Sample Page

התמונה של הג'וקר אוחז בגביע האליפות עדיין טרייה בראשינו, והנה כבר עונה חדשה בפתח. האם מלך חדש (או ישן) יקום וידיח את הג'וקר? האם ג'יילן בראון יצדיק את תואר השחקן הכי יקר בליגה? האם דני אבדיה יתקע יתד בליגה?

על השאלות הללו ועוד ננסה לענות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום. עונת 23-24, יוצאים לדרך.

הקבוצה היום: שארלוט הורנטס

נשארו: PJ וושינגטון (הוחתם מחדש), מיילס ברידג'ס (הוחתם מחדש), גורדון הייוורד, טרי רוזיר, לאמלו בול, קודי מרטין, ניק ריצ'רדס, ג'יימס בוקנייט, מארק וויליאמס, קאי ג'ונס, JT ת'ור, ברייס מקגואנס

מתנדנדים: טרבון סקוט, אנג'לו אלגרי, נתן מנסאח, ג'יילן סימס (חוזים למחנה האימונים)

עזבו: דניס סמית' ג'וניור (ברוקלין), קלי אוברה (פילדלפיה), סבי מיכאליוק (בוסטון)

הגיעו: פרנק ניליקינה (שוק חופשי), ברנדון מילר, ניק סמית' ג'וניור, אמארי ביילי (דראפט), ליקי בלאק (2-ווי)

חמישייה: לאמלו בול, טרי רוזיר, ברנדון מילר, PJ וושינגטון (מיילס ברידג'ס), מארק וויליאמס

ספסל: גורדון היוורד, קודי מרטין, ניק ריצ'רדס, ג'יימס בוקנייט, קאי ג'ונס, JT תור, ברייס מקגאונס, ניק סמית' ג'וניור, אמארי ביילי

המהלכים הגדולים של עונת 2022/23:

אז מה היה לנו שם?

אחרי שעונה מוצלחת במאזן חיובי (לראשונה מאז עונת 15/16) ובחירתו לראשונה לאולסטאר של לאמלו בול, הסתיימה במפח נפש מסוים עם תבוסה משפילה במשחק הפליי-אין (זו שנה שניה ברציפות), הקבוצה החליטה לעשות שינוי. הבעלים, מייקל ג'ורדן, החליט לפטר את מאמן הקבוצה ב-4 השנים האחרונות, ג'יימס בורגו. הטענה הייתה – בורגו לא העמיד במקום שחקנים הן על המגרש (ולכן המקום ה-20 ביעילות הגנתית) והן מחוצה לו (ולכן שתי התבוסות בפליי-אין). רס"ר המשמעת סטיב קליפורד מונה במקומו (גם אם כברירת מחדל אחרי פיאסקו כמו שרק ההורנטס יודעים לייצר, שבו קני אטקינסון קיבל את המשרה וויתר עליה מיד אח"כ), אך המשמעות הייתה ברורה: עם בול כשחקן הפרנצ'ייז לעתיד הנראה לעין, המטרה היא כעת לצעוד צעד קדימה, ולהיות מתחרה קבועה על הפלייאוף.

ובכן, זה לא נמשך הרבה זמן. רק כמה שבועות אחר כך, נחשף מיילס ברידג'ס כמכה נשים לאחר שתמונות של אשתו, חבולה לאחר שהכה אותה נמרצות, פורסמו ברשת. ברידג'ס, שהיה חלק משמעותי מהצלחת הקבוצה לאחר עונת פריצה, הורחק מהקבוצה לעונה החולפת, ובעיקר ניסה להימנע מלהחליף את גופיית המשחק בסרבל כתום (ואכן הצליח, וריצה רק עבודות שירות). ברידג'ס לא היה היחיד שהתמודד מול עניינים משפטיים, לאחר ששחקן השנה השנייה, ג'יימס בוקנייט, נעצר עוד לפני תחילת העונה על נהיגה בשכרות, אחרי ששוטרים מצאו אותו מעולף בכיסא הנהג ברכב מונע עם אקדח (???) בידו.

