Sample Page

10 תחזיות לא ממש מטורפות – גרסת 2019-20

כמו בכל שנה, גם השנה אתן פה 10 תחזיות שסוטות במידת מה מהמיין סטרים. אני לא אכתוב את כל ההקדמה שכתבתי בשנה שעברה (או אעשה קופי פייסט), פשוט אשלח אתכם לקרוא שם. האחוזים שם? מצוינים.

3 תחזיות התממשו במלואן – לברון לא בפלייאוף, מילווקי תקפוץ לשלישיה הראשונה במזרח, גולדן סטייט לא תזכה באליפות.

אחת התממשה ב-99% – אנתוני דייויס אמנם טכנית סיים את העונה בניו אורלינס, אבל כבר היה ברור שהוא לא שם.

שתיים התממשו ב-10% (נאחז בקש פה) – טריי יאנג היה מספיק טוב בחצי השני של העונה בשביל להיות בדיון על רוקי העונה. פילדלפיה נצחה 51 משחקים, לעומת 52 בעונה הקודמת.

OKC היו רחוקים מהמקום הראשון במערב, אולדיפו עבר פציעה קשה, דאלאס לא הגיעה לפלייאוף, ובוסטון לא זכתה באליפות.

בואו נגיד שהגעתי ל-42% וזה אחוז מדהים (דיברנו על לעבור את אחוזי השדה של לונזו!)

הנה 10 התחזיות הלא ממש מטורפות לעונה הקרובה:

1. סן אנטוניו תשאר בחוץ

שנה שעברה דיברנו על זה שאף אחד לא מהמר נגד לברון, השנה אף אחד לא מהמר נגד פופוביץ', אותה גברת בשינוי אדרת. האקסיומה שאם תשימו עם לברון 4 גברים והוא יגיע לפלייאוף התנפצה (חלאס עם הטענות על הפציעה, הוא חזר מהפציעה והם היו במאזן 26 – 25, חזק בתמונת הפלייאוף. הם הפסידו במירוץ לקבוצה שמכרה את הכוכב שלה, וקבוצה שהיא סקרמנטו! סקרמנטו!), עכשיו הגיע הזמן לטפל בעוד אקסיומה, שאומרת שתשימו 5 גברים בגופיה של סן אנטוניו, ופופוביץ' יביא אותם לפלייאוף.

קודם כל נבהיר שאין כאן שום עניין של זלזול. פופוביץ' הוא אחד המאמנים הטובים בכל הזמנים. על כך אין עוררין. סן אנטוניו רשמו 22 פלייאופים ברציפות תחתיו – שיא ליגה. השנה זה יגמר. למה? כי יותר מדי קבוצות רוצות להכנס לפלייאוף במערב, ובשביל שזה יקרה יש קבוצות שצריך להוציא. הספרס דיי דרכו במקום בקיץ. דז'ונטה מורי חוזר אחרי שנה בחוץ, אבל לא ברור כמה זמן ייקח לו להתאקלם. מלבדו, הספרס התחזקו בטריי ליילס ודמארי קארול. זהו. מי שדורך במקום במערב, הולך אחורה. הספרס סיימו בעונה שעברה במקום השביעי, אין להם הרבה לאן ללכת אחורה בלי לצאת מהפלייאוף.

אליפות העולם אולי מראה שפופוביץ' מאבד מהאדג' שלו, ואולי לא ממש היה אכפת לו. פופוביץ' מרגיש לקראת סיום. את שיא ההופעות הרצופות בפלייאוף הוא כבר קבע. את שיא האליפויות הוא לא ישיג. יש עוד שיא שבטווח השגה שלו וזה שיא הנצחונות של דון נלסון – חסרים לו 90. יגידו לכם שזה לא מעניין אותו, אבל הוא כבר כמעט שם, אז למה לא להגיע. הספרס ינצחו 40+ משחקים העונה, אבל זה לא יספיק לפלייאוף.

לסיכום: תחזית שאני אשמח לטעות בה, אבל אחרי שניסיתי להכניס 13 קבוצות לפלייאוף במערב, הייתי חייב לבחור מישהו שישאר בחוץ.

2. ניו אורלינס תהיה בפלייאוף

הפליקנס עשו קיץ נפלא ובנו לעתיד, ואיכשהו העתיד הזה מתחיל היום. יש להם ותיקים, יש להם צעירים, יש להם עומק, יש להם כל מה שלא היה להם כשאנתוני דייויס היה אצלם. אני אפילו לא חושב שזאיון יזכה בתואר רוקי העונה (בהמשך), ועדיין אני חושב שכאן ועכשיו הם כבר מספיק טובים לפלייאוף. יש להם עומק שחסר להמון קבוצות אחרות (ווריורס למשל), וזה בלי לפגוע בסטאר קווליטי.

לסיכום: אני אצפה בהם הרבה השנה. אחת הקבוצות המסקרנות בשנים האחרונות, ולא רק בגלל זאיון.

3. דנבר תסיים במקום הראשון במערב

תחזית שאני מפספס בה שנה אחרי שנה. למען האמת אני מפספס כל כך חזק, שקבוצות מתפרקות ברגע שהן קוראות את התחזית הזו (בשנתיים האחרונות חזיתי מקום ראשון ל-OKC ו-וושינגטון). נקווה שדנבר ישברו את הנאחס. אז אני אתן לכם לשאול את השאלות בחלק הזה.

שאלה: אז למה דווקא דנבר?

תשובה : כי הם לא עשו יותר מדי בקיץ.

שאלה: רגע, בהקשר של סן אנטוניו אמרת שזה דבר שלילי, איך בדנבר זה חיובי?

תשובה: עניין של גיל, כימיה ובשלות. הנאגטס עשו קפיצה משמעותית בעונה שעברה, הרבה מעבר לציפיות. הם צעירים בצורה מדהימה. אף שחקן רוטציה לא עזב, והם הוסיפו את ג'רמי גראנט ואולי יקבלו סוף סוף את מייקל פורטר ג'וניור. הקפיצה שלהם מגיעה מעצם הכימיה והתפתחות הצעירים. הנסיון שהם צברו בפלייאוף היה סופר משמעותי.

שאלה: רגע, ומה עם הקליפרס, הלייקרס, יוטה?

תשובה: כאן היתרון של הנאגטס. הם לא עשו שינויים גדולים ואמורים להגיע עם הכימיה מפתיחת העונה, בזמן שהלייקרס, הקליפרס ויוטה עשו שינויים עצומים וצריכים לבנות כימיה והיררכיה חדשה. דנבר אמורה לפתוח את העונה בצורה חלקה יותר ולרוץ קדימה. כל נצחון יהיה חשוב במאבק הזה, והיתרון של דנבר בתחילת העונה אמור לעזור לה בסיום העונה.

לסיכום: גו ג'וקר גו.

4. שיקגו יגיעו לפלייאוף

תחתית המזרח זה דיי סחלה. בשנה שעברה אורלנדו השתחלו לפלייאוף, ודטרויט כמו בכל שנה התחילה כמו גדולה וסיימה בזחילה. שארלוט שיש לה רק את קמבה לא הייתה רחוקה. לשיקגו יש על הנייר חמישיה טובה (סטורנסקי, לאבין, פורטר, מארקנן, קרטר), יש להם עומק, וזו יכולה בהחלט להיות השנה שלהם להשתחל.

לסיכום: זה במזרח, אז זה לא כזה מטורף.

5. באותו הקשר – זאק לאבין יהיה באולסטאר

משהו בשיח עליו משתנה. משהו בדיבור שלו משתנה. אולי זה רק נדמה לי. בכל מקרה, זה במזרח, אז זה לא כזה מטורף.

