מה הלאה? דטרויט פיסטונס
"מה הלאה?" הוא ההקדמה של הכדור הכתום לעונת המלפפונים של ה-NBA. ננסה להעריך עד יום הדראפט איך כל הקבוצות הליגה רואות את עתידן ואילו מהלכים הן ינסו לבצע כדי להתקדם לשם. נתחיל מהגרועה לטובה לפי המאזן בעונה הרגילה, והיום – דטרויט פיסטונס.
מה היה לנו?
דטרויט נמצאת כבר כמה שנים באזור הדמדומים של הליגה – נאבקת על הפלייאוף, לא מספיק טובה כדי לנצח סדרה, לא מספיק רעה כדי להשתפר מהדראפט. בעונה הזו היא לא הצליחה להגיע אפילו לאזור הזה, כשפציעה של בלייק גריפין השביתה אותו במהלך רוב העונה, ופגעה בו קשות גם בזמן ששיחק. בלעדיו, ובלי דראמונד שעבר בטרייד ורג'י גקסון ששוחרר, לא נשאר הרבה בקבוצה.
שני שחקנים הצליחו לבלוט על הרקע העגום במישיגן – דרק רוז וכריסטיאן ווד. רוז נכנס לתפקיד השחקן השישי, והיה ברוב הזמן השחקן הכי טוב בקבוצה, למרות החמצת משחקים רבים עקב הפציעות הרגילות שלו. ווד הצליח להתעלות אחרי העזיבה של דראמונד ונתן ממוצעים של סופרסטאר לפני הפסקת העונה.
התוכנית
דטרויט נמצאת באחד המצבים הכי קשים בליגה. גריפין אחרי פציעה קשה, שגם לפניה הלך ודעך, ועם חוזה מפלצתי לשנתיים הקרובות. רוז היה מצוין, אבל בגילו ובמצב הבריאות שלו הוא לא ייקח את הקבוצה לשום מקום, ויהיה קשה למצוא מי שיוותר על נכס משמעותי בשבילו. ווד היה יכול להיות הברקה, אבל הוא בדיוק מסיים חוזה והולך לקבל כסף גדול בדטרויט או במקום אחר כשחקן חופשי בלתי מוגבל. הצעירים שיש שם הם דומבאיה, ברוס בראון ולוק קנארד – אולי שחקנים שישתלבו ב-NBA, אבל לא הוכיחו שאפשר לבנות עליהם לטווח הרחוק. אפילו הלוטרי לא האיר פנים לקבוצה, שקיבלה את המקום השביעי.
הנכס העיקרי שלהם כרגע זה מקום מתחת לתקרת השכר – יש להם חוזים מנופחים בדמותם של גריפין וטוני סנל, אבל חוץ מהם רק רוקיס. זה נותן להם משהו כמו 40 M$ לחוזים חדשים בקיץ. השאלה הגדולה מבחינתם היא מה לעשות עם כריסטיאן ווד, בהנחה שהוא בכלל רוצה להישאר שם – סביר להניח שהיכולת שלו ללא גריפין תזכה אותו בחוזה של משהו כמו 20 מיליון לעונה ל-4 שנים, ודטרויט צריכה לשאול את עצמה האם הוא שווה סכום כזה.
אם הקבוצה הולכת לבניה מחדש, בלייק גריפין הוא השחקן הכי מיותר בה. אבל הוא לא יילך לשום מקום בלי לקחת חזרה חוזים גרועים אחרים. אם הוא בריא בצורה סבירה, אולי אפשר היה למצוא קבוצה טובה עם חוזים רעים שתסכים להמר עליו – אבל הפציעה הקשה בעונה שעברה היתה השניה שלו בחמש שנים, ולא ברור בכלל שיימצא מי שייקח את ההימור.
אם הקבוצה רוצה להצליח בטווח הקצר, היא תצטרך להחתים שחקנים מהפרי אייג'נסי שאינם ווד, והשאלה היא על מי אפשר לבנות. פרד וואנווליט, מונטרז הארל ודמאר דרוזן הם כמה מהשמות היותר מרשימים בקיץ חלש יחסית, ואולי אחד מהם ירצה לבוא ויתפתה לכסף הגדול יחסית שדטרויט יכולה להציע לו.
בחירת הדראפט של דטרויט תהווה גם היא גורם חשוב בבניית הקבוצה. היא לא תדע בזמן הדראפט מי יגיע מהשוק החופשי, ואחרי הרבה שנים עם רג'י גקסון הבינוני מינוס, כדאי לה לחפש רכז. שחקנים כמו קיליאן הייז וטייריס האליברטון אמורים להיות זמינים בבחירות שלו ונחשבים לבעלי פוטנציאל גדול.
מהלכים אפשריים
בלייק גריפין וטוני סנל לשארלוט, באטום וקודי זלר לדטרויט' או – מהלך דומה לניקס, עבור ג'וליוס רנדל, טאז' גיבסון, אלפריד פייטון ואלינגטון . מהלך שמפנה מקום מתחת לתקרה, ויאפשר לשחקנים שיגיעו לקבל דקות. האינטרס של שארלוט/ הניקס – לפחות לנסות להביא מישהו שיכול להיחשב ככוכב.
בניה מחדש מהשוק החופשי – לשבור את הבנק בשביל פרד וואנווליט, להחתים את כריסטיאן ווד, להביא רכז מהדראפט ולקוות שקנארד ומייקר בחמישיה ורוז ובראון מהספסל יצליחו לעשות משהו ואולי תהיה שם קבוצה ראויה.
סיכונים
כשאין ציפיות גם אין סיכונים. לדטרויט יהיה קשה לחזור לרלוונטיות בשנים הקרובות. הסיכון הכי גדול שלה הוא לתת חוזה גדול מדי לשחקן גרוע מדי – טעויות שהם עשו בעבר עם רג'י גקסון וג'ון ולואר, ועלולים לחזור עליהן השנה עם ווד או הפרי אייג'נט הלא נכון.
קרא עוד
