המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם הצטרפו: אריק גנות, מידן בורוכוב, דני אייזיקוביץ', עמית מאיר ואורח מיוחד: ערן סורוקה
גמר! איך אתם מסכמים את שני המשחקים הראשונים?
מידן בורוכוב: איך מסכמים את 2 המשחקים הראשונים? הספרס צריכה להגיע ל 106 בשביל לנצח את הניקס? משחקים עצומים של ניו יורק. במשחק הראשון הם יצאו מפיגור של 14 ובמשחק ה-2 הספרס כמעט ועשו את קאמבק העשור.
הכל עובד לניו יורק. הם משחקים בצורה קבוצתית יותר ונראה שהשחקנים שלה יותר מחויבים ויותר טובים מנטלית.
KAT המושמץ משחק בצורה מאוד מאוזנת, ברונסון ניצח את גיים 1 ולמרות לא מעט טעויות בגיים 2 קלע נקודה קריטית מהקו.
אם ככה וומבי נראה בסדרת הגמר הראשונה שלו, אני לא רוצה לחשוב על העתיד המזהיר שלו.
עמית מאיר: וואו! מאיפה מתחילים? שני משחקים אדירים!
לפני הכל, אלה משחקים של ריצות. סן אנטוניו עולים ליתרון דו ספרתי וניו יורק מחזירים. במשחק הראשון, סן אנטוניו לא יכלו לעצור את הריצה של הניקס. במשחק השני, סן אנטוניו הצליחו לייצר ריצה שכמעט הביאה להם את הניצחון. זריקה מאד נוחה לוומבי שפשוט לא נכנסה.
אם כבר וומבי… הוא צריך להתעורר במחציות הראשונות. בשני המשחקים אנמי ואדיש במחצית הראשונה והרבה יותר טוב במחצית השנייה.
מהצד השני, קאט ממשיך את הפלייאוף המעולה שלו ונראה הרבה יותר טוב בשני צידי המגרש. אם לא בעיית עבירות במשחק השני, כנראה שניו יורק בורחים ל-20 הפרש ברבע השלישי.
דני אייזיקוביץ': וואו. הניקס משחקים מדהים, אין מילים אחרות לתאר את זה.
גם מי שחשב שהניקס ינצחו את הסדרה לא האמין שהם יהיו ביתרון 2-0 אחרי שני משחקי חוץ.
טאונס מוריד מעליו שנים של ביקורת, ברונסון חוצב את שמו בשמי הכדורסל וביחד עם ברידג'ס ואנונובי, הם הופכים להיות רביעיה היסטורית.
אבל אני חושב שזה לא גמור עד שזה לא גמור, הספרס כבר ידעו לחזור מפיגור בסדרות הקודמות, יש להם את וומבי שמשתפר ממשחק למשחק, והם מגיעים לנקודה שבה הלחץ אמור לרדת, דווקא הפיגור אומר שכבר אין להם מה להפסיד (כי הם למעשה הפסידו), זה אמור אולי לשחרר שם קצת את הלחץ.
אריק גנות: הפתעה גדולה. הנראטיב המוביל לפני הסדרה היה שהניקס זכו מן ההפקר, המזרח חלש, והם יתקשו מול יריבה חזקה מהם. איכשהו רצף הנצחונות שלהם לא ממש הרשים – קבוצה טובה והכל, אבל לא בטופ.
ובכן.
הניקס הראו שהם הקריפטונייט של הספרס. לא בטוח שיש שחקן בליגה שמקשה על וומבניאמה יותר מטאונס. זו לא רק העובדה שהם ניצחו את שני המשחקים, זו גם הדרך – הספרס התקשו להוביל והתקשו עוד יותר לשמור על יתרון.
בצד השני, מה שעובר על הספרס מזכיר קצת את המג'יק 95'. קבוצה צעירה שעשתה את הבלתי יאומן כשהגיעה לגמר. מגיעה לדקות אחרונות צמודות אבל נחנקת.
