Sample Page

עדכונים 21.2.19

עדכונים ומשחקים!
 
 
 
דני פרי המנג'ר הזמני של הפליקנס ניגש למטרה ראשונה: לנסות לגרום לליגה לאפשר השבתה של אנת'וני דייוויס.
 
אלווין ג'נטרי הודיע שדייוויס צפוי לשחק מחר.
 
לברון אמר לעיתונאים שהוא "הפעיל מצב פלייאוף."
 
מילווקי מעוניינת בג'יי אר סמית' במידה וזה יקבל שיחרור מהקאבס. (מה שלא סביר שיקרה)
 
דמרכוס קאזינס כבר לא בהגבלת דקות.
 
סטף קרי: "אני בהחלט מרגיש שאני טוב יותר משהייתי לפני 3 שנים."
 
ברט בראון אומר שהוא אינו צופה שזאיר סמית' ישחק העונה.
 
פרנק קמינסקי סיפר שהוא מתוסכל מכך ששיחות הבייאאוט מתעכבות.
 
הלילה אצל בוסטון: הייוורד בחוץ, אר ג'יי האנטר במקומו בהופעת בכורה.
 
 
 
 
דונובן מיטצ'ל צייץ בעקבות הפציעה של זאיון את הטענה שצריך לשלם לשחקני מכללות. לוקה ענה לו "שילכו לשחק באירופה."
 
קרלוס בוזר אגב צייץ החלמה מהירה לזאיון… הפארק הלאומי. רשות הפארקים ענתה לו.

 
 
ג'ימי פאלון נתן לסטף קארי משימה לסופ"ש האולסטאר: לדחוף לריאיונות משפטים מצחיקים. הוא הצליח יפה.

 
משחקים:
 
02:00 קליבלנד מארחים את הסאנס.
 
02:00 ההיט בפילדלפיה.
 
02:30 הבלייזרס בברוקלין. הנטס מפתיעים ונראים טוב, איך יראו מול קבוצה מאוד טובה? שידור בספורט 5
 
03:00 הסלטיקס במילווקי. מפגש צמרת במזרח. מצד אחד הסלטיקס מתקשים בחוץ, מצד שני יש התאמות במאצ' אפ מול מילווקי. הבאקס מבחינתם באים להראות מי הקבוצה הטובה במזרח.
 
05:30 גולדן סטייט מארחת את הקינגס. שידור בספורט 5 פלוס
 
05:30 הרוקטס בל.א מול הלייקרס. מפגש ראשון מאז משחק ההשעייה (במפגש הקודם פול ורונדו נעדרו) והיריקה שהייתה או לא. בצד של הכדורסל הלייקרס צריכים להתאפס לפני שהיעדרות מהפלייאוף הופכת למשהו ממשי. שידור בספורט 5 לייב
 
 
 לפוסט זה מצורף: דירוג! 25 השחקנים הטובים עד כה בעונה
 
קרא עוד

הדברים שמטריפים אותי ב-NBA

מי שקורא את הכותרת בטח חושב לעצמו שהכתבה הזו הולכת לעסוק ברדיפות אחרי שיאים וסטטיסטיקות, או כתבה על היהירות של גולדן סטייט או סתם כתבה על ג'יימס הארדן, אבל אלו לא סוג האלמנטים עליהם אני רוצה לדבר כאן.
אין כמו שבוע בלי משחקי NBA, בשביל לגרום לי לחשוב על הדברים שהכי משגעים אותי בליגה. אני מדבר על הדברים שמסביב למשחק, שלא בהכרח קשורים ישירות למה שמתרחש על הפרקט, אבל אלו דברים שעלולים להשפיע על תוצאות משחקים, מיקומים בפלייאוף ולפעמים להשפיע על העונה כולה. 
אבל מה זה בכלל "דברים"? קשה להגדיר "דברים", לכל אחד יש את ה"דברים" שלו. זה סובייקטיבי. לכן לא ניסיתי אפילו להגדיר את הקריטריונים באופן מדוייק, אבל אתם כבר תבינו. מוזמנים להוסיף את "הדברים" שלכם בתגובות.

אז להלן, חמשת הדברים שמשגעים אותי ב-NBA:

1. העומס סביב קווי המגרש (ובעיקר הצלמים שנמצאים כ"כ קרוב לקווים) – 

כמה פעמים כבר ראינו במשחק NBA רגעים כאלה וחשבנו לעצמנו "אוווו…איזה חמוד".

אבל מה עם במקום לסיים בחיוך ודאגה לצלמת, דונצ'יץ' דורך עליה, נוקע את הקרסול ומפסיד חצי עונה?
סיפורים כאלה הם כמובן לא דימיוניים. אחד האירועים הזכורים ביותר קרו בסדרת הגמר(!) בין קליבלנד לגולדן סטייט ב-2015. במשחק מס' 4 בגמר, בוגוט ביצע עבירה חזקה על לברון, לברון איבד שיווי משקל ונכנס עם הראש במצלמה של צלם שישב על הקווים. לברון "זכה" בחתך על הראש, קיבל טיפול וחזר לשחק, אבל האירוע יכל להסתיים בצורה הרבה יותר גרועה.

