Sample Page

בזמן שפלייאוף 30.5.21

בזמן שפלייאוף 30.5.21

מאי 30, 2021 | , | 0 |

בזמן שפלייאוף לא ישנים והלילה במשחק הראשון, מילווקי סוגרת עניין מול מיאמי עולה לסיבוב הבא לאחר סוויפ מתוק ונקמה על ההדחה מהשנה שעברה, פורטלנד מביסה את דנבר, פילדלפיה מוחצת את וושינגטון שכבר חולמת על הקיץ ויוטה משתלטת בחזרה על הסדרה שלה. 

 

מיאמי היט 103 – מילווקי באקס 120 (0 – 4 למילווקי ) 

מי היה מאמין שרק בשנה שעברה מיאמי הצליחה להדיח את מילווקי. מילווקי הגיעה לסדרה במטרה לנקום ואיזו נקמה מתוקה זו הייתה. לא מספיק שזה היה סוויפ, הפערים בין הקבוצות היו ברורים כמעט בכל אחד מארבעת המשחקים.

הלילה יאניס מצא דרך חדשה להיות בלתי ניתן לעצירה כשהוא מוסר לא פחות מ 15 אס' בדרך לטריפל דאבל ראשון שלו במדי הבאקס. 

במילווקי כבר חוגגים את הניצחון ויאניס חתם את המשחק עם הדאנק הבא:

 

למרות זאת, במשך שלושה רבעים עוד היה נדמה שיש על מה לשחק כאן. 

מיאמי הגיעה במטרה לשמור על הכבוד שלה, ופתח את המשחק מצויין עם כמה שלשות ובצד השני הגנה מצויינת מורידה אותה ביתרון 26-22 בסוף הרבע הראשון:

וכאמור ההגנה עובדת מצויין ומתורגמת להתקפה:

ברבע השני מילווקי משתחררת וקולעת מכל נקודה אפשרית במגרש:

 

ומבפנים:

 

הבעיה שבצד השני מיאמי מייצרת נקודות קלות משלה ושומרת על היתרון עד סוף המחצית אליה הקבוצות יורדות ביתרון 64-57 למיאמי:

https://twitter.com/MiamiHEAT/status/1398707669058338817

הרבע השלישי היה אופרה אחרת לחלוטין. מילווקי משתלטת לחלוטין על המשחק, רצה 20-4, בין היתר בזכות שלשות של מידלטון ופורבס:

דראגיץ' שומר את מיאמי איכשהו בתמונה עם שלשה שנועלת הרבע בדרך לפיגור 91-85:

https://twitter.com/MiamiHEAT/status/1398721880954114050

למרות השלשה של דראגיץ' הרבע הרביעי היה החלש ביותר של מיאמי במשחק כולו, כשהיא קולעת רק 18 נק' ומסיימת בקול ענות חלש את העונה. 

 

קלעו למילווקי: ברוק לופז 25 (11-15 מהשדה, ולא זה לא טעות) ו 8 ריב', פורבס 22 מהספסל (7-14 מהשלוש), מידלטון 20 ו 11 ריב', יאניס 20 נק', 12 ריב' ו 15 אס', בובי פורטיס עם 13, ג'רו הולידיי 11 נק', 9 אס' ו 4 חט', טאקר 4, טיג 3, קוננגטון 2.

 

קלעו למיאמי: באם 20 ו 14 ריב', נאן עם 18 מהספסל, הירו 14, דראגיץ' 13, באטלר 12 עם 10 ריב' ו 10 אס', אריזה עם 11 נק' ואיגואדלה עם 8 מהספסל.

 

ועכשיו, מה עכשיו? 

מיאמי –

לא נעים לסיים ככה את העונה, אבל האמת היא שלאורך כל העונה מיאמי לא שיחקה טוב. הם ניסו לעשות שינויים (הטרייד על אולדיפו) ולחבר את הקבוצה, אבל משהו לא עבד שם השנה. בסדרה מול מילווקי באופן מפתיע היו שתי בעיות: 1. הריבאונד, גם הלילה הם הובסו 56-40. 2. באטלר – השחקן האדיר מהעונה שעברה היה בינוני לאורך כל הסדרה וזה לא מה שמצפים מהכינור הראשון של קבוצה שחולמת על חזרה לגמר הנ.ב.א..

אז מה עכשיו?

כנראה יחפשו במיאמי קודם כל כיצד לחזק את עמדות הפנים החלשות, מעבר לזה אני לא צופה איזה זעזוע עמוק.

מילווקי –

  1. 56-40 בריבאונד – זה היתרון שהיה הלילה למילווקי בריבאונד. למעשה לאורך כל הסדרה מילווקי שלטה לחלוטין מתחת לסלים. בסיבוב הבא הם צפויים לפגוש את ברוקלין שלא נחשבת לבעייתית בריבאונד, אבל אין ספק שזה אחד המפתחות העיקריים גם מול ברוקלין. מול פילדלפיה אם וכאשר זה יקרה, הסיפור יהיה אחר לחלוטין, אבל דווקא מול ברוקלין זה צריך להיות מפתח חשוב.
  2. הגנה – מילווקי שמרה מצויין במחצית השנייה על מיאמי, ויש לה מץ' אפ מעולה בסדרה העתידית מול ברוקלין. הולידיי הגיע בדיוק בשביל לתת עוד סטאר קוואליטי וממש אפשר לדמיין כבר את המאבקים בשני צידי המגרש בין הולידיי לקיירי, מידלטון להארדן ודוראנט מול יאניס.
  3. צוות מסייע – הפציעה של דיוונצ'נזו בהחלט עשויה להפריע אבל האמת היא שבשביל הפלייאוף מילווקי עמוקה מספיק והם יודעים את זה. לופז, פורבס, בובי פורטיס, קוננגטון וטאקר זה אחלה צוות להשלים שמינייה. בנוסף ג'ף טיג הווטרן עוד עשוי לתת כמה רגעי התעלות.

אז מה עכשיו?

מחכים בחוסר סבלנות לברוקלין וקצת נהנים מהניצחון.

 

פורטלנד טריילבלייזרס 115 – דנבר נאגטס 95 (2 – 1 לפורטלנד ) 

אחד נגד כולם, כולם נגד אחד. אין דרך אחרת לתאר את המחצית הראשונה של המשחק. בצד אחד, נורקיץ', נורמן פאוול, ומקולום משחקים מצויין ליד ליליארד שקצת מתקשה אבל מספק את הסחורה. בצד השני, נראה שאם זה לא יוקיץ' זה פשוט לא יסתיים בנקודות.

יוקיץ' עושה הכל, כולל להגיע לטבעת בכדרור אגרסיבי מקו השלוש:

 

בצד השני כאמור כמעט כל שחקני פורטלנד משחקים מצויין והיא סוגרת את הרבע הראשון ביתרון 32-24 ואת המחצית ב 57-47. ליליארד מתקשה ומשיג את רוב הנקודות שלו דווקא מהקו (6-6 במחצית) אבל כמובן יש לו לפחות מהלך אחד שמשאיר אותנו משתהים:

הבעיה במחצית הראשונה של דנבר מסתכמת בזה שארון גורדון ופורטר ג'וניור מסיימים ביחד עם 7 נק' משותפות.

דקה לתוך הרבע השלישי, אוסטין ריברס השחקן היחידי שאולי מסוגל לקלוע מלבד יוקיץ' מאבד שיווי משקל, נופל על הרצפה (נפצע בירך במחצית הראשונה ונראה שהוא מדמם מהירך. כמה שניות קדימה וזה כבר 64-47. דנבר מזעיקה טיים אאוט לפני שהמשחק נגמר מוקדם מהצפוי.

העומס בשלב הזה ניכר על יוקיץ' והוא כבר עם 5-15 מהשדה.

בדנבר מנסים ללכת לכיוון שחקנים אחרים, וההגנה של פורטלנד עושה עבודה נהדרת, אולי לראשונה בסדרה דנבר פשוט לא מצליחה לייצר נקודות. ובצד השני, נורמן פאוול לא מחטיא. פורטלנד חותמת את הרבע ביתרון 93-66.

