Sample Page

בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השביעי והשמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-22 בדצמבר נתחיל לגלות.

לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: דטרויט פיסטונס

מידן בורוכוב

לדף הקבוצה

נשארו: דרק רוז, בלייק גריפין, סקו דומבויה

עזבו: לוק קנארד (קליפרס), ברוס בראון, ת'ון מייקר, לנגסטון גאלאוואי, קיירי תומאס (אטלנטה), טוני סנל (לאטלנטה), כריסטיאן ווד ועוד חבורה של שחקנים שתרמו קצת פחות…

הגיעו: ג'רמי גראנט, רודני מקרודר, מייסון פלאמלי, ג'אליל אוקאפור, וויין אלינגטון, דיווידאס סירווידיס וג'וש ג'קסון (כולם מהשוק החופשי), דלון רייט (בטרייד מדאלאס), קיליאן הייז, איזייאה סטיוארט, סאדיק ביי וסאבן לי (דראפט)

חמישייה: קיליאן הייז, דרק רוז, ג'רמי גראנט, בלייק גריפין, מייסון פלמלי

ספסל: סאדיק ביי, ג'וש ג'קסון, ג'אליל אוקאפור, רודני מקרודר, סקו דומבויה, וויין אלינגטון, דיווידאס סירווידיס, דלון רייט, קיליאן הייז, איזייאה סטיוארט, סאדיק ביי וסאבן לי

המהלכים הגדולים של עונת 2019-20:

אז מה היה לנו שם?

דטרויט הקבוצה היא בערך כמו הסיפור של דטרויט העיר. אם בעבר עיר המכוניות נהנתה מתעשיית רכב משגשגת, כיום המצב של העיר הוא הכי רע עם הגירה שלילית ושכונות רפאים (שמשווקות כפיסת הנדל"ן החמה של אמריקה). באותו האופן, גם קבוצת הכדורסל של דטרויט, שנהנתה מעדנה בסוף שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 (באד בויז-1) ובעשור הראשון של המליניום (באד-בויז 2), ירדה מנכסיה באופן מוחלט עם 2 הופעות פליאוף בלבד בעשור החולף.

עם דוויין קייסי בעונתו השנייה על הקווים היא הציגה עונה שחונה/שכונה ומנומנמת ביכולת סופר ירודה שהסתיימה, סליחה על הספוילר, ב-20 ניצחונות בלבד. כבר במהלך העונה בדטרויט הגיעו למסקנה שמהקיים דשא לא יצמח והתחילו במהלכים להחלשת הקבוצה כשהיא מפסידה את ארבעת המשחקים לפני פגרת האולסטאר. ההפסדים המשיכו להיערם כשדטרויט רשמה ניצחון אחד בלבד ב-10 המשחקים שלפני פגרת הקורונה, והכיוון היה כמו בשירו של צביקה פיק – מעלה-מעלה-מעלה, רק הפוך.

דטרויט הייתה גם הקבוצה האחרונה בליגה בתפוסת קהל במשחקי הבית (75.9% בלבד), בפעם החמישית בעשור האחרון. כך שהתלהבות סביב הקבוצה אין. הפיסטונס סיימו עונה נוספת של טעם חמוץ לאוהדים שהולכים ונכחדים ודורגו במקומות 21 ו-22 בדירוג הגנתי והתקפי, ואולי אף היו מסיימים נמוך יותר אלמלא קטיעת העונה בגלל הקורונה. ממש גרסה של רכב אמריקאי שהפך ללא רלוונטי מול התאגידים האירופאים והיפנים.

למרות מאמנים מוערכים בשנים האחרונות, כסטן ואן גנדי ודווין קייסי, נראה שהסטייט אוף מיינד של הפיסטוס לא השתנה. במקום להבנות דרך הלוטרי היא לא השכילה להוציא בחירות מעולות בבחירות לא מאוד גבוהות. בנוסף, במהלך העונה הגיע טרייד על דראמונד, שחקן שהיה אחד הריבאונדרים הטובים בליגה אבל קצת מוגבל התקפית, והערך שהם קיבלו תמורתו נראה לא מרשים במיוחד. עם כל הכבוד לברנדון נייט, ג'ון הנסון ו-2 בחירות סיבוב שני של קליבלנד ב-2023 – זו לא תמורה הולמת על מי שהיה פעמיים אולסטאר בעברו.

אחת מנקודות האור הבודדות של דטרויט בעונה החולפת היה דרק רוז, שסיים עם 18.1 נקודות למשחק והוביל את דטרויט בנקודות ואסיסטים (5.6) ב-26 דקות בלבד. גם כריסטיאן ווד סיפק עונה לא רעה לאחר הטרייד של דראמונד, אבל הוא המשיך ליוסטון. בלייק גריפין, שבעברו היה שחקן ברמה של מועמד ל-MVP, שיחק און אנד אוף בשל פציעות ונראה מאוד חיוור (15.5 נקודות למשחק, פחות מ-5 ריבאונדים ו-40% קליעה אפקטיבית לעומת ממוצע קריירה של 51.5% זה אפילו עלוב).