ברור שאין ספורט בלי סיקור, וככל שהסיקור קרוב יותר כך הוא יותר טוב, אבל עדיין נשגב מבינתי, איך שחקנים של מליוני דולרים נמצאים בסכנה כ"כ מוחשית של פציעה מדי משחק ומשחק, והדבר מתקבל בקלות ראש על ידי קברניטי הליגה.

2. פסקי הזמן שמצילים איבוד כדור –  

דמיינו סיטואציה: חוזרים מטיים אאוט, רגע מכריע של משחק, הקבוצה במינוס 2 נקודות, 19 שניות לסיום כשהכדור בידי היריבה. השחקן היריב מקבל את הכדור, מצפה שתגיע עבירה שתשלח אותו לקו, אך במקום זאת מגיעה מלכודת מתוחכמת בפינת המגרש שעוד רגע תגרום לו לאיבוד כדור קריטי.
תארו לכם עוד, שבמקום לאבד את הפוזשיין הזה, כל מה שהשחקן צריך לעשות הוא לסמן טיים אאוט ולקבל שוב את הכדור בצורה נוחה (אה, וגם לא להיות כריס וובר ולדעת שאכן יש לו טיים אאוט נוסף).
עכשיו תתארו לכם, שסיטואציה כזו קוראת במשחקים ב-NBA כל יומיים.
או משוגע יותר, סיטואציה כזו בגמר ה-NBA:

אני באמת לא מצליח להבין, איך זה יתכן שתהיה הטייה כזו של הסיטואציה על ידי אלמנט שלא קשור למה שקורה על המגרש באותו רגע. ברור שהאופן שבו הליגה מאפשרת לקחת טיים אאוט גם על ידי שחקן על המגרש מוסיפה עניין למשחק, אבל לדעתי צריך למצוא שיטה בה שחקן לא יוכל לקרוא לטיים אאוט אם שחקן של הקבוצה היריבה נמצא צמוד אליו ברגעים מכריעים של המשחק.

3. השינוי באורך פסקי הזמן לפי הסיטואציה במשחק –

עובדה 1: לאחר השינוי שעשו בפסקי הזמן השנה אין יותר פסק זמן ארוך או קצר. כולם אמורים לערוך 75 שניות.
עובדה 2: פסקי הזמן בשלושת הרבעים הראשונים במשחק NBA עורכים כ-3 דקות בעוד ברבע האחרון הם עורכים כ-75 שניות.
פסק זמן הוא חלק קריטי שמשפיע על המשחק, אם ביכולת של המאמן לתת הוראות או לתת מנוחה חשובה לכוכבים. כמו כן, הוא אלמנט מאד מדיד, בכמות ובזמן. לכן זה בלתי מתקבל על הדעת שאלמנט כ"כ חשוב ומדיד לא יהיה אחיד לאורך המשחק. בליגה החליטו שכל עוד המשחק לא ברגעיו "הקריטיים" הם יכולים לעגל פינות.
אבל מה, לאורך פסקי הזמן אפשר לשדר פרסומות ופרסומות מכניסות עוד כסף, אז למה לא?

4. 82 משחקים בעונה – 

לכולם ברור שזה מוריד מאיכות העונה, גורם לפציעות חמורות שמשפיעות על הפלייאוף, פוגע באוהדים שמשלמים עבור משחק ואז רואים את הכוכבים נחים.
וכמה אפשר להתרגש ממשחק עונה בין טורונטו למילווקי, כשמחרתיים בא עוד אחד כזה?
רק בדבר אחד זה לא פוגע – בהכנסות. ולכן, כמו בסעיף 3, אנחנו ממשיכים לראות יותר מדי משחקים שמורידים את היחודיות של כל אחד מהם.

5. ג'יימס הארדן –

טוב, כי חייבים.

תגיות:
קרא עוד

נדודי שינה – דה ריל MVP

הפוגת האולסטאר היא זמן נהדר לחלק פרסים, ומי שחושב שאני אוותר על הכנסת השנקל שלי לדיון פשוט לא מכיר אותי. למרות שאני בטוח שיחד עם אורי נכנס לעובי הקורה גם בפודקאסט (הצטרפו למהפכה), הייתי רוצה לשים את הדברים גם בכתב. נתחיל בתואר ה-MVP. לפני שנגיע אל המתמודדים, שווה לומר מילה על המירוץ עצמו, שמתחיל לתפוס תאוצה.

בדרך כלל המירוץ מתעצב לקראת התקופה הזו, והנרטיבים משתרשים היטב כדי לחלק את העולם לטובים ורעים, איתנו ונגדנו, ווסטברוק והארדן. אתה לא בוחר מועמד, אלא עמדה. אתה בוחר מפלגה, דרך חיים וסולם ערכים. זה בולשיט ואני שונא את זה. נתחיל בזה שאין קריטריונים ברורים למה שהתואר אמור לסמל בכלל. אני לא נכנס לזה כי אני רוצה לשמור את הטרחנות שלי לנושאים שמעניינים אותי. אבל בואו נסכים בשתיקה שלא כולנו מייחסים לתואר את אותה משמעות. לי זה לא כל כך משנה. יש גם משהו כיף בבחירה האמוציונאלית הזו כל השנה, אבל זה רק הופך את השיחה הפילוסופית ברזי הכדורסל ליותר דבילית בעיני.