זה בערך השלב שבו דנבר פשוט מרימה ידיים, מושיבה את כל החמישייה הראשונה שלה והמשחק הופך לגארבג'. בסיום 115-95 לפורטלנד.

מי שאולי בכל זאת רוצה לראות עוד היילייטס מהמשחק, מוזמן לצפות בתקציר:

https://twitter.com/trailblazers/status/1398813913064493058

 

קלעו לפורטלנד: נורמן פאוול 29 (11-15 מהשדה, 4-4 מהשלוש), סיג'יי מקולום 21, נורקיץ' 17, כרמלו אנתוני 12, דמיאן ליליארד עם 10 נק', 10 אס' ו 8 ריב', קובינגטון עם 9.

 

קלעו לדנבר: יוקיץ' 16 נק',9 ריב' ואסיסט בודד. קמפאצו עם 12, מונטה מוריס עם 12 מהספסל, ג'מייקל גרין 12 מהספסל, מילסאפ 9, אוסטין ריברס 8, גורדון עם 6 ופורטר עם 3 נק' בלבד.

 

רשמים מהמשחק:

  1. ארון גורדון ופורטר שיחקו הלילה פשוט נורא. זה לא האחוזים, זה האנמיות, ביחד שני הכוכבים זרקו לסל בסה"כ 10 פעמים. גורדון 2-7, פורטר 1-3. זה אולי מסכם את המשחק. בלעדיהם אין לדנבר סיכוי ויוקיץ' פשוט יגמר כמו שקרה הלילה. אגב, מילסאפ היה לא רע ואולי צריך לחשוב על רענון השורות ולהחזיר אותו לחמישייה.
  2. נורמן פאוול בערב ענק. כנראה שלא יהיה לו עוד ערב כזה בסדרה ובספק אם יהיה עוד ערב כזה בפלייאוף. זה מגיע בדיוק בזמן, ביום שבו ליליארד לא כל כך פוגע (1-10 מהשדה, 1-6 מהשלוש). פורטלנד ידעה לנצל את זה ל W, אבל לא הייתי מצפה לעוד משחק גדול שכזה.
  3. נורקיץ' שוב מסתמן בתור האיש הרחב שמתאים להתמודד עם יוקיץ'. נורקיץ' היה מצויין הלילה בשני צידי המגרש, והקשה מאוד על יוקיץ'. היכולת שלו להשפיע על יוקיץ' קריטית כדי שפורטלנד תסיים בתור המנצחת של הסדרה.

 

וושינגטון ויזארדס 103 – פילדלפיה 76 132 (0 – 3) 

בקצרה, לא כוחות. בהרחבה, עדיין לא כוחות. כמו בכל המשחקים בסדרה, פילדלפיה שולטת מתחת לסלים (51-41 בריבאונד), והלילה מוסיפה גם אחוזים טובים מהשלוש (17 שלשות ב 51%) שנובעים מהגנה רעה של וושינגטון. 

כמו בכל המשחקים, גם הלילה המשחק נפתח כאשר שתי הקבוצות התקפיות מאוד, שימו לב כמה אמביד פנוי לשלשה:

לעומת השלשה הקשה שברטנס קלע כמה דקות לפני כן:

https://twitter.com/WashWizards/status/1398782911571140611

אז לא במפתיע, ההגנה החלשה של וושינגטון סופגת 36 נק' ברבע הראשון ועוד 36 ברבע השני בדרך לפיגור 72-58 במחצית. 

הרבע השלישי נראה בדיוק כמו הראשון והשני. פילדלפיה מוצאת את השחקן החופשי שיקלע שלשה, ובאופן מפתיע זה שוב אמביד:

וושינגטון מתפרעת, (וגם קולעת) אבל לאט לאט הולכת, מתעייפת ונגמרת. 

גם הרבע הזה מסתיים בניצחון 37-28 של פילדלפיה והרבע הרביעי לפרוטוקול בלבד. 132-103 בסיום.

 

קלעו לפילדלפיה: אמביד 36 (14-18 מהשדה,3-4 מהשלוש), האריס 20 עם 13 ריב' ו 5 אס', קארי 15, דני גרין 15 (5-9 מהשלוש), סימונס 14 ו 9 אס'.

 

קלעו לוושינגטון: ראסל ווסטברוק עם 25 נק' 12 ריב' ו 10 אס' (9-18 מהשדה), בראדלי ביל היה רע מאוד עם 25 נק' אבל 10-26 מהשדה, 1-8 מהשלוש, גאדפורד עם 16 מהספסל, האצ'ימורה 10 נק' (4-8 מהשדה, 2-3 מהשלוש), וברטנס עם 8 נק'.

 

נקודות מהמשחק:

  1. יאללה, נשאר עוד אחד והולכים לים. כמו שזה נראה כרגע לשתי הקבוצות אין מה ללמוד מהמשחק. וושינגטון ניסו לעשות התאמה עם ברטנס בחמישייה הלילה, אבל מעבר לזה, אי אפשר לומר שהיה משהו מעניין. פילדלפיה פשוט גדולה עליהם בכמה מידות.
  2. אי אפשר לחתום את המשחק הזה בלי איזה האלי הופ חופשי לחלוטין של פילדלפיה:

 

ממפיס גריזליס 111 – יוטה ג'אז 121 (1 – 2 ליוטה)

בואו נודה באמת, אם מיטצ'ל משחק במשחק הראשון כנראה שאנחנו היינו כבר בשלב ההספדה של ממפיס ויוטה הייתה עם 3-0. זה די מפתיע, כי מיטצ'ל אמנם לא מציג מספרים אדירים (קלע 29 אבל באחוזים לא טובים עם 2-10 מהשלוש ו 9-23 מהשדה), אבל האיזון שהוא מביא לחמישיות של יוטה קריטי. 

הוא המנהיג, זה שלוקח על עצמו זריקה רעה בסוף שעון, זה שממשיך לתקוף את הסל גם כשלא הולך, וגם מאפשר לאינגלס לעלות מהספסל לצידו של קלארקסון. 

ממפיס, כנראה תישאר עם המחמאות למרות שיוטה עדיין צריכה לקחת עוד שני משחקים.

 

המשחק נפתח בסערה של יוטה, ששומרת מצויין מצד אחד, ומוצאת את השחקן החופשי לשלוש בצד השני:

רודי גובר ממשיך להתעלל בג'ה מוראנט שמצידו לא ממש מוטרד מהחסימות של גובר וממשיך לעשות את הדבר הנכון ולתקוף את הסל:

קונלי משחק מצויין ומוריד את יוטה ליתרון 34-22 בסוף הרבע הראשון.

הרבע השני הרבה יותר צמוד, אבל ממפיס לא מצליחה לסגור את הפער. מוראנט לפחות מזכה אותנו ב 360:

במחצית 62-51 ליוטה.

הרבע השלישי כולו התקפה משני צידי המגרש, אף אחת מהקבוצות לא מצליחה לעצור את היריבה שלה. יוטה עם הנעת כדור מושלמת וממפיס עם המון קשיחות של דילון ברוקס, מוראנט וולאנצ'יונאס לא ממש מוותרת.

בכל זאת הפער נשמר וסוגרים את הרבע על 96-85 ליוטה.

בפתיחת הרבע הרביעי, יוטה פשוט נרדמת, ופתאום ממפיס חוזרת למשחק.

לפני שאנחנו שמים לב, זה שוויון 100-100.

הנה מהלך טיפוסי של ברוקס:

גרייסון אלן מצטרף לחגיגה עם 17 נק' מהספסל:

מייק קונלי שוב מתעורר וקולע שלשה גדולה שמעירה את יוטה:

מוראנט בצד השני הולך חזק לטבעת, על קונלי פעם אחר פעם וגם מצליח בהתחלה לייצר מזה נקודות:

https://twitter.com/memgrizz/status/1398849077454987264

אבל בסיום ליוטה יש הרבה יותר כלים, ודונובן מיטצ'ל חותם את הניצחון:

https://twitter.com/utahjazz/status/1398849826498875394

 

קלעו ליוטה:

מיטצ'ל 29, קונלי 27 (7-10 מהשלוש) ו 8 אס', גובר 15 עם 14 ריב' ו 4 חס', בוגדנוביץ' 15, קלארקסון 15, ורויס אוניל 12.