זו הייתה יריית (סליחה) הפתיחה לעונה שההיעדרויות היו הסיפור המרכזי שלה – לאחר שבעונה הקודמת ההורנטס נהנו מ-6 שחקנים ששיחקו מעל 70 משחקים, העונה היה זה רק אחד (PJ וושינגטון עם 73). וכשבועיים לפני פתיחת העונה, ההורנטס הודיעו על הדומינו הכי משמעותי – לאמלו בול, שצפוי היה להחמיץ "בין שבוע לשבועיים", ולהיות זמין לתחילת העונה, לפי הצוות הרפואי של שארלוט. אם אתם יודעים דבר או שניים על הצוות הרפואי של ההורנטס – זה כמובן התברר כטעות. בול חזר רק אחרי 13 משחקים, כשההורנטס מנצחים רק 3 מהם, וברצף של שבעה הפסדים רצופים. בול שיחק שלושה משחקים ונפצע שוב אחר שדרך על רגלו של אוהד בשורה הראשונה, מה שעורר תהייה האם הצוות הרפואי אישר לו לשוב מוקדם מדי. הוא החמיץ עוד עשרה משחקים, ושב לשחק רק כשההורנטס היו כבר במאזן שלילי של 7-20 ובדרך לטנקינג אגרסיבי. הוא שיחק מספר משחקים נוספים והושבת לקראת סיום העונה, עם 36 משחקים בלבד ששיחק. בול לא היה היחידי בקבוצה שעורר תהיות בנוגע לחוסר היכולת בואכה רשלנות של הצוות הרפואי בשארלוט. רובין הייוורד, אשתו של גורדון, חשפה כחודש לאחר תחילת העונה כי הקבוצה אישרה לבן זוגה לשחק עם כתף שבורה, לאחר שטעו באבחנה וחשבו כי היא רק חבולה. הפציעה החמירה ואילצה אותו להחמיץ עשרה משחקים נוספים, לאחר שהחמיץ שמונה משחקים קודם לכן.

על המגרש לא נותר הרבה על מה להוסיף. חמישיה פותחת בינונית לצד אסופת שחקנים אקראיים מהספסל עזרה לקבוצת ההתקפה הדינמית של שנה שעברה לסיים במקום האחרון ביעילות ההתקפית, כשהם מסיימים אחרונים ביעילות התקפית, קליעה, ובהגעה לקו. בחירות הדראפט האחרונות, כמו ג'יימס בוקנייט (בחירה 11), JT תור (37) וקאי ג'ונס (19), קיבלו קצת יותר מקום אך לא הראו כמעט דבר. קלי אוברה זכה לזרוק מהיכן שרק רצה והשחקנים הכי מרשימים בקבוצה היו בכלל מייסון פלאמלי, שנשלח במהלך העונה לקליפרס כדי לפנות מקום לרוקי המבטיח מארק וויליאמס, ודניס סמית' ג'וניור שכבר מצא עצמו מחוץ לליגה, שהפתיע עם יכולות הגנה מרשימות. אך לא הכל שחור – הקבוצה שלעולם לא הסכימה לטנקינג ניצחה 27 משחקים בלבד, ועם המאזן ה-26 בטיבו בליגה, זכתה ל-12.5% לזכות בבחירת הדראפט הראשונה.

קיץ חם

הקבוצה לא זכתה בפרס הגדול, אך עדיין זכתה לעלות כמה מקומות אל המקום השני הנכסף, בדראפט שנחשב לאורך השנה כדראפט של שני שחקנים. ויקטור וומבניאמה אמנם תפס פער במהלך העונה, אך סקוט הנדרסון האקספלוסיבי עדיין נשמע כמו פרס ניחומים מצוין – אנחנו עוד נחזור לזה. בינתיים, שמועה מחודש מרץ הפכה למציאות – הבעלים מייקל ג'ורדן הטיל פצצה, והשלים את מכירת הקבוצה לבעלי המיעוט בקבוצה (נשאר בעל מיעוט בקבוצה). ג'ורדן עשה אקזיט נאה, כשמכר את הקבוצה לפי שווי של 3 מיליארד דולר לאחר שקנה אותה ב-275 מיליון. תחת הקדנציה בת 13 השנים שלו, ההורנטס סיימו 3 פעמים עם מאזן חיובי, העפילו לפלייאוף פעמיים, וניצחו 0 סדרות פלייאוף.