ערן סורוקה: קודם כל, רמת כדורסל סופר-סופר-סופר גבוהה. המוצר הכי טוב שה-NBA יכלה להציע בשלב הזה של חייה. הגנות רבאק, התקפות קבוצתיות שיענו לכל ה"ליגה של בידודים ואחד על אחד", קבוצה אחת משוק גדול, קבוצה אחת עם מסורת גדולה, כוכב בינלאומי שמעולם לא ראינו כמוהו ושיהיה הפנים הבאות של הליגה. טוב שהחזירו את הלוגו למרכז הפרקט כדי לתת את תחושת החגיגיות ואפילו נמנעים מהתלבושות הססגוניות והולכים על המדים הקלאסיים (עוד בקשה אחת: מאמנים בחליפות. זה לא מאוד מסובך!). הבעיה היחידה היא שבדיוק כשהתרגלנו לכל הטוב הזה, יכול להיות שנראה את הכל נגמר מוקדם מהצפוי. עם מי אפשר לדבר בשירות הלקוחות?
מה היו המפתחות המרכזיים עד עכשיו?
ערן סורוקה: מעל הכל: הניסיון מדבר. הסברה הרווחת היא שהפריים-טיים של שחקני NBA הוא בין גיל 26 ל-30, אז 8 מ-9 שחקני הרוטציה של הניקס התחילו את העונה בני 27 עד 30 והיחיד שלא, דוס מקברייד, הוא בן 25 עם נשמה של בן 32. קבוצה שהורכבה בדיוק בשביל הכאן והעכשיו האלה, וכך קורה כמעט כל ריצה, כמעט כל מומנטום, כמעט כל פיפטי-פיפטי בול, איכשהו אצלם, כאילו יש להם איזה חוש שישי מיוחד. הספרס נותנים הכל אבל נראים פשוט צעירים מדי, ואין דוגמה טובה יותר מהמסירה של וומבי לגב של סטפאן קאסל. טעות של קטסל במעמד הכי גדול בעולם, אולי גמרה להם את העונה.
מידן בורוכוב: בגדול מה שעובד טוב לניקס זה ההגנה על וומבי, הם מצליחים לעצור אותו עד כמה שניתן. קרל אנתוני טאונס עובד מצויין ב-2 צידי המגרש (למרות רבע אחרון חלש שלו במשחק 2).
המשחק הקבוצתי של ניו יורק עובד עבורה. אין להם תלות בשחקן אחד ובכל רגע נתון כל מי שנמצא על המגרש יכול לקלוע. ההגנה של ניו יורק עובדת ועובדת מעולה. החילופים בהגנה, הסגירה לריבאונד, הניטרול של משחק הריצה של הספרס ושל וומבי.
לספרס קצת רועדות הידיים והם קולעים פחות טוב
עמית מאיר: מעבר לזה שטאונס לדעתי כרגע מנצח במאצ' אפ נגד וומבי, הספסל של ניו יורק הרבה יותר טוב.
הספסל של ניו יורק קלע 55 נקודות לעונת 39 של סן אנטוניו. בנוסף, ניו יורק משחקים הרבה יותר קבוצתי. 49 אסיסטים לעומת 38. ולא רק שהמשחק קבוצתי יותר, הניקס מאבדים פחות. 19 איבודים בשני המשחקים לעומת 29 איבודים של סן אנטוניו.
אחד הדברים המרכזיים שניו יורק הביאו לסדרה זה לנסות להוציא את קאסל מהקצב שלו. הניקס הבינו שהוא המנוע האמיתי של סן אנטוניו והם מנסים להוציא אותו משיווי משקל. וזה בינתיים מצליח. קאסל משמעותית פחות טוב ואולי טיפה עייף מהסדרה נגד אוקלהומה.
דני אייזיקוביץ': האגרסיביות של טאונס, הריבאונדים של הארט במשחק אחד, הווינריות של ברונסון, הארפר שלא שיחק מספיק במשחק הראשון אבל אולי יותר מהכל, באופן מפתיע הרוטציה הנהדרת של הניקס.
לניקס יש 8 שחקנים שמשחקים דקות משמעותיות, והם מקבלים יופי של תרומה מהספסל.