קלעו לממפיס:

מורנט 28 ו 7 אס', דילון ברוקס 27, גרייסון אלן 17, קייל אנדרסון 11, ולאנצי'ונאס עם 10 ו 13 ריב' וג'ארן ג'קסון עם 9 נק' ו 9 ריב'.

 

נקודות מהמשחק:

  1. בקצרה, הנעת הכדור המושלמת של יוטה מובילה ל 19 שלשות ב 44%. העומק שלה פשוט גדול על האנרגיות של ממפיס.
  2. בצד השני, תענוג לראות את ממפיס בפלייאוף הזה, קבוצה צעירה שצוברת ניסיון, נלחמת ושולטת מתחת לסלים (50-43 לממפיס מול יוטה וגובר).
  3. אני לא אוהב לדבר על השיפוט, אבל דבר אחד כן קופץ לעין, למרות שממפיס הולכת לסל כמעט בכל התקפה, היא מסיימת את המשחק רק עם 14 זריקות עונשין. הקרדיט להגנה של יוטה שיודעת לא לעשות עבירות, אבל מהניסיון שלנו לפעמים גם מספיק מגע פיזי של החזה כדי לקבל שריקות בנ.ב.א..
  4. נקודה אחרונה, 13 שלשות ב 31% לממפיס. דילון ברוקס ענק אבל עם 1-7 מהשלוש. קצת שיפור של הידית, וגם המשחק של הלילה כבר נראה אחרת לגמרי.

 

 

 

 

 

 

 

תגיות: , , , ,
קרא עוד

עדכונים 29.05.21

מאי 29, 2021 | | 0 |

עדכונים ומשחקים!

מזכירים את הצפייה המשותפת בראשון (ליאו בלומס, רמת החייל, 20:00)

https://www.facebook.com/events/2921661451412571

אגדת הג'אז, מארק איטון, נהרג היום בגיל 64, ככה"נ בתאונת אופנוע. הסנטר היה אול-סטאר פעם אחת, זכה פעמיים בשחקן ההגנה של השנה, מחזיק את רוב שיאי החסימות בליגה, ועשה גם את זה

רודי גובר, שפיתח עם איטון חברות, נפרד

מייק בודנהולזר לא מתחייב למי יחליף את דונטה דיווינצ'נזו הפצוע בחמישייה לאורך הפלייאוף: "בפלייאוף העניין הוא לנצח את המשחק הקרוב, אז ייתכן שזה לא יהיה רק שחקן ספציפי אחד". עוד הוסיף: "שמים דגש מיוחד על מי פותח את המשחק, אבל גם 47 הדקות האחרות חשובות".פאט קונאטון פתח היום בחמישייה.

פול ג'ורג' על העובדה כי הוא תוקף את הטבעת יותר בפלייאוף: "אני בעיקר מנסה לתקוף את איזור הטבעת. אין להם מגן טבעת, אז אני פשוט מנסה לצאת ולגרום ללחץ מתחת לסל".ייתכן שזה מכוון לשרוך לטבי כזה או אחר במדי המאבס

טיירון לו, מאמן הקליפרס, "לא בטוח" באשר ליכולתו של סרג' איבקה לשחק במשחק מס' 4 בסדרה. איבקה כרגע עדיין בלוס אנג'לס ולא טס לדאלאס, מה שמרמז על כך שהוא לא צפוי לשחק

ג'ון הולינג'ר מדווח כי קנדריק נאן מההיט מצפה לשכר באיזור ה-15 מיל' דולר בעונה באוף-סיזן הקרוב. דאנקן רובינסון, שחקן חופשי-מוגבל אחר, מצפה אפילו ליותר

קובי אלטמן, GM הקאבס, על קווין לאב: "אנחנו רוצים שיישאר בקבוצה. החתמנו אותו על הארכת חוזה כדי שיהיה פה כשאנחנו נעשה את הצעד הבא כקבוצה, ומקווים שנוכל להישען עליו בשנה הבאה"

משחקים!

23:00 – הנאגטס בפורטלנד (משחק מס' 4, 2-1 לנאגטס בסדרה)

02:00 – הסיקסרס בוושינגטון (משחק מס' 3, 2-0 לסיקסרס)

04:30 – יוטה בממפיס (משחק מס' 3, 1-1 בסדרה).

לפוסט זה מצורף, בעקבות מותו המוקדם של מארק איטון, כתבה ישנה של ג'קי מקמולן, המתעדת את התופעה בקרב שחקני NBA לשעבר

https://www.espn.com/nba/story/_/id/13838386/deaths-darryl-dawkins-moses-malone-raise-health-concerns-nba-retirees

קרא עוד
5 על 5 מסקנות ראשונות מהפלייאוף

5 על 5 מסקנות ראשונות מהפלייאוף

מאי 29, 2021 | , | 0 |

המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ עם השאלות הבוערות משבוע הפלייאוף הראשון והפעם עם ולאדי קוגן, ניב שכטר, דני אייזיקוביץ', אריק גנות ואורח מיוחד: אוריאל דסקל!

 

דאלאס יצאה מאל איי ביתרון 0-2, אם וכאשר הקליפרס תודח איך יראה הקיץ באל איי?

דני אייזיקוביץ': קיצי. ועכשיו ברצינות, השאלה העיקרית היא לגבי חידוש החוזה של קוואי. קוואי לדעתי ישאר בל.א., הוא עבר לשם אחרי ההצלחה בטורונטו מסיבות משפחתיות ולא משום סיבה אחרת. לא רואה אותו עובר קבוצה בגלל חוסר ההצלחה, לאורך הקריירה היה תמיד נראה שיש לקוואי שיקולים אחרים מאלו של שחקני הכדורסל האחרים. לעומת זאת, אפשר לצפות לרענון משמעותי של הסגל. יש לקליפרס מספיק כלים, ומספיק חיזוק של פויינט גארד ראוי אחד שמסיים חוזה (דראגיץ', קונלי, כריס פול שוב, לאורי) והם שוב מועמדים רציניים לאליפות.

 

אוריאל דסקל: במילה אחת? וואי. בשתי מילים? וואי וואי. לא מקנא בכל ההיררכיה של המועדון אם אל.איי תודח בסיבוב הראשון. מה יקרה? מאמין שסטיב באלמר יילך על שינוי משמעותי. יביא ג'נרל מנג'ר כמו סם פרסטי או מסאיי יוג'ירי. אולי ידרוש טרייד על פול ג'ורג' (היי, דונובן מיצ'ל – מה המצב? היי CJ מקולום ויוסוף נרקיץ', איך הולך?). בקיצור תהיה דרמה הוליוודית. לא חושב שבאלמר יוכל להרשות לעצמו להשאיר את הסיטואציה כמו שהיא אחרי כישלון כזה. ונראה לי שככל שהכישלון יהיה יותר גדול, ככה הדרמה תגיע יותר מהר.

 

ולאדי קוגן: התשובה הפשוטה היא שאמור להיות קיץ מעניין עם הרבה תנודות, אבל מבט שדף משכורות מראה תמונה אחרת-מלבד קוואי כל השחקנים המרכזיים חתומים בין שנה לארבע שנים קדימה, והם לא מרוויחים מינימום. מרכוס מוריס ופול ג'ורג' לא הולכים לשום מקום, ואת פטריק בברלי אין טעם להטריד. קוואי הוא היחיד שיצטרך לשאול את עצמו מה אני עושה עם עצמי והאם ככה הקריירה שלי צריכה להימשך. המשפחה והלייף סטייל אולי מתאימים ואומרים תישאר, אבל כל איש כדורסל בינוני ומטה מבין שזה לא זה וכדאי לחפש אכסניה יותר נוחה. מיאמי, דאלאס, ניקס, באמת שלא חסר.