אז עידן ג'ורדן הסתיים, ועדיין נותר להחליט בנוגע לבחירה מס' 2. הקול הקובע בנוגע לבחירה? לא אחר מאשר הבעלים היוצא, מייקל ג'ורדן. מבולבלים? גם אנחנו. כך או כך, ההורנטס בחרו דווקא באיש השלישי, ברנדון מילר. קשה לומר שזו הייתה הפתעה, שכן ההורנטס הדליפו באופן עקבי שהם מעוניינים בו (למעט ציוץ תמוה של שאמס כמה דקות לפני הדראפט, שנחשד בניסיון לגרום למהמרים לבחור בהנדרסון כבחירה השניה). מילר, פורוורד אתלטי עם קליעה נקייה ויכולות אוף דה דריבל, קלע 19 נקודות במכללת אלבמה והיה לאחד משחקני הקולג' הבולטים בעונה החולפת. טורניר מארץ' מדנס חלש, בו קלע 19% מהשדה, לצד המחשבה כי אין לו סטאר פאוור דומה לזה של סקוט וראיונות שהעלו גיחוך (הכתיר את פול ג'ורג' כשחקן הטוב ביותר בכל הזמנים), גרם לאכזבה רבתי בקרב אוהדי שארלוט. גם מעורבותו בתקרית הרצח של ג'יימי ג'ונאה האריס בת ה-23, בה נקבע כי הוא העביר את האקדח לאדם שירה בה ששיחק עימו במכללה (אם כי נקבע כי מילר לא ידע על כוונתו), לא הניחה את הדעת באשר לחבריו מחוץ למגרש, בקבוצה שזקוקה מאוד כרגע לנוכחות יציבה בחדר ההלבשה. מלבדו, הקבוצה בחרה גם את ניק סמית' ג'וניור בבחירה ה-27, שחקן תיכונים מצטיין שאכזב בעונתו היחידה בקולג', אך צפוי לתת עוד כוח אש התקפי מעמדות הגארד, את אמארי ביילי בבחירה ה-41, קומבו-גארד שחתם על חוזה 2-וויי.

בגזרת השחקנים החופשיים, הקבוצה התמקדה בהחתמתם של השחקנים החופשיים שלה עצמה, כאשר למעט פרנק ניליקנה ׁׁ(3 מיליון לעונה הקרובה), לא הוחתמו שחקנים חדשים, כשהראשון לו דאגו הוא כמובן, לאמלו בול. הכישרון הצעיר, שיכול היה להיות שחקן חופשי מוגבל בשנה הבאה, חתם ברגע שרק היה אפשר על הארכת חוזה מקסימלית של 205 מיל' ל-5 השנים הקרובות (שיכולה לצמוח ל-260 מיל' אם יגיע לאחת מחמישיות ה-ALL-NBA). מו"מ עם שחקן הקבוצה שהלך פחות חלק, היה עם PJ וושינגטון, שחתם על חוזה של 48 מיליון ל-3 השנים הקרובות רק בסוף חודש אוגוסט. בהיותו שחקן חופשי מוגבל, מרחב התמרון של וושינגטון במו"מ היה מצומצם משהו לאחר שההורנטס איימו שישוו הצעות עליו, ולאחר איומים מתמשכים כי יחתום על הצעת ההיענות, הגיעו להסכמה על חוזה שענה על דרישות השכר של הפורוורד, אם כי כנראה לפחות שנים ממה שדרש. לפחות מסיבת העיתונאים המשותפת שלו עם ה-GM מיץ' קופצ'אק סיפקה רגע נדיר של כנות:

PJ: “For me, I always wanted to stay in Charlotte. There was no doubt about that.”

