Sample Page

יש מצב שנסתכל על הסדרה הזו אחרי שהפלייאוף יגמר בתור הגמר האמיתי. זה הגיע קצת מוקדם מהצפוי, כתוצאה מטנקינג נקודתי של דנבר, בהפסד המכוון שלה לפורטלנד לקראת סוף העונה, ועוד כמה צירופי מקרים שקרו, אבל כל עוד זה הגיע, בואו נגיד תודה ונשתוק.

מאזן בעונה הסדירה: 3-1 ליוסטון.

חמישיות:

סטפן קרי, קליי תומפסון, שון ליווינגסטון, קווין דוראנט, דריימונד גרין.

כריס פול, ג'יימס הארדן, אריק גורדון, פי.ג'יי טאקר, קלינט קפלה.

בסדרה שבה יפתחו שישה שחקנים שאמורים להגיע להיכל התהילה, קצת מפתיע, שלא לומר לא חכם, לפתוח דווקא בכניסה המפתיעה של ליווינגסטון לחמישייה. מעבר לזה, מאוד יכול להיות שסטיב קר יחליט שהשינוי שעבד במשחק האחרון מול הקליפרס צריך להפסק שם, ויחזור לאנדרו בוגוט. אבל אני מנחש שלא, כי ליווינגסטון מכניס את הלוחמים למצב הרוח הנכון, בעיקר הגנתית. הוא מאפשר להם להיות ניידים ותוקפניים, בחסות גרין כסנטר, וזה בריא. האלופה העייפה והשבעה צריכה כל בוסט של אנרגיה שהיא יכולה לקבל בשלב הזה. אם הקליפרס התבררו כיריב מעצבן, הרוקטס הולכים לעשות לגולדן סטייט את המוות. הם ממש לא מגיעים על תקן תפאורה לסדרה הזו.

על פניו שתי הקבוצות נחלשו ביחס לעונה שעברה, אבל אפשר לטעון (ואני מנסה, ג'ניפר) שהפערים הצטמצמו לטובת יוסטון. הטילים אמנם מציגים סגל מוכח ועמוק פחות מאשר בעונה שעברה, אבל שכללו את סגנון המשחק שלהם עד שהפכו את הארדן לאחד מהסקוררים הכי בלתי עצירים בהיסטוריה של המשחק. בהנחה שהפציעות לא יטרפו את הקלפים גם הפעם, צפויה לנו סדרה לפנים.

אלא שהפציעות כן טורפות לנו את הקלפים. קליי וקרי בספק למשחק הראשון בשל נקעים בקרסול ימין, והמצב של תומפסון נראה בעייתי יותר כרגע. יוסטון מקבלת הזדמנות להכות ראשונה. אל תתפלאו אם הביתיות תעבור אל הטילים באחד משני המשחקים הפותחים באורקל. אם גולדן סטייט תשמור על הסרב, המצב שלה נראה מזהיר.

הארדן צריך לשים את השדים שלו מאחוריו. ניגע בזה גם בתור האקס פקטור, אבל הוא חייב להיות דומיננטי מול כל מי שמולו. אפשר להניח שהרוקטס יעשו מה שהם יכולים כדי להשיג לזקן חילוף שישים עליו את קרי, או את בוגוט/הגבוה הגמלוני שבמקרה על המגרש, משום מה, ביחד עם הארדן. גם בלי זה הארדן אמור להגיע לתוך הצבע מתי שהוא רוצה. הסדרה מול יוטה הוכיחה שהוא לא לגמרי שם (8.3 נקודות פחות למשחק מאשר בעונה הרגילה, 37% יוסג' רייט, 52.9% טרו-שוטינג, נמוכים מהעונה הרגילה). הטקטיקה של קווין סניידר אמנם סדרה ליוסטון מבטים פנוים משלוש ואלי הופים ככל שהעין משגת, אבל לא אחת הארדן נראה אבוד בתוך הראש של עצמו, וקל היה לזהות את זה כי כבר היינו בסרט הזה.