לסיכום: נו שוין, זה כולה במזרח, אפילו דיאנג'לו ראסל הצליח להגיע לאולסטאר במזרח.

6. ברנדון קלארק יהיה רוקי העונה!

נתחיל בלמה לא זאיון. זאיון הוא סוג של מפלץ. זה לא בארקלי, זה סוג של מיני שאקיל אוניל (הקרדיט לאודי הירש בטוויטר). הוא קולע המון נקודות במשחקי ההכנה באחוזים מדהימים, אבל אם תסתכלו על השאט צ'ארט שלו – רוב הזריקות שלו מגיעות 2 מטר מהטבעת. אני לא בטוח שבמשחקי העונה הרגילה הוא יצליח לקלוע משם כל כך הרבה. צריך גם לזכור שזאיון לא לבד, הוא צריך לחלוק את הכדור עם עוד שחקנים בניו אורלינס, כאלו שרוצים לעבוד על החוזה הבא שלהם (אינגראם, פייבורס) וכאלו שרוצים להגיע לפלייאוף (הולידיי). בנוסף, כבר עכשיו ניו אורלינס שומרים על זאיון בצמר גפן. בכלל לא בטוח שהוא ישחק מספיק משחקים כדי לזכות בתואר.

קלארק הגיע לליגה בשל אחרי 4 עונות במכללות. הוא בן 23, לא ילד. בממפיס הוא יראה המון דקות ואמור לעשות מספרים יפים, גם אם ממפיס לא תנצח. התואר הזה בכל מקרה לא קשור לנצחונות. הוא לא יהיה השחקן הכי מצליח בדראפט הזה, אבל כמו שחקנים בשלים אחרים שקטפו את התואר הזה בעבר (דמיאן לילארד, מלקולם ברוגדון), הבשלות שלו תעשה לו טוב. גם טיילר הירו נראה טוב, גם הוא אופציה.

לסיכום: צריך להמר על מישהו שהוא לא זאיון כדי שזה יהיה בטור הזה, אז למה לא קלארק?

7. גולדן סטייט לא יזכו באליפות!

רגע, זה כבר לא כל כך מטורף. אבל עצם העובדה שזה היה מטורף בעונה שעברה מבהירה כמה חזקים הם היו, וגם האיבוד של דוראנט וקליי לחצי עונה, לא אמור להפיל אותם כל כך נמוך. אז הנה תחזית לא כל כך מטורפת – הם עדיין יגיעו ל-48-50 נצחונות, ויהיו לפלייאוף.

לסיכום: אם אשכחך סטף קרי, תשכח ימיני.

8. ניו יורק ושארלוט – לא יהיו הכי גרועות בליגה

לא, לא פלייאוף, אבל הן ינצחו יותר ממה שהתחזיות צופות להן. התחזית של שארלוט היא שהיא תהיה הכי גרועה בליגה. הסגל שם מזעזע מכל בחינה, אבל בניגוד למועדונים אחרים שארלוט לא יודעים לעשות טנקינג. הם צריכים נצחונות בשביל להביא קהל. מה שבקבוצות אחרות לא נחשב. לכן לדעתי הם יסיימו לפחות מעל קליבלנד (סגל נוראי ובשום דבר לא יביא קהל בכל מקרה), ו-וושינגטון (כנ"ל). אני גם חושב שרוזייר טוב יותר ממה שנותנים לו קרדיט. לניקס מעשית יש סגל לא רע. עמוק, שחקנים סבירים. אין שום סיבה שלא ייסיימו גם מעל שארלוט.

סיכום: לא באמת התחייבתי פה על כלום, אז יאללה.

9. הלייקרס לא יעברו סיבוב בפלייאוף

סתם כי בא לי עוד אחד נגד לברון. הם יגיעו לפלייאוף בלי יתרון ביתיות, ויפסידו לאיזה יוסטון או יוטה 4 – 2. ג'ייסון קיד יתפוס את הראש. פרנק ווגל כבר מזמן יהיה בבית.

לסיכום: דונט גו לברון, דונט גו.

10. קוואי ופילדלפיה טייק 2

הקליפרס והסיקסרס יגיעו לגמר. משחק 7, שניות אחרונות, קוואי זורק, הכדור קופץ על הטבעת 4-5 פעמים ו….

טוב, זה יהיה הרבה פחות מותח. ההימור שלי הוא שהסיקרס יקחו אליפות, במידה וג'ואל אמביד יחזיק מעמד.

לסיכום: הדמעות של אמביד בסיום יהיו דמעות של אושר.

את שושלת הלוחמים כבר קניתם? 100 ספרים נמכרו, אל תשארו בלי עותק!

תגיות: , , , , , , , , , , , , ,
קרא עוד

דמעות, תקוות והבריונים של ברט בראון 

השוק החופשי של קיץ 2019 הבטיח הרבה וגם קיים. כבר ביום הראשון נסגרו חוזים בסך של כמעט 3 מיליארד דולר! מאזן הכוחות בין הקבוצות בליגה השתנה. המזרח נחלש והמערב נפתח לחלוטין. התהליך שהתחיל לברון ג'יימס ב-2010, עם המעבר המתוקשר שלו למיאמי, הסתיים בניצחון הסופרסטארים, שהוכיחו שהם אלו ששולטים היום בליגה. יוצאים לעונה חדשה בלי פייבוריטית ברורה.

לקראת פתיחת עונת 2019-20, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: (פילדלפיה 76)

לדף הקבוצה:

פילדלפיה 76

נשארו: ג'ואל אמביד, בן סימונס, טוביאס האריס (הוחתם מחדש), מייק סקוט (הוחתם מחדש), ג'יימס אניס (הוחתם מחדש), פורקאן קורקמאז (הוחתם מחדש), זאיר סמית', ג'ונה בולדן, שייק מילטון.

עזבו: ג'יי.ג'יי רדיק (חופשי, לניו אורלינס), בובאן מריאנוביץ' (חופשי, לדאלאס), ג'ימי באטלר (סיין אנד טרייד, למיאמי), ג'ונתן סימונס (טרייד, לוושינגטון), אמיר ג'ונסון (פרש לבית דיור מוגן, שם יתרועע עם אנשים בקבוצת הגיל שלו).

הגיעו: אל הורפורד (שוק חופשי, מבוסטון), טריי בורק (שוק חופשי, דאלאס), ראול נטו (שוק חופשי, יוטה), קייל אוקווין (שוק חופשי, אינדיאנה), ג'וש ריצ'רדסון (סיין אנד טרייד, ממיאמי), מתיס ת'ייבול (דראפט).

מתנדנדים: מריאל שאיוק, נורבל פל (שניהם עם חוזה דו כיווני)

חמישייה: ג'ואל אמביד, בן סימונס, טוביאס האריס, ג'וש ריצ'רדסון, אלפריד ג'ואל הורפורד.

ספסל: מייק סקוט, ג'יימס אניס, פורקאן קורקמאז, זאיר סמית', ג'ונה בולדן, שייק מילטון, טריי בורק, ראול נטו, קייל אוקווין, מתיס ת'ייבול.

המהלכים הגדולים של עונת 2018-19:

אז מה היה לנו שם?

אחרי הפלייאוף הראשון שחוו ילדי הפרוסס מול מיאמי ובוסטון בעונת 17/18, לעונת 18/19 הגיעה הקבוצה עם ציפיות לקפיצת מדרגה. כקבוצה שבונה עצמה סביב שני סופרסטארים בפוטנציה בדמות אמביד וסימונס, פילי ראתה את עצמה בפתיחת העונה כקונטנדרית.