אני אומר את כל זה כי השנה דווקא קיבלנו שחור מול לבן קלאסי, ואפילו לא היינו צריכים להתאמץ יותר מדי כדי לדחוס את השחקנים לתוך הפרדיגמות השגויות והשטחיות שלנו. ההבדלים בין מה שג'יימס הארדן עושה לעומת יאניס אנטטקומפו כל כך קלים לזיהוי, כל כך בשלים לשיחה, שאין איך להימנע מלקיים אותה. פול ג'ורג' עושה את דרכו בסערה לעברם, ומוסיף את עצמו למיקס של שחקנים שאשכרה יכולים לזכות בפרס. מה שמזכיר לי, בכל פעם שאומרים על מישהו שהוא "בשיחה על התואר" זה אומר שהוא לא בשיחה. לא באמת בכל אופן. זה כמו להגיד על משהו שהוא מצחיק במקום לצחוק. שימו לב שאף אחד לא אומר על שלושת המועמדים המרכזיים שהם בשיחה על התואר, כי זה מובן מאליו – יש שיחה על התואר, והם נמצאים בה. ניקולה יוקיץ' הוא אל במסווה של שחקן כדורסל במסווה של טכנאי מזגנים בגיל העמידה, אבל הוא לא הולך להיות MVP העונה. סורי. אז יש שלושה מועמדים ריאליים, נתמקד בהם. להלן הדירוג שלי נכון לעכשיו. בהתאם לקוד האתי שעל פיו פועל הטור ועבדכם הנאמן (שהוא לא עבד, לא נאמן, ולא אמור לדבר בגוף שלישי, אז אני לא מבין מה הקטע עם הביטוי הזה בכלל) – נשמרת לי הזכות לשנות את דעתי בעתיד, או סתם לטעות.

יאניס אנטטקומפו

53 משחקים – 27.2 נקודות, 12.7 ריבאונדים ו-6.0 אסיסטים למשחק ב-33.2 דקות משחק.

ניסיתי להסביר מה אני חושב על מה שיאניס עושה כאן, בטור ישן של נדודי שינה. היווני הוא המפתח לשיטה של מייק בודנהולזר, והיא עובדת כמו שעון שוויצרי במפעל גרמני. הקייס של יאניס די סטנדרטי – השחקן הכי טוב בקבוצה הכי טובה (מבחינת מאזן, הווריורס עדיין ישנים). אבל מה שהוא עושה הוא הכל חוץ מסטנדרטי. בליגה שהולכת ונמתחת החוצה לקשת השלוש, אנטטוקומפו חולש על אזור הצבע כמו קולוניאליסט במאה ה-19.

המספרים של ממוצע הנקודות בצבע, של היעילות, של הדאנקים שלא באים מאסיסט (אני מת על זה שיש סטטיסטיקה לזה, אגב) – מדהימים, ואין לי כח לחפור את כולם. זה כאילו נתנו לשאקיל יכולות של גארד לייצר מכדרור והקיפו אותו בקלעים. הוא עושה דברים שאף אחד לא עשה לפניו מבחינת הצורה שבה הוא משיג את הנקודות שלו. באמת. עזבו הכל וטוסו למילווקי. הוא קולע כמעט 10 נקודות פחות מהארדן, אבל הוא משלים את הפער בצד השני, ובכלל, בשאר האספקטים של המשחק. לאחרונה יאניס התחיל לקלוע יותר מהשלשות שהוא לוקח, אבל זה באמת הדובדבן שבקצפת. בסך הכל מדובר בעדות נוספת למוסר העבודה הפנאטי שלו. זה לא שמישהו עצר אותו קודם כשהוא ניסה לחדור, או שיש קבוצה שתנסה למנוע ממנה את השלשה הבאה.

בהגנה, היווני מנצל את האתלטיות העל-אנושית שלו להיות במוקד של כל פעולה, עם מוטת ידיים שתלחיץ כל שחקן שהכדור מתגלגל אליו. אנחנו מדברים הרבה על אתלטיות, אבל משהו שנהיה קל כבר לשכוח, זה שמדובר באמצעי, ולא ביתרון בפני עצמו. זה לא מספיק להיות אתלטי – צריך להיות מוכן להשתמש בסופר-פאוור הזה, ולדעת גם איך. יאניס הוא האידאה של שימוש בכלים הפיזיים לצרכי ניצחונות במשחקי כדורסל.

ואחרי עונות עמוסות בדקות משחק, השנה יאניס עושה את כל זה ב-33.2 דקות לערב. מי שמנרמל את המספרים שלו ל-36 דקות מסתכן בשבץ. קואץ' באד יודע שהכוכב שלו נותן 100 אחוז מעצמו בכל פוזשן, אז הוא דואג לתת לו לנוח כמה שאפשר. הבאקס כל כך טובים, ש"זמן דה גארבאג'" לא חסר. יסלחו לי הזקן והאדון פלייאוף פי – יאניס הוא ה-MVP שלי עד להודעה חדשה.

ג'יימס הארדן

56 משחקים – 36.6 נקודות, 6.7 ריבאונדים ו-7.7 אסיסטים למשחק ב-37.4 דקות משחק.

