Sample Page

המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ על השאלות הבוערות והפעם – מידן בורוכוב, סער ברעם, אריק גנות והאורחים אור עמית מ Insignifistats וסתו נמש מדה סוויפ

 

ג'וליוס רנדל יכול להוביל קבוצה להצלחה בפלייאוף? ת'יבודו ראוי למחמאות על ההצלחה בעונה הרגילה, למילה רעה על הכישלון בפלייאוף, או גם וגם?

אור עמית: רנדל אולי יכול להיות המנהיג של הקבוצה מבחינת הזהות שלה, אבל הוא לא יכול להשתלט לבד על משחקים – לפחות בינתיים – והוא צריך עוד מוציא לפועל נוסף לידו. זו הופעת הפלייאוף הראשונה שלו, ובזמן שהיו לא מעט כאלו שהיו גרועים בפלייאוף הראשון שלהם והשתפרו בהמשך – לפרטים תבדקו את דוראנט ודירק – ראנדל מגיע לפלייאוף הזה מבוגר יותר ככה שקו השיפור שלו מגיע עם גג מובנה. לגבי ת'יבס – בהחלט ראוי למחמאות על האופי שהקבוצה הראתה בעונה הרגילה, אבל תי'בס זה ת'יבס ועל חוסר הגמישות שלו כתבו לא מעט. מאמן של 82 משחקים ולא של 16, כמו שדריימונד גרין היה אומר.

 

אריק גנות: אם יש מילה אחת שמתארת את הניקס של העונה, היא כנראה "אובראצ'יברים". ניו יורק התחילה כקבוצה של שחקני משנה לכל היותר, עם רנדל ככוכב מפוקפק שנתפס כשחקן של סטטיסטיקות ריקות ועם בארט בעונת רוקי בלתי יעילה להחריד, וסיימה אותה עם יתרון ביתיות בפלייאוף, רנדל כאולסטאר וכשחקן המשתפר ות'יבודו כמועמד למאמן העונה.

בפלייאוף הניקס לא הצליחו. רנדל לא נראה כמי שיכול להוביל קבוצה – הגנות הפלייאוף והעייפות המצטברת הובילו לסדרה רעה. אף אחד אחר לא יכול היה להרים את הנטל ההתקפי.

ת'יבודו נתן עונה רגילה מדהימה כמאמן, אבל הסגל המוגבל שלו לא בנוי הצלחה בפלייאוף, והחסרונות שלו כמאמן ידועים.

 

מידן בורוכוב: ג׳וליוס רנדל בהופעת בכורה רעה מאוד בפלייאוף, האם הוא יכול להיות שחקן מוביל? כנראה שלא אבל אם הניקס תהיה עקבית עוד נראה שיפור ביכולת שלו בפוסטסיזן

ת'יבודו ראוי לכל מחמאה לגביי ההצלחה שלו בעונה הרגילה, הוא לקח קבוצה שהייתה באזור ה 35 אחוז ניצחנות לפי סוכנויות ההימורים והפך אותה לקבוצת פלייאוף עם יתרון ביתייות.

לגביי הכשלון בפלייאוף, לפעמים בסדרה נתונה לקבוצה מסויימת יש יתרון על קבוצה אחרת. אם הניקס לא הייתה מפסידה את גיים 1 על הבאזר ייתכן והסדרה הזאת הייתה נראית אחרת.

 

סער ברעם: לדעתי התשובה היא כן. יש לו עוד זמן התפתחות וזו העונה הראשונה שלו בתור שחקן מוביל בקבוצה מנצחת, וזה משהו שמסתגלים אליו. הקבוצה מהתפוח בגדול צריכה להביא עוד חיזוק בקיץ והסגל הנוכחי צריך להתחבר ולהשתפר. רנדל יכול להוביל אותם לשם, מה גם שזו הפעם הראשונה שלו שהוא באמת חווה פלייאוף. כבר היום אנחנו מבינים שהטרייד של אנתוני דיוויס שינה את העולם של הלייקרס לעד, והמנייה של הקבוצה בירידה. מי יודע, עוד אולי הוא יחזור בתור שחקן מוביל לשם עוד 10 שנים, בעונה האחרונה של לברון בקריירה.