קליי, דריימונד, איגואדלה וליווינגסטון יעשו כל מה שהם יכולים למרר לו את החיים, ובשלב הזה אני חייב להמר שהם יצליחו, לפחות בחלק מהמשחקים, ושהמשחקים האלה ילכו ללוחמים בגלל התלות התהומית של יוסטון במה שהוא עושה בהתקפה. בהגנה הם צריכים להכריח אותו לעבוד ולקבל החלטות, ויש להם את כל הכלים לעשות את זה.

דוראנט משחק את הכדורסל הכי יעיל ומרשים של הקריירה היעילה והמרשימה שלו. הוא מקבל את הכדור בהתקפות המעבר ובמיד פוסט, ומעביר קורסים מזורזים בקליניקה שלו לכל מגן אומלל שמוצא את עצמו שומר על הסקורר המופלא הזה. אם בגמר המערב של 2018, וגם קצת בתחילת הסדרה מול הקליפרס, ראינו אותו קצת מכונס ופאסיבי בהתקפה, זה כבר לא המצב. אם יוסטון לא תשלח שמירה כפולה, ומייק ד'אנתוני יחליט לחיות או למות עם מה שקיי.די יעשה באחד על אחד, יוסטון תמות.

גם לקרי יש מה להוכיח, וזה תקף גם לכריס פול שמולו, שבעיקר צריך להוכיח שהוא יכול להשאר בריא פלייאוף שלם. גולדן סטייט רצה על אוטומט בזכות הגרביטי המדהים שקרי מייצר. גם אם קרי יחטיא כל זריקה שהוא יקח משלוש בסדרה הזו, הגרביטי שלו ישמר, וגולדן סטייט תמשיך לשחק ארבעה נגד שלושה בכל פעם שהוא מקבל חסימה קרוב לקו החצי. בניגוד לביקורות הקבועות שמחלקים להארדן, הופעות הפלייאוף הבינוניות ומטה של סטף קצת עוברות מתחת לרדאר לפעמים. לדעתי זה ככה כי הוא אלוף, אבל גם בגלל שההצלחה הקבוצתית של הווריורס כל כך תלויה בו. אני לא מתכוון להופעה שלו בכל משחק נתון, אלא בעצם הנוכחות שלו על המגרש (ואולי צריך להוסיף, גם בחדר ההלבשה). רק דמיאן לילארד יודע איך זה מרגיש לגרור דאבל טים קבוע קרוב לקו החצי, אבל אפילו הוא לא יעיל ומאיים כמו קרי מהטווחים האלה. אם הפציעה של קרי תשדוד מאיתנו את הסדרה הזו אני ממש אכעס. יש פחות סיכויים שפציעה של תומפסון תעשה את זה, למרות בעיות העומק של הווריורס.

גרין נראה נהדר בינתיים, אבל כל העבירות הטכניות האלה חייבות להדאיג את קר. יש משהו שברירי בקבוצה הזו וגרין מסמל את זה יותר מכולם כי אין לו פילטר שיסתיר את מה שהוא באמת מרגיש. תומפסון ימדד בעיקר בהגנה. שלושת האחרים ביוסטון יצטרכו להתעלות כדי שהרוקטס לא יתחילו כל מחצית במינוס מול סוללת הכוכבים של האלופה. טאקר אמור לראות דקות כחמש מול הסמול בול של גולדן סטייט. אם שתי הקבוצות בשיאן השכל הישר הולך עם גולדן סטייט.

ספסל:

עד כמה שזה מוזר, היתרון בספסלים נמצא אצל יוסטון. הווריורס רדודים מאי פעם, וגם השחקנים שקר סומך עליהם לא בדיוק חפים מחסרונות. מנגד, אוסטין ריברס, קנת' פאריד ודנואל "לא דניאל" האוס שווים הרבה מאוד בשיטה הפשוטה של יוסטון, שבה הם צריכים לתת את הכדור להארדן או פול, ולחכות להוראות משם. האוס במיוחד יכול להתברר כקריטי בסדרה הזו. הוא פיזי וסולידי בהרבה תחומים, וכמה שלשות שלו יכולות להפוך משחק נתון.

