Sample Page

בינואר 2017 ערכנו בפורומים שלנו שו"ת עם ירון ארבל – סקאוט בינלאומי שעובד עבור הניו אורלינס פליקנס. לאור החודשיים האחרונים, ומכיוון שהפורומים שלנו נפחו את נשמתם, חשבנו שכדאי לפרסם את הש"ות מחדש. לא נגענו בתשובות – כולן פרי מקלדתו של ארבל – רק חילקנו את השאלות לקטגוריות כלליות לטובת נוחות הקריאה. בשאלות הוא מתייחס לכתבת רקע של אוריאל דסקל בכלכליסט. את הכתבה המלאה אפשר למצוא פה.

בניית קבוצה

ש: ניו אורלינס החליטה ללכת על שחקנים מוכנים, ולא לבנות דרך הדראפט. מהי לדעתך הדרך הטובה יותר לבניה? דרך הדראפט, או החתמות של שחקנים ותיקים לצד שחקנים צעירים?

ירון: אני לא חושב שיש דרך אחת ונכונה לבנות קבוצה. זה לא מדע (אני אחזור על המשפט הזה הרבה….תתכוננו), וזה בוודאי לא תנאי מעבדה. יש קבוצות שניסו לבנות דרך הדראפט ונכשלו. יש כמובן גם כאלו שהצליחו. יש קבוצות שניסו לבנות דרך החתמות ונכשלו, ויש כאלו שהצליחו. יש לקבוצה 3 דרכים להשיג שחקן – דראפט, טרייד, החתמה. בסופו של דבר כמעט כל הקבוצות שהלכו רחוק עשו את זה עם שילוב. קח את בוסטון למשל – פול פירס הגיע דרך הדראפט ונשאר כל הקריירה (כמעט). ריי אלן וקיי.ג'יי. הגיעו דרך החתמות תמורת שחקנים צעירים ובחירות דראפט. מיאמי לקחו את וויד בדראפט והוסיפו עליו את שאקיל בטרייד ואח"כ את לברון ובוש דרך החתמות. גולדן סטייט יחסית לקחה הרבה שחקנים בדראפט אבל בוגוט הגיע בטרייד ואיגי כשחקן חופשי. גם אצלנו – אנתוני הגיע דרך הדראפט. ג'רו וגורדון בטרייד. טייריק ואנדרסון דרך השוק החופשי. עם הקבוצה החדשה שבנינו בקיץ הלכנו על באדי הילד דרך הדראפט ואז הוספנו החתמות. לא חושב שזו רק דרך אחת ויחידה.

ש: חשיבה לטווח ארוך בליגה: הניסוי של הינקי כנראה הוכיח (במידה כזו או אחרת) שאפשר לבנות קונטנדרית במחיר כמה עונות של טנקינג. עם זאת נראה שלרוב הקבוצות בליגה התחרותיות פר. עונה מסוימת חשוב יותר, אפילו אם מדובר רק במאבק על העלייה לפלייאוף, יותר מאשר בניית קונטנדרית לטווח הארוך. מדוע זה כך? (וברור שהכנסתי כמה הנחות, אך מכאן נראה שהן אכן מתקיימות)

ירון: פילי נראים אחלה לאחרונה אבל מאיפה שהם נמצאים ועד קונטנדרית יש מרחק גדווווול מאד. בוא נחכה עם זה. אבל ספציפית לשאלה שלך – זה בעיקר תלוי במה שהבעלים והג'י.אמ. רוצים. יש כאלו שיכולים לספוג כמה שנים רעות כדי לקבל בחירות דראפט גבוהות ולבנות משם. יש כאלו שלא מוכנים ורוצים לנצח עכשיו. יש קבוצות שכבר המון שנים לא היו בפלייאוף ומבחינתם זה דבר חשוב, גם אם יש להם סיכוי מאד נמוך לעבור יותר מסיבוב אחד למשל. ויש עוד סיבות. כל מקרה והסיבות שלו, אבל הכיוון של קבוצה מוכתב ע"י הבעלים והג'י.אמ. בסופו של יום.

ש: שחקנים כמו יאניס וקוואי שהיה סביבם המון הייפ לפני הדראפט הידרדרו עד בחירה 15. מה בעצם מונע מקבוצות לבחור אותם מוקדם יותר?

