קפאון כמעט. אם את ההפסדים לבוסטון עוד היה אפשר להסביר כי זו בוסטון, את ההפסדים למיאמי וברוקלין קצת פחות. עדיין בתוך הקבוצה הזאת יש אחד שעדיין מאוד בלט, גם כשהחבר'ה מסביבו קפאו, וזה כמובן בלייק גריפין.
זה לא שמישהו לא ידע שגריפין ממש טוב כשהוא בריא או לא עסוק בלהרביץ לאפסנאים כלשהם, זה שבגילו הוא מצליח להיות אפילו יותר טוב ממה שהכרנו עד כה.

בשנים האחרונות כבר חזינו בטרנספורמציה שלו משחקן שרק מטביע לכזה שגם קולע שלשות, ושנה שעברה הוא הגיע ליכולות מרשימות. השנה הוא ממשיך את הקו, משתפר ועומד כרגע על 42% (אחרי פתיחה של מעל 50% ביותר מ-5 זריקות למשחק) ויותר מזה, שימו לב לתצוגת המורי-בול בה זריקות מיד ריינג' כמעט נעלמו לחלוטין:

שינוי נוסף נובע מהעובדה שדוויין קייסי הפך את בלייק גריפין לרכז דה פקטו של הפיסטונס. גריפין בעקבות זאת מוביל את הליגה בנגיעות בכדור למשחק. יותר מכל אחד אחר בליגה כולל הארדן. גריפין כרכז החדש, גם יוצר לעצמו ומעמיד בפני ההגנות בעיות כמו האם להפריע לו לשלשה, או האם למנוע מהבחור החזק והאתלטי כניסה לאזור הצבע.

אבל, ופה הבעיה שבוסטון חשפה בנצחון הראשון, כדי שזה יעבוד, גריפין צריך עוד עזרה בקליעה. הוא צריך ריווח כדי להקשות באמת על ההגנה כדי שהוא יהיה איום כפול (חדירה וקליעה מבחוץ). הבעיה שחוץ ממנו מבין כל שחקני הרוטציה הרלוונטיים, רק איש סמית' עם אחוזי שלשות טובים (37.1%). השאר? כלום. וזה שהנרי אלנסון קולע ב-50% עדיין לא מספיק בשביל שיהיה מספיק דקות על המגרש. שאר השחקנים קולעים בפחות מהממוצע של הליגה.

גם רג'י ג'קסון, שאמור ליהנות מהשינוי הזה, הולך לאיבוד. כל אוהד דטרויט יגיד לכם שג'קסון לא ברמה של גארד פותח בליגה. הוא מתקשה מאוד בפול-אפס מעבר לקשת, ולעומת זאת די יעיל בקאטצ' אנד שוט (38% בקאטצ' אנד שוט לעומת 13.6% פול-אפס מעבר לקשת), כך שהחשיבה על להעביר אותו לתפקיד של סקנד גארד, שמקבל את הכדור וקולע, הגיונית ודי מתבקשת. אבל זה לא עובד, ומי שצפה במשחקים של דטרויט ראה שכשגריפין עם הכדור, ג'קסון לא מעט פעמים לא מוצא את עצמו ופשוט עומד ובוהה בחבריו משחקים וכשהוא מקבל את הכדור הוא מנסה להראות שהוא עדיין רכז ומנסה את כוחו בניהול המשחק ויצירה לעצמו. מנגד דווקא איש סמית' בעונת פריצה, ויתכן והגיע הזמן להעביר אותו לחמישיה באופן קבוע

סמית' לוקח יותר מ-2 זריקות קאטצ' אנד שוט למשחק, זאת בניגוד ל-0.6 זריקות כאלו שלקח בעבר. וברצף המשחקים בהם דטרויט ניצחו הוא קלע אותם באחוזים טובים, לאחר הנצחונות הוא ירד באחוזים ל-31%. הוא מצויין בפול-אפס, והפך בעצם לעוד רכז יעיל שהפיסטונס צריכים, כאשר הוא לוקח שלשות או חודר לסל במטרה ליצור לעצמו או למשוך ולמסור את הכדור לשחקן פנוי. כשהוא טוב זה מקל על גריפין, אבל הוא עדיין לא יציב מספיק או טוב מספיק, בשביל להיות שחקן חמישיה בקבוצה שמעוניינת לרוץ גבוה. סמית' הסביר בעצמו את השיפור שעבר עליו בכך שקבוצות נאלצות לשלוח דאבל טים על בלייק, מה שמפנה זריקות קלות יותר לשאר השחקנים. חבל שלא כולם מנצלים זאת כראוי.