בניגוד לצמד השחקנים שמעליו ומתחתיו, הארדן לא מפגין את הדומיננטיות שלו כשהכדור אצל היריבה. ככה זה. יש שחקנים שמסתכלים על פוזשן הגנתי בתור הזדמנות להשפיע על המשחק, ויש כאלה שמחפשים איך לגנוב קצת אוויר לקראת הפעם הבאה שהכדור יגיע אליהם. הארדן הוא מהסוג השני. 88 אחוזים מהנקודות של הזקן מגיעות בלי אסיסטים. מעבר לזה שהנתון הזה מרמז כמה כיף לראות משחקים של יוסטון העונה (לא כל כך כיף), הוא גם פסיכי לגמרי. הארדן הוא השחקן היחיד בליגה שלו אני מרשה להשתמש במושג "נטל התקפי", הידוע לשמצה (לפחות אצלי). אבל לא נראה שהוא סובל במיוחד.

הארדן משיג את הנקודות שלו בצורות ידועות מראש. כמו מישהו שגילה צ'יט-קוד בפלייסטיישן, אז הוא לוחץ על אותה קומבינציה של כפתורים שוב ושוב, לא מפסיד לעולם, וזה כבר מזמן לא כיף לאף-אחד. אבל זה לא רק סחיטת העבירות שהוא מביא לרמה של אמנות, זו גם האכזריות שבה הוא מנצל את העובדה שהוא אילף את המגנים שלו לא לגעת בו בלי שום קשר לנסיבות. הארדן למעשה אילף את השופטים, וכשסיים איתם עבר לשומרים שלו. בפודקאסט הנהדר של בן גוליבר ("אופן פלור" עם אנדרו שארפ), הוא תיאר נהדר את התסכול שחש מגן ברגע שנשרקת לחובתו עבירה – הארדן מזיז את הגוף של המגן שלו, יותר טוב ממה שהמגן מזיז את הגוף של עצמו. זה בלתי נתפס. לתוך היעילות הברוטלית הזו תוסיפו את העובדה שהארדן הוא גם אחד המוסרים הכי טובים בליגה. וקיבלתם מנוע התקפי של פעם בדור. אבל הוא לא רק המנוע. הוא גם הרדיאטור, הווינקרים, הדשבורד, הבגאז', הכסאות והחגורות. מי שמזלזל במה שהארדן עושה לא באמת ניסה להבין את זה. או בגלל הפסקה הבאה.

איך כל זה יחזיק מעמד בפלייאוף? זה לא. גם הארדן כבר הודה בזה. קבוצות שמתכוננות לעצור את יוסטון, יאלצו את הצוות המסייע לקלוע זריקות פנויות על פני הזריקות הלא פנויות שהארדן קולע כל העונה. והסגל של יוסטון מדיר שינה מעיניהם של דריל מורי ומייק ד'אנתוני. כריס פול נראה כמו הולוגמרה חצי שקופה של עצמו. לאן נעלם הפינצ'ר הממולח שהפך כל חצי מטר פנוי למטר וחצי, כל חילוף לסל אוטומטי, וכל חדירה לשלשה מהפינה?

אבל זה לא רלוונטי. זה לא פרס שמנסה לחזות הצלחה בפוסט-סיזן. מה שהארדן עושה השנה הוא חסר תקדים, בין אם זה כיף לראות את זה ובין אם לא. וחשוב גם לא להתבלבל בין "לא כיף לי לראות את זה" לבין "כל אחד יכול לעשות את זה". אם יהיה שחקן שיקלע מאה נקודות בפחות מ-40 אחוזים מהשדה זה יהיה גועל נפש, זה עדיין יהיה משהו מיוחד במינו. והם מנצחים ככה בינתיים. אני לא חושב שזה יוכל להמשך לאורך זמן, אבל גם זו לא שאלה שהתואר הזה מנסה לענות עליה. סחטיין.

אני עדיין מעדיף את העונה של יאניס, בגלל שאנטטקומפו עושה את הנזק שלו בשני צדי המגרש, בגלל היעילות ובגלל ההצלחה הקבוצתית. אבל זה הכי צמוד שזה יכול להיות.

פול ג'ורג'

54 משחקים – 28.7 נקודות, 8.0 ריבאונדים ו-4.1 אסיסטים למשחק ב-36.3 דקות משחק.

נתחיל בהתנצלות חגיגית. לפני כמה פרקים בפוד הייתי ספקן למדי לגבי ההתפוצצויות ההתקפיות שלו. הזכרתי שיש לו נטייה להתחמם לתקופות של כמה שבועות ולהתקרר אחריהם. אלא שהתברר, להפתעתי הרבה, שהתקופה שדיברתי עליה, מדהימה ככל שהייתה, הייתה למעשה התקופה הקרה! מאז ג'ורג' עשה עוד קפיצה אדירה קדימה, והמספרים שלו מתחילת דצמבר עד פגרת האולסטאר מקפיצים אותו בשרשרת המזון לאזור הטופ 10, או אפילו הטופ 5 בליגה מבחינת תפוקה והשפעה.