ירון: לא חושב שהיה סביב קוואי כ-ז-ה הייפ. הנה ציטוט של פופוביץ' מלפני כמה שבועות על מה הספרס חשבו עליו לפני הדראפט:

We were all looking at each other like, Are we really going to do this? We were scared s‑‑‑less. We don’t know this kid. He’s not a shooter. He’s not a scorer. He’s not a perimeter player. He’s a big guy who can rebound.

אז אם הקבוצה שבסוף שלחה שחקן שהיא מאד מאד מאד אהבה, ג'ורג' היל, בטרייד תמורת קוואי שיקשקה מזה אז אפשר להבין גם קבוצות אחרות. יאניס שיחק בליגה השנייה ביוון, שזו אחת הליגות הכי חלשות באירופה. והוא היה רחוק מלהיות השחקן הכי טוב באותה ליגה. הממוצעים שלו היו מאד מאד חיוורים. שחקן שמעולם לא הצליח בשום רמה. ששיחק נגד רמה מאד נמוכה. קל להסתכל אחורה עכשיו, אבל כשאתה צריך לבחור שחקן ויש לו רזומה כ"כ רזה, בלי שום דבר מוכח, וזה לא שלא היו מפלצות אתלטיות שלא יצא מהן כלום בסופו של דבר… לא פשוט לעשות את הבחירה הזו. בטח ובטח כשאתה בוחר בטופ 10. בדר"כ שחקנים מהסוג הזה – הרבה אפסייד אבל גם הרבה סימני שאלה – נבחרים באזור הזה של הדראפט.

ש: האם חוזק של קבוצה או של ליגה משפיע באופן משמעותי על בחירת שחקנים?

ירון: זה בהחלט אחד המדדים שמסתכלים עליהם, אבל כל מקרה לגופו. יאניס הגיע מהליגה השנייה ביוון ועדיין נבחר באמצע סיבוב ראשון. לילארד ומקולום הגיעו מקולג'ים מאד קטנים ועדיין נבחרו טופ 10. זה שאתה בליגה או קבוצה ברמה נמוכה לא יפסול אותך. אבל אם אתה משחק ברמה גבוהה, אז יותר קבוצות ירגישו בנוח עם הבחירה.

ש: לתחושתי הרבה מהקבוצות מעדיפות לבחור שחקנים בדראפט על פי עמדה וצורך ופחות על פי פוטנציאל, בהנחה שאין לך סופרסטאר סטייל דייוויס שסוגר עמדה מה הגישה שמועדפת עליך? אם אתה מסכים לטענה אתה חושב שזה נובע מפחד להמר? אי רצון להתעסק עם מרקם של קבוצה וכוכבים?

ירון: אשמור את הגישה המועדפת עלי לעצמי, אבל אני יכול להגיד שזה דיון פילוסופי לא פשוט שהרבה קבוצות מנהלות. כאמור, זה לא מדע. אין נכון ולא נכון. פיניקס בחרו שני פאוור פורוורדים בטופ 8 של הדראפט האחרון. פורטלנד דילגה על מייקל ג'ורדן כי היה לה את קלייד דרקסלר. בסופו של יום זו שאלה עד כמה טוב השחקן שיש לך באותה עמדה – גם זה שבקבוצה שלך וגם זה שמגיע מהדראפט. אם ההבדלים מספיק גדולים אתה עובר הלאה. אם זה קרוב, יש לך כאב ראש לא קטן, וכאמור… אין תשובה נכונה או לא נכונה. יש כ"כ הרבה נעלמים, שכל מקרה לגופו וגם אז סיכוי סביר שתדע רק בדיעבד מה היה נכון לעשות.

ש: במהלך מו"מ עם שחקנים, ישנה עדיין חשיבות לעיר בה קבוצה משחקת (שוק גדול/עיר אטרקטיבית)?

