Sample Page

ממשיכים בסדרת הכתבות על הפרוספקטים המעניינים מהמכללות. היום אתמקד בעמדת הסמול פורוורד וכמו בכתבות הקודמות, גם כאן אכניס את האינפוט האישי שלי ואת הדירוג האישי שלי. עמדת הסמול פורוורד היא עמדה עם שחקנים שפחות מוכרים לאוהדים, אך מדובר בעמדה ששלטה בליגת ה-NBA בחלק הגדול של שני העשורים האחרונים עם שמות כמו לברון ג'יימס, קווין דוראנט, פול ג'ורג' וקוואי לנארד. עד ערב הדראפט הדירוגים עוד עלולים להשתנות, אבל בינתיים קבלו את 5 הסמול פורוורדים המעניינים במכללות השנה. 

לחלקים הקודמים בכתבה, מוזמנים להקליק על הלינקים הבאים: סנטרים, פאוור פורוורדים, רכזים.

קמרון רדיש – דיוק, גיל 20, שנה ראשונה

מידות: 9'6 (2.06 מ'), 93 ק"ג (מאמין שבקומביין נראה 96 בערך), מוטת ידיים משוערת 1'7.

שורה סטטיסטית: 14.3 נק', 3.8 ריב', 2.1 אס', 1.8 חט' ב-40% מהשדה, 33% משלוש, 76% עונשין ו-PER 14.4 ב-29.5 דקות למשחק.

שורה סטטיסטית 2018 (אם יש): אין.

קמרון רדיש מדיוק שחקן פסיבי. שימו לב לניסוח המשפט, הוא חשוב ביותר. רדיש הוא אניגמה. הוא הגיע לדיוק כשחקן ברמת 5 כוכבים עם השוואות לדוראנט (שרירי יותר) בזכות יכולת הקליעה והמידות. אז מסתבר שהוא לא דוראנט, אפילו לא קרוב.
לכאורה יש לו הכל מבחינת יכולות כדורסל, הוא קלעי מצוין משלוש ואחראי כמעט לבדו לריווח בדיוק. יש לו שליטה נהדרת בכדור והוא מצטייר כמוביל כדור שלישי בקבוצה רצינית (בתחילת השנה קיויתי שהוא יהיה כמו למאר אודום בלייקרס). לרדיש 2 בעיות מרכזיות, הראשונה היא הסיומת מתחת לסל והשניה היא האופי. מה שמפריע לי בעיקר, הוא שאני לא בטוח שהוא באמת פסיבי במקור, יתכן והחליט לקחת צעד אחורה כשהבין שיש עוד שני כוכבים לצידו. הבעיה היא שהשנה הוא בשנת מבחן לקראת הדראפט, לא זמן טוב לקחת צעד אחורה. בכל מקרה, אני לא רואה אותו צונח בהרבה והוא אמור להיבחר בטופ 5 רק על סמך הפוטנציאל ומה שהראה עד כה.

אזור בו השחקן אמור להיבחר: 3-6.

קבוצות שישקלו לבחור בו: אטלנטה הוקס, ממפיס גריזליס, וושינגטון וויזארדס, ניו אורלינס.

דיאנדרה האנטר – ווירג'יניה, גיל 21, שנה שניה

מידות:  8'6 (2.03 מ'), 102 ק"ג, מוטת ידיים משוערת 2'7 – 3'7.

שורה סטטיסטית: 15.3 נק', 5.2 ריב', 2.2 אס', 55% מהשדה, 47% משלוש, 78% עונשין ו-PER 26 ב-31 דקות למשחק.

שורה סטטיסטית 2018 (אם יש): 9.2 נק', 3.5 ריב' ואסיסט, 52% מהשדה, 38% משלוש ו-75% עונשין ב-19 דקות למשחק.