 

ניב שכטר: קודם כל לא הייתי ממהר לסגור את הסדרה, אבל אם כן תהיה חוכא והיטלולה. הקליפרס עשו טנקינג מביך כדי לפגוש את דאלאס ולא להיפגש  עם הלייקרס בסיבוב הראשון, וקארמה, היא יודעת לנבוח. טרייד על פול ג'ורג' ירחף כל הקיץ, וקאווי? אין אחד שיודע מה הוא יעשה. הימור שלי? גם אם יודחו, יעופו כמה ראשים במשרדי ההנהלה, ולא יותר.

 

אריק גנות: לחוץ. מאוד לחוץ. כשהקליפרס הביאו את פול ג'ורג' תמורת אינסוף בחירות דראפט הם למעשה מישכנו את כל עתידם על ההנחה שהקבוצה שיש להם תרוץ לאליפות. לפי אותו היגיון הם גם נתנו חוזים ארוכים וגדולים ללוק קנארד ומרקוס מוריס.

אבל הקבוצה הזו איכזבה בשנה שעברה, ואם תודח תאכזב בגדול השנה. והחדשות הרעות יותר הן שקוואי יכול לצאת מהחוזה שלו.

הקליפרס יעשו כל מאמץ ויחתימו את שאפשר כדי לשכנע את קוואי להישאר, אבל אם יברח מצבם יהיה רע. ללא בחירות דראפט, עם קבוצת ספק פלייאוף, וג'ורג' מאכזב ומאוכזב הם יחזרו להיות הקבוצה שאף אחד לא רוצה להיות כמוה.

איזה סדרה מאכזבת אותך עד כה?

אריק גנות: במחשבה ראשונה – אין כזו. הפלייאוף מספק עד עכשיו יופי של דרמות, משחקים צמודים, מובילות בלתי צפויות – סה"כ תענוג.

אם בכל זאת צריכים לבחור משהו, אז אולי אפשר ללכת על מילווקי – מיאמי. אחרי עונה מאכזבת, נראה היה שמיאמי מתאוששת יפה ויש סיכוי טוב שנראה שחזור של הסדרה הנהדרת מהבועה. אבל מיאמי לא הצליחו להגיע לרמה מהעונה שעברה, ומה שהתחיל כסדרה מבטיחה עם קרב ענק במשחק הראשון, הפך ל-3-0 חלק עם שתי תבוסות קשות במשחקים שאחר כך.

מיאמי חלשה בהרבה מהעונה שעברה, אבל כן צריך לתת מילה טובה למילווקי שהשתפרה משמעותית. ג'רו הולידיי ענק, הגנת החילופים עובדת – בניגוד לדרופ, ומילווקי קונטנדרית.

 

דני אייזיקוביץ': האמת. לא מאוכזב מאף סדרה. אולי אפשר קצת להתלונן על ברוקלין – בוסטון שלא ממש מייצרת עניין, אבל לא היו לי ציפיות. אני חושב שהמצב די הפוך, כל הסדרות צמודות, כל המשחקים הרבה יותר מותחים מהצפוי, הרבה מהפייבוריטיות איבדו משחק אחד לפחות (יוטה, דנבר, לייקרס, קליפרס).

רק שימשיך ככה. הדבר היחידי שמאכזב אותי זה שפיניקס פוגשת את הלייקרס כל כך מוקדם, אבל מעבר לזה, הפלייאוף לפחות עד עכשיו עולה על הציפיות שלי.

 

אוריאל דסקל: אני אוהד בוסטון אז אני די מאוכזב שהקבוצה שלי לא הראתה שום אגרסיביות נגד קיירי אירווינג, קווין דוראנט וג'יימס הארדן. תנו מכות באמא שלכם. תרביצו! זהו זה מאכזב. כל שאר הסדרות פשוט פצצה עד כה.

 

ולאדי קוגן: התשובה שלי תהיה מפתיעה-דאלאס קליפרס. 4 סדרות נמצאות כרגע בשוויון, מילווקי מיאמי ניפקו משחק אחד מותח, פילי תטאטא את וושינגטון כצפוי ועל ברוקלין בוסטון לא נוסיף. הסדרה בין הקליפרס ודאלאס הבטיחה רבות, והציפיה שלי הייתה למינימום 6 משחקים מותחים. נכון לרגע זה, אם יהיה פה גיים 5זה יהיה ממש נס רפואי. הקליפרס פשוט נראים נטולי נשמה, ודאלאס נראים אחוזי דיבוק לפרק לקליפרס את הצורה. אני כמובן אשמח בשביל דונציץ, אבל לא הייתי מתנגד שזה היה קורה בסדרה קצת יותר ארוכה ממה שצפוי לנו.

 

ניב שכטר: בוסטון ברוקלין ופילי-וושינגטון הסדרות הכי משמימות, אבל מכיוון שבאתי בלי ציפיות, גם אין אכזבות. חוץ מזה, אחלה פלייאוף, אחלה פלייאין והתחלה טובה ונחוצה לאחר שנה מזוויעה מבחינת עניין ומבחינת כדורסל.

 

ממפיס הסוס השחור של הפלייאין, למה אף אחד לא נתן לה סיכוי? יש לה יכולת לזעזע את העולם ולהדיח את יוטה?

ניב שכטר: לא חושב שיכולה להדיח את יוטה, אבל לעשות לה חיים קשים? בהחלט. מוראנט נותן הופעות פלייאוף הרואיות, דילון ברוקס הוא השחקן שאתה מת עליו כשהוא אצלך ושונא אותו כשהוא בקבוצה היריבה וגם וולנצ'ונס ממשיך לשחק ביעילות כמו כל העונה. ממפיס קבוצה קלאסית של הדחה אופטימית בסיבוב הראשון. עוד נראה מהם הרבה בעתיד.

 

אריק גנות: הממפיס שראינו בעונה הרגילה לא הרשימה במיוחד. המאזן שלה לא בישר טובות, אין לה אף שחקן עם רקורד מוכח של הצלחה בפלייאוף, JJJ לא הרשים בכלל בחזרה שלו, ובאופן כללי קשה לנבא הצלחה רבה לקבוצה שעלתה מהמקום התשיעי מול מוליכת המערב.

א-ב-ל – הסדרה התחילה, וקשה להגיד שהיא לא מאוזנת. ג'א מוראנט עשה את המעבר משחקן עם הרבה פוטנציאל לכוכב על מלא, דילון ברוקס משחק מדהים בשני צידי המגרש, וממפיס הוכיחה את עצמה כקבוצה שבהחלט יכולה לתת פייט.

לנצח? סביר שהניסיון והכישרון העדיף של יוטה יתנו לה את האדג'. הגריזלים הצעירים יחכו עוד שנה.

 

דני אייזיקוביץ':  לא. אני עדיין לא נותן לה סיכוי.

לא נותנים להם סיכוי, כי הם צעירים, חסרי ניסיון ונכנסו בדקה האחרונה לפלייאוף למפגש עם הקבוצה שטיילה כל העונה ושיחקה הכי טוב כל העונה.

לזה צריך להוסיף שההפתעה שלהם במשחק הראשון הגיעה מול יוטה נטולת דונובן מיטשל. עדיין יוטה כמעט לקחה את המשחק. ממפיס לא אמורה להצליח כאן ועכשיו, היא צריכה לדבר בעונות הבאות וכרגע לצבור ניסיון פלייאוף, ללמוד על בשרה את ההבדל בין סדרה לבין משחקי עונה סדירה ולפתח ביטחון לעונות הבאות.

עם חזרתו של מיטשל יש ליוטה יתרון כמעט בכל עמדה על המגרש.

