המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ חוזר והפעם: ולאדי קוגן, מידן בורוכוב, שרית שוויד, אריק גנות ואורח מיוחד: אלון ארד AKA אוהד כורסה הצטרפו לחגיגה, לענות על השאלות הבוערות.
ג׳מאל מארי סיים את העונה, לדנבר יש מה למכור בפלייאוף בלעדיו?
ולאדי קוגן: מאחר ואני חושב שגם עם מארי התקרה של דנבר היתה גמר מערב (וגם זה עם הגרלה נוחה), אז בלעדיו אני מהמר שהם אפילו לא יעברו את הסיבוב הראשון. דנבר אמנם הביאה את ארון גורדון שהוא תוספת נפלאה, ושחקנים כמו בארטון ופורטר יכולים לקבל עוד דקות ולהגביר תפוקה, אבל בפלייאוף אתה צריך את הכוכבים וכאלה בדנבר יש רק 2. יוקיץ נותן עונת mvp (עכשיו בגלל הפציעה של מארי וההתדרדרות הצפויה בדירוג לא יקבל), אבל לבד הוא לא יכול לסחוב רחוק. בקיצור, פציעה מבאסת שמחרבת למועדון נהדר 2 עונות לפחות.
אריק גנות: יהיה להם קשה מאוד. הרבה ממה שהם עושים בהתקפה תלוי באיום הבלתי פוסק של מארי מבחוץ, גם כשהוא לא נוגע בכדור או מעורב בפיק אנד רול. המחליפים שלו דווקא קולעים לא רע מבחוץ, לפחות העונה, אבל לא קרובים אפילו ליכולת של מארי לייצר מכדרור ותלויים הרבה יותר ממנו במוסרים שיסדרו להם את הכדור בנקודה הנכונה.
המיקום של דנבר בטבלה לא מבשר טובות. כרגע הם במקום הרביעי, כאשר הלייקרס חמישיים ולקראת חזרה של דיוויס ולברון. מעליהם הקליפרס הלוהטים עם יתרון של שני משחקים, שכנראה יהיה קשה מאוד למחוק. התרחיש הסביר הוא מפגש עם הלייקרס בריאים בסיבוב הראשון, שאותו יתקשו לנצח.
מידן בורוכוב: המערב פתוח, דנבר תלוייה בהגרלה. כרגע היא צריכה להמנע ממשחק אפשרי מול הלייקרס בסיבוב הראשון. מארי אמנם הגארד המוביל של דנבר ויהיה קשה בלעדיו.
מייק מאלון מאמן מספיק טוב שיכול להכין את דנבר בצורה טובה להמשך. בשנה שעברה דנבר מחקה פעמיים פיגור של 3-1, השנה הם יהיו מסוגלים לשחזר גמר מערב אם ימנעו ממפגש מול הקבוצות של אל איי. פורטלנד ויוטה זה הגרלה סבירה ליוקיץ ושות׳.
בכל אופן דנבר צריכה לקוות שמארי יחזור לאחר פגרת האולסטאר בעונה הבאה. השאיפות שלהם צריכות להיות יותר משחזור גמר מערב.
שרית שוויד: יש לדנבר מה למכור בפלייאוף בלי מארי, אבל לא לאורך זמן. ההגעה של גורדון חיזקה את דנבר משמעותית ויחד איתו נוצרה חמישיה נהדרת שיכלה להסתכל ללוס אנג'לסיות וליוטה בלבן של העיניים, אבל הספסל שלה נשאר דליל. קאמפזו ומונטה מוריס שחקנים משלימים טובים, אבל הם לא יכולים לחפות על החיסרון של מארי. גם פורטר ג'וניור, שאמנם מגיע לפלייאוף הנוכחי בשל יותר וטוב יותר מעונה שעברה, לא יכול עדיין לשמש ככינור שני ליוקיץ במקום מארי. ובפלייאוף, כשההגנות יתהדקו ויתמקדו בעיקר ביוקיץ', לדנבר יחסר אותו גאנר חסר מצפון, שיתפור נקודות בלי למצמץ.