Mitch: “That’s not what your agent said.” pic.twitter.com/fgJ5Xbj7Eo

— Richie (@richierandall) September 5, 2023

שחקן נוסף שישוב לקבוצה בעונה הקרובה הוא מיילס ברידג'ס, שדווקא כן חתם על הצעת ההיענות שלו כבר בפתיחת האוף-סיזן לאחר שלא הצליח להגיע להסכמה עם ההורנטס על חוזה חדש. ההורנטס כנראה חששו מבעיות היח"צ של החתמת אדם שהורשע באלימות במשפחה על חוזה גדול, אם כי קופצ'אק כן אמר בראיון כי החתמת ברידג'ס הייתה על דעתו ועל דעתם של בעלי הקבוצה החדשים, וכי הם מתכוונים לתת לו הזדמנות נוספת, על בסיס חקירה עצמית שעשו בנושא, וההיכרות האישית עם ברידג'ס לאורך חמש השנים האחרונות. ברידג'ס יתחיל את העונה ביציע, לאחר השעייה מצחיקה (בהינתן הסיטואציה) ל-10 משחקים בפועל ע"י הליגה (ההחלטה הייתה על 30 משחקים, מתוך 20 יקוזזו עקב העובדה שהוא לא שיחק בשנה שעברה). אדם סילבר הקומישנר הגן על החלטת הליגה בכך שאמר שלליגה ולברידג'ס היה "הסכם הדדי" על כך שלא ישחק בעונה הקודמת, אך הקפיד שלא לקרוא לזה השעיה (הערת צד לסילבר: לא לשחק ולקבל על זה כסף זה חופש, לא עונש).

בהינתן מצבת הפורוורדים בקבוצה, ההורנטס ויתרו על שירותיו של קלי אוברה ג'וניור, על אף שקלע 20 נקודות למשחק (ביעילות נמוכה) בעונה הקודמת, שחתם על חוזה מינימום בסיקסרס.

לליגת הקיץ ההורנטס הגיעו להוכיח. עם שמונה שחקני רוסטר, בהם שתי בחירות סיבוב ראשון שיתחילו את שנתם השלישית (קאי ג'ונס וג'יימס בוקנייט) ועוד שלושה רוקיז, זה בדר"כ הפרופיל של קבוצה שאמורה לשלוט בליגת הקיץ. זה לא קרה. זה לא קרה בכלל. ההורנטס סיימו במאזן של 1-6 שלילי, והיו בבירור הקבוצה הגרועה ביותר בתחרות. ג'ונס אמנם זכה לתשואות עם דאנק על ויקטור וומבניאמה, אך מלבד זה הוא ובוקנייט היו מאוד רעים, דבר שמאותת רעות בנוגע להמשך הקריירה שלהם בליגה. הרוקי המבטיח מילר היה סביר, עם 15 נקודות (31% מהשלוש) אך החוויר לעומת מה שעמיתו לדראפט, סקוט הנדרסון, הציג ב-21 דקות מאד מרשימות (והושבת מיד לאחר מכן).

וליגת הקיץ אפילו לא הייתה החלק הכי בעייתי בקיץ של קאי ג'ונס, עם שורת סרטונים וציוצים שהיו לכל הפחות ביזאריים

זה לא באמת קיץ בהורנטס ללא משהו מאחורי הקלעים.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

לכאורה, אפשר לזרוק את העונה שעברה לפח האשפה של ההיסטוריה, וחסל. הקבוצה הזו לא אמורה להיות קבוצת ההתקפה הגרועה בליגה, לא עם רכז דינמי כבול. והם היו מאוד גרועים – ההתקפה כאמור עם היעילות ההתקפית הגרועה בליגה, וקבוצת הקליעה במקום ה-29 בליגה. ליינאפים ללא בול עמדו על יעילות התקפית של 106 נקודות ל-100 פוזשנים (אחוזון 7) והיו 5367 פוזשנים כאלו. יחד עם זאת, בשנה קודם לכן, ליינאפים ללא בול עמדו דווקא על יעילות התקפית של 113 נק' ל-100 פוזשנים. שזה לא רע בכלל. מה השתנה?