בדומה ליאניס, גם ג'ורג' נלחם במקביל על תואר שחקן ההגנה. הייתי אומר שהוא נמצא לפני יאניס בשיחות האלה, אבל עדיין הרחק מאחוריו ומאחורי הארדן בצד השני של המגרש. זאת מפני שג'ורג' מייצר בעיקר לעצמו, וההתקפה לא סובבת סביב כישוריו בדומה לשניים האחרים. זה התפקיד של ראסל ווסטברוק בת'אנדר, והוא גם דואג לפטם את ג'ורג' בעזרת כל האש שהוא מושך אליו. הרכז חווה עונה משונה בעליל – עם אחוזי קליעה צורמים, לצד השפעה פנומנלית בשאר התחומים, בדרך לעונה שלישית ברציפות עם ממוצע טריפל דאבל. העובדה שג'ורג' פורח לידו היא עדות למחויבות של ווסטברוק לניצחונות ולא רק למספרים אישיים. זה לא שאני מעניש את ג'ורג' על זה, אני פשוט לא נותן לו קרדיט שהאחרים בפירוש הרוויחו. וזו עוד הזדמנות להתלונן על ביטוי נדוש ומטעה בשיחות על התואר – "אתה מעניש את שחקן X על זה שיש לו שחקנים טובים לידו" – יש פה רטוריקה זולה ואפילו אינפנטילית. אם ג'ורג', לצורך העניין, צריך לעשות פחות, אז הוא עושה פחות. אין פה הענשה, הוא פשוט לא מקבל את הנקודות שאחרים כן מקבלים, על משהו שהם עושים והוא לא. מי שמשתמש בביטוי הזה הוא דמגוג ותזהרו ממנו.

השיפור במשחק של ג'ורג' תפס את כולנו לא מוכנים. בלי קשר לחזרה המדהימה שלו מהפציעה האיומה – שחקנים ברמתו לא עושים כזו קפיצת מדרגה בשלב הזה של הקריירה שלהם. הכישרון של ג'ורג' מעולם לא הוטל בספק, פשוט חשבנו שהוא כבר נמצא בפסגה (הדי מרשימה) שלו. טעינו. רצף המשחקים האחרון שלו מדהים, והוא מדביק את הפער לשני מתמודדים שטסים על טורבו בעצמם – לא עניין של מה בכך. הוא זורק שלשות בדרגות קושי, ווליום, ואחוזי הצלחה של סטף קרי, בזמן שבהגנה הוא משחק כמו תמנון על אקסטות. לא רואים דברים כאלה פשוט.

שגיא דיבר על הבחירה של ג'ורג' בקיץ, שתפסה את כולנו לא מוכנים, ואת כל מה שהוא עושה העונה. הפער בנט-רייטינג של הת'אנדר איתו על המגרש לעומת הדקות שלא, הוא הכי גבוה בליגה (22 נקודות למאה פוזשנים לפי זאק לואו!), ואם מישהו חושב שהוא ה-MVP, אני לא יכול לכעוס עליו. זה לא אומר שאני מסכים, אבל את זה כבר ביססנו. ובכלל, כל הזדמנות שיש לנו להתגושש בתגובות – אני מבסוט.

*כל הנתונים נכונים עד לפגרת האולסטאר. והנה הפרק האחרון של הפודקאסט:

תגיות: , ,
קרא עוד

עדכונים 20.2.19

עדכונים ומתכוננים!
 
 
 
קלינט קאפלה עשוי לחזור לשחק בחמישי.
 
פורקאן קורקמאז מפילדלפיה בחוץ עד להודעה חדשה בשל קרע במיניסקוס.
 
ג'ואל אמביד בחוץ לשבוע בשל כאבים בברך.
 
הראפטורס מחתימים את ג'ודי מיקס ל-10 ימים.
 
שמועה לפיה ג'ימי באטלר זו האופציה הכי ריאלית, וכנראה היחידה של הלייקרס בקיץ.
 
קלאצ' ספורט שוב מפעילה לחץ? שאמס מדווח שדייוויס לא יחתום הארכה בבוסטון.
 
לברון ג'יימס אישר שצילומי 'ספייס ג'אם 2' יחלו הקיץ.
 
 
 
 
 
 
אין משחקים אבל זה לא אומר שלא יהיה לכם במה לצפות
 
לפני כמה ימים פרסמנו את הדוקו 'מחפשים את יאניס'.

 
יש גם את הסרטון הזה בו גארנט מראיין את דוויין ווייד

 
ואייזיאה תומאס יושב לראיין את קארים עבדול ג'אבר

 
 
וכמובן לא צפייה אבל אחלה האזנה: הפודקאסט שלנו מהיום למי שפספס
 
 
 
לפוסט זה מצורף: קלאצ'. 10 קלעי הקלאצ' הטובים העונה.
 
קרא עוד

בורסת הפאנטזי

תקופת פוסט הטרייד דד-ליין וסופ"ש האולסטאר היא תקופה שבה רוב ליגות הפאנטזי מקבלות תמונת מצב סופית של מיקום הקבוצות בליגה. בשלב זה, קבוצות שפתחו את העונה חזק כמעט בוודאות הבטיחו מקום בפלייאוף, וקבוצות שסבלו מדראפט חלש/פציעות/חוסר תפקוד נלחמות על כבודן או על מקומן בליגה. שינויי מיקום דרסטיים כנראה שלא יקרו כבר בתקופה הזאת ומה שנשאר בעונה הרגילה הוא בעיקר לשפר עמדות לקראת הפלייאוף.