אלון ארד: כן. היא אמנם כבר לא תהיה בין הפייבוריטיות לשרוד את הטבח במערב, אבל גם לא הייתי ממהר להמר נגדה בסיבוב הראשון. מארי משאיר חלל לדנבר ביכולת לייצר סל יש מאין. מייקל פורטר ג'וניור יצטרך להיכנס לחלל הזה ובמידה פחותה הרבה יותר גם גורדון. זה לא אידיאלי, זה אפילו די רע, אבל החיסרון של מארי בולט בעיקר כשיוקיץ' ופורטר על הספסל ואין מי שייצר נקודות. בפלייאוף הדקות האלה יצטמצמו לכדי מינימום. עדיין לא הייתי רוצה לקבל אותם בסיבוב הראשון.
ראסל ווסטברוק רחוק 12 טריפל דאבלים מאוסקר רוברטסון ובדרך לעונה רביעית של ממוצע TD. איזה מקום הוא בדירוג ה-PG ההיסטורי שלך?
אלון ארד: בלי סדר מסוים ורק כאלה מודרניים שראיתי לכל הפחות כמה משחקים מלאים שלהם (יעני בלי קוזי וכו'): מג'יק, סטוקטון, קיד, אייזאה, נאש, אייברסון, פייטון, סטף, כריס פול, דיים. זה מי שלפניו בוודאות אם לא שכחתי אף אחד. עכשיו מגיע תורו של ווסטברוק יחד עם קיירי ואולי גם טוני פרקר איתם בקבוצה (הוא פשוט כל כך שונה מהם מבחינת אופי המשחק ואופי ההתנהלות בתוך קבוצה שקשה לקבץ אותם יחד). אז ווסטברוק באזור הטופ-15 ההיסטורי. אינדיבידואל מרהיב, תרומה קבוצתית בעייתית.
ולאדי קוגן: מכיוון שאני אוהד ת'אנדר אני לא אובייקטיבי, ולראס תמיד תהיה פינה חמה בלב. אם להיות מקצועי נטו אני אגיד שהוא אפילו לא מגרד את הטופ רכזים בהיסטוריה: מג'יק, אייזיאה, סטוקטון, פול, נאש ועוד מקדימים אותו על פי כל מדד אובייקטיבי. לעומת זאת אנחנו חיים בעידן של מספרים, ואם אני צריך לנחש אני אגיד שראס יהיה ממוקם גבוה במדדים עתידיים בשל המספרים המופרכים שהוא מציג כבר מספר עונות, ולא מן הנמנע שאנשים שלא ממש ראו אותו משחק ימקמו אותו אוטומטית בטופ, שהרי שחקן שנותן טריפל דאבל ממוצע לעונה חייב להיות אחד הגדולים. סוג של ווילט צ'מברליין קטן מהאגדות לילידי שנות ה-2010 צפונה.
אריק גנות: ווסטברוק בבירור לא נמצא בליגה של הפויט גארדים הגדולים שהובילו קבוצות לאליפות, מה ששם אותו מתחת למג'יק, קרי, אוסקר ואייזיאה. בעיני הוא גם חצי רמה מתחת לגדולים שלא הצליחו להגיע לארץ המובטחת – סטוקטון, פול, ונאש.
אם שמים בצד שחקנים היסטוריים כמו פרייז'ר, קוזי או ארצי'בלד, שקשה להשוות אליהם בלי לראות אותם משחקים, אז הרמה הבאה היא הרמה שאליה ווסטברוק שייך. שחקנים כמו אייברסון, קיד ופייטון, שהובילו קבוצות לגמר, ולקחו אליפות אבל לא כשחקנים מובילים. בעיני קיד ופייטון עדיפים על ווסטברוק ואייברסון, שעשו לא מעט נזק ומעולם לא היו שומרים גדולים.
מידן בורוכוב: בדרך כלל כששופטים שחקנים לפי גדולה היסטורית לעונה הרגילה יש משקל לא מבוטל. להוציא סטף קארי לא היה רכז שהיה האלפא דוג של הקבוצה שלו ב 30 השנה האחרונות. ווסטבורק לא באותה שורה של מג’יק סטוקטון וקארי.ברמה האישית ווסטברוק הוא מכונה של מספרים ברמת הכדורסל הוא לא יזכר כאחד הגדולים. יחד עם דוראנט הם פספסו הזדמנות להיות צמד מהגדולים בכל הזמנים. מה שיזכרו מווסטברוק זה טריפל דאבלים הופעות מזעזעות בפלייאוף ואחד שעיכב את הקריירה של דני אבדיה.