שאמט בכושר נהדר ותרם 13 נקודות במשחק שתיים, מיץ' רובינסון זה בדיוק הסנטר המחליף שאתה רוצה שיעלה להתמודד עם וומבי.
בצד השני, הסיפור העיקרי זה חוסר הניסיון של הספרס, וגם ההגנה הנהדרת. פתאום שמפיין לא מוצא את השלשות שלו, קאסל מתקשה מאוד מול ההגנה של הניקס, ועוד לא ראינו משחק מפלצתי של וומבי.
אריק גנות: אצל הניקס זה הביטחון והתיאום הקבוצתי. הם הגיעו לגמר הזה לוהטים, וזה נמשך. השלשות של שאמט. החצי מרחק של ברידג'ס. ברונסון אמנם מתקשה מהשדה, אבל מושך מספיק תשומת לב כדי לפתוח את הדרך לאחרים. טאונס, כמובן, משחק ברמות שאף אחד לא האמין שהוא מסוגל להן. הארט וההאסל. והספסל העדיף.
אצל הספרס זו האינטנסיביות ההגנתית. כשהם מעלים הילוך, גם הניקס מתקשים, וראינו את זה בחזרה שלהם מ-14 הפרש ברבע הרביעי. חלוקת המאמץ שלהם תהיה מפתח ליכולת לנצח בהמשך.
וומבניאמה. הרבה קם ונופל על כמה הוא דומיננטי ועל איכות קבלת ההחלטות שלו. הניקס מקשים עליו, וכשהוא עושה שטויות אז הספרס מפסידים.
אילו התאמות צפויות להמשך, ומה התחזית שלכם?
אריק גנות: בצד של הניקס קשה לראות מה הם יכולים לעשות יותר טוב. ההכנה שלהם ותשומת הלב לפרטים מאוד ניכרות – הם מצליחים להביא את הספרס לקחת את הזריקות שהם לא רוצים לקחת, מוציאים את וומבי מחוץ לצבע, ומנצלים היטב את הדקות של קורנט.
הספרס צריכים למצוא פתרונות. חלק מהם זה שמירת הלחץ שעבדה יפה. הם חייבים למצוא משהו מהספסל שעובד פרט להארפר, כי עד עכשיו קורנט, ברייאנט וג'ונסון די חושך. הם צריכים לערב יותר את פוקס במשחק – כשההתקפה תקועה ותשומת הלב על וומבי, הוא האופציה הכי טובה שלהם.
היתרון של הניקס ברור, וקשה להכחיש שהם פייבוריטים לקחת את הסדרה. 4-2 לניקס.
ערן סורוקה: אין הרבה התאמות גדולות שהספרס יכולים לעשות, הם שווי כוחות לאורך רוב הסדרה ונופלים בהמון דברים קטנים. איכשהו כל שלושת מובילי הכדור סיימו את משחק 2 פצועים ולמרות שיש יומיים מנוחה, זו תהיה בעיה. הם פשוט חייבים יותר תפוקה משחקני המשנה. יושבי הספסל של הספרס שלא מסתובבים כשצועקים להם ברחוב "היי דילן!!" קלעו 8 נקודות בסדרה. לא בממוצע, במצטבר. בדרך כלל שחקני משנה אמורים להיות יותר טובים בבית, אבל אולי דווקא בחוץ כשכל העולם והאולם והנשיא נגדם, משהו ישתחרר שם. היו שהציעו את הארפר בחמישייה אבל פוקס בדיוק נתן את המשחק הכי טוב שלו מזה חודש, אז לא יודיייע.
מידן בורוכוב: לגביי ההמשך, פאט ריילי אמר פעם שבכדור האחרון שלך אתה צריך לעשות את מה שתרגלת באימון האחרון.
אני לא חושב שהספרס צריכה לעשות שינוי קיצוני במשחק שלה. אולי להניע את הכדור, לנסות הרכב של 3 גארדים ואולי הרכב של וומבי עם קורנט, אבל בסדרה כזו, 2-3 דקות לא טובות עלולות לגמור את הסדרה.