 

אוריאל דסקל: יוטה שיחקה ממש גרוע במשחק הראשון, ללא הכוכב הגדול, לא קלעה משלוש ועדיין לא הפסידה בהרבה. זה יכול להיגמר בקלות 1-4 ליוטה. מצד שני, ממפיס ניצחה את סן אנטוניו ואת גולדן סטייט בפליי-אין. מנטלית, אין להם מה להפסיד. הם מה שנקרא משחקים ב-House Money. ג'א מוראנט הוא סטאר שכל החיים שיחק עם "הקבוצה הקטנה" וכל החיים הפתיע והפך את החיים של הקבוצות הגדולות לקשים. הכסף החכם על יוטה אבל נראה שממפיס זו קבוצה בשלה להפתיע.

 

ולאדי קוגן: אף אחד לא נתן לה סיכוי כי זו ממפיס ומי בכלל צפה במשחקים שלהם. נכון ג'ה מוראנט הוא מדהים, וכל הדילון ברוקסים למיניהם הם סיפור חביב, אבל בסוף זה לא הלייקרס או הניקס, ממפיס זה לא סטייק הם הברוקולי שתקוע לך בארוחה ואתה חייב לאכול אותו. ולגבי לזעזע את העולם, בוודאי שהם יכולים וזה גם לא יהיה זעזוע כי למרות שיוטה סיימו במקום הראשון במערב, אין אף אדם ששם אותם בגמר מערב. ולכן זו תהיה הפתעה, אבל ממש לא זעזוע. ובינינו, כולנו מעדיפים אמ ממפיס כי מוראנט מול לוקה זה יהיה ללקלק את האצבעות.

דעתך על השיפוט בפלייאוף? שוב עולה המנגינה על שיפוט אוהד לקבוצות מסוימות

ולאדי קוגן: דעתי על השיפוט היא ששופטים תמיד יהיו לא בסדר, וכל מי שמפסיד תמיד יתלה בהם את האשמה. השופטים עושים את שלהם, ובסוף הטעויות מתקזזות, ומי שיותר טוב יהיה זה שמנצח. שריקה פה שריקה שם זה שטויות, בסך הכל הכללי העסק רץ בסדר, וכן זה טבעי שקבוצות יותר טובות ונוצצות יקבלו יותר קרדיט מהשופטים, זו דרכו של עולם. בואו פשוט נהנה מהמשחקים והבכי על השופטים נשים בצד.

 

ניב שכטר: אף פעם לא אהבתי את הטענות האלו לשיפוט. כל כוכב מקבל שיפוט לטובתו, ככה הליגה בנויה עוד מימי ג'ורדן. מה שלא אהבתי זה כל עניין הפרוטוקולים שהליגה מרחיקה שחקנים מסוימים, בעוד אחרים, שיעול שיעול, לברון, מקבלים התעלמות במקרה הרע והנחות במקרה הטוב.

 

אריק גנות: במשחקים שראיתי השיפוט לא בלט לי במיוחד. היתה לי קצת תחושה של שיפוט אוהד לגולדן סטייט במשחק הפליי אין מול ממפיס, אבל זה לא עזר להם וכמובן שלא שינה שום דבר להמשך.

מעבר לכך – לא שמתי לב להטיית שיפוט מיוחדת, וברוב הסדרות גם אין אינטרס מיוחד להטיה כזו. במזרח קבוצות 1-3 הן האטרקטיביות ביותר ויעברו גם בלי עזרה המשופטים, והניקס ואטלנטה שתיהן לא אטרקטיביות במיוחד. במערב לכאורה יש אינטרס להעביר את שתי הקבוצות מל.א. אבל הסיפור של פול ושל דונצ'יץ' לא פחות מרתק מזה של קוואי או לברון, ובכל מקרה לא נראה שלשיפוט היתה השפעה משמעותית על שתי הסדרות האלה.

 

דני אייזיקוביץ': מאז שהקבוצה שלי (ספרס) לא רלוונטית כל נושאי השיפוט איכשהו עוברים לידי. אולי התבגרתי, אולי השיפוט השתפר, אבל קשה לומר שיש שיפוט עודף לכאן או לכאן. במפגש 2 בין הלייקרס לפיניקס ברור לכולנו שהשיפוט אמור ללכת לטובת הלברונס, נכון? אז וואלה, דווין בוקר הגיע 17 פעמים לקו. האם זה שיפוט לטובת הלייקרס? או אולי שיפוט ביתי. בנוסף לרוב רואים קצת נטיה לשיפוט הביתי, בייחוד עכשיו שיש חזרה של הקהל למגרשים. בקיצור, לפחות עד עכשיו לא ראיתי אירועים מיוחדים שגורמים למנגינה הזו.

 

אוריאל דסקל: אני שונא להתייחס לשיפוט ומאמין שבסך הכל השופטים עושים עבודה טובה. קשה לעשות "בסך הכל עבודה קשה" אז אני מפרגן. מה שכן, לדעתי יש יותר מדי חוקים בעייתיים. למשל, חייבים חוקים שפשוט ימנעו משחקנים לסחוט עבירות על קו השלוש, קפצת לתוך שחקן הגנה – זו לא עבירה שלו. סורי ג'יימס הארדן. אתה יזמת את המגע. וגם צריך לשנות את חוק עבירות התוקף כדי להפסיק עם המנהג הזה לעמוד מול שחקן שחודר לסל ובעצם לסכן את שני השחקנים שמעורבים בזה. היו כמה נפילות קשות – וחייבים להגן על השחקנים. וכמובן חייבים לבטל את החוק הזה שהלייקרס חייבים לקבל יותר זריקות עונשין מהיריבה.

נראה שמילווקי והנטס בדרך הבטוחה לסיבוב השני, מי מבינהן תוריד את הקוף מהגב?

אוריאל דסקל: הנטס לא מספיק זמן ביחד כדי להיות עם קוף על הגב. לג'יימס הארדן יש קופיף על הגב אבל גם קווין דוראנט וגם קיירי אירווינג היו במעמדים כאלו. הקריסה המנטלית עשויה להגיע בגלל בעיות בריאותיות. דוראנט שלא מצליח לשחזר יכולות מפעם בגלל האכילס, הארדן שסובל מהחמרה במצב ההאמסטרנג שלו או קיירי שנתפס לו הגב בגלל איזשהי שטות שאמר. למילווקי יש וואחד גורילה על הגב. גורילה אכזרית כזאת עם פרצוף רשע וצחוק מרושע. היא אוכלת צבי לארוחת ערב. מילווקי נראית כמו קבוצה שהביאה מספיק חלקים שלא זוכרים את מה שקרה בשנים עברו. בינתיים זה נראה טוב אבל הבעיה עם הגורילה שלהם, שהיא קופצת על הגב שלהם משום מקום.

 

ולאדי קוגן: בבראקט שלי הלכתי ברוקלין אול דה וויי, אז אני אשאר עם התשובה הזו. מילווקי נראית לא רע בכלל, אבל אני עדיין לא מאמין שיש לכם מספיק כוח אש להתמודד עם ברוקלין, לנטס יש 3 שחקנים(אפילו 4) שיכולים לשים 30 בכל יום, ואני מרגיש יותר טוב כשהשחקן השני שלי הוא הארדן ולא כריס מידלטון(כן כריס אחלה זריקה נתת בגיים 1, אבל תסלח לי). למילווקי יש הרבה דרכים להפסיד משחקים, לנטס יש רק דרך וזה יום שבו לפחות 2 מהשלושה יהיו חושך. ומכיוון שאני לא צופה הרבה ערבים כאלה, אני אשים את הכסף הוירטואלי שלי על השחורים.

 

ניב שכטר: הקוף הקבוצתי הוא על מילווקי. ברוקלין רק אזכיר, מגיעה למעמד קונטנדרית לפני בוסטון, אחרי הטרייד ההוא שלכאורה פירק אותה מנכסיה. אבל מפגש בין שתי הקבוצות האלו יהיה אש. אני מאוד מאמין במילווקי גרסת ג'רו הולידיי. ויש להם איך להקשות על ברוקלין. אבל בסופו של יום, אם הייתי צריך לשים כסף, לצערי, כוח האש של ברוקלין נראה גדול מדי.