 

סתו נמש: הטענה שלי שכל שחקן יכול להוביל קבוצה בפלייאוף והשאלה היא מי משחק לצידו לכן אני לא קופץ ואומר שראנדל לא מספיק טוב, אבל הסגל שמסביבו מאוד מוגבל ובשביל שהדבר הזה בניו יורק יעבוד ושנדע באמת מה שווה ראנדל הם צריכים הזאת שבארט ימשיך בהתקדמות ודברים טובים יותר מבולוק, גיבסון, נואל ושות'. בהקשר הזה ת'יבס לקח את הסגל הזה הכי רחוק  שאפשר ולכן אני מסמל את העונה כהצלחה מבחינתו, מעניין אותי לראות כמה ואם בכלל הניקס יכולים להתחזק ומתי יגיע השלב שלשחקנים נמאס ממנו.

טריי יאנג ודווין בוקר קיבלו לא מעט ביקורות בעונות האחרונות על זה שהם שחקנים של "סטטיסטיקה ריקה", ועם פלייאוף ראשון בקריירה די מוצלח. האם הביקורות הללו היו נכונות לשעתם או שהבעיה בנו?

סתו נמש: חד משמעית הבעיה אצלינו, אנחנו בקלות רבה מידי שופטים הכל בצורה חד ערכית, "פלייאוף הוא טוב", "לוטרי הוא גרוע" וזה נעדר נואנסים, בוקר היה תקוע בקבוצה עם מעט כישרון, מאמנים שהתחלפו כל עונה והחלטה ללכת לטנק, יש מעט שחקנים שיכולים לסחוב כל סגל לפלייאוף זה שבוקר לא היה אחד מהם לא מיד הופך אותו לשחקן של מספרים ריקים. אצל טריי יאנג זה היה אפילו קיצוני יותר בעונה 2 שלו החליטו שהוא לוזר ואיזה שוק בעונה שלוש הוא עובר סיבוב בפלייאוף…  אני חושב שהגיע הזמן לאפסן את הטייק החלש הזה ולנהל את הדיון עם נואנסים. תודה.

 

אור עמית: אני מודה שלא ציפיתי שיאנג יראה כל כך טוב בפלייאוף כל כך מהר, אבל אולי זו היריבה. הוא ספג אולי ביקורת לאור ההתחלה הרעה של ההוקס העונה, אבל השתפר יחד עם הקבוצה בהמשך. הוא כמובן יחסה בצילו של לוקה בעתיד הנראה לעין, אבל לא סתם קיבל את הכינוי ice trae. בוקר שינה את הנראטיב בבועה עונה שעברה. המפתח לפריחה של שניהם הוא בניית הסגל. הסאנס וההוקס היו מהקבוצות הבולטות לטובה באוף-סיזן האחרון והן עכשיו קוצרות את הפירות. הם תלויים בפציעות לגבי ההמשך (פול בפיניקס ואמביד בפילי, היריבה הבאה) אבל מראים שעם סגל נכון יכולים להראות טוב.

 

אריק גנות: טעות נפוצה בהערכת שחקנים היא המחשבה שמי שכבר הצליח סיים להשתפר. ככה אפשר לראות שחקנים שקולעים 6 נק' למשחק שמדברים עליהם בתור פוטנציאל, ושחקנים של 20 נק' למשחק שמדברים עליהם כאכזבה.

הביקורת המוקמית היתה במקומה. שחקן שנותן מספרי טופ 20 בפנטזי, אבל הקבוצה שלו לא מצליחה במציאות ונראה שיש לה סגל סביר, מן הסתם יזכה לתדמית של סטטיסטיקה ריקה.

