Sample Page

עונת 24-25 הסתיימה עם ניצחון של הקבוצה הצעירה מאוקלהומה סיטי, בניצוחו של ה-MVP שיי גילג'וס-אלכסנדר. אלופה שביעית בשבע עונות כשהאלופה היוצאת לא עוברת חצי גמר איזורי. הת'אנדר בנויים בשביל ליצור שושלת. האם הם הולכים להשתלט על הליגה?

הקבוצה היום: אוקלהומה סיטי ת'אנדר

דביר גרין

נשארו: שיי גילג'ס אלכסנדר (קיבל הארכת חוזה לשנתיים נוספות מעבר לחוזה הנוכחי), צ'ט הולמגרן (חתם על הארכת חוזה), ג'יילן וויליאמס (חתם על הארכת חוזה), ג'יילין וויליאמס (חתם מחדש), אג'אי מיטשל (חתם מחדש), אייזיאה ג'ו, עוסמאן ג'נג, לו דורט, אייזיאה הארטנשטיין, קייסון וואלאס, ארון וויגינס, קנריץ' וויליאמס, ניקולה טופיץ', אלכס קארוסו, ברנדן קרלסון (חוזה דו-כיווני).

עזבו: דילון ג'ונס (טרייד, וושינגטון וויזארדס).

הגיעו: תומאס סורבר (דראפט, בחירה 15), ברוקס ברנהייזר (דראפט, בחירה 44; חוזה דו-כיווני), כריס יאנגבלאד (אנדראפטד; חוזה דו-כיווני).

חמישייה: שיי גילג'ס אלכסנדר, לו דורט, ג'יילן וויליאמס, צ'ט הולמגרן, אייזיאה הארטנשטיין.

ספסל (לפי היררכיה צפויה): קייסון וואלאס, ארון וויגינס, אלכס קארוסו, אייזיאה ג'ו, ג'יילין וויליאמס, אג'אי מיטשל, קנריץ' וויליאמס, ניקולה טופיץ', ברוקס ברנהייזר, ברנדן קרלסון, עוסמאן ג'נג, כריס יאנגבלאד.

המהלכים הגדולים של עונת 2024/25:

 

https://www.youtube.com/watch?v=PnB3NZg1xPo

 אז מה היה לנו שם?

בקיץ הקודם סם פרסטי חיזק את הסגל בשתי הנקודות שנראו כנקודות החולשה של הקבוצה המפתיעה של עונת 2023/24:

1) ניסיון: ויתור על ג'וש גידי, שהיה צפוי שידרוש יותר כסף ממה שהת'אנדר יכולים לתת לו, בתמורה לאלכס קארוסו, שהתבזבז בשיקגו. הממבה הקירח הגיע כדי לתרום מהניסיון שלו בשלבים המאוחרים של העונה יחד עם קשיחות הגנתית שמתאימה לזהות של הקבוצה.

2) ריבאונד: אייזיה הארטנשטיין הגיע מהניקס כדי לפתור את הבעיה הזו.

העונה התחילה עם פציעות של הארטנשטיין וג'יילין וויליאמס (להלן ג'יי וויל) שלא הפריעו לפתיחת עונה מצויינת של הת'אנדר שנראתה בלתי מנוצחת עד לפציעה של צ'ט. כעת הקבוצה נשארה ללא אף סנטר, ג'יילן ווילאמס (להלן ג'יי דאב) עבר לשחק בגבורה בעמדה מספר 5 וברנדן קרלסון שלא נבחר בדראפט הובא כדי להשלים את החורים. ג'יי דאב הראה שהוא אחד ממגיני הטבעת הטובים ביותר בליגה גם כשגובהו פחות משני מטר, והת'אנדר צלחו את התקופה הזאת עם מאזן חיובי עד לחזרתו של הארטנשטיין.

גם במסגרת טורניר הגביע הת'אנדר הראו יכולות כשהגיעו עד לגמר הגביע בלאס וגאס, שם ההיעדרות של צ'ט הפצוע שנוצלה על ידי יאניס, יחד עם מפגן קליעה רע של השחקנים הצעירים שהגיעו לראשונה למעמד של משחק מכריע ולא הצליחו לעמוד בציפיות. OKC חטפה תבוסה מרה מול מילווקי.