יהיה מעניין על מי יעדיפו להלביש את ג'רו – הארדן או קיירי.

 

אריק גנות: שאלה קשה. אם מישהו יטען שהנטס הוא האוסף הגדול ביותר של כשרון כדורסל ששיחק בקבוצה אחת אי פעם, יהיה קשה להוכיח שהוא טועה. זה לא רק שלושת הגדולים, אלא גם האריס שמשלים אותם בצורה מצוינת, ושחקני המשנה שגם עושים עבודה לא רעה. זו קבוצה שמסוגלת לקלוע 140 נק' נגד כל קבוצה, וכל הימור נגדם יכול להתברר כטעות קשה.

אבל בכל זאת נלך על מילווקי, ולו בגלל הקלישאה שהגנה לוקחת אליפויות. הנטס לא יעצרו את הבאקס, ולבאקס יש מצ'אפים לא רעים מול הכוכבים של הנטס. נוסיף את החיבור הקבוצתי העדיף, וכנראה שלבאקס יש יתרון קטן.

 

דני אייזיקוביץ': אם הכוונה לסיבוב הראשון, שתיהן יעברו בקלילות את היריבות הנוכחיות. היריבות פשוט בכושר רע ולטעמי זה לא נחשב להורדת הקוף. מבחינתם של הנטס זו יותר חובת ההוכחה מאשר להוריד קוף. מבחינת מילווקי, כן יש כאן קוף גדול מאוד שלא ברור איך הם יתמודדו איתו. למרות זאת, הפסד בסיבוב השני לקבוצת הכוכבים של ברוקלין לא יהיה הפתעה גדולה.

מילווקי ניצחה פעמיים בעונה הסדירה והפסידה פעם אחת, אבל האמת היא שברוקלין לא שיחקה בהרכב מלא. לפחות כרגע, בהרכב מלא היא נראית מפחידה מתמיד, ולדעתי מילווקי שוב ילכו לים מוקדם מהצפוי והרצוי בסוף הסיבוב השני.

 

תגיות: , , , , , , , , , , , , ,
קרא עוד
בזמן שפלייאוף 29.5.21

בזמן שפלייאוף 29.5.21

מאי 29, 2021 | | 0 |

בזמן שפלייאוף לא ישנים והלילה: בוסטון והקליפרס מצילות מעט מהכבוד עם נצחון כל אחת בסדרה שלה. אטלנטה עולה ליתרון 2-1.

 

בוסטון סלטיקס 125 – ברוקלין נטס 119 (2-1 לנטס)

(דרור האס)

הברוקלין נטס נראו דומיננטים אוד בשני המשחקים הראשונים נגד בוסטון, אך הייתה זו שוב הקבוצה הביתית הלילה שזכתה בנצחון.

אחרי 2 משחקים בהם היה לא יעיל במיוחד התקפית בשני המשחקים הראשונים בברוקלין, ג'ייסון טייטום התפרץ במשחק השלישי עם 50 נקודות וסחב על גבו את הסלטיקס לנצחון. בצד השני היו אלה קווין דוראנט וג'יימס הארדן שדחפו את הנטס בהתקפה, בעוד שקיירי אירווינג התקשה עם חזרתו לבוסטון, וסיים עם 6-17 מהשדה.

עם הנצחון הזה הסלטיקס נותנים לעצמם עוד אוויר לנשימה ונמנעו לפחות מהדחה בסוויפ. משחק הבא בלילה שבין ראשון לשני, בשעה 02:00 שעון ישראל.

טייטום עם מהופעה היסטורית: היו כמה סיבות לכך שבוסטון היו במינוס 0-2 בסדרה, כולל ובמיוחד העובדה שלנטס יש 3 מהקלעים הטובים ביותר של דורנו. אך גורם נוסף היה שג'ייסון טייטום היה כמעט נון פאקטור במשחקים בברוקלין. (למעשה בשני המשחקים מרכוס סמארט היה הקלעי המוביל של בוסטון).

טייטום קלע 31 נקודות בשני המשחקים יחד, והחמיץ את רוב המחצית השניה של משחק 2 בשל פציעה אחרי שספג אצבע של קווין דוראנט לעינו. ללא ג'יילן בראון לפלייאוף, בוסטון לא יכולה להרשות לעצמה אפילו תצוגה בינונית של טייטום. בטח שלךא התצוגה הרעה של תחילת הסדרה.

הלילה לעומת זאת הגיע בתצורה אחרת וסיפק אוהו סיפק. הוא לא היה בינוני, טוב או אפילו ממש טוב. הוא היה מדהים. קלע 16-30 מהשדה, טייטום סיים עם 50 נקודות, 6 ריבאונדים ו-7 אסיסטים. הוא הפך לשחקן השלישי הכי צעיר בהיסטוריה של הליגה עם 50+ נקודות בפלייאוף, אחרי ג'רי ווסט ומייקל ג'ורדן, והסלטיקס השישי סה"כ עם ההישג הזה.

בצבע, מבחוץ או מהעונשין, טייטום עשה הכל במשחק 3, ולנטס לא הייתה תשובה. הסלטיקס שוב ושוב ניצלו את החילופים של הנטס על מנת להשיג לטייטום שומר קטן ממנו, והוא קלע מעליהם או סחט עבירות. וגם כשדוראנט נשאר עליו בסיום המשחק, הוא עדיין קלע מעליו סל חשוב שחתם את המשחק.

זו הייתה תצוגה מדהימה מאחד הצעירים הטובים בליגה. לסלטיקס הייתה עונה קשה למדי, ואין אשליות לגבי המשך הפלייאוף. אך העתיד נראה ורוד למדי.

 

הארדן ודוראנט עם 80 נקודות יחד: ללא ספק הכותרת של המשחק היא 50 הנקודות של טייטום, ומסיבה טובה. אבל הוא לא היה הכוכב היחיד שלהט על המגרש. ג'יימס הארדן וקווין דוראנט היו מרשימים בזכות עצמם, ויחד רשמו 80 נקודות, 16 ריבאונדים ו-11 אסיסטים ב 24-42 מהשדה.

הסלטיקס כמו בערך כל אחד אחר, לא ממש היו עם תשובות לאף אחד מהם. בין אם היו אלה המיד ריינג' של דוראנט, או הבידודים התזזיתיים של הארדן, השניים הללו השיגו כל זריקה שרצו. ברוב הפעמים זה בהחלט יספיק לנצחון, אך לא הפעם. בעיקר בגלל טייטום. אך גם בגלל התצוגה החלשה של קיירי אירווינג.

החזרה של אירווינג לבוסטון בהחלט ראויה לציון, והוא נתקל בצעקות בוז רועשות לכל אורך המשחק. רק הוא יודע אם היה לזה איזשהו קשר לתצוגה החלשה שלו הלילה, אך העובדה שהיה זה המשחק החלש ביותר שלו בסדרה. קיירי סיים עם 16 נקודות, 6-17 מהשדה ורק שני אסיסטים. או בפשטות: זה לא סימן טוב עבור ברוקלין אם טריסטאן תומפסון קולע יותר מקיירי.

טריסטאן תומפסון: עונתו הראשונה של טריסטאן תומפסון בבוסטון היא בהחלט לא משהו שהוא יתגאה בו במיוחד. ישב בצד פעמיים בשל פרוטוקול קורונה, היה מחוץ ובתוך הההרכב הפותח ופשוט לא הייתה לו ההשפעה שבוסטון קיוותה שיהיה לו כשהחתימה אותו.

במשחק 3 לעומת זאת, ראינו את תומפסון שהיה חלק חשוב באליפות של קליבלנד לפני כמה שנים. הוא סיפק לבוסטון קשיחות ואנרגיה שהיו כל כך נחוצים, והיה אחד השחקנים המשפיעים על המגרש לאורך כל המשחק. הוא סיים עם 19 נקודות ו-13 ריבאונדים, כולל 9 ריבאונד התקפה מאוד חשובים.