הטעות היתה שהנחה שמה שרואים זה גם מה שיהיה בהמשך. בדיוק כמו סטף, הארדן, קוואי ופול ג'ורג' גם בוקר ויאנג נמצאים על עקומת שיפור, לומדים את הניואנסים של המשחק, והופכים את עצמם לכוכבים במלוא מובן המילה.

 

מידן בורוכוב: מה זה סטטיסטיקה ריקה? יש באופן כללי אינפלציה בסטטיסטיקות בעונה החולפת. הופעת הבכורה של יאנג ובוקר מרשימות מאוד. בוקר קרע את הלייקרס והיה השחקן של הסאנס בסדרה. יאנג במשחק הבכורה שלו ניצח על הבאזר באולם כדורסל הכי מלחיץ בעולם.

מצד אחד יש מי ששופט כל צעד ושעל לפי אנליטקס וסטטיסטיקות אבל כשאלה לא מתיישרות אז מצליחים לחפש תירוצים.

לגביי השאלה האחרונה, לא מרגיש שיש לי בעיה כי לא נתתי לסטט׳ לבלבל אותי.

 

סער ברעם:  אני דואג לא להסיק מסקנות על בסיס סטטיסטיקה שהן יותר מ"היה טוב" או "היה רע" במשחקים ספציפיים. יש שקר קטן, שקר גדול וסטטיסטיקה. תמיד הדרך שבה מציגים את הסטטיסטיקה היא זו שקובעת. הסיפור והמאפיין האישי קובעים כאן. כריס פול הביא ניסיון ויכולת שלא הייתה לסאנס עד כה, אבל הוא גם הוריד מבוקר את הובלת הכדור ודאבל טים. בוקר עוד ישתפר, וכל הקבוצה הצעירה של הסאנס איתו. אפשר להגיד את אותו הדבר על טריי יאנג. הם לא סטטיסטיקות ריקות כי הם לא קרל אנתוני טאונס, וגם אותו כדאי לבחון בפלייאוף בו הקבוצה שלו תתחרה ברצינות, ולא תהיה כרית לתבוסות.

הקהל חזר למגרשים ובינתיים אנו רואים נצחונות חוץ ואחוזי קליעה טובים יותר של האורחות. כמה ההשפעה שלו ניכרת ועל מי יותר? 

סער ברעם: ההשפעה של הקהל, בתור אחד שרואה כל משחק בין המאבס לקליפרס, קיימת לשני הצדדים. לדעתי הקהל של כל קבוצה מגיב אחרת, והקהל של הקבוצות מהשווקים הגדולים הוא הכי פרווה. לקבוצות כמו ברוקלין והקליפרס אין קהל אמיתי, ומי שנחשב אצלם אוהד שרוף לא היה מגיע לרמת אוהד נצחונות אצלנו בארץ. לטעמי ההשפעה של הקהל מינורית מלבד בקבוצות בו מגיעים בשביל הפרנצ'ייז ולא בגלל אהדת נצחונות והצלחה. אם האולם מלא במילווקי, או בדאלאס, או בממפיס, אתה יכול לדעת שמדובר בקהל שמשפיע – ובעיקר על קבוצת הבית היום. הציפיות לא נגמרו.

 

סתו נמש: הייתי מת לבוא עם איזה טייק חזק על הקהל, האמת היא שאין ל מושג איך זה משפיע ונראה לי הגיוני יותר לחשוב על זה כאנומליה.

 

אור עמית: להסיק מסקנות על סמך שניים-שלושה משחקים בכל אולם זה מוקדם מאד, בטח כשמדובר בהרבה מאד חלקים נעים אחרים – האם הירידה באחוזים של דאלאס נובעת מהקהל או מההתאמות שהקליפרס עשו? האם זה שהסיקסרס יורדים באחוזי הקליעה בחוץ זה בגלל הקהל העוין בוושינגטון או כי אמביד נפצע במשחק 4 והזיז את כל הסקאלה? אם כבר וושינגטון – היא רושמת של שיפור של 5% מחוץ לקשת מהחוץ לבית. מצד שני זה שיפור מ23% ל-28% מחוץ לקשת. בואו נחכה עוד סיבוב לראות את הפערים מצטמצמים ואז נדבר על הקהל.