קיץ חם

הג'נרל מנג'ר של דטרויט, טרוי וויבר, היה פעיל מאוד בקיץ. בהמשך לאנלוגיית הרכב, דטרויט לא עברה מתיחת פנים אלא אוברול כללי, אבל לא כזה של הביוקר. יותר כמו גרסה חסכונית במשחטת רכב בשטחים. קשה מאוד לחזות איך דטרויט תראה השנה וגם לא למצוא הגיון בבניית הסגל עמוס הפורוורדים. אפשר היה להשקיע קצת יותר מחשבה בבניית הקבוצה.

בשוק החופשי דטרויט החתימה את הסנטר מייסון פאלמלי מדנבר, ולא הסתפקה רק בו כאשר הציעה הצעה נדיבה לגבוה נוסף מדנבר, ג'רמי גראנט, שהחליט שהוא רוצה תפקיד מרכזי יותר והעדיף לשאוף אוויר מזוהם של גריז במקום את אוויר הפסגות של קולורדו. דוויין דדמון, סנטר נוסף, הגיע בטרייד. מלבדם הגיעו דלון רייט, בטרייד משולש ודי מורכב בין אוקלהומה סיטי ודאלאס, ומהשוק החופשי ג'וש ג'קסון, יליד העיר  שלא הצליח להרים את הקריירה שלו בסאנס ובמפפיס. יהיה ניסיון מעניין לשקם את הקריירה שלו בדטרויט.

דטרויט הייתה גם פעילה מאוד בדראפט השנה עם לא פחות מ-4 נבחרים חדשים. למרות שאבדיה היה אמור להיות האירופאי הבכיר בדראפט, הפיסטונס דילגו עליו והלכו על קילייאן הייז בבחירה ה-7. הקבוצה גם רכשה בטריידים שתי בחירות נוספות בסיבוב הראשון (16 ו-19) והשתמשה בהם בכדי לבחור את אייזיאה סטיוארט וסדיק ביי בהתאמה. בטרייד נוסף עם הג'אז הקבוצה קיבלה את הבחירה ה-38, דרכה בחרה את סאבן לי.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

קשה מאוד לנחש או לחזות איך דטרויט תראה השנה. גם ממש לא בטוח שדוויין קייסי הוא האיש לפתח את חבורת הצעירים שלה. על מנת להצליח הקבוצה תצטרך לקבל תוצרת מידיית מקיליאן הייז הרוקי, משהו שלא קרה לדטרויט מאז גראנט היל אי שם באמצע שנות ה-90 של המאה שעברה.

ספק גדול אם בלייק גריפין ישחזר את ימיו כקדם, ולא יפתיע אם הוא יועבר בטרייד. גריפין היה כל כך שמח כשחתם בקליפרס ושכח ולהוסיף סעיף וטו על טרייד כך שלבסוף מצא את עצמו בפיסטונס. זה צעד לא טוב עבורו ונראה לא טוב עבורם, כשגריפין מקבל שליש מסך כל המשכורות שדטרויט משלמת. אם הוא ישמש כמנהיג וייתן טיפים לצעירים זה יכול לעזור לקבוצה (עד כמה שבלייק יכול לתת טיפים). אם לא, כנראה שיראו לו את הדלת החוצה.

וטרן נוסף שעשוי לעזור לפיסטונס יותר כערך עתידי תמורת בחירות דראפט הוא דרק רוז. לרוז יש חוזה נוח של 7.6 מיליון לעונה, ויכול להיות שקבוצות שירצו לרוץ בפלייאוף ינסו להציע טרייד עבורו.

בפועל דטרויט צריכה לתת במה לצעירים ולאפשר להם לרוץ. הסגל שלה עמוס בשחקנים גבוהים, שרובם מוגבלים לעמדות 4 ו-5, ולא ברור מי יספק קליעה מבחוץ. האם ג'רמי גראנט וגריפין יתפקדו כפורוורדים ופאלמלי יפתח? זה הרכב שמתאים אולי לשנות ה-80, לא לעשור השלישי בשנות ה-2000. עם קצת מזל הייז עוד יהיה בחמיישית הרוקיז של העונה, אבל קשה לחשוב על הצעד הבא של דטרויט או לראות שחקן ששווה ללכת עליו. דטרויט תמשיך להסריח את הפרקט ותתנחם בעובדה שלפחות בחלק הראשון של העונה קהל לא יהיה באף מגרש, מה שאולי ייתן לה אווירה ביתית בהתחשב בעובדה שגם ככה היציעים שלה חצי ריקים בימים כתיקונם. העונה הזאת תהיה מקוצרת וזה טוב לדטרויט. היא תרצה לסמן וי ולהגיע לקיץ, רצוי עם בחירה גבוהה בדראפט ונכסים עתידיים.