שאלה אליכם, אתם עומדים בבחירה השלישית ואתם זקוקים לשחקן כנף שיכול לשחק גם בעמדת הפורוורד. יש לכם את קאם רדיש הצעיר, שחקן מוכשר מאוד, קלעי משובח משלוש, שליטה מצוינת בכדור עם תקרה גבוהה, סביר להניח שתיקחו אותו לא? אבל אם אתם יכולים לקבל שחקן מרשים פיזית, אתלטי ביותר עם זריקה טובה (גם אם זה כרגע נכנס פחות המכניקה טובה). האנטר מסוגל לשמור על כל עמדה במגרש, הוא נועל שחקנים בהגנה בצורה שלא ראיתי אף שחקן אחר עושה זאת בשנים האחרונות, תודות למוטת ידיים מטורפת של 2'7. ריבאונדר טוב ובעל איי קיו כדורסל גבוה ובנוסף תוכלו לקבל עוד איזשהו נכס כדי לוותר על הבחירה הגבוהה שלכם ולבחור את השחקן באזור הבחירה ה-8-12. מישהו מסרב לעסקה שכזו? אני קופץ על האנטר בעיניים עצומות. הוא אולי שחקן בוגר יותר בגיל 22.5, אך אני מקבל שחקן שמוכן לליגה פיזית ומנטלית, שחקן ההגנה הטוב במדינה שסוחט השוואות לקוואי. אני בהחלט יכול לומר שהוא ההשוואה הטובה ביותר לקוואי בשנים האחרונות מאשר אלה שבאו לפניו (מיקאל ברידג'ס, אוג'י אונונובי וג'וש ג'קסון).

דריימונד גרין אמר לאחרונה שיש שחקנים ל-82 משחקים ויש שחקנים ל-16 משחקים, כשהוא רומז שיש שחקנים לעונה הסדירה וכאלה שיהיו שם כשזה הכי חשוב. האנטר לדעתי הוא מהסוג שיהיו שם כשזה הכי חשוב.

אזור בו השחקן אמור להיבחר: 8-12. אם היה תלוי בי – טופ 5.

קבוצות שישקלו לבחור בו: פיניקס סאנס, אטלנטה הוקס, ממפיס גריזליס, וושינגטון וויזארדס, ניו אורלינס וכל קבוצה בטווח מקומות של 3-10.

קצת מההגנה של האנטר

קצת מהיכולות ההתקפיות של האנטר

סקו דומבאיה, לימוז', גיל 18

מידות: 9'6 (2.06 מ'), 95 ק"ג, מוטת ידיים משוערת 1'7 (לא מדווח).

שורה סטטיסטית: 6.1 נק', 2.9 ריב', 0.5 אס', 0.5 חט', ב-66% מהשדה, 28% משלוש ו-70% עונשין ב-15 דקות למשחק.

שורה סטטיסטית 2018 (אם יש): אין.

כן רימיתי, אני יודע, סקו לא בדיוק סמול פורוורד, אבל הוא גם לא ממש פאוור פורוורד ואנחנו בעידן של פוזישנלס אז… תזרמו איתי. את סקו ראיתי לראשונה לפני יותר משנה בטורניר אפריקה לשחקנים תחת גיל 16. קיבלתי הודעה מסמי זליקסון, אותו חלקכם אולי מכיר מסיקורי היורוליג וטורנירי הצעירים בקיץ, שאני חייב לראות את השחקן הצעיר הזה. כשנכנסתי לסרטון גיליתי צעיר ארוך ורזה, שמזכיר לי את דוראנט, שולט במגרש ומטביע על כל מי שמעז לעמוד בדרכו באלגנטיות דוראנטית נונשלנטית שכזו. השליטה בכדור היתה מרשימה, הקליעה משלוש היתה סבירה (אך הזריקה טובה כך שיש עם מה לעבוד) והאתלטיות מדהימה. התרשמתי. מאז, סקו העלה מסת שריר והיום נראה גדול יותר ואולי מוכן יותר לליגה. בעיני הוא הקלף המשוגע של הדראפט, השחקן שאנו עשויים לבחור, בעוד חמש שנים, ככוכב של הדראפט.