 

 

העונה של הת'אנדר הסתיימה עם מאזן 68:14 (מקום חמישי בהיסטוריה) ושיאים מטורפים: הפרש סלים מצטבר של 1,055+, 21 סוויפים עונתיים (הכי הרבה אי פעם), 54 ניצחונות בהפרשים דו-ספרתיים (הכי הרבה אי פעם), מאזן 29:1 נגד המזרח (הכי הרבה בהיסטוריה לקבוצה נגד הקונפרס הנגדי), הובלה בפער של 16 (!) משחקים מעל המקום השני בקונפרנס (ההפרש הכי גבוה בהיסטוריה), מקום ראשון בכל הזמנים ב-SRS (רייטינג משוכלל של הפרש נקודות וקושי לו"ז), ומקום שני בכל הזמנים בנט רייטינג, שניים רק לשיקגו בולס של 1995-96.

הפלייאוף התחיל בהצהרת כוונות כש-OKC נקמה בממפיס גריזליס עם ניצחון ב-51 הפרש במשחק 1, המשיכה עם נצחון קליל נוסף במשחק 2, חזרה מפיגור 29 במשחק 3 (אחרי פציעה של ג'ה מוראנט), ונצחון נוסף במשחק 4 בדרך לסוויפ קליל על קבוצה שלאורך רוב העונה הייתה בטופ 3 של המערב. שיי לא בלט בסדרה הראשונה ונתן לכוכבים הצעירים שלצידו, ג'יי דאב וצ'ט, הזדמנות לצבור ביטחון לקראת הסדרות הבאות.

בסיבוב השני, שיש שקראו לו "סדרת הגמר האמיתית", הת'אנדר פגשו יריבה חזקה בהרבה, כזו שלדעת רבים הייתה הקבוצה בעלת הסיכויים הגדולים ביותר להדיח את מובילת המערב. הסדרה הזאת הייתה מותחת במיוחד, כשהת'אנדר חזרו מפיגור 1:2 לניצחון בסדרה של שבעה משחקים שהייתה מבחן בגרות מיוחד בשביל החבר'ה הצעירים ללא הנסיון.

 

גמר המערב לא היה מהמורה גדולה בשביל הת'אנדר בדרך לפסגה הנכספת, ולאחר סוויפ ג'נטלמני שכלל הפסד בודד בתבוסה של 42 הפרש, הת'אנדר  חזרו לגמר הליגה, לראשונה מאז 2012, נגד אינדיאנה פייסרס.

רגעי הקלאץ' הגדולים של טייריס הליברטון נמשכו עם סל ניצחון במשחק 1, אבל למרות הגיל, הצעירים של אוקלהומה סיטי לא נבהלו והוכיחו בגרות בשלבים שונים של סדרה מתוחה וצמודה שהגיעה למשחק שביעי ומכריע. למרות הלחץ, למרות המעמד, הת'אנדר שיחקו את המחצית הכי טובה שלהם במחצית השניה של משחק שבע כדי להניף את גביע האליפות.

קיץ חם

@sagirefael.nba.il

הקיץ של האלופה – אוקלהומה סיטי ת'אנדר #NBA #כדורסל #דניאבדיה #לוקה #orangeballil #ימיהרעם ת'אנדר

♬ סאונד מקורי – sagi refael – sagi refael

מה עוד אפשר לבקש אחרי אליפות עם סגל כל כך צעיר? לשמור על הסגל. הת'אנדר התמקדו בהשארת שלושת הכוכבים שלהם וזה הצליח להם בלי לסבך אותם בעונה הקרובה עם האייפרון השני (אחרי זה יהיה הרבה יותר קשה).

לשיי היה חוזה עד קיץ 2027, עוד שתי עונות מובטחות בקבוצה. מכיוון שפרסטי מסתכל הרחק קדימה, יותר מאנשים אחרים, זה לא הספיק, והוא נתן לשג"א את הסופר מקס מעכשיו. 4 עונות מעבר לחוזה הנוכחי ב-285 מיליון דולר. שיי נעול במועדון עד 2031. זה היה הדבר הראשון שהמועדון התמקד בו בקיץ. ככה מראים כבוד ל-MVP של העונה הרגילה והגמר ושחקן שהוביל את הליגה בלא מעט קטגוריות סטטיסטיות.