תחזית

בתחזית האופטימית ביותר בלייק גריפין ייתן עונת אולסטאר, דרק רוז ימשיך את מגמת העלייה וייראה כמו לפני הפציעות, רק בגרסה קצת פחות טובה, והשניים ישמשו כמנטורים לצעירים שיטרפו את הפרקט. מיילס פלאלמי וג'רמי גראנט ייתנו עונות שיא והייז ייבחר לרוקי העונה בפער, כאשר סאדיק ביי ייבחר לחמישיית הרוקיז השנייה. דטרויט תסיים במקום ה-6 במזרח ותעוף לאחר 6 משחקים בסיבוב הראשון לפילדלפיה שתהיה גדולה עליה.

בתחזית הפסימית ביותר דטרויט תיראה מאוד גרוע, גריפין שוב ייפצע, וכך גם רוז. הצעירים לא יהיו מספיק טובים, קייסי יתפטר באמצע העונה ודטרויט תסיים עם מספר חד-ספרתי של ניצחונות, בהמשך ישיר של סיום העונה הקודמת.

אבל יותר סביר להניח שגריפין לא ישחזר כלום וישחק רק שני שליש מהעונה בגלל פציעות ואילו גראנט ינסה וינסה אבל בסוף יתגעגע לשלג של הרי הרוקי. דרק רוז ימצא את עצמו בקליפרס או בלייקרס לקראת מרץ, והרוקיז יספקו לחימה אבל לא יהיו פקטור מספיק חזק. דטרויט תיתן פייט רציני על מקום 11 במזרח ו-8 מהסוף בליגה, שייתנו לה שוב בחירה עם ריינג' בינוני. עתיד? קשה לראות מכל עשן המכוניות.

קרא עוד

בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-23 בדצמבר נתחיל לגלות.

לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

 

הקבוצה היום: מינסוטה טימברוולבס

לדף הקבוצה:

נשארו: קארל־אנתוני טאונס, דאנג'לו ראסל, מאליק ביזלי (הוחתם מחדש), חואנצ'ו הרננגומז (הוחתם מחדש), ג'ארט קולבר, ג'ייק ליימן, ג'וש אוקוגי, ג'יילן נואל, נאז ריד, ג'ראד ואנדרבילט

עזבו: ג'יימס ג'ונסון (דאלאס), עומארי ספלמאן (ניקס), ג'ייקוב אוונס (ניקס)

הגיעו: אד דיוויס, ריקי רוביו, אנתוני אדוארדס, ג'יידן מקדניאלס

מתנדנדים: ג'ורדן מקלוקלין (חופשי־מוגבל, עדיין לא חתם על חוזה), רונדה הוליס ג'פרסון (חוזה למחנה אימונים), טיילר קוקו (חוזה למחנה אימונים), אדה מארקי (חוזה למחנה אימונים)

חמישייה משוערת: דאנג'לו ראסל, מאליק ביזלי, ג'וש אוקוגי, חואנצ'ו הרננגומז, קארל־אנתוני טאונס

ספסל:  ג'ארט קולבר, ג'ייק ליימן, ג'יילן נואל, נאז ריד, ג'ראד ואנדרבילט, ריקי רוביו, אד דיוויס, אנתוני אדוארדס, ג'יידן מקדניאלס

המהלכים הגדולים של עונת 2018-19:

אז מה היה לנו שם?

לאחר עוד עונה בדמדומי הפלייאוף, הייתה אופטימיות זהירה כי עונה מלאה בהובלת המאמן החדש, ריאן סונדרס, לצד שיפור מיוחל מאנדרו וויגינס,שהגיע אחרי פרה־סיזן מצוין, תביא את הקבוצה מעבר לגבעה. לאחר 18 משחקים, האופטימיות כבר הייתה הרבה יותר ברורה – מאזן של 8-10 חיובי, דירוג הגנתי של 108 נק' ל-100 פוזשנים (מקום 12 בליגה!), חלוקת זריקות מודרנית ששמה דגש על שלשות וזריקות בצבע, ו- 25 נק' ב-47 אחוז בממוצע של וויגינס, שמו את הקבוצה במקום ה-7 בקונפרנס, ועכשיו נותר רק לפנטז על המצ'אפים האפשריים.

או שלא – חודש דצמבר הנורא שבא מיד לאחר מכן טמן בחובו לא פחות מ-11 הפסדים רצופים ולאחר 7 הראשונים, גם את איבודו של קארל־אנתוני טאונס לפציעה טורדנית ברגלו. ההגנה הטובה על הטבעת (58 אחוז בשבועות הראשונים של העונה), הידרדרה לתחתית הליגה (67 אחוז), חלוקת הזריקות – או יותר נכון, ההחטאות – נותרה מודרנית, והקבוצה כולה נכנסה לסחרור. זה המשיך בעקביות דומה גם עם חזרתו של טאונס בחודש ינואר, שליווה את הקבוצה בעוד 13 הפסדים רצופים. עוד עונה אבודה, והרבה היילייטים מוכרים