אנדרה איגואדלה נראה קפיצי וטוב לב, לא תיאורים שהתאימו במהלך העונה הרגילה, והוא יסגור את המשחקים ככל הנראה כחתיכה האחרונה של הרכב המוות ("חמישיית ההאמפטונס" נשמע אפילו יותר גרוע בעברית). הוא יכול לבדו להפוך את הספסל של קר מנטל לנכס. גם קבון "לא קווין" לוני יראה הרבה זמן מסך, בתור הגבוה הכי נייד שהוא לא דריימונד בסגל. קר מרגיש בנוח להחליף עם לוני על הארדן, עד כמה שמישהו יכול להרגיש בנוח עם חילופים על הארדן. גם הגרסה הרזה של בוגוט לא מהירה מספיק בשביל להתמודד עם חדירות של הארדן, ואני מניח שהוא ימצא את עצמו על הספסל כל עוד הזקן על המגרש.

מאמנים:

סטיב קר ומייק ד'אנתוני הם שניים מהמאמנים הכי מוערכים בליגה. הסדרה בעונה שעברה גררה הרבה מאוד התאמות ממשחק למשחק, ואפשר לצפות שגם הפעם נראה אותם מחליפים מהלומות אינטלקטואליות ככל שהסדרה תתקדם. חשוב ללמוד מהר כמה שמרני קר יהיה בהגנה על הארדן, אפשר להניח שהוא לא ישלח אף מגן לעמוד מאחוריו כמו שקרה בסיבוב הקודם. גולדן סטייט מרגישה שהיא כבר פתרה את החידה הזו, אבל הארדן של העונה טוב מאי פעם, ואם הוא יתפוס איזה זון לא בטוח שהוא ימהר לצאת ממנו. גם פול בריא זה בונוס נחמד שלא היה לד'אנתוני במשחקים האחרונים בשנה שעברה. אבל זו סדרה של שחקנים.

אקס פקטור:

אחוזי השלוש של ג'יימס הארדן. מעל 35% ישימו את יוסטון כפייבוריטים בעיני. מה ששמעתם. אני מהמר נגד זה. גם בעיית עבירות של קרי יכולה בקלות להוציא את הווריורס ממשחק.

תחזית: 4-3 לגולדן סטייט.

יהיה מוזר להמר על גולדן סטייט בפחות משחקים אם אני חושב שהפערים הצטמצמו מהעונה שעברה. אני עדיין מסרב להמר נגד אוסף השחקנים הכי טוב בהיסטוריה של הליגה, למרות שהם נראים פגיעים מתמיד, במיוחד בקלאץ'. אחרי שהווריורס התקשו מול המדורגת שמינית, בזמן שהרוקטס נראו דומיננטיים מול קבוצה טובה בהרבה, ההימור הזה מרגיש משונה. כאילו אין תשובה נכונה. לא בדיוק מעורר השראה, אבל גולדן סטייט תיקח את זה בשתי ידיים.

מול גולדן סטייט לא עומדת קבוצה עם כוכבים שהוכיחו שהם יכולים לקחת מה שהיריבה נותנת להם. לצורך העניין, אם הייתם שמים את לברון ג'יימס במקום הארדן כבר הייתי קונה. העניין הוא שאם אני כבר מהמר נגד ההופעות בקלאץ' של הווריורס, זה לא יהיה כי אני מאמין בהופעות הקלאץ' של ג'יימס הארדן. והנה דרך מדכדכת במיוחד לסכם את אחת הסדרות הכי מרתקות שקיבלנו בשנים האחרונות.

ולקינוח, קבלו את הפרק האחרון של "באשמורת הבוקר"

כמה חיכינו לסיבוב השני של המזרח, ובזמן שפילי וטורונטו גרמו לנו לחרדות אחרי הפסדים במשחק הפתיחה, מילווקי ובוסטון מגיעות לסדרה הזו עם גיליון הפסדים נקי, בשחזור המאץ' אפ המרתק מהסיבוב הראשון בעונה שעברה. אין זמן להתחמם, בואו נתחיל.