אחרי שיי, הגיעה זמנם של ג'יי דאב וצ'ט הולמגרן. שניהם בסוף העונה השלישית של חוזה הרוקי וזכאים להארכת חוזה שתתחיל בקיץ 2026. ג'יי דאב קיבל את חוזה מקסימום עם סעיף דרק רוז. הולמגרן "הסתפק" במקסימום בלי סעיף דרק רוז. האירוניה היא שג'יי דאב נבחר השנה לשלישיה השלישית של הליגה, אבל זה לא מספיק לו בשביל להפעיל את סעיף דרק רוז, הוא צריך גם השנה להיכנס לאחת החמישיות או לזכות בMVP או DPOY בשביל שזה יקרה. בינתיים הוא יצטרך להסתפק ב6.5 מיליון דולר בעונה הקרובה.

גם ג'יילין וויליאמס (ג'יי וויל) ואג'אי מיטשל האריכו חוזה, כאשר בת'אנדר דוחים להם את אופציית הקבוצה לשנה הבאה ובתמורה נותנים להם חוזה מעט גדול יותר. ההחתמה של ג'יי וויל מסתמנת כגניבה אחרי עונת הפריצה שחווה השנה.

שני רוקיז מוכשרים הגיעו מהדראפט, ברנהייזר הגיע בסיבוב השני כמעט משום מקום אבל לפי ההופעות המרשימות שלו בליגת הקיץ ובמשחקי קדם העונה הוא נראה מתאים לטייפקאסט של הבחירות סיבוב שני של פרסטי. סורבר, הבחירה ה-15, שהובא כדי להיות המחליף הזול של הרטנשטיין בשנים הבאות, ממשיך את המסורת של רוקיס של הת'אנדר שיושבים בחוץ בעונה הראשונה (צ'ט, טופיץ') ויפספס את שנתו הראשונה בעקבות פציעה ב-ACL.

גם ג'יי דאב עבר ניתוח בכף היד וכך התגלה שבמשך כל הפלייאוף הוא שיחק פצוע. הוא צפוי לפספס את השבועות הראשונים של העונה. שני האייזיאה, הרטנשטיין וג'ו, מתאוששים גם הם מפציעות קלות יותר שחוו במהלך ריצת האליפות, הסנטר הגרמני אף פיספס את ההזדמנות להיות אלוף אירופה יחד עם נבחרת גרמניה בגלל הפציעה. פציעות נוספות שיכולות להשפיע על פתיחת העונה הן של ניקולה טופיץ' שנאלץ להמתין עוד כחודש עד שיעלה להופעת בכורה על  הפרקט, זאת בשל ניתוח שעבר באשכיו לאחרונה. גם קנריץ' וויליאמס עבר ניתוח בברך בסוף ספטמבר ועתיד להחמיץ את השבועות הראשונים של העונה.

למעט הפציעות, הת'אנדר מסיימים קיץ נהדר – הגרעין הוחתם שנים קדימה, הם עדיין מתחת לרף המס בעונה הקרובה! בעונות הבאות הם יצטרכו לעשות שינויים בסגל, אבל דאגו לזה מראש כשהחתימו את הארטנשטיין, דורט וקנריץ' וויליאמס על חוזים עם אופציית קבוצה. הם לא יוכלו לשמור על כולם, אבל זו בעיה לשנה הבאה.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

כנראה שעוד מאותו הדבר, הנוסחה שהביאה לת'אנדר 68 נצחונות גם בעונה רוויית פציעות (מקום רביעי בהשפעת הפציעות בשקלול חשיבות השחקנים הפצועים) יכולה להביא את הת'אנדר למקום גבוה בהרבה בדפי ההיסטוריה אם כל אחד מהגרעין הצעיר שהוביל את הקבוצה לאליפות ימשיך להתקדם לפי גרף השיפור שלו.