אמביד לקח את המשחק שלו לספֵירה חדשה בעונה שעברה. הוא סימן וי על שיאים אישיים עם 27.5 נק', 3.7 אס' ו-13.6 רב', ורשם את שיעור איבודי הכדור הנמוך ביותר בקריירה – 13.2%. הדירוג ההגנתי של פילי איתו על המגרש עמד על 104.9 (שווה למקום ראשון בליגה), ובדקות שהוא נח על 110.5 (שווה למקום 20 בליגה). אם עונת 17/18 הייתה העונה שבה הוא הפך לאולסטאר וכוכב רשת, אז בעונה שעברה הוא כבר ביסס את עצמו כסנטר הטוב בליגה  ואחד מעשרת השחקנים הטובים בעולם בעיני רבים.

לעומת אמביד, סימונס עבר עונה טובה שלוותה בתחושת חמיצות. בניגוד לרוקיז צעירים שמתחילים נמוך יחסית ורושמים שיפור משמעותי בעונה השנייה, סימונס נשאר עם מספרים דומים לאלו של עונת הרוקי (אגדת עם ידועה מספרת שגם העונה שעברה הייתה עונת הרוקי מבחינת סימונס. עד מתי?) ואלו המספרים: 

עונת 17/18 – 15.8 נק', 8.1 רב', 8.2 אס', 1.7 חט', 0.9 חס', 54.5% מהשדה, 56% מהקו, 0% משלוש. 3.5 איבודים. יוסאג' 21.9%

עונת 18/19 – 16.9 נק', 8.8 רב', 7.7 אס', 1.4 חט', 0.8 חס', 56.3% מהשדה, 60% מהקו, 0% משלוש. 3.4 איבודים. יוסאג' 21.5%

מה בכל זאת השתנה? ללהקת משינה יש שיר ישן שנקרא "סוזי בלי היד". אז הכוכב האוסטרלי הצעיר בוודאי אינו חובב משינה (לפחות לא של התקופה המוקדמת), אבל הוא לגמרי היה סימונס בלי היד בעונה האחרונה, כשהגביל את טווח הקליעה שלו באופן מודע לחלוטין: אם בעונת הרוקי הוא זרק במהלך העונה הרגילה 203 זריקות מחצי מרחק, וקלע אותן ב-32.5%, בעונה שעברה מספר הזריקות האלה ירד ל-92 בלבד (עם 22.8% הצלחה). 

סגנונית, סימונס ופילי של העונה שעברה היו שונים, בעיקר בגלל התוספת של ג'ימי באטלר וטוביאס האריס, שחקני התקפה שצריכים את הכדור ביד ואוהבים לייצר לעצמם מכדרור. בעונת 17/18 פילי הייתה הקבוצה שהובילה את הליגה במסירות פר משחק עם 343.9, אבל בעונה שעברה היא נסוגה למקום השלישי עם עם 316.9 מסירות בלבד. סימונס של 17/18 הוביל את הקבוצה, את הקצב המסחרר ואת משחק המסירות כשכמעט הכל עבר דרכו, בעוד סימונס של העונה שעברה היה פחות אלפא-דוג. בפלייאוף מול טורונטו הוא נוטרל לגמרי, ומשחק ההתקפה של הסיקסרס נבנה ברובו בין באטלר לאמביד. אבל מעבר לאמביד וסימונס, הסגל של פילי היה כמו ביקור ברכבת הרים. שינוי סגל הוא אלמנט שיגרתי ב-NBA, אבל הסיקסרס של 18/19 לקחו את הקונספט הזה לאקסטרים. עד כדי כך שבקבוצה נהגו לומר שברט בראון אימן בעונה שעברה שלוש קבוצות שונות. וככה היא נראתה לאורך חודשי העונה:

הקבוצה התחילה את העונה באוקטובר עם התאוריה ששמה מארקל פולץ, שהועדף בחמישייה על פני ג'יי.ג'יי רדיק, אבל כבר בנובמבר הגיע ג'ימי באטלר בטרייד עבור שני נערי הפוסטר של "הפרוסס" המפורסם – רוברט קובינגטון ודאריו שאריץ'– שהיו גם שני שחקני חמישייה חשובים. פולץ הוגלה לספסל, וכצפוי באטלר השתלט על העניינים עם שני סלי ניצחון אופייניים נגד שארלוט וברוקלין. בדצמבר פולץ חווה את הפציעה הביזארית ה-139 שלו בקריירה ועבר לרשימת הפצועים. בטרייד דדליין של פברואר הקבוצה עשתה עוד שורה של מהלכים שטילטלו את הסגל, שעיקרם היה הטרייד על טוביאס האריס, הוויתור על פולץ וחיזוק הספסל עם מייק סקוט, ג'יימס אניס ובובאן מריאנוביץ'. לפחות ינואר היה נורמלי.

הטרייד על האריס, היה אמור להיות זה שמעביר את הסיקסרס מעבר לרוביקון. האריס, שחקן שרשם בקריירה שלו גרף עלייה לינארי מעונה לעונה, נתן חצי עונה מצוינת בקליפרס עד לטרייד ואף הוזכר כמועמד לאולסטאר (20.9 נק' למשחק, 7.9 רב', 49.6% מהשדה, 87.7% מהקו, 43.4% משלוש, וגם הוביל את הליגה באחוזים של זריקות לשלוש מכדרור – 47.9%). הקליפרס, שרצו לשמור על גמישות שכר לקראת הקיץ, ולא רצו לתת להאריס את חוזה המקס' שהוא ציפה לו, הצליחו להוריד את פילי במו"מ וקיבלו גם את לאנדרי שאמט וגם בחירת סיבוב ראשון בדראפט 2020. יחד עם באטלר, רדיק, אמביד וסימונס, פילי יצרה חמישייה סופר חזקה שכיוונה ללכת רחוק בפלייאוף.

הרעיון היה שבמרץ ואפריל הסגל ינסה להתגבש עד לפתיחת הפלייאוף, אבל פציעת רגל של אמביד הגבילה אותו לעשרה משחקים בלבד לאחר פגרת האולסטאר, מה שהקשה על הקבוצה לבנות את הכימיה וההרגלים לקראת אפריל. האריס עצמו הלך אחורה ביכולת והתקשה עם הפיחות במעמדו. לפלייאוף הגיעה פילדלפיה מהמקום השלישי במזרח, עם 51 ניצחונות בלבד – אחד פחות מעונת 17/18 – כשהחמישייה שלה שיחקה רק תשעה משחקים ביחד.

בסיבוב הראשון הסיקסרס הזיעו קצת מול ברוקלין, לאחר שהופתעו במשחק הראשון בסדרה, אבל בסופו של דבר הדיחו את הנטס בתוצאה 1-4. את הסדרה מול טורונטו, בחצי גמר המזרח, בפילדלפיה לא ישכחו עוד זמן רב. טורונטו נתפסה כפייבוריטית ברורה לפני הסדרה, אבל פילי לקחה אותה עד לקצה. כמו תאנוס ב"נוקמים, מלחמת הנצח", שהיה צריך להקריב ולהרוג את ביתו האהובה גאמורה כדי לזכות באבן הנשמה, כך גם טורונטו הוציאה כל פיסת אנרגיה אפשרית כדי לעבור את הסיקסרס.

הסדרה, למי שפיספס, הלכה למשחק שביעי, רק כדי לגדוע את החלום של פילדלפיה עם הסל הכי דרמטי של העונה שעברה ("כאב שמעולם לא חוויתי", תיאר זאת לאחרונה ברט בראון).

