Sample Page

עונת 24-25 הסתיימה עם ניצחון של הקבוצה הצעירה מאוקלהומה סיטי, בניצוחו של ה-MVP שיי גילג'וס-אלכסנדר. אלופה שביעית בשבע עונות כשהאלופה היוצאת לא עוברת חצי גמר איזורי. הת'אנדר בנויים בשביל ליצור שושלת. האם הם הולכים להשתלט על הליגה?

הקבוצה היום: קליבלנד קאבלירס

נשארו: ג'ארט אלן, דריוס גארלנד, סאם מריל, דונובן מיצ'ל, אוון מובלי, מקס שטרוס, דין וייד, דיאנדרה האנטר, ג'יילון טייסון, קרייג פורטר ג'וניור

עזבו: אייזק אוקורו (טרייד לבולס), טיי ג'רום (חופשי לממפיס), טריסטן תומפסון (שחקן חופשי), ג'בונטה גרין (חופשי לדטרויט), צ'ומה אוקיקי (חופשי לריאל מדריד)

הגיעו: לונזו בול (טרייד מהבולס), לארי נאנס ג'וניור (חופשי מההוקס), תומאס בראיינט (חופשי אינדיאנה), טייריס פרוקטור (רוקי בחירה 49)

מתנדנדים: קיליאן הייז, מילר קופ, טריסטאן אנארונה, צ'ונסי ג'ונסון, נורכאד אומייר (חוזים למחנה האימונים). 

חמישייה: דריוס גארלנד (בול עד שגארלנד יחלים), דונובן מיטשל, דיאנדרה האנטר, אוון מובלי, ג׳ארט אלן

ספסל: סאם מריל, מקס שטרוס, דין וייד, ג'יילון טייסון, קרייג פורטר ג'וניור, לונזו בול, תומאס בראיינט, לארי נאנס ג'וניור, טייריס פרוקטור. 

אז מה היה לנו שם:

לאחר שנתיים של אכזבות בפלייאוף הקאבס החליטו שהם מפטרים את ג'יי בי ביקרסטאף וממנים את המאמן שנחשב לבכיר ביותר בשוק המאמנים, קני אטקינסון. אטקינסון נחשב למאמן שיודע למקסם ולאמן גארדים והחשיבה המרכזית בהחתמתו הייתה לשפר את הכימיה על המגרש בין גארלנד למיטשל, שעד אותו הרגע היה נדמה כי דורכים אחד לשני על האצבעות ושמועות הטרייד סביבם (בעיקר סביב גארלנד) לא שקטו. בנוסף מובלי בשנתו בשלישית בליגה המשיך להראות שהוא כוח הגנתי מרשים אך השיפור ההתקפי המיוחל לא הגיע.

כבר מתחילת העונה ראו שההחתמה של אטקינסון היא בינגו. הקאבס פתחו את העונה עם 15 ניצחונות רצופים (ובהמשך העונה גם השיגו 16 ניצחונות רצופים) כאשר גארלנד ומיטשל נראים מסונכרנים מאי פעם. מיטשל השתלב מצויין בהנעת הכדור שאטקינסון הנחיל והוא ויתר על המספרים האישיים שלו לטובת הצלחת הקבוצה. מיטשל קלע 24 נקודות בלבד למשחק, הנתון הכי נמוך שלו בחמש השנים האחרונות,אחז ביוסג' של 29.8% שהוא הנמוך בקריירה שלו מאז עונת הרוקי והחזיק בנט רייטינג של 10.5, בפער הנתון הטוב בקריירה שלו. 

גם מובלי הצליח לבצע את הקפיצה ההתקפית המיוחלת תחת אטיקנסון כאשר הוא סיים את העונה עם 18.5 נקודות ב-60.4% EFG כולל 1.2 שלשות למשחק ב-37% כאשר לפני זה מובלי בכלל לא זרק יותר מ-1.3 שלשות במשחק. אך השדרוג האמיתי במשחק ההתקפי של מובלי היה היכולת לשחק בפרימטר, להוביל כדור, ולתקוף את הסל מבחוץ פנימה. האלמנטים האלו אפשרו שילוב חלק שלו לצד ג'ארט אלן מבלי שהצבע יהיה פקוק.