אז למה התקופה הזו היא כל כך מרכזית וחשובה בעונת הפאנטזי? משום שבתקופה הזו שחקנים וקבוצות משנים סטטוס, לעיתים בצורה קיצונית מאוד, והם יכולים להשפיע בצורה דראסטית על כולם. אומנם לעונה הרגילה הם יכולים להיות פחות רלוונטים אבל לפלייאוף של הפאנטזי הם יכולים להיות ההבדל הקטן שמנצח מצ'אפים קשים.

לכבוד התקופה הזאת שהתלוותה בתנודה כבדה שהייתה ב- NBA לפני קצת יותר משבוע, אני אכתוב על שחקנים מרכזיים שהושפעו לטובה ולרעה בעקבות הטריידים, ואכתוב גם על עוד שחקנים שהם "קצה רוטציה" על גבול שחקנים חופשיים (תלוי כמובן בכמות הקבוצות בליגה ובפורמט) שאולי שווה לשים לב אליהם.

שחקנים שהערך שלהם נפגע בעקבות הטריידים:

טוביאס האריס (פילדלפיה '76) :

האריס העונה הוא מכונת פאנטזי משובחת מאוד. במדי לוס אנג'לס קליפרס הוא נדרש להיות ה"אלפא דוג", והוא לקח את המשימה ב- 2 ידיים. הוא חווה עונת קריירה כאשר הממוצעים שלו במדי הקליפרס העונה לאורך 55 משחקים היו: 20.9 נקודות (49% מהשדה), 7.9 ריבאונדים, 2.7 אסיסטים, 0.7 חטיפות, 0.4 חסימות, 2 שלשות ב- 43% , 4 הליכות לקו העונשין אותם קלע ב- 87% ו- 2 איבודים בלבד למשחק. נתונים אלו סיפקו לו מקום בטופ 20 בתרומה טוטאלית בפאנטזי, ורוב הקבוצות שבחרו בו בדראפט נמצאות כנראה בצמרת של הליגה שלהן. הטרייד שהביא אותו לפילי שם אותו בעמדה שונה לגמרי. שם הוא כבר לא האלפא. הוא משמעותי לקבוצה ואין ספק שהוא תוספת מעולה, אבל הוא כבר לא השחקן הכי חשוב בקבוצה שלו, והזריקות שהוא היה רגיל לקבל במדי הקליפרס, צריכות להתחלק עכשיו עם אמביד, באטלר, סימונס ורדיק. אומנם אין ספק שהוא עדיין מסוגל לתרום בצורה נאותה משום שהוא יכול לשחק גם אוף-דה בול, והוא שחקן שמחייב החזקה בפאנטזי , אבל אני מצפה שהערך שלו ירד לאיזור הטופ 50-60, שזה עדיין מעולה, אבל פחות ממה שהוא הרגיל את "הבעלים" שלו העונה עד כה.

מארק גאסול (טורונטו ראפטורס) :

מארק גאסול הוא שדרוג עצום לרוטציה של טורונטו, ונראה עד עכשיו מצויין במדי הקבוצה. למרות שכרגע לא ברור אם הוא עולה מהספסל או פותח בחמישייה, הוא שחקן שלא צריך להיות חופשי. אממה, הערך שלו דיי נפגע, ואם לומר את האמת, כנראה שגם אם היה נשאר בממפיס הוא היה נפגע בגלל מצב הקבוצה והרצון לפתח את JJJ (תכף נגיע אליו). בטורונטו, הוא מקבל עד עכשיו רק 20 דקות למשחק לעומת ה- 33 דקות שקיבל בממפיס וזה משפיע בצורה קריטית על הממוצעים שלו. הפגיעה הכי גדולה היא בתחום הנקודות והאסיסטים, כאשר בנקודות הוא יורד מ-15.7 למשחק ל- 10, ובאסיסטים הוא יורד מ- 4.7 למשחק ל- 1.7 . למרות המדגם הקטן, האחוזים המשופרים כרגע מהשדה והעובדה שהסטטים ההגנתיים זהים לתקופה בממפיס, אני מאמין שהשיא של גאסול העונה מבחינת פאנטזי מאחוריו, ומטופ 30 בתרומה כללית הוא ירד לאיזור הטופ 60-90.

אנתוני דיוויס (ניו אורלינס פליקנס) :