ירון: זה תלוי בשחקנים, ופחות הצד שלי. כל שחקן לגופו. למרקוס החליט ללכת לסן אנטוניו. דוראנט בחר את הקבוצה שלו לפי איפה הוא יוכל לזכות באליפות ממה שזה נראה, בטח לא לפי גודל השוק. לברון חזר הביתה לעיר שהיא לא שוק גדול במיוחד. גרג מונרו בחר במילווקי שהיא גם לא שוק גדול למרות שהיתה לו הצעה מקבוצה עם שוק מאד גדול. הרבה אנשים חשבו שדרוזן יעבור ללוס אנג'לס והוא בחר להשאר בטורונטו. העולם נהיה הרבה יותר קטן בשנים האחרונות בזכות האינטרנט והרשתות החברתיות. אתה יכול לקבל את אותה תשומת לב תקשורתית ומהאוהדים גם אם אתה בשוק "קטן" יותר. אבל אם יש שחקנים שזה יותר חשוב להם? מניח שכן. היתה איזו תקופה קצרה שהיה נדמה שגודל השוק מכתיב את הדברים האלו, אבל נראה לי שהיום זה פחות ופחות רלוונטי. גם אם פה ושם עדיין אתה יכול למצוא שחקנים שזה משנה להם.

ש: עד כמה נתונים פיזיים מהווים גורם החלטה בבחירת שחקן?

ירון: מהווים הרבה מאד. זו ליגה של מפלצות אתלטיות. לשחקן קשה מאד לשרוד בליגה הזו, ובוודאי להיות פרודוקטיבי, אם אין לו איזהשהו יתרון פיזי כלשהו על שחקנים אחרים או לפחות ברמה שווה לרוב השחקנים.

ש: מה גורם לבחור שחקן עם נתונים פיזיים נמוכים?

ירון: אם יש לו נתונים לא פיזיים ברמה מאד מאד גבוה. אופי מעולה. קליעה ברמה מאד גבוהה וכו'. הנתונים הלא פיזיים צריכים להיות ברמה כזו שתכפר על היכולות האתלטיות החסרות.

מאחורי הקלעים

ש: עד כמה יש שימוש באנליטיקס בעבודה בליגה. עד כמה זה משתנה בין קבוצה לקבוצה, וכמה זה השתנה במהלך השנים האחרונות?

ירון: יש שימוש מאד מאד רחב. בהחלט יש הבדל בין כמה קבוצה אחת משתמשת בזה לקבוצה אחרת. יש הרבה רבדים לאנליטיקס. כל מיני ענפים שנכנסים תחת הדבר הזה. חלק מהקבוצות שמות דגש על ענפים אחרים מאחרות. יש קבוצות ששמות יותר או פחות לב לרוב הענפים ומתמקדים בדבר אחד. יש כאלו שמסתכלים על רובד אחד וכאלו שמסתכלות על רובד אחר. כל שנה שעוברת יש יותר ויותר נתונים זמינים לקבוצות וכפועל יוצא יותר קבוצות משתמשות בזה.

ש: מהו סוג האנליטיקס המועדף כרגע ברחבי הליגה ומה צפוי להיות האנליטיקס המועדף בעתיד? בתקשורת בעיקר מספרים על מודלים מתמטיים להערכת שחקנים, אולם עד כמה פופולאריים (אם בכלל) מודלים של הערכת כימיה קבוצתית, או, כפי שכבר פורסם לגבי מילווקי ועכשיו פיניקס, "אנליטיקס פסיכולוגי"?

ירון: הצד הפסיכולוגי הוא ההכי פחות מפותח, ואם יש רובד שאמור להתפתח הכי הרבה בשנים הקרובות זה כנראה הכיוון, בעיקר כי זה די בחיתולים. רוב האנליטיקס מבוסס על ניתוחים סטטיסטים כאלו או אחרים. יותר מספרים של כדורסל מאשר דברים אחרים. אבל יש גם צד של אנליטיקס פיזי שמאד מתפתח בשנים האחרונות.

לא יודע להגיד "מה מועדף". כל קבוצה ומה שהיא מאמינה בו.

ש: מה להערכתך הבליינדספוט הגדול ביותר בליגה, מבחינת סקאוטינג ואנליטיקס?

ירון: הממממ…האמת…מה שציינת. הפן הפסיכולוגי. כרגע הוא לא מספיק מפותח, ואני חושב שבעוד כמה שנים הוא יהיה הדבר הכי חם. בסופו של דבר הפן הפסיכולוגי הוא זה שמבדיל בין הקבוצות והשחקנים.