אזור בו השחקן אמור להיבחר: טופ 10.

קבוצות שישקלו לבחור בו: פיניקס סאנס, קליבלנד קבאלירס, אטלנטה הוקס, ממפיס גריזליס, וושינגטון וויזארדס, ניו אורלינס פליקנס, מינסוטה טימברוולבס, שארלוט הורנטס.

צ'ומה אוקיקי – אובורן, גיל 21, שנה שניה

מידות: 8'6 (2.03 מ'), 104 ק"ג, מוטת ידיים 0'7 (לא רשמי).

שורה סטטיסטית: 10.5 נק', 6.4 ריב', 2.2 אס', 1.7 חט', 1.2 חס' ב-60% מהשדה, 34% משלוש, 66% עונשין ו-PER 21.5 ב-29 דקות למשחק.

שורה סטטיסטית 2018 (אם יש): 7.5 נק', 5.8 ריב', 1.1 אס', 0.7 חט', 0.7 חס' ב- 51% מהשדה, 39% משלוש, 67% עונשין ב-21 דקות למשחק.

צ'ומה אוקיקי, מלבד היותו השחקן עם אחד השמות היותר מגניבים במכללות, הוא שחקן מצוין, אתלטי, חזק ועם יכולות הגנתיות טובות. הוא יכול להיות D&3 משופר התקפית, כיוון שהוא אוהב להיות מעורב בצד הזה של הפרקט.

אוקיקי יכול לשמור על כל עמדה במגרש, הודות למידות משובחות, אתלטיות וכוח. הוא משחק בקבוצה בעלת תוכנית כדורסל איכותית, הוא שם כבר שנתיים ורואים את השיפור משנה לשנה, ולא רק במספרים. לדעתי, כדאי לצ'ומה להשאר עוד שנה במכללה, לשפר יכולות. שנה נוספת יכולה לעשות עבורו פלאים (כמו במקרה של מיקאל ברידג'ס).
הוא יוכל לעבוד על המסירה, השליטה בכדור והכי חשוב – קבלת החלטות.
כרגע, הוא מדורג אצלי באזור הבחירות 23-45. טווח רחב, כיוון שיש לו פוטנציאל גבוה והוא יכול, בעוד חמש שנים, להיות אחד השחקנים הטובים שיצאו מהדראפט הזה.
אני לא חושב ששנה נוספת תשפר את הדירוג שלו, מכיוון והדראפט הבא צפוי להיות חזק מאוד, אבל אני חושב שכשברייס בראון יעזוב (יצא לדראפט כנראה), צ'ומה יקבל את כל הבמה כשחקן שנה שלישית שיכול להשתלט על הקבוצה.

אזור בו השחקן אמור להיבחר: 25-40

קבוצות שישקלו לבחור בו: רוב הקבוצות צריכות שחקן כנף איכותי. פורטלנד טרייל בלייזרס (חייבים שם איזה סמול איכותי כבר לא?), בוסטון סלטיקס (אם טייטום ילך לפליקנס), סן אנטוניו ספרס, אטלנטה הוקס, ממפיס גריזליס, דטרויט פיסטונס.

זה מה שהוא עשה לטנסי לפני כשבוע וחצי

והוא יכול גם להתרומם גבוה … מומלץ לחכות לסוף הסרטון 

נאסיר ליטל – UNC, גיל 19, שנה ראשונה

מידות: 6'6 (1.98 מ'), 98 ק"ג, מוטת ידיים משוערת 10'6.

שורה סטטיסטית: 9.5 נק', 4.5 ריב', ב-51% מהשדה, 27% משלוש, 77% עונשין ו-PER 19.6 ב- 18.4 דקות למשחק.

שורה סטטיסטית 2018 (אם יש): אין.