Nothing else matters if this doesn’t change
pic.twitter.com/nrFhxLs2dF

— Dane Moore (@DaneMooreNBA) November 27, 2020

גרסון רוזאס, ה-GM החדש של הקבוצה, ניצל את אובדן הכיוון של הקבוצה כדי ליישם את מה שלמד בבית גידולו, ביוסטון רוקטס, והיה אגרסיבי בטרייד דדליין כדי באמת להתאים את הקבוצה לפילוסופיה המודרנית יותר שלו. רוברט קובינגטון הועבר בתמורה לבחירות סיבוב ראשון ולשחקנים החופשיים־מוגבלים מאליק ביזלי וחואנצ'ו הרננגומז. וויגינס, סמל הכישלון של הוולבס בשנים האחרונות שחזר לסור בשארית העונה במדי הוולבס עם 21 נק' ב-43 אחוז, פינה את מקומו (בצירוף בחירת סיבוב ראשון) לדאנג'לו ראסל, חברו הטוב של קא"ט, שהקבוצה ניסתה להחתים בקיץ הקודם. טאונס וראסל הספיקו לשתף פעולה במשחק אחד, שאחריו הסנטר הושבת לשארית העונה, בעוד הטימברוולבס ממשיכים בשיפור עמדות אל הלוטרי, בהובלת דאנג'לו ראסל (22 נק' ב-43 אחוז) וביזלי (21 ב-47 אחוז).

קיץ חם

ושיפור העמדות בהחלט הצליח, כשהוולבס ניצלו את עמדתם כאחת משלוש הקבוצות עם הסיכויים הגבוהים ביותר לבחירה הראשונה בדראפט כדי לזכות בה. אך בדראפט שטוח ככזה, זה התברר אולי כיותר כקללה מברכה. ניסיונות להעביר את הבחירה עלו בתוהו, והוולבס לקחו את אנתוני אדוארדס, סווינגמן 1.98, חזק ואתלטי, שהיה הפרוספקט המוביל בדראפט לאורך רוב העונה החולפת ו-ודאי הפרוספקט שהתאים בצורה הטובה ביותר לקבוצה הנוכחית. סימני השאלה סביב אדוארדס, שבלאו הכי היו סביב דמותו ולא כישוריו המקצועיים, התעצמו לאחר ראיון כמה ימים לפני הדראפט בו הודה כי הוא "לא צופה בכדורסל", הוולבס יקוו כי ישנה את הרגליו. בבחירה ה-28 הקבוצה לקחה את ג'יידן מקדניאלס, שהוא גם פרוספקט מלא באתלטיות וכלים פיזיים, שאיבד תעופה בדראפט כשלא הצליח להראות גם את היכולת להבין את המשחק ברמה טובה, אבל מלא באפסייד.

רוסאס המשיך להיות פעלתן בליל הדראפט, והחזיר את ריקי רוביו הביתה, בתמורה לג'יימס ג'ונסון ובחירת סיבוב ראשון. ללא הספק הטרייד המתוק ביותר באוף-סיזן האחרון

https://twitter.com/Timberwolves/status/1329904795730276355?s=20

רוסאס סגר גם את שני הקצוות הפתוחים מהטרייד, והחתים את שני השחקנים החופשיים־מוגבלים אשר קיבל בטרייד במהלך העונה. חואנצ'ו הרננגומז חתם על 21 מיל' ל-3 שנים (שנה אחרונה לא מובטחחת), ומאליק ביזלי זכה ל-60 מיל' ל-4 שנים (שנה אחרונה לא מובטחת). מלבדם נוספו גם אד דיוויס בטרייד מהניקס (בתמורה לבחירת סיבוב שני), ורונדה הוליס־ג'פרסון (חוזה מובטח למחנה האימונים), כדי להוסיף עומק בעמדות הפנים. הקבוצה עדיין מנסה להגיע להסכם עם ג'ורדן מקלוקלין, רכז הקבוצה אשר נתן עונת רוקי פרודוקטיבית (10 נק' ו-5 אסיסטים ב-15 המשחקים האחרונים), עוד שחקן חופשי מוגבל, אך הצדדים עדיין לא הגיעו להסכמה כיוון שהוולבס יכולים להציע רק חוזה מינימום, מבלי לחרוג מתקרת המס.

ועם כל זה, לצערם של הוולבס, חלק משחקני הקבוצה עברו קיץ מלא תהפוכות ללא קשר למגרש. מאליק ביזלי נעצר ומואשם באחזקת סמים ואיום באלימות כלפי עוברי אורח, וצפוי לספוג השעיה לכמה משחקים, ללא קשר למה שיקרה בהליך המשפטי. כוכב הקבוצה, קארל־אנתוני טאונס, איבד את אימו שנפטרה מוירוס הקורונה. סיפור קורע לב אשר ללא ספק משפיע וישפיע על מצבו הנפשי של השחקן, והקבוצה בכלל.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

קודם כל, להבין מה בכלל יש פה. רוסאס השלים את מלאכתו – טאונס וג'וש אוקוגי הם השרידים היחידים מתקופתו של טום ת'יבודו בקבוצה. זוהי קבוצה חדשה לחלוטין עם היררכיה  לא ברורה. ריקי רוביו כבר הצהיר שהמטרה הגדולה היא פלייאוף, אך סונדרס יצטרך קודם כל לבנות את החמישייה הפותחת שלו.