מאזן בעונה הסדירה: 2-1 למילווקי.

חמישיות:

אריק בלדסו, סטרלינג בראון, קריס מידלטון, יאניס אטטוקומפו, ברוק לופז.

קיירי אירווינג, ג'ייסון טייטום, ג'יילן בראון, אל הורפורד, ארון ביינס.

המאץ' אפ של הסדרה ללא ספק יהיה זה שבין אטטוקומפו להורפורד, כשמילווקי עם הכדור. הורפורד הוא אחד מהשומרים הכי ורסטיליים ומחוננים שיש למשחק הזה להציע, ביגמן נייד וסופר אינטלגנטי שמסוגל להוציא כוכבים מהכלים. היו לו משחקים שהוא נכנס גם ליאניס לראש, גם בפלייאוף שעבר, אבל העונה היווני נמצא בזון אחר לגמרי, הוא לא ירד משלושים נקודות נגד הסלטיקס בשלושת המשחקים. ברור שהורפורד לא יכול לעשות את העבודה לבד, למנוע מאטטוקומפו גישה לצבע זו עבודה קבוצתית, וזה מתחיל בהגנת המעבר. איך יאניס מצליח להיות כל כך דומיננטי מול ההגנה החונקת של הלפרקונים? האם הנוכחות של לופז לבדה שינתה את האיזון, עכשיו כשהצבע פרוץ? אני מאמין שחלק רחב מהקרדיט הולך לסנטר ולקואץ' באד, אבל בעיקר ליאניס שהפך למפלצת, שבני תמותה רגילים, גם חמישה מהם, לא באמת יכולים לעצור. הוא יצטרך להוכיח בלייב שהוא השחקן הכי טוב בסדרה הזו ואני מאמין שהוא יעשה את זה.

בצד השני זה יהיה דו קרב רכזים מרתק, בין שומר נפלא לתוקף אדיר. אורי נכטיילר ואני דיברנו קצת על המאץ' אפ בין בלדסו ואירווינג בפודקאסט שלנו "באשמורת הבוקר" (הפרק האחרון שהקלטנו מחכה לכם בסוף הטור), ושם העליתי תאוריה מהוססת משהו לגבי הרכז של באד. בגדול, למרות שבלדסו לא כוכב התקפי ברמה של קיירי (לדוגמא), היכולת ההגנתית שלו למעשה מאפשרת לו להשוות תנאים מול מי שמולו, וכמעט "להוריד אותו לרמה שלו". אני לא אומר שיהיה לו קל יותר מול אירווינג מאשר מול טרי רוז'יר, אותו הוא פגש בשנה שעברה, אבל אני מאמין שיש לו יותר ערך דווקא בתור האנדרדוג. אירווינג התפוצץ במשחק אחד והיה שקט בשני. בשלישי הוא לא שיחק וסקרי טרי הוריד 26 נקודות על הראש של דרו בלדסו (קלטתם מה עשיתי שם?).

טייטום ובראון ינסו להצר את צעדיו של מידלטון ולהוכיח שהם צריכים לקבל יותר ריספקט. טייטום נמצא בגרוב התקפי טוב, ובראון יכול להביא לסדרה הזו קצת מהאנרגיות ההגנתיות שמרקוס סמארט הפצוע אמור היה להביא. אבל כמה קל זה לדבר על ההתקפה של טייטום וההגנה של בראון? בואו נהפוך רגע, טייטום מוכשר אבל לא ממושמע או מרוכז מספיק, ומידלטון או הקלעים האחרים יצטרכו לבחון את העירנות שלו לאורך הסדרה כי אין הרבה חורים בהגנה של הסלטיקס. בצד השני, ג'יילן בראון ינסה למצוא איזון. לצד משחקים טובים מאוד שגורמים לו להראות כמו פרינג' אולסטאר, יש לא מעט משחקים שבהם הוא לא מצליח להבין מתי הוא צריך להיות אגרסיבי ומתי הוא צריך להניע את הכדור כחלק מהפאזל. זה סוג של טאקט ספורטיבי שפשוט אין לו כרגע (וזה מפתיע, אגב, עם הרושם שהוא עושה מחוץ למגרש).