אנתוני דיוויס הוא שחקן הפאנטזי המושלם. הוא היה מדורג במקום הראשון רוב העונה ללא תחרות צמודה כל כך למרות עונות אדירות של שחקנים אחרים. הוא פשוט מפלצת והוא שחקן הפאנטזי הכי טוב בשנים האחרונות. כל הטענות הללו הן גושפנקא למה לדעתי ההתדרדרות שתהיה לדיוויס, גם אם היא תהיה יחסית קטנה, תהיה משמעותית מאוד. על השמועות שניו אורלינס רצו להשבית והערעור של דיוויס שמענו כבר, אבל זה מראה לאיזה כיוון ניו אורלינס רוצה ללכת. דיוויס כרגע משחק עם פציעה בכתף שמאל, וכל פציעה יכולה להיות סיבה טובה מספיק מבחינת ניו אורלינס לא לשתף אותו. לפליקנס נשארו עוד 23 משחקים העונה, והם מעוניים לשפר עמדות לקראת הלוטרי ולשמור על ערך הטרייד הגבוה של AD לקראת הקיץ, ולכן כל אלה שמחזיקים אותו בפאנטזי ומן הסתם מאוד מתבססים עליו (בדר"כ מי שבוחר בבחירה הראשונה בשיטת "הסנייק דראפט", מקבל קבוצה פחות חזקה בתחום "הבטן" של הקבוצה, ולכן הרבה הולכים על אנתוני דיוויס, שמפצה על החסרון הזה) צריכים לחשוש  למעמדם לקראת הפלייאוף, ואולי אף לשקול להיפרד ממנו באיזה שהוא טרייד לפני הדדליין עם שחקן שנמצא בעמדה טובה ומוכן לקחת את ההימור עליו, בתמורה ל- 2 שחקני סיבוב 2-5, לדוגמא, מיילס טרנר וקריס מידלטון, או בראדלי ביל ודיאנדרה אייטון .

אזכורים נוספים :

  • ניקולה מירוטיץ' (מילווקי באקס) – כביכול מצטרף לקבוצה שמתאימה לו, אבל היוסג' שלו הולך לרדת עקב הירידה הצפויה בדירוג שלו בהירככיה ההתקפית במילווקי לעומת ניו אורלינס.
  • האריסון בארנס (סקרמנטו קינגס) – משלים לסקרמנטו חור דיי קריטי בעמדת הסמול פורוורד, אבל הוא לא יקבל את כמות הזריקות שקיבל במדי דאלאס (14.6 למשחק), וזה פוגע בערך המרכזי שלו, הנקודות.
  • אנס קאנטר (פורטלנד טריילבלייזרס) – מצטרף לפורטלנד לאחר הביי אאוט שקיבל מהניקס, יעבה את הספסל מאחורי נורקיץ'. הוא כנראה עדיין שווה החזקה בליגות של 16 קבוצות, אבל לא יותר מזה.

 

שחקנים שהערך שלהם עלה בעקבות הטריידים:

בובי פורטיס (וושינגטון וויזארדס) :

וושינגטון אומנם הצהירה שהיא לא מתכוונת לוותר על הפלייאוף, אבל ככל הנראה זה מה שהולך לקרות בקרוב. כך או כך, ההגעה של פורטיס לעמדה 4 החסרה של וושינגטון עובדת לטובתו וכרגע נראה שהדקות שלו, שעד עכשיו היו קרובות ל- 30, הן מובטחות. במשחקיו במדי הוויזארדס הוא ניפק 19 נקודות ב- 53.6%, 7.3 ריבאונדים, 2 אסיסטים , חטיפה, 0.5 חסימות ו- 3 (!) שלשות למשחק. חוץ מתחום השלשות, אין סיבה שהממוצעים שלו ירדו יותר מידי, ובמצב כזה, הוא מסוגל לספק ערך של טופ 50-60 ברבע האחרון של העונה. הוא שווה החזקה כמעט בכל ליגה.

ג'ארן ג'קסון ג'וניור (ממפיס גריזליס):

לשחקן הצעיר בליגה צפוי סיום עונה מבטיח במיוחד, ויש לכך 2 סיבות עיקריות:

  1. העובדה שזה סיום העונה וממפיס נמצאת ב- Full tanking mode , דבר שמבטיח לו המון דקות וחופש פעולה כשחקן העתיד של הקבוצה.
  2. הטרייד שהעביר את גאסול לטורונטו. בלי גאסול באיזור, תהיינה ל- JJJ יותר זריקות ויותר אפשרויות לבטא את יכולותיו. ההגעה של וולנצ'יונאס לא פוגעת בו מהסיבה שככל הנראה יונאס יעלה מהספסל כמו שעשה במדי טורונטו.

ג'קסון, עוד לפני הטרייד, נתן עונה מצויינת עד כה והיה אחד הרוקיז הכי טובים בפאנטזי, עם תרומה נאה מאוד בשלשות וסטטים הגנתיים, ועכשיו הצפי הוא שמספר הנקודות יעלה משמעותית לצד עלייה נדרשת בריבאונדים (4.7 בלבד העונה) לאחר עזיבתו של גאסול. לדעתי הוא במינימום יחזיר ערך של טופ 40 עד סיום העונה.

לו וויליאמס (לוס אנג'לס קליפרס) : 

לו וויליאמס הוא מדהים. גם בגיל 32 הוא מצליח לספק תרומה משמעותית, הן במציאות והן בפאנטזי. גם העונה הוא מועמד לגיטימי לשחקן השישי של העונה עם 19.9 נקודות  5.3 אסיסטים ו- 1.4 שלשות מהספסל, ומאז הטרייד על טוביאס (מדגם של 3 משחקים), הממוצעים שלו עלו ל- 30 נקודות, 6.6 אסיסטים ו- 2 שלשות למשחק, כולל משחק של 45 נקודות נגד מינסוטה. הקליפרס לדעתי עדיין לא ויתרו על הפלייאוף, ועצם הטענה הזאת היא הסיבה שלו וויליאמס הולך לסיים את העונה חזק מאוד, לדעתי באיזור הטופ 35-40.