כרגע השיטה של קייסי טובה ועובדת, למרות שלצידו של גריפין יש שחקנים כמו סטנלי ג'ונסון ולוק קנארד, שכל עוד גריפין בריא יצטרכו להתעלות ולהשתפר, ובעיקר רג'י ג'קסון, שיצטרך להבין את מקומו בשיטה החדשה. תקרת השכר של דטרויט סתומה וגם במהלך העונה יהיה לה קשה לעשות מהלכים, כך ששחקני דטרויט יצטרכו לזרום עם מה שקייסי מנסה לעשות בקבוצה.

SG מעקב רוקיז

ושוב אנו במעקב הרוקיז. למי שלא מכיר נזכיר שאנו עם קריטריונים מחמירים: על מנת שהרוקי יוכל להיות ברשימה הוא חייב א: לשחק לפחות 20 דקות למשחק. ב: לקלוע בדו ספרתי ולהציג יכולת נוספת מלבד קליעה ברמה גבוהה. או אם אין כזו, לקלוע לפחות 15 נקודות למשחק. (כל זאת על מנת שנראה שהרוקיז אכן רלוונטים ויש להם אימפקט על המשחק ולא רק בגארבג').

ונתחיל עם הגרפים של NBA MATH

הגרף הראשון מציג יעילות התקפית ויעילות הגנתית. ככל שהשחקן ימינה יותר כך הוא יעיל יותר התקפית, ככל שהוא למעלה יותר הוא יעיל יותר הגנתית. האלכסון הוא תרומה כוללת חיובית.

ויעילות פר דקות משחק

אומר מראש שאני לא הולך בדיוק לפי הגרפים, ולפעמים אדרג למעלה יותר מישהו שלדעתי דווקא הרשים השבוע, למרות ציונים כלליים פחות טובים.

1. דיאנדרה אייטון – 

15.9 נק', 59% מהשדה, 10.9 ריב', 3.4 אס' ו-2 איבודים ב-32.1 דקות למשחק.

פיניקס נראים רע, אך אין ספק שבינתיים אייטון מוכיח את עצמו כבחירה הנכונה במקום הראשון. יעיל בשני צידי המגרש, ראיית משחק טובה והוא פשוט טוב. בערך הדבר הטוב היחיד לראות כרגע בפיניקס (וסליחה מחובבי בוקר שעדיין מדהים). הסאנס הביאו את ריאן אנדרסון שיהיה לייד אייטון כסטרצ' 4 ויסייע לו, אבל אנדרסון גרוע ואייטון מסתדר בלעדיו.

2. טריי יאנג – 

19 נק', 3.2 ריב', 8.1 אס' ו-4 איבודים ב-30.9 דקות למשחק.

אז שוב אזכיר שהיו מי שטענו, שטריי יאנג לא יודע כלום מלבד לזרוק שלשות. אז דווקא בשלשות הוא חלש בינתיים (28.6% מעבר לקשת), אבל הוא חודר מצויין לטבעת ובעיקר מוצא את חבריו לסלים קלים יחסית. אישית, אני מאמין שהקליעה תחזור לעצמה כשהוא יתרגל לליגה של הגדולים, אבל גם בלעדיה הוא פשוט נשק התקפי יעיל במיוחד, וכיף לראות אותו מאושר אחרי מסירה מוצלחת.

https://twitter.com/NBA/status/1058889116505554944

3. לוקה דונצ'יץ' – 

19.8 נק', 38.2% לשלוש, 6.5 ריב', 4.4 אס', 0.9 חט' ו-4 איבודים ב-34.6 דקות למשחק.

בן גוליבר מ-SI כבר השווה את מה שקורה עם דונצ'יץ' למה שקרה עם בלאט. הכוכב האירופאי, שמגיע לליגה ולא מבין למה מתייחסים אליו כאל רוקי, ומנגד הותיקים לא מבינים למה מתרגשים ממה שעשה באירופה. אם יש באמת תאקלים בין דונצ'יץ' ובין דיאנדרה ומאת'יוז כמו כמה דיווחים שהיו, אני לא יודע כמה ראו אותם הלילה ובינתיים זה כנראה נשמר בחדר ההלבשה. אפשר בהחלט להבין מדוע שחקן שהיה בצל של פול וגריפין מתרגז שעכשיו הוא בצל של רוקי, אבל גם זה יעבור. דונצ'יץ' אגב מוביל את הרוקיז באחוזים מעבר לקשת (יחד עם שאמט מפילדלפיה, לפחות 3 זריקות למשחק) ונראה שמהבחינה הזאת דווקא התרגל לליגה הגדולה. עכשיו נשאר לסגור את הפינות עם הותיקים.