לא הייתי ממהר לסתום את הגולל על הסדרה ואני חושב שהספרס יכולה אפילו לאזן אותה. יכול להיות שצריך לשלוח את רובינסון לקו בכל הזדמנות. לעבוד על יותר סחיטת עבירות מ-KAT.
מבחינת הניקס? אם זה עובד אז אל תגיע בזה.
עמית מאיר: לפני הכל. וומבי חייב להתעוור במחצית הראשונה. במדיסון סקוור גארדן לא תהיה לו את הפריבילגיה לנמנם. אם הוא ינמנם במחצית הראשונה, התוצאה בקלות יכול להיות 15 הפרש לניקס.
סן אנטוניו חייבים לחזור למה שהביא אותם לגמר מלכתחילה. הם רצו יותר את המשחקים שהם שיחקו. בשני המשחקים הראשונים זה לא קרה. וזה מתחיל בריבאונד הגנה. לאורך העונה הם היו קבוצת ריבאונד ההגנה הטובה בליגה. בכל אחד משני המשחקים הניקס לקחו 10 ריבאונדים בהתקפה. זה מראה על רצון וניצול החוסר בבוקס אאוט אפקטיבי.
מבחינת הניקס, הם צריכים להיזהר מתסמין החיה פצועה. סן אנטוניו יבואו להרביץ ואסור לניקס ליפול למלכודות שיציבו מולם.
דני אייזיקוביץ': אני מצפה מוומבי להתעלות לפחות פעם אחת. הוא לא היה רע עד עכשיו, אבל חסר המשחק הזה שהוא מתפוצץ עם 40 נקודות ו-15 ריבאונדים.
בסופו של יום, וומבי אמור להיות זה שעושה צעד קדימה. יש כאן גם עניין מנטלי.
אני מאמין שהניקס ימשיכו בשלהם, ההתאמות העיקריות צריכות להיות של הספרס, כאשר רוב העבודה צריכה להיות בצד המנטלי. וומבי קלע 5-8 מהעונשין, מספיק שזה 6-8 ויש לנו הארכה במשחק אחד.
אני רק אזכיר שהוא זה שקבר שלשה מהלוגו מול הת'אנדר במאני טיים. לכן לא הייתי מספיד את הספרס, זה לא נגמר עד שזה לא נגמר, להמר? 4-2 לניקס.
אוקייסי מסיימת את העונה באכזבה, עם וויליאמס פצוע וצ'ט נוכח נפקד. מה הם צריכים לעשות בקיץ?
דני אייזיקוביץ': לכולם ברור שהדבר הקלאסי לעשות זה לבנות טרייד שישלח את צ'ט בתמורה ליאניס. על אף העובדה שהוא חצה את גיל 30 הוא עדיין בולדוזר רציני, והפיזיות שלו תהיה שובר שוויון בקרב הדורי מול הספרס.
למרות זאת, אני חושב שהת'אנדר לא צריכים לעשות שום דבר.
נתחיל מזה שהחוזה של צ'ט כרגע בעייתי מאוד ולא ממש סחיר ונמשיך בזה שג'יילן וויליאמס שאמור להיות הכינור השני היה פצוע לאורך כל הפלייאוף. תוסיפו לזה את הפציעה של אג'אי מיטצ'ל ואני חושב שזה מאוד מפתיע שהסדרה בכלל הייתה כל כך צמודה.
הת'אנדר צריכים להצמיד פסיכולוג לצ'ט, להשקיע בצוות הרפואי ולחזור לריצה נוספת עם אותו הסגל.
אריק גנות: "כלום" זו תשובה מתבקשת. בסך הכל הם קבוצה צעירה, שכבר לקחה אליפות והגיעה לדקות צמודות בגיים 7 באליפות המערב. וויליאמס לא יישאר פצוע לנצח, צ'ט בסך הכל בעונה שלישית, ויש להם סגל אדיר מסביבם. הם עוד יביאו אליפויות.