הראפטורס הודו שהסדרה מול פילי היתה המבחן הקשה ביותר שהיה לה במזרח. "אני לא אומר שמילווקי לא היתה מוכשרת", אמר דני גרין לזאק לואו מ-ESPN אחרי גמר המזרח, "אבל לפילי היה כל כך הרבה כישרון לאורך הסגל. הם כל כך גדולים פיזית. לא היינו בטוחים איך נוכל למצוא את הקצב שלנו מולם. מול מילווקי ידענו שהקצב המהיר שבו הם משחקים יעבוד לטובתנו. הם לא היו כל כך גדולים פיזית. ידענו שנוכל להגן מולם".

וכך, ארבע הקפיצות על הטבעת מיסגרו את העונה של פילדלפיה. זה התחיל בתקוות, זה נראה מבטיח, זה יכול היה להגיע עד הסוף. אבל זה נגמר בדמעות.

קיץ חם

אלטון בראנד הציץ בשעון. השעה הייתה שלוש לפנות בוקר, בסוף יומו הראשון של שוק הפרי אייג'נסי. בצג הטלפון הופיעו עשרות הודעות מסוכנים וקולגות, עם מידע, רמזים והצעות על שחקנים, חוזים וכיוונים. הוא האזין להודעה קולית אחת מסניקה, אשתו, שכבר הלכה לישון ושאלה מתי הוא מגיע הביתה. משרדי הקבוצה בקמדן כבר התרוקנו מעובדים. בראנד התרווח בכיסא המנהלים שלו, שלף בקבוק בורבון איכותי מהמגירה, מזג לעצמו כוס ושיחרר נשיפה משחררת. "האם זה לא היה יום פרי אייג'נסי מעולה?", הוא שאל את עצמו ואת חלל החדר, "אני לא יכול להכחיש, אלטון, אני בהחלט לא יכול להכחיש".

קאט. חוזרים למציאות. מה באמת קרה שם? הסיקסרס נכנסו לקיץ עם ערימה של החלטות בפרי אייג'נסי: באטלר, רדיק, האריס, סקוט ואניס, חמישה משבעת השחקנים שבלטו בסדרה מול טורונטו והיוו את רוב הרוטציה, היו ללא חוזה. באטלר והאריס דיברו על חוזה מקס, רדיק קיווה לשכר של 8 ספרות, ואפילו סימונס היה זכאי להארכת חוזה. היה די ברור שאין מקום לכל השחקנים תחת תקרת השכר. עם כל כך הרבה רכיבי חוסר ודאות, הכניסה לעונת הפרי אייג'נסי לוותה בחששות שבאטלר והאריס יעזבו בלי שימצא להם תחליף, אבל כשהעשן התפזר לאחר הערב הראשון בסילי סיזן, בראנד באמת סימן לעצמו וי ענק. 

אם ההחתמה של האריס על חוזה ארוך טווח הייתה די צפויה, הרי שהחתמת אל הורפורד כשחקן חופשי והטרייד של באטלר למיאמי תמורת ג'וש ריצ'רדסון הפתיעו את כולם ומיצבו את פילי כקונטנדרית אמיתית, עם חמישייה שמבטיחה המון. שורה של החתמות סולידיות (גם אם לא מבריקות) לעיבוי הספסל, והבחירה במאתיס ת'ייבול בסיבוב הראשון, סוגרות סגל עמוק הגנתית, גם אם לא מושלם. ההחתמה של הורפורד הייתה מעבר להחתמה רגילה, וודאי נעשתה מתוך מחשבה על החלשת בוסטון והתמודדות עם מילווקי, יריבות לצמרת המזרח. אחרי הכל, הורפורד היה אחד מהסטופרים הטובים בליגה של אמביד והצליח, לפחות בחלק מהפלייאוף, להתמודד עם יאניס.

ריצ'רדסון, שהגיע בטרייד עבור באטלר, הוא אולי השם הכי פחות נחשב בחמישייה, וכשחקן כנף הוא לא מחפה על מה שפילי איבדה. הוא קלע טוב, אבל ודאי לא ברמה של רדיק, והוא יכול לייצר נקודות אבל הוא לא סקורר ברמה של באטלר. מה הוא כן? צעיר משמעותית משניהם, שומר טוב מרדיק ובאותה רמה של באטלר, והוא קולע מבחוץ טוב מבאטלר. הוא מגוון בשני צידי המגרש, יכול לשמור על כמה עמדות, להיות מוביל כדור, לייצר לעצמו ולאחרים מכדרור. הוא נותן לבראון אפשרויות רבות, ודווקא עם יוזג' נמוך יותר הוא עשוי להיות אפקטיבי בהרבה.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

"אנחנו ענקיים… בסופו של דבר נרסק שיניים בהתקפה ונרביץ בהגנה".

הציטוט הזה שייך לברט בראון. ובליגה שחושבת פייס אנ' ספייס, שלשות, ריווח וסמול-בול, פילי הולכת דווקא לקצה השני. אולי זו נאמנות למשנתו של סם הינקי שחשב ש"כאשר כל הליגה עושה זיג, עליך לעשות זאג", ואולי זה פשוט טבעי כשיש רכז בגובה 2.10 מ' כמו סימונס, פאוור פורוורד-סנטר כמו הורפורד וסנטר בגודל של אמביד. כך או כך, בפילדלפיה בנו קבוצה גבוהה וסופר ארוכה ששואפת לייצר את ההגנה הכי טוב בליגה (הגנה הייתה נקודת התורפה של הקבוצה בעונה שעברה – סיימה את העונה הרגילה במקום ה-14 בלבד ביעילות הגנתית).

אחד מהאלמנטים שבהם הקבוצה לקתה בעונה שעברה היה בהגנה על פיק אנד רול ושמירה על גארדים יוצרים זריזים. פילי שינתה את הסגל כדי לפתור את הבעיה הזו, ובמובן הזה ג'וש ריצ'רדסון אמור להיות פיתרון אולטימטיבי. והוא כבר מוכן למשימה: "אני יודע שלקבוצה הייתה בעיה בשנים האחרונות עם גארדים זריזים וקטנים, וזה אחד מהתחומים שבהם אני מצטיין. אני יכול להיות הפתרון לבעיה הזאת". 

אימה אודוקה, עוזר המאמן החדש של הקבוצה, שכמו ברט בראון גם הוא נצר לשושלת פופוביץ', התייחס לאופן שבו הקבוצה הולכת לעבוד בפיק אנד רול עם פחות כיסוי שמרני בסגנון "דרופ" ועם יותר הגנה שיוצאת ללחוץ את מוביל הכדור (בליץ) או עם דגש על מתודולוגיית אייס (שבה השחקן ששומר על מוביל הכדור חוסם את הנתיב של מוביל הכדור לכיוון החסימה ושולח אותו לכיוון השחקן ששומר על החוסם). כשנשאל בתחילת העונה על שיטות להתמודדות מול פיק אנד רול, אודוקה הזכיר איך קמבה ווקר שפך על הסיקסרס 60 נקודות בנובמבר.

אז מה המפתח לשיפור ההגנה של הסיקסרס העונה? לפחות עבורי, מבחינה פרסונלית זה לפני הכל התוספת של אל הורפורד. בעונה שעברה, הדיפנסיב רייטינג של בוסטון בדקות שבהן הורפורד שיחק בעמדה 4 עמד על 104.9 – הנתון הטוב ביותר בליגה. עכשיו תחליפו את אארון ביינס, דניאל תייס ורוברט וויליאמס מעמדת הסנטר של בוסטון בג'ואל אמביד ותבינו למה בפילי מצהירים על השאיפה להיות ההגנה הטובה בליגה, ולמה האנליסט נייט דאנקן טען בפודקאסט שלו שהוא מצפה שהסיקסרס יציגו את אחת מקבוצות ההגנה הטובות בהיסטוריה. 