4. וונדל קרטר – 

11.1 נק', 7.6 ריב', 1.9 חס' ו-1.6 איבודים ב-26 דקות למשחק.

קרטר מנצל את היעדרות מרקאנן ופורטיס בתחילת העונה, ומראה יכולות ממש טובות. בטווח הארוך הוא מראה שהפוטנציאל שלו אולי הגבוה מבין כל הרוקיז כרגע. שחקן מאוד חכם והיחיד בחמישית הבולס ששומר ואפילו לא רע. ומדי פעם מראה גם ניצוצות אתלטיות.

5. מארווין בגלי ה-III – 

12.8 נק', 6.8 ריב', 1.1 אס', 1.1 חס' ו-2.2 איבודים ב-23 דקות למשחק.

הרוקי של סקרמנטו קצת הולך לאיבוד בתקופה הטובה של הקבוצה. בייליצה הנהדר נכנס לחמישייה ובגלי משחק ומקבל הזדמנויות, אבל פחות. למרות זאת הוא מנצל את המיטב מקצת הדקות שהוא כן מקבל, ומראה יכולות התקפיות מרשימות, ואפילו ניצוצות פה ושם של הגנה על הטבעת (בכל זאת, חסימה למשחק) והאחוזים נהדרים. 52.7% מהשדה (שני רק לאייטון מבין הרוקיז ששיחקו כמות רלוונטית) ו-50% מהשלוש (אם כי רק 1.2 זריקות למשחק).

https://twitter.com/SLAMonline/status/1057416865872515074

6. ג'ארן ג'קסון ג'וניור – 

11.2 נק', 4.6 ריב', 1.4 אס', 0.9 חט', 1.4 חס' ו-1.3 איבודים ב-23.4 דקות למשחק.

מצד אחד מבין השישיה המספרים שלו הכי פחות מרשימים. מצד שני, הוא היחיד שמשמש כשחקן חמישיה בקבוצת פלייאוף. הוא גם אחד הרוקיז היחידים שיעיל בשני צידי המגרש ואפילו כבר שובר שיאים.

SF יוסטון וחשיבותו של ג'ף בזדליק

זה לא חדש שיוסטון מתקשה ובעיקר בהגנה מתחילת העונה. אני יודע, לא חדש כולם התעסקו בזה. ונכון, מסתבר שטרבור אריזה באמת כזה חשוב. שחקן שיכול לשמור על 3-4 עמדות מוחלף בשחקן שיכול לשמור על 0 עמדות זה משמעותי. אבל זה לא העניין, ולמה הם מתקשים. לדעתי הרבה יותר מהאיבוד של אריזה ושל הנסיך הקמרוני, אובדן עוזר המאמן ההגנתי הרבה יותר חשוב. אגב, בעודי כותב את זה ווג' דיווח את זה:

כבר ראיתי טיעונים שיוסטון צריכה לנטוש את החילופים, או מתכננת לעזוב את החילופים בהגנה. זה לא יקרה, ולא צריך לקרות. מייק דאנטוני התארח השבוע אצל זאק לואו בפודקאסט, ובין היתר הסביר שחילופים זה מה שהביא את הרוקטס לטופ של הליגה, ומה שאפשר להם להתמודד מול גולדן סטייט, מה ששום סכמה אחרת לא תאפשר להם. תשכחו מזה, החילופים לא הולכים לשום מקום.

אז מה כן הבעיה?

הבעיה של הרוקטס היא מה שקורה אחרי החילופים. אמנם הליגה רצה, ואנשים בטוחים שכל מה שקורה זה שמישהו רץ לקשת השלוש וזורק. אז זהו, שלא. יש תרגילים, ואפילו מתוחכמים, שנועדו לשחרר את השחקן על קשת השלוש שיזרוק. התרגילים האלו מורכבים מכמה תהליכים וכמה שלבים. גם יוסטון, הפשוטה כביכול, עושה קודם כל פיקנרול כדי למשוך את החילוף, ואז כשמשיגה את המיסמאצ' שרצתה, מבצעת בידוד (אגב, בפודקאסט דאנטוני מציין שהוא שנא בידודים, אבל הוא הבין שעם הארדן ופול להשיג חילוף ובידוד זו הדרך העדיפה).