הקבוצה שמה דגש על עיבוי הקו האחורי. בין אם זה מתוך כוונה או מתוך מחויבות לעלות שקועה (רוסאס לא ידע שיהיה לו את אנתוני אדוארדס מהדראפט כשהביא את ביזלי בטרייד במהלך העונה), היא עדיין משלמת כמעט 60 מיל' דולר לשלושה שחקנים בקו האחורי של הקבוצה. דאנג'לו ראסל הוא ללא ספק היהלום שבכתר – הקבוצה שילמה מחיר אדיר להביאו (בחירת הסיבוב הראשון של הקבוצה בשנה הבאה). חברותו הקרובה עם טאונס הייתה חלק מזה, אך בעיקר משחק הפיקנרול שלו עם טאונס. עיקר הביקורת על ג'ף טיג, קודמו בתפקיד, הייתה על הססנות ויכולת יצירת נקודות מוגבלת, אשר גרמה למשחק הבין־שניים שלו ושל טאונס להיות פחות אפקטיבי. זה כמובן לא עומד להיות המצב עם דילו – רכז דומיננטי (30 אחוז יוסג'), שלא חושש מהשלכות (9 זריקות לשלוש לאורך העונות האחרונות). שחקן קו אחורי דינמי יותר יאפשר לטאונס מעט יותר מרווח כדי לאפשר לו את היכולת לתקוף מאצ'אפים בצורה נוחה יותר.

אך הרעיון שהקבוצה לא עומדת להוציא את הכדור מהיד של ראסל קצת עומד בסתירה לרעיון של לשלם לריקי רוביו 17 מיל' דולר לשנתיים הקרובות. אין ספק שיש גם ניסיון לעשות זאת, וזה לא רע. ראסל אמנם עוד לא שימש ככזה לאורך קריירת ה-NBA שלו, אך הוא קלעי מצוין שהגיע לליגה עם הכותרת של שחקן שיכול לשחק על הכדור ולידו. הוולבס ינסו למקסם גם את הצד הזה שלו. רוסאס בבירור ויתר על בחירתו של לאמלו בול בדראפט, שחקן שנחשב לאחד עם תקרה גבוהה יותר מאדוארדס, בעיקר בשל התאמתו עם ראסל. הרבה מזה בצד ההגנתי, אבל גם כי הוא רכז שלא יכול לשחק ללא הכדור. הבאתו של רוביו מאפשרת לקבוצה בדיוק את הורסטיליות הזו, מבלי לבזבז על זה את הבחירה הראשונה בדראפט ועם התאמה הגנתית. גם ראסל וגם רוביו אומרים כעת את כל הדברים הנכונים, שראסל אומר שזה יהיה נהדר לשחק לצידו של עוד מוביל כדור ברגעי קלאץ', על כך שהוא לא שיחק לצד רכז שכזה אף פעם בקריירת ה-NBA שלו, וגם שדווין בוקר כבר אמר לו עד כמה זה כיף לשחק לצידו של רוביו עצמו. האם זה יתרגם בצורה טובה גם למשחק עצמו?

חשוב להדגיש כי ההתמקדות בחיזוק הקו האחורי באה על חשבון חיזוק הקו הקדמי. חוזהו הגדול של ג'יימס ג'ונסון (15 מיל') ששימש להבאתו בטרייד של רוביו, יכול היה לשמש גם להבאתו של שחקן פנים משמעותי (אם כי אפשר לטעון גם שלא היה כזה בשוק). כרגע עומק הקבוצה בעמדה 4 הוא דליל למדי, כאשר סונדרס אומר שישנה תחרות פתוחה בין ג'ייק ליימן (חוזר אחרי עונה אבודה אשתקד), חואנצ'ו הרננגומז ואפילו ג'וש אוקוגי (סונדרס לא ציין את הוליס־ג'פרסון, כנראה כי הוא על חוזה למחנה האימונים בלבד כרגע). ליימן והרננגומז הם שניהם קלעים מצוינים שאמורים להשלים את טאונס באופן אידיאלי בצד ההתקפי, אך ללא עוגן הגנתי ברור באף עמדה אחרת במגרש, הקבוצה זקוקה לשחקן יותר משמעותי בצד הזה. הוולבס סיימו במקום ה-26 בליגה בתדירות הזריקות שהם איפשרו מתחת לטבעת, דבר המנבא בדר"כ קשיים הגנתיים, והם רק שינמכו את ההגנה בקו האחורי.

אנתוני אדוארדס ומאליק ביזלי הם עוד שני נעלמים. ביזלי כמובן מגיע אחרי עונה מצוינת מבחינת אישית, כאמור, והשאלה האם הוא יוכל לשחזר אותה – במיוחד לאחר אוף-סיזן מסויטת – עומדת בעינה. לצד זה, הציוות עם ראסל היה נהדר מבחינה התקפית (116 נק' ל-100 פוזשנים), אך הוא עדיין היה עם נט־רייטינג שלילי, אחרי שהצוות גם ספג 118 נק' ל-100 פוזשנים (על מרחב מדגם של 600 פוזשנים). ביזלי לא סומן אף פעם כמגן אדיר, וזו חלק מהסיבה שהנאגטס העדיפו להעבירו, אך הוא יהיה חייב להתאמץ יותר בצד הזה.