מעבר לניקולה טופיץ' שנראה מעניין מאוד ישנם כמה מועמדים לעליית מדרגה נוספת:

הראשון מביניהם הוא צ'ט הולמגרן, שהראה עד כה פוטנציאל אדיר ושכבר עכשיו הוא אחד השומרים הטובים בליגה. בתחילת העונה שעברה, הולמגרן נראה בדרך הבטוחה להפוך לאולסטאר ולמועמד לתואר שחקן ההגנה של השנה. בתשעת המשחקים המלאים ששיחק לפני הפציעה הוא העמיד ממוצעים של 18.2 נקודות, 9.2 ריבאונדים ו-2.9 חסימות עם אחוזים מרשימים של 52/ 40/78, ואז הגיע השבר בירך.

הפציעה גרמה לו להחמיץ 39 משחקים, האטה את קצב המשחק שלו, והגבילה אותו לתפקיד של מסיים מהלכים וקלע ספוט אפ עד סיום העונה. הוא לא חזר למגרש עד לפברואר וגם כשעלה הוא היה נראה מעט כמו הצל של עצמו למרות מספר הבלחות, כולל הופעה של 18 נק', 8 ריב' ו-5 חסימות במשחק 7 של סדרת הגמר.

העונה הוא יצטרך להוכיח את החוזה השמן שקיבל בקיץ, בין היתר על ידי הימנעות מפציעות ושדרוג והרחבת הכלים ההתקפיים שיש לו להציע. הוא התאמן בקיץ ביחד עם הרטנשטיין שנקווה שחלק איתו מעט תובנות מניהול המשחק מעמדה 5. עבודת הרגליים שלו נראתה חלודה לאחר כל הפציעות שעבר והוא יצטרך להראות שהסיפור הזה של הפציעות מאחוריו.

כמו הולמגרן, גם מקייסון וואלאס מצפים לקפיצת גדילה. וואלאס, שאחוזי הקליעה שלו משלוש עלו למעלה ככל שהעונה התקדמה, איכזב בפלייאוף בפן ההתקפי, וגם כשדייגנולט נתן לו את ההזדמנות לעלות בחמישייה בסדרת הגמר הוא לא הצליח לספק את הסחורה. גם הוא, כמו הולמגרן, לגמרי נמצא שם בפן ההגנתי והוא מועמד כבר עכשיו לחמישיות ההגנה במידה והוא יהיה בריא.

בעונה שעברה, הת'אנדר עלו בחמישייה עם הארטנשטיין וצ'ט הולמגרן כמעט בכל משחק שהם היו בריאים, אבל למרות זאת  אלה לא היו ההרכבים היעילים ביותר של אוקלהומה סיטי, אלה הגיעו עם וואלאס במקום הארטנשטיין.

במשחקים בהם וואלאס פתח בחמישייה הנט רייטינג של הת'אנדר היה 19.7, גבוה משמעותית מאשר עם הארטנשטיין (נט רייטינג של 8.4). וואלאס הוא שומר פרימטר מדהים עם זריזות ידיים מהטובות בליגה, מה שמשתלב טוב יותר עם הסגנון של שאר שחקני החמישייה של OKC לעומת הרטנשטיין, שהוא שומר טוב אך מתקשה לעיתים ביציאה לשמירות על קו השלוש.

היתרון הבולט של הארטנשטיין הוא יכולת הסיום שלו במהלכי שורט רול ודריבל הנד-אוף, מה שהביא להמון נקודות קלות בזכות הפלוטר שלו והיכולת למצוא שחקנים שחותכים לכיוון הסל. המומחיות הזו שימושית במיוחד מול קבוצות גדולות כמו קליבלנד קאבלירס או יוסטון רוקטס, שעתידה לשחק בהרכב גבוה במיוחד, אך ברוב המשחקים – וואלאס יתאים יותר לחמישייה הפותחת, ובמידה ווואלס יצליח להעלות את הרמה שלו אפשר להמר שהוא יעלה בחמישייה גם במשחקים בהם הארטנשטיין יהיה בריא.

בעונה שעברה הקבוצה התקשתה למצוא מנהל משחק אמין לדקות ללא שיי, מה שהוביל להתקפות עומדות מדי ולעצירות תכופות בתנועה של הכדור. בעקבות הפציעה של ג'יי דאב שתשבית אותו בשבועות הראשונים של העונה הקרובה, אפשר לצפות לדקות משמעותיות של שתי הבחירות שנשארו בקבוצה מדראפט 2024, אג'איי מיטשל וניקולה טופיץ' (לצד ארון וויגינס שפרץ כמנהל משחק מחליף מעולה בעונה שעברה).