ש: איך נראת מחלקת סקאוטינג של קבוצת אן בי איי? כמה אנשים עובדים במקביל אליך ומה חלוקת העבודה בגדול (חלק מחפשים כשרונות באירופה וחלק מתרכזים יותר במכללות?)

ירון: כל קבוצה עם המבנה שלה. יש כאלו עם יותר סקאוטים באזורים ספציפים ויש כאלו שיותר מעדיפות לרכז את הסקאוטינג בין האנשים שעובדים במשרד של הקבוצה. רוב הקבוצות עברו למודל שבו כל הסקאוטים צריכים להכיר את כולם. לא תמיד כולם יראו את כל השחקנים בלייב, אבל זו השאיפה. מצד שני יש עדיין קבוצות שיש להם סקאוט במיד ווסט למשל והוא יכיר את השחקנים במיד ווסט יותר טוב מכל אחד אחר, אבל לא יכיר את השחקנים במערב או באירופה. בת'כלס… כל מי שעובד בפרונט אופיס עושה סקאוטינג. מהג'י.אמ. ועד הסקאוט האזורי. אז להסתכל רק על המחלקת סקאוטינג ספציפית לא יהיה נכון.

ש: איך מתנהלים המגעים סביב טריידים? (טלפונים של 10 שניות כמו בסצינות ב"מאניבול", או שמדובר במגעים הרבה יותר איטיים שלוקחים זמן להבשיל?) מה החשיבות של ההיכרות בין הצדדים במהלך טרייד (למשל, דני איינג' וקווין מקהייל)?

ירון: רוב הטריידים מתבשלים לאורך זמן, אבל בזמן הדראפט או הדד ליין יש גם טריידים שמתבצעים יחסית מהר. כמעט אף פעם לא כמו במאני בול, אבל יש טריידים שמתגבשים ממש תוך כמה שעות. ההיכרות בין הצדדים חשובה בעיקר בשביל התחושה ביטחון של שני הצדדים אחד בשני. לדעת שהצד השני לא מבלף אותך או סתם מנסה להעריך מה אתה מוכן לתת תמורת השחקן גם אם הוא לא באמת מתכוון לעשות טרייד. או סתם לשמוע ממך את מי אתה מתכוון להזיז. אם יש יחסים טובים בין הג'י.אמ.ים הרבה יותר קל להוציא לפועל טרייד.

ש: האם קבוצות עושות אנליטיקס על שופטים? אם לא – לא כדאי? (מניח שלשופטים, כמו שחקנים, יש נקודות חוזקה וחולשה)

ירון: יאפ. יש קבוצות שעושות.

ש: קראתי לא מזמן שעיתונאי אמר שהנהלות בליגה לוקחות בשנים האחרונות פחות החלטות לא טובות בעקבות כניסת אנשים שהם לא שחקני עבר לעמדות מפתח. מה אתה חושב על הטענה הזו? אתה יכול להצביע על הבדלים בין התנהלות של שחקני עבר לעובדים שהם לא שחקני עבר?

ירון: זה נשמע לי קיצוני מדי. אני לא חושב שיש דרך אחת להפוך למקבל החלטות טוב. שלושה מהג'נרל מנג'רים הכי טובים בליגה: סם פרסטי, גר פורמן ודריל מורי לא ממש שיחקו כדורסל (סם שיחק בקולג' מהליגת מכללות השלישית אם אני זוכר נכון). ומצד שני יש את דני איינג' ודני פרי שהיו שחקני נבא לאורך המון שנים והפכו לג'י.אמ.ים מאד מוצלחים. יש גם ג'י.אמ.ים טובים שהיו שחקנים אבל לא שיחקו בנבא, או שיחקו ממש קצת, ועושים עבודה טובה כמו הבוס שלי דל דמפס והג'י.אמ. של טורונטו מסאי יוג'ירי. בטוח שאפשר למצוא גם דוגמאות לצד השני.

מבחינתי אם היית שחקן עבר או לא זה לא מה שיכריע אם תהיה ג'י.אמ. טוב.