החשוד המיידי הוא טרי רוזיר. רוזיר, שהסכים להארכת חוזה שמנה של 96 מיל' ל-4 שנים רק בתחילת העונה, תמיד הרגיש קצת כאילו הוא עומד להפוך לדלעת בכל רגע בקדנציה בשארלוט. אחרי שלא עבר מעולם בקדנציה בבוסטון את ממוצע הליגה ל-eFG%, בגין אחוזי קליעה סבירים מהשלוש וחלשים מתחת לטבעת והמידריינג', הפך עצמו בהורנטס לקלעי יעיל, כשהפך לקלעי סביר מתחת לטבעת ועלית בשלוש ובמידריינג'. אך בשנה האחרונה הצליח לקלוע רק ב-33% מהשלוש, 58% מתחת לטבעת והעלה את תדירות המידריינג' שלו. חלק מזה הוא עומס יתר שנבע מהיותו אופציה ראשונה (ולראייה, כששיחק לצד לאמלו הוא העלה את אחוז ה-eFG שלו ב-6%), אך גם כששיחק לצד לאמלו, העלה את אחוזי השלוש רק ל-34% (לעומת 32% בלעדיו).

הסיבה השניה היא מיילס ברידג'ס. קשה לתת לו קרדיט, אך חצי אמת גרועה משקר – הליינאפים ללא בול בשנה קודם לכן הצליחו רק כשהם כללו גם את ברידג'ס. בלעדיו, הם הידרדרו לאיזור ה-105 נק' ל-100 פוזשנים. ללא איום צפון-דרום מיטבי כמוהו, היכולת של הקבוצה להגיע לטבעת הייתה מוטלת בספק, כאשר כל חברי הקבוצה המרכזיים – בדגש על לאמלו ורוזיר אשר שניהם מדורגים בבוטום 5 של קליעה מתחת לטבעת (מבין כאלו שניסו יותר מ-4 למשחק), או גורדון הייוורד שמתקשה להגיע לאיזור – מתקשים בסיומת מתחת לטבעת. PJ וושינגטון ניסה לקחת זאת על עצמו, אך כשל. בעונת 21-22, ברידג'ס לבדו העלה את יעילות הקבוצה מתחת לטבעת ב-5.1% – אחד השינויים הגדולים בליגה. אין לאתלטיות שלו מקביל בקבוצה, וזו בהחלט סיבה לעובדה שההתקפה של ההורנטס יכולה להיראות חסרת פואנטה בלעדיו, עם הנעת כדור סתמית אשר מובילה לשלשה קשה. רוזיר ובול חלקו ביניהם 9 שלשות פול-אפ בממוצע למשחק, אין לכך אח ורע למעט הספלאש בראדרס. הם לא הספלאש בראדרס, וזה יכול להעיד על בעיה.

הבחירה בברנדון מילר על פני סקוט הנדרסון מעידה גם על מילר, אך בעיקר מעידה על הכיוון שהארגון מכתיב ללאמלו בול. על פניו, אחרי עונת G-ליג לא מאוד מרשימה, ניתן לומר שייתכן כי רמת הכישרון של מילר וסקוט דומה. אך גם קופצ'אק הודה במובלע כי ייתכן שהפרוספקט שבחר הוא לא הכישרוני ביותר, כשאמר לפני הדראפט: "עדיין אין לנו מספיק כישרון, אבל אגרנו לא מעט כישרון בשנתיים-שלוש האחרונות כך שאנחנו יכולים להיות יותר בררניים ולבחור גם על-פי עמדה, ולא רק לפי רמת כישרון". כשהחשש העיקרי הוא שסקוט, רכז דומיננטי וקלעי של 28% מהשלוש בעונתו האחרונה, יצריך להעביר את בול לתפקיד אוף-בול. זה משהו שהוא יכול לעשות, וההורנטס לא בהכרח בעדו.

אמנם בניגוד לאחיו, לאמלו הוא יותר רכז טבעי שנשען על פיקנרול (10.2 כאלו למשחק בשנה האחרונה), אך בהרבה מההתקפות הוא גם מעביר את הכדור הלאה (בדר"כ לרוזיר) ומקבל אותו רק לאיטרציה השניה של ההתקפה, או משמש כאיום אוף-בול. הדברים הללו בולטים בעיקר בסיטואציות כשבול צריך להיות להשפיע יותר על המשחק: היוסג' שלו במצבי קלאץ' יורד באופן עקבי (לעומת זה של רוזיר שעולה) בהשוואה ליוסג' שלו ברגיל, והוא עדיין לא מספיק דומיננטי כסקורר. הוא אמנם זורק יותר (כ-20 פעמים במשחק), אך חצי מהזריקות שלו מגיעות מהשלוש ועם מעט מאוד זריקות עונשין – יחס זריקות העונשין שלו לזריקות שדה הוא קצת יותר נמוך מזה של שחקן המתפקד כאופציה שלישית בהתקפה, כמו OG אונונובי. ההורנטס כקבוצה ממעטים להגיע לקו באופן עקבי (מקום 25, 28 ו-26 ב-3 השנים האחרונות), וזה מקשה עליהם ליצור התקפה יעילה כשהקליעה לא נכנסת.