מכיוון שהתקפית נראה שפילי נחלשה, התלות במשחק ההגנה רק גוברת. ברט בראון הוא חובב דיפלקשנס (הסטות כדור) ידוע, ובפתיחת מחנה האימונים הזכיר את המדד הזה כאחד מהקובעים אצלו. בראון רוצה ידיים אקטיביות, חטיפות והגנה לוחצת. בעוד שבעונה שעברה הסיקסרס דורגו רק במקום ה-19 בחטיפות למשחק, העונה הקבוצה בונה על קפיצת מדרגה משמעותית בקטגוריה הזאת. הגנת הבליצים, האורך של החמישייה (שבה ג'וש ריצ'רדסון, שמגרד 2 מטר, הוא הנמוך ביותר), היכולת להחליף, לחפות, לנוע בצורה מתואמת וגם לכסות הרבה שטח – כל אלה אמורים לייצר הגנה משודרגת והרבה יותר חטיפות עבור הקבוצה, שיתורגמו ליותר נקודות קלות במשחק המעבר.

ואם כבר מדברים על משחק שמסתמך על חטיפות ולחץ על הכדור, נא להכיר: מתיס ת'ייבול. כמו בשנה שעברה, ובניגוד מוחלט לבריאן קולאנג'לו שבזבז בחירה אחרי בחירה בדראפט, נראה שאלטון בראנד שוב מצליח לייצר מבחירת דראפט מאוחרת יחסית רוקי שתורם משמעותית לרוטציה. בעונה שעברה היה זה לאנדרי שאמט שנבחר בבחירה ה-26 ותופס כעת מקום של כבוד ברוטציה של הקליפרס. העונה זה צפוי להיות ת'ייבול שנבחר בבחירה ה-20, וההגנה שלו תאפשר לו לראות דקות משחק.

לפני מספר שנים המציא ביל סימונס את המונח/מדד Stocks, הלחם של המילים block ו-steal, שמודד את תרומת השחקנים בשתי הקטגוריות האלה ביחד. נראה שהרוקי מוושינגטון הולך לבלות בצמרת הנתון הסטטיסטי הזה בעקביות בשנים הבאות. ת'ייבול סיים את עונתו האחרונה בוושינגטון עם מספרים משוגעים של 3.5 חטיפות ו-2.3 חסימות לערב. כמו עוד ספין פוליטי של ביבי, כמו ציוץ מטופש של טראמפ, מוות או מיסים, ההשתלבות של ת'ייבול ברוטציה נראית ודאית. חוץ מזה, הוא עדיין בריא, וזה שינוי מרענן עבור רוקי של פילי.

התקפית, הסיקסרס יחסרו את הגראביטי שרדיק סיפק להם ואת היכולת של באטלר לייצר לעצמו ולאחרים בפיק אנד רול, במיוחד במשחקים צמודים. השאלה של מי ייקח את הזריקה האחרונה במשחק צמוד בפלייאוף עדיין פתוחה, ולפחות כרגע אמביד צפוי להיות האיש שאליו ילכו הכדורים ברגעי ההכרעה. איך זה יעבוד? אמביד דיבר בפתיחת מחנה האימונים על כך שהוא עבד בקיץ על הכדרור, על משחק עם הפנים לסל ועל כך שהפחית ממשקל גופו, הכל במטרה להגיע לרגעי ההכרעה עם יכולות פיזיות וטכניות משופרות.

בקבוצה בונים על קפיצה של סימונס ביכולת לאיים מבחוץ. בראון כבר אמר שהוא ישים אותו בפינות כדי שיזרוק שלשות וסימונס עצמו כבר התבטא שהוא ייקח זריקות פנויות כשיהיו לו. למרות שלשה אחת מוצלחת במשחקי ההכנה, קשה לראות את סימונס הופך לאיום קבוע מבחוץ, אבל כל שיפור יתקבל בברכה, במיוחד מקו העונשין. ריצ'רדסון עצמו, שרשם בעונה שעברה במיאמי 38.5% בשלשות קץ' אנד שוט עם שומר קרוב ו-42.8% במצבים דומים ללא מגן קרוב, יצטרך לנצל את תשומת הלב שסימונס ואמביד מושכים, והאריס יצטרך לחזור להפגין את היעילות שהפגין בקליפרס בעונה שעברה וגם לייצר בפיק אנד רול.

הדאגה מהאובדן של רדיק הגיונית – קשה להחליף קלע של 41% משלוש לקריירה. אבל דווקא הצצה למספרים של ריצ'רדסון והורפורד מגלה שהם יכולים, לפחות חלקית, לסייע בקליעה מבחוץ.

מאחר וכבר הבהרתי שיש לי קראש על הורפורד, זה המקום לדבר על הצד ההתקפי שלו. ההשפעה שלו על משחק ההתקפה בעונה שעברה בעמדה ארבע הייתה אדירה: כשהוא היה על המגרש, לבוסטון היה דירוג התקפי של 127.6, גבוה בהרבה מהנתון הטוב בליגה שעמד על 115. השאלה היא רק אם הוא יוכל לחפות על מה שנראה כמחסור בשחקנים שיוכלו לייצר לעצמם או לאחרים מכדרור. הורפורד אינו סקורר כמו באטלר, אבל הוא כוכב בדרכו שלו. הוא לא צריך לקלוע כדי לבלוט, ויכולת קבלת ההחלטות שלו היא זאת שצריכה לאזן את ההתקפה של פילי. בשלוש העונות האחרונות שלו בבוסטון הורפורד מסר 4.6 אסיסטים למשחק ופילי יכולה לבנות על חוכמת המשחק שלו:

הורפורד מעדיף לשחק בעמדה ארבע, אבל בעיקר בפלייאוף הוא צפוי למצוא את עצמו יותר ויותר דקות בעמדת הסנטר המחליף, נותן לפילי דקות איכותיות כשאמביד ינוח. בסדרה מול טורונטו, אמביד היה כל כך אקוטי עבור פילדלפיה שהקבוצה פשוט קרסה בדקות שבהן הוא נח. במדד פלוס/מינוס הוא סיים עם פלוס 89. במשחק 7 הוא שיחק 45 דקות וסיים בפלוס 10. בשלוש הדקות שבהן נח, הסיקסרס נוצחו במינוס 12. הורפורד, שדרוג עצום על פני בובאן מריאנוביץ', ג'ונה בולדן וגרג מונרו, אמור לתת לפילי פתרון סופר איכותי לדקות שאמביד יחסיר. אם חושבים על זה, אז הדקות של הורפורד בעמדת הסנטר עשויות לתת לבן סימונס אופציה שמעולם לא הייתה לו בהתקפה: סטרץ' 5 אמיתי, אחד שיאפשר לו לעבוד קרוב לסל, היכן שהוא אולטרה אפקטיבי.

תחזית:

"Smoke ’em if you got ’em ’cause it's going down" שרה הזמרת LP. תראו, אני שרוף עליהם. לא מסוגל להמר נגד בגלל פתולוגיה נפשית סבוכה שיכולה לבנות וילה נאה בצהלה לאיזה בעל מקצוע. אז הנה, זה התסריט הסביר שלי: טופ 3 בהגנה, איפשהו באזור 10 בהתקפה. בעיקר בשל רמת תחרות לא גבוהה במזרח, פילדלפיה (שתתחיל יחסית לאט) תסיים במקום השני בקונפרנס עם 54 ניצחונות ותלך עד הסוף במזרח. סוף סוף – קונטנדרית אמיתית. ומה יהיה בגמר? לא יודע, אבל זה יגמר בשיניים מרוסקות בהתקפה ומכות בהגנה.