ש: טנקינג (או "Championship or Bust") –  המשחק האהוב על אוהדים של קבוצות שלא עומדות לזכות באליפות הוא לפוצץ הכל ולעבור לריבילד. עד כמה זה באמת הלך רוח שקיים בקבוצות, ועד כמה אתה חושב שזה נבון. הדוגמה האחרונה והכי בולטת היא לדעתי אטלנטה, שכנראה לא תזכה באליפות עם הגרעין המזדקן שלה, ואולי עדיף לה כבר למקסם את הרווחים על פול מילסאפ ודוויט הווארד (או לחילופין – המירוץ של הקינגס אל המקום השמיני כשעדיף להם להפסיד כמה שיותר).

ירון: כמו שעניתי על שאלות בסגנון מקודם – אין דרך אחת לזכות באליפות. בוסטון ומיאמי לא עשו טנקינג. סן אנטוניו לא עשו מלבד עונה אחת לפני איזה 21  שנים. יוסטון לא עשו טנקינג ותראה איפה הם עכשיו. גולדן סטייט עשו את זה בעונה אחת ספציפית שבה הייתה לה בחירה מוגנת (טופ 7 אם אני זוכר נכון) והם ניסו לשמור עליה (והצליחו!), אבל בטח שלא עשו טנקינג של 3-4 שנים כמו שרוב האוהדים והתקשורת מדברים עליה. לייקרס גם לא ממש עשו טנקינג. זו דרך אחת שחלק מהקבוצות עשו. זה לא מתאים לכל בעלים/שוק/ג'י.אמ. מזה שיש קבוצות שהלכו על זה, אתה יכול לראות שזה משהו שקיים בהלך רוח של קבוצות.

התפתחות שחקנים

ש: האם גורלם של שחקני פנים טובים התקפית אך מוגבלים הגנתית לעלות מהספסל? ג'פרסון, קאנטר, גרג מונרו ואוקאפור הם רק כמה דוגמאות. גם לניקולה ווצ'ביץ' מחפשים בית חם כבר המון זמן אבל לא מוצאים.

ירון: ממש עניין של מאמן ושיטה. יש קבוצות בהם שחקנים כאלה יכולים לפתוח. ווצ'ביץ' חזר לחמישיה לאחרונה לדוגמא. באופן גלובלי אשאל אותך כמה שחקנים שהם מאד מוגבלים בצד אחד של המגרש לא עולים מהספסל? אפשר למצוא כמה כאלו, אבל הם מעטים, וכנראה שהם מאד מיוחדים או שהנסיבות מיוחדות.

ש: עושה רושם שלמרבית השחקנים שמגיעים לליגה יש סט כשרונות איכותי. עד כמה התפתחות השחקן תלויה בסביבה הארגונית שמסביבו, ועד כמה היא תלויה בשחקן עצמו?

ירון: 50-50. שחקן בלי רצון ויכולת ללמוד יתקשה מאד גם בסביבה ארגונית טובה. ומצד שני שחקן שיש לו את כל הרצון ללמוד ולהתפתח יתקשה מאד לממש את הפוטנציאל שלו אם אין את הסביבה.

ש: האם הפריצה של סיג'יי מקולום ואייזיה תומאס, שני שחקנים אנדרסייזד, מביאה לשינוי גם בההערכות סקאוטינג של שחקנים דומים או שההסתכלות היא שזה סה"כ צירוף מקרים ולא יותר?

ירון: סי.ג'יי. היה בחירת לוטרי, אמצע לוטרי, כשהוא לא בריא להזכירך. אז לא חושב שזה משהו חדש. טיילר יוליס נבחר בתחילת הסיבוב השני בדראפט האחרון. לא הייתי הופך את זה לטרנד. עדיין לא. אם יש מישהו נמוך אבל עם המון כשרון אז הוא יקבל את התשומת לב.

ש: רציתי לשאול שאלה שמטרידה אותי כבר הרבה זמן – מה יותר חשוב להצלחה של שחקן – כשרון או אישיות? בעצם זה חלק משאלה רחבה יותר – מה מביא להצלחת קבוצה – כימיה או כשרון?

ירון: אשתמש שוב בקונספט של "זה לא מדע". יש שחקנים שנבנו דרך הכשרון ויש כאלו דרך האישיות. מדניס רודמן ועד דלוודובה הליגה מלאה בשחקנים שבלי האישיות שלהם לא היו מספיק טובים לשחק בליגה. ומצד שני היו גם לא מעט שחקנים עם הרבה מאד כשרון אבל לא יותר מדי אופי שהיו שחקנים טובים. מאד. אז… כל אחד והבחירה שלו.