ואם כל זה לא מספיק, במהלך העונה הקאבס שלחו להוקס את קאריס לאוורט וג'ורג' ניאנג תמורת אחד השחקנים הלוהטים בליגה, דיאנדרה האנטר. האנטר התאקלם יפה בתור השחקן השישי של קליבלנד אבל בהמשך קיבל יותר דקות, סגר משחקים וסוף סוף הקאבס הצליחו למצוא מספר 3 שמסוגל גם לשמור טוב, גם לקלוע שלשות וגם לייצר קצת מכדרור. 

הקאבס סיימו עונה מדהימה במאזן 64:18, הכי טוב אי פעם בהיסטוריה שלהם ושני בליגה אחרי OKC 

המפלצתיים והכל נראה ורוד. קני אטקינסון תוגמל בתואר מאמן העונה, מובלי זכה בתואר שחקן ההגנה של השנה (ותודה לקריש הדם של וומבי) ומיטשל נבחר לחמישיית העונה הראשונה. הקאבס הגיעו כפייבוריטים במזרח לצד הסלטיקס וכולם כבר חיכו לגמר המזרח המיוחל בין השתיים. 

לאחר סיבוב ראשון דומיננטי נגד ההיט בו הקאבס העפילו בסוויפ והפרש נקודות ממוצע של 30.5, קליבלנד פגשו בפייסרס הצעירים שנראו מעולה בחצי השני של העונה אך עדיין הסברה הייתה כי הם נחותים משמעותית מקליבלנד המשופרת של אטקינסון.

אז סברו. הפייסרס היממו את הקאבס עם ניצחון 4:1 בסדרה והעפלה שנייה ברצף לגמר המזרח, כולל קאמבק מדהים במשחק מספר 2 בו קליבלנד כבר הובילה בשבע נקודות 50 שניות לסיום. גארלנד אמנם החמיץ חלק מהמשחקים עקב פציעה בבוהן (וגם כששיחק לא היה כשיר במאת האחוזים) אך למרות זאת הקאבס יצאו מהפלייאוף הזה חבולים, מאוכזבים ועם תחושת החמצה, בעיקר לאור ההדחה של הסלטיקס בסדרת חצי גמר המזרח המקבילה.

קיץ חם:

@sagirefael.nba.il

הקיץ של קליבלנד קאבלירס מה עשתה הקבוצה שסיימה עם המאזן הכי טוב במזרח? #NBA #פוריו #דניאבדיה #לברון #לוקה #כדורסל

♬ סאונד מקורי – sagi refael – sagi refael

הקאבס לא עשו שינויים רבים אבל הם החליטו שאסור שהספסל ישאר קצר עם שחקנים לא תורמים. אז הם שלחו לבולס את אייזק אוקורו הלא שחיק וקיבלו בתמורה את לונזו בול. בול אמור לחפות על העזיבה של טיי ג'רום. הוא שומר טוב יותר מנהל משחק טוב יותר ואמנם הוא לא מייצר לעצמו כמו ג'רום אבל הוא קלעי שלשות טוב בקאץ' אנד שוט והוא יוכל לשחק בלי הכדור לצד גארלנד או מיטשל. השאלה סביב בול היא נטו הבריאות ויתכן שזה לא ריאלי לצפות ממנו ליותר מ-40 משחקים בעונה אבל זה כנראה עדיף על אוקרו שלא יכל להישאר על המגרש בגלל שהגנות יריבות התעלמו ממנו לחלוטין והוא לא ניצל זאת.