אזכורים נוספים :

  • דניס סמית' ג'וניור  (ניו יורק ניקס)-  סמית' הולך להנות בניו יורק מהרבה אור ירוק וחופש שלא היה לו ליד דונצ'יץ', ולמרות יעילות לא מרשימה במיוחד, הוא עדיין תורם 17 נקודות, 6 אסיסטים ו- 1.7 חטיפות.
  • דנילו גלינארי (לוס אנג'לס קליפרס) –  שחקן נוסף בקליפרס שירוויח עלייה ביוסג' מהעזיבה של האריס, ונתן ערך אפילו יותר גבוה מוויליאמס העונה. אז למה הוא רק כאן? הפציעות. הכל תלוי בפציעות. החסיר העונה כבר 11 משחקים ולכל מי שמחזיק אותו יש אופציה לעשות עליו sell high, תמורת שחקן סיבוב שני-שלישי סטייל ג'וש ריצ'ארדסון או באדי בילד.
  • אייברי בראדלי (ממפיס גריזליס) –  בראדלי חווה עונה חלשה ומאכזבת מאוד ובילה את רובה בשוק השחקנים החופשיים כמעט בכל הליגות. הטרייד שהביא אותו לממפיס עושה לו כרגע מאוד טוב והוא מספק עד עכשיו במדי הגריזליס 18.6 נקודות ב- 53.2% מהשדה, 4.3 אסיסטים, חטיפה ו- 2 שלשות למשחק. ביקרסטאף אמר שהוא מאוד אוהב את בראדלי מה שמחזק את המעמד שלו עוד יותר . אם איכשהו הוא עדיין חופשי, שווה לנסות אותו, אבל הסיבה שבראדלי רק מאוזכר פה היא חוסר היציבות שהוא הפגין העונה,ובכל רגע נתון הוא יכול לחזור לסורו, אבל לפחות עד עכשיו, נראה שהוא הרוויח מהטרייד.

 

שחקנים נוספים שכדאי לשקול להרים:

  • לאנדרי שאמט (לוס אנג'לס קליפרס)  – מאז הטרייד לקליפרס שאמט תורם יפה בנקודות, שלשות, אסיסטים וחטיפות (1.3,3,3,13.3 בהתאמה) ונראה שדוק ריברס סומך עליו. למי שצריך שלשות הוא שווה הרמה.
  • מיטשל רובינסון ( ניו יורק ניקס) – רובינסון סוף סוף בריא ,מקבל דקות משמעותיות ומחזיר בהתאם – בששת המשחקים האחרונים הוא מספק 11.5 נקודות ב- 71.5 אחוז מהשדה, 8.5 ריבאונדים ולא פחות מ- 3 חסימות. הוא אומנם פוגע בעונשין (54% מהקו), אבל אי אפשר להתעלם ממנו והוא שווה החזקה בכל הליגות הסטנדרטיות. למי שלא סומך עליו או לא יכול עם אחוזי העונשין שלו, יש אופציה לעשות עליו sell-high תמורת שחקן סיבוב 4-5 , מישהו בין סטיבן אדאמס למונטארז הארל.
  • קנריק וויליאמס (ניו אורלינס פליקנס) – משחק כבר 9 משחקים ברציפות מעל 30 דקות למשחק ומציג משחק אול-אראונד לא רע בכלל (11.2 נקודות, 9.1 ריבאונדים, 3 אסיסטים, חסימה ו- 1.8 שלשות).
  • ווסלי מתיוז (אינדיאנה פייסרס) – החתמה מעולה של אינדיאנה לאור הפציעה של אולדיפו והמחסור בתרומה מהגארדים הבריאים. צפוי להמשיך לקבל באיזור ה- 30 דקות למשחק.
  • רודני הוד (פורטלנד טרייל בלייזרס) – אחד השחקנים המאכזבים והלא יציבים מגיע למערכת חדשה שזקוקה לכוח אש מהספסל, ואולי שם הוא ימצא את עצמו (סוף סוף).
  • טיילר ג'ונסון (פיניקס סאנס) – החזרה הקרובה של די'אנטוני מלטון דיי פוגעת בו ועד עכשיו הוא הראה קשיי הסתגלות בפיניקס (סוחב פציעה+קבוצה חדשה), אבל הוא כנראה ישמור על עמדת הרכז הפותח ליד בוקר ותאורטית הוא יכול להתאים לשם.
  • איביצה זובאץ' (לוס אנג'לס קליפרס) – זובאץ' "חצה את הכביש" בטרייד ושם צפוי לקבל דקות, וזה כל הסיפור איתו. הוא רק צריך דקות. אם יקבל באיזור ה-20-25 דקות לערב, יחזיר תמורה לא מבוטלת.
  • ג'ייק ליימן (פורטלנד טרייל בלייזרס) – ליימן שמע שפורטלנד זקוקה לכוח אש, סוף סוף קיבל הזדמנות וניצל אותה. בעשרת המשחקים האחרונים הוא ירד מ- 10 נקודות רק 3 פעמים, כולל משחקים של 25 , 20 ופעמיים 17 נקודות.

 

*כל הנתונים נכונים לתאריך 19/2/19.

קרא עוד

עדכונים

טוויטר

פייסבוק

טלגרם

עדכנוים בטלגרם:
https://t.me/NBAorangeball

תפריט נגישות