אבל אם מסתכלים באופן קר, גם צ'ט וגם וויליאמס מרוויחים משכורת מקסימום – וככאלה, ממש לא בטוח שהם בטופ של הליגה. לכן הת'אנדר צריכים לכל הפחות לסרוק את השוק. מה מילווקי רוצים בשביל יאניס? מה פורטלנד רוצים בשביל אבדיה? הם חייבים עוד יוצר לצד שיי, לא בטוח שוויליאמס הוא השחקן הזה, וצ'ט בוודאות לא. אם הם יכולים לשלב בחירות דראפט ולהשתפר – כדאי להם.
ערן סורוקה: הכי מפתה לממש נכסים על יאניס, אבל תזכרו כמה דברים בהקשר של הת'נדר: עם עוד מוביל כדור בריא – מספיק אחד מבין ג'יילן וויליאמס ואייג'יי מיצ'ל – הם כנראה היו משחקים עכשיו בגמר. ג'יידאב נראה מצוין בתחילת הסדרות נגד פניקס והספרס, אז לא הייתי נכנס לפאניקה. עונה נאחס. הולמגרן זו יותר בעיה, אבל גם הוא עדיין צעיר, וצריך לתת לו לפחות קיץ אחד של "חטפתי בוקס לפנים" כדי לראות איך הוא מגיב. מעבר לזה, אפשר לטעמי לוותר על דורט וקנריץ', להאריך את הרטנשטיין ב-65 מיליון ל-3 עונות, לארוז את בחירות 12 ו-17, להתקדם בדראפט ולטרגט את אדאי מארה, ולחזור כאילו לא קרה כלום.
מידן בורוכוב: אוקלהומה־סיטי לא צריכה לעשות כלום בקיץ. ווילאמס איבד הרבה מניות העונה שלא בצדק (פציעה בהמסטרינג תמיד טורדנית) והולמגרן? מאז שגילה את שורשיו היהודיים וכיאה לעם ישראל הפסיק לשחק כדורסל.
הספרס הגדולה של דאנקן לא לקחה בק-טו-בק. הם לא נלחצו ולא עשו שינויים בכל קיץ שלא לקחו אליפות.
יאניס על המדף ויש ל OKC חבילה עבורו, אבל במקום פרסטי לא הייתי ממהר לפרק מכונה שעובדת על סמך משחק אחד שלא עבד טוב.
יש לאוקסיטי את כל מה שנדרש לחזור שוב בעונה הבאה ולהתמודד על האליפות. מבלי לעשות שינויים משמעותיים.
עמית מאיר: בסופו של דבר, התאנדר הפסידו כי לשגא נגמרו הרגליים ולא היו מספיק כלים לחפות עליו. החסרונות של וויליאמס ומיצ'ל פגעו בהם אנושות. אין לי ספק שאם שניהם משחקים, אוקלהומה לא מפסידים את משחק 7.
הולמגרן זה נושא אחר. הוא לא התאים ברמה הפיזית (שיתחיל להרים קצת משקולות כבר!) למה שסן אנטוניו הציעו. ומשחק 7 היה כל כך רע שזה היה מביך. אבל מפה ועד להיכנס לפאניקה? לאט לאט. צריך לזכור שהם עדיין אחת הקבוצות הצעירות בליגה. יש עוד מקום להתפתח.
הבעיה היחידה שתעלה זה ענייני חוזים. יצטרכו לקבל החלטות לגבי על מי לוותר. זה יתחיל בדורט ומשם כנראה הארטנשטיין.
הליגה אישרה את שינויי הלוטרי. מה דעתכם עליהם וכמה הם פותרים את בעיית הטנקינג?
עמית מאיר: להגיד שהשינויים פותרים את הבעיות? ממש לא. האם זה ישנה דברים? יש מצב שכן.
אני אוהב את הרעיון שאי אפשר לבחור פעמיים ברצף בחירה ראשונה. למרות שזה לא קרה גם ככה הרבה זמן. אני גם אוהב את הרעיון של החוסר אפשרות לבחור טופ 5 בשלוש שנים רצופות (למזלם של סן אנטוניו אחרי 3 בחירות טופ 5 בשלוש השנים האחרונות).