לפני שהעונה התחילה, נאסיר ליטל היה מדורג שני בדראפט 2019. מאז קרו כמה דברים. הדבר הראשון היה זאיון וויליאמסון, שכבש את המקום הראשון בדירוג לדראפט. הדבר השני הוא שנאסיר ליטל החל בצניחה חופשית.

ליטל נחשב כפרוספקט רציני ביותר והעיניים שלי היו עליו מרגע שהתחילה העונה. ההייפ סביבו נבע מהיותו שחקן מאוד אתלטי ורחב, שמסוגל לשמור על כל עמדה מצוין. לראיה, שמר על זאיון במשחק האול-אמריקן ועשה לו המון צרות. ליטל הגיע ל-UNC והתחיל לאבד גובה. הוא לא היה פקטור בהתקפה ונראה שההגנה שדיברו עליה נעלמה. לאחרונה הוא נתן כמה משחקים טובים, שגרמו לי לחשוב שאולי הוא נחת בסיטואציה שלא מתאימה לו ושהוא חווה בעיות התאקלמות, אבל אני כבר לא רואה אותו כבחירת טופ 5. אני חושב שאם הוא יורד מהעשיריה הראשונה, בדראפט שכזה, שווה להמר על האפסייד שלו ולפתח אותו. אישית, ונכון להיום, לא הייתי מבזבז עליו בחירת טופ 10 כשבעמדה שלו אפשר להשיג שחקנים שיכולים לתרום באופן וודאי.

במילים אחרות, עבור ליטל הקומביין יהיה חשוב יותר מאשר לכל אחד אחר.

אזור בו השחקן אמור להיבחר: 8-20.

קבוצות שישקלו לבחור בו: מיאמי היט, דטרויט פיסטונס, ניו אורלינס פליקנס, שארלוט הורנטס (כי צריך MKG חדש), פורטלנד טרייל-בלייזרס (אם יהיה זמין).

לפניכם אחד המשחקים הטובים שלו, מול ווירג'יניה-טק

 

אזכורים של כבוד –

קלדון ג'ונסון – קנטאקי 

סמול פורוורד אתלטי ורחב. פרוספקט מעניין, אם כי פסיבי, ריבאונדר מצוין ברמת הקולג'.

טרייס טינקל – אורגון סטייט 

טוב, זה לא סוד שטרייס טינקל הוא אחד השחקנים האהובים עליי במכללות. הבן של המאמן פשוט שחקן מעולה ואני ממש מקווה שהוא יגיע ל-NBA. הוא תורם בכל קטגוריה ועושה פשוט הכל. בעונתו הרביעית במכללות הוא מעמיד ממוצעים של 20 נק', 8 ריב', 4 אס' ו-1.7 חט'.

מקווה שנהניתם. היום עברנו על כמה מהסמול פורוורדים המעניינים במכללות/אירופה. בכתבה הבאה – סקנד גארדס.

מוזמנים לשתף ובנוסף, אשמח לשמוע מה אתם חושבים.

קרא עוד

סיכום המשחק בין פילדלפיה למילווקי

או: סיבות לאהוב כדורסל.

ב-17 לחודש הסיקסרס הגיעו למילווקי למשחק יוקרתי מול הבאקס, שקיים את כל מה שהבטיח. 130:125 בסיום לפילי, שהתגברה על שיא קריירה של יאניס אנטטוקומפו (52 נקודות, לצד 16 ריבאונדים ושבעה אסיסטים) בעזרת תצוגת ענק מג'ואל אמביד (40 נקודות, 15 ריבאונדים ושישה אסיסטים). הדרמה בסוף נתנה לנו הצצה לאיך תראה סדרה בין שתי הענקיות האלה, והשאירה אותנו עם טעם של עוד ועוד ועוד. תרשו לי לשתף בכמה מסקנות שהסקתי מהמשחק, חלקן יותר רלוונטיות לעתיד מאחרות. מי שרוצה לשמוע איך אני חופר גם בעל-פה, מוזמן לפרק האחרון של "באשמורת הבוקר". הפודקאסט שעושה כבוד לטרוטי העיניים.