עם תומפסון שהוביל את הדרך לשליטה בריבאונד והשגת יתרון חשוב בנקודות מהזדמנות שניה: 13-5 לבוסטון על הנטס בנקודות כאלו. ובעוד שנקודות הזדמנות שניה תמיד חשובות, זה עוד יותר חשוב נגד קבוצה כמו ברוקלין: קודם כל הם מספקים תוספת נקודות חשובה. דבר שני הם מונעים מהכוכבים של הנטס מלרוץ אוטומטית להתקפת מעבר. טי טי היה האקס פקטור של המשחק.

 

אל.איי קליפרס -118 דאלאס מבריקס- 108 (1-2 לדאלאס):

(עידו צאנג)

הסדרה עברה הלילה לטקסס למשחק מספר שלוש. אחרי שני הפסדי בית רצופים הקליפרס עלו בידיעה שהפסד נוסף פחות או יותר מנתק להם את צינור החמצן בקרב הזה. טיירון לו הגיב בשינוי והעלה את רג'י ג'קסון בחמישייה במקומו של פט בברלי. אגב, זו הייתה הופעת הבכורה של ג'קסון בחמישייה הפותחת במשחק פלייאוף.

כנראה שהמעמד הלחיץ את החבורה מ אל.איי כי בפתיחה הייתה רק קבוצה אחת על המגרש. דונצ'יץ והחברים מדאלאס פגעו ב-7 מ-10 משלוש ורצו ל-30-11 חד-צדדי כבר בדקות הפתיחה. אחרי הטיים-אאוט השני, לוקה ירד לספסל. הקליפרס התעשתו והגיבו בריצת 16-2 משלהם כדיי לחזור להפרש דו ספרתי סביר. קרלייל נאלץ להזעיק את לוקה בחזרה, אבל פט בברלי עשה את הדבר שלו עם עוד פרובוקציה מול דונצי'ץ אחרי עבירת תוקף שנשרקה נגד הסלובני. הקליפרס הצליחו לשמור על הריצה ובסיום הרבע הלוח הראה רק שלוש הפרש לדאלאס.

הרבע השני נפתח חזק משני הצדדים. קוואי לנארד שלא זרק לסל בחמש הדקות הראשונות של המשחק, הראה שהוא הגיע לעבוד. הדקות הראשונות נראו כמו דו קרב בין שני הכוכבים. מצד אחד, קוואי עשה ככל העולה על רוחו, מהצד השני הגנת החילופים של הקליפרס נראתה חסרת אונים מול הפנומן הסלובני. לא ממש אווירה של פלייאוף (ההגנות יצאו לחופש) אבל משחק מבדר מאוד. חמש דקות בתוך הרבע לוקה ירד שוב לספסל. המבריקס לא באמת יכולים להחזיק בלי הכוכב שלהם. שלשה של פול ג'ורג' סימנה את המהפך- הקליפרס עלו ליתרון ראשון 45-44. ג'ורג' התחמם עם רצף של צליפות והקרב ההתקפי משני הצדדים המשיך. הקליפרס עשו הרבה נקודות במעבר והראו מה יש להם ברוסטר בערב בו שני הכוכבים מגיעים לעבוד. מהצד השני זה המשיך להיות מופע של איש אחד. נראה לי שהבנתם על מי מדובר. קוואי ופול ג'ורג' ירדו לנוח בדקות האחרונות ואז הגיע תורו של רג'י ג'קסון שהחזיר לטיי לו על האמון וקבר שתי שלשות ממש בדקה האחרונה כדי לשמור את היתרון בצד של הקליפרס. בסיום המחצית 63-61 לקליפרס. לוקה עם 26 נקודות. קוואי וג'ורג' סיימו עם 40 נקודות משותפות ב- 18 מ-22 מהשדה. מי שחיפש לראות כוכבים מלהטטים יצא נשכר מהמחצית הזו. חובבי ההגנות הקשוחות? קצת פחות.

הרבע השלישי נפתח בדומה למחצית הראשונה בסימן התקפות חמות. הביצוע ההתקפי היה מרשים מאוד. הנעת כדור מאוד אסתטית של הקליפרס ידעה למצוא את האיש הפנוי פוזשן אחר פוזשן. מהצד השני המופע של לוקה לא הפסיק כאשר גם מקסי קליבה וטים הארדווי ג'וניור מסייעים עם פגיעות מהשלוש. בתוך אווירת אימון הקליעות הזה היה ברור שהקבוצה הראשונה שתתחיל לשמור ולייצר עצירות הגנתיות תיצור יתרון. הקליפרס היו הראשונים להגיב עם קצת אגרסיביות מה שאיפשר להם לייצר שניים-שלושה סטופים ולעלות ליתרון 7. דרייב חזק של קאולי-סטיין לסל כפה על פול ג'ורג' עבירה רביעית, הוריד אותו לספסל ואפשר לדאלאס לחזור למינוס 2 בלבד. לפני סיום הרבע, אותו קולי-סטיין שלח מרפק מכוער לפנים של טרנס מן מה שיצר עוד מיני-מהומה על המגרש והסתיים בעבירה טכנית. בסיום הרבע 89-86 לקליפרס. סימנים ראשונים להגנות ולאגרסיביות נצפו באופק.

ברבע האחרון העסק התחיל להיראות כמו משחק פלייאוף אמיתי. קצב צבירת הנקודות ירד דרמטית ושתי הקבוצות הראו קשיחות. דאלאס שרדו 3 וחצי דקות עם דונציץ' על הספסל והמשחק נכנס לדקות המכריעות כשלוח התוצאות מראה על שלוש הפרש לטובת הקליפרס.

לראשונה סיפקה לנו הסדרה הזו דקות אחרונות צמודות, וקיבלנו ראייה נוספת לחשיבותו של ניסיון. חמש נקודות רצופות מבית היוצר של מרקוס מוריס ורג'ון רונדו הוותיקים (שהיו שקטים עד לנקודה הזו) סידרו לקליפרס בריחה ל-8 הפרש וחייבו את קרלייל להזעיק טיים-אאוט.

לוקה היה נראה גמור בחמש הדקות האחרונות. משחק שלם בו הכל תלוי בו, ואף אחד מהחברים לא ממש מגיע לעזור (לאן נעלם פורזינגיס?) היה גדול אפילו עליו. בערב בו מהצד השני קוואי ופול ג'ורג' מגיעים עם סימן קריאה. שתי החטאות של לוקה מהקו ושלשה של מוריס מהצד השני העלו את הקליפרס ליתרון 12 ממנו דאלאס כבר לא חזרה.

בסיום- 118-108 לקליפרס. קוואי עם 36 ופול ג'ורג' עם 29 הובילו את הקבוצה מ-אל.איי. 44 נקודות של הפנומן הסלובני לא הספיקו הלילה לדאלאס.

כמה נקודות:

  • מנטאליות– לקליפרס יש שניים מהכוכבים היותר נוצצים בליגה, ומסביבם צוות מוכשר ומאוד מנוסה. הם חזרו הלילה ממינוס 19 ברבע הראשון וידעו לסיים את המשחק. ברור מאוד שזו אחת הקבוצות היותר מוכשרות בליגה וכמובן היותר מנוסות. לכל אחד מבין הבאים: לנארד, רונדו, ג'ורג' ואיבקה יש יותר הופעות פלייאוף לבד מכל הסגל של דאלאס במצטבר. איך הם מוצאים את עצמם בפיגור 1-2 מול קבוצה מנוסה הרבה פחות? הכל בראש.
  • לוקה דונצ'יץ'– למרות ההופעה היעילה להבריק של קוואי וג'ורג', ברור מאוד מי השחקן הכי טוב בסדרה הזו. מדובר בכוכב בסדר גודל היסטורי. השאלה של השנים הקרובות היא איך דאלאס מסדרים לו עזרה יותר רצינית? בטווח הקצר הסדרה עשויה להיות מוכרעת על שחקנים כמו טים הארדווי ג'וניור וג'יילן ברנסון. אם הם יהיו משמעותיים בהתקפה לצד דונציץ', אי אפשר לעצור את ההתקפה של דאלאס. ושימו לב שלא כתבתי את השם פורזינגיס. זה לא כי שכחתי.
  • מי תנצח בסדרה?- קשה לדעת. המומנטום עבר עכשיו לצד של הקליפרס שמאמינים בעצמם. לדעתי המשחק הרביעי יכריע. אם דאלאס תדע להלום בחזרה, זה כנראה יהיה שלה. אם הקליפרס ישוו את הסדרה, קשה לי לראות את החברוה הצעירה של קרלייל אוספת את עצמה כדיי לייצר עוד שני ניצחונות. יהיה מעניין.