שרית שוויד: אני לא אוהבת את סגנון המשחק של ראסל. ולא זה לא בגלל אבדיה, אף פעם לא אהבתי, ולכן מראש ווסטברוק לא ממוקם גבוה בדירוג הרכזים שלי. ווסטברוק, למרות מספר דו ספרתי בעמודת האסיסטים, לא חזק בקבלת החלטות, בעיקר ברגעי ההכרעה. חלק משמעותי בתפקיד הרכז לטעמי. כך שההישג שלו באמת מרשים ויוצא דופן. הישג שיכניס אותו להיכל התהילה, אבל הוא לא משנה את מיקומו של ראסל בדירוג שלי.
פול פירס השתולל קצת כשפרסם בחשבון האינסטרגם שלו לייב עם חשפניות. ESPN מיהרה לפטר את פירס, מוצדק או מוגזם?
שרית שוויד: לא מוגזם בכלל. ESPN שייכת לדיסני ומה קופץ לראש כשחושבים על דיסני? מיקי מאוס, נסיכות, אגדות ילדים ותמימות. סרטון כמו שפירס העלה לגמרי סותר את הערכים והתדמית שדיסני משדרת לצרכנים שלה, שהם בעיקר ילדים. הפגיעה התדמיתית תוביל לפגיעה כלכלית וזה משהו שלא דיסני ולא ESPN רוצים שיקרה.
אלון ארד: וואלה מוגזם. לא קול מצידו? לגמרי. דבילי? לגמרי. מיותר? לגמרי. אבל כל עוד לא מדובר במשהו חוזר, פשע רציני או איזשהו עוול יוצא דופן, רצוי בעיניי להפריד בין חייו הפרטיים של אדם לבין חייו המקצועיים. זו צדקנות אמריקאית קלאסית ומעולם לא אהבתי שחוצים את הקו הדק הזה בין צדק לצדקנות. אפשר היה להסתפק בהתנצלות וקנס/השעיה.
ולאדי קוגן: את האמת שאני עצוב על הסיפור הזה, שהרי פול פירס היה אמור להיות מפוטר בשל העובדה שהוא פשוט גרוע מאוד בעבודה שלו. אמנם היה שחקן גדול, אבל כפרשן היה פשוט גרוע. לא מביא שום תובנה, יגיד רק דברים בנאליים שכל הדיוט רואה, בקיצור מיותר מלכתחילה. ועוד מילה לסיום: אם כבר החלטת לפתור אותנו מעונשך, לא יכולת להזמין את פרקינס שיבוא איתך וככה נהרוג 2 ציפורים במכה?
אריק גנות: לשאלה הזו יש פן מוסרי ופן מסחרי. בפן המסחרי – מן הסתם אם הצופים של ESPN יכעסו על הרשת אם היא תשאיר את פירס אז נכון לפטר אותו, אבל קשה לשפוט את מעמדה של ישראלי.
אם שואלים את השאלה המוסרית, אז לפחות לדעתי פיטורין הן תגובה מוגזמת. רשת טלוויזיה לא צריכה להיות מחלק מוסר. אם פירס עבר על החוק – שהמשטרה תטפל. אם לא – אז אני אפילו מצפה משחקני NBA לשעבר לא להיות ילדים טובים מדי.
מידן בורוכוב: מוצדק לחלוטין. מה לעזאזל עבר בראש החלול של פול פירס? ההתנהגות שלו הייתה חסרת אחריות, בוטה ולא מוסיפה לו כבוד. מי שמעלה לאינסטגרם לייב כשהוא מסטול עם חשפנית שעושה טוורקינג על הרצפה, מן הראוי שיסיים על רצפת חדר העריכה. קשה לי לראות אותו חוזר לעבוד עם רייצ׳ל ניקולס.
באופן כללי השימוש ברשתות החברתיות צריך להיות רגוע יותר לשחקנים ולפרשנים, אני מקווה ששחקנים ידאגו לשמור את החוויות שלהם עם עצמם.