 

אריק גנות: ממש קשה לראות השפעה כזו, ואם כבר נראה שהיא בכלל שלילית. הקליפרס ודאלאס השו את שיא נצחונות החוץ הרצופים בסדרה, וושינגטון וממפיס, הנחותות בבירור, לקחו את המשחק הראשון בחוץ לפני שהפסידו את ארבעת הבאים. גם דנבר, אטלנטה ופיניקס ניצחו את המשחק שהכריע את הסדרה בחוץ.

קצת קשה להבין אך התופעה הזו. אחד ההסברים הוא שהשחקנים כבר התרגלו לשחק ללא קהל ועכשיו דווקא הנוכחות שלו מלחיצה אותם. ייתכן גם שמדובר בסתם אנומליה סטטיסטית ושיעור הנצחונות של הביתיות יתאזן בהמשך. בכל מקרה, כרגע ממש נראה שאין השפעה.

 

מידן בורוכוב: אף פעם לא התלהבתי יותר מידיי מהקהל בליגה. הקהל של הלייקרס מגיע לעודד? זה קהל שמורכב מהטופ של העיר.

אני לעולם לא אשכח איך יושבי האורקל ארינה עשו סלפי׳ס בגיים 7 מול קליבלנד בשניות האחרונות. צריך לזכור שהקהל בליגה זה לא המשוגעים בארץ. זה קהל מתורבת יותר. יתרון ביתיות זה סוג של פיקציה בגלל שלרוב הוא הולך עם הקבוצה הטובה היותר. זה קצת לא הוגן כשיש חוסר סימטריה בכמות של הקהל פר מגרש.

יכול להיות שהמשך הפלייאוף תהיה משמעות גדולה יותר לקהל, בעיקר בגיים 7 אם וכאשר יהיה.

תחזיותיך לסדרות המסתמנות בסיבוב השני במזרח:

מידן בורוכוב: פילי -הוקס

אטלנטה אחת הקבוצות הטובות במזרח לאחר שמק׳מילן קיבל את כסא המאמן. פילי עלולה להיות בצרות אם הקרע הקטן של אמביד במינסקוס יגדל. מסורתית דוק ריברס מפשל בפלייאוף.

נלך עם אטלנטה ב-6.

המנה העיקרית והסדרה הכי טובה שתהיה בפלייאוף השנה הנטס מול ברוקלין. הארדן מול יאניס זה תמיד מעניין, דוראנט מגיע מפוקס וקיירי רוצה לרפא את העולם. על פניו ברוקלין יותר טובה ומילווקי יותר מאוזנת. במשחקים הצמודים ישלחו את יאניס לקו וזה מה שיכריע לנטס את הסדרה.

ברוקלין ב-6

 

סער ברעם: פילי – הוקס: פילדלפיה עדיפים, אבל לא בהרבה. ההוקס הראו לנו מול הניקס שיש להם תוכנית משחק, הם קבוצת הגנה לא רעה בעצמם ויודעים לכסח. יש להם קלעים טובים ואצלם בן סימונס לא יכול לנטרל שחקן אחד. עם זאת, אמביד בסימן שאלה. הסדרה הזו תלך ל-6 משחקים לפחות, כשלדעתי פילי יאכלו מרור עד שינצחו.

ברוקלין – מילווקי: בבראקט שלי כללתי את ברוקלין בתור אלופת הנ.ב.א אבל בסדרה הזו יש הכל. יריבות בין הארדן ליאניס, סגנונות הפוכים, ושומרים טובים שיכולים להכיל חלק, או אפילו את כל מי שבצד היהודי של ניו יורק. אני הולך על ברוקלין ב-7 ופציעה של הארדן/אירווינג. אם זה הארדן, הם יפסידו את האליפות.