בנוסף לארי נאנס ג'וניור חזר לקדנציה שנייה בקבוצה. גם נאנס בתיאוריה אמור להיות גבוה שמשתלב טוב לצד אלן ומובלי, הוא מסוגל לשחק בחוץ והוא מסוגל לשמור כמה עמדות ולהחליף בפיק אנד רול. מצד שני גם כאן לא ברור מהי רמת הכשירות של נאנס (24 משחקים בעונה האחרונה ובכללי שחקן שנוטה לפציעות).

בכל מקרה הספסל של הקאבס התחזק הקיץ למרות העזיבה של ג'רום, שהקאבס העדיפו לוותר עליו בגלל שלא רצו לעבור את האייפרון הראשון. סה"כ החוזה של ג'רום נוח מאד (27 מיליון לשלוש שנים) אך כנראה לאור הפלייאוף הבינוני שלו וההתקשות נגד הפייסרס גרמה להנהלת קליבלנד לוותר בקלות יותר על הגארד מוירג'יניה שרק השנה באמת היה שחקן רלוונטי בעונתו השישית בליגה.

ועכשיו מה, מה עכשיו? 

בכנות? אין לקאבס הרבה מה לחדש. הם צריכים לשמור על אותה רמת משחק ויכולת שאפיינה אותם בעונה הקודמת. זאת הקבוצה שקלעה הכי הרבה נקודות למשחק (121.9) כולל האופנסיב רייטינג הטוב בליגה (121) באחוז ה-EFG הטוב בליגה (57.8). הקאבס הפכו להיות קבוצת שלשות מטורפת כאשר הם היו שניים רק לסלטיקס בכמות שלשות שקלעו, עם 15.9 למשחק, אך בניגוד לסלטיקס הם גם קלעו באחוזים גבוהים של 38.3%, שניים רק לבאקס אשר קלעו כמעט 2 שלשות פחות. 

הקאבס גם משחקים קבוצתי עם 28.1 אסיסטים למשחק (תשיעי בליגה) שלמרות זאת גם מצליחה לשמור על הכדור עם 13.2 איבודים בלבד (מקום 3 בליגה) ובגלל שהם משחקים עם שני גבוהים במרבית מהזמן, הם גם קבוצת ריבאונד טובה עם 45.4 (5 בליגה).

הבעיה שזה בא על חשבון משחק הצבע. דווקא בהרכב של שני גבוהים דומיננטים היית מצפה לראות קבוצה כמו קליבלנד מפרקת את היריבות שלה אבל בפועל זאת קבוצה שסיימה במקום ה-11 בלבד גם בכמות סלי השדה שנקלעו ברסטריקטד וגם באחוזים בהם נקלעו (17.1 למשחק ב-67.8%). גם אם מתייחסים לשאר הצבע, שהוא לא הרסטריקטד, הקאבס נמצאים במקום ה-13 עם 8.5 סלי שדה (מאידך ביעילות גבוהה של 50.2% שני בליגה). 

אגב בפלייאוף המספרים האלו יורדים משמעותית עם 15.1 סלים מהרסטריקטד ב-66.3% כאשר צריך לזכור שזה כולל גם את המספרים בסדרה מול מיאמי. גם מספרי השלשות של הקאבס יורדים בפלייאוף (כמו של כמעט כל קבוצה כאשר האינטנסיביות והלחץ עולים) עם 14.9 שלשות ב-36.3%, מה שמחזק את העובדה שהקאבס צריכים להגדיל את השונות בהתקפה שלהם ולייצר עוד דרכים לייצר נקודות קלות.