פירס יהיה מובטל לשנים רבות ובצדק.
קיובן טוען שהפליי-אין זאת טעות איומה, האמנם?
מידן בורוכוב: יש יותר מידיי ביקורת על הפלייאין לאחרונה ולא בצדק בכלל. בזכות הפלייאין פחות קבוצות סיימו את העונה באפריל. זה נותן סיכוי לקבוצות במקום ה 11/12 להמשיך לשחק ומקטין את כמות הקבוצות שעושות טנקניג.
הפלייאין זה פורמט שהליגה צריכה לאמץ. אמנם לא סביר שקבוצה מהמקום ה 10 תפתיע מדורגת בכירה בסידרה אבל זה נותן סיכוי לטעום פלייאוף ליותר קבוצות.
שרית שוויד: טורניר הפליי אין אולי לא מושלם, אבל הוא לא טעות איומה. כשמסתכלים על עלות מול תועלת טורניר הפליי אין היה פתרון לא רע לתקופה של חוסר ודאות. אני מבינה את מה שקיובן וגם לוקה אומרים. קבוצות נלחמות כל העונה כדי לשפר עמדות בפלייאוף ובסוף, הן עלולות למצוא את עצמן מחוץ לפלייאוף בגלל הפסד או שניים בטורניר הפליי אין. מצד שני, טורניר הפליי אין צמצם את מס' הקבוצות שעושות טאנקינג ונתן לקבוצות שנמצאות במקום 9-10 סיבה להמשיך להילחם, וכך האוהדים מקבלים משחקים איכותיים יותר והליגה מרוויחה כסף ומשמרת ספונסרים.
אלון ארד: וואו, בעלים של קבוצה שהפליי-אין לרעתה השנה טוען שזו טעות איומה. אני בשוק. הפליי-אין הוא רעיון נחמד שגם מוסיף עניין לקבוצות שלרוב בשלב הזה הן כבר חור שחור של שיעמום וגם משמש עוד נדבך במאמץ למניעת טנקינג. הוא רעיון מצוין בעיניי. התיקון שאני הייתי עושה זה להוציא את הקבוצה שבמקום השביעי מהסיפור. פליי-אין לדעתי צריך להיות משחק בין המקום עשירי לתשיעי על הזכות לשחק מול הקבוצה שבמקום השמיני על הזכות לעוף בסיבוב הראשון.
ולאדי קוגן: לחלוטין לא, אבל אני מניח שקיובן מדבר מפוזיציה. דאלאס כל העונה מצליחה להישאר עם הראש מעל המים, אבל לא מצליחה להגיע לאזור הרגוע. אני משער שאם הם היו מקום 4 קיובן לא היה אומר מילה. רעיון הפליי אין הוא רעיון ענק שנותן מוטיבציה לעוד קבוצות להילחם על מקום בפלייאוף ומכניס קצת פלפל לכל העסק ועל כן הוא רעיון מבורך. בעונה כזו עמוסה בהחלט יכול להיות מחיר לעוד 2-3 משחקים שקבוצות יקבלו רק כדי להיכנס, אבל זה מחיר נמוך לשלם כדי לייצר עוד עניין.
אריק גנות: לא, אבל קל להבין למה מהעמדה של המאבס זה נראה ככה. הפליי אין מוסיף עניין לליגה, כאשר כל הקבוצות שיש להן סיכוי להגיע למקום עשירי נלחמות עד הסוף במקום לעשות טנקינג. אם נשפוט לפי העונה שעברה, משחקי הפליי אין עצמם יהיו מצוינים. וברור שעם השנים תגיע הסינדרלה שתסיים עשירית אבל תדיח קונטנדרית בדרך לריצת פלייאוף בלתי נשכחת, או הקבוצה שהיתה פצועה כל העונה וטוב שהגיעה לפלייאוף.
אבל מבחינת המאבס כל זה לא מעניין. הם במקום השביעי, עבדו עליו קשה כל העונה, ויכולים לעוף מהפלייאוף בגלל שני משחקים לא טובים. ועם סנטר פציע כמו פורזינגיס, זו אפשרות לא זניחה.
הבולס לא מתרוממת מאז הטריייד על ווצ'ביץ׳, מה לא עובד בבולס? והאם זה ישתפר לטובה בעתיד הקרוב/רחוק?