אותו דבר לגבי קבוצות. היו לא מעט קבוצות מצליחות שהשחקנים לא סבלו אחד את השני יותר מדי אבל היה שם מספיק פייטריות ומקצוענות כדי לגרום לזה לעבוד. כימיה/אופי יכולים לקחת רמת כשרון מסויימת ולהרים או להוריד אותה בכמה רמות בסופו של יום. קשה לי להסתכל על זה בצורה מוחלטת. לבחור בין כשרון לכימיה. כמה כשרון? כמה כימיה? זה אמורפי מדי.

ש: האם קבוצות שמות דגש על כימיה קבוצתית – על המגרש אבל גם מחוץ לו – או שמדובר בהיררכיה ברורה בין הכוכבים, הרול פליירס והאחרים?

ירון: היררכיה ברורה זה דווקא סימן לכימיה קבוצתית טובה מאד. אי אפשר שיהיו 15 שחקנים שווים. אחד הדברים הכי חשובים בכימיה של קבוצה זה להשיג היררכיה ברורה. כמו שכתבתי על דברים אחרים – יש קבוצות שיותר אכפת להן מכימיה קבוצתית מאחרות. אי אפשר להסתכל על הנבא כמקשה אחת שכל הקבוצות אותו דבר.

ש: עד כמה יש הבדל בין מחלקות ה-Player Development בכל קבוצה? נראה שכל שחקן שהספרס אוספים, בין אם הוא ממקום 30, 58 או 15 הופך להיות ALL-NBA לפחות (גם OKC ברמה כזו או אחרת). האם זה נטו עניין של סקאוטינג טוב או שבאמת שחקנים יתפתחו שם טוב יותר מאשר בקבוצות אחרות? אם כן – למה?

ירון: כמו בכל רובד אחר גם ברובד הזה יש כאלה שטובים יותר ויש כאלו שטובים פחות. אין ספק שספרס ות'נדר עושים עבודה טובה מאד גם בתחום הזה, למרות שקצת לקחת את זה רחוק מדי. יש להם גם נפילות, כמו כולם. במקרה של הספרס והת'נדר זה שילוב. הם מעולים גם בסקאוטינג וגם בפיתוח שחקנים. יש קבוצות שמשקיעות בזה יותר מאחרות. זה עניין של מיינד סט. זה עניין של השקעה כלכלית. וכו' וכו' וכו'.

עתידות

ש: האם נראה בקרוב ישראלי נוסף ב-NBA? שון דאוסן? איגור קולשוב?

ירון: אסור לי להגיב על איגור כי הוא עדיין מועמד לדראפט. לגבי שון, מאמין שיש לו סיכוי להגיע לנבא יום אחד. מתי בדיוק זה יקרה? האם זה בסופו של דבר יקרה? שאלות גדולות מדי. יש לשון כמה פרמטרים של שחקן נבא. יש לו כמה שהוא עדיין צריך לשפר. מקווה שהגרף שיפור שלו ימשיך לעלות. אבל כדי שזה יקרה צריך סיטואציה שתאפשר את זה. קבוצה עם מקום בסגל, ששון יהיה שחקן חופשי, הטיימינג של ההחתמה חשוב כמובן, ושאר פרמטרים שבסופו של דבר מכריעים אם שחקן יהיה באירופה או בנבא.

ש:  האם לבלאט יש סיכוי לחזור לעמדת מאמן ראשי בליגה?

ירון: יש סיכוי, אבל תלוי ביותר מדי משתנים. בסופו של יום הוא הגיע לגמר הנבא, והקבוצה שלו היתה עם המאזן הכי טוב במזרח כשהוא פוטר אם אני זוכר נכון. זה ממש ממש לא מובן מאליו. אבל זה תלוי בטיימינג, תלוי איזו משרה פנויה וכו' וכו'.

ש: הבנתי שכספי מסיים חוזה בקיץ, לאן תמליץ לו ללכת? לא עדיף לו לבוא למכבי?