יש לי קצת בעיה עם להרחיב את הלוטרי ל-16 קבוצות. אני לא מבין במה זה באמת משפר את עניין הטנקינג. הדבר היחיד שזה נותן זה פחות כדורי פינג פונג לקבוצות התחתית. שזאת בתכלס המטרה של הדראפט. לשפר את קבוצות התחתית.
דני אייזיקוביץ': השינוי הראשון של הרחבה ל-16 קבוצות לא רלוונטי, אבל השינוי השני מהותי מאוד. הוא אומר ששלושת הקבוצות הגרועות ביותר יקבלו שני כדורים במקום שלושה, כאשר שאר הקבוצות שלא הגיעו לפלייאין, אבל התחמקו מהמקומות האחרונים יקבלו שלושה כדורים.
זה שינוי מאוד משמעותי, כי זה אומר שעדיף לנצח ולא להגיע לפלייאוף מאשר להפסיד כל העונה.
אני חושב שזה רעיון נהדר, אמנם באמצע העונה קבוצה יכולה להיות בסיטואציה שבה היא יכולה להרשות לעצמה להפסיד, אבל זה כבר שינוי משמעותי ביחס למצב הקיים.
אריק גנות: סביר שבעיית הטנקינג תיפתר. בשיטה החדשה, קבוצה שתהיה בתחתית של הליגה לא צפויה לקבל בחירת דראפט גבוהה, וגם אם במקרה יהיה לה מזל אז החוקים הנוספים ימנעו ממנה לעשות "פרוסס" כמו פילדלפיה או הספרס. קבוצה שתיבנה כמו ברוקלין של העונה מסתכנת בשנים רבות בתחתית בלי אסטרטגיית יציאה.
מה כן יקרה? קצת קשה לדעת. ללא ספק קבוצות יותר טובות יקבלו בחירות דראפט גבוהות. אולי נראה קבוצות מכוונות למרכז התחתית, איפה שיש להם את הסיכוי הכי גבוה להוציא בחירה גבוהה, ואז נראה בניות לא טובות אבל לא נוראיות בסגנון שיקגו של השנים האחרונות. סביר שנראה מאבקים קשים בסוף העונה על בריחה מהתחתית.
ערן סורוקה: זה אובר-ריאקשן די מטורף ואני אוהב אותו. לא היתה מעולם תקופה בזיונית בליגה כמו השליש האחרון של העונה שעברה מבחינת כמות הקבוצות שמנסות להפסיד ו"איכות" הטנקינג. התוצאה היתה מוצר נוראי בכל כך הרבה משחקים מפברואר עד אפריל. אולי היה אפשר קצת "לרפד" את המדרגות, אבל אזור ה"ירידה" בשלושת המקומות האחרונים מבטיח שגם בקבוצות חלשות – ואין הרבה קבוצות עם סגל חלש בליגה – לא ישביתו כוכבים ואפילו שחקני סיבוב ראשון בטענה שניתוח להסרת שערות באף דורש מנוחה של חודשיים. ובגדול, האם דיבאנצה מגיע לוושינגטון יותר מאשר לווריורס? האם קאם בוזר נחוץ לממפיס יותר מאשר לשארלוט? לא בטוח בכלל.
מידן בורוכוב: אני חושב שמנסים לפתור בעיה שלא בטוח שיש לה פתרון. בסופו של יום, יש מעט קבוצות שהטנקינג עבד להם כשיטה, זה עבד לספרס עם דאנקן ועם הקבוצה הנוכחית.
גולדן סטייט הגדולה בנתה שושלת על טווח של בחירות דרפט באזור של סקרמנטו קינגס, הם פשוט בחרו טוב יותר. פילדלפיה והלייקרס שבחרו 1 ו 2 שנה אחרי שנה לא עשו את מה שבוסטון עשתה עם הבחירות 3 (בראון וטייטום).
קבוצות צריכות להבין שהסיכוי לקחת את הבחירה -1 נמוך ממילא ואין סיבה לזלזל ככה בקהל ובמשחק. הייתי מגביר את הקנסות על קבוצות שמייבשות את הכוכבים.
אני לא בטוח שהשיטה החדשה תפתור את הבעיה.