זה נובע בין היתר מהעובדה שהקאבס משחקים עם מובלי יותר בחוץ וכמוביל כדור מאשר בפנים ורוב העבודה בצבע נשארת לג'ארט אלן אבל הגיע הזמן להתחיל להפעיל את מובלי יותר בצבע, בטח אם אנחנו מדברים בשיפור לפלייאוף ולא לעונה הרגילה. מובלי חוסם בפיק אנד רול רק פעמיים במשחק מה שמהווה 12.6% מתדירות המהלכים שלו. זה פשוט לא מספיק. הקאבס אכן משתמשים באלן כחוסם הבכיר שלהם כי הוא יותר מוגבל בשאר הפרמטרים אך גם כי הוא משמעותית יעיל ממובלי בצבע (אלן אחוזון 86.7% ביעילות פיק אנד רול כרול מן לעומת 66.5% של מובלי), אבל אלן משחק 29% כחוסם בפיק אנד רול בעוד מובלי מגוון יותר. השלב הבא בהתפתחות של שחקן ההגנה של העונה תהיה כשחקן פיק אנד רול. יכול להיות שהקאבס בתצורה הנוכחית שלהם צריכים לוותר על אלן ולהפוך אותו לעוד שחקן או שניים שיחזקו את הספסל ומובלי יהיה סנטר בצורה מלאה. מובלי הוא העתיד של המועדון וככל שהקאבס ישימו את המפתחות בידיים שלו וישפרו אותו, הם יגבירו את הסיכויים שלהם לזכות באליפות.  

כמו כן שאלת דונבן מיטשל חייבת להישאל: האם הוא מסוגל להיות מספר 1 של קונטנדרית? על פניו נראה כי הוא סקורר מספיק טוב שיודע לקחת חלק בכדורסל קבוצתי ומנצח אך אנחנו רואים אותו שנה אחר שנה לא צולח את מחסום הסיבוב השני, בין אם זה בקבוצה שחשבה לבינונית כמו הג'אז או בין אם זה שלוש עונות בקליבלנד הצעירה והמוכשרת שבהרבה חוגים נחשבת לקונטנדרית בכירה. הוא לא מצליח בהכרח לתרגם את אותה היכולת לפלייאוף אבל גם במשחקים בהם הוא טוב, איכשהו הקבוצות שלו נראות פחות טוב. בשנה הראשונה שלו בקאבס הניקס שהגיעו פייבוריטים הושפלו מול הניקס של ג'וליוס רנדל וברונסון בעונתו הראשונה, עם תצוגת ריבאונד אדירה של מיטשל רובינסון. בשנה השניה הודחו אמנם מול הסלטיקס האלופים אך התקשו מאד מול אורלנדו המוגבלת, ובשנה שעברה התרסקו לחלוטין מול הפייסרס המפתיעים, שמחד מגיע להם המון קרדיט אך מאידך הקאבס איבדו משחקים שכבר היו להם בידיים (כולל משחק 2 המפורסם בו הפייסרס חזרו מפיגור שבע 50 שניות לסיום). אז נכון שגארלנד שיחק פצוע אבל הקאבס היו אמורים לגבור על הפייסרס גם בלעדיו. מיטשל סיפק כמה משחקים טובים אבל בשורה התחתונה הוא סיים את הסדרה עם 34.2 נקודות למשחק אבל רק ב-42.5% מהשדה ו-25% מחפירים לשלוש על 10 זריקות. התדירות הגעה שלו לקו הייתה טובה אבל גם משם הוא קלע רק ב-75% ועל כל זאת הוא מסר פחות מ-4 אסיסטים למשחק (על 2.2 איבודים) ובכללי היה נדמה שהוא מנסה לקחת על עצמו הרבה מעבר ליכולתו. היכולת של מיטשל בפלייאוף משתלבת עם הפסקה הקודמת שלי על מובלי, כאשר האחרון צריך לקחת על עצמו יותר נטל התקפי ולהיות מעורב כי הוא העתיד של קליבלנד. הוא זה שאמור להיות השחקן הטוב במעודון. הוא לא בהכרח צריך להיות המוציא הפועל העיקרי אבל הוא צריך לשפר את היכולת שלו להוציא לפועל ולשאוף להתפתח כמו אנתוני דייויס. מובלי משופר התקפית יקל על מיטשל ויעזור לפתח את משחק הפיק אנד רול שיוכל לשכלל ולגוון את ההתקפה של הקאבס ולייצר לה מצבים טובים גם בפלייאוף. 