 

סתו נמש: אני הולך להפתיע (ולצאת טמבל אח"כ) אטלנטה תפתיע את פילדלפיה, יש לה עומק, בוגדן מאפשר להם לתת מנוחה ליאנג או להיות מוביל כדור שני לצידו, הפיק אנד רול עם קאפלה קטלני בנוסף ההגנה שלהם לא רעה ויש להם את הדרך להפתיע את להפריע לאמביד. ברוקלין – מילווקי זה סוג של "גמר אמיתי" הרבה זמן לא חיכיתי לסדרה כמו הסדרה הזאת, מילווקי מהווה מאצ' מאוד בעייתי  לברוקלין (שמצדה מהווה מאצ' מסיוט לכל אחד) וכמובן השאלה האם הנטס יכולים לשמור על מישהו. אני מהמר על הבאקס. ובגדול חצי גמר מזרח סופר מרתק.

 

אור עמית: בשלב הנוכחי נראה שהפציעה של אמביד לא אמורה להיות פקטור מכריע בסדרה. פילדלפיה הודיעו שלמרות קרע קטן במניסקוס בשלב הזה אמביד לא צריך ניתוח אלא יטופל באמצעות פיזותרפיה. למרות הכושר הטוב שאטלנטה הראו מול הניקס, אני לא חושב שפילי אמורים להתקשות ולעלות סיבוב. מילווקי מול ברוקלין הוא כמובן הסיפור המעניין יותר. הטריו של ברוקלין עשה עבודה טובה גם בהגנה על ג'ייסון טייטום ויהיה מעניין לראות איזה סכמות הגנתיות יכינו מול יאניס ושות'. ליוטה יהיה זמן לנוח לפני מפגש עם הסחוטה מבין המאבס\קליפרס, במה שיכול להיות מפתח לסדרה.

 

אריק גנות: פילדלפיה – אטלנטה: 4 -2. אטלנטה הרשימה מול הניקס ובסוף העונה. תיתן פייט, אבל פילי גדולה עליה למרות מצבו הלא ברור של אמביד, ולא תהיה להוקס מספיק הגנה כדי לעצור את הסיקסרס.

ברוקלין – מילווקי 3 – 4: ה-סדרה של הסיבוב השני, ואולי של הפלייאוף כולו פרט לגמר. רבים חושבים שברוקלין היא קבוצת על שתיקח את כל הפלייאוף בקלות, ואיכות הסגל שלה, בשילוב עם התצוגה בסיבוב הראשון בהחלט תומכים במחשבה הזו. אבל מילווקי תיתן פייט הגנתי בכל עמדה, וההגנה החלשה של ברוקלין תכניס את כוכבי הבאקס לקצב שיהיה קשה להתמודד איתו. בנוסף, סופרטימז נוטות לקחת זמן להתגבש.

 

ומה התחזיות שלכם? מלאו את אתגר הפלייאוף שלנו

בוסטון מודחת ועוברת רעידת אדמה. מוצדקת? מי צריך להחליף את סטיבנס ותגובתך בכלל?

אריק גנות: רעידת האדמה אכן מוצדקת. איינג' עשה בית ספר לליגה במשך שנים, אבל בשנים האחרונות הסגל של הקבוצה הדלדל במהירות. הורפורד הלך ללא תמורה; הייוורד הלך ללא תמורה; קיירי הלך תמורת מה שמצטייר כעונה אחת טובה של קמבה ווקר ואחריה שקיעה; אפילו תייס שנראה היה לא רע עזב את הקבוצה משיקולי מס. אוסף הצעירים התרגם לשחקני רוטציה משניים ולא יותר. טייטום, סמארט וג'יילן בראון הם בסיס מצוין לבנות עליו, אבל הם לא יכולים לבד.