טופיץ' יחמיץ את השבועות הראשונים של העונה, אך לאחר מכן צפויה תחרות צמודה ביניהם על דקות הגיבוי בעמדת הרכז. גם טופיץ' וגם מיצ'ל מסוגלים למלא את התפקיד הזה, והגארד שיצליח בכך יקבל, ככל הנראה, דקות משחק משמעותיות יותר בהמשך העונה. שני הגארדים מביאים איתם איכויות שונות, מיטשל הוא קלע מצוין (38% משלוש בעונה שעברה) ומנהל משחק יעיל בפיק אנד רול, בעוד שטופיץ', נחשב למוסר מצוין עם גובה מעולה לעמדה.

הת'אנדר עברו בפלייאוף האחרון תהליך התבגרות מואץ: הם למדו להתמודד עם ניצול החולשות שבלטו בעונה הסדירה, כמו משחק ההגנה האיזורית של דנבר איתו הת'אנדר התקשו, או השמירות הכפולות על שיי, שלעיתים קרובות הושפע מכך ולא הצליח להעביר את הכדור הלאה. אפשר לומר בביטחון שהקבוצה הצעירה חושלה, והמשחק האחרון של העונה, אותו סיים שיי עם 12 אסיסטים, הוכיח את עליית המדרגה שלו בניהול משחק.

ניהול המשחק של שיי הפך במהלך הפלייאוף לאחת מהנקודות החזקות של ההתקפה של הת'אנדר, ורק אחוזים  קבוצתיים אומללים במיוחד משלוש הורידו את מספרי האסיסטים של שג"א. היכולת המשופרת שלו למסירה לאחר חדירה לאזור הטבעת ודאי תעזור לו השנה בעונה הסדירה, בשנתיים האחרונות הת'אנדר סיימו במקומות הראשון והשישי באחוזים משלוש, כך שאפשר לצפות לעליית ממוצע האסיסטים של שיי בעונה הסדירה לאזורי הדאבל פיגרס.

אחרי שקלע מעל 50% מהשדה בשלוש העונות האחרונות והתקרב מאוד אשתקד ל-90% מהעונשין עונתית, אין ספק שהוא ימשיך להיות באחוזים דומים מהשדה ומהעונשין, האתגר העיקרי שלו יהיה להעלות את אחוזי השלוש לאיזור ה-40. אחרי שבעונה שעברה הוא קלע בספיליטים של 51/41/90 ב-23 משחקים אחרי האולסטאר, וכאחד שמוסיף עוד כלים התקפיים בכל עונה, סביר להניח ששיי ימשיך לפתח את האיום שלו כקלע פול אפ מהשלוש, אם זה אכן יקרה, התרחיש שהוא יהיה החבר העשירי במועדון ה-50/40/90 נראה סביר לחלוטין.

תחזית:

השאלה הגדולה היא מה הת'אנדר מתכננים לעונה הבאה, האם ההישג של העונה שעברה יגרום להם לרדוף אחר המקום בדפי ההיסטוריה ולנסות להגיע לאזור ה-70 ניצחונות בעונה הסדירה או שמא הם למדו את הלקח מגולדן סטייט של 2016 ויקחו את העונה הבאה באופן יותר מחושב (מה שלא ימנע מהם לסיים בכל מקרה במקום הראשון במערב). הנוסחה של הת'אנדר שמונעת על ידי ההגנה קשה מאוד לעצירה, מה שיביא בכל אחד התרחישים ל-60 נצחונות לפחות.

בזכות הסגל העמוק הת'אנדר יצליחו להתקדם למרות נקודת הפתיחה הבעייתית ללא ג'יי דאב, ולאחר החזרה שלו הם יורידו מבערים ויתנו מנוחה לשחקנים בעייתיים כמו צ'ט וקארוסו. גם בצמרת המערב הצפופה של השנה הקרובה הם יגיעו עד לגמר המערב לפחות, עם סיכוי לא רע לסיים בריפיט הראשון מאז צמד האליפויות של ההוא שעזב אותם בקיץ 2016.

 

קרא עוד