דריוס גארלנד הראה שהשנה הוא משתלב טוב לצד גארד דומיננטי וההגעה של אטקינסון בהחלט עשתה טוב לשניים, אבל אם אנחנו מבקרים את מיטשל על פלייאוף בינוני אז גארלנד כרגע נראה כמו מינוס. מיטשל עוד מצליח להשפיע מעט בהגנה והוא נותן את התחת למרות הסייז שלו, בניגוד לגארלנד שמסתמן כחוליה חלשה שהתקפות יריבות חושפות בכל פוזשן. מעבר לכך גם התקפית היה נדמה כי גארלנד מתקשה לייצר לעצמו מהפיק אנד רול באותה היוכלת שהוא עשה בעונה הסדירה. אז כאמור הוא היה פצוע קלות אבל 18 נקודות ב-42% מהשדה כולל 28.5% לשלוש על 7 זריקות ורק 5 אסיסטים על 3 איבודים זה בלתי נסלח. גארלנד את מיטשל פשוט לא היו מסנוכרנים ביניהם בפלייאוף כמו בעונה הסדירה. בפלייאוף חזרנו לראות שוב את משחק התורות הידוע לשמצה בין מיטשל לגארלנד והמפתח של הקאבס להצלחה בפלייאוף תהיה היכולת שלהם, בהובלת אטקינסון להביא את האיזון ביניהם גם לאוף סיזן. פלייאוף שלישי רצוף שגארלנד לא מצליח לתרגם את היכולת שלו מהעונה הסדירה לפלייאוף ובניגוד למיטשל שכבר סיפק קבלות בעבר באוף סיזן, סביב גארלנד סימן השאלה לספק תפוקה הולמת בחודשי אפריל ומאי נותר בעינו. 

תחזית: אין מה לעשות צריך להכיר בעובדות והקאבס משחקים נהדר בעונה הסדירה. כשהמזרח כל כך חלש ופערי הרמות כל כך ברורים אני מאמין שהקאבס יסיימו ראשונים את הענוה הסדירה. המכונה שלהם עובדת טוב עד אפריל ולכן כאשר המג'יק צריכים לאקלם את ביין בקבוצה והניקס מסתגלים לשיטת משחק חדשה תחת מאמן חדש, הקאבס יסיימו ראשונים במזרח עם סביבות ה-60 נצחונות. מאידך אני סבור כי גם הפעם הם לא יצליחו להרשים בפלייאוף בגלל חלק מהסיבות שציינתי וכי אני לא חושב שמובלי יעשה (העונה) קפיצה התקפית משמעותית כשאלן עדיין חלק מהמועדון. בגלל שהמזרח באמת רע אני חושב שנראה את קליבלנד חוזרת לגמר המזרח לראשונה מאז 2018 אבל שם הם יפסידו לניקס הכישרוניים יותר ובעיקר "הרעים" יותר שפשוט יאכלו את הקאבס "החמודים" כמו שעשו בפלייאוף 2023.

עונת 24-25 הסתיימה עם ניצחון של הקבוצה הצעירה מאוקלהומה סיטי, בניצוחו של ה-MVP שיי גילג'וס-אלכסנדר. אלופה שביעית בשבע עונות כשהאלופה היוצאת לא עוברת חצי גמר איזורי. הת'אנדר בנויים בשביל ליצור שושלת. האם הם הולכים להשתלט על הליגה?

הקבוצה היום: יוסטון רוקטס

נשארו: אלפרן שנגון, אמן תומפסון, ג’בארי סמית’, טארי איסון, פרד ואן וליט (נפצע וכנראה יחמיץ את העונה), ריד שפרד, סטיבן אדמס, ג'ף גרין, ארון הולידיי וג'יסון טייט.