בילי דונובן או מייק דאנטוני יכולים להתאים לקבוצה, אבל האתגר הגדול כרגע הוא חיזוק הסגל , ובפרט טרייד לקמבה ווקר. משימות קשות לאור יכולתו ומצב תקרת השכר.

 

מידן בורוכוב: אני חושב שזה מוצדק ולא בגלל העונה האחרונה. בוסטון תמיד היייתה באזור ההצלחות אבל לא ממש. הכשלון בשילוב של קיירי מצדיק שמישהו ישלם את המחיר. לא אהבתי את המשחק האין סופי של בוסטון עם בחירות הדרפאט. אני סקפטי מאוד בהצלחה של סטיבנס בתפקידו החדש. בעיקר בגלל שהוא חלק ממערכת שלא הצליחה. הייתי מציע לבוסטון את פרנק ווגל, ככה גם הלייקרס תרוויח משהו מהסיפור. בנימה יותר רצינית סטיבנס חייב מאמן צעיר ולא מנוסה תחתיו אחרת זה לא יעבוד.

 

סער ברעם: כן. הגיע הזמן לרענן. מאז הטרייד הענק שהביא את אלן וגארנט הם לא מוצאים את עצמם, למרות טרייד נדיר עם ברוקלין. הגיע זמנו של דני איינג'. הוא אדם של העולם הישן, בו אתה מנסה לעשות הכל בשביל להשפיל את היריב ולקחת את כל הדברים הטובים שיש לו. הקארמה הזו פגעה בו ולדעתי בגללה הוא הולך. הוא לא מתאים לרוח המועדון החדש. סטיבנס גם עשה את כל הטריקים שלו, והוא מאמן מצוין, אבל כנראה שהם מבינים שיש לו יותר לתת בפן הניהולי. אני מהמר שיביאו שועל קרבות ותיק לסלטיקס כמאמן. רעידת האדמה מוצדקת.

 

סתו נמש: הרבה זמן הרגשתי שאיינג' איבד את הפסאט בול שלו, אז מבחינתי החילוף ראוי.מעניין אותי לדעת האם סטיבנס מתאים לתפקיד המנהל, לא כל מאמן טוב הוא בהכרח מנהל טוב. הדבר הטוב מבחינתם שזה מערכת יציבה ומייק זארן עדיין שם לעזור לסטיבנס להיכנס לתפקיד.בלי שום ידע תמיד מעניין אותי דינמיקה של מהלך כזה. אני מעריך שהסלטיקס ייקחו מאמן מפתיע/פחות מוכר, עוזר צעיר או איזה מאמן מכללות מבטיח. קראתי שטייטום צייץ שהוא רוצה את אוון טרנר (שמצידו הכחיש שהוא מועמד), אני חושב שכדאי לסלטיקס ללכת על מאמן צעיר שהשחקנים מכבדים. 

 

אור עמית: אני מעריך שבמהלך האוף-סיזן נשמע יותר על מאחורי הקלעים של המהלך. אחרי שבנה קבוצה אלופה ולאחר מכן קונטנדרית איינג' אחרי שנתיים לא מוצלחות כשאיבד את קיירי (והחליף אותו בהצלחה חלקית עם קמבה) ואז ויתר על היוורד ללא תמורה. בסוף ההתאמה של החלקים מסביב לבראון וטייטום לא הוכיחה את עצמה. לגבי סטיבנס – לתחושתי לא מדובר בעייפות מאימון אלא בשחיקה שנובעת מאורח החיים של המאמן בליגה. מעבר לפרונט אופיס יאפשר לו להיות יותר עם המשפחה, תוך שמירה על נגיעה באספקטים מקצועיים. מחליף? הייתי שמח לראות את אטקינסון מקבל צ'אנס נוסף אבל מהמר שילך לאינדי. במהלך הפלייאוף נראה איך פאזל המאמנים בליגה מסתדר.

 

קרא עוד