אמביד על יאניס – קרב הטיטאנים

ברט בראון בחר לשים את אמביד על הכוכב היווני, ולפרקים אפילו את בובאן מארינוביץ'. חלק מהדיון סביב ההחלטה נגע לסדרה מול הסלטיקס בפלייאוף האחרון, בה אמביד הוסת מאל הורפורד ושמר על מרקיף מוריס, כדי לגונן עליו מפני יכולת הקליעה מבחוץ של הורפורד. בעונה שבה ברוק לופז מפציץ מעל שמונה שלשות ל-36 דקות, צריך להחביא את אמביד במקום אחר. זה בטוח היה חלק מההיגיון שהנחה את בראון, אבל אני חושב שהרעיון לשים את אמביד על יאניס נבע קודם כל מהרצון לעצור את היווני. מדובר בצעד אקטיבי, ולא בתגובה. יאניס עצמו הודה שהיה אגרסיבי במיוחד בדקות שבהן לא ראה מולו את הקמרוני, ובכך לימד אותנו למעשה שבראון לא בהכרח טעה.

לא שהיווני התקשה, בשום אופן, עם משחק פנטסטי. ראינו אותו כבר פותר את החידה הזו בעבר, כשיוטה שמה עליו את רודי גובר. את רוב הקייס שלו לתואר ה-MVP אנטטוקומפו בונה בתוך הצבע, שם הדומיננטיות שלו משתווה רק לשאקיל בשיאו, פחות או יותר, מבחינה מספרית. יש היגיון ברעיון לשים סנטר הגנתי דוגמת אמביד או גובר עליו. מה זה משנה כמה יאניס נייד, זריז וכישרוני, אם הוא ממילא מנסה להגיע לאותה נקודה במגרש? בואו נחכה לו שם. אלא שיאניס מוכיח העונה שאין אף שחקן אחד שיכול לעצור אותו. נקודה. על הפרמיס הזה, למעשה, בנה מייק בודנהולזר את ההתקפה השלישית בטיבה בליגה. הגיוון של יאניס מאפשר לו לעשות נקודות בכל דרך אפשרית, כולל אפילו שלוש שלשות מתוך שמונה זריקות (אותן ברר בסלקטיביות רבה, אגב). הוא מוסר מעולה, הוא משתמש בכל זווית אפשרית. הקואורדינציה, הטאץ', האורך והכוח שלו הם פשוט יותר מדי בשביל בן אדם אחד. יהיה מי שיהיה.

לצד היתרונות, לפילי יש כמה סיבות לחשוש מהמהלך: אמביד יכול להכנס לבעיית עבירות (ארבע היו לו במשחק, 21 זריקות עונשין לאנטטוקומפו), או שהוא יתעייף מהנטל הרב בשני צדי המגרש. הקמרוני הוא שחקן גאה ותחרותי, אך כשהוא מתעייף הוא נוטה להתפשר על זריקות מחצי מרחק או מהשלוש, והיעילות שלו צונחת. בן סימונס, שאמור להיות התשובה המובנת מאליה בתור השומר הראשי על יאניס בסדרה, פשוט לא מוכן עדיין. היה משהו כמעט אכזרי בדאנק שיאניס הנחית על הראש של האוסטרלי. אולי שווה לשמור את אמביד על יאניס לדקות הסיום של כל משחק, אבל אם בכל מקרה צריך להביא עזרה, הייתי מעדיף שאמביד יהיה זה שעוזר דווקא. זו בעיה בגלל הריווח המדהים של הבאקס. הבחירה של היריבות היא בין באסה לבאסה.