עזבו: ג’יילן גרין ודילון ברוקס (בטרייד לפיניקס תמורת קווין דוראנט), קאם וויטמור (בטרייד לוושינגטון תמורת שתי שתי בחירות סיבוב 2 ב2026 ו2029) וג'וק לנדל (חתם בממפיס כשחקן חופשי).

הגיעו: קווין דוראנט (בטרייד מפיניקס), דוריאן פיני־סמית’ (חתם בקבוצה כשחקן חופשי), קלינט קאפלה (Sign & Trade מאטלנטה), ג'וש אוקוגי (חתם בקבוצה כשחקן חופשי).

חמישייה: אמן תומפסון, ריד שפרד, קווין דוראנט, ג’בארי סמית’, אלפרן שנגון.

ספסל: טארי איסון, סטיבן אדמס, ג'ף גרין, ארון הולידיי, קלינט קאפלה, דוריאן פיני-סמית', ג'יסון טייט וג'וש אוקוגי.

המהלכים הגדולים של עונת 2024/25:

אז מה היה לנו שם?

יוסטון של השנתיים האחרונות עברה מהפכת זהות: מקבוצת תחתית ופיתוח של שחקנים לקבוצה שמעמידה סגל של קונטנדרית. ההגנה התייצבה תחת אימה אודוקה, אלפרן שנגון הפך לפוקוס התקפי עם יצירתיות מההיי־פוסט, אמן תומפסון הראה כישרון בלתי רגיל והקבוצה סיימה את העונה שעברה במקום השני במערב עם מאזן של 52-30. ועדיין, חוסר היציבות בקליעה מבחוץ וקבלת החלטות רעה ברגעי הקלאץ’ בלמו קפיצה גדולה באמת. עונת 2024/25 הייתה “כמעט”: ריצה יפה בעונה הסדירה, האטה בסיום והדחה בסיבוב הראשון של הפלייאוף מול גולדון סטייט במשחק שביעי בבית, שהובילה להבנה ברורה שהסגל זקוק לכוכב־על אמיתי, לריווח, ולשחקן שאפשר לשים אצלו את הכדור ביד ברגע האמת.

למרות הסיום המאכזב היו הרבה נקודות אור בעונה שעברה של הרוקטס:

• אלפרן שנגון חיזק את מעמדו בקבוצה ככוכב התקפי, סנטר מודרני שמסיים בפיק־אנד־רול, מוסר ברמה גבוהה, ומייצר יתרון התקפי בכל פוזשן.
• אמן תומפסון בעונתו השנייה פרץ קדימה בעקבות פציעה של ואן-וליט והראה שהוא יכול להיות המנוע של הקבוצה בשני צידי המגרש.
• טרי איסון הוכיח שכשהוא בריא, הוא מייצר אימפקט נדיר באנרגיה ובקשיחות הגנתית – אקס־פקטור מובהק מהספסל.
• ריד שפרד נכנס לליגה כשוטר־פליימייקר עם הבנת משחק גבוהה, תנועה בלי כדור ומוביל כדור שני שיעזור בהנעת ההתקפה לאור הפציעה של ואן וליט.