תגיות: , , , , , ,
קרא עוד

עדכונים 19.10.19

עדכונים ו-3 ימים לתחילת העונה!
 
 
 
טורונטו נתנה לפסקל סיאקם הארכת חוזה 4 שנים מקס.
 
באדי הילד על הארכת החוזה: "שוק קטן במיוחד כמו סקרמנטו צריך לפעול. תראה לי שם גדול אחד שהגיע לפה בשוק החופשי."

 
ראסל ווסטברוק נקע את האצבע שוב לאחר שחזר לאימונים. מייק דאנטוני אמר שהוא עדיין כשיר ויהיה בסדר.
 
ג'יימס הארדן אמר על ראסלל ווסטברוק: "אנחנו צריכים אחד את השני."
 
 
מייקל ג'ורדן: כששיחקתי הייתה לי ראייה צרה, כעת יש לי זמן לדברים גדולים יותר מכדורסל."

 
דריימונד גרין על מרקיז כריס: "תמיד מאשימים את השחקן שלא הצליח, אף פעם לא מאשימים את המועדון המחורבן."
(באמת דריימונד? אף אחד לא בא בביקורת לפניקס?)
 
שיקגו וממפיס בשיחות עם אימאן שאמפארט.
 
טי ג'יי וורן אמר שפניקס פישלו בטרייד עם אינדיאנה.
 
ויקטור אולדיפו צפוי לחזור להתאמן בקרוב.
 
קיירי אירווינג נשאל על סין וענה: "יש מספיק דיכוי באמריקה" וזה הפוקוס שלו.
 
 
אנדרו בוגוט עם ציוץ אקטואלי

 
34% מהשדה חוזרים בפרק שמנתח את המהלכים האחרונים
 
מזכירים גם את פודקאסט התחזיות לעונה
 
לפוסט זה מצורפות: שאלות מהותיות לעונה.
קרא עוד

34 אחוז מהשדה חוזרים לשגרה

אחרי היעדרות של חודש (נו מה נעשה, טל מתעקש להביא ילדים לעולם… לפחות הוא דואג שזה יקרה בפגרה), אלון ארד וטל נחום חוזרים לשגרה בפרק הכנה לעונה:
-הפציעה של זאיון.
-החוזה של בראדלי ביל.
-מסקנות ממשחקי קדם העונה.
-תחזיות נועזות לקראת העונה הקרובה.

תגיות: , , , ,
קרא עוד

עכשיו אני כי ההוא הלך

השוק החופשי של קיץ 2019 הבטיח הרבה וגם קיים. כבר ביום הראשון נסגרו חוזים בסך של כמעט 3 מיליארד דולר! מאזן הכוחות בין הקבוצות בליגה השתנה. המזרח נחלש והמערב נפתח לחלוטין. התהליך שהתחיל לברון ג'יימס ב-2010, עם המעבר המתוקשר שלו למיאמי, הסתיים בניצחון הסופרסטארים, שהוכיחו שהם אלו ששולטים היום בליגה. יוצאים לעונה חדשה בלי פייבוריטית ברורה.

לקראת פתיחת עונת 2019-20, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: בוסטון סלטיקס

לדף הקבוצה:

בוסטון סלטיקס

נשארו: גורדון הייוורד, מרכוס סמארט, ג'ייסון טייטום, ג'יילן בראון, דניאל ת'ייס (הוחתם מחדש), רוברט וויליאמס, שמי אוג'לייה, בראד וואנאמייקר (הוחתם מחדש).

עזבו: קיירי אירווינג (חופשי, לברוקלין), מרכוס מוריס (חופשי, לניקס), אל הורפורד (חופשי, לפילדלפיה) ארון ביינס (חופשי, לפיניקס), גרשון יבוסלה (איפשהו באירופה), טרי רוזייר (סיין אנד טרייד, לשארלוט).

הגיעו:  אנס קאנטר (שוק חופשי, מפורטלנד), וינסן פוארייה (שוק חופשי בסקוניה) מקס סטרוס (שוק חופשי לא נבחר בדראפט) וטאקו פול (שוק חופשי לא נבחר בדראפט וקיבל חוזה דו כיווני), קמבה ווקר (טרייד משארלוט), רומיאו לאנגפורד (דראפט), גראנט וויליאמס(דראפט), קרסן אדוארדס (דראפט)

מתנדנדים: ברייס בראון, ג'ון בוהנון, ג'אוונטה גרין.

חמישייה: קמבה ווקר, גורדון הייוורד, ג'ייסון טייטום, ג'יילן בראון ודניאל ת'ייס.

ספסל: מרכס סמארט, רוברט וויליאמס, אנס קאנטר, שמי אוג'לייה, בראד וואנאמייקר, וינסן פוארייה, רומיאו לאנגפורד, גראנט וויליאמס, קרסן אדוארדס, מקס שטרוס.

המהלכים הגדולים של עונת 2018-19:

אז מה היה לנו שם?

לפני שנה בוסטון ואוהדיה היו מאוד אופטימיים. הקבוצה, ללא שניים מהסופרסטארים שלה, הגיעה עד למשחק 7 בגמר המזרח, שם הפסידה כתוצאה מחוסר ניסיון ו/או לחץ של השחקנים הצעירים שלה. האופטימיות גדלה לקראת פתיחת עונת 2018-19, כשגורדון הייוורד וקיירי אירווינג חזרו. היה נדמה שלקבוצה התווספו שני סופרסטארים, ועכשיו הקבוצה קונטנדרית. ההנחה היתה שהצעירים למדו והתפתחו, הציפייה היתה שתהיה התקדמות טבעית, ובנוסף שני הכוכבים שחזרו יעזרו לעשות את האקסטרה הדרוש כדי להגיע לארץ המובטחת.

את מה שקרה אח"כ כולם יודעים וגם כתבתי בסיכום עונה של הסלטיקס, אז אכתוב בקצרה: העונה התחילה רע, גם על הפרקט וגם בחדר ההלבשה. הייוורד עלה בחמישיה ולא היה קרוב ליכולת טובה. בדיעבד התברר שהדבר יצר מרמור אצל חלק מהשחקנים, שהרגישו שסטיבנס מנסה בכח לתת לשחקן מהמכללה שלו דקות שלא מגיעות לו. צמד הצעירים בראון וטייטום לא התקדמו כפי שציפו מהם ובנוסף, המועדון היה צריך להתמודד עם מצבי הרוח המשתנים של קיירי אירווינג. דברים השתנו כשסטיבנס הוריד את בראון ואת הייוורד לספסל, אבל השיפור היה זמני. העונה של בוסטון נראתה כמו מצבי הרוח של קיירי. פעם מנצחת את את הווריירס ב-30 הפרש ופעם אחרת מפסידה לשיקגו ואורלנדו. קיירי ניסה להראות מנהיגות, ועשה זאת בדרך שהכיר מלברון: פאסיב אגרסיב. לאוהדים ולשחקנים זה נמאס מהר מאוד, ומתישהו גם בראון ענה לו בתקשורת, שהוא לא מבין למה תמיד מפנים אצבעות רק לצעירים.
אך זה לא היה רק קיירי: לפי ג'קי אחרי שהביסו את אינדיאנה טסו הסלטיקס למיאמי למשחק השני של בק טו בק, והגיעו למלון בשעה 02:00. לא משהו יוצא דופן. אלא שחלק מהשחקנים הצעירים יצאו למועדונים עד השעה 05:00. את המשחק בערב הם הפסידו למיאמי בתצוגת משחק גרועה, נראו כבויים. באותו משחק היה גם עימות בין ג'יילן בראון למרכוס מוריס שהפך ויראלי, בו מוריס העיר לבראון שהוא לא מתאמץ מספיק. בסיום המשחק קיירי במקום לענות לעיתונאים הלך לאימון קליעות עם עצמו על המגרש, בתקווה שחלק מהשחקנים לפחות יצטרפו אליו. אף אחד לא עשה זאת. בסופו של דבר זו היתה עונה של חוסר תפקוד ואנשים לא היו מספיק מחוברים בחדר ההלבשה. בקשת הטרייד של דייוויס עם כל השמועות מסביב ובעיקר זו שטענה שבוסטון המועמדת העיקרית לא ממש עזרו.
בפלייאוף,
בסיבוב הראשון ניצחו את הפייסרס בסוויפ, ואז הדהימו כשהביסו את מילווקי במשחק הראשון עם הגנה והתקפה מצוינות. אלא שמאותו רגע, בחצי השני של כל משחק, קיירי פשוט שיחק לבד עם בידודים, זרק והחטיא הרבה תוך שהוא עונה לעיתונאים תשובות כמו "בשביל זה הביאו אותי לפה" ו"הייתי צריך לזרוק 20 זריקות, אני כזה טוב" וממאיס עצמו סופית על כולם. הבאקס ניצחו את 4 המשחקים הנותרים וכולם איחלו לקיירי שהדלת לא תפגע לו בישבן בדרך החוצה.