שתי טעויות בסיום שאף אחד לא מדבר עליהן

כתבתי על זה פוסט כי קיוויתי שמישהו יתקן אותי (זה לא קרה בינתיים, מוזמנים לנסות). ברשותכם, עשיתי העתק-הדבק (תכל'ס לא ברשותכם, זה די נכפה עליכם):

ביתרון חמש נקודות, עם 24.3 שניות על השעון, כשהוא עדיין במחצית המגרש של הסיקסרס ותחת לחץ כבד, אמביד לקח פסק זמן (ואז הם לקחו עוד אחד, האחרון שהיה להם). הסיקסרס קידמו את הכדור, אבל עדיין לא עברו את החצי. במצב הזה כל מה שמילווקי אמורים לקוות לו הוא שהם ישכחו את זה. וזה גם בדיוק מה שקרה. תכנון המהלך של בראון הוביל את באטלר למחצית המגרש של הסיקסרס, וסימונס מסר לו! אלא שגם במילווקי שכחו מחוק ה-8 שניות, ועשו עבירה על באטלר במקום לחכות (קצת יותר משניה, לפי שעון ה-24) כדי לקבל את הכדור במתנה. הבנתם אותי? אני בכיוון? מה אני מפספס? מבחינתי אלה שתי טעויות מביכות בעליל, שקיזזו אחת את השניה. לעתיד זה לא רלוונטי בכלל. סתם הופתעתי ואני מקווה שמישהו יסביר לי מה קרה פה.

קריס מידלטון עולה לי על העצבים

לא יודע. אולי אני סתם מקנטר כי הוא חביב האנליטיקס והיה אנדר-רייטד כל כך הרבה זמן עד שאני מרגיש שהוא טיפה אובר-רייטד כבר. שיהיה ברור, הוא שחקן נפלא וכוכב משלים נהדר ליאניס. הוא חצב לעצמו קריירה של אולסטאר מירכתי הליגה, מהסיבוב השני בדראפט, אחרי שכבר ויתרו עליו. הוא סופר מגוון, חכם, גדול לעמדה, קלעי טוב מאוד שמסוגל לייצר לעצמו זריקות בפיק-אנ-רול, בפוסט-אפ, בחצי מרחק וגם משלוש. כל הפוזיטיב ווייבז האלה התישו אותי, עכשיו הנה מה שאני באמת רוצה להגיד עליו:

הוא פשוט מביא לי את הסעיף. הוא ימצא דרך להפוך זריקה קלה לקשה חמש פעמים במשחק או מסירה פשוטה ומתבקשת לאיבוד מתוחכם. הוא יקלע זריקות שהוא בכלל לא אמור לקחת, ויחטיא זריקות חופשיות לחלוטין שהן כמו אוויר לנשימה להתקפה של קואץ' באד (לכל התקפה בתכל'ס, אבל הבנתם). וזה מביא אותי לנקודה הבאה.

מי שיקלע יותר טוב מבחוץ ינצח

מי שיקלע יותר טוב מבחוץ ינצח. ב-NBA של היום זה כזה פשוט. זה לא אומר שסימונס מיותר, התפקיד שלו הוא לפנות את השחקנים לזריקות מבחוץ. זה לא אומר שאמביד או יאניס לא צריכים לרדת לאותיות, אבל החברים שלהם לקבוצה מפנים להם נדל"ן בקרבת הסל על ידי היכולת שלהם לצלוף זריקות ששוות נקודה יותר. בגלל זה, אגב, ההימנעות המשונה של ג'ימי באטלר מזריקות לשלוש מטרידה את כל מי שרוצה בטובת הסיקסרס (מתוך הקבוצה ומחוצה לה). ב-16 המשחקים האחרונים באטלר זרק רק 1.6 שלשות למשחק, ואותן הוא קלע ב-23.1 אחוזי הצלחה. זה הדבר האחרון שהם צריכים.

זהו. מוזמנים לשתף במחשבות שלכם על המחשבות שלי. אלוהים, תסדר לנו סדרה ביניהן. הנה הפרק האחרון של הפוד.

הנתונים נכונים ל-19 במרץ

 

קרא עוד