קצת על האחרים. מידלטון יביא את הגיוון ההתקפי שהוא מביא, ואולי גם יציל את הבאקס מכמה התקפות רעות פה ושם, עם סלים בבידוד מחצי מרחק. אם השלשות שלו יכנסו הכל יהיה בסדר. אם לא, אני בטח אאשים אותו בהפסדים. שימו לב לסטרלינג בראון שיכול להיות הצ'ופצ'יק שמזיז את שיווי המשקל לכאן או לכאן. יש לו ים של פוטנציאל כשחקן 3-אנד-די מהכנף, אבל הוא עדיין רך בשנים במונחי NBA. אם הוא יפשל מספיק בשביל לרדת לספסל באיזשהו שלב אני מצפה מפט קונהאוטן לתפוס את מקומו.

בכללי, המאץ' אפים הישירים פחות רלוונטיים מאי פעם, בליגה שמקדשת את ההתקפות ושחקני החוץ. כמעט כל חסימה משיגה חילוף או שלשה פנויה, ומהבחינה הזו לופז צריך לפחד מאירווינג הרבה יותר מאשר בלדסו, למשל. בגלל זה החמישייה האמיתית של בראד סטיבנס, כך יקוו הסלטיקס, תכלול בתוכה את גורדון הייוורד במקום ביינס, והיא תהיה זו שתסגור משחקים. ההרכב המגוון הזה עדיין פיזי וגדול, והוא מסוגל לעשות יותר דברים בשני צדי המגרש. היוורד ממש לא חזר לעצמו, ואל תתנו לאף אחד לעבוד עליכם עם המספרים החביבים שלו מול הפייסרס בסיבוב הראשון, יוסג' רייט של 16% יגיד לכם את כל מה שאתם צריכים לדעת. הקבוצה ממש לא רואה בו את הכוכב שהיא חשבה שהיא מחתימה אז בקיץ 2017, לפחות בינתיים.

בעיה מרכזית אחת שההגנה של מילווקי תתקל בה נעוצה דווקא בכח הכי גדול שלה, היכולת לשמור על הטבעת. זה בגלל שבוסטון לא ממש מנסה להגיע לשם. היא לא מנסה להגיע לקו, או לחדור עד לסל, ככלל. הבאקס, עם ההגנה הכי טובה בעונה הרגילה, ויתרו לא אחת על קו השלוש כדי להגן על הצבע שלהם, והפעם הטקטיקה הזו עשויה לחזור אליהם בבומרנג. זה כמו להיות תקוע בפקק באיילון עם למבורגני, מה הטעם? במשחק שהסלטיקס ניצחו העונה, למשל, הם קלעו 24 שלשות מ-55 ניסיונות. האם הבאקס מתכננים משהו אחר? כמה אחר? איך הם יוציאו לפועל מערך הגנתי חדש? נדבר על זה כשנגיע למאץ' אפ המאמנים.

ספסל:

על הייוורד דיברנו. החסרון של סמארט ושל מלקולם ברוגדון הפצועים מבאס ממש, אבל ברור שסמארט משמעותי יותר. סמארט כנראה היה פותח בחמישייה ומופקד על מידלטון בעיקר, אבל החשיבות שלו חוצה גבולות המגרש, הוא שחקן הנשמה של בוסטון. זה שנותן את הטון ההגנתי והרגשי. הוא יכול לכפכף את הייוורד אם הוא מוותר על כמה זריקות, לצעוק על קיירי שלא יתקע על החסימה, או להכריח את הצעירים לחשוב קבוצתי אם הם קצת מתפזרים. מול אינדיאנה הוא לא היה נחוץ, אבל הבאקס זה כבר סיפור אחר.