 

אטלנטה הוקס 105 – ניו יורק ניקס 94 (2 – 1 להוקס)

ג'וליוס רנדל ובארט, זה סיפור המשחק. למעשה זה מתפתח להיות הסיפור של העונה כולה בניקס. הצמד הזה נתן עונה חלומית שבסיומה רנדל זכה בתואר השחקן המשתפר. אם הוא לא ישתפר ומהר העונה תסתיים מוקדם מהצפוי.

זה כבר משחק שלישי שהם לא משחקים טוב. כמה רעים הם היו הלילה?

1-14 ביחד במחצית הראשונה, 1-9 לרנדל, 0-5 לבארט.

2-15 במשחק לרנדל, 2-9 לבארט. ככה לא מנצחים משחק פלייאוף, לא ברור אם אפשר לנצח ככה איזה שהוא משחק באיזה שהוא מגרש בעולם.

החדשות הטובות של הניקס הן שתיבודו נראה רענן מתמיד, ומאוד לא מקובע.

הלילה הוא פותח עם דרק רוז, בפעם הראשונה במשחק פלייאוף מאז 2015 ורוז לא אכזב, למעשה ברגעים מסויימים זה הרגיש כמו רוז נגד אטלנטה:

 

בצד השני, משחק מצויין של טרה יאנג מהדקה הראשונה, כאשר הלילה המטרה שלו הייתה קודם כל לשתף את החברים:

https://twitter.com/ATLHawks/status/1398422012003975169

 

אטלנטה משחקת מצויין בשני צידי המגרש, מהדקה הראשונה ומפגינה הנעת כדור יפה:

https://twitter.com/ATLHawks/status/1398423155383803905

 

ובהגנה נועלת את הצבע ולא מאפשרת שום זריקה קלה לניקס:

 

והמהלך המרשים הבא:

 

למרות זאת, דקות מצויינות של רוז וסל השדה היחידי של רנדל חותמים את הרבע והניקס מצליחים לרדת ביתרון מפתיע של 31-29:

https://twitter.com/nyknicks/status/1398427415496511495

 

אטלנטה לא מתרגשת וממשיכה לשלוט במשחק, או ליתר דיוק טרה יאנג עם עוד שלשה מהלוגו:

 

ועוד מהלך שבו הוא מוצא את החברים:

אטלנטה סוגרת את המחצית בריצה של 22-3, בדרך ליתרון מבטיח 58-44.

הסיפור של המחצית הראשונה מבחינת אטלנטה זה משחק מושלם של יאנג שמסיים עם 14 נק' ו 10 אס'.

 

ברבע השלישי אטלנטה שומרת על מרווח ביטחון, עם עוד שלשה מטר וחצי מקו השלוש, אפשר רק לדמיין איך נראים האימונים של אטלנטה בין גאלו, קווין האורטר, יאנג, וויליאמס, האנטר, בוגדנוביץ' וקולינס:

 

86-72 בסוף הרבע השלישי.

בפתיחת הרבע הרביעי, שתי הקבוצות מתקשות מאוד לייצר נקודות, וגאלינרי שהיה נורא במשחק מספר 2, קובר את השלשה הרביעית שלו בדרך ליתרון 97-80 ולסגור את הסיפור של הלילה:

 

כמה נקודות מהמשחק:

  1. יאנג – מגיע לו. 21 נק', 14 אס' וניהול משחק מצויין. אמנם 8-19 מהשדה וכמה החלטות מפוקפקות (בעיקר חדירות מיותרות שהסתיימו בכלום) ועדיין. הילד רק בן 22 והוא משחק מצויין, מכתיב את הקצב, מניע כדור, מוצא את החברים וקולע שלשות מטווח מטורף.
  2. העומק של אטלנטה – יש להם 7 שחקנים שמסוגלים לקלוע שלשות. 7 שחקנים שיכולים להוביל את טור הנקודות בערב נתון וזה בלי לספור את קאפלה שמשלים את השביעייה הזו בצורה מושלמת. למרות זאת איכשהו אטלנטה עדיין לא מממשת את הפוטנציאל שלה. בספק שזה יקרה בפלייאוף הנוכחי, אבל אם הם מתחברים הם יכולים להפתיע גם בסיבוב הבא.
  3. 16 שלשות ב 59% – זו התוצאה של העומק של אטלנטה.
  4. 28-14 באסיסטים לאטלנטה – זה תוצאה של העובדה שחוץ מדרק רוז אף שחקן של הניקס לא קלע ב 50% ומעלה מהשדה. אני חוזר על זה, אף שחקן. משוגע. אפילו ברקס וקוויקלי שעלו מהספסל להציל את המולדת סיימו עם 2-8 מהשדה (כל אחד).
  5. 27-30 מהעונשין לניקס – גם זה נתון חריג. רנדל עם 8-8 ונואל עם 10-12. הניקס קבוצה של 78% בעונה הרגילה, לא היה חסר הרבה שהלילה הזה יסתיים כשהם קולעים פחות מ 90 נק'.

פתרונות?

זו אולי הסדרה היחידה כרגע שממש מעניין לנסות להבין כיצד המאמן הולך להגיב. שני הכוכבים המובילים של הניקס לא מחובר. אלפריד פייטון שקלע 10 נק' למשחק בעונה הסדירה נמחק מהרוטציה. הקבוצה כולה כרגע נשענת על ווטרן שחשבנו שכבר לא נראה ממנו כאלו הצגות. סימני שאלה מורכבים מאוד לניקס.

אם אני תיבודו, אני פותח את המשחק הבא בדיוק באותה חמישייה שפתחה הלילה ומקווה לטוב. אם זה לא הולך, וההתקפה שוב נתקעת, אני הולך על הרכב נמוך שירווח את המשחק עם רוז, ברקס, בארט, רנדל וגיבסון או נואל. למעשה מוותר על בולוק שהוא אמנם יותר מאסיבי מבארט אבל לא גבוה ממנו וההגנה גם ככה עובדת לא רע בכלל.

בסוף יצא, שהסובל מהחולשה של רנדל ובארט יהיה בולוק, אבל העניין הוא שכדי לנצח את ההוקס הם חייבים את רנדל ובארט. בולוק לא יהיה זה שיעשה את ההבדל עבורם, גם אם הוא עושה את שלו (בערך) כרגע.

 

קלעו להוקס:

יאנג 21 נק', בוגדנוביץ' 15 (3-4 מהשלוש), קולינס 14, קאפלה 13 ו 12 ריב', גאלינרי 12 (4-4 מהשלוש), האנטר 11, הוארטר 10 (3-4 מהשלוש), לו וויליאמס סוג את הרשימה עם 9 נק'.

 

קלעו לניקס:

רוז 30 (13-21 מהשדה, 3-5 מהשלוש), רנדל 14 (2-15 מהשדה, 2-7 מהשלוש) ו 11 ריב', נואל 12 מהספסל, בולוק 11, ברקס 8, בארט 7 (2-9 מהשדה, 1-5 מהשלוש), קוויקל, גיבסון וטופין עם 4 כל אחד.

 

 

 

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , ,
קרא עוד

עדכונים

טוויטר

תמיכה בכדור הכתום

פייסבוק

‎הכדור הכתום‎

טלגרם

עדכנוים בטלגרם:
https://t.me/NBAorangeball

תפריט נגישות