אדוארדס הוא כמעט אניגמה. טוב לראות שמועדון בפוסט־טראומה מאנדרו וויגינס שש לבחור שחקן עם כ"כ הרבה מאפיינים התנהגותיים שמזכירים את הקנדי, מבחינה התשוקה למשחק ודרייב לא עקבי לאורך כל דקות המשחק. ואפשר לומר שהמועדון בהחלט רצה לבצע את הבחירה הזו. למרות שמועות הטרייד, הדיווחים הם על כך שהוולבס ויתרו על הצעות מאוד משמעותיות כדי לבצע את הבחירה באדוארדס. האם אפשר להסיק מזה שבמועדון בחנו את הדגלים האדומים סביבו והחליטו שהשד לא נורא כ"כ? אולי. אדוארדס – שלא שיחק כדורסל עד גיל יחסית מאוחר, ועדיין מגדיר את הפוטבול כספורט "שלו" – נראה כעת הרבה יותר נינוח ומלא תשוקה לשיפור עצמי בראיונות. הוא מגיע לסיטואציה נוחה להתפתחות אישית, כשבסבירות גבוהה יעלה מהספסל בתחילת השנה, והמיקום שלו בהיררכיה כאופציה שלישית יאפשר לו להגיע לטבעת בקלות יחסית. יחד עם זאת, יצטרך להוכיח את יכולת הקליעה, הפליימייקינג וההגנה העקבית כדי שיוכל לשתף פעולה עם טאונס וראסל בחמישייה.

גם אם לא ישתף פעולה בחמישייה הפותחת, זה עדיין אומר שהוולבס שיפרו בצורה אדירה עוד בעיה שהייתה להם בשנה שעברה – עומק הספסל, בדגש על יכולת היצירה ללא טאונס על המגרש. למרות התקפה נהדרת של הקבוצה עם טאונס על המגרש (אחוזון 90 לאורך השנים האחרונות), הקבוצה לא הגיעה לטופ 10 ההתקפי, בעיקר הם לא הצליחו להיות אפילו סבירים כשהסנטר הצעיר ירד לנוח (אחוזון 8). זה לא אמור להיות המצב השנה, עם כמה כוחות התקפיים משמעותיים שיעלו לשחק כשהוא יירד לנוח.

ובסופו של יום, כל העונה הזו עדיין סובבת סביב טאונס. גרסון רוסאס טען שהוא לא מעוניין לנצח ביום #1, אלא ביום #400, אך קשה לקבל שזה באמת מה שהוא מתכנן מהמהלכים שעשה. ללא בחירה ב-2021, הוא הלך אול-אין על היכולת של טאונס להוביל אותם קדימה. וזה הגיוני, כשיש לך שחקן בקאליבר התקפי שאולי לא נראה עד כה בליגה. הקבוצה הזו היא כל מה שטאונס חלם עליו מבחינה התקפית, אבל היא גם תחייב אותו לעשות את הקפיצה ההגנתית, כי אין בקבוצה הזו שום דרך שהוא יכול להתחבא בצד הזה.

האם הוא יכול לעשות את זה? אף אחד לא יאשים אותו אם אחרי חצי שנה כ"כ סיוטית, הוא בכלל לא ירצה. אחרי שמאבדים אימא, אחרי שראה "הרבה ארונות קבורה ב-7-8 חודשים האחרונים" – גם מקום בפלייאוף מרגיש חסר משמעות. טאונס הודה כי אחד הדברים המרכזיים שגורמים לו להנות מלשחק כדורסל הוא היכולת שלו לראות את בני משפחתו נהנים לראותו משחק משחק שהוא טוב בו. "נהניתי שגרמתי לאמא שלי להנות ביציע. זה יהיה קשה לשחק השנה. זה לא יהיה תרפויטי עבורי לשחק כדורסל השנה. אני לא חושב שזה יהיה תרפויטי אי פעם. הכדורסל יעזור לי לשחזר זכרונות טובים מפעם, אבל הוא לא הולך לרפא את הכאב".

תחזית: התקפה דינמית יכולה להביא אותך מספיק קרוב – 34 ניצחונות ומאבק על הפלייאוף.

קרא עוד

בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-23 בדצמבר נתחיל לגלות.

לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: אטלנטה הוקס

לדף הקבוצה: אטלנטה הוקס

נשארו: קלינט קאפלה, דיאנדרה האנטר, טריי יאנג, קאם רדיש, ג'ון קולינס, קווין הוארטר, ברנדון גודווין, ברונו פרננדו

עזבו: דיאנדרה במברי (טורונטו), וינס קרטר (פרש), דווין דדמון (טרייד לדטרויט ושוחרר), טרבון גרהאם (ללא קבוצה), דמיאן ג'ונס (חוזה דו כיווני בפיניקס), צ'אנדלר פארסונס (ללא קבוצה), ג'ף טיג (בוסטון), אוון טרנר (הצטרף לצוות האימון של בוסטון)

הגיעו: דנילו גאלינרי, בוגדן בוגדנוביץ', ראג'ון רונדו, קריס דאן, סולומון היל (שחקנים חופשיים), טוני סנל, קיירי תומאס (טרייד), אונייקה אוקונגו, סקיילר מייז (דראפט)

מתנדנדים:-

חמישייה: טריי יאנג, בוגדן בוגדנוביץ', דיאנדרה האנטר, ג'ון קולינס, קלינט קאפלה

ספסל: ראג'ון רונדו, קווין הוארטר, קאם רדיש, דנילו גאלינרי, אונייקה אוקונוגוו, קריס דאן, טוני סנל, סולומון היל, ברונו פרננדו

המהלכים הגדולים של עונת 2019-20:

https://www.youtube.com/watch?v=EDRXdNLdMQ0

אז מה היה לנו שם?

עם ההתקפה ה-25 בליגה וההגנה ה-28, להוקס לא היה סיכוי להגיע לשום דבר בעונה הקודמת. טריי יאנג רשם יופי של מספרים עם 29.3 נקודות למשחק, 9.8 אסיסטים, 4.3 ריבאונדים ו-1.1 חטיפות. הבעיה העיקרית היא היעילות – 43% מהשדה, 36% משלוש, 4.8 איבודים. הנט רייטינג שלו היה הכי טוב בקבוצה, אבל עדיין שלילי עם מינוס 4.9 נקודות. יאנג הוא כלי התקפי שאין הרבה כמותו בליגה. מנהל משחק סקורר, הכי קרוב לקרי, אבל עדיין רחוק ממנו. צריך לזכור שלמעט עונת הרוקי והעונה האחרונה (שבה שיחק 5 משחקים…) קרי מחזיק בנט רייטינג חיובי בכל העונות שלו בליגה, גם באלו שגולדן סטייט הייתה גרועה. מצד אחד יאנג מראה ניצוצות שאם יקיפו אותו בשחקנים הנכונים, הוא יכול להוביל קבוצה טובה. מצד שני יש לו עוד דבר או שניים ללמוד לפני שיוכל להסתכל לסטף קרי בעיניים.

השחקן השני הכי טוב בקבוצה היה ג'ון קולינס שעשה דאבל-דאבל מרשים של 21.6 נקודות, 10.1 ריבאונדים ו-1.6 חסימות. אטלנטה נאלצו להסתדר בלי קולינס בעונה שעברה 25 משחקים, לאחר שהושעה על שימוש בחומרים אסורים. המאזן באותם 25 משחקים – 4 ניצחונות ו-21 הפסדים. איתו אטלנטה היו 16 – 26. הוא בורג חשוב באטלנטה, אבל עדיין לא כזה שיכול להנהיג אותה לעונה מנצחת.

קלינט קאפלה הגיע כדי לסתום את החור מתחת לסל, אבל לא הספיק לשחק בקבוצה לפני השבתת הליגה. האם הוא הפתרון לכל הבעיות ההגנתיות של ההוקס? כנראה שלא.

לאטלנטה היו 2 רוקיס בטופ 10 בדראפט הקודם – דיאנדרה האנטר וקאם רדיש. שניהם קלעו בדאבל פיגרס, אבל עשו זאת באחוזים רעים – האנטר עם 41% מהשדה ו-35% משלוש, רדיש עם 38% מהשדה ו-33% לשלוש. זה מעט מדי ורע מדי.

צריך לזכור שחמשת השחקנים המובילים של ההוקס בעונה שעברה היו מתחת לגיל 22. הבעיה היא שהם לא הצליחו להראות פוטנציאל שיש שם חיבור למשהו מיוחד. ההתקפה התבססה על היכולות של יאנג וקולינס, אבל השחקנים מסביבם לא היו מספיק טובים. ההגנה לא הייתה קיימת.

קיץ חם

טרוויס שלנק החליט שהזמן הוא עכשיו. שלנק החליט להכניס יד לכיס ולהביא שחקנים בכירים לקבוצה הצעירה. הוא הצליח להחתים שניים מהשחקנים החופשיים המבוקשים – דנילו גאלינרי ובוגדן בוגדנוביץ', ונאלץ לשלם את הפרמיה של היותו קבוצה קטנה. האיטלקי הותיק חתם על חוזה של 60 מליון דולר ל-3 עונות, אבל העונה השלישית לא מובטחת. הסרבי חתם על חוזה של 4 עונות עם 72 מליון דולר, כשאטלנטה מודעת שהיא משלמת יותר משווי השוק של השחקן, כדי לגרום לסקרמנטו לוותר על זכות ההשוואה.

במסגרת בית הספר לילדים ששלנק פתח באטלנטה הוא הביא את האלוף הטרי מהלייקרס ראג'ון רונדו בשביל לגדל את טריי יאנג. רונדו קיבל 15 מליון דולר ל-2 עונות. בשולי ההחתמות הגיעו קריס דאן שמחפש בית חדש אחרי ששיקגו אפילו לא טרחו לתת לו הצעת הענות וסולומון היל שבילה חלק מהעונה שעברה במדי אטלנטה.