ניקולה מירוטיץ' יהיה השחקן הכי חשוב מהספסל של הצבאים. משחק חם שלו מבחוץ יכול להיות שווה בלו אאוט מרשים כי הוא יבטל את יתרון העומק של בוסטון. הוא גם יכול להשתלב בהרכבים סופר נמוכים או סופר גבוהים ולעשות את הכל מעניין יותר. אנחנו יודעים שבאד יסתמך על ארסן איליאסובה לפני שהוא ייתן לדי.ג'יי ווילסון להוכיח את עצמו ברוטציה. האם הטורקי יוכל להשאר על המגרש עם כל האתלטים של בוסטון? סטיבנס ינסה לקבוע במשחקים הראשונים כמה מקום יש לביינס בסדרה הזו, ומי אמור לשחק יותר בעקבות זה. על הייוורד דיברנו, מרקוס מוריס מהווה סוג של גורם מייצב (לא מאמין שאמרתי את זה), עם היכולת שלו להשיג זריקות ראויות, גם אם לא מדהימות, כשההתקפה דועכת. רוז'יר ינבח יותר ממה שהוא ינשך בסדרה הזו, לדעתי, למרות שיש לו אנרגיות שיכולות לשנות מומנטום במיוחד במשחקי הבית. גם ג'ורג' היל יכול להיות מיני אקס פקטור, אבל כל מה שהוא ייתן התקפית זה כמעט בגדר בונוס בשלב הזה.

מאמנים:

בזמן שבאד מקבל את הקרדיט על התרבות הארגונית שהוא ייסד במילווקי, סטיבנס ידוע יותר בתור טקטיקן מעולה. לכל אחד יש סימני שאלה רציניים בתחום שבו האחר מצטיין, וזה מה שהופך את המאץ' אפ למעניין. השאלה שתכריע את הסדרה תהיה איך שתי הקבוצות יגיבו למשברים שיפקדו אותן. מילווקי הראתה הרבה אופי בעונה הרגילה, אבל ניצחון הפלייאוף האחרון של הארגון היה כשיאניס היה בן 6 וחצי, ב-2001. מנגד, הסלטיקס משופשפים ועתירי ניסיון, אבל הראו שהם לא חסינים ממחלוקות בחדר ההלבשה, ואני כבר סימנתי לעצמי את המקור לבעיות.

אקס פקטור:

ההתקפה של הורפורד. אני לא בטוח לגבי זה, אפשר לראות את הסלטיקס מנצחים גם בימים חלשים התקפית, אבל אני מאמין שמול כח האש של הבאקס, הורפורד יהיה חייב להעניש עם קליעות מבחוץ, ההגנה של מילווקי בפיק-אנ-פופ הייתה בעייתית העונה. זה אמור לפתוח את הצבע לחדירות וחיתוכים ללא כדור. משחקים של הורפורד עם שלוש שלשות ומעלה, או חמישה אסיסטים ומעלה, אמורים ללכת לצד של הסלטיקס.

תחזית: 4-3 למילווקי.

תכלס, אני לא יודע. אני מהמר על הבאקס בשבעה משחקים כי זה נותן מנעד רחב יחסית של דברים שלא צפיתי, שיסיתו את התוצאה לטובתי. הרבה יכול לקרות, ואני פשוט מאמין שהבאקס מוכשרים וטובים יותר, אבל יש לבוסטון תכונה שגורמת לי לפחד להמר נגדם. הם יודעים איך לגרור משחקים לבוץ ושם לנצח על סמך הניסיון. לאירווינג יש יותר ניסיון מוצלח בקלאץ' מכל הבאקס יחד. ועדיין, יאניס, הביתיות (יאניס), והביטחון בדרך (בעיקר יאניס) – תנו לי את הבאקס.

וכמובטח פרק 26 של הפודקאסט "באשמורת הבוקר" (הצטרפו למהפכה):