קיץ חם:

קיירי עזב בצעד שלא הפתיע אף אחד. הבעיה הייתה שגם הורפורד עזב ויצר תחושה שבוסטון מתפרקת והולכת שוב לתחתית ובניה מחדש. קצת אירוני שדווקא מייקל ג'ורדן ומיטש קופצ'אק הם אלו שהצילו את המצב. שארלוט הציעה לרוזייר, שכמעט סגר בפיניקס, הצעה שלא יכל לסרב לה ובנוסף נתנה הצעה מעליבה לקמבה ווקר, שהחליט לעזוב ולחפש בית חדש. איינג' לא חשב פעמיים ושארלוט ובוסטון עשו סיין אנד טרייד על 2 הרכזים. ווקר הוא לא קיירי. לא מבחינת כשרון הכדורסל אבל גם לא מבחינת האופי וההגעה שלו לבוסטון תהיה שינוי מרענן על ומחוץ לפרקט. החסרון של המהלך הוא שבוסטון נמצאת בהארד קאפ, ונאלצה לוותר על ביינס ובעיקר על מרכוס מוריס. גם מוריס וגם ביינס, אבל בעיקר הורפורד, יחסרו לקבוצה התקפית, אך בעיקר הגנתית.

מהדראפט בוסטון הביאה 3 שחקנים. גראנט וויליאמס, שגדל כאוהד בוסטון, פורוורד נמוך 2.03 מ', אך מאוד חכם ועם המון אנרגיות. רומיאו לאנגפורד, קומבו גארד שאמור להיות טוב מאוד רק שפציעה באגודל פגעה לו בקליעה וקארסן אדוארדס קומבו גארד נמוך עם קליעה מצויינת. שחקן נוסף שהגיע לבוסטון הוא סנסציית הקהל טאקו פול, שלא נבחר בדראפט, אבל קיבל מבוסטון חוזה לא מובטח. בשוק החופשי הביאו את אנס קאנטר, ומאירופה הביאו את ונסן פוארייה, המחליף של גובר בנבחרת צרפת. 

הסלטיקס נחלשו הגנתית, ויתכן שגם בכלל. המשפט שנאמר הכי הרבה עד כה לתקשורת ביום תקשורת ובאימונים, ונראה שילווה את הקבוצה הוא: Fresh start. התחלה חדשה, אופטימיות זהירה.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

מסמרים ונוצות. אמנם התחלה חדשה זה נחמד ויפה ואופטימיות זה תמיד טוב, אבל יש כמה נקודות ברקע שצריך לטפל בהן.

בראש ובראשונה עניין הסנטר הפותח. לקאנטר יש שתי בעיות: הראשונה זה ההגנה, או היעדרה. אני לא חושב שצריך להרחיב, כולם מודעים ומכירים. הבעיה השניה היא דווקא התקפית. או יותר נכון, השילוב של קאנטר בהתקפה של החמישיה הראשונה. קאנטר, כשחקן ההתקפי שהוא, רוצה וצריך להיות מאוד מעורב בהתקפה של הקבוצה כדי להיות יעיל, אבל, כסנטר פותח, הדבר עלול ליצור חוסר איזון בחמישיה, כיוון שגם שאר השחקנים שיהיו איתו בחמישיה הראשונה ידרשו להיות מעורבים ולהחזיק יותר את הכדור. שנה שעברה זה יצר בעיות, השנה לא כדאי להיכנס לזה מלכתחילה. בראד סטיבנס פתר את זה בכך שבמשחק ההכנה הראשון רוברט וויליאמס פתח ואז קאנטר עלה מהספסל, וכך סטיבנס יצר איזון בחמישיות. עובדה מעניינת ששווה לשים לב אליה, מתוך 20 הדקות שקאנטר שיחק, רק 44 שניות היו ללא מרכוס סמארט יחד איתו. לא יודע כמה החפיפה הזאת תימשך ויהיה מעניין לראות כמה קורלציה תהיה בין הדקות של סמארט לדקות של קאנטר בהמשך. הבעיה שוויליאמס עדיין לא מספיק בשל ומוכן לדקות משמעותיות בליגה. במשחק ההכנה הוא נראה לעיתים אבוד, הגיב לאט מדי בהגנה ולא לגמרי פתר את החור שנוצר שם. הוא גם נפצע במפשעה אז כנראה שנצטרך לחכות קצת עם המשך הניסוי הזה, אבל גם כשהיה פצוע דניאל ת'ייס פתח וקאנטר עלה מהספסל. כרגע מסתמן שזה יהיה ת'ייס שיפתח גם אם לא ישחק את מירב הדקות, וכבר הודיעו שככל הנראה לא יהיה 5 פותח קבוע.
בכל מקרה זו כרגע הבעיה העיקרית של הסגל מבחינת סטיבנס, הגנת הצבע. הוא אמנם הצליח ליצור הגנת טופ 5 בליגה כשהיו לו בקו הקדמי שחקנים כמו קלי אוליניק ואמיר ג'ונסון, אבל אז היה את הורפורד בתור המוח ההגנתי והמנטור. חסרון אחר שמתעורר לגבי הביגמנים זה שגם קאנטר, גם וויליאמס וגם פוארייה בעיקר סנטרים של פיקנרול. פוארייה עוד יודע וסביר בפוסט, אבל קאנטר והטיים לורד דיי חייבים פיקנרול מה שמחייב מוביל כדור טוב וגם קלעים לריווח ולא בטוח שיהיה לבוסטון את זה בחמישיה השניה.