דווין דדמון נשלח לדטרויט בסאלרי דאמפ, ובתמורה אטלנטה קיבלו את טוני סנל וקיירי תומאס. תומאס כבר שוחרר, ולא ברור האם סנל בתוכניות של ההוקס.

בדראפט שלנק בחר את אונייקה אוקונגו, סנטר אמריקאי ממוצא ניגרי (נולד בארה"ב) שמגיע ממכללת USC. את עונת המכללות היחידה שלו הוא סיים עם 16.2 נקודות, 8.6 ריבאונדים ו-2.7 חסימות. לאטלנטה היו לא מעט שחקנים טובים בעמדות אחרות (כולל דני), הם בחרו ללכת על עוד סנטר עם פוטנציאל הגנתי, בדומה לקאפלה.

אחד השיפורים מתחת לרדאר הוא הגיוס של נייט מקמילן כעוזר מאמן. השאלה היחידה היא איך זה יעבוד עם לויד פירס הצעיר. מקמילן מחזיק בותק של 16 עונות כמאמן ראשי בליגה. לפירס זו רק עונה שניה.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

הבעיה העיקרית של ההוקס בעונה שעברה הייתה ההגנה שלה, שעוד לפני הקורונה דאגה לשמור על ריווח חברתי מההתקפות של היריבות. אף אחד מהשחקנים שהובא לא אמור לעזור בצד הזה של המגרש. היחיד שהיה מגן מעל הממוצע בעונה שעברה הוא קריס דאן, אבל הוא היה הרבה מתחת לממוצע בצד השני של ההתקפה, ועם יאנג ורונדו לא ברור מה יהיה המקום שלו ברוטציה. השיפור אמור לבוא מקלינט קאפלה, ובעיקר מנייט מקמילן שהגיע מאינדיאנה בתור עוזר מאמן ויהיה אחראי על ההגנה של ההוקס. מקמילן נחשב למאמן הגנתי והוא יצטרך לגבש משהו מכל מה שאסף עבורו שלנק. לאטלנטה אין שחקנים שמשחקים ברמה גבוהה ב-2 צידי המגרש, וזו בעיה. פירס יצטרך להחליט אם הוא בוחר התקפה או הגנה. יש לו הרכב הגנתי שיכול לשמור ברמה גבוהה ביותר, אבל לא מסוגל לקנות סל (למרות כל המליונים שהם מרוויחים). יש לו הרכב התקפי שלא מסוגל לשמור על עציץ. כל נסיון שילוב ישאיר חורים בשני צידי המגרש, שיקשו הן על ההתקפה והן על ההגנה.

הבעיה של אטלנטה בעונה הקרובה הולכת להיות סביב שאלת ג'ון קולינס. קולינס היה זכאי להארכת חוזה בקיץ, וציפה לחתום על חוזה מקס באטלנטה. השמועות הן שאטלנטה לא מעוניינת לתת לו את זה, וכדי להחמיר את המצב הביאה על העמדה שלו את גאלינרי בהרבה מאוד כסף. יש את קאפלה ואוקונגו בעמדת הסנטר אז קשה לראות את קולינס מחליק ל-5, ואם אטלנטה תרצה בנוסף לשחק דקות עם הרכב נמוך, זה עוד יותר ייקח לו דקות. זה מצב רע עבור שני הצדדים כיוון שקולינס יעבוד בעיקר על החוזה הבא שלו גם אם זה בא על חשבון ניצחונות. שלנק אמר שקולינס הוא ה-4 הפותח של הקבוצה וגאלינרי יעלה מהספסל, אבל יכול להיות שהוא רק מחפש להעלות את הערך של קולינס כדי למכור אותו לקבוצה אחרת.

ההתקפה של אטלנטה תמשיך להתבסס על טריי יאנג שינהל את ההתקפה כראות עיניו. נראה הרבה פיק אנד רול עם קאפלה ואוקנגוו שיצפו לקבל כדור ליד הטבעת, כשהקלעים מסודרים על קשת השלוש. התוספת של גאלינרי ורונדו, שני גאונים התקפיים אמורה לפתוח לאטלנטה המון אופציות בהתקפה. זה לא הימור פרוע להניח שהמשחקים של אטלנטה יהיו מרובי נקודות. הוטרנים שהגיעו (רונדו, גאלינרי, קאפלה, בוגדנוביץ')+ שיפור נוסף של הצעירים (יאנג, קולינס, האנטר, רדיש) אמור להניב תוצאות, ואטלנטה אמורה לפחות להתחרות על הפלייאוף במזרח.

תחזית: קולינס יעבור קבוצה (אולי אפילו לפני פתיחת העונה) וזה יפתור את בעיות הרוטציה בעמדות הגבוהים. יאנג ייתן עונה של 30-10. רונדו יתגעגע ללייקרס. קריס דאן יקבל הרבה יותר דקות מהצפוי. אטלנטה תסיים במקומות 6-7 במזרח.

 

 

 

קרא עוד