קיץ חם

@sagirefael.nba.il

הקיץ של יוסטון רוקטס #nba #rockets #amenthompson #יוסטוןרוקטס #כדורסל

♬ צליל מקורי – sagi refael

המהלך ששינה את התמונה: קווין דוראנט נחת ביוסטון בטרייד ענק. יחד איתו הגיע קלינט קאפלה ב־S&T מאטלנטה, שחוזר הביתה לרוקטס ומוסיף עוד עומק ואלמנט של כוח בצבע, ריבאונד התקפה וסגירת פוזשנים. קאם וויטמור, שלא קיבל את ההזדמנות האמיתית שמגיעה לו כדי להראות את הכישרון שלו, עבר בטרייד לוושינגטון. וויטמור הוא אתלט מדהים, טרנזישן סקורר ויכול להיות שומר מיוחד, אבל זה היה מחיר הכרחי שהרוקטס היו צריכים לשלם כדי להביא סופרסטאר עכשיו וגם עבור וויטמור שצריך להתפתח כשחקן בליגה. יש סיכון בכך שהרוקטס החליטו לוותר על ה-Upside שלו ככוכב עתידי אבל התועלת היא פתיחת צוהר תחרותי מיידי, עם דוראנט כעוגן, והגדרת ציפיות של “פלייאוף ומעלה” כבר השנה. ג’יילן גרין ודילון ברוקס עברו ביחד לפיניקס במסגרת הטרייד על דוראנט במטרה לקחת את הסגל של הרוקטס צעד קדימה לנסות להחזיר את האליפות ליוסטון אחרי שנים רבות. דוראנט מביא איתו לקבוצה סקורינג ברמת קליעה עילית, יכולת לרווח את המגרש, ופתרונות קלאץ’ שהקבוצה נואשה מהם. בצד הפחות נעים: פרד ואן־וליט נפצע במהלך אימון לקראת תחילת העונה ובספק אם יחזור למגרש לפני הפלייאוף. זו פציעה לא פשוטה גם לואן וליט עצמו והמשך הקריירה שלו כשחקן, מה גם שהחוזה שלו לא מובטח לעונה הבאה. הוא גם ככה גארד קטן פיזית אז פציעה מהסוג הזה (קרע ב-ACL) יכולה לקחת את הקריירה שלו למקומות לא טובים. בנוסף לכך, דוריאן פיני־סמית’ יתחיל גם הוא את העונה פצוע וייכנס לאט לאט לקצב אחרי שישוב לפרקט.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

כאמור, הרוקטס רוצים לקחת את הקבוצה שלב אחד קדימה וללכת All In כבר העונה. עם זאת, לאור הפציעות והשינויים האחרונים בסגל, יש כמה שאלות פתוחות לקראת העונה הקרובה של הקבוצה.

עמדת הגארד – פרד ואן וליט בחוץ, אז מי מנהל את ההתקפה וממלא את מקומו בעמדת הפוינט גארד?

אני מעריך עד שלפחות בתחילת העונה ריד שפרד יקבל את המפתחות בעמדה 1. שפרד ינסה לשחק פיק אנד רול עם שנגון, מהלכי DHO (הנד־אוף) תוך כדי תנועה, וסטים של “Spain”/“Ghost” שמחפשים זריקה מהירה.
אמן תומפסון יתחיל כאינישייטור שני – יוביל כדור בדקות של לחץ על הטבעת, הוצאת כדור לקלעים מבחוץ ובהתקפות מעבר. אם הניסיון של הרוקטס לשחק עם שפרד בפוינט גארד לא יצלח, אני מאמין שאמן יקח את המושכות בעמדה למרות שהוא לא קלאסי לשחק בעמדה הזאת. וכמובן שנראה גם דקות של דוראנט משחק כפוינט פורוורד. ברגעי הקלאץ' סביר להניח שהכדור יהיה ביד שלו. הרי בשביל זה הביאו אותו לא?

בעיית הקליעה של הרוקטס ל־3 – איך מתגברים על היעדר היכולת של הקבוצה הזאת להוות איום מחוץ לקשת?

בעונה שעברה הרוקטס זרקו 35.8 זריקות ל-3 בממוצע למשחק (מקום 20 בליגה) ב-35.3% (מקום 21 בליגה). בלי לשפר את זה יהיה להם קשה מאוד לעשות את קפיצת המדרגה. הפציעה של ואן וליט הגיעה אליהם כמו עצם בגרון והיא מעמיקה את החוסר בקליעה לקראת העונה הקרובה. אז מה הפתרונות?