כמו יוסטון כך גם יריבותיה. יש פיקנרול, ולאחריו יש עוד מהלך, או תרגיל או עוד חסימה, ושם השחקנים של יוסטון הלכו לאיבוד. לא מעט פעמים הם נראים אבודים בחילוף השני, כשיש בלבול במי צריך להחליף, השחקן הראשון או השני שעבר לשחקן? ומה קורה כשאין חילוף וכן מנעו את החסימה? הרי לכל קבוצה יש את התרגילים שלה (אותם שניים שלושה לכולם, אין יותר מדי מקום ליצירתיות) לחזור מהחילוף לציוותים המקוריים. אצל יוסטון יש בעיה גם פה. מתי ואיך עושים את זה? ולא מעט פעמים הכדור אמנם עבר הלאה, אך ב-NBA יש שחקנים מספיק זריזים וחכמים לנצל רגעי בלבול כאלו ברוטציה חזרה. להגיד לשחקנים לעשות חילופים בהגנה זה קל, לדעת מה לעשות אחר כך קצת פחות. זה המקום של עוזר המאמן ההגנתי, ואני מקווה שהוא יחזור וידע להכווין אותם כראוי. אם כי מודה שהוא עזב רק 3 ימים לפני תחילת העונה לעסוק בעניינים משפחתיים. הוא היה אמור עד אז להיות מסוגל להטמיע בהם את זה.

PF ההגנה של מילווקי

יש לי הרגשה שבשלב זה של חייכם כבר קראתם ושמעתם מספיק פעמים על חשיבות היכולת של שחקנים לשמור על כמה עמדות, זאת לאור העובדה שהליגה הולכת לכיוון של חילופים בחסימות, ואיך ההגנות המסורתיות נעלמות ואיך האידיאל היום זה הרבה שחקנים ארוכים.

מהבחינה הזאת מילווקי בוודאי בנויה מצויין לשיטה המודרנית עם שחקנים ארוכים שיכולים להחליף בלי בעיה ולשמור על כמה עמדות. ואתם בטח מניחים שזה מה שהם עושים. וגם אני הנחתי ככה. 

באופן מפתיע, הם לא.

שמתי לב לזה לראשונה במשחק מול בוסטון וחשבתי שזה חד פעמי, מסתבר שלא, שהם די עקביים בכך שהם עושים "דרופ" ב"אייס" (עצם זה שהם עושים "אייס") עכשיו זה מובן לי לחלוטין לעשות את זה עם ברוק לופז וג'ון הנסון. הנסון ממילא הרבה יותר יעיל כרים פרוטקטור ולופז כבד מכדי לרדוף אחר שחקני כנף על הפרימטר. אבל איליאסובה? יאניס?! יאניס עושה דרופ היה הדבר הכי מפתיע שראיתי במשחק מול בוסטון. 

התוצאות כמובן בהתאם: מילווקי כרגע שניה בליגה בכמות ספיגת שלשות למשחק עם 12.7 (אטלנטה ראשונה עם 12.9), הסטיקס שברו מולם שיא מועדון בכמות שלשות, וגם הלילה פורטלנד קלעה מולם 17 שלשות במשחק.

ופה מגיע ה"כן אבל": הם כידוע מתחילת העונה הגנה טופ 3 בליגה. ובינתיים הפסידו רק פעמיים מתוך 10. הייתכן שבודנהולזר פיצח את השיטה? או שמא זה לא יחזיק יותר מדי זמן? רציתי לכתוב שעדיף היה אולי לעשות אפילו הדג' או בליצ', אבל אז נזכרתי שקיד עונה שעברה עשה איתם בליצים, וזה נגמר רע מאוד. השנה ההגנה שלהם טובה מאוד לאורך זמן.

C עבירות

אורן לוי כתב על זה השבוע בטור שלו אז אני אצמצם. השבוע שמעתי שמהליגה ישבו מול קלטות, וראו שלעומת שנות ה-90 יש הרבה יותר מקרים כיום של תפיסה ומשיכת חולצה ומכנסיים, ורוצים לצמצם את התופעה. אוקיי, סבבה. אבל העובדה ששופטים מתחילים לשרוק כמעט על הכל מרגיזה. יותר מהכל זה משפיע על ההגנות כרגע בליגה, כי לא מעט הגנות בליגה בנויות על אגרסיביות ולשחק על הגבול של כן לא עבירה, וברגע ששופטים לא רק ששורקים על הכל, אלא גם על מה שאולי, איפשהו מוציא את החשק, ואישית לי בינתיים זה הדבר שהכי מפריע בעונה הזאת.