בחמישיה הראשונה מוביל הכדור הוא קמבה ווקר, שהוביל את הליגה בעונה שעברה בנקודות בפיקנרול. ווקר השיג 11.9 נקודות כמוביל כדור בפיקנרול, ביעילות סבירה של 1.01 לפוזשן במהלך שהיה 46.8% מכלל המהלכים שלו (סה"כ 11.8 למשחק בממוצע האחוזון ה-90 ביעילות). זה בהחלט אומר המון על איך תראה ההתקפה של בוסטון. כשהעונה במקום מארווין וויליאמס וקודי זלר, לווקר יהיה את ג'ייסון טייטום ואנס קאנטר שהם שחקנים יותר טובים, דבר שעשוי להפוך את ווקר ליעיל אף יותר במהלך. הצפי הוא לעליה באסיסטים וביעילות שלו. מוביל הכדור בחמישיה השניה הוא לא רק מי שיריץ פיקנרול עם הסנטרים, אלא בכלל עבור החמישיה השניה. מה שאומר שאו סמארט או הייוורד עולים מהספסל, אחרת מוביל הכדור המשני זה בראד וואנאמייקר, וזה פשוט… לא. על פי ההערכות ומשחק ההכנה עד כה, כנראה שזה יהיה סמארט. אני גם לא בטוח כמה סמארט מוביל כדור מספיק טוב למשימה הזו. הייתי מעדיף יותר לראות את הייוורד בתור המוביל של הספסל, בלי קשר למי שיהיה על המגרש בדקות הסיום. הייוורד גם מוביל כדור וגם קלעי טוב יותר מסמארט.

מה שמוביל אותי לעניין נוסף: האם הייוורד התגבר פיזית ומנטאלית על הפציעה? האם הוא קרוב להיות אותו כוכב שהבטיחו? הוא טוען שכן ובמשחקי ההכנה גם כן נראו ניצוצות של יכולת טובה ממש. אם כן, כנראה שהוא יפתח. זה יכול להיות מהותי לכמה טובה בוסטון תהיה עם הייוורד התאושש או לא, ובאותו עניין, האם טייטום יהיה מסוגל לעשות את ההתקדמות? האם הוא התגבר על ענייני קובי וקיירי משנה שעברה? בינתיים גם כאן ניתן להיות אופטימיים. לפי הדיווחים, ההשתתפות בנבחרת ארה"ב והעובדה שעד הפציעה טייטום היה השחקן הטוב בנבחרת השפיעה ותרמה לו לבטחון. בנבחרת ובמשחק ההכנה ראינו גם שהוא מוותר על הזריקות הקשות שהרגיזו את האוהדים בעונה שעברה, וכן מנסה לחדור יותר ועם בחירת זריקות אחראית יותר. הוא צריך להמשיך את ההתקדמות, לא לחזור למנהגים רעים, ובתקווה לתת את פריצת השנה השלישית ואז יוכל להיות השחקן המוביל של בוסטון ואולי אפילו אולסטאר ראשון. אגב לגבי טייטום הוא נרשם עד כה כ-2.03 מ' בנעליים. במדידות של תחילת העונה הוא נמדד כ-2.03 בלי נעליים. אם יתחזק מבלי לפגוע בזריקה יוכל להתמודד טוב יותר עם שחקני 4.

מי שאיבד גובה הוא ג'יילן בראון שנמדד כ-1.98 מ'. בראון נכנס לעונת חוזה וזה יעסיק לא מעט את הסלטיקס. לבוסטון יש נטייה לא לתת הארכת חוזה עונה לפני אלא לחכות לקיץ ולראות את מצב השוק. גם בראון מעדיף לחכות למצב השוק, מכיוון שבתמונת המצב הנוכחית והשממה שצפויה בקיץ 2020, הוא אחד השמות הבכירים הפנויים, וייתכן ויקבל הצעת חוזה מאוד גבוהה. יהיה מעניין זה בטוח, במיוחד, אחרי שאיינג', על פי דיווחים, סירב לכלול את בראון בטרייד על מישהו ברמה של באטלר וכעת אולי יצטרך להעבירו בטרייד תמורת פחות. הדעה הרווחת היא שאם וכאשר בוסטון תעשה טרייד על בראון זה יהיה על שחקן שמתאים לעמדה 4, למרות שסטיבנס לא מאמין בעמדות קלאסיות. מבחינתו העמדות הן: מוביל כדור – כנפיים – ביגמנים, ככה שמבחינתו אין דבר כזה חוסר ב-4, יש או שמשחקים עם ביג ו-3 כנפיים, או שמשחקים עם שני ביגמנים ושני כנפיים. ה"חשודה המיידית" לטרייד על בראון היא אינדיאנה עם אחד ממיילס טרנר ודומאנטס סבוניס. גם אורלנדו שסובלת מבעיה הפוכה של שני PF בלי שחקן 3 ראוי כמובן הועלתה כאופציה.
צריך לזכור, שבראון שחקן מאוד חכם ושומר מאוד טוב, ששנה שעברה כאמור סבל מירידה בשל האירועים, אך דווקא כשעלה מהספסל ושיחק ללא קיירי חזר להראות יכולות טובות. סטיבנס גם ציין אותו כסלאשר הטוב ביותר של הקבוצה מה שעשוי להצביע גם על התפקיד שהוא מייעד לו. בקמפיין הנבחרת בראון שיחק הרבה כ-4 והיה לא רע בתפקיד, אם כי כאמור היה מול שחקנים פחות טובים מאלו שהוא עלול לפגוש במהלך העונה. לבראון יש 2 בעיות קטנות שבמידה ויפתור אותן, והן בהחלט פתירות, הוא מסוגל להפוך לשחקן עלית. בצורה מאוד מוזרה, הבעיות הללו די מנוגדות וכמעט סותרות אחת את השניה: בראון נוטה לפעמים כשהוא לוקח זריקה לחשוב יותר מדי, כך לטענתו, וזה גם משהו שרואים. כך אחוזי העונשין שלו נמוכים ולעיתים הקליעה שלו רעה. מנגד, כשהוא מכדרר, הוא לא מצליח להאט את המשחק בראש, לעצור ולבחון, והוא לרוב שלא מוסר, כי אינו רואה צעד קדימה ונוטה לעשות טעויות. בתחום הזה פחות נרשמה התקדמות, שוב בנבחרת בעיקר, וגם במשחק ההכנה. אמנם נשמע סותר אבל שני המצבים נוצרים מכך, שהשחקן מלחיץ את עצמו, וזה משהו שהוא צריך לעבוד עליו ולפתור עם עצמו, וכאמור הוא מודע לבעיות ועובד עליהן. ולפחות במשחקי ההכנה עושה רושם שהוא הצליח לפתח ראיית משחק ומסירה.

https://twitter.com/celtics/status/1182797845310529536

נראה שלבוסטון אין כוונה לבצע טרייד כרגע. אמנם דני בהיותו דני יקשיב תמיד להצעות טרייד, אך המצב יהיה תלוי בעיקר בהתקדמות העונה. אם בוסטון תיראה טוב כנראה שיחכו עם בראון לקיץ. אם המצב לא יסתדר בהתחלה, יתכן בהחלט שנראה צעדים ולא רק על בראון. וויק גרוסבק הבעלים כבר אמר בריאיון שהוא חושב שזו הייתה טעות שלא לבצע מהלכים בעונה שעברה בדדליין, וככל הנראה במידה וגם העונה תתחיל צולעת הוא ילחץ על דני כן לפעול בתחום.

תחזית:

למרות אגב הנטייה הברורה של החמישיה לפיקנרול, אני חושב שהפנטזיה של סטיבנס של 5 שחקנים שכולם יכולים לבצע ביעילות דרייב אנד קיק קרובה ואף עשויה להתממש העונה. בסופו של דבר הקבוצה תסיים סביב ה-48 נצחונות כמו שנה שעברה, היא תגיע ותעוף בסיבוב שני, כמו שנה שעברה. רק שהפעם האוהדים יהנו ויהיו מרוצים מהקבוצה שלהם.

תגיות: , , , , , , , ,
קרא עוד

טוויטר

פייסבוק

טלגרם

עדכנוים בטלגרם:
https://t.me/NBAorangeball

תפריט נגישות