• ווליום גבוה יותר של זריקות וזריקת שלשות בתנועה לשפרד (קליעה אחרי יציאה מחסימה).
• קווין דוראנט כגרביטי מגנט – ינסה למשוך אליו את ההגנה ולגרום להגנה של היריבה לבור לעזרה בדאבל אפ ובכך לייצר קיק־אאוטס.
• דגש על הרכבים עם שלושה קלעים סביב שנגון. לדוגמה: שפרד–אמן–דוראנט–ג’בארי–שנגון. טארי איסון ודוריאן פיני-סמית' גם מתאימים לסגנון המשחק הזה.
• אמן תומפסון זרק בעונה שעברה 27.5% ל-3. למרות שזה נתון לא טוב, בעונת הרוקי שלו הוא קלע אותן בפחות מ-15% והראה שיפור משמעותי באחוזים. יש סיכוי קטן שזה יעבוד אבל אמן הוא שחקן צעיר שיכול לשפר את הקליעה שלו וכבר ראינו שחקנים עושים את זה בעבר.

שאלה נוספת היא מה עושים עם העומק בפרונט קורט?

שנגון, אדאמס, קאפלה, איסון, ג'בארי, פיני-סמית' – כולם שחקנים שמשחקים במשחקים בעמדות 4 או 5 או גם וגם וצריך למצוא מקום לכולם ונהל את זה באופן חכם ואפקטיבי. זה אתגר שאימה יודוקה יצטרך להתמודד איתו אבל זה די "צרות של עשירים" ואני בטוח שהוא ידע להתמודד עם זה ולמצוא את הרוטציות הנכונות עם המהלכים הנכונים כדי שלכל אחד יהיה מקום שנכון עבורו וחשוב מקום – שיוסיף ערך לקבוצה במקום ובזמן שצריך.

לסיכום, ה־DNA של הקבוצה הולך להתבסס על הגנה פיזית, ריבאונד והתקפה שנשענת על שלושה נתיבים של קבלת החלטות דוראנט, שנגון ואמן. המפתח יהיה משמעת בהרכבים ודאוג לשמור תמיד על מינימום שני קלעים סביב שנגון ולדעת לשמור על הריווח בדקות שהקבוצה משתמשת בגבוהים.

תחזית

בסוף חודש יולי האחרון עשיתי פרק בפודקאסט שלי שנקרא "דיילי נגד וגאס" – פרק שבו עברתי על ההימורים המוצעים באתרי ההימורים וננתי את ההימורים שלי. במסגרת הפרק הימרתי שיוסטון תיקח אליפות ושדוראנט יהיה ה-MVP של הגמר. אין ספק שהטייק הזה לא התיישן יפה, אבל אם מעכשיו והלך הבריאות תישאר בצד של יוסטון, פיני־סמית’ יחזור לקצב וישתלב ברוטציה לקצב וואן וליט יחזור לקראת סוף העונה או לפחות לפלייאוף – זה עדיין אפשרי לדעתי. יכול להיות שהרוקטס עוד יצטרכו לבדוק את שוק ההעברות לפני הדד-ליין אבל זה תלוי באיזה מצב הקבוצה תהיה, איך היא תראה ואיך יהיה קצב השיקום של ואן וליט מהפציעה. אני לא רואה תסריט שהקבוצה הזאת לא עושה פלייאוף גם בסגל הנוכחי. תחזית ריאלית – מקום 3-4 במערב בעונה הסדירה ומשם הכל אפשרי.

יותם רבינוביץ AKA יותם דיילי

מגיש Pick & Rule – פודקאסט שמדבר פאנטזי, כדורסל וכל מה שביניהם

מוזמנים לעקוב אחרי ביוטיוב, בטיקטוק, בפייסבוק, באינסטגרם, בטוויטר (X), בספוטיפיי ובאפל פודקאסטס

מוזמנים גם להצטרף לקבוצת הוואטסאפ של הערוץ