אריק גנות: ווצ'ביץ' שיחק בבולס אחד עשר משחקים עד עכשיו, והמאזן של הבולס במשחקים האלה הוא 3-8. האם ניתן להסיק מסקנות מהמאזן הזה? לא בהכרח. מבין שמונת ההפסדים, חמישה היו לקבוצות מהמערב עם מאזן חיובי או נייטרלי, ואחד לאטלנטה הלוהטת.
מצד שני, ברור שלפחות כרגע אין פה הצלחה גדולה. יכול להיות שזה עניין של זמן – שינויים עד כדי כך גדולים יכולים לקחת זמן עד שמתפתחת כימיה, ולראיה יוטה של העונה מול זו של העונה שעברה. מצד שני, שחקן הגנה בינוני מינוס כמו ווצ'ביץ' עלול להיות התאמה רעה לצד לאווין, וויט, מרקנן וסטורנסקי שלאו דווקא ידועים בהגנה שלהם. צריך עוד זמן כדי לומר.
מידן בורוכוב: זאק לאבין בחוץ לשבועיים בגלל פרוטקול קורונה. זה יהיה מעניין לראות איך הקבוצה תסתדר בלעדיו. הבולס לא מצליחה לשמור על יציבות ולמרות שווצ'ביץ' מספק את הסחורה. לאחר הטרייד דד ליין נראה היה ששיקגו תנסוק וזה לא קרה. בילי דונבן מאמן מספיק ותיק בשביל להוציא את הקבוצה לדרך חיובית יותר.
החלק החיובי בפספוס של הפלייאין הוא דרפט מאוד עמוק שעשוי להוסיף עוד שחקן צעיר לקבוצה צעירה וחסרת נסיון.
שרית שוויד: הרעיון מאחורי הבאתו של ווצ' היתה להביא עוד ספק נקודות ולהוריד עומס מלאבין. רק שההגעה של ווצ' גרמה להתקפה של הבולס להיות איטית יותר, שכן ווצ' הוא לא סנטר נייד. התפוקה של לאבין (שגם סחב פציעה בקרסול), מארקנן (שלא היה מרוצה מהירידה לספסל) ו-וויט (שלא הצליח יותר מידי העונה גם ככה) ירדה.
חוסר הניידות של ווצ' פגעה בבולס גם הגנתית, כיוון שהוא לא יכול לצאת לקלעים או לשמור על גארדים. כדי לשפר את הקבוצה ולהגיע לעונה הבאה טובים יותר המשימה של הבולס תהיה להחתים שחקן כנף 3 אנדי די טוב שיחבר בין כל החלקים.
אלון ארד: אממ… מה שלא עובד זה ש"ייאי יש לנו שני אולסטארים!" זה לא באמת נחשב אם יש לך את שני האולסטארים הכי מעפנים.
אין לי באמת תשובות ברמת המיקרו למה זה לא עובד ספציפית, ההתקפה נראית בסדר בסך הכל. ההגנה מקרטעת יותר מהרגיל אבל אני מייחס את זה לחבלי לידה ומאמין שזה יכול לעבוד בסדר גמור אם השאיפה היא להיות באמצע הטבלה במזרח. אני מקווה שאף אחד לא שואף ליותר מזה.
ולאדי קוגן: מה שלא עובד בבולס הוא מה שלא עובד בכל קבוצה נכשלת: חסרה הנהגה. כדי להגיע לרמות הגבוהות אתה צריך לדעת לזהות את השחקנים שיסחבו אותך מעלה, וכנראה האנשים בבולס לא יודעים לעשות זאת. דוגמה מובהקת היא זאק לאבין – שחקן מצוין וסקורר מחונן, אבל הדבר האחרון שאפשר להגיד עליו זה שהוא מנהיג. 30 נקודות לערב הוא יתן, אבל צריך אנשים יותר רציניים שידעו לסחוב אותך. ווצ'ביץ' הוא פחות או יותר מאותו זן: שחקן טוב, לא מנהיג. עד ששיקגו לא תיסגר על עצמה ותביא איזה מנהיג סטייל ג'ימי באטלר, דשא לא יצמח בשיקגו.