כשקופצ'אק מדבר על ההתאמה של מילר מבחינת העמדה, קשה להפריז עד כמה הוא צודק. מילר, פורוורד גדול עם קליעה ומסירה טובה, לצד צעד ראשון בינוני ויכולת סיום בינונית מתחת לטבעת, מושווה רבות לשחקנים דוגמת קריס מידלטון, דני גריינג'ר, אבל אולי אפשר אפילו להרחיב קצת את היריעה ולדבר אולי אפילו על – גורדון הייוורד. כשהוא מתחיל את שנתו הרביעית והאחרונה בחוזה של 120 מיל' דולר ואחרי שלא עבר 50 משחקים באף עונה עד כה, אפשר לדבר כבר על התקופה של הייוורד בהורנטס ככישלון. הכישרון היה שם, אבל חוסר העקביות בין משחקים וחוסר הזמינות לשחק היו בעוכריו ונראה שהשנה יהיה מסקרן בעיקר כחוזה נגמר מאסיבי. יחד עם זאת, המרדף אחר הייוורד בהחלט לא היה רק גחמה. ההורנטס חיפשו ומחפשים שחקן בדמותו – מוסר, קולע ושיכול ליצור לצד לאמלו. הוא הפרוטוטייפ לשחקן המשלים לצד בול, וזה מראה שהבחירה במילר לא הייתה גם היא סתם גחמה שמתבססת על העמדה שלו, אלא סביב מחשבה אמיתית.

ועדיין, היכולת של ההורנטס לעלות שלב טמונה בעיקר בצד ההגנתי. הגעתו של קליפורד, מאמן שהרוויח את הלחם והחמאה שלו בצד הזה, אמנם כנראה סייעה להעלות את הגנת הטראנזישן של ההורנטס למקום הראשון בליגה, אך השינויים באופן כללי עדיין לא נתתו את אותותיהם. פרופיל הזריקות אמנם איפשר לקבוצות יריבות לזרוק הרבה זריקות מהמידריינג', אך הן קלעו אותן באחוזים מצויינים. לצד הגנת פרימטר בינונית שאיפשרה המון זריקות בטבעת (מקום 4 בליגה, אם כי הוגנו בצורה טובה – מקום 3 בליגה) ונחיתות בריבאונד. התקווה הגדולה של שארלוט לעוגן הגנתי הוא מארק וויליאמס. וויליאמס, שנבחר בשנה שעברה במקום ה-15, הוא אדם עצום: 2.16 על מוטת ידיים של 2.31. עם מוביליות סבירה, הוא לא צריך המון כדי להוות שחקן אימפקט. קליפורד עדיין לא איפשר מרחב מדגם מספיק כדי להבין את טיבו כשהעדיף את ניק ריצ'רדס (בעונה טובה) בחמישייה הפותחת גם אחרי שפלאמלי הועבר, כך שבינתיים התוצאות הראשוניות מעוררות אמביוולנטיות: וויליאס אמנם השפיע על אחוזי היריבה בצורה טובה, אך זה דווקא לא היה באיזור הטבעת, אלא על אחוזי השלשות (פחות סביר שהשפיע) ואחוזי המידריינג', כשהקבוצה גם מתקשה בריבאונד הגנה כשהוא על המגרש. אין ספק שוויליאמס הוא עדיין בוסרי, אך הוא פרויקט מסקרן. יהיה מעניין לראות עד כמה מקום הקבוצה תתן לו להתפתח.

תחזית: 37 ניצחונות, מקום 10. קבוצה דינמית עם הרבה סימנים חיוביים. ההגנה, הבוסריות והספסל החלש יותירו טעם של עוד

קרא עוד