ירון: אכן מסיים חוזה. מאחל לו שיקבל חוזה כמה שיותר טוב בסיטואציה הכי טובה. כרגע מוקדם מדי לדעת ולהגיד איפה מומלץ לו ללכת. למכבי הוא לא יגיע. יש לו עוד כמה שנים טובות מאד בנבא.

ש:  האם לדעתך ה-CBA החדש יגרום לכוכבים להישאר בקבוצות שלהם?

ירון: שאלה סופר מעניינת, שאין עליה בדיוק תשובה כרגע. נראה איך שחקנים יגיבו לסיטואציה הזו. עד לא מזמן כמעט כל השחקנים שלא זכו בטבעת עזבו את הקבוצה שלהם לפני החוזה השלישי. בשנים האחרונות ראינו טרנד חדש שכוכבים כן בחרו להשאר עם הקבוצה שלהם למרות שלא לקחו טבעת. וזה עוד לפני השינויים בהסכם. הגיוני שזה רק יחזק את המגמה, אבל תמיד יהיו כאלו שיעזבו בכל זאת. כמו עם בלאט. כמו עם שון. זה מאד מאד מאד תלוי בסיטואציה לגבי כל שחקן ושחקן.

ש: בהתחשב בסגל שלנו (ג"ס) ובגיל שלנו, אתה חושב שהמערב סגור לשנים הקרובות? איזה התאמות הקונטנדריות האחרות צריכות לעשות?

ירון: יש לכם קבוצה מעולה. אין ספק:) אבל המערב לא סגור לשנים הקרובות. גם אם גולדן סטייט יקחו שוב את המערב, לדעתי זה יהיה אחרי לפחות סדרה אחת קשה.

ש: אתה חושב שסטף קרי צריך לחתום על חוזה של 200 מליון דולר בקיץ? במילים אחרות, האם תופעות כמו מעבר קבוצה של דוראנט יחזרו על עצמן בשנים הקרובות, או שלדעתך ה-CBA סתם על זה את הגולל?

ירון: יחזרו, אבל כמו שכתבתי בתשובה אחרת פה עוד מוקדם לדעת איך ההסכם החדש ישפיע. בסופו של דבר לא יהיה לך מאה אחוז לפה או לשם. שחקנים עדיין יעברו. שחקנים עדיין ישארו.

אישית לוחצת

ש: מה העמדה הכי חשובה בליגה לדעתך (רכז כמובן)?

ירון: שופט

ש: מה הטריגר הראשון שגורם לך לעקוב אחרי שחקן?

ירון: זה שילוב של נתונים פיזיים ויכולות משחק. מאמין שזה יותר היכולות הפיזיות בסופו של דבר, אבל אם בשלב מסויים במשחק אני אראה שחקן עם יכולות גבוהות מאד זה גם יכול למשוך את התשומת לב. מישהו למשל כמו קמפצו, שלך תדע מה בדיוק הוא יעשה בנבא אם יגיע לשם, אבל קשה להתעלם מהמשחק שלו למרות שהוא נמוך ולא אתלט גדול.

ש: איך הגעת להיות סקאוט בניו אורלינס? מה הדרך שעברת ומה הרקע הנדרש?

ירון: את הסיפור והרקע אתה יכול לקרוא בכתבה שדסקל עשה איתי. נראה לי שיש שם יותר פרטים ממה שאכתוב פה. אני חושב ששגיא שם לינק לזה איפשהו. (הוא צודק, לנוחיותכם – הנה הכתבה)

ש: מה הסיכוי שיהיה עוד ישראלי בתפקיד כמו שלך ב-NBA? מה צריך לעשות כדי להגיע למקום כזה?

ירון: בחיים שלי לא הסתכלתי על העבודות האלו לפי לאום. לא ממש עניין אותי וזה לא השתנה יותר מדי. מקווה שהאנשים הכי טובים יגיעו למקומות שהם רוצים להגיע אליהם. אם הם ישראלים, ספרדים או סינים. אם יהיה עוד ישראלי – בכיף. יהיה עם מי לרכל:) לא רואה בזה משהו נוסף.

לא משנה מאיפה אתה מגיע כדי להתפרנס מסקאוטינג אתה צריך להיות עם הרבה מאד ידע בכדורסל, יכולת לזהות כשרון ברמה כזו או אחרת, הרבה קשרים בעולם הכדורסל בכל פינה בעולם כמעט ויכולת לבטא את מה שלמדת על כל שחקן. זה לקח לי כמה שנים ארוכות כדי להגיע למצב שאני יכול להגיע לכל פינה בכדור הארץ שמשחקים בה כדורסל ברמות סבירות פלוס ולהיות מסוגל להוציא משם מידע שרלוונטי לשחקן שמעניין אותי. זה הרבה יותר מלשבת בבית מול משחקים ולזהות כשרונות.

ש: מאיזה גיל אתה מתחיל לעקוב אחרי שחקנים? ואיך אתה שומע עליהם לראשונה בד"כ?

ירון: בדר"כ 15 או 16. אני הולך לכל מיני טורנירים לגילאים האלו ומתחיל להסתכל ולאסוף עליהם מידע. כמעט תמיד זו הדרך להכיר אותם. זה פחות עניין של "לשמוע על שחקן".

ש: מה היה השיעור הראשון שלמדת כסקאוט מקצועי? משהו שגרם לך לחשוב "היי, עשיתי את זה לא נכון כל הזמן הזה"?

ירון: השיעור הראשון היה כמה צריך להשקיע בבדיקות רקע של השחקנים. כשנכנסתי לסיפור לא הבנתי עד כמה זה משמעותי וכמה עמוק זה צריך להיות.

ש: בהמשך לכך – בתור אחד שמכיר גם את הקהילה האינטרנטית וגם עולם המקצוע – מה המיס-קונספציה הכי בולטת שיש לאוהדים על התנהלות קבוצת NBA (יכול גם לתת דוגמה מעצמך על דברים שחשבת וגילית שהם שונים לחלוטין אם יותר נוח)?

ירון: המממממ…. לא יודע להגיד מיס קונספציה ספציפית, אבל רובד בעייתי לדעתי מהצד של האוהדים זה שהם ניזונים כמעט אך ורק מהתקשורת, והתקשורת לעיתים קרובות מאד לא יודעת את כל הסיפור במקרה הטוב, וחלק קטן ממנה גם מדווח באופן אינטרסנטי. התקשורת וגם האוהדים מקבלים את העטיפה. לרוב הם לא יודעים את כל הפרטים מאחורי מה שקורה. ואז בונים דעה על פי מידע לא מדוייק במקרה הטוב או לא נכון במקרה הרע, ו… זה קצת בעייתי. אבל זה חלק מהדברים שלומדים להתמודד איתם כשאתה בצד הזה. לפעמים יכתבו עליך דברים לא נכונים ואתה צריך לדעת לבלוע את זה.

ש: כמה אנליטיקס מהווים משקל עבורך בהערכת שחקן? יש לך דוגמאות לשחקנים שקיבלו משקל גדול יותר או נמוך יותר בעקבות אנליטיקס (שמעתי פעם למשל ששיין באטייה היה שחקן שהיה מאוד מוערך על ידי דריל מורי בגלל הסטטיסטיקות המתקדמות)?

ירון: אני מאד מאד מאד אוהב להשתמש באנליטיקס כדי ללמוד שחקן. אני מאד לא אוהב לנחש, ויש הרבה הרבה הרבה מאד ניחושים בסקאוטינג. אנליטיקס לא אמור לקבוע בשבילך מה לעשות, אבל הוא אמור להקטין עד כמה שאפשר את הרובד של הניחוש. שיין זו אחת הדוגמאות היותר מפורסמות. אני לא יודע על מה כל קבוצה מסתכלת, אבל בוודאות הקבוצות שיותר מסתמכות על אנליטיקס, מוצאות את השחקנים שמתאימים למודלים שלהן.

ש: לסיום, שאלה טלפונית מחבר – האם בדיעבד הטרייד שהביא את הולידיי בתמורה לוויתור על מגדלי תאומים בדמות נואל ודייויס היה שווה את זה? האם לא עדיף היה להישאר עם נואל כהשקעה לעתיד במקום לבחור בהולידיי כרכז עכשווי?

ירון: אני לוקח את ג'רו ע"ח נואל בכל יום. בלי לחשוב בכלל.

קרא עוד